"בגדול, לא עשינו כלום", צוחקת מאיה פישל רוסו כשאני שואלת איך עברה עליה ועל בן זוגה פגרת הקורונה. "כל היום היינו או במטבח, מבשלים ואוכלים, או מול נטפליקס. אנחנו אוהבים סדרות קרטלים בספרדית, כמו 'הדרקון', 'מלכת הדרום', 'אל צ'אפו', ואני אוהבת להיזרק אל תוך הטלנובלות הטורקיות ולבכות. ג'ובאני תמיד עובר לידי ושואל, 'שוב את בוכה?' כן, שוב אני בוכה.
"זכיתי לאהוב בחיים, כמו בטלנובלות הטורקיות. אני רואה על המסך אותי ואת ג'ובאני. חברים שלנו כל הזמן אומרים לו, 'איך זכית ככה? כמה היא אוהבת אותך!'. וגם הוא תמיד אומר, 'מאיה אוהבת אותי יותר ממה שאני אוהב אותה'".
באמת?
"ג'ובאני אוהב אותי מאוד, אבל אני חושבת שהאהבה שלי אליו לא נורמלית. כיף לו. גבר נורא אוהב שמרימים לו, שנוגעים בו, שעושים לו, שנותנים לו. ג'ובאני הוא שייח' סעודי בבית. הוא זורק את התחתונים שלו על הרצפה. אומר, 'תכיני לי אוכל'. כאלה. ואני שם, לאורך כל הדרך".
מרימה את התחתונים?
"ושמה אותם בכביסה. בוודאי. לפעמים אני אומרת לו, 'מתי תפסיק לזרוק ככה את התחתונים?', והוא עונה: 'אני לא אפסיק. את אוהבת את זה'. הוא זכה באישה שמאוד־מאוד אוהבת אותו".
הם יושבים זה לצד זה, טובעים בכריות של ספה גדולה ורכה, מרופדת פרווה מנומרת, בסלון ביתם שבשכונת גבעת אלונים בקריית אתא. מהמרפסת הפתוחה נושבת רוח ערב קרירה, והאופק השחור מנוקד באורות מנצנצים מיישובי הקריות הסמוכים. הם עברו לכאן לפני כחצי שנה מרחוב סמוך בשכונה. בנם היחיד, רועי (15), שקוע בענייניו, מאחורי דלת חדרו.
"לא ברור איך משני הורים מג'נונים כמונו, יצא כזה ילד", מחייכת מאיה, "ילד מדהים ושקט, נחבא אל הכלים, צנוע. עכשיו הוא בגיל כזה של אנטי להורים. לא מוכן להצטלם איתנו, לא מסכים שנעלה תמונה שלו לסטורי שלנו באינסטגרם ולא מוכן שנדבר עליו. האמת היא ששנינו שומרים על הפרטיות שלנו ומאוד שקטים בחיים שלנו. בעיקר בגלל ג'ובאני, שהוא ספורטאי בנשמה וצריך את השקט והמנוחה שלו. אבל מדי פעם עפות פה קטיושות, שלא יהיה ספק.
"פעם הייתי אחרת לגמרי. אישה של מסיבות ובית מלא חברים, יין ואוכל טוב. ג'ובאני שינה אותי. הוא יצר לנו שגרה שלווה. בימי שישי הוא קונה דגים בוואדי ניסנאס, צולה אותם על האש בטעמים שמטריפים לי את החושים, אנחנו שמים מוזיקה יוונית, פותחים בקבוק יין והבית הופך לטברנה, רק לשנינו".
***
ג'ובאני (47), יליד קרואטיה, הגיע לארץ ב־1996, לאחר שאלי גוטמן, אז מאמן הפועל באר שבע, סימן אותו כהבטחה גדולה. עד מהרה הפך לספורטאי הזר הכי ישראלי, ולזר הראשון שזכה בתואר כדורגלן השנה בישראל (1999). ב־2005 הפך באופן רשמי לישראלי, במעמד של תושב קבע.
לאורך 12 שנה שיחק רוסו כקשר התקפי בבאר שבע, בהפועל חיפה, בבית"ר ירושלים, במכבי תל אביב ובמכבי חיפה, שאיתה העפיל לליגת האלופות בשנת 2003, כולל ניצחונות על אולימפיאקוס ועל מנצ'סטר יונייטד. ב־2009 עשה את העונה האחרונה שלו כשחקן, במדי היידוק ספליט הקרואטית, שבה החל את דרכו כנער. לאחר פרישתו הקים ארבעה בתי ספר לכדורגל לילדים, שפעלו במשך כמה שנים.
הוא השתתף בריאליטי "זוג מנצח" עם פישל, השתתף בשלוש עונות של הסדרה "גולסטאר" ושימש פרשן בערוץ הספורט ובאולפן המונדיאל ב־2018. בקיץ שעבר ניצח ב"הישרדות VIP". במארס 2019 מונה לתפקיד המנהל המנטלי של מכבי חיפה, שאותו הוא ממלא עד היום.
מאיה (46) היתה בעברה הרחוק דוגמנית, בעיקר לחברות של בגדי ים כמו פלפל ודיווה. במשך 20 שנה ניהלה בוטיק בבעלותה, בקריית חיים, שבו מכרה פריטי אופנה שייבאה מאיטליה.
"כשתחום האופנה עבר באופן חד לאונליין, התלבטתי אם לעשות את המעבר הזה, ובסוף החלטתי לעשות שינוי בחיים", היא אומרת, "התחלתי לעבוד כמתווכת נדל"ן וגיליתי שוואלה, אני ממש טובה בזה".
בעת שהיא מדברת, רוסו מעסה את כפות רגליה. "כל יום אני מקבלת מסאז'", היא אומרת, "אתם לא מבינים איזה תענוג זה".
ג'ובאני (פונה אליה): "בקורונה היה לי כיף, אבל פתאום הגיע שלב שנמאס שכל יום אותו דבר. כמעט חודשיים היינו סגורים יחד, עד שרציתי יום אחד לזרוק אותך מהמרפסת, או שאת תזרקי אותי".
מאיה: "איזה שקרן. אני אף פעם לא רוצה לזרוק אותך. לי היה נורא טוב. יותר מ־20 שנה שאני עובדת ועובדת, כמעט בלי הפסקה. בשבילי זו היתה פעם ראשונה שאני לא עושה כלום".
ג'ובאני: "למה כלום? את עושה אוכל".
מאיה: "טוב, אני כל הזמן מנקה, מסדרת, כביסות. תמיד בישלתי מעולה, אבל עכשיו הפכתי לשפית. הבישול שלי נהיה מדהים. כל יום עשיתי פילאטיס וכל יום אמרתי לג'ובאני כמה הוא יפה. איזה כיף זה לבן אדם שקם יפה. אמא'לה, איך שאני מתעוררת, אני מסתכלת על עצמי במראה ואומרת, וואט דה פאק, לכי מהר, שימי משהו. הוא כל כך יפה מהשנייה הראשונה של היום".
ג'ובאני: "טוב די, מאיה. רק היום אמרת מיליון פעם. אין לי כוח יותר. כל יום, כל יום היא אומרת את זה".
ואתה גם אומר לה?
מאיה: "לא".
ג'ובאני: "מה לא?"
מאיה: "אתה מרים לי, אבל לא מספיק".
ג'ובאני: "מה לא מספיק? כל יום את רוצה?"
מאיה: "כל יום אני רוצה. סתם, לא. אני לא חושבת שנשים צריכות שבן הזוג שלהן יעריץ אותן. הן צריכות גבר כמו ג'ובאני. אבל אין כמו ג'ובאני. רק לי יש אותו. חוץ מזה, עפים עלי מספיק. אני רק יוצאת מהבית, וההוא שזורק את הזבל עף עלי. לא בגלל איך שאני נראית, בגלל מי שאני. תמיד יש סביבי הילה ותמיד אני שמחה".
ג'ובאני: "לא משעמם איתה אף פעם. היא מתקשרת אלי כל יום אולי 20 פעם. ברצינות, כל יום 20 פעם, בזמן שאני בעבודה".
ואתה עונה?
"תמיד".
מאיה: "אוי ואבוי לו אם הוא לא יענה. גם באמצע אימון. אם הוא לא יענה, אני מייד נוסעת אליו".
ג'ובאני: "ואז, 20 שניות אחרי שסגרנו את הטלפון, היא מתקשרת שוב. תמיד יש לה משהו לספר לי. היא מספרת לי הכל, הכל".
ממש הכל?
"ממש הכל. סודות של חברות, הכל".
מאיה: "הן יודעות שאני מספרת לו הכל. נראה לי שכולם יודעים וכבר מסננים דברים שאומרים לי".
***
קורותיהם של ג'ובאני ומאיה אכן משתווים למיטב הטלנובלות הטורקיות, ולפרקים אף עולים עליהן במידת המלודרמה, המתח וההומור. סצנת ההתאהבות ביניהם, למשל, נראית לקוחה מ"הכלה מאיסטנבול", רק בלוקיישן במרכז תל אביב. לפני 21 שנה הם חלפו זה על פני זה במדרגות הנעות שבקניון עזריאלי. נשימתו נעתקה לנוכח יופייה ותלתליה הבלונדיניים, והיא הופנטה מיופיו ("הוא היה חתיך למות, צ'ארמר, ג'נטלמן אירופאי כזה. משהו אחר שאין פה בארץ"). היא לא ידעה אז שמדובר בכוכב כדורגל.
בחלוף שנים סוערות, תפניות בעלילה וניצחון האהבה, הם יוצאים בימים אלה להרפתקה זוגית חדשה: קמפיין שהם מובילים לחברת NEAUVIA האיטלקית, המייצרת חומצה היאלורונית אורגנית משני סוגים - אחד שמותאם במיוחד לעור הפנים של גברים, ואחד שמיועד לאזור האינטימי הנשי.
זה קמפיין שדורש אומץ.
ג'ובאני: "אתם חושבים שזה אמיץ? אנחנו בשנת 2020. אני ממש לא חושב שזה אמיץ".
מאיה: "אני האמיצה פה. למדתי את הנושא והתרשמתי מאוד. אני אישה ומבינה צרכים של נשים, גם מבחינה אסתטית וגם פיזיולוגית. מבחינת ג'ובאני, לא נדרש שום אומץ. שנינו עברנו לא מעט הזרקות וטיפולים אסתטיים בפנים, והכל נראה טבעי. אני הכי לא נראית מוזרקת, וגם לא נראית בת 46".
ג'ובאני: "היא נראית ככה בזכותי, לא רק בגלל הטיפולים. כשהיא היתה דוגמנית בת 20 היא היתה פחות יפה. אני רואה תמונות שלה מאז, היא היתה נחמדה. היום היא פי אלף יותר. נכון, מאמי?"
"כן. אני שנים מתאמנת, המון פילאטיס. שומרת על תזונה נכונה. מנסה בלי פחמימות, בלי לאכול בלילה, מעט אוכל מעובד והרבה סקס".
ומעלה לאינסטגרם תמונות בביקיני.
"בחורה בת 46, עם גוף כמו שלי, בלי סימן מתיחה אחד - למה לא להצטלם בביקיני ולהשוויץ באינסטגרם? ברור שאני משוויצה, ומאוד נחמד לי לקבל מחמאות. אני אומרת דוגרי: נחמד לקבל שאלות איך אני מסדרת את התלתלים, מאיפה השמלה, מי מזריק לי. אמיתי, זה נורא כיף לי, ואם ג'ובאני רק היה מסכים, הייתי הופכת אותנו לאימפריית אינסטגרם, כזוג. אבל הוא לא בעניין.
"יש לו 70 אלף עוקבים, מבלי שהוא עונה לשאלות או מגיב. בכלל, מנהלים בשבילו את העמוד, ובכל זאת, יש לו 100 אלף צפיות לסטורי. הוא היה יכול ממש להתפרנס מזה. אני משגעת אותו בשביל כל תמונה לאינסטגרם. הוא לא משתף פעולה, לא פשוט לי איתו. קמפיין זוגי זה החלום שלי. אני שמחה ומתרגשת. אם זה היה תלוי רק בי, היינו עושים הרבה. אני מתה לעשות איתו את 'המרוץ למיליון'".
ג'ובאני: "אני התחלתי טיפולים אחרי מאיה, לפני שלוש שנים. פחדתי קצת, חשבתי שזה כואב, וגם לא רציתי להיראות כמו סופגנייה נפוחה. הלכתי לרופא שלנו, ד"ר מועים מטאנס, ואהבתי את זה מאוד. הוא זה שקישר אותנו לחברה, אבל אני עושה את הקמפיין קודם כל בגלל מאיה".
אילו תגובות זה עשוי לעורר במגרש?
"בכדורגל אנחנו אוהבים להיות יפים, משקיעים הרבה בטיפוח. כדורגלנים הם הכי אופנתיים, אוהבים אסתטיקה ומותגים. עכשיו, עם האינסטגרם, זה אפילו חזק יותר. אתם צריכים לראות את השחקנים שלנו במכבי חיפה. אחרי האימון כולם מסתדרים לפחות שעה מול המראה. עושים סלפי. מתלבשים יפה, ברמה גבוהה. אני חושב שזה נורמלי. מה, רק לנשים מותר?"
מאיה: "אני קונה לג'ובאני את כל הבגדים. הוא לא קונה כלום, רק אני. בתקופה שהעסק שלי עבד, הייתי מביאה לו פאשן מטורף מאיטליה. אבל הוא לא יהיר עם מותגים. לא אוהב ששם המותג מתנוסס בגדול. זה צריך להיות מוצנע, או חלק לגמרי ומאוד בייסיק. תכלס, הוא נראה כל כך טוב, שכל מה שאני אשים עליו יהיה יפה. גם סמרטוט".
***
אחרי תשע שנים שבהן לא היה חלק מקבוצת כדורגל, חזר רוסו למכבי חיפה בתפקיד המאמן המנטלי. "זה היה אושר גדול בשבילי", הוא אומר, "אני עם כדורגל מגיל 7. בגיל 16 קיבלתי חוזה, ומאז כל יום אותו דבר, אימון אחרי אימון. אלה החיים שלי, שאני אוהב. וחיפה זה מועדון ברמה אחרת לגמרי. זה הטופ, כמו ברצלונה ויובנטוס באירופה. יותר ממכבי תל אביב".
מה זה מאמן מנטלי?
"זה כל כך חשוב. הלוואי שהיה לי מאמן מנטלי, כשאני שיחקתי. לשחקני כדורגל יש הרבה התמודדויות לא פיזיות. כששחקן מפסיד משחק, הוא לא ישן בלילה. כשאני הפסדתי משחקים, לא ישנתי בלילה. זאת ההתמודדות הכי קשה, ואני עוזר לשחקנים לצאת ממנה מהר ולחזור למשחק. כשמנצחים והכל טוב, הם לא צריכים את ג'ובאני. למרות שלפעמים, אחרי ניצחון, שחקן טוב יכול לעוף יותר מדי למעלה, וצריך להזכיר לו שיש עוד משחק בשבת, והוא צריך לחזור מהר לקרקע.
"ויש לשחקנים גם בעיות אישיות בחיים. הם מספרים לי, ואני מדבר איתם. יש שחקנים שקשה להם כשהם לא משחקים הרבה או בכלל לא משחקים. צריך להסביר, לתמוך, לעזור להם לעבור את זה. אני עוזר לצעירים, שעולים מהנוער לבוגרים. זה מעבר קשה, ואני מלווה אותם. אני מודה שאף פעם לא הייתי בלחץ בזמן משחקים, כמו בתפקיד הזה".
בפברואר אובחנו אצלו שתי פריצות דיסק בחוליות הצוואר. "שלושה שבועות כמעט לא ישנתי מרוב כאבים, רק עם כדורי שינה. הייתי קרוב מאוד לניתוח, שבו פותחים את החלק הקדמי של הצוואר, ומאוד לא רציתי לעבור את זה. אחרי כמה שבועות עם סטרואידים וליריקה, כדורים רציניים, חזרתי לעמוד על הרגליים. אני עדיין לא מרגיש שתי אצבעות ביד שמאל, אבל מזל גדול שהצלחתי להסתדר בלי ניתוח. כבר עברתי בעבר שלושה ניתוחים בגב התחתון, וזה הספיק לי".
איך עזרת לשחקנים אחרי ההפסד 2:1 להפועל באר שבע ברבע גמר גביע המדינה, לפני חודשיים וחצי?
"לא הייתי שם, הייתי במיטה עם פריצת דיסק. הלך הגביע, זה מאוד כואב, אבל אין מה לעשות. גם אני הפסדתי גביע בחיים שלי. אם הייתי שם, אז כמו תמיד, אחרי המשחק הייתי לוחץ יד לכל שחקן ואומר 'כל הכבוד'. אחרי יום־יומיים אני מדבר איתם בארבע עיניים".
אולי השחקנים הגיעו יהירים למשחק, אחרי חמישה ניצחונות רצופים על באר שבע?
"אני לא חושב. רוב המשחק היינו טובים יותר, הובלנו 1:0, היינו חזק במשחק, פתאום נהיה 1:1, נכנס לחץ, והפסדנו. אז נכון, איבדנו את הגביע. זה בומבה, זה קשה מאוד. אבל לא רק ג'ובאני מטפל בזה, כל הצוות עובד על זה. קודם כל על מוטיבציה. בלי מוטיבציה אי אפשר לעשות כלום. ומסתכלים קדימה, על המטרה הבאה".
תיקחו אליפות השנה?
"ברור. למה לא?"
מכבי תל אביב לא הפסידה משחק אחד העונה. אתם הפסדתם ארבעה, כולל פעמיים להם.
"בסדר, הפסדנו להם פעמיים. אני מאמין שהמועדון שלנו ייקח אליפות השנה. מכבי חיפה ומכבי תל אביב באותה רמה עכשיו, ואני סומך על השחקנים ועל מרקו (בלבול, המאמן). אתם לא יודעים כמה הוא טוב.
"השחקנים שלנו ילדים טובים. רציניים, אחראיים, מוכשרים. והם מקצוענים. באים שעה וחצי לפני אימון, עובדים קשה מאוד. כשאני הייתי שחקן, הייתי בא חצי שעה לפני אימון.
"עאיד חבשי (בלם הקבוצה ושחקן נבחרת ישראל) הולך לחדר כושר שעה לפני האימון. אני הייתי מתאמן בחדר כושר לפני אימון? מה פתאום. הייתי קם בצהריים, עושה אימון קצר, וזהו, בונה על הכישרון. האימון של השחקנים היום נמשך שעה ו־50 דקות. בתקופתי האימון היה אולי שעה. יש להם GPS, אנחנו יודעים בדיוק כמה הם רצים, יודעים הכל על כל שחקן. הם עובדים קשה, ויש תוצאות".
כששואלים את רוסו על הסערה סביב כוכב הקבוצה, ירדן שועה, בן טיפוחיו של הבעלים יענקל'ה שחר, שקיבל מהמאמן דקות משחק מעטות, רוסו מתפתל לפני שהוא משיב: "זאת לא שאלה אלי, אני לא המאמן. שועה הוא ילד טוב ושחקן טוב מאוד, חבל על הזמן. אם הוא יהיה רציני, הוא יוכל להיות שחקן ענק".
מי השחקן הישראלי הכי טוב אי פעם?
"יוסי בניון. כששיחקנו יחד היינו קרובים, ואין יותר ווינר ממנו. זה גם בן אדם שאני אוהב מאוד־מאוד. אבל גם ערן זהבי ענק".
איך אתה מרגיש עם זה שחוזרים לשחק בלי קהל?
"לשחק כדורגל בלי קהל זה מגעיל, זה נורא. במיוחד שאין כמו האוהדים של מכבי חיפה בכל המדינה. אבל אין ברירה. אני גם לא יודע איך נשחק בשיא הקיץ. ב־40 מעלות אי אפשר לרוץ, בקושי אפשר לנשום".
***
אימון הוא יעד מבחינתך?
"לא, זה לא בשבילי. איך אני אסביר לשחקן מה לעשות?"
ולמה מאמן מנטלי זה כן בשבילך?
"למה לא? אני מביא מהניסיון בכדורגל, מהניסיון בחיים. זה לא טיפול, אני לא פסיכולוג. מאמן מנטלי הוא תפקיד למי שמכיר את המקצוע מבפנים".
"אני יכולה לענות על זה", מאיה מתערבת, "יש בג'ובאני צבע אחר. יש לו יכולת להשפיע על אנשים. חודש אחרי שהוא נכנס לתפקיד, נפגשנו לארוחת ערב עם מרקו בלבול והמנכ"ל אסף בנדור. בנדור אמר לי, 'לא רציתי את ג'ובאני לתפקיד'. גם יענקל'ה אמר לי שהם לא חשבו שג'ובאני יתאים. הוא תמיד הביא צחוקים למגרש, והם אמרו, 'מה, ניקח את הליצן לתפקיד כל כך חשוב?'. אבל זה קרה, ומהר מאוד שניהם אמרו לי שמה שג'ובאני עושה עם השחקנים, רק הוא יכול לעשות".
ג'ובאני: "באחד המשחקים הראשונים שלי בתפקיד, אחרי שניצחנו, אני יורד לחדר ההלבשה ורואה שאף אחד לא שמח. כולם בשקט, עסוקים באינסטגרם שלהם. אמרתי להם, 'תשמעו טוב. אם אחרי ניצחון אתם לא עושים בלאגן בחדר ההלבשה, אני נותן לכם קנס'. מאז דברים נראים אחרת.
"אני נותן לשחקנים הכל. מה שטוב בי זה שאין לי אגו. אני אף פעם לא בא אל השחקן עם אגו, 'אני ג'ובאני רוסו הגדול'. אני בא כחבר, לא בא לעשות עליהם פוזה, ויש לי הרבה ידע וניסיון. לא הייתי קפטן, אבל בחדר ההלבשה הייתי מנהיג. ידעתי לא להתפרק אחרי משחקים.
"תמיד שיחקתי מאה אחוז. תמיד על המגרש המוטיבציה שלי היתה בשמיים. גם בשביל ילד אחד שיישב ויצפה בי משחק, אני אתן הכל. אני ממוקד, בפוקוס. תמיד עם כבוד למאמן. המאמן זה וואו. אני בחיים לא עניתי למאמן. אני חושב שאת כל זה גילו עלי ב'הישרדות'. כל השנים ראו ג'ובאני מצחיק וליצן, וב'הישרדות' ראו ג'ובאני אחר. חזק, בלי אגו בכלל, נלחם על מה שאני מאמין בו, ונלחם בשביל אנשים שאני אוהב ומאמין בהם".
גם למרקו בלבול אתה עוזר מנטלית?
"כן. הוא נפתח בפניי, הוא מספר, אבל כולנו ככה. בין כולנו יש דיבור טוב. אני לא אספר מה התוכן של השיחות, אבל מה שיפה במכבי חיפה שזה מועדון שהוא כמו משפחה. ולפני הכל, המועדון זה יענקל'ה שחר. כל בעלי הקבוצות עוזבים, והוא תמיד נשאר. אלונה ברקת עזבה את באר שבע, משה חוגג אולי יעזוב את בית"ר, והוא ממשיך וממשיך. אין לי מילים לתאר את האיש הזה, הוא עושה כל כך הרבה בשביל הספורט בישראל. אני אף פעם לא קורא לו יענקל'ה, רק מיסטר פרזידנט. לבן אדם הזה מגיע כל הכבוד.
"ב־2001, אחרי שהייתי שחקן העונה ונגמר לי החוזה בבית"ר ירושלים, אמרתי לעצמי, 'אני רוצה הרבה כסף. לא מעניין אותי כלום, אני רוצה הכי הרבה שיש'. ואז נפגשתי עם יענקל'ה, מיסטר פרזידנט, ישבתי מולו, ועל כל מה שהוא אמר לי, עניתי, 'בסדר. מה שאתה נותן לי, אני חותם'".
***
בעונת "הישרדות VIP", בקיץ שעבר, זכה רוסו במקום הראשון ובמיליון שקלים. "לא נשאר מזה הרבה אחרי שמורידים 36 אחוז מסים", הוא מחווה בתנועת ביטול, "גם לא מהכסף ששילמו לי על ההשתתפות".
מאיה: "מאוד מוזר לי ששואלים את כל מי שזוכה בתוכניות ריאליטי מה הוא עשה בכסף. זה אישי. בית אי אפשר לקנות מהכסף הזה. חלק גדול הלך למשפחה של ג'ובאני בקרואטיה, שהוא עוזר להם לאורך השנים".
אתה בקשר עם שמחה ועם נעמה קסרי?
"עם שמחה כן. עם נעמה לא, אבל אם אראה אותה ברחוב, אגיד לה שלום".
אמרת שהגיע לנעמה לנצח.
"מי שהגיע לו לנצח הוא שקד קוממי. הוא היה הכי אסטרטג מכולם. לנעמה אמרתי שאם בעוד עשר שנים אבוא ל'הישרדות', יהיה לי הרבה יותר קל כי אדע איך זה עובד. היא ידעה איך זה עובד".
תחזור ל"הישרדות"?
"בחיים לא. אפילו אם ייתנו לי 100 מיליארד שקל".
למה?
"היתה לי טראומה קשה מזה. 20 יום לא אכלתי כלום. 20 יום נתתי לשבט אוכל שלי, ורק שתיתי קוקוס. אבל הרעב הוא לא העניין. הקושי הוא כל כך גדול בראש, בלב. אתה קם בבוקר ואסור לך לדבר עם אף אחד. יש איתך 20-10 איש, אבל על כל אחד יש שמירה, ואסור לך לדבר עם אף אחד בלי אישור ובלי שיהיו מצלמות שמצלמות אותך.
"אז אתה קם ב־6 בבוקר, ובעצם אתה לבד על האי. כל הזמן חושב מה קורה בבית ומה יהיה במשחק. בלילה אתה הולך לישון, גמור מת, פתאום מעירים אותך ב־2 בבוקר, 'קום ובוא להצטלם'. לוקחים אותך באמצע הלילה להתראיין מול המצלמה. מה 'קום'? תעופו ממני.
"'גולסטאר' ו'זוג מנצח' היו שטויות. לא דומה בכלל. לפחות ישַנו שם כמו שצריך. היינו ביחד. 'הישרדות' זה הטופ. שום ריאליטי לא מתקרב למה שהולך שם.
"כשחזרתי הביתה מהצילומים הייתי חודש בחדר, שכבתי במיטה והסתכלתי על התקרה. לא דיברתי עם מאיה בכלל. רק הייתי בחדר, שתקתי ולא זזתי. אחרי שהחיים שלי נחשפו מול המצלמות, רציתי שקט. אחר כך אמרתי למאיה, 'אם אני לא נוסע עכשיו לקרואטיה לחודש, יהיה לנו בלאגן'. הרגשתי צורך לברוח. מאיה הצטרפה לשבוע".
הקושי בטח גבר כשהעונה שודרה.
"חבל על הזמן. הייתי כוכב גם קודם, אבל 'הישרדות' זה סיפור אחר. זה כבר לא היה רק כדורגל או קצת טלוויזיה. פתאום גם ילדה בת 7 וגם סבתא בגיל 84 מבקשות סלפי איתי, ואני לא יכול לסרב לאנשים. זה הפך להיות מטורף. הבן שלי מבקש ממני לאכול איתו ארוחת צהריים בקניון, ואי אפשר.
"כשאמא שלי נפטרה, לפני כמעט שלוש שנים, הייתי בשדה התעופה, בדרך להלוויה. קבוצה של אולי 50 ילדים באו אלי, ביקשו סלפי, דיברו איתי. לא יכולתי להגיד להם לא, אבל היה לי קשה מאוד. אני בוכה, אבל מרגיש שאין לי פריבילגיה לאכזב אותם. בזמן האחרון הפסקתי לצלם סרטונים. זה הכי קשה לי. כל יום 20-10 סרטונים. חבר של חבר של חבר מבקש ברכה לסבתא של השכנה. אני מעדיף להתקשר ולהגיד מזל טוב בשיחת טלפון. אני חייב להיות שמח ומצחיק, ולא תמיד בא לי. לפני כמה ימים אמרתי למאיה, זהו. אין יותר".
"המריבות הכי גדולות שלנו בבית היו על הסרטונים האלה", אומרת מאיה, "כי גם אני לא יודעת להגיד לא. זה מתיש. ויש הנחיות - שיגיד איזה תלמיד טוב, ואיך הוא משחק כדורגל. אנשים קרובים אלי אומרים לי, 'מה הבעיה? 20 שניות'. מבקשים ממני סרטון לחייל בודד, איך אני יכולה להגיד לא? ואני יודעת איך לבוא אל ג'ובאני. אני נותנת לו בירה, אומרת לו, 'תקשיב, מאמי. בשבילי, בבקשה'. עד שהוא קיבל את החלסטרה. רבנו פה פצצות, והוא אמר, 'די, תעזבי אותי, פיצ'קומאטה (קללה בקרואטית)'. אני מבינה אותו".
אתה צופה בעונה החדשה של "הישרדות"?
"ראיתי בדיוק חמש דקות, ולא יכולתי יותר. חטפתי קריזה וסגרתי את הטלוויזיה. לא מסוגל. אני בפוסט־טראומה".
***
כשהם חלפו זה על פני זה בקניון עזריאלי, לפני 21 שנה, ג'ובאני היה נשוי לחברת נעוריו הקרואטית, מורנה, אם בנו הבכור ויטו (16).
"ניצת בינינו רומן מטורף", מספרת מאיה, "אהבה לא אנושית. אהבה מטורפת ולא תקינה, גם מוסרית. הוא היה נשוי טרי, בערך שנה, ואנחנו התאהבנו ברמות היסטריות. אבל אני הבנתי שזה לא יכול להימשך. אחרי כמעט שנה יחד, כשהייתי בת 26, אמרתי לו שהקשר בינינו חייב להסתיים. אפילו טסתי לחו"ל, בניסיון להתרחק, אבל הוא בא אחריי.
"ניסינו שוב ושוב לגמור את זה, וכל פעם מחדש זה לא צלח. זה היה רומן ארוך ולא נורמלי. מבחינתי היה מדובר באהבה כל כך גדולה, ברמה של לא לאכול, לא לשתות, לא לנשום. אני התאהבתי בו נואשות, והוא היה במקום אחר. דון ג'ואן מלא בקסם, שליווה אותו לכל מקום שאליו הלך.
"הגעתי להבנה שאני אחיה איתו איך שאפשר. נכנסתי להיריון עם רועי, בהסכמה מלאה של ג'ובאני. ילד של אהבה גדולה. ג'ובאני היה לצידי לאורך כל הדרך, בכל רגע של ההיריון, אבל מאחורי הקלעים. הוא היה בשיא מקצועי, עבר לשחק במכבי תל אביב (בעונת הגלקטיקוס של 2005), ואני תמכתי בו ולא רציתי להפריע לו".
גידלת את רועי לבד בשנים הראשונות.
"כן, מאה אחוז לבד, כשבמקביל ניהלתי את הבוטיק שלי, מה שדרש נסיעות תכופות לחו"ל. קיצרתי את הנסיעות למינימום, והיתה לי עזרה קבועה של מטפלת, שנשארה בבית עם רועי. ג'ובאני בא לבקר הרבה".
כשרועי היה בן 3, נסע ג'ובאני לקרואטיה לעונת הפרישה שלו. באותה תקופה ניהל מערכת יחסים עם אישה נוספת, שממנה נולדה לו בת, קיארה (8), שחיה בקרואטיה. אחרי שנתיים עזב את קרואטיה וחזר לארץ.
מאיה: "הוא הרגיש שהוא לא יכול יותר, וחזר אלינו. כל הסיפור היה לי קשה מאוד. כל כך רציתי שלי ולג'ובאני תהיה ילדה, ובסוף לג'ובאני יש ילדה, לא לי. אני לא שכחתי, אבל סלחתי לו".
בחג המולד של שנת 2018 פגשה מאיה את כל משפחת רוסו בדוברובניק. "עשינו מין חגיגת חתונה קטנה, מ־11 בבוקר עד 11 בלילה. את הוריו ושניים מהאחים שלו כבר הכרתי, אבל זו היתה הזדמנות עבורי לפגוש את ארבעת האחים שלא הכרתי, וגם ויטו וקיארה הצטרפו.
"זה היה המפגש הראשון שלי עם קיארה, ומאוד פחדתי לקראתו, אבל היא מייד ניגשה אלי, היתה כל כך חמודה ואמרה, 'את נראית כמו שאקירה'. כשהיא תגדל ותרצה לבוא אלינו, הבית שלנו יהיה פתוח בפניה לגמרי. ויטו ביקר אצלנו לא מעט. הוא ילד חכם, מיוחד, מחונך. אמא שלו עשתה עבודה מאוד טובה. ג'ובאני שומר על קשר עם הילדים ועם האימהות שלהם, ואני מעריכה את זה מאוד.
"לכל מי שהרימו ומרימים גבה בגלל הסיפור שלנו, כי הוא היה נשוי, אני אומרת שאם זוכים לאהוב ככה, בעוצמה כזאת, חייבים להיות יחד. למה לוותר על זה?
"בתקופה של 'זוג מנצח' הייתי מקבלת הודעות נאצה, אבל גם הודעות תמיכה, כי שיניתי את התדמית שלי. אהבו אותי בזכות מי שאני. עד היום אני מקבלת כל כך הרבה הודעות ופניות מנשים, עם סיפורים כאלה ואחרים. שואלות אותי, איך שרדת, מה עשית, הוא בגד בך, איך סלחת? אלוהים, כמה סיפורים. מטורף".
את סובלנית לבגידות?
"לא. אם אשמע על חבר או חברה שהבית שלהם נהרס, או שיש בגידה, מאוד יכאב לי. אני לא מעודדת את זה, חס וחלילה. להפך, בגלל מה שעברתי, אני חושבת שאין חשוב משלום בית, וזה הדבר הכי נכון לעשות. אבל אם לא אוהבים, או לא טוב, לא צריך להישאר בזוגיות, נקודה. ומגיע לנו לממש אהבות גדולות ולחיות אותן בכל העוצמה".
את מרגישה בטוחה בזוגיות שלכם?
"הרבה שנים לא הרגשתי בטוחה. היום כן. למרות שאת לא יכולה אף פעם לדעת, אני בטוחה במקום שלי מולו. אין לי ספק שג'ובאני למד מהטעויות שעשה, והוא לא יחזור עליהן. ואם לא למד, ההפסד יהיה שלו. הפעם זה לא יהיה כמו בעבר. מה שנסלח בעבר, כבר לא יעבור. ג'ובאני בעצמו אומר שאם יטעה שוב, הוא טיפש גדול. אבל אני נותנת בו אמון מלא".
התחתנתם במארס 2017, עם רב רפורמי, כך שמבחינת המדינה, לנישואים שלכם אין תוקף.
"זה משגע אותי", מרים ג'ובאני את קולו ונעמד, "יותר מ־20 שנה אני בישראל, נותן הכל, מת על המדינה, משלם מסים, אוהב ישראלית יהודייה, יש לי בן ישראלי יהודי, אני רוצה לעשות חתונה נורמלית - ואסור לי. כאילו אני זבל. זה פייר? זה יפה? בגלל שאני לא יהודי אני צריך להתחתן מחוץ למדינה? בכלל לא ידעתי את כל זה לקראת החתונה.
"למה אני צריך עכשיו לנסוע לקפריסין להתחתן כדי להיחשב נשוי? זה מה שאני לא אוהב במדינה שלנו. אם בקרואטיה רק קתולים היו יכולים להיחשב נשואים מבחינת המדינה, היו אומרים שהם גזענים, נכון?"
חשבת על התגיירות?
"זה מאוד צבוע. אלוהים קבע שאני נוצרי, נולדתי להורים נוצרים קתולים. מי אני שאחליט עכשיו להיות יהודי או מוסלמי?"
מאיה: "כשאני התאהבתי בו, לא עניין אותי שהוא נוצרי. גם את ההורים שלי זה לא עניין. אני אוהבת אותו, הוא 20 שנה בארץ, הוא מכבד את המדינה, הבן שלי הוא הבן שלו ורשום בתעודת הזהות שלו. אנחנו נאשר את הנישואים בקפריסין, זה יקרה".
למה זה חשוב כל כך? זאת לא הבטחה שהאהבה תימשך לכל החיים.
מאיה: "זאת לא הבטחה לכלום, אבל הרגשתי שאני רוצה את זה. ויותר מכל, זה היה החלום של רועי. החתונה היתה הגשמת החלום שלו".
ג'ובאני: "זה חשוב בגלל שזה הגיע למאיה. היא האישה הכי טובה בעולם ואוהבת אותי עד אינסוף".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
