עודדי חזר עייף מהיום הראשון שלו בגן. הוא התיישב באמצע הסלון, התנשף בכבדות, כמו אדם שחתם הרגע על משכנתא, והתכופף כדי לחלוץ את הנעליים.
ברגע שהנעל הראשונה ירדה, אלפי גרגירי חול התעופפו להם בקשת ארוכה עד שהתפזרו בכל רחבי הסלון. הוא הסתכל עלי במבט דואג, אבל באותו רגע כל מה שהתחשק לי לעשות זה לכרוע על הרצפה, כמו אדם שהגיע לארץ על מרבד הקסמים, ולנשק כל גרגיר וגרגיר, כי הם ייצגו עבורי שש שעות שלמות שבהן הילדים שלי שהו במקום אחר.
כן, כמו שהבנתם, אני לא הייתי מההורים האלה שהתלבטו אם לשלוח את הילדים שלהם לגן. אמנם לא היה לי הכי נעים למסור לגננת ילד קצת יותר מקולקל ממה שקיבלתי לפני חודשיים, אבל גם ככה היא לא יכולה להתקרב אלי למרחק של פחות משני מטרים, אז איכשהו הצלחתי להתגבר על המבוכה. הורים אחרים, לעומת זאת, דיברו ביום ראשון על זה ש"אנחנו מבלבלים את הילדים שלנו" ועל זה ש"אנחנו לא ניתן להם להיות שפני ניסיון". ביום שני, חצי מהם כבר שלחו את הילדים שלהם לגן. כנראה אחרי שש שעות הניסוי הסתיים מבחינתם.
בקבוצת הווטסאפ של הגן יכולתי ללמוד על הדעות המאוד משמעותיות שיש להורים לגבי כל מיני דברים. אומרים שבמקום שבו יש שני יהודים - יש שלוש דעות, אבל מתברר שכל הורה יהודי זכאי לשתי דעות נוספות עבור כל ילד מתחת לגיל 18. אין שום דרך אחרת להסביר את אינפלציית הדעות המטורפת שיש לכל אחד ואחד בקבוצת הווטסאפ הספציפית הזאת.
הצלחתי לא להתייחס לכל הדעות המאוד משמעותיות האלה, עד שבערב ל"ג בעומר, אחת האימהות ניסתה לשכנע את שאר ההורים לא להביא את הילדים שלהם לגן ביום החג. נכון, ההתנהלות הכללית מולנו היתה מביכה, ואת ההודעה שיהיו סייעות קיבלנו רק אחרי שמונה בערב. נכון גם שאחת הסייעות היא מישהי שהילדים הכירו רק יומיים לפני שהתחיל הסגר. אבל לעזאזל, מה כואב לך שהורים אחרים מאמינים שהילדים שלהם יהיו בסדר, ובזמן שיתפנה הם מעדיפים לצאת לעבודה, להירגע בבית, או כל דבר אחר שאת כנראה טובה מדי עבורו?
רמזתי לה בעדינות בפרטי, עד כמה שאפשר לעשות דברים כאלה בעדינות, שתעשה מה שהיא רוצה עם הילדה שלה, אבל שתשתדל לא להתערב בעניינים לא לה, כי גם ככה החזרה שלנו לשגרה עדיין די מקרטעת. היא לא ענתה לי, ונָדַמה גם בקבוצה. נראה לי שדרכנו סלולה עכשיו לשגרה של שתי קבוצות, שכל אחת מהן מחולקת לשתי קפסולות (אין לי מושג מה זה אומר, אבל העיקר שהילדים שלי קיבלו פעמיים את הירוקה), ושלומדות בימים קבועים בגן, חוץ מימים שלישי ושישי, שיהיו כמובן ברוטציה, וכל זה כשעדיין אין צהרון. אני אומר לכם, אין כמו לחזור לשגרה.
הסוקר
הלכתי לקניון החוצות הקרוב כדי להצטייד בכמה דברים שלא יכולנו לקנות בחודשיים האחרונים. איש גדול ומגושם, בן 55 בערך, תפס אותי ליד המדרגות הנעות. "זה סקר", הוא אמר. "חשוב לי שתשתתף".
"לא, תודה", אמרתי.
הוא נופף בערימה של דפים מהודקים. "עם זה קובעים את אחוזי החשיפה של כל המוצרים בישראל", הוא אמר. "כל מדד הצרכנות של ישראל".
"אני לא מעוניין".
הוא הסתכל עלי. זה היה יום חם מאוד, והמסיכה שלו היתה רטובה. בהינו זה בזה בשתיקה. "אתה נראה לי אינטליגנט", הוא אמר לבסוף, "אולי תמצא בזה עניין".
"כל הדפים האלה שאתה מחזיק זה השאלון?"
"כן".
"היום עושים הכל מקוון".
הוא עט על הפתח הצר שנפתח. "אתה לא חייב למלא את זה עכשיו, תמלא בזמנך הפנוי. קח את הזמן שלך, אני אצור איתך קשר בימים הקרובים. חשוב לי שאת השאלונים האלה ימלאו אנשים רציניים".
"תודה, אני באמת לא מעוניין".
"אתה יכול גם לקבל מתנה, דיסק און קי".
הסכמתי. המלחמה שלו על השתתפותי הצנועה שבתה את ליבי. אם היה נלחם ככה את מלחמות החיים, כנראה לא היה צריך לעמוד עכשיו בשמש, באמצע קניון חוצות, ולהתחנן שימלאו לו איזה שאלון מטופש.
הוא נתן לי לחתום על דף הסכמה להשתתפות בשאלון. חתמתי, ואז הוא הדביק ברקוד על אחורי הדף והגיש לי חוברת עבה שהוציא מהתיק שלו. מי מסתובב היום עם כל הדברים האלה?
"יופי", הוא אמר, "עכשיו אני יכול לסיים. חניתי פה ממש מעבר לכביש. וגם היה סך הכל די נחמד ללכת. יש פה שילוב מעניין בין בניינים ישנים לחדשים".
"לא יודע, לא שמתי לב".
"כן, באמת. שתדע, אני בוגר הטכניון, שנת 91', מגמת ארכיטקטורה".
"זה מקצוע מעניין".
"כן".
הוא לא הוסיף שום הסבר מה הוא עושה בקניון החוצות הזה, 30 שנה אחרי התואר, עם ערימה של שאלונים והבטחות מעורפלות על מתנה. דיברנו עוד קצת, היו לו הרבה דעות מוצקות בנושא ההתמודדות עם הקורונה, חלקן קצת תלושות ("הווירוס יכול לרדוף אחריך באוויר"), ונראה היה שהוא חיכה הרבה זמן למישהו שיקשיב. אחרי כמה דקות של שיחה, הוא התחיל להתרחק לכיוון הרכב שלו.
היה נדמה לי שכבר פגשתי כמה אנשים כאלה בעבר. אנשים שלא מתוזמנים עם פעימות הדופק של העולם, אנשים שיודעים הרבה ועושים מעט. הוא נכנס באיטיות לתוך הטנדרון החבוט שלו.
זה היה בדיוק לפני שבוע. בינתיים לא מילאתי את השאלונים, והוא לא התקשר. אולי תפס אותו איזה וירוס באוויר.
shishabat@israelhayom.co.il
