אם חשבתם שלכוכבים הגדולים בהוליווד קל יותר בתקופת הקורונה, אתם לא טועים. קחו את כריס רוק, למשל.
"קיבלתי משמיים הפוגה באמצע החיים", מכריז הקומיקאי בן ה־55 בשיחת זום מביתו שבניו ג'רזי ומחייך בשלווה כמו מישהו שבדיוק חזר מחופשת חלומות ממושכת. "אני לא רוצה שהקורונה תמשיך להתפשט, חלילה, אבל חייב להודות שלי היא עשתה די טוב. אני מרגיש כמו המיאמי היט: בשנים האחרונות הם לא נראו הכי טוב, אחרי שלקחו אליפות ב־2013 והעזיבה של לברון ג'יימס. והנה, בעונה הנוכחית הם מפגינים יופי של ביצועים".
הסגר שהחל באמצע מארס תפס את רוק רגע לפני סיום הצילומים לעונה הרביעית של "פארגו", שבה הוא עושה את תפקידו הדרמטי הראשון בטלוויזיה. הצילומים החלו באוקטובר 2019 בשיקגו ונותרו עוד שבועיים בלבד כשהתקבלה ההוראה לשלוח את כל השחקנים והצוות הביתה עד להודעה חדשה. מועד העלייה של הסדרה, שתוכנן לאפריל, נדחה, וכך גם ירדה "פארגו" מרשימת המועמדויות לאמי בטקס של השנה. בעשור החולף היא היתה אהובת מבקרי הטלוויזיה, וב־2014, אחרי העונה הראשונה, זכתה בתואר המיני־סדרה הטובה ביותר.
"הייתי מותש אחרי שצילמנו שמונה פרקים", אומר רוק, "אני לא יודע איך אחרים עושים את זה בטלוויזיה, אבל אצלי כמעט אפסו הכוחות, יותר מכל אחד אחר בסדרה. הייתי צריך הפסקה כדי למלא מצברים ולחזור טוב יותר. בתקופת המנוחה גם יכולתי לראות סצנות בחדר העריכה, להבין מה אני רוצה לשפר במשחק שלי. זה עזר לי מאוד.
"מצד שני, זה מתסכל להפסיק את הצילומים כשנותרו רק שבועיים ותאריך העלייה מעבר לפינה. אתה מרגיש דרוך, בעיצומה של עשייה פורייה, מגיע לשיא שלך - ואז העולם סביבך נעצר".
הצילומים התחדשו באמצע אוגוסט והסתיימו בתחילת החודש שעבר. השבוע כבר עלתה הסדרה בארה"ב וגם בישראל במקביל (בימי שני ב־22:00 ב־HOT HBO וב־HOT VOD).
בתחילה היה הסרט. האחים ג'ואל ואיתן כהן זכו באוסקר לתסריט המקורי, ופרנסס מקדורמנד (רעייתו של ג'ואל) זכתה באוסקר לשחקנית הראשית הטובה ביותר. כעבור 18 שנה, בשנת 2014, נתנו האחים כהן את ברכתם לתסריטאי נואה האולי ליצור מיני־סדרה בהשראת הסרט - עם מוטיבים של הומור שחור, בימוי קצבי ושלל דמויות צבעוניות ומקבריות מהמערב התיכון, סביב העיירה פארגו - אבל עם עלילה אחרת לגמרי.
עד היום זכתה הסדרה בשישה פרסי אמי (למיני־סדרה ובקטגוריות טכניות) ובשלושה פרסי גלובוס הזהב - למיני־סדרה הטובה ב־2015 ועל הופעתם של בילי בוב ת'ורנטון (בעונה השנייה) ושל יואן מקגרגור (בעונה השלישית, ששודרה לפני שלוש שנים).
בשלוש העונות הקודמות הובילו את הסדרה שמות כמו השחקן הבריטי מרטין פרימן ("שרלוק", "ההוביט"), טד דנסון וקירסטן דאנסט. הבחירה בגיבור שחור הפעם לא מקרית, על רקע הניסיון של הוליווד להכות על חטאי העבר בכל הנוגע לאפליה הבין־גזעית.
עלילת העונה החדשה מתרחשת בשנת 1950 בקנזס סיטי, סביב מאבק השליטה בין שתי מאפיות - השחורה, בהנהגת לוֹי קאנון (כריס רוק), והאיטלקית, בראשותה של משפחת פאדה. הכנופיה של קאנון מורכבת ממהגרים שחורים שברחו מחוקי ההפרדה ע"ש ג'ים קרואו, שעדיין נאכפים בברוטליות בדרום ארה"ב, ובקנזס סיטי הוא קונה את מעמדו כשהוא כורת ברית עם האיטלקים. האיזון מופר כשראש המשפחה שלהם מת, ובנו ג'וסטו פאדה (ג'ייסון שוורצמן) תופס את השליטה. אף כי העיירה פארגו אינה במוקד הפעם, גם בעונה הזו מככבת עיירה מנומנמת של קהילה לבנה, שבה מתבצעים מעשי רצח וסגירות חשבון בין נוכלים.
רוק רכש את המוניטין שלו באמצעות הומור לא מתנצל, שעימת את הקהל עם הפערים החברתיים והגזעיים באמריקה בעזרת קול צווחני ושלל קללות עסיסיות. היום הוא נראה קצת רגוע יותר ולא מרבה במילים כדי להעביר את המסר.
"כשהיוצר הרים לי טלפון והציג את עצמו בתור 'זה מפארגו', חשבתי שהוא רוצה שאנחה איזה אירוע התרמה או משהו. חצי משיחות הטלפון שאני מקבל מאנשים בתעשייה הן הצעות לחלטורות, או בקשות שאעשה טובה למישהו או אתן טיפ על כוכב עולה מהקהילה השחורה. כבר התרגלתי, אני היועץ שלהם לענייני שחורים.
"בחלומות הכי פרועים שלי לא חשבתי שאני ליהוק אטרקטיבי לסדרה הזאת, וזה היה הלם, או אולי נכון יותר, הפתעה נעימה. צפיתי בשלוש העונות הקודמות, ואין לי ספק שזה הדבר הכי טוב שראיתי בטלוויזיה בשנים האחרונות, בקנה אחד עם 'משחקי הכס' ו'שובר שורות'. אהבתי מאוד את הגישה של הסדרה, את סגנון הכתיבה המבדר, את הבימוי. ידעתי מהר מאוד שאשיב בחיוב.
"וזה לא שקיבלתי רק הצעות גרועות לתפקידים. פשוט, זאת הפעם הראשונה שהכל נראה נכון, וזה נותן הרגשה טובה שאתה מקבל הצעה לתפקיד שהולם בדיוק את המקום שאתה נמצא בו. תמיד נתפסתי כמעין מצחיקן קולני וחצוף, בגבול שבין נער לגבר, זה שקורע מצחוק אבל שלעולם לא יילקח לגמרי ברצינות. זה הטייפקאסט שדבק בי ברוב ההצעות שקיבלתי לאורך השנים. 'פארגו' שחררה אותי מזה. אני מגלם בה גבר בוגר, בלי שטויות.
"העונה הזאת מביאה סיפור דרמטי מתובל בהומור, אבל בבסיסו זה סיפור די עצוב. כאמן, זה מה שאתה מחפש: לגעת בקהל גם כשאתה לוקח את העניינים ברצינות. אני נהנה לראות קולנוענים בפעולה, כל התהליך של עשיית סרט או סדרה מרתק אותי. התפקיד הפעם גרם לי ללכת אחורה ולחפש תמונות של סבא שלי, שהיה השראה לפאסון של הדמות שאני מגלם. נולדתי ב־1965 בבית חולים בדרום קרוליינה, וסביר להניח שזה היה באגף שמיועד לשחורים בלבד".
רוק מספר שרק סביב צילומי הפרק החמישי הוא ממש נכנס לעניינים. "אני רגיל לצלם סרטי קומדיה, שם המצלמה תמיד מולך. יש תקריב כשמגיע תורך לתת את הפאנץ' ליין, וההתרחשות המרכזית היא כשחוזרים על אותה בדיחה 13 פעמים, כדי שיהיו טייקים מזוויות שונות.
"בצילומים לסדרה לקח לי זמן להתרגל לטכניקה. המצלמה בתנועה סביבך כל הזמן, יש התרחשות רבה. הרגשתי כמו שחקן פוטבול של הניו אינגלנד פטריוטס, שצריך לרוץ לעבר עמדת הטאצ'דאון, שם הכדור כבר יחכה לו. כלומר, זה לא שאני צריך למהר כי הכדור בידיי ויש חשש שייקחו אותו ממני, אלא שאני צריך להתמקד בריצה בצורה מסוימת מאוד כדי שכל העסק יעבוד. כל הדרך חשובה, אתה צריך להעמיק אותה ולתת לה אופי, זה האתגר. לא סתם להגיע לסוף".
ועדיין, זו דרמה שנשענת על הרבה קומדיה.
"בעיניי 'פארגו' מצחיקה כמו סרט של מרטין סקורסזה. אני יודע שזה יישמע מוזר, אבל 'החבר'ה הטובים' הוא אחד הסרטים הכי משעשעים שראיתי בחיי. הרבה קומיקאים חושבים כמוני.
"הומור זה משהו שאתה צריך להרוויח, אתה לא יכול להצחיק בכוח. החיים הם דבר מצחיק, אם אתה חי מספיק זמן, אתה מבין את הסיפור. ו'פארגו' מבדרת יותר מרוב הסדרות הקומיות בטלוויזיה. זאת לא קומדיה של ג'ים קארי, שבה אתה נשען רק על בדיחות. ההומור טבוע בדמות ובעלילה, ולזה אתה צריך לשים לב בעבודה שלך כשחקן. יש הרבה דיאלוגים עם ניואנסים.
"אני לא רגיל לעבודה קשה כל כך במקצוע הזה, אף פעם לא היה על כתפיי משקל כזה. זה מסוג האתגרים שכבר פחות זוכים לקבל במקצוע הזה כשאתה בן 55. אני יודע, אני יודע, אני ממש לא נראה בגילי. איך אומרים? 'בלאק דונט קראק'. העור שלנו, השחורים, נשאר חלק גם בגיל מבוגר. ואני גם אעיד שקרם הגוף הכי יעיל הוא כסף מזומן.
"ב'פארגו' יש הפעם תֶמות שנוגעות ליחסי שחורים ולבנים, שנגעתי בהן לא מעט בקריירה הקומית שלי. אני שואב השראה ממה שקורה מחוץ לשואו ביזנס. קראתי תסריטים מצוינים שהעצימו את הקהילה השחורה הרבה לפני שהחלו כל ההפגנות בתקופה האחרונה, ומובן שהנושא תופס עכשיו תאוצה, אבל זה תמיד היה קיים. יש בדיחות שסיפרתי במופעי סטנדאפ לפני 20 שנה, ועד היום אני מקבל פידבקים חיוביים כמה קלעתי בול. מה אגיד לך, גזענות פרנסה אותי לא רע".
רוק הוא הבכור בשבעת ילדיהם של רוזאלי, מורה ועובדת סוציאלית שעבדה עם ילדים בעלי נכות נפשית, וג'וליוס, נהג משאית שעבד בקו חלוקת עיתונים. בילדותו עברה המשפחה לברוקלין, שם גדל. שניים מאחיו, טוני וג'ורדן, ניסו גם הם את מזלם במשחק לאורך השנים, אבל לא הצליחו כמוהו. על שנות ילדותו ביסס רוק את הסדרה הקומית "כולם שונאים את כריס" שיצר ב־2005, ושבה שימש גם קריין ומפיק ראשי.
בתיכון ספג התעללות גזענית. "בבית חינכו אותי להתמודד עם המציאות, כי אין ברירה, ומה שעבר עלי זה כלום לעומת הגזענות בתקופה שבה גדלו הוריי", סיפר ל"הוליווד ריפורטר" בחודש שעבר. "אני לא רוצה להמעיט בסבל שחווים כיום בני נוער עקב שיימינג ובריונות רשת, אבל הלוואי שזה כל מה שהיה עובר עלי. אותי המניאקים ניסו להרוג במכות".
הוא נשר בשנתו האחרונה בתיכון היישר לבימות הסטנדאפ במנהטן. "היה בי שילוב של הרבה אגו וביטחון עצמי נמוך: האגו גרם לי לעלות על הבמה, וחוסר הביטחון ערער את האמונה שלי בעצמי. אתה מרגיש שאתה זיוף, ושאף אחד לא באמת יאהב אותך אם תהיה מי שאתה. לכן אתה צריך להיות טוב במשהו אחר, כמו להצחיק. וזה היה הדבר הראשון בחיי שהייתי טוב בו".
מי שגילה את רוק במועדוני הסטנדאפ בתחילת שנות ה־80 היה אדי מרפי, בעת ההיא קומיקאי עולה, שכיכב ב"סאטרדיי נייט לייב" בדרך לקריירה קולנועית ענפה.
מרפי היה גם מי שסידר לו תפקיד בסרט ההמשך "השוטר מבוורלי הילס 2" ב־1987, ואחר כך המליץ עליו למפיקי "סאטרדיי נייט לייב". רוק הצטרף לתוכנית המערכונים ב־1990 והיה בה שתי עונות, עד שהחליט לעזוב בטענה שהוא תמיד מקבל תפקידים סטריאוטיפיים של אדם שחור. במוצאי השבת הקרובה הוא חוזר לתוכנית, הפעם כמנחה אורח, בפרק פתיחת העונה ה־46.
על המסך הגדול כיכב רוק בסרטים דוגמת "בומרנג" ו"נשק קטלני 4", אבל ההצלחה הגיעה בזכות הסטנדאפ ותוכנית האירוח "המופע של כריס רוק", שרצה ב־HBO חמש עונות בסוף שנות ה־90. על התוכנית ועל מופעי סטנדאפ שונים זכה בארבעה פרסי אמי. על הופעות סטנדאפ שלו בגרסת האלבום המוקלט זכה בשלושה פרסי גראמי.
לפני ארבע שנים חתם רוק על עסקה עם נטפליקס על צילום של שני מופעי סטנדאפ, תמורת 20 מיליון דולר כל אחד. הונו הכולל מוערך היום ב־100 מיליון דולר.
ב־2005 וב־2016 הנחה את טקס האוסקר. לאחר שסירב נחרצות להנחות את הטקס האחרון בפברואר (שהיה לבסוף ללא מנחה), הוא פתח את הטקס בקטע קומי בצוותא עם סטיב מרטין. "אין דבר מלחיץ יותר לקומיקאי מאשר מונולוג הפתיחה באוסקר", אמר בעבר, "כל הקריירה שלך מונחת על הכף".
ב־1996 נשא רוק לאישה את מאלאק קומפטון, יזמית שהקימה ארגון ללא מטרות רווח, שמסייע לנשים מתחת לקו העוני. הוא התגרש ב־2014, אחרי שתי בנות משותפות, לולה (היום בת 18) וזאהרה (16).
לאחר גירושיו החל במערכת יחסים עם מגאלין אצ'יקונווק, שחקנית אמריקנית ממוצא ניגרי, שהיתה צעירה ממנו ב־18 שנה ושיחקה בסדרות כמו "CSI מיאמי" ו"90210". בתחילת 2020 הם נפרדו. "הגירושים היו באשמתי", סיפר לפני שנתיים בספיישל סטנדאפ שצולם לטלוויזיה. "לא הייתי בעל טוב, הייתי מניאק, לא הקשבתי, הייתי לא נעים, בגדתי. הייתי יוצא לסיבובי הופעות בין ערים, מסיים את הלילה עם שלוש נשים, זה דפוק לגמרי.
"בסוף תקופת הנישואים שלי התמכרתי לפורנו ופיתחתי אוטיזם מיני. ואז אתה מאבד יכולת לחבר בין מבט בעיניים לבין מה שאתה שומע, אתה הופך חסר רגישות. רציתי משהו חדש, אבל קיבלתי משהו חדש ורע. נאלצתי לשכור עורך דין שיטפל לי בגירושים, שזה כמו לשכור רוצח שיחסל אותך. האם הייתי מתחתן שוב? לעולם לא, גם אם זה מה שירפא את מחלת האיידס".
עם חבריו הקרובים של רוק נמנים ג'רי סיינפלד, לואי סי.קיי ואדם סנדלר, שהביא אותו לככב לצידו בקומדיות הקולנועיות "אל תתעסקו עם הזוהן" ו"מגודלים". עם שובו של לואי סי.קיי להופעות במועדון קטן במנהטן, שנה לאחר שהואשם בהטרדות מיניות של נשים והתנצל, רוק היה שם כדי לתמוך בו.
כשפרץ גל ה־MeToo לפני שלוש שנים, בחר רוק להתבדח על הנושא במופע באותו מועדון. "נשים בוכות שהן נאנסו כי הן רוצות כסף", אמר, "עכשיו אני פוחד אפילו להעסיק עוזרת בית, שלא תטען שהטרדתי אותה מינית". בקהל שרקו לו בוז, והוא נאלץ לרדת מהבמה אחרי 20 דקות. מאז הוא די נזהר בלשונו.
כשהתארח בטקס מבקרי הקולנוע בניו יורק בינואר 2019, אמר: "עד לפני חמש שנים יכולתי להגיד דברים פוגעניים מאוד כל עוד הם היו מצחיקים. היום כבר אי אפשר".
לאחרונה גם התייחס רוק למתיחות הבין־גזעית בין הקהילה השחורה למשטרה, קטעים שהפכו ויראליים סביב הפגנות Black Lives Matter. "למרות שדיברתי על הנושא והתלוצצתי עליו לא מעט, יש חלק בתוכי שתמיד נושא בושה בגלל משך הזמן שהשלמתי עם האפליה", אמר.
"אמריקה מטורפת, כל עניין החזקת הנשק לא עומד להיעלם, ואם תדבר על זה יותר מדי, יירו בך. כששוטרים שולפים אקדחים ויורים למוות בגבר שחור חף מפשע, תמיד אומרים, 'טוב, זה מקרה בודד שלא מייצג את רוב השוטרים, יש כמה תפוחים רקובים'. ואני אומר, 'תפוח רקוב'? זה כינוי חביב לרוצח. זה נשמע כמעט אדם נחמד. אכלתי פעם תפוח רקוב בעוגה, לא נחנקתי למוות.
"אז בסדר, אני מבין שלהיות שוטר זאת עבודה קשה ומסוכנת, אבל יש עבודות שאסור שיהיה בהן שום תפוח רקוב. כולם מוכרחים להיות טובים. אמריקן איירליינס לא יכולה לומר שאצלה 'מרבית הטייסים יודעים כיצד להנחית מטוס, למעט כמה תפוחים רקובים, שפה ושם מתרסקים, אז אנא התאזרו בסבלנות'".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
