אהבה בהפתעה

כולנו מתעקשים, משקיעים, עובדים קשה כדי למצוא אותה. אבל לאהבה דרכים משלה. לא דייט בבית קפה, לא שידוך של חברים, וגם לא היכרות באתרי היכרויות. 

לפעמים די בטעות בספרה אחת בטלפון הנייד, בהתעקשות על פתק קרוע לגזרים או אפילו בביקור עצוב בשבעה.

כאלה הם הסיפורים של חן וסימה, ערן ומזי ואביחי ואלין. הם התחילו בטעות, המשיכו עם לא מעט מאבקים, והסתיימו מתחת לחופה.

• • •

טעות אחת בספרה בטלפון הנייד. זה מה שקרה לחן שי (38) מאשקלון לפני 17 שנה.

"התקשרתי לחבר שלי, אסף, שהנייד שלו הסתיים בספרה 9. אני לחצתי בטעות על 6. ענתה לי אישה. אמרתי, 'שלום, איפה אסף?' והיא אמרה: 'טעות'. אחר כך שוב חייגתי, ושוב התבלבלתי, ושוב היא ענתה, וניתקנו.

חן וסימה שי. "ניסיתי לתאר לעצמי בדמיון, וכשראיתי אותה בדייט, לא התאכזבתי" // צילום: אפרת אשל

"פתאום אמרתי לעצמי, רגע. הקול שלה ממש נעים, למה שלא אתקשר אליה שוב ואשאל אותה אם היא פנויה? משהו באינטואיציה שלי אמר לי שזה יכול להיות נחמד. התקשרתי אליה, הפעם לא בטעות, ואמרתי לה: 'רגע, לפני שאת מנתקת, רוצה לדבר קצת?"

לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת

בצד השני של הקו היתה סימה (36), אז צעירה בת 19 מקריית גת, שעשתה שירות לאומי בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. "כשהוא התקשר וביקש לדבר, אמרתי לעצמי, יאללה, מה אכפת לי", היא מספרת. "דיברנו עשר דקות, מאיפה אנחנו, אם אנחנו מכירים מישהו משותף, דברים כאלה.

"אחרי כמה ימים הוא התקשר שוב. ככה זה התנהל כמה חודשים, שיחה פעם בשבוע. עד שפתאום הוא לא התקשר במשך שבוע־שבועיים. לא הבנתי מה קרה. החלטתי להתקשר אליו בעצמי. גם סקרן אותי אם השם הפרטי שלו הוא חן או שי, הייתי חייבת לשאול אותו.

"מאז אותה שיחה, הקשר התחזק. יכול להיות שהעובדה שאני יזמתי שיחה בפעם הראשונה הזיזה אצלו משהו. התחלנו לדבר כל יום, גם לתוך הלילה. היו לנו שיחות טובות. הזמנים היו אחרים, לא היו תמונות שזמינות בכל אתר או בנייד, הכל הרגיש יותר נקי, אמיתי. זה התחיל לאט, לא מיהרנו. לקח לנו כמה חודשים טובים עד שנפגשנו בכלל".

חן: "אני בא מבית מסורתי, וסימה מבית דתי. היא שמרה אז שבת, ואני לא. היינו צריכים לגשר על הפער הזה, והצלחנו. כל אחד מאיתנו נתן כבוד לדרך החיים של השני. אבל הי, אתה יודע מה הכי קסם לי אצלה? היא אוהבת כדורגל! ולא סתם - גם היא אוהדת בית"ר ירושלים, בדיוק כמוני! זה אדיר, לא?"

אחרי חמישה חודשים שבהם רק דיברו בטלפון, הם החליטו להיפגש.

חן וסימה ביום חתונתם

סימה: "הגעתי מירושלים הביתה בצהריים, התארגנתי, החלפתי בגדים, ולקחתי אוטובוס לאשקלון. יצאנו לדייט ראשון, בקפה קפולסקי".

שי: "אני זוכר בדיוק מה היא לבשה לפגישה ההיא - חצאית ג'ינס וחולצה חומה. עד אז לא ידעתי בכלל איך היא נראית. ניסיתי לתאר לעצמי בדמיון, וכשראיתי אותה, לא התאכזבתי. שתינו קפה ולא הפסקנו לדבר. שנינו לא נראים רע, אבל מה שבאמת חשוב זה שהיה לנו חיבור מצוין בפגישה, הכל זרם לנו". 

סימה: "דיברנו במשך שעות. אחרי בית הקפה הלכנו לטייל בים, ומאז למעשה לא נפרדנו. אתה מבין, זה גורל. ספרה אחת, טעות קטנה, והשאר היסטוריה".

ב־2004, שנתיים אחרי שיחת הטלפון ההיא, הם החליטו להתחתן. אחרי החתונה עברו לגור ביחד באשקלון. שי עבד בשירות בתי הסוהר בתפקידים שונים, היה בעל עסק, וכיום עובד כקצין ביטחון בחברה חקלאית. סימה עובדת כבר 14 שנה כמנהלת תיקי לקוחות מהמגזר החרדי במוקד השירות של תנובה באשקלון.

יש להם ארבעה ילדים: ליעד וליאור, בנים תאומים בני 11, אדל (5) ואיתמר, שנולד לפני חודש וחצי.

חן מבשל ממולאים במטבח. מתברר שהוא הבשלן בבית.

סימה: "מה הוא לא עושה? בשר, דגים, קוסקוס, עלי גפן, ממולאים. אלוף".

איתמר הקטן מתפנק עם אמא סימה, שמחבקת ומלטפת אותו. ליעד, ליאור ואדל משחקים וקופצים ומשתוללים בבית. הרעש גדול, שמחת חיים של ילדים בחופש הגדול.

"אני מאוד שמחה שחן טעה במספר", סימה צוחקת. "תאמין לי, אם הוא לא היה פוגש אותי, הוא היה זרוק עכשיו באיזה אי בתאילנד... סתם, סתם".

חן: "נו, אתה רואה איזו טעות עשיתי בחיוג ההוא? הטעות הכי מתוקה של חיי". 

• • •

ערן גרבלר (59) מפרדס חנה הוא אמן יודאיקה. כבר בגיל 6 לימד אותו אביו יואל, שהיה אמן בעצמו, רַפָּאוּת - שחזור ואיחוּי שברים של חרסים. היכולת הזאת שינתה את חייו. 

"זה קרה באוקטובר 1985", הוא נזכר. "הייתי בן 25, עם גלריה קטנה לקרמיקה ביפו, וגרתי בדירה שכורה קטנה בחולון.

ערן ומזי גרבלר. "כמה ימים אחרי הדייט השני קלטתי שהיא לא לגמרי איתי. היא אמרה שיש עוד מישהו" // צילום: אפרת אשל

"זוג חברים שלי, שושי ואבי, בא לבקר אותי. אני הכרתי ביניהם, והם התחתנו. שושי ידעה שסיימתי מערכת יחסים של שנה וחצי, ושאלתי אותה אם היא מכירה במקרה מישהי להכיר לי. היא חשבה ואמרה שכן, יש לה קרובת משפחה בת 22 בשם מזי שמחפשת קשר, אבל היססה אם לתת לי את המספר שלה.

"אחרי דקות ארוכות של שכנועים, היא הסכימה לתת לי את מספר הטלפון של מזי בבית. לקחה עט ונייר, רשמה את המספר ואמרה לי: 'תהיה רציני איתה, אני לא רוצה שהיא תיפגע'.

"ואז, רגע לפני שהם הלכו, היא התחרטה. לקחה את הפתק, קרעה אותו לחתיכות הכי קטנות שאפשר, וזרקה אותו לפח. שאלתי אותה מייד, 'למה?!' והיא ענתה: 'אני מפחדת שזה לא יצליח, והיא חשובה לי'".

אבל ערן לא ויתר. "רוקנתי את כל חתיכות הנייר שהיו בפח על הרצפה. הייתי סקרן, ואמרתי לעצמי שאני חייב לחבר את החתיכות בחזרה ולראות את המספר. לקחתי דף נייר, דבק פלסטי, ובעבודת נמלים, במשך חצי שעה, צירפתי חתיכה לחתיכה. לא התייאשתי, עד שיצא לי מספר!"

ערן ומזי ביום חתונתם

ערן חייג למספר שהתקבל. מזי ענתה לטלפון. זה היה המספר בבית הוריה בשכונת קריית שלום בתל אביב, שם התגוררה.

ערן: "הצגתי את עצמי, אמרתי שקיבלתי את הטלפון משושי. התברר שהיא ידעה שיש לשושי כוונה לשדך בינינו. היא סיפרה לי שהיא סטודנטית לחינוך לגיל הרך בסמינר הקיבוצים, ועובדת בערבים כמלצרית במלון הילטון. הצעתי לה שניפגש, היא לא כל כך רצתה, אבל בשביל הנימוס, אמרה לי שהיא מוכנה שנשתה קפה באיזה ערב אחרי המשמרת שלה.

"קבענו לעשר וחצי בערב. התייצבתי במלון באוטוביאנקי הקטנה שלי, ונסענו לבית קפה ליד גני התערוכה. רציתי להזמין אוכל ושתייה, אבל היא לא רצתה כלום. זה היה מתסכל".

מזי (56) מחייכת. "הייתי עייפה, אחרי לימודים ומשמרת בעבודה. אני חושבת שהזמנתי רק מילקשייק. המלצרית ביקשה שנשלם על מה שהזמנו, כי כך היה נהוג כשיושבים בחוץ.

"ערן שילם, ולא נתן לה טיפ. זה היה קטע הזוי מבחינתי. אתה יושב לדייט ראשון עם מלצרית, ולא נותן למלצרית טיפ? אמרתי לעצמי, אין סיכוי שאני נשארת עם הבנאדם הזה. זה בסיסי לתת טיפ למלצרית, לא?

"פתאום התחיל מבול של החיים. גשם שוטף, למרות שהיינו רק באוקטובר. ערן תפס לי את היד ורץ איתי בספרינט אדיר לאוטו. הוא פתח לי את הדלת, נתן לי להיכנס, ורק אז הלך מסביב ונכנס למושב שלו. אמרתי לעצמי, נו, אולי בכל זאת הוא שווה בדיקה".

ערן: "אתה יודע מה הדבר הראשון שהיא אמרה לי כשישבנו באוטו ספוגי מים? 'לא נתת טיפ למלצרית! אתה יוצא עם מלצרית ולא נותן טיפ למלצרית אחרת?!'

"אמרתי לה: 'לא נתתי טיפ, כי לא ידעתי באותו רגע אם נזמין עוד דברים. ואז התחיל מבול, הכל עף, המפות, הסכו"ם, הכוסות, הכיסאות, הכל עף ברוח. ברחנו לאוטו, מי חשב על טיפ?' בקיצור, התחלנו את הקשר הזה רע ומר". 

ולמרות זאת, הוא החליט להתקשר אליה שוב.

"הדייט הראשון לא היה מזהיר, מזי באה עייפה, אבל משהו משך אותי אליה. אה, כן, אני נזכר מה. הקול שלה. איזה קול יפה, עד היום הוא יפה כל כך, נעים, מיוחד במינו.

"אחרי כמה ימים יצאנו לדייט נוסף, ואז קלטתי שהיא לא לגמרי איתי. היא אמרה שיש עוד מישהו שהיא בקשר איתו, אבל לא סגורה עליו.

"החלטתי על מהלך שובר שוויון. כמה ימים אחרי הדייט השני הצעתי לה לבוא איתי לטיול בצפון, והיא הסכימה. היא לקחה יום חופש מהלימודים ומהעבודה, ונסענו למונפורט. טיילנו בצפון והגענו לצפת.

"שם קרה המהלך. מזי ראתה שאני יודע לנגב חומוס - כמו שצריך, אסלי - והכף הוכרעה לטובתי".

"אכן, הוא ניגב חומוס, חבל על הזמן", מזי צוחקת.

"אחרי הטיול הזה, החלטתי שאני הולכת על הקשר איתו", היא ממשיכה. "אחרי חצי שנה עברנו לגור ביחד בדירה שלו, ובפברואר 87' התחתַנו.

"יש לנו שלושה ילדים מקסימים: צליל (30), רואת חשבון, אביב (28), איש מחשבים, ושירה (24), סטודנטית לתואר ראשון במכללת תל־חי. ואנחנו כבר סבתא וסבא! לפני שלושה חודשים וחצי נולדה לנו נכדה, יובל, הבת של צליל, ואנחנו משוגעים עליה".

הם גרים בפרדס חנה כבר 23 שנה. מזי עובדת כגננת, וערן, קרמיקאי במקצועו, הוא הבעלים של "בית הסביבון", גלריית יודאיקה במתחם שרונה בתל אביב. 

"החלום שלי היה להקים גלריה של סביבונים. לפני 17 שנים הגשמתי את החלום בעזרת מזי, שהיתה בשנת שבתון, ופתחתי את 'בית הסביבון' בקיסריה. עד אז מכרתי יודאיקה וסביבונים שייצרתי לכל העולם. מזי אמרה לי: 'בוא נפתח את הגלריה, אני אעזור לך'.

"אנשים צחקו עלינו בהתחלה. אמרו, 'מה זה, חנות של מאווררים?' אבל לא ויתרנו, המשכנו לעבוד קשה ולייצר סביבונים מיוחדים מקרמיקה, חנוכיות ומוצרים נוספים. לפני חמש שנים וחצי עברתי עם הגלריה לשרונה".

• • •

שבעה זה לא בדיוק המקום האידיאלי לסיפור אהבה. בטח לא לדייט ראשון. אבל אלין ואביחי חלמיש הוכיחו אחרת.

שניהם בני 38, גדלו בערד, אפילו למדו באותה שכבה בתיכון, אבל מעולם לא נתקלו זה בזה. "רק בדיעבד נודע לנו שההורים שלנו דווקא כן הכירו והיו בקשר", מספרת אלין.

אביחי ואלין חלמיש. "דווקא בתוך העצב הכי גדול של חיי, הכרתי את אהבת חיי" // צילום: אפרת אשל

בגיל 18, אביחי עזב עם משפחתו לבאר שבע. בגיל 25 פגש שם בחורה, התחתן איתה, ואחרי חמש שנים התגרשו. אלין המשיכה כל השנים להתגורר בערד.

לפני שמונה שנים, החבר הכי טוב של אביחי שם קץ לחייו. "הייתי בשוק", הוא אומר. "היינו חברים בלב ובנפש, מתראים כל יום, פותחים את היום בהודעות, שיחות, מפגשים, וכך גם סוגרים אותו. אהבתי אותו בכל ליבי, ולא ידעתי את נפשי מרוב עצב".

החבר הקרוב שהתאבד, חיים, היה בן השכבה של אביחי ואלין, שעבר לתל אביב עם הוריו, ושם סיים את חייו.

אלין: "אמרתי לחברים שלי שאני מתכוונת לנסוע לשבעה. הם אמרו לי שאני לא צריכה לנסוע לבד, כי יש להם חבר שנוסע לשם יום־יום מבאר שבע, והם יבקשו ממנו לקחת אותי. זה נשמע לי סידור טוב. סימסתי לו וקבענו להיפגש בתחנה המרכזית של באר שבע".

אלין נסעה לבאר שבע במכונית שלה, ושם אסף אותה אביחי.

"בדרך דיברנו קצת על החבר שהתאבד, והיו גם שתיקות ארוכות של מבוכה", היא אומרת. "שנינו אנשים ביישנים. היינו ביחד בניחום האבלים, וחזרנו לבאר שבע. לא קרה בינינו שום דבר מיוחד.

"לא חשבתי בכלל על משהו עם אביחי, אבל בגלל שהבנתי כמה הוא שבור מהמוות של חיים, הלב שלי יצא אליו. ממש ריחמתי עליו. אחרי שחזרתי מבאר שבע לערד הצעתי לו חברות בפייסבוק, והוא אישר אותי.

אביחי ואלין ביום חתונתם

"התחלנו קצת להתכתב. אמרתי לו שאני רוצה בכלל מישהו אחר, כדי לא ליצור אצלו רושם מוטעה שהכוונות שלי רומנטיות. אחרי כמה שבועות עשיתי מסיבה גדולה לכבוד יום הולדת 30 שלי. חבר משותף שאל אותי אם הוא יכול להגיד לאביחי לבוא, ואמרתי שאין לי בעיה.

"גם במסיבה לא היה בינינו כלום. אחר כך המשכנו להתכתב בפייסבוק, עברנו לסמסים, והשיחות העמיקו. אביחי היה שקוע באבל על החבר שלו, ואני הייתי בעיקר אוזן קשבת בשבילו". 

אביחי: "עזוב, היא לא מודה בזה, אבל הרי היא התחילה איתי! בפייסבוק! האמת היא שיש לי מזל משמיים. אלין היא הנס הגדול של חיי. אחרי ההתאבדות של חיים, הייתי שבר כלי. הייתי בחושך גדול, בתהום, והיא היתה קרן האור שלי. המלאכית שנשלחה אלי.

"זה משמיים שהיא באה איתי לשבעה. ברור שזה המקום האחרון להכיר בן אדם, אבל דווקא שם, כשהייתי כל כך למטה, היא הופיעה, והיתה בשבילי כמו פסיכולוגית. בקלות יכולתי להיכנס אז למרה שחורה, לתהומות. אני מטופל בדיאליזה, התמודדתי עם גירושים ועם חבר שהתאבד. הקשר איתה נתן לי תקווה ומזור בחיים. לא ייאמן כמה אור היא הכניסה לחיים שלי".

שלושה חודשים אחרי שנפגשו, הם עברו לגור ביחד, בדירה הקטנה של אלין בערד. אחרי שלושה חודשים נוספים, החליטו להתחתן ("ותאמין לי, עוד התאפקנו", היא אומרת).

הם נישאו ב־2013, ומתגוררים בבאר שבע. אביחי עובד כאיש אחזקה בהוסטלים, ולאלין יש עסק לפריטים מיוחדים בעיצוב אישי - "נושי עיצובים". נולדו להם שלושה ילדים: הבן הראל והבת כיסוף, תאומים בני 3 וחצי, והבן ניגון דוד (שנתיים).

אביחי: "יש לנו בית שמח ומלא אהבה. כל הזמן אני חושב איך דווקא בעצב הכי גדול של חיי, הכרתי את אהבת חיי. זה מפעים וממלא אותי באושר, ולחבר שלי, נשמתו עדן, יש חלק לא קטן בזה. בחתונה שלנו השמענו שיר של עמיר בניון, שהוא מאוד אהב. אין לי עוד חברים כמו חיים - עם עומק השיחות שהיו לנו, הצחוקים, האהבה והחברות. אבל הרווחתי בת זוג ואהבה גדולה, והיא מילאה את החלל העצום שהוא הותיר אצלי". 

erannavon9@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו