מתי בפעם האחרונה התחרטת?
"זה קורה לי, אבל תודה לאל, לא הרבה פעמים. בפעם האחרונה התחרטתי על פליטת פה בשידור משחק בליגה לאומית בחודש האחרון. הצטערתי, קיבלתי אחריות וגם התנצלתי. הכל חשוב לי בשידור, גם השפה העברית, גם התוכן וגם הידע והמקצוענות, ובמקרה הזה היו שתיים־שלוש מילים שיצאו בלי לחשוב מספיק, ואני לוקח אותן בחזרה והודעתי על כך תחת כל עץ רענן.
"בתחילת השנה היה שידור אחד בליגת האלופות, שבו לי ולבוני גינצבורג היה ויכוח לוהט. התווכחנו בלהט ובתשוקה עצומים אם היה פנדל או לא היה פנדל במשחק של מנצ'סטר סיטי - ובמהלך הוויכוח עלו הטונים והדציבלים. בסביבה הקרובה שלי חשבו שהגזמתי, ושבוני אפילו נפגע מכך שהייתי בוטה וקולני מדי.
"אני לא הרגשתי ככה, כי אנחנו ידידים טובים, אבל כשחזרנו לשידור התנצלתי בשידור ישיר. אין לי בעיה להתנצל, אני תמיד מקבל אחריות ומבקש סליחה כשצריך. כשאני מגלה שפגעתי במישהו, אפילו שאני חושב שהכוונה שלי היתה טובה, אני מתנצל".
כתבת: שיר זיו // צילום: גיל קרמר
מתי בפעם האחרונה ביקרת באנגליה?
"בינואר 2019 טסנו, זוגתי ואני, לחופשה של שמונה ימים באנגליה מכורתי. נסענו למנצ'סטר, לליברפול ולאזור האגמים. הביקור הזה היה יוצא דופן, כי התאהבתי בליברפול. חייתי באנגליה בשנים 1984-1974 וביקרתי בליברפול כמה פעמים לענייני עבודה. הייתי בתקופה שאבי כהן ז"ל שיחק שם.
"בטיול לקחנו שלושה ימים בעיר ועשינו כל מה שהתיירים עושים, כולל מסע הקסם בעקבות הביטלס. טיילנו ברגל בעיר ולאורך הרציפים והנמל.זו עיר נפלאה, אדירה, רבגונית ומלאה באנשים נהדרים. אם ייצא לי לחזור לחיות באנגליה, אני לא רוצה לגור בלונדון אלא בליברפול".
מתי בפעם האחרונה השתתפת בריאליטי?
"לפני שמונה שנים, ביוני 2012, השתתפתי בדוקו־ריאליטי 'גולסטאר'. התוכנית עשתה לי דבר יוצא דופן - עד אז עצרו אותי ברחוב רק גברים, ומאז עוצרות אותי גם נשים - החל מילדות ועד האימהות שלהן. אני עדיין מופתע שתלמידת י"ב ניגשת אלי להצטלם ואומרת שראתה אותי ב'גולסטאר'.
"אני רגיל לסלפי, זה קורה כבר הרבה שנים, ואני מאוד אוהב לעשות את זה. אני יודע שהעובדה שאנשים ניגשים אלי להצטלם מגיעה מהמקום שהצלחתי במה שאני עושה, ואני חייב להם את המקום הזה, כי בלעדיהם לא הייתי קיים. ברוב המקרים אתה מגלה ממול אהבה יוקדת, ואין לזה תחליף".
מתי בפעם האחרונה התערבת על תוצאת משחק?
"אני לא מתערב. בזמנו הייתי ממלא טוטו, אבל היום אני לא מתעסק כלל בשום סוג של הימורים 'על אמת'. במסגרת העבודה, לא אכפת לי להניח את ראשי מתחת לגיליוטינה ולהמר. אני מתייחס לזה כאל גימיק, כי פרשן ושדרן לא אמורים לחזות. אף אחד מאיתנו לא צריך להיות נביא. אם היינו אמורים לקבל קרדיט על מקצועיות על פי תחזיות, אף אחד לא היה יכול לעבוד במקצוע.
"בכל שנה באוגוסט אני מפרסם כתבה לקראת העונה באנגליה עם דירוג 20 הקבוצות בפרמייר ליג. השנה הלך לי קלף משוגע, כי הימרתי על ליברפול. עכשיו, בזמן הקורונה, נדב יעקבי ואני התבקשנו לתת באולפן הלילה של מודי בר־און תחזית או הימור לגמר ליגת האלופות, שחוזרת הערב ביחד עם האולפן שלנו. אני תמיד הולך על היוצא־דופן, כי אני מרדן בלתי נלאה ונון־קונפורמיסט שהולך עם האנדרדוג, אז הלכתי על גמר בין אטאלנטה האיטלקית לבאיירן מינכן. הקבוצה הכי קטנה מול אחת הגדולות. נדב לקח את מנצ'סטר סיטי, אגב".
מתי בפעם האחרונה לבשת מדים?
"לבשתי מדים במסגרת המילואים בדובר צה"ל עד גיל 50, ומאז, כמעט 20 שנה שכבר לא. לצה"ל התגייסתי ב־1971. הייתי נח"לאי בקיבוץ כפר החורש, ובשירות הקרבי בחרתי במסלול נח"ל שריון והיינו סדירים במלחמת יום הכיפורים. בתור שריונר לחמתי ברמת הגולן, ומאז המלחמה הזו אני מעריך את עצמי כבר מזל גדול. חברים טובים שלי נהרגו במלחמה הזו, גם חברי גרעין וגם מהפלוגה ומהגדוד. היו גם חברים שנפלו בשבי וחזרו, וזה היה טראומטי. היה לי הרבה מאוד מזל, יותר משכל זה בטוח. ברגעים האלה אתה יודע שלגורל יש חלק גדול בחייך.
"מאז אני תמיד חושש ממלחמה ומתנגד לה. יש לי חשש עצום, וגם עצב ותסכול, מזה שהזנחנו את השלום, שהפך, אם לא למילה גסה, אז למילה נעלמת, גם בא'. בתודעה הישראלית של העם, המילה הזו לא נחשבת. התגובה העיקרית שתקבלי היא 'אין עם מי לעשות שלום', וזה מוריד אותי ביגון שאולה. המדינה חייבת לחשוב על שלום ולא על מלחמה".
מתי בפעם האחרונה נתת למישהו עצה טובה?
"ביום שישי האחרון הרציתי לתלמידים בקורס 'קול הספורט' (קורס לתקשורת ספורט של עמית הורסקי; ש"ז). הקורס רץ כבר 12 שנה, ובתוך הקורונה נפתח קורס חדש והרציתי בריחוק חברתי. אני שם דגש על שני דברים: 1. השפה העברית, שם לצערי התקשורת קצת ירדה לתהום ביבים, ו־2. העיתונאות המקצועית שלהם.
"יש מחלה גדולה מאוד בתקשורת העולמית בכלל והישראלית בפרט, שהסימפטומים שלה הם האינטרסנטיות וחוסר האמינות. אני אומר להם שהדבר הכי חשוב זה איסוף המידע, ולעשות את זה בצורה הכי מקצועית ואובייקטיבית שיש. אני גם עושה כך בעצמי. מעולם לא השתמשנו (מלר ונדב יעקבי; ש"ז) בתחקירנים, וזה כיף גדול מאוד, כי ככה אני כל הזמן לומד ומתעדכן. בכל תקופת הקורונה שידרתי את הליגה הבלארוסית והיום אני המומחה מספר אחת בארץ לליגה הזו".
מתי בפעם האחרונה בילית עם המשפחה?
"אתמול, וכל הזמן. המשפחה היתה חסרה לי מאוד בקורונה, וזה הכניס אותי לדיכאון. אני מחובר מאוד לילדים ולנכדות שלי. לבן שלי ישי (41) יש שתי בנות, ולבתי גלית (37) יש שלוש בנות, אז אני 'סבו אל־בנת'. אתמול היו לי שני שידורים בערוץ הספורט, עם ארבע שעות הפסקה ביניהם, אז קפצתי מאולפני ערוץ הספורט שבהרצליה לרעננה, וביליתי עם ארבע מתוך חמש הנכדות. יש לי מערכת יחסים אדירה איתן, בעיקר כי הן עוגן בלתי רגיל היום. לנכדתי הבכורה כתבתי לאחרונה ספר לכבוד יום הולדתה ה־7, 'החלילים של נועם', ועכשיו כל הנכדות רוצות שאכתוב גם להן. הבטחתי - ואקיים".
מתי בפעם האחרונה היית במגרש כדורגל?
"ביולי. שידרתי שבעה משחקי כדורגל ללא קהל במשחקי הליגה הלאומית. הייתי בעפולה, בלוד, בעכו ובנס ציונה. יש משהו מיוחד בשידור מהאצטדיון, זה אחרת משידור באולפן. נכון שזה שונה מאוד בלי קהל, עקר ומנוכר, אבל עדיין אתה יושב ביציע והשחקנים משחקים לפניך, ואני מעדיף את זה בהרבה. אם הייתי יכול להיות שחקן, הייתי רוצה להיות יוהאן קרויף, מנוחתו עדן. ליאו מסי הוא גדול השחקנים אי פעם, מראדונה, ג'ורג'י בסט ורונאלדו הם הטופ של הטופ של האיכות במקצוע שלהם, אבל קרויף היה גם מנהיג, גם שחקן, גם בן אדם וגם שיא האלגנטיות. הוא אמן".
מתי בפעם האחרונה קראת טוקבקים?
"אני קורא כל הזמן, בעיקר כדי לבחון את הדופק הציבורי. אבל כשכותבים עלי אני משתדל לא לקרוא, ואם אני קורא אני צריך לשים מסיכה כדי להיזהר מהנתזים. האלימות המילולית לא התחילה בספורט הישראלי, היא היתה קיימת מתחת לפני השטח ונותבה למקומות שקל להבחין בה, כמו ביציעים שלנו, שם היה לכאורה יותר מקום לפרוק עול. כאן עולה השאלה מה זה לפרוק עול, לצעוק 'השופט בן זונה' זה לגיטימי? זה מוכר מהספורט, אבל הספורט הוא לא זה שהעניק לכך לגיטימציה. הוא רק נתן אינדיקציה ראשונה שיש אנשים שתרבותית מאפשרים לעצמם אלימות מילולית, חוסר כבוד לזולת וכוחנות".
מתי בפעם האחרונה החלפת קבוצה אהודה?
"אני יכול לומר שזה קרה בפעם הראשונה והאחרונה, אבל זה עדיין יוצא דופן. בכיתה י"ב עברתי מהפועל חיפה למכבי חיפה, אבל זה נמשך זמן קצר כי בסוף נטשתי את שתיהן. אני חיפאי גאה שאוהב את העיר ואת קבוצותיה. הייתי אוהד מתוסכל של הפועל חיפה, נער מחוצ'קן שבילה הרבה ביציעים, אבל הפועל לא הגיעה לשום דבר והקבוצה הירוקה שמעבר לכביש קרצה לי. חשבתי שאמצא שם מחוזות סיפוק ועונג. אהדתי את הפועל בימי רובי יאנג, שהיה אליל ילדות שלי. לימים פגשתי אותו בניו יורק והוא ביקש ממני חתימה על הספר שלי. כמעט נמסתי ממנו. עברתי לאהוד את מכבי לתקופה וכיום אני אוהד קבוצה אחת, מרחוק מאוד, את ווטפורד האנגלית, שהתחברתי אליה כשהגעתי לאנגליה. היא היתה הקבוצה הראשונה שהעניקה לי כרטיס קבוע בתא העיתונות ומאז התאהבתי בה לכל החיים".
מתי בפעם האחרונה צפית בסרט או בסדרה?
"כל הזמן. כרגע אני נמצא באמצע צפייה בסדרה ההולנדית '12' בנטפליקס, שעוסקת במשפט של אם המואשמת ברצח בתה. סרטים אני מאוד אוהב, והקולנוע חסר לי בצורה בלתי רגילה. אני רואה 120-150 סרטים בשנה, ולמעשה הבילוי המועדף עלי הוא קולנוע ותיאטרון, ואני אפילו חבר באקדמיה לקולנוע ולטלוויזיה, מצביע בכל שנה בפרסי אופיר וחבר בוועדת השיפוט של קיפוד הזהב בתיאטרון הפרינג'. אני לא קורא לעצמי מקצועי בתחום וחולם ללמוד תיאטרון וקולנוע בפנסיה".
מתי בפעם האחרונה חשבת על קריירה בתחום אחר?
"אף פעם, למרות שכשהייתי כתב בלונדון כן הייתי רבגוני וכטירון עיתונות ב־1979 אפילו היה לי סקופ - ראיון בלעדי עם שר החוץ המצרי דאז, מוסטפא חליל. השגתי אותו כי רדפתי אחריו, כשהאחרים ויתרו מראש. זו היתה הרגשה נהדרת, אבל אני לא הרגשתי לרגע שאני רוצה להיות כתב פוליטי, מדיני או משהו אחר. שמחתי שאני יכול להתבטא במדור הספורט וניתבתי את הקריירה שלי לעבר הספורט, כדי לשלב ביזנס ופלז'ר".
מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?
"בחודשים האחרונים התחלתי לעשות קצת יותר, כי הרופא שלי המליץ לי לאחר שהתגלה אצלי לחץ דם טיפה גבוה מדי. אז מטפלים בו בעזרת כדור וגם עם ספורט. התחלתי לשים דגש על צעידות לפחות שלוש פעמים בשבוע. אגב, שיחקתי כדורגל עד כיתה י"ב אבל הייתי חלש בזה. הייתי שוער עד גיל 12, עד פרוץ המשקפיים, ומגיל 13 עד 17 הייתי מגן ימני בנוער במכבי נווה שאנן, אבל בסוף ויתרתי על שירותיהם".
מתי בפעם האחרונה אמרת "אני אוהב אותך"?
"אני אומר את זה הרבה מאוד. אני משתדל לומר הרבה לבת הזוג שלי, לילדים ולנכדות. זה בא לי בקלות, ואני חושב שזה אחד הדברים החשובים שיש. חשוב מאוד לחלק אהבה בעולם. אני גבר רומנטי שאוהב לפנק באירועים, עושה עניין מימי הולדת ומנסה למצוא גם במהלך השנה נקודות חיבור רומנטיות. טלי ואני ארבע שנים ביחד, היא עובדת בביה"ח מאיר ואני מתגורר חצי מהזמן אצלה. הכרנו באלפא, באינטרנט".
מתי בפעם האחרונה פחדת?
"הפחד הגדול ביותר שלי הוא בעניין העור. אני נמצא בסיכון כל השנים, זה משהו גנטי ומשפחתי, ולפני כשנה התגלתה אצלי נקודה מסורטנת, שעד שהוציאו אותה הייתי בפחד אמיתי. יש לי חשש בריא ממחלות ואני עושה בדיקות כשצריך, אבל אני לא רץ לרופא על כל דבר. בסך הכל אני אדם בריא, אבל ככל שאתה מתקדם בגיל, כך אתה יודע שאי אפשר לעצור את הזמן ושהבגרות מביאה איתה יותר צרות".
מתי בפעם האחרונה קינאת במישהו אחר?
"זו יותר אמביציה מאשר קנאה. השגתי המון בכל התחומים, גם בתחום המקצועי, אבל בפנטזיה שלי אני רוצה לשדר משחק של ליגת האלופות מהאצטדיון. זה כנראה לא יקרה, כי אני לא בשדרת השדרנים ויש את נדב ואת עמיחי (שפיגלר; ש"ז). אפשר להגיד שאני מקנא בנדב שיש לו את כל האופציות האלה וכבר שידר שלושה או ארבעה גמרים בליגת האלופות, וגם במונדיאלים עד רבע הגמר. הייתי במונדיאלים רבים ובאליפויות אירופה, חוויתי וכתבתי, ואפילו הייתי עם נדב בגמר מונדיאל 2002 ביוקוהומה, אבל לא שידרנו. באנו רק לצפות".
מתי בפעם הראשונה?
מתי בפעם הראשונה טסת לחו"ל?
"במארס 1974 נסעתי ללונדון. זה היה אחרי מלחמת יום הכיפורים והשחרור מהצבא. נסעתי לבן דודי באנגליה, כשהמטרה היתה לבלות. הייתי אמור לנסוע לשלושה חודשים לפי התכנון שלי, כולל טיולים מסביב, ונשארתי עשר שנים. אהבתי מאוד את כל מה שקשור לאנגליה והיה לי קל להתאהב בה, כי הייתי כל כך מחובר לכדורגל, וכשמוסיפים לו את התרבות הלונדונית - אתה יכול להפוך ממאוהב למורעל. היום אני לא מורעל, אבל אנגליה היא סוג של בית. יש לי דרכון בריטי ואני משתדל להיות שם, אבל גם לגוון, כי יש עוד מקומות בעולם. אנגליה היא ארץ נפלאה בעיניי, וגם חבל שהמנדט הבריטי נגמר".
אבי מלר \ בן 67, עיתונאי ופרשן ספורט, תושב רעננה. גרוש פעמיים וכיום בזוגיות, אב לשניים וסב לחמש נכדות. החל את דרכו בעיתון "על המשמר" וכתב בעיתונים שונים. כיום מרצה לתקשורת, שדר ופרשן כדורגל בערוץ הספורט.מהערב (20:30) - באולפן ליגת האלופות ב־SPORT5
shirshirziv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו