מתי בפעם האחרונה רבת עם הורייך?
"אין בינינו ריבים שבהם אני טורקת את הדלת ולא מדברת איתם. יש ריבים מלחץ ומעבודה, יש ויכוחים, אבל אין ריבים של 'מתי תחזרי הביתה?', כי אני חוזרת בשעה שהם אומרים לי, אני ילדה טובה. עד השנה, השעה לחזור היתה עד 12 בלילה, שזה מוקדם, כן? אבל אני תכף בת 17, וכשיש לי ימים פנויים, הם נותנים לי לנצל אותם עד הסוף. עכשיו אני בתקופה של הרבה חברות, או שהן באות אלי או שאני באה אליהן. אנחנו יכולות לשבת ולדבר וזה ייגמר אחרי חצות, בטח בימי הולדת.
כתבת: שיר זיו // צילום: Newsenders
"יש לי כמה חברות שהן איתי מזמן, "אבל בשנה שעברה התחלתי ללמוד בבית ספר אקסטרני בתל אביב ועכשיו רוב החברות והחברים שלי מהמרכז. לאור המצב אספתי חברים שהם קולגות, כמו נועה קירל, שהיא מהחברות הכי טובות שלי היום, וגם קים אור אזולאי. בכלל, כל 'כפולה' הפכנו לחבורה ואנחנו 'כפולה קאסט צעיר' בווטסאפ. נועה ואני חברות טובות כי אנחנו עוברות כמעט אותם הדברים, וזה הכי כיף שיש מישהי שאפשר לדבר איתה ושהיא באמת מבינה. נועה יודעת מה אני עוברת".
מתי בפעם האחרונה הסתכלת במראה?
"כל הזמן. יש לי בעיה, אם אני רואה מראה אין סיכוי שלא אסתכל ואסדר את השיער או משהו, בקטע טוב. כילדה לא אהבתי את מה שראיתי במראה, הייתי ילדה לא הכי רזה שיש, ילדה מלאונת וקטנה, אבל אף פעם לא הסתכלתי במראה ואמרתי שאני רוצה להיות רזה כמו כולם. היו לי חברים והיה לי המון ביטחון. בגיל 12 אמרתי לאמא שלי שאני רוצה להוריד במשקל. קצת לא אהבתי את הבטן ואת הרגליים ואמרתי שאני רוצה להיות יפה בבת המצווה שלי. זה הגיע רק מזה. היינו עושות הליכות יחד, כשהיעד היה בת המצווה שלי - והצלחתי. מאז נשאבתי לעולם הספורט, אני עושה אימון או פילאטיס כמעט כל יום וזה מהמם. גם היום אני לא רזה, אבל אני נראית טוב ואני אוהבת את איך שאני נראית. שינוי זה משהו שצריך להגיע מבפנים. אתה צריך להרגיש שלם עם עצמך ולא לתת לרעשי רקע להפריע לך. הכי חשוב זה לאהוב את עצמך".
מתי בפעם האחרונה יצאת לדייט ראשון?
"לפני כחודשיים, עם הכדורגלן עילאי אלמקייס. זה הבשיל לקשר חדש וטרי".
מתי בפעם האחרונה קנית משהו מוגזם?
"יש לי מחלה לנעליים, אני אוהבת את כל הסוגים. נראה לי שהדבר האחרון שקניתי היה נעליים של גוצ'י. אני לא רוצה לנקר עיניים, אבל זה היה מוגזם. יש לי מלא זוגות נעליים, אבל הכי הרבה אני נועלת זוג אחד של אולסטאר לבנות וזוג אחד של שחורות".
מתי בפעם האחרונה חשבת על פוליטיקה?
"בקורונה הכל סביב זה ואי אפשר לא לחשוב על פוליטיקה, אבל אני לא מבינה בזה יותר מדי ועדיין אין לי זכות להצביע אפילו. אני מרגישה שהעם קצת מפורק, וזה עצוב. לא כיף לראות את כל ההפגנות, בא לי שנהיה מאוחדים, שהכל יהיה רגוע ושכולנו נחזור לעבוד. אני לא הופעתי הרבה זמן, יש לי חברים שהם זמרים ושחקנים שלא עובדים, ומאחורינו יש כל כך הרבה אנשים שבלעדיהם לא נוכל לעבוד - סאונדמנים, תאורנים, כוריאוגרפים, מלבישות, עובדי במה. שייגמר מהר המצב הזה".
מתי בפעם האחרונה קינאת במישהו אחר?
"אני טיפוס מאוד־מאוד לא קנאי. בחיים לא אגיד 'למה היא כן ואני לא'. אז אני לא מקנאה אבל אני מעריצה. גל גדות, למשל, היא דמות להערצה. אני מסתכלת עליה ואומרת, וואו, היא פשוט מטורפת. אם לשאוף למשהו זה להיות כמוה. עולם המשחק מעניין אותי, אבל אני קודם כל זמרת ואחר כך שחקנית, אני רוצה לעשות הכל כאן בישראל, להיות הזמרת הכי טובה פה, ובעיני יש מקום לכולן, לשרית חדד, לקרן פלס, למירי מסיקה, אבל בא לי להיות הכי טובה, ורק אז אסכים לחשוב על חו"ל".
מתי בפעם האחרונה פחדת לעשות צעד חדש?
"לפני שנה, לפני המעבר לבית הספר בתל אביב. כל החיים למדתי בבאר שבע, כל החברים שלי מפה, למדתי במקיף ז' רב־תחומי והיו לי אותם חברים מכיתה א' עד ו' והמשכנו מכיתה ז' עד י"א, אז המעבר היה מאוד מפחיד. רציתי מאוד לסיים את מה שהתחלתי פה, אבל אחרי שקיבלתי את התפקיד ב'מאמא מיה' הבנתי שזה טירוף לעבוד בתל אביב וללמוד בבאר שבע. היו חזרות מהבוקר עד הלילה והייתי חייבת לקבל החלטה. אמרתי להורים שאני חייבת לעשות משהו, כי אחרת לא אשרוד ולא אצליח.
"לא ידעתי לאן זה יוביל, אם יהיו לי חברים בתל אביב ואם יקבלו אותי או לא, או איך יקבלו את זה כאן ומה יחשבו עלי. החברות שלי קיבלו את זה בהבנה והיו הכי נחמדות, הן תמיד יישארו חברות שלי. אלה חברות ילדות ולא מעניין אותן שאני בעולם הבידור".
מתי בפעם האחרונה עשית דיאטה?
"אף פעם. אני לא עושה דיאטות, לא מאמינה בזה. יש תקופות שבהן אני אומרת שעכשיו אני אשמור קצת יותר, אבל מעולם לא היה לי תפריט שאמרתי, 'בשעה 10 אני אוכל יוגורט', ואף פעם לא שקלתי או מדדתי אוכל. אני לא נשקלת כל יום ואני לא יודעת מתי נשקלתי בפעם האחרונה, זה לא מעסיק אותי. אף פעם לא אמרו לי, תשני משהו בעצמך או במשקל שלך, ואם היו אומרים לי, זה היה מאוד מעצבן אותי. בעיניי זה נורא כשאומרים לדוגמניות לצמצם היקפים או לרזות. אנחנו כבר לא בעידן שבו כולן צריכות להיות רזות ודקיקות, מודל היופי היום הוא כל כך רחב ומגוון. אני חושבת שכל אחת יפה בדרך שלה ולא משנה אם היא רזה או מלאה".
מתי בפעם האחרונה חשבת על הצבא?
"החודש. הייתי בצו ראשון, ויום לפני הייתי עם נועה (קירל) והיא אמרה לי, 'פשוט תהיי את'. צילמו אותי בלשכת הגיוס בבאר שבע, אבל מה לעשות, גם אני כמו כולם הייתי צריכה ללכת לצו ראשון. אמרתי שאשמח להיות בלהקה צבאית ולעשות משהו שקשור למוזיקה, כי זה חלום להופיע מול חיילים ולשמח אותם, לעשות משהו משמעותי בדרך שלי, לא אכפת לי עם רקדנים או בלי. יש מסלול טאלנט, אבל כל מה שיבוא יתקבל בברכה".
מתי בפעם האחרונה רצית לעזוב הכל ולהיות נערה אנונימית?
"השבוע, בים. אני שמחה שניגשים אלי, זה עושה לי את היום וככה אני מרגישה מגיל 8. זו מתנה שמבקשים ממני להצטלם ואומרים לי שאוהבים אותי ואת השירים שלי, זה כיף וזה אושר - אבל כשאני הולכת לים, אני רוצה שלא יכירו אותי. אני בים, בבגד ים, ואני רוצה להיות עם חברים ולשבת בלי לדאוג אם הזווית בסדר, אם מצלמים אותי מפה או משם. זה הדבר היחיד שאני אומרת, הלוואי שלא היו מזהים אותי בים. זה לא ימנע ממני ללכת לים, כי אין מה לעשות, אלה החיים שלי. זה חלק ממה שבחרתי לעצמי, ואני חס וחלילה לא מתלוננת".
מתי בפעם האחרונה נכשלת?
"נכשלתי בתיאוריה לפני שנה בגלל טעות אחת! אחת!! אני כבר לא זוכרת במה טעיתי. זה היה מבאס ברמות והוריד לי את המוטיבציה ללכת לעשות שוב, אבל אני חייבת רישיון נהיגה ואני מתחילה עכשיו ללמוד שוב לתיאוריה. חוץ מזה, יש כמובן גם כישלונות בקריירה. לפני שנה עבדתי על שיר קשה מאוד והיו לי ציפיות. חשבתי 'זה להיט שיצליח', וזה לא קרה. המוזיקה היא המקום שלי והרגשתי אחראית, כי זאת אני וחשבתי שאולי אני לא מספיק טובה או שהשיר לא היה מספיק טוב. אבל יש שירים
שלא מצליחים, וזה קורה לכולם".
מתי בפעם האחרונה נפגעת מביקורת?
"השנה. כשנכנסתי ל'מאמא מיה' הייתי בת 15 ולא עליתי לבמה עד גיל 16, כשהיה מותר לי כביכול להתנשק על הבמה. עליתי אחרי המון המתנה וציפייה, כמה ימים אחרי גיל 16, וזה היה טירוף. ילדה בת 16 עולה לבמת התיאטרון הלאומי של ישראל בתפקיד ראשי במחזמר של שלוש שעות, והצלחתי להחזיק את זה ולעשות את זה באמת טוב. זו היתה הפעם הראשונה שאמרתי לעצמי, 'אני טובה, כל הכבוד'.
"זו היתה הפעם הראשונה שעניין אותי לראות מה כתבו, כי אני אף פעם לא קוראת טוקבקים, וכשנכנסתי לכתבות גיליתי שלא מפרגנים, בלשון המעטה. כתבו שאני צעירה מדי, שלא ראוי שבת 16 תעשה את התפקיד הראשי, ואני נפגעתי. בגיל 8 כתבו עלי שאני שמנה, וגם אז נפגעתי והתאכזבתי, ובגיל 16 לא הבנתי למה כותבים שאני לא מתאימה לתפקיד הראשי ולא מפרגנים. אני חושבת שזה ישב על עניין הגיל ואני לא מתביישת להגיד שאולי גם הבוחבוט הפריע להם, שאולי צרם להם שאגם בוחבוט מבאר שבע, מרוקאית, עומדת על הבמה של התיאטרון ושרה 'מאמא מיה' בלי לסלסל".
מתי בפעם האחרונה בדקת את העו"ש?
"אף פעם. עוד אין לי כרטיס אשראי. אמא ואבא נותנים לי כסף כשאני מבקשת, אבל אני צריכה להוציא כרטיס אשראי מתישהו. אני עדיין צעירה ולא מרגישה שאני יכולה להתנהל עם כסף בצורה הכי נכונה שיש. אני יודעת כמה אני מרוויחה וכמה יש לי בחשבון, ויש לי חיסכון על שמי כדי שאוכל לקנות בו מה שאני רוצה, אולי זה יהיה נעליים. אני קוראת לו בצחוק 'חשבון הנעליים של אגם'.
"אני באה ומופיעה, עושה את הדברים שאני אוהבת לעשות, וכסף זה הדבר האחרון שמעניין אותי, באמת. בקורונה בא לי לתפוס מיקרופון, לשיר ולשמח אנשים. רציתי רק לחזור ל'מאמא מיה', שם הספקתי להופיע רק חודש וחצי, ולהופעות הגדולות של הקיץ".
מתי בפעם האחרונה בישלת משהו לאחרים?
"בשישי. כל שישי אני אופה, ככה אני מכפרת על כל השבוע, כי ביום־יום אני לא עושה כלום ואני כמעט לא בבית. בשישי אני מכינה חלה, קרואסונים נדירים ברמות ועוגות שמרים. לפני חצי שנה התחלנו אמא ואני לעשות הפרשת חלה, וזה דבר מדהים בעיניי. להכין את הלחם שאתה מקדש עליו נותן משמעות מיוחדת".
מתי בפעם האחרונה בכית?
"אני בוכה המון, אני ילדה בכיינית. בכיתי ממש לפני כמה שבועות, כשצפיתי בטלוויזיה בכתבה על המטפלות המתעללות. קשה להכיל את זה, זה נורא. איך אפשר להכות ולהתעלל בחסרי ישע, ילדים כאלה קטנים וחמודים?! זה הדבר הכי נורא שראיתי, ואני מקווה מאוד שכל המתעללות האלה ישלמו מחיר כבד".
מתי בפעם האחרונה רצית לשנות משהו בעצמך?
"הרבה שנים התבאסתי שאני גבוהה. הייתי הולכת מכופפת והגב שלי תמיד היה עקום, רציתי להנמיך את עצמי, להיות כמו כל החברים שהסתובבתי איתם. רק לאחרונה למדתי לאהוב את הגובה שלי ולדעת שאין דבר יותר יפה ומרשים מזה. היום אני לא רוצה להיות בגובה אחר ולא הייתי משנה בי כלום".
מתי בפעם האחרונה קיבלת הצעה שקשה לסרב לה?
"היתה עכשיו על הפרק הצעה לריאליטי מוזיקה. היתה הצעה כספית יפה מאוד, רצו אותי המון זמן וחיזרו אחריי, וזו באמת הצעה מפתה, אבל בסוף לא לקחתי את זה כי הרגשתי שזו לא אני. אני לא במקום של ללכת לריאליטי, זה הרגיש לי לא נכון ולא מתאים ולא הרגשתי שאני צריכה את זה עכשיו. מגיל 8 קיבלתי הצעות רבות, ותמיד ההורים שאלו אותי מה קורה ואיך אני מרגישה לגביהן. חצי מההצעות לא לקחתי, כי לא רציתי להעמיס על עצמי ולוותר על הילדות שלי ועל מי שאני. כולנו רצינו לשמור על הנפש שלי בריאה, ואני לא מצטערת על כלום לרגע, כי זה בנה אותי ועשה אותי מי שאני. הכסף לא משנה, רק בריאות הגוף ובריאות הנפש".
מתי בפעם הראשונה?
מתי בפעם הראשונה עלית לבמה?
"ב'בית ספר למוסיקה' ב־2013. לפני זה לא עליתי לבמה בכלל, הייתי מאוד ביישנית והסכמתי לשיר רק מול אחי בחדר שלו. הפעם הראשונה מול קהל היתה באודישן לתוכנית וזה היה מטורף. אחי רשם אותי לתוכנית בלי שההורים ידעו. היינו שני ילדים משועממים בחופש הגדול ובכלל לא ידעתי שאני יודעת לשיר טוב, אבל הוא ידע. כשהגעתי לאודישן ראיתי מיליון ילדים ואמרתי, אוי מיי גוד, לאן הגעתי? הלכתי לאבא שלי ואמרתי לו, 'בוא נלך הביתה, אני לחוצה מדי ומפחדת', והוא אמר לי, 'אז בואי הביתה'. הוא ואמא שלי תמיד זרמו איתי, אף פעם לא דחפו אותי יותר מדי. כבר עליתי לאוטו, אבל אז אמרתי, 'לא, אם כבר הגעתי לפה אני עושה את זה כמו גדולה. אתקבל או לא, הכל טוב'. חזרתי, ביצעתי את השיר, התקבלתי והשתתפתי בעונה (סיימה כמצטיינת העונה - ש"ז). אני תמיד חושבת מה היה קורה אם באמת הייתי הולכת הביתה. האם הייתי זמרת? אני מאמינה שכן. הייעוד שלי הוא לשיר, להופיע ולשמח אנשים".
