"הופעלה נגדי הסתה מתמשכת, היו הפחדות שירושלים תיפול בגללי"

ראש עיריית ירושלים הטרי, משה ליאון, לא שיער בנפשו שאחת הסערות הראשונות שאיתן יתמודד, תתחולל בגלל חתולי הרחוב הירושלמיים. אין להקל בכך ראש. מדובר באחת הקהילות הירושלמיות הגדולות, כרבע מיליון חתול וחתולה. ירושלים, מתברר, מחזיקה בשיא עולמי בצפיפות של חתולי רחוב: כ־2,000 חתולים לקילומטר רבוע.

הכל התחיל בימי ראש העיר הקודם, ניר ברקת, שפתח במהלך להטמנה תת־קרקעית של מכולות האשפה. עם הזמן התברר שהעלמת ה"צפרדעים" הירוקות מתחת לפני השטח יוצרת מצוקה קשה ברחובות העיר: דורות של חתולים ירושלמיים, מפונקים למדי, נהגו להתפטם להנאתם משאריות המזון שבפחים. העלמת האשפה הותירה אותם מבולבלים וחסרי אונים. בהדרגה החלו להיראות בעיר חתולים שדופים ומדוכדכים, ורבים מהם מצאו את מותם. 

כשהדברים הובאו לידיעת ליאון עם כניסתו לתפקיד, הוא לא התמהמה לרגע והורה על הצבת 50 תחנות האכלה גדולות וממותגות עבור החתולים ברחבי העיר, וכן על רכישה של שבעה שקי מזון עבורם, מדי יום. 100 אלף שקלים הוקצו לפתרון המשבר, ובצוותא עם קהילת אוהבי החתולים הירושלמית, שהתגייסה בחדווה למפעל ההזנה, המצב השתפר פלאים. ומייד הסתבך מחדש.

תושבים החלו לחשוש שאוכלוסיית חתולי הרחוב תצמח לממדים אימתניים אף יותר. זואולוגים ומומחי טבע עירוני התריעו כי המיזם עלול להוביל לשיבוש המאזן האקולוגי ולנזקים סביבתיים. בין היתר, עלה החשש שהתרבות חתולי הרחוב, הרבים ממילא, תצא מכלל שליטה ותפגע בחיות בר מוגנות ובזנים רבים של עופות, זוחלים ויונקים, שניצודים על ידי החתולים. בה בעת, בעלי חיים בלתי רצויים ומפיצי מחלות, כמו חולדות ושפני סלע, יבואו גם הם, בהמוניהם, לנשנש מהאוכל שבתחנות ההאכלה. 

"מה שלא תעשה, יבקרו אותך", אומר ליאון. "אם הייתי נותן לחתולים למות בתוך הפחים ודאי שהיו מבקרים אותי ולא רצינו לעשות זאת. הטענות עכשיו הן הגזמה פראית. זאת לא התערבות במחזור הטבע, כי הטמנת הפחים מתחת לאדמה גרמה להרעבת החתולים. אני מנסה למצוא את הפתרון הכי טוב שיש. אין פתרון אולטימטיבי, והכל נעשה בתיאום עם הווטרינר העירוני, שמגביר את קצב העיקור והסירוס".

•  •  •

ליאון (57) יותר משמח לשוחח על הנושאים האלה בדיוק, ולא, נניח, על קשריו ההדוקים עם אריה דרעי ואביגדור ליברמן, שמצוינים תמיד בנשימה אחת לצד שמו. "ברקת הוא שיצר את המשוואה הזאת בבחירות המקומיות ב־2013, ליאון זה דרעי וליברמן. השקיע יותר מ־20 מיליון שקלים בקמפיין בחירות, שבו אני הייתי 'האיש של דרעי וליברמן'. הוא סירב להבין שבאתי לפה מתוך אתגר מקצועי.

"אבל את יודעת איפה הניצחון הגדול שלי? בזה שהוא תמך בי בבחירות האחרונות. ואני מחלתי לו, ומאחל לו עכשיו שיצליח בבחירות לכנסת. אם אתחיל להתחשבן עם אנשים שהכפישו אותי וחזרו בהם, לא אצא מזה".

אתה לא איש של דרעי וליברמן?

"שניהם חברים טובים שלי, ואני גאה ששניהם היו שרים בממשלות ישראל. אבל אני לא חייב כלום לאף אחד, ואין לי התחייבות בפני אף אחד. אני רגוע לגמרי, כי אני אוכיח את זה.

"ליברמן היה שר ביטחון מצוין. הוא שותק ולא מספר מה עשה בתפקיד, אבל הוא עשה דברים נפלאים, אין לי ספק. מגוחך כל כך שטוענים שהוא רצה שאבחר כדי שאדאג לו לג'ובים. האיש היה שר הביטחון, שר החוץ, שר התחבורה, שר האנרגיה והתשתיות הלאומיות. אם ירצה, יש לו מספיק דרכים, לכאורה, לדאוג לג'ובים. זאת פגיעה באינטליגנציה לטעון שעם כל הניסיון והעשייה שלי, שמו אותי על הכיסא כדי לדאוג למישהו לג'ובים.

"דרעי תמך בי, ואני מודה לו שתמך בי. ש"ס קיבלו חמישה מנדטים במועצה. כלומר, 35 אלף מצביעים תמכו בי. דרעי הוא שר הפנים במדינת ישראל והוא מסייע רבות לעיר ירושלים כשר הפנים. הוא גם תושב העיר.

"אוכיח שאני ראש עיר של כולם, כמו שהבטחתי". ליאון ורעייתו סתווית חוגגים בליל הניצחון בבחירות // צילום: אורן בן חקון

"אז כן, דרעי וליברמן הם חברים שלי, ויש לי עוד הרבה חברים. אני מיודד מאוד גם עם בנט. גדעון סער ישב אצלי פה בלשכה לפני כמה שבועות. אני מיודד מאוד עם כחלון, עם איילת שקד, וגם עם נתניהו, כמובן. עבדתי איתו בצורה אינטנסיבית ביותר (כמשנה למנכ"ל וכמנכ"ל משרד ראש הממשלה, בשנים 1999-1996; נ"ל).

"את צריכה להבין, ליברמן ודרעי זה קטע קמפייני. זה נועד רק להשחרה ולהכפשה, בכל היבט. הרי אני מביא איתי מטען של ניסיון ומטען של רצון טוב, וגם הגיל שלי נכון לתפקיד הזה. לא צעיר חסר ניסיון, ולא מבוגר מדי.

"תסתכלי מה עשיתי בחיים ותביני שאין קשר בין התדמית שנוצרה לי לבין מה שקרה בפועל. לא רבים עושים את השינוי הזה. עזבתי את התחום העסקי, את משרד רואי החשבון שבבעלותי, עם 300 עובדים, מהמובילים בארץ. משרד שמכין חוות דעת ודו"חות כספיים לחברות ציבוריות, לרשות ניירות ערך ולמשרדי ממשלה".

•  •  •

חשוב לו להדגיש שלא רק החרדים הושיבו אותו על כיסא ראש העיר. "בסיבוב הראשון היינו חמישה מתמודדים - אלקין מהליכוד, דייטש מאגודת ישראל, עו"ד אבי סלמן, עופר ברקוביץ ואני, אז ריכוז החרדים שהצביעו עבורי היה גבוה, 75 אלף מתוך 90 אלף קולות שקיבלתי.

"בסיבוב השני, בין ברקוביץ לביני, מתוך 110 אלף קולות עבורי, 70 אלף היו חרדים, ו־40 אלף לא חרדים - זה מספר משמעותי. היו לא מעט חרדים שהצביעו לברקוביץ בסיבוב השני. במיוחד מאגודת ישראל, החסידים. ועלי הוא אמר שאפקיר את העיר לידי החרדים. הרבה שקרים נאמרו במערכת הבחירות.

"אני לא מתבייש בכך שהחרדים תמכו בי. גם ב־2013 קיבלתי את התמיכה שלהם. המנהיגים של ש"ס ושל דגל התורה, גם הח"כים וגם הרבנים, מכירים היטב אותי ואת איכות הניהול שלי. וסליחה על חוסר הצניעות. אגודת ישראל לא תמכה בי רק בגלל סכסוך פוליטי עם דגל התורה. אחרי הבחירות איחדתי את כולם בקואליציה שלי. מרצ, החרדים, הציונות הדתית - כולם".

"קמפיין מוגזם". ברקוביץ // צילום: נעם ריבקין פנטון

חוץ מעופר ברקוביץ והסיעה שלו, התעוררות, שזכו בשבעה מנדטים במועצה.

"היתה טיוטה סופית של הסכם קואליציוני עם ברקוביץ, והוא נסוג ברגע האחרון, מסיבה שאני לא יודע. נתתי לו להיות ממלא מקום ראש העיר ויו"ר חברה עירונית, מה שלא נתתי לאף אחד מחברי המועצה, וגם תפקיד של ממלא מקום יו"ר ועדת תכנון ובנייה ותיקי התרבות והכלכלה. תיקים יפים מאוד.

"זה פספוס גדול שלו, שהוא וחברי הסיעה לא שותפים בקואליציה. כך מפספסים את העשייה למען ירושלים. מי שיושב באופוזיציה לא עושה למען העיר. יש לו רק כלי ביקורת. לא כלי עשייה".

גם שום נציג מהסיעה שבראשותך, "ירושלים שלנו", לא חבר במועצה, כי באופן פרדוקסלי, הסיעה לא עברה את אחוז החסימה. זה מחזק את הטענות של מבקריך, שלמעשה היית נציג החרדים.

"המבקרים שלי יתנפלו על כל דבר. ההסבר למצב הזה טכני בלבד. בבחירות הקודמות רצתי עם סיעת הליכוד ביתנו, ובבחירות האלה עם סיעה עצמאית שלי. הציבור לא מכיר את 'ירושלים שלנו', אלא את משה ליאון, לטוב ולרע. לכן, מה שהיה צריך לעשות הוא להגדיר את שם הסיעה, 'ירושלים שלנו בראשות משה ליאון', כמו שאלקין עשה - 'ירושלים תצליח בראשות זאב אלקין'.

"היתה טעות בזמן הגשת הרשימות, ולא הוספנו את השם שלי. כשהבנו את הטעות, למחרת, כבר לא היה אפשר לתקן.

"ידעתי שתהיה לי בעיה. ביום הבחירות אנשים אמרו לי שחיפשו את הפתק של הסיעה שלי ולא מצאו, או לא היו בטוחים. במהלך הקמפיין מה שהיה הכי חשוב הוא להדגיש אותי. את ההתמודדות על ראשות העיר. לקראת הסוף הדגשנו גם את הרשימה, אבל זה כבר לא תפס.

"זה לא מפריע לאיכות של ראש העיר. אני חושב שאני עושה דברים יפהפיים. יכול להיות שהסיעה שלי היתה מקבלת שלושה או ארבעה מנדטים מתוך ה־31. אז מה? בסופו של דבר, אתה חייב את כל הסיעות איתך, והסיעה שלך לא נותנת לך שום יתרון.

"אני לא מרגיש איזושהי נכות פוליטית כי אני לבד במועצה. אני ראש כל הסיעות בקואליציה, 25 חברי מועצה, ואני דואג לכל אחד מהם באופן אישי כאילו הם הסיעה שלי".

בינך לבין ברקוביץ הפרידו כ־3,500 קולות. לא קשה לתפקד על בסיס ניצחון דחוק כזה?

"זה רק מאתגר אותי יותר. פער קטן או לא, אני נבחרתי כדת וכדין. כשביבי נבחר ב־96' על שברי אחוזים, זה לא הפריע לו להקים ממשלה ולתפקד היטב כראש ממשלה.

"אין לי ספק שהציבור שלא בחר בי הפעם יבחר בי בבחירות הבאות. אני אוכיח להם שאני ראש עיר של כולם, כמו שהבטחתי. אעשה פעולות טובות למען העיר, ותהיה פה ירושלים אחרת. לטובה.

"הופעלה נגדי הסתה מתמשכת, תוך מאמצי שכנוע שאני נציג החרדים. היו הפחדות שירושלים תיפול בגללי. הטילו אימה שמי שרוצה להמשיך לחיות בעיר והוא לא חרדי, חייב להצביע לברקוביץ".

גם אתה ניהלת קמפיין שלילי.

"היתה הנחיה במטה שלי לא ללכת על קמפיין שלילי, לאורך כל הדרך. אבל לומר לך את האמת, לקראת סוף הסיבוב השני אתה מאבד שליטה על הקמפיין שלך. היתה מלחמה של ממש בין הצדדים, באופן כזה שבאים לך כל מיני זרמים שאתה לא מכיר, נלחמים עבורך וחושבים שאם הם עושים קמפיין שלילי זה פועל למענך.

"לקראת סוף הסיבוב השני אתה מאבד שליטה על הקמפיין שלך". שלט בחירות של ליאון 

"בימים האחרונים היה קמפיין שלילי, אבל אין בכלל מה להשוות לקמפיין השלילי של ברקוביץ. אצלו זה היה מוגזם לגמרי. תשמעי, לחלק גדול מתושבי ירושלים שבחרו בי ותמכו בי הוא עד היום לא אומר שלום. אומרים לו, 'הלו, עברו הבחירות', והוא מתעלם מאנשים. פשוט מתעלם.

"עד הסיבוב הראשון היינו בסדר גמור בינינו. הוא התייחס אל אלקין כאל האויב המשמעותי שלו, ואולי זאת היתה הטעות שלו. כשאלקין ירד מהבמה, האש הופנתה כולה כלפיי".

ציפית שראש הממשלה יתמוך בך ולא באלקין?

"שוחחתי עם רה"מ כדי שיתמוך בי, וגם אחרים פנו אליו בנושא. הבנתי את תמיכתו באלקין. שר בממשלה שלו, איש ליכוד. 

"אבל התמיכה שלו באלקין לא שינתה כלום. אלקין חשב שהוא ישיג את תמיכת החרדים. אם היה יודע שהחרדים לא יתמכו בו, הוא לא היה רץ. אין מקום לשניים, גם אני וגם הוא, במצב כזה שהחרדים תומכים רק באחד מאיתנו. זה מה שגרם לו להפסיד.

"יומיים לפני יום כיפור, דגל התורה וש"ס החליטו סופית לתמוך בי. הייתי אצל הרב קנייבסקי (ממנהיגי הציבור החרדי־ליטאי ודגל התורה; נ"ל), וקיבלתי את ברכתו. אלקין עדיין חשב שיצליח לפלג את החרדים, כך שיוסי דייטש (מועמד אגודת ישראל, החסידים; נ"ל) יפרוש, ואגודה תתמוך בו. אבל דייטש אמר כל הזמן שיתמודד עד הרגע האחרון, וכך היה.

"בלי קשר, אלקין לא עבר את תושבי ירושלים. לא הבינו איך שר ניגש לבחירות. גם אני לא הבנתי. חשבתי שהוא טועה, ועובדה שצדקתי".

אתם בקשר?

"כן, נפגשנו לפני כמה שבועות ושמנו הכל מאחורינו. תשמעי, זאת היתה מערכת בחירות משוגעת. אין מה להשוות אותה למערכת הבחירות הקודמת. גם אז הלכו לי על הראש, אבל המלחמה היתה ביני לבין ברקת, וזהו. הפעם, רק חודש לפני הבחירות, המערכה הוכרעה לטובתי. עד אז הספידו אותי בלי סוף. הייתי הרבה פעמים במוות קליני, וחזרתי".

איך לדעתך יסתיימו הבחירות הקרובות?

"בעיניי, התוצאות צפויות מאוד. אני מכיר את ראש הממשלה כמו את שתי כפות ידיי. אין אנשים כמוהו, ועכשיו הוא במיטבו. איש חכם מאוד, חבל על הזמן. למדתי ממנו הרבה".

•  •  •

אחד הכינויים שהוצמדו לליאון היה "האיש מגבעתיים", גם הוא מבית מדרשו של קמפיין ברקת. "פחות השתמשו בזה הפעם, כי אני מתגורר בירושלים כבר כמה שנים, בשכונת רחביה. אם כי גם בכך חשדו ופקפקו".

אתה כבר מרגיש ירושלמי?

"בטח. אני לא מרגיש זר בעיר הזאת, ואם התושבים היו מרגישים שאני זר, הם לא היו בוחרים בי. אני חולה על העיר הזאת, היא הכי יפה ומרתקת שיש. אני אוהב את השוק, אני אוהב את השכונות. אני אוהב את העדות שלה. את הכורדים, העיראקים, המרוקאים, האשכנזים. כולם הכי אותנטיים שיש. ירושלים היא עיר מרגשת. אמוציונלית".

ליאון נולד בתל אביב, האמצעי משלושת ילדיהם של שלום, יליד יוון, וחנה, ילידת תימן. רוב חייו התגורר בגבעתיים.

בצה"ל שירת כזמר וכחזן במקהלת הרבנות הצבאית. "שרתי יפה, ואני עדיין שר בכל הזדמנות שיש, כולל כחזן בבתי כנסת בירושלים, בשבתות. בתדמית המעוותת הזאת של 'דרעי וליברמן', מדברים גם על החזנות. זה הדבר הנכון היחיד שם, ואני גאה בו".

אחותו הבכורה, פרופ' אורלי מירון, מתמחה במחקר קבוצות אתניות, מיעוטים ומהגרים. אחיו הצעיר, הסוציולוג ד"ר נסים ליאון, מתמחה בחקר החברה הדתית ומעמד הביניים בישראל, מהיבטים אתניים ולאומיים.

"אני בן של מוסכניק, שכל מה שהיה חשוב לו בחיים זה החינוך של הילדים. הוא השקיע כל מה שהרוויח בלימודים ובהשכלה שלנו. והנה, יצאו לו שני חוקרים מבריקים, שמקדישים את כל חייהם לאקדמיה, ואותי. לי יש רק תואר ראשון בכלכלה ובחשבונאות ותואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר־אילן. "אחי, נסים, ניתח את מה שעברתי בבחירות מנקודת מבט של אקדמאי שחוקר אתניות. הוא הסביר לי את הרתיעה או את אי ההזדהות איתי מצד אוכלוסיות שונות בעיר".

הרגשת שהביקורת כלפיך היתה גם על רקע עדתי? אתה ראש העיר המזרחי הראשון בירושלים.

"אני לא נותן לעצמי להיכנס לנושא הזה. עשיתי כל כך הרבה בחיים, ובעזרת השם הצלחתי, גם במגזר הפרטי וגם במגזר הציבורי. מעולם לא הרגשתי מקופח, ואני מסרב לתת מקום להיבט העדתי".

בתחילת שנות ה־90 היה ליאון שותפו של אביגדור יצחקי במשרד רואי חשבון. בעת כהונתו הראשונה של נתניהו החליף את אביגדור ליברמן בתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה. בשנת 2000 עבר לסקטור הפרטי כשותף וכמנהל במשרד רואי החשבון ליאון, אורליצקי ושות', שממנו פרש לפני כשנתיים.

בשנת 2003 מונה על ידי ליברמן, שר התחבורה דאז, ליו"ר רכבת ישראל. ב־2008 מונה ליו"ר הרשות לפיתוח ירושלים, וב־2013 התמודד בבחירות לראשות העיר ונוצח על ידי ברקת, שגרף כ־52 אחוזים מהקולות. הסיעה של ליאון, הליכוד ביתנו, זכתה במנדט אחד, והוא הפך לחבר מועצה ולמחזיק תיק המִנהלים הקהילתיים.

•  •  •

ליאון נשוי לסתווית (53), שעובדת במשרד הביטחון, "לא משנה במה, יותר מ־30 שנה, מאז היתה חיילת". יש להם ארבעה ילדים - חני (34), רואת חשבון במשרד רואי החשבון שהיה עד לא מכבר בבעלות ליאון, ואם לחמישה; שלום (31), רואה חשבון ומתמחה למשפטים ברשות ניירות ערך, אב לשלושה; ליטל (25), עובדת סוציאלית שמתגוררת בלוד ("כי היא רואה בזה שליחות"); ושיראל (17), תלמידת י"א באולפנה בגבעת שמואל.

מתי החלטת שאתה רוצה את תפקיד ראש העיר?

"כשהייתי יו"ר הרשות לפיתוח ירושלים. אחרי כמה שבועות בתפקיד הבנתי כמה שהעיר הזאת צריכה קודם כל מנהל טוב. עשרת אלפים עובדי עירייה, 900 אלף תושבים. את זה צריך לדעת לנהל. הרגשתי שיש לי את כל הכלים לעשות את זה. אני אוהב את העיר הזאת ומרגיש שיש לי את היכולת לשנות אותה, לעשות אותה טובה יותר לתושבים.

"היתה לי תוכנית ברורה לחיים. החיים קצרים, וצריך להספיק כמה שיותר. ידעתי שבגיל 55 אפרוש מהמשרד ואפנה לתפקיד גדול. הרגשתי שמבחינת ההשכלה הפיננסית שלי וארגז הכלים הניהולי, אני מתאים לתפקיד". 

המשפחה תמכה בהחלטה שלך להתמודד?

"המשפחה לא אהבה את ההחלטה שלי, ממש לא. אבל הם זרמו איתה וידעו שבלאו הכי אעשה את מה שאני רוצה לעשות. ואני מאוד מאוד רציתי את זה".

למה הם לא אהבו את ההחלטה?

"כי איך אפשר לאהוב את מה שעברנו ב־2013? חשיפה לא נעימה, קמפיינים משחירים, בלי שום פרופורציה וקשר למציאות. ניר ברקת עשה את זה אז, ועופר ברקוביץ המשיך בזה בכל הכוח בבחירות האחרונות, עם קמפיין של 10 מיליון שקלים. עלות הקמפיין שלי, אגב, היתה כ־6 מיליון שקלים.

"כשרוצים להציג תמונה שקרית ושלילית, אפשר להגיד הכל. אני יודע להתמודד עם זה, אבל למשפחה זה קשה. בקמפיין הנוכחי חשבתי שהם פחות נחשפו לדברים, כי השתדלתי לא לערב אותם. אבל הם נחשפו להכל. זה היה די אכזרי.

"הלילה של הסיבוב השני היה לילה מהסרטים. לילה מטורף. אבא שלי בן ה־84 הלך לישון לקראת חצות, בידיעה שהפסדתי. אמר לעצמו, נו, עוד פעם משה הפסיד. היה הפרש דרמטי של יותר מ־11 אלף קולות לטובת ברקוביץ, וכבר הכריזו שהוא זכה. רק אחרי חצות ההפרש הצטמצם, והמגמה התהפכה לגמרי.

"ב־4:30 התקשרתי לאבא שלי, כי זאת השעה שבה הוא מתעורר, ואמרתי לו, 'אבא, מזל טוב, אני ראש העיר'. הוא סגר את הטלפון ומייד התקשר לבן שלי, כדי לוודא שלא התבלבלתי".

•  •  •

הוא מתגאה בקשרים שיש לו במשרדי הממשלה. "שבוע אחרי ההשבעה שלי, שמתי את המשא ומתן הקואליציוני בצד וניהלתי משא ומתן עם משרד האוצר על התקציב. השגתי 950 מיליון שקלים, גידול של שבעה אחוזים לעומת השנה שעברה.

"אלה בטח לא דברים שמישהו צעיר וחסר ניסיון היה מצליח לעשות. סגרתי את זה בתוך כמה ימים, בלי שביתות, בלי חיכוכים. להזכירך את מה שהיה פה בשנים האחרונות בין ברקת לכחלון.

"גיליתי שיש רצון עז מצד האוצר לסייע. התפרצתי לדלת פתוחה. העיר צומחת מבחינת האוכלוסייה, והיה ברור שהיא זקוקה לתוספת הזאת".

וכשאתה אומר מישהו צעיר וחסר ניסיון, אתה מדבר על ברקוביץ.

"אהיה עדין ואומר שאין בכלל מה להשוות ביני לבינו. הוא לא היה מצליח לעשות מה שאני עשיתי בשבוע הראשון שלי כראש עיר. להביא הסכם עם האוצר במהירות כזאת, ובכלל, לקיים את מערכת היחסים. איך לבקש, מה לבקש. זאת תורה שלמה".

"אני כמו הבלבוסטה שמנקה ומבריקה את הבית, פינה אחר פינה". ליאון בירושלים // צילום: מרים צחי

ליאון בחר להשאיר בידיו את תיקי התברואה ושיפור פני העיר, וניגש מייד לטפל באחת הבעיות הקשות בעיר, לדעת כולם - הניקיון, או נכון יותר, היעדרו.

"תושבים שולחים לי תיעוד של הזוהמה ברחבי העיר", הוא אומר ומראה לי סרטון שקיבל לטלפון הנייד, המתעד ערימת אשפה ליד רחבת הכותל. "זה מעצבן אותי מאוד. אם תושב פונה ישירות אל ראש העיר, זה אומר שכלו כל הקיצין, הוא לא יכול יותר. התושבים מקבלים ממני הרבה יותר יחס אישי".

ליאון הורה להציב עוד אשפתונים ברחובות מרכזיים, הכריז על מבצע ניקוי גשר המיתרים ("פשוט בושה הטינופת שהיתה שם. עשר שנים לא ניקו את הזכוכיות"), והגביר את האכיפה של פקחי הניקיון.

"אני כמו הבלבוסטה שמנקה ומבריקה את הבית, פינה אחר פינה. אני רוצה להיות אחראי ישיר לכך שהעיר תהיה סוף־סוף נקייה. לא ידוע לי על ראש עיר שלקח את התיק הזה על עצמו, בטח לא בירושלים".

בתקופת ברקת התושבים לא זכו לקבל יחס אישי?

"ברקת זה ברקת, וליאון זה ליאון. כל אחד מטפל בעיר אחרת. ברקת הקדיש חלק גדול מחייו לירושלים ואני חושב שהזיז ועשה הרבה דברים יפים. אני מחזק את הקשר עם התושבים. נותן מענה לבעיות הקטנות, שהן למעשה גדולות מאוד.

"למשל, הכבישים והמדרכות בירושלים במצב לא טוב, ולכן התקציב השנתי לטיפול בכך כמעט שולש, מ־48 מיליון ל־120 מיליון, ועד סוף השנה - 150 מיליון שקלים. מדרכות אספלט יוחלפו בריצוף אבנים משתלבות, כל הכבישים שדורשים ריבוד יטופלו בתוך שלוש שנים. לא יהיו עוד כבישים עם בורות. אני מכיר את הכבישים והמדרכות במרכז, וכך יהיה גם פה".

•  •  •

אתה מחויב לשמור על הסטטוס קוו בירושלים?

"ברור. בין האמירות השקריות של ברקוביץ, הוא אמר שבהסכם הקואליציוני לא הסכמתי להתחייב על שמירת הסטטוס קוו. זה שקר וכזב. הסעיף הראשון בהסכמים הקואליציוניים מדבר על שמירת הסטטוס קוו. אבל ברקוביץ בשלו. בניגוד להפחדות, לא סגרתי את מתחם התחנה, לא ביטלתי את הפעילות הלילית בשוק מחנה יהודה, לא נסגרו ולא ייסגרו כבישים. כולם יבינו שזאת היתה רק הסתה נבזית".

יש פירוט בהסכמים איך יישמר הסטטוס קוו הלכה למעשה?

"לא. כל אחד מבין את המשמעות של הפרת הסטטוס קוו בעיר. לא ייפתחו חנויות מסחר בשבת, בכל רחבי ירושלים. זאת תהיה הפרת הסטטוס קוו. מנגד, סגירת כבישים נוספים בשבת היא גם הפרה של הסטטוס קוו.

"פתיחת מקומות בילוי, בשונה ממסחר, מותרת. אני מניח שלא יבקשו לפתוח מסעדה בלב אזור חרדי. גם באזורי הבילוי, בעלי מסעדות ובתי קפה מעדיפים לא לפתוח בשבת בגלל תעודת הכשרות, שהיא משמעותית מאוד פה, אבל מי שרוצה יכול לפתוח מקום בילוי בשבת, ושיהיה לו בכיף. למה לא.

"החיכוכים בעיר על הרקע הזה הם תמיד בקצה. התפקיד שלי יהיה לייצר הידברות ולהגיע להסכמות בקרב אוכלוסייה, ששליש ממנה הם חרדים, שליש הם ערבים, והיתר דתיים, חרד"לים, שומרי מסורת, חילונים".

ולמרות זאת, ההגירה השלילית נמשכת, והעיר לא מושכת אוכלוסיות חזקות.

"זה כואב לי מאוד. לכן אחת המטרות העיקריות שלי, לצד חיזוק התעסוקה ומתן הטבות, היא לבנות, לבנות ולבנות. יש פה מחסור מטורף במגורים. בחמש השנים האחרונות נבנו בירושלים פחות מעשרת אלפים יחידות דיור. זה כלום. קצב של 2,000 יחידות בשנה, בקושי.

"אחד הסעיפים בהסכם הקואליציוני נוגע לבניית שכונות לחרדים. כל אחד מבין שאם נבנה לחרדים, הם לא יעברו לשכונות מעורבות או חילוניות. אין להם מטרה לכבוש שכונות.

"אני אדאג לבנייה עבור כל האוכלוסיות, שכונות מיוחדות לחרדים, וגם לחילונים. אני מתחייב שכל דירה שאבנה בשכונות המעורבות או החילוניות תיתפס על ידי האוכלוסייה הכללית ולא החרדית. 

"ככל שאבנה יותר, כך אחזק את ירושלים באוכלוסיות חזקות. זה המצב שבו קיבלתי את העיר. חייבים לפחות להכפיל את זה, וזאת המטרה שלי. מזרח העיר נמצא בפיגור של 50 שנה, ולכן העבודה שם דורשת לא קדנציה אחת ולא שתיים. אבל היא תיעשה. הממשלה נותנת תקציבים של מיליארדי שקלים, כסיוע נוסף. משהו קורה במזרח העיר. יש רצון בשיתוף פעולה משני הצדדים, חד־משמעית".

מה זה אומר בפועל?

"שיפור משמעותי של כל התשתיות במזרח העיר, השקעה בתעסוקה ובאזורי מסחר ושיפור מערכת החינוך, כשהיעד הוא שבתוך חמש שנים, כמחצית מהתלמידים במזרח העיר ילמדו לפי התוכנית הישראלית, כולל בגרות ישראלית. היום רק כעשרה אחוזים מהתלמידים לומדים לפי התכנית הישראלית.

"תקצוב הממשלה יאפשר לי, כעירייה, ולחברות-הבת של העירייה, להתחיל לקדם את מזרח העיר. בראייה שלי, ככל שרמת ואיכות חייהם של התושבים במזרח העיר תעלה, הביטחון הכללי יעלה, התיירות תתחזק". 

"סוף־סוף יש לי קצת שקט מצד המלעיזים כדי לעבוד. עכשיו, בכל יום שעובר, אני חייב לעשות, ולעשות טוב".

גם עבורך ראשות הממשלה היא יעד, כמו לשניים מקודמיך בתפקיד, אולמרט וברקת?

"חד משמעית לא. ראשות עיריית ירושלים היא לא מקפצה עבורי לראשות הממשלה. זה יהיה התפקיד הציבורי האחרון שלי, ואני מתכוון לבצע אותו באופן הטוב ביותר ולאורך כמה שיותר זמן".

עופר ברקוביץ: ליאון משקר

עופר ברקוביץ' מסר בתגובה: "כישורי המשחק של ראש עיריית ירושלים מרשימים, ואני מצר על כך שהוא מעז לשקר במצח נחושה. ליאון עשה הכל כדי למנוע מסיעת התעוררות להיכנס לקואליציה וחזר בו מסיכומים, כשהיא עמדה על כך שתינתן לה שורת התחייבויות בסיסיות לשמירה על הסטטוס קוו העירוני ועל שמירת צביון השכונות המעורבות. אילו התעוררות רצתה בתיקים בלבד, היא כבר מזמן היתה חלק מהקואליציה.

"ניגשנו למשא ומתן מתוך רצון אמיתי להשפיע על העיר, כסיעה הגדולה ביותר וכסיעה אחראית, המייצגת מחצית מתושבי העיר. מנגד, ליאון שיחק משחק כפול. מחד, הציג ומציג שהוא כביכול מעוניין בכניסתנו אל הקואליציה, ובפועל התנהל באופן מביך, בביטול פגישות, בנסיגה מסיכומים ובהכשלת הבנות. אין מה להשוות בין השקרים והדה־לגיטימציה ממחנה ליאון לבין מה שהוצג על ידינו, חשיפת הקשרים של ליאון עם פטרוניו מש"ס ומדגל התורה. למשל, דרעי, פטרונו של ליאון, כינה אותי בכינוי 'שטן' יומיים לפני הבחירות, שהוא אמון עליהן מתוקף תפקידו כשר הפנים.  

"התעוררות תמשיך לשרת את תושבי העיר, כפי שעשתה במהלך העשור האחרון, בצורה נחושה, עניינית וממלכתית. מאה ימים חלפו מאז נכנס ליאון לתפקידו, ותחושתנו היא שאין מי שמחזיק במושכות. אין כל תכונת התחדשות, יוזמות משמעותיות, או רוח חזון והתקדמות. ההפך הוא הנכון. האתגר הגדול ביותר של ירושלים הוא חיזוקה הכלכלי, שכן מדובר בעיר בירה המדורגת באשכול סוציו־אקונומי 2. עד כה לא הוצגו תוכניות פיתוח כלכלי משמעותיות ותוכניות לשילוב אוכלוסיות מוחלשות בשוק התעסוקה, אולי כי ליאון לא הגיע מוכן ללשכת ראש העירייה".

lanskinam@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו