מרים היתה ילדה טובה וחייכנית, שאהבה את החיים. כשהיא נפטרה נשאר לי חור גדול בלב, וכאילו זה לא מספיק, אני צריכה לקרוא כל מיני דברים רעים שאנשים כותבים עליה, בלי להכיר את הסיפור באמת. אנשים כותבים שהמשפחה הזניחה אותה ולא שמרה עליה. אבל אני יודעת שעשינו הכל כדי לשמור על מרים ולהציל אותה, וברגע אחד היא ברחה לי מהידיים ויותר לא חזרה. ברווחה ובמשטרה פישלו, והילדה שלי שילמה את המחיר הכבד".
יעל פרץ, אמה של מרים פרץ ז"ל, שנפטרה בגיל 17 ממנת יתר, כועסת. "מרים סבלה בשנה האחרונה מבעיית סמים, ועשינו כל מה שיכולנו כדי לעזור לה. היא היתה נעלמת מהבית, ויוסף חיים, אחיה הגדול, יצא בכל פעם לחפש אותה. הוא היה מוצא אותה זרוקה בחורשות בטבריה, בחיפה, ואפילו לאילת הוא נסע, בשבת, כדי להחזיר אותה הביתה.
"חשוב לי לספר את הסיפור שלנו, כי מרים שלי כבר לא תחזור אלי, ומרים הבאה כבר בדרך. אולי נצליח למנוע את המקרה הבא. אני יודעת שיש עוד הרבה נערות במצבה, שפקידים ועובדים סוציאליים ברשויות הרווחה לא באמת מתייחסים אליהן".
לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת
מרים פרץ נמצאה לפני חודש ללא רוח חיים בדירה בשכונת בית צפאפא בירושלים, לאחר שנטלה מנת יתר של הרואין. המשטרה עצרה את מג'ד עליאן (55), תושב השכונה, שאותו פגשה ביום מותה בתחנה המרכזית בתל אביב, בחשד ששידל אותה לצריכת הסמים. בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, הוא מואשם בהדחת קטינה לסמים מסוכנים ובהחזקה ובשימוש בסם מסוכן.
על פי כתב האישום, ביום רביעי, 23 באוקטובר, סמוך לשעה 17:00, הגיע עליאן לקנות סמים מסוכנים מסוג הרואין ומתאמפטמין ליד התחנה המרכזית בתל אביב. הוא פגש שם את מרים, שביקשה ממנו לרכוש עבורה סמים מסוכנים ונתנה לו לשם כך סכום כסף.
עוד נטען כי עליאן נכנס לתחנת הסמים ורכש שתי מנות של הרואין. לאחר מכן לקח את מרים לגן ציבורי סמוך ונתן לה את אחת המנות, וכן מנה של מתאמפטמין. אחרי שצרכה את שתי המנות, היא נתנה לו סכום כסף נוסף כדי שיקנה עבורה עוד מנת הרואין, והוא עשה זאת.
בהמשך הערב לקח עליאן את מרים למלונית, כדי להעביר שם את הלילה, אולם הם עזבו את המלונית ונסעו באוטובוס לבית משפחתו של עליאן. הם הגיעו לבית סמוך לשעה 1 בלילה. שם נתן עליאן למרים מנה נוספת של הרואין, ואף השתמש בסם בעצמו.
מרים ז"ל. "הרוצח הזה נתן לילדה שלי סמים קשים, ראה שהיא גוססת והשאיר אותה למות"
"שתי דקות לאחר מכן התחילה המנוחה לרעוד ולקפוץ את ידיה למשך מספר שניות", נטען בכתב האישום. "כעבור כמה דקות הלכו הנאשם והמנוחה לישון. זמן מה לאחר מכן יצא הנאשם מהחדר להשיג מנת סם נוספת. במועד שאינו ידוע במדויק, ובעודה שכובה בחדר, הקטינה נפטרה".
בני המשפחה זעמו למקרא סעיפי האישום. הם ציפו שעליאן יואשם בעבירת המתה או רצח. "הרוצח הזה נתן לילדה שלי סמים קשים, ראה שהיא גוססת והשאיר אותה למות", אומרת האמא יעל בדמעות. "הוא רצח לי אותה, אין דרך אחרת להגדיר את זה. איך הוא יכול היה לעשות לה דבר כזה?"
"הבעיות התחילו בתיכון"
אנחנו נפגשים בבית המשפחה בשכונת רוחמה, ליד כיכר הדוידקה. אף על פי שהשבעה הסתיימה זה מכבר, דלת הבית פתוחה, וחברים וקרובי משפחה נכנסים ללא הרף.
אביה של מרים ממעט לדבר. "הוא שבור", אומרת יעל. "הוא אדם מופנם ולא מדבר יותר מדי, אבל קשה לו, הוא בקושי מתפקד. הילדים מחזקים אותו".
מרים נולדה וגדלה בשכונת רוחמה בירושלים למשפחה חרדית "מודרנית ופתוחה", כהגדרת הוריה. אביה בצלאל (52) הוא סופר סת"ם, והאם יעל (50) עקרת בית. למרים עוד שמונה אחים ואחות אחת. הבכור בן 29, הצעיר בן 10.
יעל מובילה אותי לחדר של בתה, שנותר בדיוק כמו שהשאירה אותו ביום שברחה מהבית. על הקירות תלויים ציורים שציירה לפני כשנתיים, כשכבר השתמשה בסמים, והם מקבלים כעת משמעות מצמררת. באחד מהם נראים אנשים מרחפים בשמיים. בשני, בגוונים קודרים, ראש של זאב משחר לטרף.
"כבר מילדותה היא אהבה לצייר, והיה לה כישרון מיוחד", אומרת יעל בעיניים כבויות. "הציור אִפשר לה לברוח מהמציאות שבה היא חיה למקומות אחרים, טובים יותר".
"רואים שיש לה מבט מנותק, והיא לא כל כך איתנו". מרים (מימין), ביום הולדתה האחרון // צילום: מתוך האלבום המשפחתי
היא למדה בבית הספר היסודי "אורה ושמחה" בירושלים, "היתה תלמידה חרוצה והיו לה ציונים טובים", מעידה יעל. "הבעיות התחילו בתיכון, בגלל קשיי הסתגלות למסגרות הנוקשות של בתי הספר החרדיים. החוקים הקפדניים הכבידו עליה, היא לא השתלבה ולא הצליחה למצוא את מקומה במסגרות האלו".
בכיתה ט' למדה מרים בבית יעקב מרגלית, תיכון חרדי לבנות, אבל אחרי חמישה חודשים עברה להוסטל "ניגונים", המיועד לנערות בסיכון מהמגזר החרדי. בגיל 15 הועברה על ידי רשויות הרווחה למעון "צופיה" ביבנה, שבו שוהות נערות בסיכון.
אחרי שנה, באחת הפעמים שבהן הגיעה לחופשה בבית, החליטה לא לחזור למעון.
"היא חזרה משם ילדה אחרת לגמרי, ממש לא הכרתי את הבת שלי", נזכרת יעל. "התחילה לדבר בסגנון דיבור שלא הכרנו ולהתנהג באופן עצבני, שלא אופייני לה. אין לי ספק שהבנות שם השפיעו עליה. היא פחדה והתחננה שנשאיר אותה בבית. אמרה שהיא מוכנה ללכת לכל מסגרת, פנימייה או בית ספר רגיל, רק לא לחזור למעון סגור".
בערך באותה תקופה החלה מרים לעשן גראס עם החברות הקרובות. ההורים לא ידעו על כך. לאחר שסיפרה לחברותיה כי היא משתמשת בסמים קשים יותר, הן סיפרו לאמה של מרים, ולאח הגדול יוסף חיים. יעל: "גילינו על הסמים רק בשנה האחרונה. לא ידענו שהמצב רק ילך ויחמיר כל כך".
"הציור אִפשר לה לברוח מהמציאות". זאב משחר לטרף באחד הציורים שתלויים בחדרה של מרים
טיקים ומבט מרצד
יוסף חיים (27) יושב בצד ומקשיב. בחודשים האחרונים הוא תפקד עבור מרים כאבא שני.
"היינו מאוד קרובים", הוא מספר. "ידעתי מה עובר עליה. ידעתי מחברות שלה שהיא הולכת למסיבות טבע. הסברתי לה שזה מסוכן ולא מיועד לילדים, כי משתמשים שם בסמים ושותים אלכוהול.
"הייתי בקשר עם חלק מהחברות שלה. כשהן אמרו לי שהיא הולכת למסיבה, הייתי נוסע להחזיר אותה. היא היתה רואה אותי, מתבאסת שבאתי ורבה איתי, אבל הבינה שאין לה ברירה.
"בפסח האחרון היא נסעה עם חברות למסיבת טבע באילת, בלי שנדע. ראיתי שהיא לא בבית, התקשרתי לחברה שלא נסעה, והיא סיפרה לי. אחר כך התקשרתי לאחת החברות שנסעה איתה כדי להבין היכן הן בדיוק. נסעתי לאילת והחזרתי אותה הביתה.
"באותו יום היא ברחה שוב מהבית. שוב התקשרתי לחברה שלה, והיא אמרה שמרים חזרה לאילת. שוב נסעתי להחזיר אותה".
מאיפה היה לה כסף לסמים ולנסיעות?
"אין לי מושג. בשנה האחרונה מרים הכירה הרבה חברות בירושלים ובמסיבות הטבע. הן היו מסדרות אחת לשנייה בגדים, כסף וסמים. ברור לי שהן אהבו אותה, אבל אני לא יכול להגדיר אותן חברות טובות, כי הן רק היו מבלות ועושות איתה סמים. זאת היתה חברות שקר, לא היה שם שום דבר אמיתי".
לדבריו, בשבועיים שאחרי מסיבת הטבע באילת מרים לא חזרה לעצמה. "אני לא יודע איזה סם היא לקחה שם - LSD, אסיד, או סם אחר שלוקחים במסיבות האלה. אבל ראינו שהיא לא מְתקשרת איתנו כל כך ולא מדברת ברור. נהיו לה טיקים, מבט מרצד ועוויתות.
"לקחנו אותה לפסיכיאטרית, שאבחנה שהיא סובלת מפסיכוזה והמליצה לנו לאשפז אותה במחלקה סגורה במרכז לבריאות הנפש. התחננו בפני הפסיכיאטרית שלא תשלח את מרים למחלקה סגורה, כי ידענו שזה עלול רק להחמיר את מצבה. התחייבנו לטפל בה בבית.
"הרופאה הסכימה ונתנה לנו מרשמים להמון כדורים פסיכיאטריים. כל בני המשפחה התגייסו לשמור על מרים כדי שלא תברח מהבית. הבית היה המחלקה הסגורה שלה, שמרנו עליה 24/7. היא היתה מנותקת מהעולם למשך חודשיים".
מלוכלכת ויחפה
את יום הולדתה ה־17 של מרים, בחודש יוני, חגגו בני המשפחה במסעדה. "בתמונות שצילמתי רואים שיש לה מבט מנותק, והיא לא כל כך איתנו", אומר יוסף חיים. "אבל הכדורים הפסיכיאטריים התחילו להשפיע עליה, ולאט־לאט היא חזרה לעצמה. הפסיכיאטרית אמרה שמרים הבריאה ב־95 אחוז בזכות הכדורים והטיפול המסור שלנו".
אבל מרים חזרה גם למסיבות הטבע. שוב ושוב נאלץ יוסף חיים לנסוע להחזיר אותה ממקומות שונים בארץ. באותו זמן פנתה האמא יעל למחלקת הרווחה בעיריית ירושלים בבקשה לזרז את קליטתה של מרים במסגרת מעון "מסילה" לנערות בסיכון, "אבל אמרו לנו שאנחנו צריכים להמתין תשעה חודשים. פנינו למרכז הגמילה 'רטורנו', ושם נאמר לנו שאין להם מקום.
נאשם בהדחה לסמים. מג'ד עליאן // צילום: אורן בן חקון
"שלחתי מכתבים לאגף הרווחה והתחננתי שימצאו לבת שלי מסגרת חלופית, כי תשעה חודשים במצבה זה עניין של חיים ומוות. רצינו שתיכנס ל'רטורנו', ושיטפלו בה. אף אחד ברווחה לא התייחס אלי, פשוט התעלמו ממני. אם היו מכניסים אותה כבר אז ל'רטורנו', לא הייתי מאבדת אותה".
ביום שבו נפטרה, 23 באוקטובר, היא היתה אמורה לעבור ועדת קבלה ל"רטורנו". במשפחה העדיפו לא לספר לה על כך מראש, אלא להביא אותה לשם בלי הכנה מוקדמת. "היה ברור לנו שאם היא תדע מזה, היא תברח", מסביר יוסף חיים.
בשבת, ארבעה ימים לפני כן, מצאו שוטרים את מרים כשהיא שיכורה ומעורפלת חושים בעין יעל שבירושלים. יוסף חיים נסע להחזיר אותה. למחרת היא שוב ברחה מהבית, ומשפחתה דיווחה למשטרה כי היא נעדרת.
"ביום שלישי היא הופיעה בבית מלוכלכת ויחפה", מספר יוסף חיים. "היא אמרה שהכל בסדר וביקשה שנעזוב אותה. הבנו שהיא עשתה סמים".
יעל: "עדכַנו את המשטרה שהיא חזרה. הם ביקשו מאיתנו להביא אותה לתחנה לתשאול קצר, שבסופו של דבר נמשך יותר משש שעות. כשהיא הגיעה, השוטרים אמרו לה שהיא נכנסת למחרת ל'רטורנו', למרות שביקשנו מהם לא לספר. הם הפילו את זה עליה בבום, והיא פחדה.
"כשמרים חזרה הביתה, היא התחננה שלא נשלח אותה לשם. אמרתי לה שזה לטובתה, שיהיה לה טוב שם, שהיא תקבל טיפול ותוכל לחזור למסלול חיים נורמלי. אבל היא פתחה את הדלת וברחה.
"הייתי יחפה, ולא הצלחתי לתפוס אותה. חיפשנו אותה שעות ברחובות. התקשרנו שוב למשטרה להודיע שהיא ברחה.
"ביום רביעי בבוקר התקשרו מהמשטרה להגיד שמצאו אותה. אמרנו להם שהיא אמורה להיכנס למרכז הגמילה וביקשנו שיביאו אותה לשם, ואנחנו נגיע. כשהגעתי ל'רטורנו' עם העובדת הסוציאלית, אנשי ההנהלה אמרו לנו שהשוטרים הביאו אליהם בטעות ילדה אחרת, שחשבו שהיא מרים. הייתי בשוק. שאלתי 'איפה הילדה שלי?'"
שרה קלימי, רכזת קליטה ב"רטורנו", מאשרת את דבריה של יעל. "אמא של מרים אכן באה ביום רביעי עם עובדת סוציאלית לוועדת קבלה במחלקה האשפוזית, שבה ניתן מענה מיידי ומתחיל הטיפול. נציגי המשטרה באו בבוקר, הביאו נערה, והתברר שזאת לא מרים, אלא נערה אחרת, שנמצאת אצלנו בקהילת הנוער וברחה. התקשרנו למשטרה להודיע להם שהנערה שהגיעה אינה מרים. הם אמרו שימשיכו את החיפושים אחרי מרים".
החיפושים נמשכו עוד יומיים. בלילה שבין חמישי לשישי נמצאה גופתה של מרים בדירתו של מג'ד עליאן בבית צפאפא. היא מתה ממנת יתר.
"עכשיו אני רוצה ליהנות"
"אני חושבת שהרווחה לא עשתה מספיק כדי להציל את מרים", אומרת בזעם צופיה פרזון (25), חברת המשפחה. "לא הקשיבו לה ולא באמת ראו אותה".
צופיה הכירה את מרים לפני ארבע שנים. "פגשתי אותה כשהיא היתה בת 13 ועבדה איתי בחנות כנאפה בעיר דוד. אבא שלי הכיר את אבא שלה. היא היתה ילדה טובה, ואני הייתי עבורה ממש כמו אחות גדולה. דיברנו הרבה, ודיברנו על הכל.
"כשהיא חזרה ממעון 'צופיה', ראיתי שהמצב שלה החמיר. היא הסתובבה ברחובות, הכירה בנות בגילה והיתה עושה איתן סמים קשים ושותה אלכוהול. אמרתי לה שהיא לא צריכה לחיות ככה, ושמגיע לה יותר, כי היא ילדה טובה ומוכשרת. היא אמרה שהיא רוצה לדבר עם פסיכולוג ולהיכנס למסגרת ולא למוסד סגור, אבל ברווחה לא התייחסו לזה.
"שבוע לפני שהיא נפטרה פגשתי אותה ליד הבית שלה כשהיא יחפה, וביד שלה שקית עם בקבוקי בירה. התקשרתי מייד ליוסף חיים שיבוא לקחת אותה, ואמרתי לה שהיא חייבת ללכת ל'רטורנו' ולטפל בעצמה. מאז לא ראיתי אותה.
"אני כועסת על הבנות שבילו איתה וגררו אותה לסמים קשים, ואני כועסת על הרווחה. חשוב שהם יטפלו בנערות במגזר החרדי שנמצאות במצב הזה. אני איבדתי חברה, אבל עם תמיכה ועזרה מתאימה, אפשר למנוע את המקרה הבא".
שרה לוי (18) מירושלים היתה חברה טובה של מרים. הן נפגשו לפני שלוש שנים במסיבה במועדון והתחברו מייד. "דיברנו, צחקנו והיה לנו כיף, ומאז לא היה אפשר עוד להפריד בינינו", היא מספרת בקול רועד. "היינו ישנות אחת אצל השנייה ומדברות שעות לתוך הלילה על דברים שעברו עלינו.
"מרים היתה נערה שאהבה לעזור ורצתה שלכולם יהיה טוב. היא אהבה לצייר ולשמוע מוזיקת טראנס ומוזיקה שחורה. היינו מבלות במסיבות ועושות הרבה שטויות שבני נוער עושים, מעשנות גראס ושותות וודקה ובירה. באותה תקופה המצב שלה לא היה כל כך קשה.
"כשהיא היתה במעון 'צופיה', היה בינינו נתק של שנה. אני כבר למדתי בתיכון ועבדתי כדי לחסוך כסף לטיול שתכננתי לפני הצבא. דיברתי עם מרים שהיא תבוא איתי.
"כשמרים עזבה את המעון, היא הרגישה שהיא חייבת להתפרק. אמרה לי, 'הייתי סגורה שם שנה, עכשיו אני רוצה ליהנות'. יצאתי איתה מדי פעם למסיבות, אבל לא הייתי במקום הזה שבו היא היתה.
"היא לקחה הרבה אקסטזי ולא ידעה מתי לעצור. אני וכמה חברות שלה אמרנו לה שתיזהר, שלא תעשה דברים שיזיקו למוח ולגוף שלה. היא כל הזמן אמרה שהכל בסדר, שהיא דואגת לעצמה. אבל ראינו שהמצב רק הולך ונהיה קשה יותר.
"ניסיתי להחזיר אותה למסגרת של עבודה. הצעתי לה לעבוד איתי כמלצרית במסעדה שבה עבדתי, וזה לא הלך, היא היתה מבריזה כל הזמן. הצעתי שתירשם לבית ספר ונלך ללמוד יחד, וגם את זה היא לא רצתה.
"התרחקנו קצת, כי כל אחת היתה במקום אחר בחיים. אני למדתי ועבדתי, והיא רק היתה הולכת לעשות סמים במסיבות טבע. מבחינתה, זאת היתה הדרך היחידה ליהנות ולעשות כיף בחיים. אני והחברות הסברנו לה שזה לא חייב להיות ככה".
"היתה חברה אמיתית"
שבועיים לפני מותה ניסתה מרים ליצור קשר עם שרה. "היא התקשרה אלי בשבת, ולא יכולתי לדבר. אמרתי לה שאחזור אליה. כשהתקשרתי אליה בחזרה אחרי שעתיים, היא לא ענתה לי.
"ביום שלישי שמעתי משכנים שהיא נעדרת, והתחלתי לדאוג. דיברתי עם יוסף חיים, צלצלתי אליה ושלחתי הודעות. היא לא ענתה. ביום שישי בבוקר הודיעו לי שהיא נפטרה. לא הספקתי להגיד לה כמה אני אוהבת אותה וכמה היא היתה משמעותית בחיים שלי". שרה פורצת בבכי.
"עצוב לי שבמשך תקופה ארוכה, הרווחה לא דאגה לה למסגרת. אני בטוחה שאם היו מעבירים אותה לפנימייה או לבית ספר ולא מפחידים אותה עם מוסד סגור, כל זה לא היה קורה, והיא היתה היום בחיים. אני מרגישה שהחברוּת הטובה שלנו התפספסה, שאיבדתי אותה.
"למרים היה הלב הכי ענק שאני מכירה. גם כשהיא היתה עצובה, היא היתה מחייכת ודואגת קודם כל לאחרים. לכן אני כל כך כועסת שמספרים עליה שקרים ודברים מגעילים ומרושעים ברשתות החברתיות.
"מרים היתה ילדה טובה, שהחיים לא חייכו אליה. אבל עכשיו, כשהיא איננה, היא לא יכולה להוכיח אחרת".
גם הודיה אלימלך (18 וחצי) היתה אחת מהחברות הקרובות של מרים. "הכרנו בבית הספר היסודי. למדתי שנה מעליה, התקרבנו מאוד ועברנו המון חוויות יחד", היא נזכרת בדמעות. "היינו ישנות אחת אצל השנייה ומדברות כל הלילה, לומדות למבחנים ונוסעות יחד להילולות בקברי צדיקים. שתינו נולדנו בחודש תמוז והיינו חוגגות יחד את ימי ההולדת.
"אני לא אדם שסומך בקלות על אנשים, אבל מרים הוכיחה לי בכל פעם שהיא חברה אמיתית, שנמצאת שם בשבילי, גם כשרע לי וגם ברגעים משמחים. היא היתה הראשונה שהייתי מספרת לה דברים, כי היא מעולם לא שפטה אותי".
"עדיין מקוות שהיא תצא מהחדר ותחייך את החיוך הגדול והכובש שלה". שרה והודיה בחדרה של מרים // צילום: צחי מרים
לדבריה, מצבה של מרים החל להידרדר כבר כששהתה בהוסטל "ניגונים". השהות במעון "צופיה" החמירה את מצבה עוד יותר.
"ברווחה עשו טעות, ובמקום להושיט לה יד ולטפל בבעיה שלה, סגרו אותה במוסד. בבית היא היתה נסיכה, ובמוסד היא מצאה את עצמה נאלצת להתמודד עם כללים נוקשים.
"כשיצאה משם, היא היתה בטראומה, שבורה מבפנים, ואז התחילה להשתמש בסמים. היתה מסתובבת ברחובות עם בנות שלא הכרתי ועושה איתן סמים קשים. תמיד אמרתי לה לשמור מהן מרחק, אבל היא רצתה את הסמים. לא רצתה לשמוע על מסגרת או עבודה, רק לחיות במציאות אחרת, שיצרה לעצמה.
"היא סיפרה לי שהתחילה להשתמש בקריסטל. בהמשך הפסיקה לחודשיים (בתקופה שבה היתה בבית, מטופלת בכדורים; י"מ), אבל אז חזרה שוב להשתמש. התחננתי אליה שתפסיק. היו פעמים שהצעתי לה לבוא לישון אצלי, רק כדי שלא תברח לעשות סמים.
"פגשתי אותה בכיכר הדוידקה ביום שלישי, לפני שהיא נפטרה. היא סיפרה שמכניסים אותה למחרת ל'רטורנו', ושהיא פוחדת מאוד. הצעתי לה לבוא לישון אצלי, כי רציתי לשכנע אותה ללכת ל'רטורנו'. אמרתי לעצמי שאולי היא תקום בבוקר, תחשוב על זה ותחליט בכל זאת להיכנס לגמילה. היא לא רצתה לבוא אלי".
מאיפה היה לה כסף לשלם למג'ד עליאן?
"אני לא יודעת אם היא שילמה לו. הוא איש מבוגר והיא ילדה קטנה, והיה אפשר לראות שהיא לא במצב יציב. יכול להיות שהוא נתן לה הרואין בלי שידעה בכלל, ואמר רק שזה יעשה לה טוב".
את ההודעות על מותה של מרים קיבלה הודיה ביום שישי בבוקר. "תכננתי לעשות איתה שבת, שהיא תתאוורר מכל מה שעובר עליה. בבוקר קיבלתי הודעות מחברים, ששאלו אותי אם זה נכון שמרים נפטרה. הייתי בשוק.
"עד עכשיו אני לא מעכלת את מה שקרה. מרים היתה אדם של אהבה ונתינה. היא אהבה בעלי חיים ואהבה בני אדם. עצוב לי לשמוע את השטויות שאומרים עליה, כי אני מכירה אותה הכי טוב, ושום דבר לא נכון. אני כל כך מתגעגעת אליה, ועדיין הולכת לבית של הוריה ומקווה שהיא תצא מהחדר ותחייך אלי את החיוך הגדול והכובש שלה".
תגובות
משרד הרווחה: "ההחלטות מתקבלות לפי המלצות הגורם המטפל"
ממשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים נמסר: "אנו מביעים צער על מותה של מרים פרץ ומשתתפים באבלה של המשפחה. מרים אכן היתה מוכרת לרווחה ושהתה בעבר במסגרות של המשרד. החלטות לגבי השמתם של בני נוער במסגרות של מעונות נעולים או סגורים הן ברוב המקרים בצו בית משפט ובהתאם להמלצות המקצועיות של הגורם המטפל. מפאת חובת החיסיון וצנעת הפרט, לא נוכל לפרט מעבר לכך".
ממשטרת ישראל נמסר: "כחלק מהמאמצים הנרחבים של המשטרה לאיתור הנערה שדווחה בשעתו כנעדרת, ערכו השוטרים פעולות ובדיקות רבות. זיהוי נערה אחרת כמרים ז"ל נעשה בשוגג ובתום לב למשך זמן קצר מאוד, ומייד עם היוודע הטעות עודכנו בני המשפחה בהתאם. בזכות חקירה יסודית של המשטרה, שנפתחה מייד עם מציאת המנוחה וביצוע כל הפעולות הנדרשות, הוגש כתב אישום נגד החשוד.
"נציין כי טרם התרחשות המקרה הטרגי, עשתה המשטרה כל שביכולתה על מנת לסייע למנוחה ולמשפחתה יחד עם גורמי הרווחה, בהתאם לצו בימ"ש. אנו משתתפים בצערה של המשפחה".
עו"ד עבד דראושה, המייצג את מג'ד עליאן, מסר: "מדובר במקרה טרגי ומצער. בשמי ובשם משפחת עליאן, אנו משתתפים מעומק ליבנו בצער המשפחה על מותה של מרים בטרם עת ובנסיבות עצובות כאלו. בני משפחתו של מג'ד הם אנשים נורמטיביים, והם אף רצו להגיע לשבעה, אך לא עשו זאת מחשש לתגובות לא נעימות.
"לגופם של דברים, הפרקליטות לא ייחסה לעליאן עבירה של המתה בקלות דעת. לא בוצעה נתיחת גופה ואין קביעה לעניין סיבת המוות, וזהו נתון מהותי לצורך ההרשעה. בנוסף, זהו חוק חדש שנכנס לתוקף לאחרונה, ובהתחשב בעיתוי של המקרה דנן, לא ניתן בנקל לייחס עבירה כזו. הגם שכמה נסיבות מצטברות במקרה לא הצדיקו ייחוס עבירה זו.
"לעניין האישום בהדחת קטין לסמים: ראשית, כשמרים נפגשה עם מג'ד במתחם התחנה המרכזית בתל אביב, היא זו שפנתה אליו וביקשה שיקנה לה סמים מכספה הפרטי, היות שלמג'ד לא היה כסף. הוא אף אמר לה "אם אקנה, את תזמיני אותי?" והיא השיבה בחיוב.
"שנית, שניהם היו תחת השפעת סמים קשים, וכושר השיפוט שלהם היה פגום בהחלט.
"שלישית, בעת שמרים היתה במצב קשה, היא היתה לבד בחדר. רק כשמג'ד חזר מתל אביב לבית הוריו, אחרי מספר שעות, הוא ראה את צוות מד"א ואת השוטרים.
"רביעית, בהחלטתו במסגרת הבקשה למעצר עד תום ההליכים, קבע השופט צימרמן שיש כרסום בראיות לעניין עבירת ההדחה.
"לעניין גילה של מרים: מג'ד מסר שש עדויות בעניין, ובכל הזדמנות חזר ואמר שלא ידע שהיא קטינה. הוא שאל אותה לגילה, והיא השיבה שהיא בת 19. גם מצד משפחת המנוחה נמסרו עדויות במשטרה, שבהן נמסר כי היא נראתה בת 19-18. יתרה מכך, פרמדיק מד"א שהגיע ראשון לזירה נשמע בהקלטה מדווח למוקד מד"א על 'בחורה שאיננה בין החיים, בת 20 כנראה, יש רקע של סמים'.
"לסיכום, מי שעומד מאחורי מסיבות הטבע הם סוחרי סמים פוטנציאליים, שיש להם עניין בהגדלה ככל הניתן של מספר ה'לקוחות'. שם מתחילה ההתמכרות לסמים הקשים, והמסיבות הן בגדר פצצה מתקתקת. עצוב מאוד שמסיבות כאלה ממשיכות להתקיים מתחת לאפה של משטרת ישראל, שלא עושה מאומה למיגור התופעה. אם המצב יימשך, יהיו לנו עוד טרגדיות כמו זו של מרים פרץ".
onlyyaniv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו