"לדעתי ישראל תחזור מהאולימפיאדה עם שלוש־ארבע מדליות"

מתי בפעם האחרונה עלית למזרן ג'ודו?

"אתמול. אני מאמן קבוצת ילדים במרכז האולימפי הדר יוסף. כשהציעו לי לאמן אותם מייד קפצתי על זה, כי אני הכי אוהב לאמן באופן תחרותי. לא פתחתי בתי ספר בכל הארץ ולא שמתי את השם שלי על בתי ספר לג'ודו, אני מאמן רק כי זה מרגש אותי. כשהתחלתי לאמן אותם גיליתי עד כמה זה מספק. אני בונה להם את הטכניקה ואני אוהב את זה. 

"בנוסף, פעם בשבוע אני על המזרן במסגרת אימוני ג'ודו למבוגרים, אז יוצא לי להיות שלוש פעמים בשבוע על מזרן הג'ודו, והזמן טס לי בכל פעם". 

מתי בפעם האחרונה קיבלת מחמאה שריגשה אותך?

"החודש. ההרצאות הפכו לנדבך משמעותי בחיי, אני הולך ברחוב ומקבל הרבה 'שמענו הרצאה שלך'. גם שולחים לי באינסטגרם תמונות שלי מתוך הרצאות, וזה מרגש. הכי מרגשות הן המחמאות מתלמידי תיכון. האחרונה היתה מתלמידה שכתבה לי 'זו פעם ראשונה שנשארתי לכל ההרצאה, תודה'. 

"יש גם תגובות מחיילים או מאנשים שאומרים לי שעוררתי בהם השראה. לפעמים אנשים שעברו טרגדיות אישיות מספרים לי שנגעתי בהם באיזושהי נקודה שהזיזה להם משהו. כמרצה אתה צריך לרתום את הבערה שיש בך, את הצריבה שיש בך. זה פוטנציאל מטורף לכוח". 

מתי בפעם האחרונה צפית בספורטאים ישראלים בתחרות? 

"החודש, בתחרות המאסטרס בסין שבה התחרו כל הספורטאים הבכירים שלנו. פירשנתי אותם בשביל ערוץ הספורט. אני חושב שישראל תחזור עם הישג שיא מהאולימפיאדה הקרובה, אני מעריך שעם שלוש או ארבע מדליות. בג'ודו, שגיא מוקי מיצב את עצמו כמועמד הכי גבוה למדליה, אפילו זהב. צריך לזכור שבארץ האולימפיאדה אמנם הכי נחשבת, אבל במונחים של ספורט זו רק תחרות אחת. מבחינה מקצועית, ארבע המדליות של לי קורזיץ (גולשת רוח; ש"ז) שוות יותר, אבל במשקל הפרסומי והתדמיתי בארץ, האולימפיאדה גוברת על הכל וזה קצת מגוחך. זו משקולת עוד יותר גדולה על הספורטאים ממה שממילא יש עליהם".

 

מתי בפעם האחרונה למדת משהו מאחד הילדים שלך?

"כל הזמן. הרבה פעמים אני רואה בהם אותי, ואני מרגיש שהם הרבה יותר טובים ממני. הבת הגדולה שלי נועם, בת 10, הרבה יותר מקצוענית ממה שאני הייתי. היא מתעמלת בהתעמלות קרקע־מכשירים, ואני רואה איך היא עובדת - מפגינה בגרות נפשית, מתגברת על פחדים, מתרגלת יכולת דיבור פנימית ודואגת לשעות השינה שלה. אני מפחד שאולי היא קצת יותר מדי מקצוענית.

"עמית, בן 9, הוא גיימר. הוא אוהב מאוד משחקים וגם עוקב אחרי הבלוגרים בענף. ממנו אני לומד דברים חדשים, וממש שמחתי לגלות שהוא עוקב גם אחרי בלוגרים שמעבירים ידע כללי. 

"אני אבא מעורב, מבלה איתם הרבה. אנחנו אוהבים חדרי בריחה, ואני גם הולך איתם לג'ימבורי, קופץ ומשתולל בכיף. בסופי שבוע אנחנו הרבה יחד".

 

 

מתי בפעם האחרונה חשבת על מקור הכנסה יוצא דופן?

"ממש עכשיו. אני ממשיך בקמפיין המומחים לבנק ירושלים עונה נוספת. הסרטונים היתוליים, מאוד מצחיקים. עבורי, יש משהו בלהיות מול מצלמה שמזכיר לי הרצאה או תחרות. אתה צריך להופיע ולעשות את הכי טוב שאתה יכול ברגע נתון. זה קצת כמו קרב.

"כשפרשתי מג'ודו קיבלתי הצעה לקמפיין גדול לחברת אופנה ואמרתי לא, למרות שהסכום היה מפתה מאוד. לא רציתי להיות ממותג בנישה מסוימת. ובהמשך מה שרציתי קרה, קיבלתי את הקמפיין כי אני מזדהה מאוד עם ערכי הבנק ומהר מאוד הפכתי ללקוח שלהם". 

 

מתי בפעם האחרונה עשית ספורט? 

"אני מתאמן בחדר כושר, עושה תרגילים בהתאם לתחושה, אין לי תוכנית מסודרת. בנוסף, פעם בשבוע אני מאמן ג'ודו, אז אני זז איתם, אני שומר על עצמי. מה שמצחיק זה שלפעמים אני מנסה לעשות ספורט תוך כדי הרצאה - להחזיק את הבטן, לעשות שרירים, או שאני עומד על רגל אחת, מנסה לנצל את הזמן לאיזשהו אימון". 

 מתי בפעם האחרונה הרגשת מודל לחיקוי?

"מדי פעם הורים שאני מכיר פונים אלי ואומרים לי 'אנחנו רוצים שתגיד לילד משהו, כי הוא מקשיב לך'. זה יכול להיות לבוא לאימונים, לאכול יותר בריא או להשקיע בלימודים כי זה חשוב, ולא רק בספורט. אני מניח שלהרבה מאמנים יש השפעה כזו על ילדים שהם עובדים איתם, כי אנחנו האוטוריטה המקצועית שלהם. 

"ברמה הרחבה יותר מבקשים ממני סרטונים, ברכות להצלחה ובריאות ואיחולי מזל טוב לבר מצוות ולימי הולדת. אני עדיין מופתע מזה, כי פרשתי לפני שבע שנים ובראש שלי ברגע שפרשת אחרים תופסים את הפוקוס, אבל הסרטונים שמבקשים ממני מעידים כנראה שאני עדיין מודל".

 

מתי בפעם האחרונה אמרת "אני אוהב אותך"?

"היום. הייתי בפגישה בבית הספר של בתי, וכשעברתי באולם הספורט הבת שלי היתה בשיעור, והיא רצה אלי ואמרה לי 'אני אוהבת אותך' ואני אמרתי לה גם. הילדים שלי פתחו את זה בי. אני מאוד רגשני, אבל לפני הילדים היתה לי מוגבלות רגשית. יכול להיות שזה קשור לבית שבו גדלתי. היתה שם אהבה גדולה, אבל לא היינו מדברים על זה, זה לא היה מוחצן. עם הילדים שלי ועם אשתי זה בחוץ, אני מרגיש בנוח להגיד את זה, ואני מנסה להדביק את הפער".

 

מתי בפעם האחרונה פישלת?

"החודש, בהרצאה האחרונה שלי. עליתי לבמה ועל ההתחלה הרגשתי שהקהל לא איתי. חבר שלי סימן לי - ואז הבנתי שהרוכסן שלי פתוח. נאבקתי בעצמי להמשיך הלאה, לדפדף את זה. אם זה היה קורה לפני חמש שנים, הייתי בורח מהבמה. היו עוד תקלות, אבל התגברתי עליהן. למדתי מההרצאה הזו שיעור".

 

מתי בפעם האחרונה התאכזבת?

"אני פרוש בהמון חזיתות בחיים שלי, ולכן אני יכול להגיד שאני כל הזמן מתאכזב, אבל גם קם וממשיך הלאה. אני יכול להתאכזב מתורם שרצה לתרום לעמותה ושינה את דעתו או מפרויקט שלא ממריא כמו שרציתי, מעבודה שנפלה לי או ממכרז שהפסדתי. בפעם האחרונה התאכזבתי כשלא קיבלתי עבודה כפרשן ב'נינג'ה ישראל'. אין לי אספירציות להיות כוכב טלוויזיה, אבל זה היה יכול להיות מנוף לדברים אחרים. 

"כישלון תמיד נשמע מאוד בומבסטי, והחיים מורכבים מכישלונות קטנים. אני רגיל להתמודד עם כישלונות ענק, כמו להפסיד באולימפיאדה, זה היה הכישלון הכי גדול בקריירה המקצועית שלי. כשאתה נכשל כישלון מהדהד, אתה מקבל קצת פרופורציות. כישלונות אמיתיים וברורים צורבים יותר, זה משהו מחשל באמת. רוב האנשים בכלל לא שם כי הם מפחדים לנסות".

 

מתי בפעם האחרונה קיבלת עצה טובה?

"החודש קיבלתי עצה נדל"נית טובה. כשהייתי ספורטאי צעיר, מנהל הנבחרת שלי היה הקבלן רוני קידר. הוא עזר לי לקנות את הדירה הראשונה שלי, ועכשיו נפגשנו והוא שוב עשה לי סדר בראש. הוא שאל אותי 'בג'ודו היית פחדן?' אמרתי שלא, והוא השיב 'אז אל תהיה פחדן בחיים'. מדי פעם אתה צריך שמישהו יראה לך את הדברים מזווית אחרת. גם אלי פונים הרבה לקואוצ'ינג אישי, אבל אני לא בכיוון הזה כרגע. אני כן מעביר סדנאות כמו 'חוסן מנטלי', ויש בהן לא מעט הכוונה". 

מתי בפעם האחרונה הצבת לעצמך יעד חדש?

"כשהייתי ספורטאי זה היה ברור, להיות מדליסט אולימפי. היום החלום שלי הוא שהקרן שהקמתי, 'הקרן למצוינות אולימפית בישראל', תהיה מספיק יציבה ומבוססת ותזכה למנכ"ל מקצועי. אני חולם שאוכל להעביר הרצאות בחו"ל, ואני גם חולם שנצליח באליפות הג'ודו הקבוצתית באילת. בעיקר הייתי רוצה שתהיה לי הצלחה מסחרית כזו, שתיתן לי ביטחון כלכלי שאוכל לעשות מה שאני רוצה".

 

מתי בפעם האחרונה חשבת על פוליטיקה?

"כל הזמן. אין בן אדם בגיל ההצבעה שלא חושב על זה. שלוש מערכות בחירות בשנה זה המון. יש שתי תופעות סותרות מבחינתי בפוליטיקה: אני מעודד מכך שהרבה אנשים טובים קפצו למים, כמו ניר ברקת ובני גנץ, אבל גם נוצרה תופעה מדאיגה שהכל נמדד במשקפיים פוליטיים, של ימין או שמאל. אני מרגיש שבכל ויכוח זה מגיע לשם. 

"באופן אישי אני נמצא לגמרי במרכז. כמו בכדורגל - אני לא אוהד קבוצה אלא אנשים. אני מתחבר לאנשים ומעריך אותם. אני יודע שיש אידיאולוגיה לליכוד ולעבודה, אבל בסוף אתה מצביע לבן אדם ואתה מייפה את כוחו לקבל את ההחלטות. אלה בחירות בעיניי. 

"הציעו לי כמה וכמה פעמים שריונים במפלגות שונות, משני הקצוות, וסירבתי. אם אתה קופץ לפוליטיקה זה אומר שאתה עוזב הכל, ואני רוצה לעשות עוד דברים. חוץ מזה, אני לא יודע אם אני מתאים. יש לי תחושה שבהתחלה יאכלו אותי חי. המשחק הפוליטי מלוכלך, מלא מניפולציות. אני רואה את יאיר לפיד, שהיה קונצנזוס, אולי האיש הכי אהוב בארץ, וברגע שחצה את הקווים הפך למושא ללעג לחצי מהעם. אולי אני 

לא בשל לזה".

 

מתי בפעם האחרונה הציעו לך להשתתף בריאליטי?

"כל הזמן. כמעט כולם פנו לסוכן שלי, וההצעה האחרונה היתה מ'אמא מחליפה'. אמרתי להם שאם אשתי מסכימה אז אני בסדר עם זה, אבל ידעתי שהיא תפסול מייד. פעם שקלתי ללכת עם איתן אורבך ל'מירוץ למיליון', וגם 'הישרדות' מרגשת אותי, אבל הבעיה היא שחוץ מהקטע ההישרדותי יש קטע אינטימי וקטע חברתי של בריתות. 'גולסטאר' היתה יכולה לעניין אותי, כי אני אוהב כדורגל, אבל הבנתי שלא משחקים שם בכלל כדורגל. הדברים שמושכים אותי כוללים יציאה מאזור הנוחות שלי וחוויות קיצון. מעניין אותי להכיר את עצמי, אבל לא מול כל עם ישראל".

 

מתי בפעם האחרונה בכית?

"מנגנון הדמעות שלי קל מאוד, אני יכול לבכות בסרט. אני רגיש מאוד בדמעות שלי, והפעם האחרונה שבה בכיתי היתה באזכרה לילד שאימנתי ונפטר. אבא שלו דיבר וזה ריגש אותי. אבל בכי תמרורים לא בכיתי מאז לונדון".

 

מתי בפעם האחרונה הרגשת שהצלחת בגדול?

"האמת היא שאני חושב שקריירת הג'ודו שלי מאוד מפוספסת. מצד אחד, מי היה מאמין שמהמקלט בפרדס כץ אגיע להישגים בינלאומיים ואהיה האלוף הכי מבוגר אי פעם. מצד שני, אני מסתכל על הרזומה האולימפי שלי ועל מספר המדליות באליפויות העולם, ואני משווה את זה לג'ודאים מהתקופה שלי בחו"ל, ומשהו התפספס שם, אם בגלל פציעות, טעויות שיפוט או טעויות שלי. 

"לפעמים מבאס אותי שאני רק מדליסט ארד באולימפיאדה, אז אני עדיין לא מרגיש שהצלחתי בגדול. אני מקווה שאולי עוד אצליח בגדול בתחומים אחרים. לא האמנתי שאהפוך לאחד המרצים המבוקשים בארץ, בכלל לא הייתי מדמיין שאגיע לדבר כזה אחרי שסבלתי מפחד במה".  

מתי בפעם הראשונה? 

מתי בפעם הראשונה הרצית בפני קהל?

"ממש אחרי אולימפיאדת אתונה ב־2004, ועד אז היה לי פחד במה. לא שרתי בקריוקי, לא נאמתי בבר המצווה, כלום. ההרצאה המדוברת היתה בת 40 דקות, באנגלית, מול אנשי הייטק, וראיתי בזה אתגר. הייתי באופוריה של המדליה, והיה נראה לי שאני מסוגל לזה. התחלתי להכין את החומר, למדתי, דקלמתי, עשיתי המון חזרות, וכמעט ביטלתי הכל.

"ואז, בהרצאה עצמה, הסתכלתי על נקודה אחת בקיר ודקלמתי הכל כמעט בלי טעויות. להפתעתי, אחרי ההרצאה ניגשו אלי עובדים שהתחברו לתוכן. הם תיארו פרפרים שהם מרגישים בבטן לפני עסקה חשובה ואיך הם מרימים את עצמם מכישלון. הזמינו אותי להרצאות נוספות בעברית, אז תרגמתי את ההרצאה והתחלתי לרוץ איתה. 

"הקפיצה הזו למים היא מסר שאני מאמין בו. לפעמים עומדות בפניך הזדמנויות ואתה שוקל אם כן או לא לקחת אותן. יכולתי לסרב להרצאה ההיא, אבל ה'כן' שאמרתי הוליד את מה שהיום הוא הפרנסה העיקרית שלי".

אריק זאבי, בן 42. ג'ודאי, אלוף אולימפי, מרצה ומאמן ג'ודו. תושב תל אביב. נשוי לרווית ואב לשלושה - נועם (בת 10), עמית (בן 9) ועומר (בת 6). זכה באליפות ישראל בג'ודו בגיל 15, ומשם המשיך לקריירה בינלאומית שכללה ארבע אולימפיאדות (סידני 2000, אתונה 2004, בייג'ין 2008, לונדון 2012). זכה באליפות העולם לנוער (1997), במדליית ארד באולימפיאדת אתונה, בתואר סגן אלוף העולם (2001) ובתואר אלוף אירופה (2001, 2003, 2004, 2012), וכיהן כאלוף ישראל בג'ודו יותר מעשר שנים. זכייתו ב־2012 במדליית זהב באליפות אירופה נרשמה כהישג לג'ודאי המבוגר ביותר אשר זכה בתואר (בגיל 35). אימן את נבחרת הקדטים של ישראל (2016-2012). 

ב־2011 הוציא את הספר "לנצח בקרבות היום יום" ומריץ הרצאה בשם זה בכל רחבי הארץ, לצד הרצאה חדשה בשם "43 שניות". ב־2012 ייסד את "הקרן למצוינות אולימפית בישראל", שאותה הוא מנהל. מכהן כפרזנטור של בנק ירושלים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו