זו היתה אמורה להיות עוד עונת כדורגל מנומנמת. אמנם היא הופרעה על ידי נגיף אלים ששיבש סדרי עולם, אבל עד ליום רביעי שעבר ברבע ל־8 בערב, כשערוץ 13 פנה לדובר מכבי ת"א, עופר רונן, ועדכן אותו בפרשה שבה מעורבים שניים משחקני הקבוצה, נראה היה שגם הקורונה לא תוכל לשבש את שמחת האליפות ה־19 של מכבי ת"א.
הסתבכותם של שני הכוכבים בקשר מיני עם נערות שהן בגיל גבולי מבחינה חוקית, טרפה את הקלפים וקטעה את השאננות החמימה שריחפה מעל מתקן האימונים הצהוב בקריית שלום. הפרשה הזאת היא סיוט לכל דובר של קבוצת ספורט בכל מקום בעולם. באמריקה בפוטבול, בבייסבול וגם בכדורסל קיימת תרבות כזאת של ג'קוזי וחגיגות ומסיבות, והסיוט של דוברי הקבוצות שם הוא לקבל את הטלפון הזה מעיתונאי. כל זה הופך את האליפות השנה לאחת החמוצות שידענו.
לפני 11 שנים, באוגוסט 2009, נפתח עידן חדש בהיסטוריה של מועדון הכדורגל מכבי ת"א. מיליארדר קנדי יהודי, מיטש (או מיטשל, כפי שנקרא בימיו הראשונים בתקשורת הישראלית) גולדהאר, אחד מאלף האנשים העשירים בעולם, נטל על כתפיו את הבעלות על מועדון הכדורגל הגדול בישראל. במשך שנתיים לפניו החזיק במועדון מיליארדר קנדי אחר, אלכס שניידר, שגם אותו, כמו את גולדהאר, שידך למכבי אוהד הקבוצה אביב בושינסקי, שגם החזיק בתפקידים בכירים במועדון לאורך השנים.
שניידר, שהחליף בתפקיד את איש העסקים לוני הרציקוביץ', השקיע בשנתיים הקצרות שלו במועדון כמעט 20 מיליון דולר, אבל פינה את מקומו מהר. המועדון היה עמוס אז בעיות ומחלוקות מקצועיות וחברתיות, ומסוכסך גם בתוך מחנות האוהדים. הדי פרישתו של כוכב העל אבי נמני עדיין לא שככו, ומעל הכל ריחפה תחושת התסכול מהכישלון המקצועי ומאובדן ההגמוניה למכבי חיפה, הקבוצה שמאז תחילת שנות ה־90, עידן יענקל'ה שחר, הצליחה לאיים באופן ממשי על שליטתה של מכבי ת"א בענף. גולדהאר הגיע למכבי ת"א ב־2009, לקראת סיומו של עשור שבו השיג המועדון אליפות בודדת (2003), ומכבי חיפה - שש אליפויות(!).
עונת הכדורגל הנוכחית, שנקטעה בגלל משבר הקורונה וחודשה לפני כחודש, תסתיים בקרוב. מכבי ת"א, שמובילה את טבלת ליגת העל בפער דו־ספרתי ממכבי חיפה, תזכה באליפות החמישית בעשור האחרון. נראה שמאז גולדהאר התהפכו שוב היוצרות מבחינת יחסי הכוחות: חיפה השיגה אליפות בודדת בעשור הנוכחי, וזה היה ממש מזמן, ב־2011. הפועל ב"ש, בחסותה של אלונה ברקת, השיגה שלוש אליפויות, אבל ירידתה של ברקת מהבמה לא מותירה כרגע יריב משמעותי למכבי ת"א. מתברר שהאויבים הגדולים אורבים דווקא בבית.
בהערכה גסה, גולדהאר השקיע במכבי ת"א מאז הגיע בין 500 ל־700 מיליון שקלים, מתוכם סכום עתק לשדרוג המחלקות הצעירות, שבהן הושקע הרבה ידע אנושי וטכנולוגי, בעיקר תוצרת חוץ. ב־2012 נכנסה מכבי לעידן חדש, כשג'ורדי קרויף, בנו של יוהאן האגדי, מונה למנג'ר, ותחתיו עבדו רק מאמנים זרים. הקבוצה, שדבק בה עד אז דימוי שחצני ומתנשא, עברה מהפך תדמיתי ענק: היא הורידה פרופיל תקשורתי, נסגרה למעשה בפני עיתונאים והנהיגה כללי התקשרות חדשים, סטריליים. מכבי ת"א תחת קרויף הפכה לבועה סגורה.
קרויף עזב לפני שלוש שנים, אחרי שש עונות שבהן עוצבה מכבי מחדש על פי מידותיו. הקודים המוקפדים שגובשו אמורים לא לשרת את שני שחקני הקבוצה, שהסתבכו עכשיו בקשר מיני לא ראוי עם קטינות בנות פחות מ־16. ושוב, כמו בפיטוריו של האליל הכל יכול אבי נמני בזמנו, נמצא כאן גולדהאר, הפילנתרופ היהודי הגדול, שלא גר כאן ולא מתחכך ומסתחבק - כדי לכבס את הכביסה המלוכלכת, מה שאיש כנראה לא היה עושה בלעדיו.
האינסטינקט הכמעט בסיסי של מועדונים ישראליים במקרים בעייתיים הוא להתכחש לאירוע או לחבק את שחקניו, ולהטיל את האשמה על הצד האחר. שני הכדורגלנים שהסתבכו - בני 26 ו־28, אחד מהם נשוי והאחר רווק - הם בשר מבשרה של מכבי ת"א: כוכבים פופולריים, נורמטיביים, בני טובים. השאור שבעיסה של הכדורגל שלנו. משתכרים כמו באלפיון העליון, מושאי הערצה ואהדה. בכל הסיפורים שצצים לעיתים רחוקות על התנהלות רעה, שמם לא בכותרות.
השיעור שנותן עכשיו הבעלים הוא חשוב ומשמעותי. נכון לעכשיו, הסיכוי של שני השחקנים להמשיך בקבוצה שואף לאפס, גם אם ינוקו פלילית. גולדהאר הציב כאן רף מוסרי יוצא דופן, שיקשה מאוד על קבוצות ישראליות אחרות לשים את ידן על שני השחקנים. הם יוכלו לחפש קבוצה בחו"ל. ציבורית, גולדהאר בוודאי יחטוף ביקורת מאוהדי הקבוצה, שלרובם מספיק שאין הרשעה כדי להחזיר את הכוכבים לקבוצה ולהסתפק בעונש סמלי.
הרשתות החברתיות, אינסטגרם וטוויטר, יצרו מעגל הזדמנויות חברתי רחב, בלתי נגמר וממכר. כדורגלנים צעירים, שפעם ידעו שעוגן משפחתי, אישה וילדים וקניית מכשירי חשמל בתשלומים, הוא תנאי כמעט נדרש כדי לאזן בין החיים שבחוץ לחיים הפרטיים, מסתחררים היום משפע ההזדמנויות שמסביב. למה להתחתן, למה להשקיע בזוגיות, למה לחפש קביעות, למה לבחור - כשאפשר ליהנות מכל העולמות.
הטרגדיה של שני הכדורגלנים היא שהשתן עלה להם לראש. הם ועורכי דינם מנהלים כרגע סוג של קרב מאסף ועדיין נמצאים בשדה המשפטי, כדי לנסות לדחוק מעבר לקו השער את סף האחריות הפלילית של בעילה אסורה בהסכמה. אבל הכשל שלהם עמוק בהרבה.
אנחנו נמצאים היום בעידן קשה מנשוא, שבו הורים, גם כאלה שמנהלים בתים מצוינים, מאבדים את המרות ההורית שלהם, ובעיקר את היכולת לשלוט בסדר היום של ילדיהם. לא ברור מה יש לבנות 15 או 16, זה לא באמת משנה, לעשות עם כדורגלנים שמבוגרים מהן בעשור. אבל גרוע יותר - איך שניים כאלו, שיודעים מה יש להם להפסיד, בטח כשהם נחשבים לקצפת של מועדון כמו מכבי ת"א, מביאים את עצמם לסיטואציה, שבה הם מפקידים את גורלם, נפשם ועתידם בידיהן של נערות צעירות?
למרות הכל, לא תשכנעו אותי שיש כאן אמת אבסולוטית אחת. ארגוני הנשים, ואלו שמנקים לחלוטין את הנערות הצעירות מאחריות כלשהי, מדברים מתוך עולמות שמלפני 50 או מאה שנה, כאילו התנועה הפמיניסטית לא עשתה מאז צעדי ענק קדימה. גיל ההסכמה סומן בקו, אבל האמירות כאילו אין לנשים שום משקל באירוע עושות עוול למין הנשי ומציגות נערה בת 15 כפתיה שאין לה שום אחריות למעשיה ואינה מבינה כיצד נפל דבר, כי בכלל חשבה שתפגוש שם את חברי מקהלת צדיקוב.
כל זה הביא אותי לצפות השבוע שוב בסצנה הבלתי נשכחת מתוך "טריינספוטינג", שבה רנטון פוגש את דיאן, צעירה בשלה ואטרקטיבית במועדון, ולאחר לילה סוער בביתה, הוא יורד לחדר האוכל ופוגש שם את הוריה, ושואל בתמימות אם הם שותפים שלה לדירה. כשדיאן קוראת לו, הוא מסתובב לאחור ורואה אותה עומדת בלבוש שמרני במיוחד של תלמידת בית ספר סקוטי.
אנחנו חיים היום בתקופה לא סלחנית. כולם מונחים על הגריל, בלי הבדלי מעמדות, ואולי טוב שכך. דוגמנית על, ראש ממשלה, נשיא, טייקון עסקים או כוכב כדורגל. אבל השיח הציבורי בלתי נסבל, מלובה בידי ערוצי הטלוויזיה הפופוליסטיים, שמנסים להגדיל את נתחי הצפייה, וגם בידי אוהדי הכדורגל, ה"אולטראס", ולא חשוב מאיזו קבוצה, שמתנהלים בטריטוריה משל עצמם ומטפחים ללא חשש נורמות מופקרות - מהתקהלות אסורה בזמן קורונה ועד עליהום מתוזמר על שתי הנערות. למרות שגם להם יש בנות ואחיות, הם מנסים בכל מחיר להפגין נאמנות למושאי הערצתם. כשהם קמים בבוקר ולובשים את החולצה של קבוצתם, הם מאבדים את צלמם.
למעורבים בעניין, ולבאים בתור שייכנסו לנעלי הפקקים שלהם, אני אומר: הישמרו לנפשותיכם. את תהילתכם השגתם אחרי שנים של מאמץ. את שמכם הטוב תאבדו בשניות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
