"הציעו לי להשתתף ב'מאסטר שף' של הגרועים, ואני באמת לא מזהה מאכלים"

טלי אורן // בת 41, שחקנית. תושבת תל אביב. נשואה לאורן יעקובי, יוצר, תסריטאי ומחזאי, אם לשניים, יונתן (12 וחצי) ורומי (9 וחצי). שירתה בתיאטרון חיל האוויר ופרצה בתוכנית הטלוויזיה "דומינו". למדה משחק בלונדון, ועם שובה לישראל החלה לשחק בתיאטרון ("שלמה המלך ושלמי הסנדלר", "אבניו קיו", "מרי לו"). שיחקה בסדרות טלוויזיה ("קופיקו", "חברות", "אחותי קפצה כיתה" שמשודרת בערוץ KIDZ לצופי yes) ובסרטים ("בננות", "הסודות"). כעת משחקת בהצגות "בילי שוורץ", "הזוג המוזר", ובהצגות "צ'פלין" (עם תיאטרון חיפה) ו"אנני" בתיאטרון תל אביב. תשתתף בחנוכה ב־PLAY פסטיגל ויוצאת במופע עם גיל שוחט ברחבי הארץ

מתי בפעם האחרונה הרגשת שהצלחת בגדול?

"בכל יום. זה מרגש אותי השאלה הזאת, בא לי לבכות. המקצוע הזה הוא מאוד־מאוד תובעני, והדברים שאני עושה היום הם דברים שחלמתי עליהם. אני חיה את החלום: לעשות כמה שיותר, לגעת בכל פעם במשהו אחר, לכבוש, לקבל כזה חום ואהבה מהקהל, לעשות סלפי עם כל מי שמבקש. אני לא מאמינה שזו העבודה שלי, הפרנסה שלי, שמעבר לפאן הזה אני גם מקבלת על זה כסף.

"לא היה רגע שחשבתי שזה לא יגיע, אבל היו שלבים בקריירה שאמרתי, 'נו כבר, נו כבר'. יש לי קצב מהיר מאוד, והיו רגעים לא פשוטים. הייתי צריכה להתמודד עם זה שאני עדיין לא במקום שאני רוצה להיות בו. 

לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת

לכל המדורים של "מתי בפעם האחרונה?"

"אמרו עלי לפעמים שאני לייט בלומר. סליחה? אז מה אם לא פרצתי בגיל 29? כל אחד ומה שמתאים לו. לא הייתי יכולה לעשות את התפקידים שאני עושה היום לפני 20 שנה. אני כל הזמן צוברת ניסיון ופז"מניקיות. זה מכעיס אותי, אני מודה, כי זה כאילו מרימים לך ואז מורידים אותך. תראי את ששון גבאי, שעושה ברודווי בגיל 70, ותביני כמה מגוחכת ההתעסקות הזו. אני לא מתחרטת על כלום, ולא הייתי מוותרת על שום דבר. הרעיון זה להיות על הבמה בגיל 80, להיות גילה אלמגור. האינסטנטיות לא מדברת אלי".

מתי בפעם האחרונה דיברת עם אמא שלך?

"ממש לפני רבע שעה. כמעט בכל יום אנחנו מדברות, מתכתבות או שולחות הודעות קוליות אחת לשנייה. זה קשר חזק מאוד. אמא שלי, אתי, גרה בתל אביב. היא בפנסיה, והיא ואבא שלי, מיקי, נהנים מהחיים. הם נוסעים לחו"ל כל הזמן, וכל כך מגיע להם. אמרתי לה, 'תבזבזי את כל הכסף', והתכוונתי לזה. הם עבדו כל כך קשה ודאגו לעתיד שלהם. אמא שלי עבדה בניהול חשבונות באיכילוב ובקריה, ואבא שלי עבד בתחום הביטוח וגם היה מתופף, ואני מאושרת שהם יכולים לנסוע מתי שהם רק רוצים. הם עזרו לנו מאוד כל השנים עם גידול הילדים, עכשיו זה הזמן שלהם. מגיע להם ליהנות". 

מתי בפעם האחרונה אמרת "אני אוהבת אותך?"

"הבוקר אמרתי, לאורן, בעלי. פה בבית זה משהו שאנחנו מרבים לעשות. אורן ואני מאז ומתמיד בסמסים, וזה התגבר כמובן שוב מאז שחזרנו. שנתיים עברו מאז, וזה מדהים. עשינו ריפרש ליחסים וההתרגשות חזרה. לא לכולם זה עובד, והרבה פעמים בוחרים לא לחזור. אנחנו באמת לא ידענו לאן זה הולך כשנפרדנו, והיום אנחנו אומרים אחד לשני 'אני אוהב אותך' וגם לילדים, והם בעצמם אומרים לנו. 

"אני לא מכירה בנים בני 12 וחצי שאומרים לאמא 'אני אוהב אותך'. כשיונתן אמר לי שהוא אוהב אותי בפעם הראשונה, הוא היה בן שנתיים. קמתי ועשיתי השתחוויה. אמרתי לו, 'אני סיימתי, לא צריכה יותר כלום'. זה היה רגע מדהים. היום זה כל כך טבעי לנו להגיד את זה, ואני מאמינה בגישה של אמיר פיי גוטמן, לחיות את היום. אתה באמת לא יודע מה יהיה מחר, אז כמה שיותר להרעיף אהבה היום". 

מתי בפעם האחרונה חשבת על קריירה בחו"ל?

"סתם לנסוע לנסות את מזלי לא מעניין אותי. אני רואה מה קורה - ההזדמנויות נפתחות, העולם נהיה קטן - ואני מסוגלת לעמוד על במה בארה"ב. לא ברודווי ולא ווסט אנד מפחידים אותי. למדתי באנגליה ואני מרגישה נוח עם האנגלית שלי. אם תהיה הזדמנות נכונה, ברור שנעשה את זה, אבל אני לא עובדת בזה ולא יושבת ומחכה לזה. אם היו מעלים את 'אנני' שוב בניו יורק, הייתי שמחה שיראו אותי כ'גברת האניגן' (הדמות שאורן מגלמת במחזמר, ש"ז). זה משהו שקורה לאנשים, הכל פתוח". 

מתי בפעם האחרונה נתת למישהו עצה מועילה?

"אני נותנת עצות לאנשים כשהם לא עוברים אודישנים. אני מכוונת אותם להבין שדלת שנסגרת היא דלת שנפתחת. ואם משהו לא קורה אז הוא לא צריך לקרות, ואפשר לעבוד על עצמך לא ליפול לקורבנות ולאומללות. גם אם משהו נתקע, אפשר להתחבר למקומות התקועים ולראות איך מהמקום התקוע הזה אפשר להתקדם. 

"אני הצלחתי ליישם את העצה הזו בעצמי. הרמתי את עצמי אחרי שלא קיבלתי את תפקיד 'מצחיקונת', וזה לא הדבר היחיד שלא קיבלתי. כולם מקבלים הרבה יותר 'לא' מ'כן', גם מי שנמצאים בטופ. 

"אני מאמינה - זהירות, הנה קלישאה - שבסופו של דבר, אנחנו בשליטה על עצמנו. אם אני אגיד 'הולך להיות לי יום קסום', זה יקרה. אני חושבת שיש המון עבודה עצמית שבאמצעותה אנחנו יכולים לעזור לעצמנו. ואפשר גם לצחוק על זה שהכל נדפק".

מתי בפעם האחרונה בילית עם הילדים?

"יש לי חופש שהוא לא חופש. הקיץ הזה אני עובדת בכל יום מהבוקר עד הלילה. אבל פתאום היה סוף שבוע פנוי, ובתוך שניות היינו בים, ולמחרת בבוקר בחדר בריחה עם הילדים. אנחנו אוהבים מאוד לעשות חדרי בריחה, ארבעתנו, מתים על זה. אנחנו קצת משפחה של קטלוגים, אנחנו אוהבים לשחק 'ארץ עיר' ו'הרמז', או לשבת ולראות ביחד 'חברים'. סוף שבוע עם הילדים זה כמו חמצן, ולמחרת אני מלאת אנרגיה.

"אני אמא עסוקה, אבל אני מנסה לשלב את כל הדברים ביחד. הם מגיעים להצגות שלי ושל אורן, והם מרגישים נוח מאוד מאחורי הקלעים ועל הבמה. 

"רומי דומה לי מאוד. מגיל אפס היא מופיעה בסלון, שרה, רוקדת, ועכשיו נוצרה הזדמנות והיא הולכת להופיע ב'סקול אוף רוק' (בתיאטרון תל אביב; ש"ז). זה מרגש אותי מאוד, לקחת את המקום של האמא. ואני אמא נורא משחררת, אני שואלת איך היה אבל אני לא מציקה. אני רוצה שתהיה לה הפרדה. חשוב לה שלא יגידו שהיא פה בגלל אמא שלה. נכון, יש גנטיקה, והיא אוהבת את הדברים שאני אוהבת, אבל היא עומדת בזכות עצמה. היא עברה אודישנים כמו כולם, ואני בחיים לא אגרום לה להיות במקום שהיא לא יכולה להיות בו. 

"במה בשבילי זה קודש הקודשים. כשאני עולה לבמה אני מרגישה בבית. ואותו דבר גם רומי. אני רואה מה זה עושה לה. היא פשוט מתה על זה. כשצפיתי בה זה הרגיש לי כל כך טבעי, אבל אני אשמור עליה, אני לא אדחף אותה לכל דבר. אנחנו מתמודדים עם דברים לא פשוטים בתחום הזה, והיא לא צריכה חשיפת פריים טיים מטורפת, היא לא צריכה להיות בתחרות בגיל הזה".

מתי בפעם האחרונה קינאת במישהו? 

"אני מקנאה על בסיס יומי בכל מי שנוסע ללונדון. יש לי קטע עם העיר הזאת. חייתי בה שנה, למדתי שם משחק, והיא בוורידים שלי. אני מחוברת אליה בכל נשמתי ונוסעת בכל חצי שנה לראות הצגות. לונדון זה כמו לנסוע הביתה קצת.

"חוץ מזה, אני מקנאה קצת במירי מסיקה. אני שרה מאז ומתמיד אבל לא נתתי לזה פוש, ואם הייתי מחזירה את הגלגל לאחור, הייתי רוצה להגיע לאן שהיא הגיעה. יש בה את כל הדברים שהייתי רוצה, היא בעלת נוכחות, אישיות נדירה וכובשת ומצחיקה. היא תמיד פרגנה לי, ויש אהבה גדולה בינינו. הייתי רוצה בחיים הבאים שלי להיות כמוה. 

"אני גם רוצה להיות כמו בט מידלר, להגיע למקום שלה, של מי שעשתה מלא תפקידים. והיא גם מרגשת, גם תותחית־על וגם בן אדם שנראה לי 'וואו'". 

מתי בפעם האחרונה נגמלת ממשהו?

"אני מתה להיגמל מבצקים ואני לא יודעת איך לעשות את זה. אם אני לא נוגעת בבצק כמה ימים, החיים שלי משתנים, אני מרגישה קלילה. הבעיה היא, שאני לא יכולה לוותר על לחמניות בבוקר. ופיתות. פיתה עם שניצל וצ'יפס זה החיים".

מתי בפעם האחרונה יצאת לבלות?

"אתמול. אני מבלה המון. אחרי הצגות אני יוצאת לדרינק, וזה גורם לי להרגיש צעירה לפחות ב־15 שנה. אני אוהבת לרקוד, לצאת עם חברים, אני הרבה יותר טיפוס של לילה מבוקר. אני אוהבת לשבת עם בעלי על הבר במסעדות ולשתות. כשיושבים על הבר, אתה קרוב לבן הזוג וזה פחות רשמי ויותר צעיר".

מתי בפעם האחרונה הציעו לך להשתתף בריאליטי?

"הציעו לי כל ריאליטי אפשרי, כולל 'הישרדות'. את רואה אותי בביקיני, אוכלת חודשיים רק אורז, מתמודדת עם עצירות, נעלמת מהבית? בביקיני? הציעו לי את ה'מאסטר שף' של הגרועים ('הצילו! אני לא יודע לבשל'; ש"ז), ואני באמת לא מזהה אוכל. אורן בעלי אוהב סברס, וקניתי לו בטעות אנונה. הציעו לי את 'מחוברים', אבל בשביל זה אני בסטורי, מי שרוצה שיראה. הציעו לי את 'גולסטאריות', ואני לא בנויה לפורמט הזה. 

"אם כבר, מאוד רציתי להיות ב'בית ספר למוסיקה', לעבוד עם ילדים, לתת להם כוח ואמונה, זה דבר שמעניין אותי לעשות. כרגע אין ריאליטי אחר בעולם שמעניין אותי להגיע אליו, אבל שמתי לב שהם מנסים תמיד פעמיים, אז אולי אני עוד אתחרט".

מתי בפעם האחרונה היה לך רעיון מבריק שנשאר במגירה?

"יש לי רעיונות במגירה כל הזמן, והם ייצאו החוצה, הם יקרו - אבל כל דבר בזמנו. אני חולמת על מופע משלי, עם הומור, שירים ונגנים. הבעיה היא שמעבר לתפקידים ולקהל אני אוהבת גם את הקאסט, והמחשבה ללכת להופיע לבד מדכאת אותי". 

מתי בפעם האחרונה רצית להיות מישהי אחרת?

"זה קורה לי בכל יום כשאני רואה מישהי שהיא כוסית מטורפת. אני אומרת לעצמי שאכנס למשטר אמיתי, וגם התחלתי לעשות הליכות בכל יום, אבל אני לא באמת מצליחה להתמיד. אני אוהבת כפיפות בטן כשאני עושה, אבל אני לא זוכרת לעשות. פעם היתה לי תזכורת לזה בנייד". 

מתי בפעם האחרונה חשבת על הזדקנות?

"אני חושבת על זה לא מעט. המודעות באה עם הגיל ואני מטפלת בעצמי. אני עושה טיפול פנים חודשי אצל קוסמטיקאית, עם מכשירים שמעכבים את ההזדקנות. אני גם מאמינה שמתישהו - דברי איתי בעוד 15 שנה - אני אעשה משהו קטן, אם אני אוכל להרים טיפה ולא להיראות כמו פטיש שניצלים, כל דבר שהוא לא קיצוני, ששומר על מי שאני. כמו כל דבר בחיים, צריך לקחת את האמצע ולא ללכת על האקסטרים".

מתי בפעם האחרונה בכית?

"לפני כשבועיים, בבכורה של 'צ'פלין'. יש רגע בהצגה שבו אני צופה בפרטנר שלי, עופרי ביטרמן, שמגלם את צ'פלין והוא גם חבר נפש שלי, כשהוא הופך לצ'רלי צ'פלין הידוע, וזה רגע עוצמתי מאוד. זו היתה הצגה ראשונה מול קהל, ואני מספרת על זה ויש לי צמרמורת, וכל הקהל התחיל למחוא כפיים. 

"עמדתי עם ירון ברובינסקי בצד והתחלתי לבכות בפרץ כזה, כאילו החזקתי את זה בפנים חודשים. 

כי אתה רואה את החבר שלך מעיף לקהל את הצורה! פשוט בכיתי כמו ילדה, הייתי המומה, וזה לא קרה לי בחיים. זה גם לראות את הפרטנר שלי וגם ההקלה של להרגיש ש'כן, זה עובד'. ועכשיו הרגע הזה חוזר על עצמו בכל ערב". 

 

מתי בפעם הראשונה?

מתי בפעם הראשונה עשית אודישן? 

"בכיתה ז'. נכנסו אנשים לכיתה שלי בבית הספר לאמנויות ואמרו שהם מחפשים ילדים לפרסומת לתרבות הדיור, ושצריך להכין פלייבק, לעשות ליפסינק מדויק לשיר. זו היתה הפעם הראשונה שהכנתי דבר כזה, והשיר שבחרתי היה 'You better stop'. אני עדיין שולטת בו בטירוף עד היום.

הבוחנת התלהבה והתקבלתי. השתתפתי ביום צילום מלא, מחמש בבוקר עד שמונה בערב, וזה היה מדהים. קיבלתי 100 שקלים, במעטפה, על המקום.  

זו היתה חוויה מרגשת ומתישה, ובשבילי זו היתה הפעם הראשונה לחוות צילומים ולראות את זה אחר כך משודר. ראינו את הפרסומת בבית בטלוויזיה, ואז לא היו הרבה פרסומות, אז זכרנו כל אחת ואחת".

איפור: ורד בדוסה רוטרו, ביגוד: גלביהshirshirziv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו