תקוה גדעון: "אני גם אישה, גם כהה וגם מלאה - לא כל אחד ייקח אותי לפרסם"

מתי בפעם האחרונה הלכת לאודישן?

"לא זוכרת. אני לומדת משחק אצל רותי דייכס וזו זכות. כל מי שלומד איתי הם בוגרים של בתי ספר למשחק, אני נהנית ללמוד וכל כולי שם. אני לא ממהרת לרוץ לאודישנים עד שלא ארגיש שעברתי את הדרך הזו, למרות שהיום יש לי הרבה יותר ביטחון. בא לי תפקיד משחק של דמות ראשית, אני מעדיפה דרמטית, אבל לא אכפת לי גם קומית, העיקר שתהיה שונה ממני. בא לי להפיל לאנשים את הלסת.

"כילדה היתה לנו מצלמת וידאו ואני והאחיות היינו מצטלמות הרבה. היינו עושות מערכונים ומשחקות ממש, אבל בבית הספר לא דיברתי מילה. לא חשבתי לרגע להיות שחקנית וגם לא היתה אף דמות שדומה לי על המסך, גם כהה וגם מלאה. היום מתחיל להיות מגוון מסוים, כי מבינים שאלה האנשים שכל אחד פוגש יום־יום במציאות. לא את הפוסטר אלא את האנשים האמיתיים. אני גם כותבת לעצמי המון, ממש בקטע של תסריט, ואני אוהבת את זה. זה חומר דרמטי".

מתי בפעם האחרונה הציעו לך ריאליטי?

"מציעים לי כל הזמן. יש הרבה אנשים שרואים ריאליטי כמשהו פסול, אני יכולה להבין את זה, אבל יש משהו מחמיא בזה שאומרים לי 'את מספיק מעניינת, לא צריך שתיכנסי לדמות. כמו שאת זה מספיק טוב'. זו מחמאה לאישיות שלי, אבל במקום שבו אני נמצאת היום ריאליטי פחות מושך אותי. עשיתי 'האח הגדול' ו'גולסטאריות', שזה ריאליטי 'לייט'. בהאח הגדול לא עומדים מולך במאי וצלם ואין קאטים כמו בגולסטאריות.

"בבית האח הגדול לא התייחסתי למצלמות ולא ידעתי מתי מצלמים או רואים אותי דווקא, כי היו כל כך הרבה אנשים בבית. אני יודעת שאומרים 'לעולם אל תאמר לעולם לא', אבל יש דברים שאני יודעת שלא אעשה לעולם, למשל הישרדות. אני פשוט לא רואה את זה קורה.

"נשאלתי על פורמט כמו 'לאהוב את תקוה', אבל אני לא חושבת שזה יתאים. אני חושבת שארצה לשמור לעצמי את מערכת היחסים שלי, שתהיה משהו שלי, כמו הבית שלי. מה שקרה לאנה ארונוב זה נדיר ומהמם וחמסה חמסה שתהיה מאושרת, אבל לרוב אנשים באים לשם כדי להתפרסם וזה פחות מתאים לי, אני רוצה כמו פעם, חיזורים".

מתי בפעם האחרונה בכית?

"הבוקר. ראיתי ילד אוקראיני שהגיע עד הגבול לבד בלי אמא או אבא שלו ואיחדו אותו שם עם אחיו. זה קשה ולא נתפס. כשרואים אישה בהיריון מכוסה בדם אי אפשר להישאר אדישים. אני בוכה ממה שקורה באוקראינה וברוסיה, זה עצוב לי. כשראיתי את תמונות הפליטים ואת מה שקורה ואת זה שכולם שותקים, זה גרם לי לחרדות. מה אם זה יקרה פה? גם אז אף אחד לא יתערב? איך אפשר לראות את המראות האלה ולא להתערב? בכלל, אני בוכה בזמן האחרון כשאני עם עצמי בבית. אני יכולה לבכות מסצנה שאני רואה בטלוויזיה".

מתי בפעם האחרונה גרת עם שותפים?

"אף פעם לא גרתי עם שותפים חוץ מבאח הגדול. אני משווה את זה קצת לצבא, כי כשאת מגיעה את חוטפת הלם, כי נזרקת מהסביבה הרגילה שלך ופתאום יש המון אנשים ממקומות שלא שמעת עליהם. מה שחשוב זה להיות את ואז הדברים קורים לבד. זה מה שקרה לי באח ואני בקשר היום עם אלה שהיו חברים שלי בבית, למשל גדי, ניר, כפיר, אדם ויוסי. 

"גם עם ליאור אני בקשר טוב היום. יש עדיין איזו ציפייה שנחזור להיות זוג, כי אנשים ראו איזה סיפור סינדרלה והם רוצים את הסוף השמח שלו, אבל אני לא ממשיכה לחיות את התוכנית ורגשית אני כבר לא שם. אחרי הפרידה לא היינו בקשר, אבל יש לנו חברים משותפים, וגם אמא שלו ואחותו הפכו לחברות קרובות שלי, אז עכשיו אנחנו בקשר טוב, ממקום חברי לגמרי".

מתי בפעם האחרונה זיהו אותך ברחוב?

"אתמול, וכל הזמן. אני גרה באזור שוק הפשפשים ביפו, שהוא אזור מאוד מתויר. אני לא חיה חיים של מפורסמים ולא 'חוגגת' את זה, אבל איך שאני יורדת למטה בבוקר, אני נזכרת שאני אדם מוכר כי ניגשים אלי ומבקשים סלפי. אומרים לי 'תקוה, איך אני אוהבת אותך, סימסתי לך'. זה קורה גם כשאני יורדת לקנות חלב.

"יש את אלו שמשתפים למשל שדברים שאמרתי באח הגדול נגעו להם בלב. לא משנה כמה פעמים אשמע את זה, זו זכות בשבילי. זה ממלא אותי אבל גם מפחיד, כי יש לי אחריות על הכתפיים. אני יודעת שאנשים מזדהים איתי כי קרו לנו דברים דומים, ואני פשוט שיתפתי את מה שעברתי בפריים טיים. הרבה אנשים שואלים אותי גם על הסטוריז שלי באינסטגרם. הם צופים אדוקים שלי ויודעים מה עובר עלי.

"אין לי בעיה שניגשים אלי, כי קודם כל זה מחמיא. אלה שבאים עם מחמאות ומבקשים סלפי מרגשים אותי. אני לא מסתכלת על זה כאילו שאני מפורסמת, אלא כעל איזה כיף שאנשים רוצים תמונה שלי בטלפון שלהם. פעם אנשים לא ידעו איך מפורסמים חיים, זה היה נראה רחוק ונוצץ. היום, בעידן האינסטגרם, כולם משתפים וכל אחד בוחר להיות העורך הראשי של עצמו. מה שמשתקף החוצה זו לא המציאות. ברור שהרבה ישתפו את מה שנראה טוב ומצטלם טוב, והרבה אנשים נוטים לחשוב שאלו חיי המפורסמים, רק יופי ונצנצים.

"היום העליתי סטורי שלי עם המאפר וכתבתי 'ככה זה כל בוקר', אבל זה לא. ביומיום אני מאפרת את עצמי והבית היום מסודר ונקי בגלל הצילומים, אבל לא תמיד הוא ככה. לפעמים אני יוצאת וחוזרת בערב מהרצאה שבה מחאו לי כפיים, נהג מונית מחכה לי ולוקח אותי, אבל בסופו של דבר אני מגיעה הביתה ומריחה את הזבל שהתעצלתי להוריד. אני מורידה את הזבל, ואם מטפטף לי מהשקית והעברתי מגב אחריה, אני כנראה לא אתעד את זה ואעלה לרשתות החברתיות".

מתי בפעם האחרונה עלית על המשקל?

"לפני שמונה חודשים, אצל פול המאמן שלי. בעבר הייתי שומעת הרבה משפטים כמו 'את כל כך יפה, למה שלא תרדי קצת במשקל?', או 'אם תרדי במשקל תהיי מהממת'. עד שהתפרסמתי שמעתי את זה בלי הפסקה, אבל שם זה נגמר. את לא יכולה לזייף ביטחון ואהבה עצמית, וכשאנשים רואים שאני באמת אוהבת את עצמי ועפה על עצמי, הם לא באים אלי עם המשפטים האלה.

"בכלל, אני חושבת שזו חוצפה שמישהו נכנס לך למשקל. אני מבינה את השאלה ומבינה שרוצים לדעת, אבל בתעשייה אף פעם לא אמרו לי לשנות משהו באיך שאני נראית, או שלא אקבל תפקידים בגלל המשקל. בסוכנות שלי עפים עלי. אם המשקל יפריע לי אי פעם אני אעשה עם זה משהו, אבל היום אני לא רואה מה שאנשים רואים. אם אני עולה על המשקל ורואה שעליתי, זה לא ישנה לי. אני לא אוכלת בצורה שאני צריכה להפחית או להעלות. אני חיה את החיים שלי ויש ימים שאני יותר עמוסה ופחות יוצא לי לאכול, וימים שאני יותר מתפנקת ויושבת בבית. אני לא מונעת מעצמי שום דבר". 

מתי בפעם האחרונה הכנסת חבר חדש לחיים?

"בשנתיים האחרונות הכנסתי לחיי המון חברים חדשים. מכל פרויקט שהשתתפתי בו לקחתי איזה חבר לחיים שהמשכתי איתו.

לא מזמן הכנסתי לחיי את מושיק גלאמין, שאותו הכרתי דרך מאיה בצלאל כשהחלפתי את קותי סבג ברדיו. היא אמרה לי שכדאי לי מאוד להכיר אותו, ישבנו לקפה וזה היה לי מוזר, כי חשבתי שאת מגיעה לגיל שבו את מפסיקה לצבור חברים. יש לך את המעגל שלך וזהו. אנשים רואים אותי כבן אדם פתוח מאוד, אבל האמת היא שאני ממש לא כזאת. יש הבדל בין לדבר בצורה כנה לבין לשפוך את מה שיש לי, במיוחד עם אנשים חדשים.

"הרבה פעמים אני שומעת שאומרים שאין חברות בתעשייה, אבל זה לא נכון. זה כמו כל מקום עבודה, יש אנשים שאתה לא מת עליהם ורק אומר להם שלום בקפה, ויש את החברים שלך. לי יש הרבה חברים בתעשייה ומושיק ואני התחברנו כשישבנו לקפה. בדיוק הלכתי לראות את הדירה שרציתי לגור בה, והוא בא איתי. לא ידעתי איך אכנס לדירה חדשה, כי אני לא יודעת לעשות כלום, אז הוא אמר שהוא יעצב לי. צחקנו על זה אחר כך, כי אני רציתי שהוא יעצב לי את הבית והוא רצה את החשיפה והעוקבים והלייקים, אבל לא תכננו להפוך לכאלה חברים טובים. זה קרה ביום אחד שבו הוא עיצב לי את הבית, דיברנו וחפרנו והוא נשאר לישון. מאותו יום אין יום שאנחנו לא מדברים או נפגשים".  

מתי בפעם האחרונה אמרת "אני אוהבת אותך"?

"אתמול, לחבר קרוב שלי. קשה לי להגיד אני אוהבת אותך, אבל אני עובדת על זה. אני פחות בן אדם מחבק, אבל אמרתי לאותו חבר וזה עבר בקלות. לגבר, מבחינה רומנטית, לא אמרתי בשנתיים האחרונות 'אני אוהבת אותך'. האחרון שאמרתי לו היה ליאור, הוא האחרון שנכנס לי ללב.

"הכרתי מאז גברים והייתי במערכת יחסים, אבל אני לא מהאנשים שמתאהבים. זה לוקח לי המון זמן. כדי להתאהב את צריכה להוריד את כל המגננות שלך, והוא את שלו. את הופכת לנורא חשופה ומביאה בחשבון את האופציה שתיפגעי, אבל משם מגיעה גם ההתאהבות.

"כשמכירים מישהו, בהתחלה זה קצת כמו ראיון עבודה. כל אחד מציג את הצדדים הכי טובים שלו. אבל ברגע שמתחילים להכיר את האמת, גם אנשים שבהתחלה עפו אחד על השני פתאום מבינים שזה לא אמיתי. לא הייתי במקום שבו הורדתי את המגננות, אלא התחלתי ממקום של 'בוא נראה מה יש לך להציע'. עשיתי סוג של אודישנים, ובינתיים עוד לא היה בול. אגב, נשים מתחילות איתי הרבה. שאלתי מישהי שהתחילה אם אני משדרת משהו לסבי, והיא אמרה לי שאני פשוט נראית נורא מגניבה. אבל אני סטרייטית.

"להיות בזוגיות זו עבודה ולחפש זוגיות זו גם עבודה. אני רואה חברות שלי שיוצאות בערבים למקום מסוים כדי להכיר, או משתמשות באפליקציות למיניהן, ואני לא עשיתי את זה. לא הייתי נכנסת לאפליקציות גם אם לא הייתי מפורסמת. קצת נשארתי מאחור בקטע הזה, יש בו משהו שלא חודר אותי. להיכנס לאפליקציה וללחוץ על כפתור כי מישהו נראה טוב? זה מזכיר לי שופינג אונליין - ואני לא אוהבת את זה. יש אנשים שיצאתי איתם בעבר שאם הייתי רואה באפליקציה סביר להניח שהם לא היו הטעם שלי.

"היום אני לא עובדת בלחפש אהבה, אבל כן הודיתי בפני עצמי שזה חסר לי. החודש פתחתי את הטלוויזיה באיזה ערב ואמרתי לעצמי, כן, זה חסר לי. חסר לי מישהו לחלוק איתו את היום שלי, מישהו לישון איתו בלילה. אמרתי את זה בקול אחרי תקופה די ארוכה שבה לא רציתי שיכירו לי ואמרתי שזה לא מעניין אותי. אולי היה בי איזשהו פחד. זה מפחיד להתאהב, אבל זה גם כיף ואי אפשר בלי זה. בסופו של דבר צריך לשחרר את הפחד".  

מתי בפעם האחרונה הרגשת יפה?

"עכשיו, כשהמאפר איפר וסירק אותי. האיפור אצלי תמיד היה מגננה כזאת, שריון. אני לא חשופה לגמרי וזה נובע מהשאלה כמה חשופה אהיה, כמה יראו אותי. אני בן אדם עם מודעות עצמית ואני אוהבת את איך שאני נראית ולא מתביישת, אבל זה לא אומר שאין לי רגעים של חוסר ביטחון. אני בטוחה שגם מי שחושבת שהיא הכי יפה בעולם - יש דברים שהיא היתה רוצה לתקן או לשנות. לכל אחד יש משהו שהוא לא אוהב בעצמו. אני למשל שונאת את הכהויות שיש לי מתחת לעיניים, והיום, כשאני מביטה במראה, אני מתחילה לחפש קמטים וקמטוטים. אני שואלת את עצמי 'הפס הזה ליד העיניים היה שם אתמול?' זה מתחיל לקרות לי.

"הציעו לי לעשות טיפולים. חבר אמר לי שהוא חושב שאני צריכה להתחיל עם הזרקות, אבל אמרתי לו שהשנתיים האחרונות שחוויתי היו כמו חמש או שש שנים של אדם רגיל, אז כל קמט הרווחתי בעבודה קשה. צומחות לי עכשיו שערות לבנות ואני לא צובעת בינתיים. אני לא מרגישה צורך לטפל, כרגע זה לא כזה מורגש, אבל אני לא יודעת להגיד אם אעשה ניתוחים בעתיד. אם משהו יפריע לי - אעשה, אבל כרגע אני לא רואה סיבה".

מתי בפעם האחרונה העברת משהו למישהו?

"בהרצאה שלי בחמישי האחרון. בהרצאה אני מרגישה כמו בטיפול. זה אחד הדברים שאני הכי נהנית לעשות. כשאני מגיעה להרצאה אני רואה את כל האנשים ונדהמת שהם באו להקשיב לי. זה מרגש אותי. הייתי ילדה שלא מדברת, ולא הבינו למה אני לא מדברת. הלכתי לקלינאית תקשורת והייתי חסרת ביטחון ברמה לא נורמלית. אם מישהו היה אומר לי שאדבר מול קהל, לא הייתי מאמינה. אפילו שיעורי בית לא הקראתי בקול רם. תמיד כשאני נכנסת להרצאה, עוד קיים בי קצת מהילדה הזו ואני נלחצת, אבל זה מתפוגג בשנייה ואני משתפת את הקהל בהתרגשות שלי.

"המסר הכי חשוב בהרצאה שלי הוא להעז. הרבה פעמים הפחד מהכישלון מנהל אותנו, אבל אם אנחנו לא מנסים - כבר נכשלנו. הרבה נשים פחות מעיזות ולא ידעתי עד כמה, כי אני העזתי ואני מעיזה. לא מזמן התעורר שיח על השכר של רותם סלע, שהחזיר אותי לאירוע במסעדה שבה עבדתי. עזבתי אחרי אירוע גזעני שחוויתי שם, החליף אותי גבר, וכשרצו להחזיר אותי לתפקיד הבאתי לפגישה בקשת שכר ותנאים שהיו הרבה יותר טובים ממה שהגבר שהחליף אותי קיבל. באתי לפגישה עם חוזה שכתוב בו בדיוק מה אני רוצה ואיך אני רוצה, אמרתי 'להחלטתכם' - ולקחו אותי.

"הרבה נשים לא מעיזות לדרוש, אבל אם את מאמינה בעצמך ויודעת שאת נותנת את המאה אחוז שלך, למה שלא תדרשי את מה שמגיע לך? עד היום אני מתנהלת באותה צורה. יש דברים שוויתרתי עליהם או לא הסכמתי לעשות כי זה לא היה הסכום שנראה לי שמגיע לי, אבל הרבה נשים אומרות אוקיי, זה מה שמוכנים לתת לי אז אקח את זה. אם הן יתחילו להגיד 'לא' ובאמת ידרשו את מה שמגיע להן, הן יקבלו.

"מסר אחר שחשוב לי להעביר הוא להבין שגם ביטחון ויופי מגיעים מבפנים. אנחנו לא יכולים לצפות שאנשים יסתכלו עלינו בצורה מסוימת כל עוד אנחנו שופטים את עצמנו בחומרה. אני אומרת בהרצאה 'תסמכו עלי שיש מספיק אנשים שלא יאהבו אתכם בלי שתעשו שום דבר, אז אל תהיו כאלה, אל תשפטו את עצמכם לחומרה'. אני משתפת בחוויות שחוויתי וחשבתי שחרב עלי עולמי, אבל עם השנים הבנתי שרק צמחתי מהן".

מתי בפעם האחרונה חווית גזענות?

"כשנסעתי לראיון בגולסטאריות. נהגת המונית שלקחה אותי היתה מאוד לחוצה ועצבנית, וביקשה שאזדרז, כי היתה לה עוד נסיעה. היא אמרה לי לרדת באיזה שער בבלומפילד, רחוק מאיפה שהייתי צריכה כדי להיכנס למגרש. ביקשתי ממנה שתיסע לשער הנכון, והיא אמרה 'תלכי קצת ברגל, מה קרה? לא הלכתם ברגל לארץ?'. אמרתי לה שנולדתי בארץ והערתי לה שהיא גזענית, והיא התחילה לתקוף אותי. ממש היתה סצנה. כשירדתי מהמונית לקחתי את זה איתי, נשמתי והלכתי להתראיין כאילו כיף לי, אבל תוך כדי זה בער בי בפנים. 

"צבע עור זה הדבר הראשון שרואים. כל בן אדם שחור יגיד את זה. כשאתה נכנס למקום אתה קודם כל זה. את יכולה להיות יפהפייה או סופר מוכשרת, אבל הצבע הוא הדבר הראשון שיראו. אין איך 'לברוח מזה', במירכאות, וגם אף פעם לא רציתי לברוח מזה. זאת אני, ואני אוהבת לנפץ סטיגמות. אני גורמת לאנשים להתבלבל.

"הלכתי עם חברה לבנה שלי לחנות נעליים מאוד יקרה ורציתי לקנות זוג נעליים מסוים. המוכרת ניגשה אליה והציעה לה עזרה, והיא אמרה שהיא לא קונה כלום בחנות הזו כי יקר לה מדי, והצביעה עלי. המוכרת ניגשה אלי, הראיתי לה את הנעליים שאני רוצה, והיא הציעה לי מייד משהו 'שיהיה לי פחות יקר'. היא רצתה למכור לי משהו מהקולקציה הקודמת, יותר זול. בסוף קניתי את מה שהיה יותר יקר.

"אני אוהבת לגרום לבן אדם להבין שהוא גזען מבלי להגיד את המילה, ואני חושבת שזו הדרך. שאלתי אותה 'מאיפה את יודעת מה התקציב שלי?' ולא היה לה מה לענות. נראה לי שהיא הבינה. היום זה בדיוק הפוך, מביאים לי ישר את מה שהכי יקר בחנות".

מתי בפעם האחרונה דיברת עם הורייך?

"שלשום דיברתי עם אמא שלי רבקה, והיא תכעס עלי כי לפני זה דיברנו כל יום ואני מאוד משתדלת לדבר איתה כל יום. היום הקשר שלנו מדהים.

"בעבר לא היה לי כזה קשר איתה, שבו אנחנו מדברות כל יום. החודש הנחיתי טקס של נשים מעצימות מהקהילה האתיופית, אמא שלי היתה בקהל, ואחרי הטקס היא חיבקה אותי ואמרה לי כמה היא גאה בי. ניגשו לדבר איתה, ראיתי את הגאווה שלה וידעתי שזה כל מה שאני צריכה בחיים. היא נתנה לי את האישור שהייתי צריכה.

"לא עשיתי לאמא שלי חיים קלים. הייתי ילדה מרדנית ואני תמיד חושבת על מה שהיא עברה איתי. הייתי ילדה עם הרבה קשיי התאקלמות ונערה מתבגרת מרדנית ומופרעת. אהבתי ליהנות בלי לחשוב יותר מדי. כשההורים שלי התגרשו, החלטתי שאני אקבע לעצמי את הגבולות ושאמא שלי איבדה את הזכות להגיד לי מה לעשות, אבל הלכתי לכיוונים לא נכונים והיה בינינו נתק ארוך. אמא שלי נלחמה עלי, אבל אני אדם קשה ונפגעתי - וכשאני נפגעת אני נאטמת כדי לשמור על עצמי. המזל הוא שבסוף אמא זו אמא.

"עם אבא שלי לא דיברתי כבר כמה שנים. הוא לא יצר קשר כשיצאתי מהאח הגדול. כולם מצפים פה להפי אנד, אבל זה לא משהו שישתנה. עברו חיים שלמים מאז שהוא עזב, ולעזוב ילדה בגיל 17 ולחזור להיות איתה בקשר בגיל 33? הוא עזב בלילה אחד, החליט לארוז ובבוקר ראינו שהוא איננו.

"מצד שני, אני חייבת לומר שאבא שלי הוא בן אדם טוב עם לב טוב. אני זוכרת לו את הדברים הטובים, אבל מפה ועד להיפגש שוב - עברו חיים שלמים. אני יודעת איפה הוא, הוא חי בזוגיות. זה אולי נראה מוזר למי שלא חווה את זה, אבל עבורי זה לא מוזר. אני לא יושבת כל היום וחושבת על אבא שלי ועל למה הוא לא בקשר איתי, אלא מסתכלת על מה שיש לי. יש לי משפחה ואחיות נהדרות. אני לא אומרת לעצמי שהוא הפסיד אותי".

מתי בפעם האחרונה נתת עצה טובה?

"השבוע. חבר שלי אמר לי שהוא עלה במשקל, ומעירים לו הערות בסגנון 'אוכל טוב, הא? השמנת'. הוא סיפר לי שהתחיל לקחת ציפרלקס והפסיקו לו החרדות והוא מרגיש רגוע וטוב לו עם עצמו, ולכן הוא מרשה לעצמו לאכול, אבל אנשים באים אליו עם טענות על המשקל. אמרתי לו שאנשים משליכים עליו את החרדות שלהם, ושאם טוב לו - שלא יתייחס לזה. כשנתתי לו את העצה הזו חשבתי על זה שאני מיישמת אותה גם עלי, ובגלל זה קל לי".

מתי בפעם האחרונה היית אצל פסיכולוג?

"אני מטופלת אצל פסיכולוגית כבר שש שנים, מדברת על כל הדברים ויש לי השלמה. שנים חשבתי שהפרידה של ההורים שלי לא השפיעה עלי בשום צורה, אבל כשהתחלתי ללכת לטיפול ראיתי שזה נגע בי, כי תמיד במערכות יחסים אני זו שקמה והולכת. הבנתי שזה נובע ממקום שבו אני רוצה שהשליטה תהיה בידיים שלי, שלא אהיה מופתעת שוב כמו מה שחוויתי אז, אבל היום זה השתנה, כי ברגע שיש הבנה אפשר לעבוד על זה. היום אני יודעת שלא קמים ועוזבים בלילה אחד".  

מתי בפעם האחרונה הרגשת שמפרגנים לך?

"אני מרגישה שמפרגנים לי כל הזמן. הסביבה הקרובה מפרגנת לי. היו אנשים שלא פרגנו, זה קורה הרבה, יש אנשים שיכולים לאהוב אותך, אבל כשיש תחרות הם פחות יפרגנו. יש קנאה, אין מה לשקר, היא קיימת. אין מישהי שאני מקנאה בה ספציפית, אני יכולה לקנא כשיש משהו שאני רוצה ויש אותו למישהי אחרת, ואני אגיד איך בא לי גם. למשל, חברי ניר אבישי עכשיו בחופשה בגואטמלה ואני רואה את הנופים סביבו ומקנאה כי בא לי גם, אבל אם אני אראה את קים קרדשיאן, אני לא אקנא בה. אני יכולה לשאוף שיהיה לי גם ולעבוד בשביל להשיג את הדברים האלה. עכשיו, בחיים הבוגרים שלי, אני לא מרגישה קנאה".

מתי בפעם האחרונה קיבלת הצעה מפתה?

"ההצעה הכי מפתה שקיבלתי היתה להצטלם כביונסה לקמפיין של אדידס. זה היה מבחינתי וואו. זו לא היתה הגשמת חלום, כי לא הרשיתי לעצמי לחלום על זה אפילו. באיזה סרט את חושבת שייקחו אותך בכלל, לאדידס יש כל כך הרבה שגרירות, למה שלא ייקחו בחורה אחרת, רזה? אני גם אישה, אני גם כהה, גם מלאה, לא כל אחד ייקח אותי לפרסם את המוצר שלו.

"לא מזמן היתה פרסומת לגבינה עם משפחה אתיופית. מתי בפעם האחרונה ראו משפחה אתיופית בפרסומת בלי מספר טלפון לתרומות? אבל הנה, משפחה אתיופית יכולה למכור גבינה, ואני יכולה למכור בגדים אפילו שאני מלאה וכהה. יש היום כל כך הרבה אפשרויות. בראש שלי תמיד הייתי אומרת 'פראיירים שהם לא לוקחים אותי'. בחו"ל זה כבר קורה, וגם לפה זה מגיע. עצוב לי שזה לא מובן מאליו, אבל זה מתחיל להגיע וזה תהליך טוב ומשמח".

מתי בפעם האחרונה בדקת את העו"ש?

"יש לי אפליקציה וכשאני מפקידה אני רואה מה קורה שם, או כשאני רוצה לקנות משהו נורא יקר אני בודקת אם אני יכולה להרשות לעצמי. אני בן אדם מסודר, ואני עצמאית שדואגת לפנסיה ולעתיד. אני מודעת לזה שכשאת מתפרסמת יש אנשים שנוטים להתבלבל ולחיות באיזה חלום, אבל זה יכול גם להיעלם יום אחד.

"באח הגדול זכיתי במיליון שקלים, ובפועל הגיעו אלי 640 אלף שקלים, שזה נחמד מאוד. זה כסף שסגור בבנק. במשפחה שלי כולם עובדים ולא באמת צריכים את העזרה שלי, אני נותנת מה שאני רוצה באהבה וגם האחיות שלי נותנות לי. ליום ההולדת האחרון שלי הן קנו לי כרטיס טיסה, כי הן רצו לפנק אותי. מבחינת המשפחה שלי שום דבר לא השתנה מאז שאני מפורסמת ומרוויחה יותר. הם מתנהגים אלי אותו דבר בדיוק וככה אני נשארת עם הרגליים על הקרקע. בבית אין 'תקוה המפורסמת', זה רק בחוץ".

מתי בפעם האחרונה התפנקת?

"אין יום שאני לא מתפנקת. אני בן אדם מפונק בכל מה שאני רוצה. מספיק שבאה אלי מנקה, זה פינוק כי אני מעריכה את זה ועבורי זה פינוק. אלה הדברים הקטנים שעושים לי טוב, למשל שאני יכולה להרשות לעצמי להגיע לבית נקי, לעשות טיפול פנים או לקנות תיק יקר. אני אוהבת תיקים ונעליים ואני קונה לעצמי כשאני יכולה. לא מזמן קניתי תיק שעלה אלפי שקלים. יש לי כמה תיקים שאני מאוד אוהבת, ואני אוהבת גם שכולם יודעים שקניתי אותם לעצמי. אני אוהבת שיודעים שמה שיש לי - זה שלי".

מתי בפעם הראשונה? 

מתי בפעם הראשונה עבדת?

"התחלתי לעשות בייביסיטר בגיל 17. לאחר מכן, אחרי הצבא, רציתי לטוס והבנתי שאני צריכה לשלם על עצמי. עד אז הייתי רגילה לקחת מהאחיות שלי כסף והן היו מאוד מפנקות. כדי לחסוך ולטוס עבדתי בחנות נוחות בתחנת דלק וזו היתה העבודה הכי מושלמת שהיתה לי. אנשי הצוות שעבדו איתי הפכו ממש לחברים והיתה אווירה צעירה ושובבה, אז גם נהניתי וגם הרווחתי כסף לבד. הרגשתי עצמאית, שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה בכסף וזה שלי, ומאותו רגע לא הפסקתי לעבוד".

תקוה גדעון \ בת 33, שחקנית, דוגמנית ואושיית רשת, מתגוררת ביפו. פרצה בשנת 2020, עם זכייתה בעונה העשירית של "האח הגדול" ברשת 13. כיום משחקת בסדרת הנוער "זיגי" המשודרת בערוץ "טין ניק" לצופי הוט

shirshirziv@gmail.com