מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?
"זה שאני מדבר איתך לא תוך כדי ריצה זה כבר מפתיע. לפני שעה רצתי 17 ק"מ. אני רץ בגן יבנה, בשדות, ולאחרונה גם חזרתי ליוגה וגם גיליתי את הקיקבוקסינג, שזה ממש מדהים. הספורט הוא חלק מהותי בחיים שלי. משהו במדיטטיביות של הריצה, בסנכרון של הנשימה עם הצעדים, מחבר אותי לרמה אחרת בתודעה. הריצה בשבילי היא לא ספורט, היא משהו שאני מחויב לעשות כדי להכיר את עצמי ולדעת איך לפעול".
מתי בפעם האחרונה ביקרת אצל ההורים?
"לפני שעה. אני גר אצל ההורים עכשיו. לפני ארבע שנים הווייז שלי חישב מסלול מחדש ותוך כדי חיפוש נגמרה הסוללה, אז הייתי צריך להטעין כדי לדעת מה הכיוון.
הגעתי לנקודה מאוד סתומה. הלכתי בדרך שלא הצליחה לשמח אותי, והאמצעים שהכרתי כדי להיות איש שמח לא עבדו כל כך, החוזקות שלי פשטו רגל. אז פשוט שמתי את כל הבית שלי בקונטיינר, לקחתי לפטופ, גלשן, נעלי ריצה ומעט חפצים, ועליתי לחדר הנעורים שלי. בחודש הראשון רק בהיתי בתקרה, אני מתאר לעצמי שההורים שלי דאגו, אבל הייתי צריך את זה אחרי 20 שנה של דהירה, והם אפשרו לי.
"עזבתי את הבית בגיל 17, כשכבר הייתי בתוך הקריירה, וככה שללתי מהם את האופציה לגדל ולבנות אותי. היום אני חושב שסגרנו מעגל כשחזרתי אליהם. שנה שלמה הסתובבתי בשדות, בריק. עברתי שנה וחצי של התפרקות, שבהן כאילו החלפתי מערכת חיסונית. קודם כל נפרדתי מהמבנה הישן ופרמטתי לעצמי את המערכת, הייתי צריך לפנות אותה. גיליתי שכשלוקחים מחשב לתיקון, הדבר הראשון שהטכנאי עושה זה לפנות את הזבל, ולי לקח שנה ומשהו לפנות את הזבל שלי".
מתי בפעם האחרונה הציעו לך להשתתף בריאליטי?
"לא כל כך מבקשים ממני, כי יודעים שאין שום סיכוי. לא הייתי הולך שוב ל'הישרדות', לא ל'האח הגדול' ולא ל'מירוץ למיליון', אין שום סיכוי. זו לא העבודה שלי וזה לא התפקיד שלי, אני לא בטוח שאני מתאים לזה. דווקא החוויה שלי כשורד העניקה לי הבנה על הרגישות של האנשים שבפרונט, המשתתפים. עכשיו, כשאני מנחה דברים כאלה, אני חושב שאני מביא ערך מוסף לאנשים שמשתתפים, כי יש לי ערוץ של חמלה ורגישות לזה. בעונה של 'זוג מנצח' הייתי נוקב ונחרץ מול המתמודדים בצילומים של העונה, אבל לטובתם אני חושב, כדי לעבור איזה תיקון. אם הפסדנו בעסקה ולא כיף לנו וחרא לנו פה, שזו החוויה של רוב האנשים בריאליטי, אז בואו לפחות תנצלו את הפלטפורמה המשוגעת הזו כדי להרוויח התבוננות נוקבת, לעבור תהליך של התפתחות".
מתי בפעם האחרונה התפללת?
"הבוקר. הנחתי תפילין ואחר כך התפללתי את התיקון הכללי של רבי נחמן, שזה עשרה מזמורי תהילים שאני אומר בכל יום. התפללתי גם תפילה אישית, בהתבודדות, שיהיה לנו טוב, שיהיו דיבורים יפים, שיהיו פה דברים שיעשו טוב לך, לי ולמי שיקרא את זה.
"בשנים האחרונות הבנתי שאני זקוק לעזרה שמימית, שאני לא יכול לבד. המנטרה הקפיטליסטית היא בסדר, ואני בעד להיות אקטיבי, אבל יש תקרה שממנה ועד התוצאה יש חלון שממנו זה כבר לא תלוי בי, יש התערבות שמימית שמכריעה. ההבנה הזו מאפשרת לי לקבל בקלות את התוצאות במציאות. אני מתאמן נגיד למרתון, עובד קשה מאוד ובמשך חצי שנה רץ 150 ק"מ בשבוע. אני עושה את זה בלי סטורי, בלי לייקים, בלי כפיים. אני רץ בכל בוקר מוקדם, אבל בסוף אני לא זוקף את כל ההצלחה במרתון לזכותי.
"התחלתי להתפלל כחלק מתהליך שהחל לפני ארבע שנים. כשהאגו התמוסס ומשהו בגאווה נרגע אצלי, קיבלתי שיש בורא ושאני לא לבד, ושהמציאות היא לא רק תוצאה של הפעולות שלי, אלא היא גם וגם. הבנתי שזה עובד יחד. הבורא רוצה שנהיה אקטיביים מתוך חיבור לעולם הזה, החומרי. אז בטח שזה טוב לשחק, בטח שאפשר חברה, אוכל ותל אביב, הכל טוב, אבל איך לעשות את זה ובאיזו מידה - זו הבנה שהיא חדשה".
מתי בפעם האחרונה היית מאוהב?
"עכשיו. אני בזוגיות כמה חודשים עם לור, בת 23, סטודנטית לכלכלה וליזמות במרכז הבינתחומי. היא פלא גדול ומופלא בעולם, אין לה עניין בתעשייה, היא חנונית קולית. הכרנו כשהיא פינתה לי חניה בתל אביב. המתיקות בסיפור הזה היא שהיא, מטוב ליבה, מצאה לעצמה פתרון אחר ופינתה לי את החניה שלה. לור זה זהב בצרפתית, ככה הוריה בחרו לה את השם, אבל המשמעות האמיתית של השם היא לאה ורחל.
"אני שומר שבת ותורה ומצוות, והיא לא מכירה את זה, אבל היא באה ממקום נקי ובלי סטיגמות או היסטוריה. הצורך העיקרי שלי עכשיו הוא שתהיה לי אישה שמחה ומאושרת, שחיה בנוחות, אז למשל הפנטזיה שלי לגור עכשיו במושב עם אופנוע שטח, סוס, כלב ומקווה בחצר תידחה לעוד כמה שנים, כי החיים שלה בהרצליה. להתפתח למקום שבו אתה עושה את מה שהאישה שלך רוצה זה לא ויתור ולא התפשרות, אלא כוח. הביטול העצמי הזה של לעשות מהלך לא אגואיסטי, זה מה שאני שווה. הדימוי העצמי שלי מבוסס היום רק על מה שאני מצליח לעשות עבור מישהו אחר.
"הזוגיות שלי בעבר כללה הרבה פרסום. היום הקשר שלי עם אנה (ארונוב; ש"ז) מפויס, וגם עבדנו יחד. ראיתי שני פרקים מ'לאהוב את אנה' ואני באמת מרגיש שאקסים זה המקום הכי לא מעניין, כי זו אופציה שנבדקה והגיעה למיצוי על ידי שני הצדדים. אם נפגשנו, זה היה כדי לכוון אחד את השני. אז אין חיבור שהזיק לך, יש חיבור שקידם וליטש אותך כדי להתקרב למקום שאתה אמור להיות בו".
מתי בפעם האחרונה גלשת ברשתות חברתיות?
"השבוע. יש לי עימות נוקב עם הרשתות. אחת לכמה זמן אני מתנתק קצת, כי חשוב לי לשמוע את עצמי ושהחוויה שלי לא תהיה מבוססת או מושפעת מהפריצות של הפלטפורמה. אני לא רוצה לתת תוקף לדעתם של אחרים, לא לטוב ולא לרע. ברגע שכותבים לי 'איזה מהמם, חתיך, מוכשר ומצליח אתה', ואני מקבל את זה, אני נותן תוקף לערוץ הזה, ואז כשיכתבו 'איזה מעפן אתה' או 'מכוער וטיפש', זה יפגע בי כי נתתי לזה כוח.
"יש הרבה אלימות וחוסר רגישות ברשת, ואני שומר על לור מהדברים האלה כמו על גוזל. כשהתפרסם שאנחנו יחד, אני קיבלתי 0 הודעות והיא 500, וזה מערער ומבלבל. חשוב לי להשריש בה את ההבנה שזה לא בשבילנו. מי שמכפיש בטוקבקים לא חושב שהבנאדם שהוא כתב עליו קורא את זה, נפגע מזה. היום יש יותר מודעות, אנשים מפורסמים יוצאים מהארון ומודים שמצלקים לנו את הנפש, ואני רוצה שהחוויה של לור תהיה חוויה זוגית רגילה, בלי הד. אני עושה הכל כדי לעזור לה כי אני שועל ותיק".
מתי בפעם האחרונה התאכזבת?
"אני לא מתאכזב מכלום כבר כמה שנים. בחוויה שלי יש בורא, הכל ממנו והכל לטובה, אבל ה־כ־ל. אני מהלך בשבילים של תשובה ועל בסיס זה אני מבין שאין שום דבר שיכול לאכזב אותי, וגם אם כן, זה כי אני אנושי. עברתי תהליך בן חצי שנה של מפגשים והמתנה ארוכה לתפקיד מאוד יוקרתי ונחשב, שהייתי המועמד הראשי אליו. הכל היה ב־99 אחוז סגור, ובסוף זה לא קרה.
"זה נודע לי בתוך הצום של תשעה באב, ישבתי בעצבות שלוש דקות ואחרי זה נכנסתי לאוטו, נסעתי לאביב (חברו הטוב השחקן אביב אלוש; ש"ז), נסענו לירושלים והסתובבנו בשמחה בכותל לילה שלם".
מתי בפעם האחרונה חשבת על אבהות?
"אני חושב כל זה כל הזמן. מצד שני, היום אני אומר בקלות שלא אפיל את הזוגיות כי אי אפשר לעשות ילד עוד חודש. אם זו אהבה שהיא החיבור שלי והמקום שאני צריך לשהות בו בעולם, והמפגש הזה מכתיב קצב אחר - אני אלך עם הקצב הזה, למרות שמבחינת עצמי אין משהו שמרגש ומושך אותי יותר מילד.
"ההגשמה העצמית שלי עכשיו בעולם לא תהיה בעוד תפקיד בסרט או בסדרה ולא בכסף או בכבוד, אלא פשוט בלמצוא את עצמי עם בית וילדים, וברוך השם שאני שם, תודה לאל שאני שם".
מתי בפעם האחרונה פחדת?
"פחדתי שאני חוזר לעשן סיגריות, כי לאחרונה עישנתי כמה, מתוך ביטחון שאני כבר לא מעשן שנים 8 שנים. נבהלתי, כי הקיצוניות שלי היא כזו שאם אני מעשן, אני טוחן 300 סיגריות ביום.
"בשנה וחצי שבהן לא רדפתי אחרי קריירה, זזתי הצידה והייתי בשקט. הייתי רגיל לחיים מאוד אינטנסיביים ואז הפסקתי הכל והייתי עסוק רק בטרנספורמציה, רק בדברים שעוזרים לי להתפתח. החלטתי לא לקחת שום דבר שמשנה תודעה, לא אלכוהול ולא שאכטות, שום מסיחי דעת. הלייף סטייל התל־אביבי הבוהמייני מלא יין לבן, ואדום, וירוק וכחול וכאלה.
"אני בן אדם קיצוני מאוד, ואני לומד לאורך השנים לנהל את הדבר הזה, כי יש גם צדדים מעולים לקיצוניות. אני רץ מרתון בשעתיים ו־55 דקות בגלל מסירות הנפש שאני יודע למצוא בתוכי למשהו והפרפקציוניזם שלי כשאני נכנס לפרויקט, לתפקיד שאני עושה או עם בת הזוג שלי. אבל צריך להיזהר מהצד הלא טוב של זה, ואני לומד לתפעל את זה בצורה שתיטיב עם העולם ואיתי. יש דברים שלא כדאי לי לעשות. אלכוהול, למשל, אני לא שותה כבר ארבע שנים".
מתי בפעם האחרונה היית על סט?
"לפני חודשיים. עשיתי עכשיו כמה פרויקטים רצופים, את 'רבנו' על רבי נחמן ואת 'זוג מנצח' שצילמנו במקסיקו לפני חודשיים. לפני זה היה גם את 'חזרות'. 2020 היא שנה כל כך אבסטרקטית, ובערוץ האישי שלי זה בא לידי ביטוי בזה שבשנה אחת אני עושה את 'רבנו' ומצד שני מגלם מכור למין ב'חזרות'.
"הפרויקט שהכי ריגש אותי בחיי היה 'רבנו'. לא הצלחתי להשתחרר מזה שעושים דבר חשוב כזה, שאני מחובר אליו כל כך. אין לי ספק שבלי רבי נחמן מברסלב, בלי הדרך המקורית והאישית כל כך שהוא יצר לנו להתקרב לבורא, לא היה לנו שום כיוון. לי לא היתה שום דרך אחרת להתקרב לבורא, והיום נראה לי שלחיות חיים ללא הבורא זה סיוט".
מתי בפעם האחרונה הכרת חבר חדש?
"עכשיו. הכרתי את נועם, בחור מנתיבות שיש לו בית מלאכה לתפילין ולתשמישי קדושה. הפתיחות שלי לאנשים מתאפשרת הרבה יותר, כי עכשיו אני מחפש את נקודת החיבור. אני לומד חוכמה שרוצה לחבר בין אנשים, וחיבור הוא תוצאה של נקודות דומות שיש בינינו.
"היום אני לא מסתכל על אנשים בסנוביות שבה חייתי פעם, אני מרגיש שאני מעל זה ושאני יכול לראות אנשים פנימה על בסיס הערכים והרגישויות שלהם ומה הם מפיצים לעולם. הסנוביות של אז הגנה עלי. החוויה שלי היתה שאני במרכז ואיך אני לעומת הדבר הזה, האחר. היום אני חווה אנשים מתוך היותם אנשים. אני לא רואה איך אנשים לבושים ומה הסטייל שלהם ולא מסתכל על המקומות שבהם ארגיש עליונות על אחרים".
מתי בפעם האחרונה התרגשת מאוד?
"ברגעים שבהם אני מצליח לבטל את הרצון הקטן שלי ולעשות משהו למען מישהו אחר. כבר שנה שאני לוקח חלק ביוזמה אישית של כמה חברים, אנחנו הולכים בכל יום חמישי לסופר, מעמיסים עגלות באוכל ונוסעים לחלק ל־26 משפחות לפני שבת.
אני שמח כשאני עולה במדרגות לקומה רביעית, עם סלים, באוגוסט, למשפחות בבני ברק, גם בתקופת הקורונה, כדי לשים לאנשים אוכל ודברים מחוץ לדלת. זה לא בסטורי שלי ולא ב'גיא פינס', ואין שום דבר בחיים שלי שעושה לי כל כך כיף ושאני מאושר ממנו כמו הדבר הזה. המימון לפרויקט הזה לא שלי, זה כסף שמגויס מתרומות, ואני עושה את זה מבחירה, להיות בכל חמישי ב־10 בבוקר בסופר. אני מרוויח פה התעלות".
מתי בפעם הראשונה?
מתי בפעם הראשונה הרגשת כוכב?
"גדלתי לתוך זה. אף פעם לא ראיתי את הפרסום כהצלחה, ראיתי סיפוק, עניין ואתגר בסביבה של עבודה. אין ממש רגע שבו הרגשתי כוכב. באינסטינקט, תמיד הרגשתי שיש בכוכבות איום על הקשר שלי לעולם ועל השייכות שלי בו. בגיל 18 קיבלתי את פרס אופיר, האוסקר הישראלי, על 'בית"ר פרובנס', אז שמתי את הפרס במכולת ואכלתי פיתה עם חומוס על המדרכה עם עיתון וכוס מים. אני מדחיק את הדבר של כוכבות, לא נותן לזה להיות חלק מהחוויה שלי את עצמי, כי יש לזה כוח שהוא באמת מסוכן וחשוב לי להרגיש שווה בין שווים. אני נמשך היום לאזורים שאני מרגיש בהם רגיל. אין לי בדימוי העצמי 'אתה מפורסם', יש לי 'אתה שחקן', כמו שאת עיתונאית, חברה שלי סטודנטית והסוכנת שלי סוכנת. בכל בוקר אני קם ומזכיר לעצמי 'אתה כלום ושום דבר', ומהכלום והשום דבר הזה אתה יכול לשנות את העולם".
