לפעמים אני קמה בבוקר, אומרת לבעלי ניסים, 'וואלה, היום לא בא לי', והוא ישר אומר, 'למה מה יש לך, מאמי?' לאט־לאט מתחילות הודעות בטלפון מהחברים. אני עונה להם, 'לא, היום אין שידור', והם לא מבינים - 'מה, באמת אין שידור?' אני עונה שלא, והם שוב שואלים, 'אז לא יהיה?', כאילו לא מבינים מה אני אומרת.
"בסוף תמיד יש שידור, לחץ חברתי ואני עולה. ככה כמו שאני, בלי שתכננתי אפילו מה אני מכינה. יוצאת לדרך וכיף לי".
השידור הזה בפייסבוק, שיוצא מבית משפחת אלאלוף בלוס אנג'לס, הפך לחגיגה יומיומית שסוחפת עשרות אלפי צופים. מדי יום ("חוץ משבת המלכה"), החל מ־11 בבוקר שעון מקומי (9 בערב בישראל), מתייצבת סיון אלאלוף (43) מול המצלמה למשך כשעתיים, שבהן היא פותחת בפני צופיה את ביתה, מכינה אוכל, שרה, רוקדת, משתפת חברים, מעלה אנשים לשידור, מספרת בדיחות וכובשת את המסך בצורה הכי טבעית שיש, כזו שאף אושיית רשת לא תרשה לעצמה לעשות בלי הכנות מוקדמות.
רוב הצופים נמצאים דווקא בישראל ולא בלוס אנג'לס, כאלה שמעדיפים את השואו שלה על פני התוכניות שמציעים הערוצים הישראליים בשעות הפריים טיים. ממוצע הצפיות בסרטונים עומד על כ־80 אלף לסרטון, וקטעי וידאו קצרים של מתכונים, כמו שניצל בחרדל וסויה, שהעלתה לפני חודשיים, עוברים את 400 אלף הצפיות. אלפי תגובות מגיעות אליה מדי יום, מצופים שלא נשארים אדישים לחיוך שלא יורד משפתיה ולסלנג המיוחד שלה, שמתובל במילים בטורקית ובצירופים כמו "דה לוקס" ו"היידה לפואייה".
"כולם מכירים את השטויות שלי", היא אומרת לי בחיוך רחב בזמן שידור חי בפייסבוק ושואבת אותי בבת אחת לאווירה הצוהלת. היא כבר עמוק בתוך הבישולים לסוף השבוע, וניסים מצלם אותה באייפון שלו ומנהל את השידור.
"לפעמים אני מסובבת את הראש למצלמה ונתפס לי הצוואר, אני צריכה זריקת קורטיזון", היא צוחקת. "אתמול הפכתי את הכנאפה במחבת, והכל נשפך על הגז לעיני כל העולם. נו, מה אני אעשה? פה זה לא כלכלת בית, אני רק מקלקלת את הבית".
השמחה שלה מדבקת. בתוך רגע היא ממהרת להלביש גם עלי סינר, עם הלוגו "סיון דה לוקס". "היידה לפואייה, קח גיטרה ותצטרף", היא פוקדת עלי ומגבירה את עוצמת הקול בטלוויזיה בסלון: החאפלה המזרחית מיוטיוב תלווה אותנו לאורך כל השידור. ידה האחת בוחשת בסיר, והשנייה אוחזת במיקרופון צעצוע ורוד מפלסטיק, שהפך לאחד מסימני ההיכר הססגוניים שלה.
"אני לא יכולה כשיש שקט. פעם חתכתי ירקות בקצב, ובטעות חתכתי את האצבע ויצא לי קצף מהפה, ומרוב שאני רוקדת שברתי את הבלטה, תראה פה למטה. כולם מכירים את אוצר המילים שלי, מילון אבן סיון. מעריצים שולחים לי עשרות סרטונים. מורות בחדר מורים מחקות אותי, ילדים מדברים כמוני, ריקוד העמוד, ריקוד הגמל, גוניידין, אבט אבט, אני מתעלפת". את המילים גוניידין ואבט, "בוקר טוב" ו"כן" בטורקית, למדה אלאלוף מצפייה בסדרות טורקיות והפכה גם אותן לשלה בטאבו.
לבית שלה היא קוראת "תחנה מרכזית" ("כל הזמן נכנסים ויוצאים"), והכל "דה לוקס" - שניצל דה לוקס, נסיעה דה לוקס וגם סינרים דה לוקס, שהיא מוכרת באתר שלה ב־34.99 דולר האחד. האופרציה כוללת חברות שעוזרות לה להגיב לצופים בשידור ואחריו, חבר שעוזר עם המתכונים ושוטף את הכלים, זוג צעיר עם תינוקת שמתגוררים ביחידת הדיור בחצר ועוזרים לה עם האתר ועם עריכת סרטונים, וגם את שני הבנים של סיון וניסים, בן (19) ואדם (18), שאם הם לא מפציעים לרגע לומר שלום - הצופים דורשים בשלומם ותובעים לדעת איפה הם.
היא נולדה בירוחם כסיון כהן, האמצעית בין חמישה ילדים. אביה שמעון הוא קבלן חיצוני במפעל אקרשטיין, ואמה אסתר גידלה את הילדים, ארבע בנות ובן. "היא תמיד דאגה להיות בבית, וגם כשיצאה השאירה סירים. תמיד היה מה לאכול, אמא מושלמת. בממלכה שלה אני רק שטפתי כלים".
בתיכון, במסגרת של היכרות עם בסיס צבאי, נסעה עם כיתתה לבסיס שיזפון שבערבה. חברתה הטובה נדלקה על אחד השריונרים שם, באר־שבעי בשם ניסים אלאלוף, "אבל הוא שם עין דווקא עלי. התחלנו לצאת, הוא היה בא אלי בסופי שבוע, וכשהגיע תורי להתגייס, והוא כבר השתחרר, הוא ניסה לשכנע אותי להצטרף אליו לטיול בארה"ב ואחר כך להישאר לגור שם.
"בהתחלה הסכמתי, הוצאתי ויזה, אבל ברגע האחרון אמרתי לו שהחלטתי להתגייס, והצעתי שיטוס לדודה שלו בלוס אנג'לס, שחיכתה לו, ואני אצטרף בהמשך. לעשות צבא זה חלק בלתי נפרד מלהיות ישראלי, וידעתי שאם לא אתגייס, זה יחסר לי כל החיים. שירתתי בתור נהגת שינוע בבסיס חיל האוויר במצפה רמון".
תשלחו את הבנים שלכם לעשות צבא?
"שניהם נולדו פה, ושירות בצה"ל לא מדבר אליהם. הגדול יהיה בן 20 בספטמבר והוא עובד בחנות חשמל. הצעיר סיים עכשיו תיכון. אם זה היה תלוי בי - ישר לצבא. אבל זה תלוי בהם, והילדים פה מפונקים. בעיניי חייבים מסגרת כמו צבא בשביל החיים, זה עוזר לגדול ולפתח דעות.
"אני לא דוגלת בשיטה שיש כאן, לסיים בית ספר ומייד ללכת לקולג', שוב ללמוד. אתה עדיין ילד ולא יודע מה אתה רוצה לעשות, רק מעטים יודעים. קח לעצמך שנה, טייל, תחשוב על מה אתה רוצה בחיים. יגיע היום שהם אולי יחליטו בעצמם אם הם רוצים ללמוד, הכל בסדר. אף אחד לא רודף אחריהם".
חודש אחרי שניסים נסע לארה"ב, היא כבר הציבה לו אולטימטום: שיחזור לארץ אם הוא רוצה להמשיך את הקשר הרומנטי איתה. זה לא עבד.
"הוא החליט להישאר באמריקה והתחיל לעבוד בחברת הובלות. הייתי כבר מוכנה להמשיך הלאה עם החיים שלי, אבל הוא שמר על קשר עם המשפחה שלי והשיג את מספר הטלפון המטכ"לי בבסיס שלי. בתקופה ההיא לא היו טלפונים ניידים, והוא היה מצלצל ומחזיק אותי המון זמן על הקו. לא היה לי נעים מהבנות האחרות.
"אמרתי לו, 'תפסיק, אני מתחתנת עם מישהו אחר'. לא ידעתי שהאחיות שלי מעדכנות אותו כל הזמן שאין לי חבר. חשבתי שהוא משוגע, כי הוא כל הזמן אמר לי, 'את תהיי אשתי'. הוא היה כל כך בטוח בעצמו, התחרפנתי מזה. אני הייתי בחורה תמימה, אפילו לנסוע לתל אביב לא ידעתי.
"אחרי השחרור עבדתי בעבודה מועדפת אצל אבא שלי בתור פקידת משלוחים במפעל. יום אחד מגיע אלי בדואר כרטיס טיסה לאמריקה. אמרתי לניסים שאני באה רק כדי לנצל אותו, לעשות טיול. זו היתה הפעם הראשונה שלי על מטוס, והפעם הראשונה בחו"ל".
איך היה האיחוד?
"סקרן אותי לדעת איך ארגיש אחרי כל כך הרבה זמן שלא התראינו, כי בסופו של דבר נפרדנו בגלל המרחק, לא בגלל שלא אהבנו. כשראיתי אותו לא הרגשתי שום דבר כלפיו. זה היה מוזר.
"נסעתי איתו ועם כמה חבר'ה ללאס וגאס ואחרי כמה ימים ניסים היה צריך לחזור לעבודה באל.איי, ואני והחברים החלטנו לנסוע לטייל בגרנד קניון. בדרך נתקענו עם האוטו, ופתאום התחלתי להתגעגע לניסים. בכיתי, כל הרגשות חזרו. הבנתי שאני מאוהבת. מאז אנחנו ביחד".
היא עבדה תחילה בחנות יהלומים, ואחר כך כאו־פר לילדה של זוג ישראלי. ב־1999 התחתנה עם ניסים בישראל.
"ההורים סגרו לנו הכל, כולל שמלת כלה, לא עניין אותי. אמרתי לאמא שלי, תבחרי. הזמנו 500 איש, הגיעו אלף. כתבו על זה במקומונים, 'החתונה של הזוג מאמריקה'. כולם התלהבו. הלהקה הביאה לנו צ'ק".
חלמת בחיים שלך על אמריקה?
"מה פתאום. אם לא ניסים, לא הייתי רואה מטוס. לא חשבתי על דברים כאלה בחיים, לא ידעתי לאן אני הולכת. ירוחמית, נו.
"אחרי החתונה חזרנו לאמריקה, הבאנו ילדים, קנינו את הבית הזה. אני החלטתי להישאר בבית עם הילדים. ניסים עבד כמרכזן בחברת הסעות של לימוזינות, אבל למעשה ניהל שם את כל החברה. שכנעתי אותו שנרים עסק כזה בעצמנו. בשנת 2000 הוא פתח את החברה שלנו.
"אחרי זמן קצר אמרתי לניסים שיתחיל להוציא אותי לנסיעות בחברה שלו. אני אוהבת לנהוג. לאט־לאט, לקוחות התחילו לבקש אותי במקום את ניסים".
כבר 18 שנה שהם גרים בנורת' הוליווד, פרבר של עמק סן פרננדו (הוואלי) במחוז לוס אנג'לס, שבו מתגוררת רוב האוכלוסייה הישראלית בעיר. החיבור לארץ הוא בבחינת ערך עליון אצלם, ביחד עם המשפחתיות והחום.
בכניסה אני ישר נכנס למטבח. סיון כבר בשידור, אבל פוצחת בשיחת היכרות קצרה איתי בזמן שהיא חותכת פלפלים לתבשיל עם רצועות חזה עוף. היא נותנת לי לטעום, ביחד עם אורז שנשאר מאתמול, ובמקביל מתחילה לגלגל אגרולים ממולאים בתערובת אבוקדו. כשייצאו מהטיגון, היא מייד תיתן לי לאכול. הכל לעיני המצלמה, כמובן.
"אני מחזורית, תמיד נשאר לי אוכל משבת. מה לעשות שמרוקאית מכינה תמיד בכמויות. אף פעם לא יוצא לי קצת, ואני אף פעם לא זורקת אוכל".
הרעיון לתוכנית משלה נולד אחרי הביקור של אמא שלה אצלם בבית, בדצמבר האחרון. "אמרתי לה שתצלם אותי עבור החברות שלי, שיראו מה היא אוכלת אצלי. איך אני לוקחת את הקציצות מהסיר, שוטפת את הרוטב ומכינה משהו חדש. ממחזרת. לא אכלו את הקציצות עם תפוחי האדמה? וואלה, תאכלו אותן בתור בולונז.
"העליתי את הסרטון לאינסטגרם, ומשם לסטורי בפייסבוק, והן הגיבו ב'איכס, לפחות אל תראי איך את שוטפת'. אמרתי לעצמי, 'ככה? איכס?', נעלה את כל הסרטון לקבוצת אימהות מבשלות. קיבלתי מלא תגובות, התעלפו ממני. לא מהאוכל, מההצגה. ביקשו שאמשיך להעלות סרטונים, הטלפון שלי שבק חיים. לא היתה תגובה שלילית אחת.
"בשלב מסוים לא יכולתי לצרף יותר חברים, אז פתחתי עמוד עסקי. לא הבנתי מה זה אומר, אבל עשיתי. פתאום היו לי עשרת אלפים עוקבים, ואחרי חודש - 30 אלף. בינואר התחלתי להעלות שידור לייב. חבר הביא חבר, ופתאום התחילו לזרום אלפי צופים. הייתי עולה לשידור פעמיים־שלוש בשבוע. במארס, אחרי שפרצה הקורונה - כל יום, כי כולם בבית ומתחננים אלי שקשה להם בבידוד. אני אומרת, 'אתם בבידוד, אבל לא לבד'.
"בחודשיים האחרונים אמרו לי, 'יש לך יותר צפיות מאשר לביבי'. שידרתי פעם בזמן הופעה של אייל גולן בפייסבוק, ואנשים כתבו לי תוך כדי שאצלי יש יותר אנשים. יש לי עוקבים מסינגפור, מאוסטרליה, ממרוקו, מאיי פיג'י. וכמובן, מכל ארה"ב. אנשים אמרו לי שבזכותי הם כבר לא לוקחים ציפרלקס. תגיד, מה זה ציפרלקס?"
תרופה נגד דיכאון וחרדה.
"הבנתי. אז הפסיקו. הם אומרים שאני עשיתי להם את הקורונה, הוצאתי אותם מהדיכאון".
חברת הלימוזינות של סיון וניסים, "גלקסי", משמשת בדרך כלל אנשי עסקים, מפורסמים ואורחים, שנוחתים בלוס אנג'לס ומקבלים איסוף VIP היישר משדה התעופה ברכב פאר - קאדילק, לינקולן או רולס רויס. ניסים זכה לחשיפה גדולה בארץ כשהשתתף בתוכנית הריאליטי "חי בלה לה לנד", שרצה במשך שתי עונות והתמקדה בזמרים ישראלים שהתחרו על חוזה להקלטת סינגל בחברת תקליטים אמריקנית גדולה. אלאלוף היה הסייד־קיק - האוזן הקשבת והנהג המקומי.
"אני רוצה להיות בתקשורת", הוא מצהיר בגאווה, "להגיש תוכנית אירוח או שעשועון. הייתי רוצה ללכת ל'מירוץ למיליון' או 'האח הגדול'. אני אוהב לעשות צחוקים, יודע לשבת עם בן אדם ולשגע אותו, אבל בקלאסה. אין לי בעיה שיקלל אותי, אידיוט, שמן, טיפש, אנאלפבית, אבל כשיגיע התור שלי, הוא יהיה מסכן. אגב, הייתי גם על תקן הסכסכן ב'לה לה לנד'".
באחד הפרקים הזכורים במיוחד מהעונה הראשונה של התוכנית ב־2011, התעמת אלאלוף עם הזמרת זהבה בן. זה קרה כשהוא הסיע את המשתתפים להופיע בבית ספר תיכון בשכונת מצוקה במזרח לוס אנג'לס, והשווה את השכונה לשכונה ד' בבאר שבע, שנודעה בעבר כשכונת פשע.
"הפרובוקציה שלי היתה מתוכננת מראש", הוא מספר. "אף אחד לא יודע שהבמאי בעצמו, שבי זרעיה, יושב בסוף הלימוזינה, מאחורי הצלם, ויש לו דיבור איתי באוזנייה. אני מתחיל להרעיל ולסכסך, והוא אומר לי, 'תלחץ על באר שבע'. זהבה כמובן לא ידעה, ומאוד נפגעה. התחילה לצעוק, 'תשמור על הפה שלך', אמרה שהיא ישנה ברחובות ושכל תושבי השכונה עבדו קשה. כשעמדתי לרגע עם הרכב, היא פתחה את הדלת ויצאה.
"לא היה אחד שפספס את הפרק הזה, כל המדינה היתה על הרגליים. ביקשתי משבי שיסדר את העניינים איתה, ואז באמת הביאו לה בהפתעה את הבן שלה מהארץ, ואני אספתי אותו בשדה התעופה. כשהגעתי איתו, היא שכחה את הכל וסיון לקחה אותו עם הילדים שלנו לאולפני יוניברסל.
"מאז, בכל פעם שאני בארץ, אנשים ברחוב מזהים אותי. הלכתי פעם עם אבא שלי בטיילת באילת, והוא היה בהלם. עצרו אותנו וביקשו לעשות איתי סלפי".
אתם נוסעים הרבה בעיר, הרגשתם את מחאת השחורים?
"האמת היא שאנחנו בבועה הישראלית שלנו, וכל עוד זה לא פוגע בחברים שלנו, זה לא משפיע עלינו. לא פחדנו, לא התרגשנו. יותר סקרן אותנו לשמוע ולראות, כי כישראלים אנחנו מכירים מצבים כאלה טוב מאוד. באנו ממציאות עם ערבים, עם בדואים, אנחנו רגילים למהומות, לאינתיפאדות".
ואיך השפיעה הקורונה על העסק של הלימוזינות?
"ריסקה אותנו למצב של אפס עבודה. אנשים לא יוצאים, אין אירועים. אבל בזכות הקורונה התחלנו את העסק החדש של השידורים ומכירת הסינרים. זה דוחף אותנו עכשיו למקום אחר, תפסנו על זה טרמפ. יש לנו כבר מיליוני צפיות, מעל 100 אלף עוקבים, זה לא צחוק. בדקה הראשונה של סיון בשידור יש לה 3,000 צופים מיידיים. יש אנשים פרטיים שרוצים שנקדם להם את הביזנס ובטוחים שסיון תיתן את הדחיפה. אנשים רודפים אחריה. ולי הקורונה עשתה רק טוב, בזכות הדיאטה".
מי שזיהה את ניסים בזכות הופעתו ב"לה לה לנד", יתקשה לזהות אותו היום. "שקלתי אז 182 ק"ג", הוא מספר, "רואים אותי בסדרה נע בכבדות. אני בעצמי לא מאמין כשאני צופה בזה. בתור שמן אתה עושה לעצמך הנחות, אבל הכל בראש.
"בדצמבר נסענו עם אמא של סיון לקוסטה ריקה. יצאנו לרפטינג, והסירה התהפכה. לא יכולתי להציל את עצמי וכמעט טבעתי. בחיים לא הרגשתי כל כך קרוב לסוף, והכל בגלל המשקל. חילצו אותי אחרון. כשהכל נגמר אמרנו הגומל, והחלטתי לעשות סוויץ'".
במארס האחרון הוא עוד שקל 145 ק"ג. ההחלטה להתחיל בדיאטה אגרסיבית הובילה אותו לשיתוף פעולה עם מותג לתוספי מזון דיאטטיים, שאותו הוא מקדם בשידור. הוא גם קיבל עידוד רב מחברים מהארץ ומהעוקבים של סיון. היום, לדבריו, הוא כבר 23 קילו פחות.
לסיון לא קל עם הנושא המסחרי. "אצלי הכל ספונטני, אין העמדת פנים, זאת אני. אפילו כשחברות שלי פה בבית מעירות משהו בזמן השידור, זה מפריע לי.
"הנה, עכשיו אני לפני טיסה לארץ, ואני חושבת לעשות מפגשים עם העוקבים שלי, אבל חוששת מזה. לא יודעת איך הם יקבלו אותי. יש לי פחד במה".
מה תעשי בארץ?
"כל קיץ אני באה לחודשיים, והפעם ההורים שלי חוגגים 50 שנות נישואים. אני אבוא ואצטרך להיות בבידוד, רק המילה בידוד עושה לי רע. הילדים שלי רצו לבוא איתי, אמרתי להם שאין להם מה לעשות בארץ".
יש מפורסמים שאת מעריצה?
"האמת - העולם הזה אף פעם לא דיבר אלי. גם אם אחשוב על מישהו, אני לא אדע את השם שלו. אני 'פסארה' ('על הפנים', במרוקאית) בשמות.
"מה שכן, היו אצלי בשידור מפורסמים. דודו אהרון שר את 'אמא יקרה', אדיר מילר, יוסי אורפלי מ'האח הגדול'. היתה גם גלית גוטמן, אבל לא יודעת אם זאת הדוגמנית מהטלוויזיה. מה לעשות, אתה יכול להוציא את הבחורה מירוחם, אבל לא את ירוחם מהבחורה".
נשמע שאת מתגעגעת לשם.
עיניה מצטעפות. "בית בשבילי זה ירוחם. לגדול בעיירת פיתוח עם אנשים חמים וצנועים. אולי אין להם הרבה, אבל יש להם הכל".
בקריירת הנהיגה שלה פגשה סיון מפורסמים ישראלים רבים שהגיעו לתפוס קצת אמריקה. מתברר שבכל הנוגע אליהם היא אולי קצת פחות "פסארה" בשמות. "אין סלב מישראל שמגיע ללוס אנג'לס שלא פגשנו", היא שולפת את הטלפון ומראה לי את אוסף התמונות. "אייל גולן, יהודית רביץ, מה קשור, אייל שני, קטורזה, עידן רייכל עם הרסטות ובלי הרסטות, מי שאתה רוצה יש לי בטלפון".
על מה הם מדברים איתך?
"שופכים את הלב, פותחים את כל הבעיות. לקחתי את אסי עזר באחד הביקורים שלו פה, הסעתי אותו מהשדה למלון. בפעמים קודמות ניסים הסיע אותו. אסי פתח איתי בשיחה על זה שניסים שמן, והצחיק אותי כל הדרך שהוא הולך לשים אותו בתוכנית טלוויזיה. ייקח אותו לפרויקט שבו הוא יירד במשקל. התחלנו לצחוק איך תיראה התוכנית, ואני נקרעתי. אמרתי לו, 'טוב, מספיק, תרד מהבעל שלי'. היו קטעים.
"עדן בן זקן באה לפה לפני החתונה עם הארוס שלה שוקי, שהיום הוא בעלה, ושמעתי אותה מדברת בטלפון עם אמא שלה לגבי מדידות של השמלה. היא מה זה חמודה. הוא שאל אותי, 'תגידי, באמת יש פה דובים?'. אמרתי לו, 'איזה דובים, על מה אתה מדבר?'. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני. הוא סיפר לי ששמע שיש דובים ביערות באמריקה. הם באו עם כזאת תמימות מתוקה".
סיון מסיעה גם תושבים מקומיים אמידים, ובין היתר - מסיעה כוכבים לטקס האוסקר. "אני עושה להם שכונה באוטו. שמה מוזיקה, מדברת איתם, עושה סלפי. יש כאלה שמבקשים סליחה והם עסוקים בטלפון, אז אני מנמיכה את הווליום של המוזיקה. מה אני אעשה, משעמם בפקקי התנועה פה, אני צריכה עניין. חייבת לפתח שיחה".
אחד הדברים שמחזיקים את משפחת אלאלוף ומקלים על הקושי והגעגוע שבריחוק מהבית הישראלי הוא הקהילה הישראלית של לוס אנג'לס. "הישראלים כאן מאוד מגובשים", אומרת סיון. "בנינו לעצמנו קהילה מאז שהילדים הלכו ביחד לגנים ועד היום. בכל יום שישי יש קידוש אצלנו בבית, עם חברים. הכל כשר. את החגים עושים תמיד ביחד. בכל שנה אני בונה אצלי בבית סוכה בצבע אחר ומזמינה את כולם.
"בסופו של דבר, למרות שזה אמריקה, חשוב לכולם שזה יהיה בעברית. אנגלית תהיה לילדים בכל מקרה, אבל אני שמרתי על העברית. אם ניסים היה מקשיב לי, מזמן היינו חוזרים לארץ".
למשפט האחרון ניסים אכן מקשיב, ויש לו תשובה מוכנה. "קל לי מאוד להיות פה", הוא אומר. "בישראל, לכל עבודה שרציתי הייתי צריך תעודות, אוניברסיטה, דברים שלא היו לי אחרי הצבא, ולא מצאתי את עצמי. עם המשכורות שהרווחתי היה בלתי אפשרי לשכור דירה, ובכל מקום שמים לך רגל ורוצים שתישאר באותו מקום ולא תתקדם. יש תמיד תחרות ופחד שיהיה מישהו יותר מצליח ממך. לא מפרגנים.
"פה, בתחילת הדרך עם הלימוזינות הגעתי להכנסות של 300-200 אלף דולר בשנה. הסתובבתי כל הזמן עם כסף מזומן בכיס, היה לי מלא ביזנס. הוספתי נהגים וגדלתי מהר מאוד".
ומה יקרה אם אחד הבנים יביא הביתה בחורה לא יהודייה?
"עזוב, זה בזבוז זמן, לא יקרה", פוסקת סיון. "כשזה לא משלנו, זה לא יעבוד. לא משנה מה תגיד, לאף אחד לא יהיה הלב של הישראלים. אפילו לא ליהודים אמריקנים. אני מאמינה בזה. האופי שונה. מאמי, אנחנו אזרחים באמריקה, אבל ישראלים מכל הלב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
