גיא גודס: "עם הרזומה שלי אני יכול היום לאמן כל קבוצה בעולם"

שנה משוגעת עברה על גיא גודס. בחודש ספטמבר האחרון מונה למאמן נבחרת ישראל בכדורסל, ואחרי חודשיים כבר הוביל אותה לשני ניצחונות מרשימים על פולין ואסטוניה, בדרך הארוכה לאליפות העולם בקיץ 2023. לעומת זאת, לפני שבועיים פוטר ממכבי ראשון לציון בתום שלוש שנים, לאחר שהקבוצה התרסקה במקום האחרון.

"בספורט תמיד יש שנים מאתגרות", הוא אומר לנו בדירתו שבגבעתיים. "צריך להתאושש ולהתקדם. זה כבר קרה לי בעבר, כשאימנתי את מכבי ת"א ופוטרתי. מבחינתי זה חלק מהביזנס. לשמחתי יש את חצי הכוס המלאה עם הנבחרת, כששמנו לנו למטרה לנסות להגיע לאליפות העולם אחרי כמעט 40 שנה שהנבחרת לא היתה שם. אנחנו אוהבים אתגרים".

האתגר הבא בדרך לאליפות העולם הוא שני משחקים נגד גרמניה ב־25 וב־28 בפברואר, ומפגשים חוזרים עם פולין (ב־30 ביוני) ואסטוניה (ב־3 ביולי). קצת אחר כך, בספטמבר, תתקיים אליפות אירופה בכדורסל, שם תשחק ישראל בבית אחד עם סרביה, צ'כיה, פולין, פינלנד והולנד.   

אפשר בכלל לאמן קבוצה ונבחרת ביחד?

"אני לא חושב שיש בעיה, כי בסופו של דבר, כשיש פגרת נבחרת, גם הליגה בפגרה".

בנבחרת ישראל בכדורגל זה לא יכול לקרות.

"דיברתי עם מאמן נבחרת אסטוניה בכדורסל, שעושה את זה במשרה מלאה, והוא אמר לי חד וחלק שכושר ניהול המשחק שלו הוא נקודת תורפה, כי הוא לא מנהל משחקים באופן סדיר. אני לא מבין גדול בכדורגל, אבל מאמן שם קובע מערך ומשחק איתו, הוא לא מחליף אותו כל הזמן. בכדורסל יש למאמן כ־250 החלטות במשחק, כמו טייס קרב. כל החלטה יכולה להשפיע, לטוב ולרע".

מאמן נבחרת צריך להסתובב בין קבוצות בארץ ובאירופה, לראות את השחקנים בפעולה, לקבוע מי מתאים.

"אני מכיר את כולם, משחק נגדם. כדי לראות שחקנים שמשחקים בחו"ל אתה נכנס לכל מיני אתרי סקאוטינג. אין פה מישהו שלא ראיתי אותו משחק".

באיזה מצב מצאת את הנבחרת?

"מוכשרת מאוד. כבר כמה שנים שגדל דור שלקח פיקוד, וכיף לראות את החיבור המדהים בין השחקנים ואת הפרגון, שלא היה שנים, אפילו בתקופה שבה אני שיחקתי. תמיד היו מאבקים, 'זה ממכבי, ההוא מהפועל', מאבקי אגו קטנים. פה יש משהו ייחודי, חבר'ה שגדלו ושיחקו ביחד, שמפרגנים ומכבדים אחד את השני. זה הערך המוסף".

רק שאין שחקנים מובילים ממכבי ת"א כמו פעם, העוגן.

"במכבי ת"א הזרים הם נותני הטון. אולי זה פוגע בחבר'ה הישראלים בכושרם הנוכחי, כי כשג'ייק כהן הגיע לנבחרת הוא היה קצת חלוד. ועדיין הוא נתן דקות טובות. לעומת זאת, כשרומן סורקין וג'ון דיברתולומיאו שוחררו ממכבי למשחק באסטוניה, הם עזרו לנו לנצח והיו דומיננטיים. אתה לא יכול לקחת מהם את הניסיון ואת יכולת המשחק ברמות הגבוהות.

"חייבים להפנים שמדובר בתקופות אחרות. אתה רואה קבוצות באירופה עם הרבה שחקנים זרים ומעט מאוד שחקנים מקומיים. אתה כבר לא יכול להגיד, 'זה סאן אפיפניו, שגדל ושיחק בברצלונה'. זה מבאס את ותיקי הכדורסל, כי הם היו רגילים לזהוּת, וכיום הם לא מתחברים. אין מה לעשות, זה הכדורסל המודרני".

מצד שני, יש לך היום בנבחרת שחקן אן.בי.איי כמו דני אבדיה.

"דני מתאקלם באן.בי.איי, וזה כיף לראות שהוא מתקדם. הוא בחור מדהים, כישרון יוצא דופן, והנבחרת מאוד חשובה לו. הוא אמר לי: 'אם אוכל, אגיע לנבחרת'. גם ים מדר כישרון אדיר. לא בכל שנה צומחים חבר'ה כאלה. האן.בי.איי השתנה, הוא לוקח היום שחקנים לפי פוטנציאל עתידי, לכן מדר יכול להגיע לשם. יש לו תשוקה ורצון להיות הכי טוב, מוסר עבודה, כל הדברים שצריך".

איתם נגיע לאליפות העולם?

"אנחנו בדרך הנכונה".

קודמך בתפקיד, עודד קטש, עזב בטונים צורמים.

"לא הייתי קשור אז לנבחרת, איגוד הכדורסל כבר התייחס לנושא הזה".

אחרי שמונית דיברת עם קטש?

"דיברתי, ואנחנו בקשר טוב. תראו, אוהבים לייצר פה דרמות. זה כמו שבזמנו, כששיחקתי כנער במכבי ת"א, קורן אמישה הגיע לקבוצה, וגדלנו ביחד. אחרי האימונים הייתי עולה אליו הביתה לאכול. שאלו אז 'איך תסתדרו?' נסתדר, כי אנחנו יודעים שאנחנו בעסק תחרותי.

"לי כמעט אין חברים מהכדורסל, ואף פעם לא היו. מבחירה? לא יודע. היחיד שנשארתי איתו בקשר חברי הוא ציון קובה, שגר לידי בגבעתיים ועובד בחברת החשמל".

• • •

גודס (50) עוסק באימון כבר יותר מ־17 שנה, אחרי קריירת משחק ארוכה. הוא אימן את הפועל ירושלים, הספיק להיות העוזר של דיוויד בלאט במשך ארבע שנים במכבי ת"א ולזכות איתו בגביע אירופה, אבל כשניסה להוליך את המועדון לבדו, פוטר כבר בתחילת עונתו השנייה.

היה נדמה שדווקא בראשון לציון הוא יוצר יש מאין, בתקציב נמוך. פעמיים הביא את הקבוצה לגמר הגביע ופעמיים לפיינל פור בליגה, עד שהעונה הכל התנפץ, עם שמונה הפסדים בעשרה משחקים.

"כשהגעתי לראשון היה שם בסיס עמוק", מסביר גודס. "חמישה ישראלים, שהיו לב הקבוצה. לאט־לאט עשינו שינוי תוך כדי תנועה והתאמנו זרים. ביחד עברנו שלוש שנים מדהימות, עם מינימום תקציב ומקסימום הישגים. בסוף אתה מגיע לתקרת זכוכית, וידעתי שהעונה יהיה קשה לשחזר את מה שעשינו, אלא אם כן יהיה תקציב מתאים וניתן יהיה להביא שחקנים. אחד כמו עידן זלמנסון, שהיינו איתו במו"מ, הלך בסוף להפועל ת"א כי היא שילמה יותר. בנינו קבוצה צעירה מדי, וזו היתה טעות".

טעות שלך?

"שלי ושל המערכת. הלכנו על חבר'ה צעירים, שהם אולי יותר אנרגטיים, אבל גם עם פחות ניסיון. ובעסק שלנו צריך ניסיון ורוגע. לכן זה פחות התחבר. תוסיפו לזה שוק שחקנים זרים שהפך לאחד הקשים שאני זוכר, בגלל הקורונה".

מה הקשר לקורונה?

"קבוצות אן.בי.איי מלאות היום בחולים, והן מושכות לא מעט שחקנים מליגת הפיתוח בארה"ב, שממנה אפשר להביא זרים לארץ. מי שבכל זאת מוכן לבוא, מבקש הרבה. המחירים עלו בעשרות אחוזים. שחקן אמריקני שהרוויח 100 אלף דולר פתאום דיבר על 150 אלף, תקציב שרוב קבוצות הליגה בארץ לא יכולות לעמוד בו. אפילו יאניס ספרופולוס אמר שהשוק בעייתי. זה משהו שלא נתקלנו בו.

"מתחילת העונה חיפשתי זר גבוה, ואין. התקשרתי לכל גבוה אפשרי, הפכתי עולמות, ותאמינו לי שזה יותר מתסכל מהפסד, כי עם גבוה אחד אי אפשר להסתדר בליגה שלנו. אתה יכול לנצח פה ושם, אבל בעיקרון אתה בניוטרל".

למרות ההפסדים רצית להישאר.

"חשבתי שאני יכול לתת עוד, כי יש לי ניסיון בסיטואציות האלה. כשהגעתי לפני שלוש שנים, הקבוצה היתה במקום האחרון. עשינו שינוי מנטלי ופרסונלי והצלחנו. הפעם נראה שהמשבר יותר מדי עמוק, ולחבר'ה הצעירים קשה עם הלחץ ועם הציפיות.

"הבנו שהאנרגיות כבר לא טובות. אחרי הניצחון באילת באתי להנהלה ואמרתי, 'בואו נשנה עכשיו'. אמרו 'לא, אחרי ניצחון אי אפשר לזעזע'. אמרתי, 'אם רוצים, אשאר'".

זו כפיות טובה מצד ראשי קבוצה שיודעים מה המצב ומפילים עליך את התיק.

"תמיד אמרתי שבעסקים האלה אסור לערב רגש. אם אתה מפסיד יש לזה השלכות, ולא משנה מה עשית ואיך. כמובן שיש דרכים אחרות להיפרד; לפחות מה שקרה איתי, כשדברים יצאו לתקשורת".

נפגעת כשהיו"ר יצחק פרי אמר בראיון שהרוויח ארוחה אחרי שהתערב שהקבוצה תפסיד?

"לא אהבתי את ההתנהלות. אמרתי לו את זה באופן אישי, הוא התנצל, והמשכנו לעבוד ביחד. היו דברים אחרים שהרתיחו אותי. יש לי חוזה לשנתיים, ואני שומע אנשים שאומרים 'מאמנים צריכים לקום ולהתפטר'. תגידו, טאלנט בטלוויזיה, שיש לו חוזה, קם ואומר: 'אני הולך, כי התבלבלתי בשידור ולא הייתי טוב'? הכניסו לשיח שמאמנים צריכים להתפטר או לוותר על חוזה. זו העבודה היחידה שלנו, אין לנו עוד מקצוע".

זאת לא המשמעות של קבלת אחריות?

"עבדתי שלוש שנים קשה כדי להגיע להישגים האלה וכדי לקבל חוזה טוב לשנתיים. למה לוותר? אנשים שעובדים במגזר הפרטי קמים ומוותרים על הכסף שמגיע להם?"

אולי בעלי קבוצות מנסים להפעיל לחץ בצורה כזאת.

"זה פסול בעיניי ועלי זה לא יעבוד, כי אני מכיר היטב את הענף. להפעיל את הקהל והתקשורת נגד המאמן כדי שבסוף יגיד 'עזבו אותי, רוצה הביתה' - אני לא חושב שזה נכון".

זה מה שעשו לך בראשון?

"ניסו לעשות את זה דרך התקשורת. זה התסיס את הקהל ויצר סיטואציה לא טובה. מאמן ותיק אמר לי: 'שמת עליך שני שכפ"צים, צעדת קדימה, ובנבחרת הוכחת לכולם'. מישהו אחר אמר: 'אתה כמו קיר בטון'. גודלתי וחונכתי להיות נחוש וחזק ולשים על עצמי שכבות של שריון, כי אני נמצא בעסק קשוח ופגיע.

"בכדורסל המרחק בין סופרלטיבים לדברים קשים ונוקבים הוא בערך שבוע. נוצר קרע ביני לבין גרעין קטן בקהל, שהושפע מהרעש שמסביב. אבל גם קיבלתי מאות מסרוני תמיכה ותודה על השנים המדהימות שעברנו".

האמון שלך באנשים נפגע?

"אני כל כך הרבה שנים בעסק ועבדתי במקומות הכי גדולים ולחוצים, שזה מחשל. אסור להיקשר רגשית. אני צריך לדעת שאפילו אם אני יושב איתכם וכיף לי כרגע, אני לא אמור להתחבר, כי אם חלילה יקרה משהו רע, אני עלול להתאכזב. את זה למדתי בגיל 19, כשהגעתי למכבי ת"א, וזאת אחת המגננות שיצרתי. אמרתי 'אתה לא נכנס רגשית, כי אם מחר לא תהיה פה, תיעלב'.

"אני יכול להיפגע, אבל אני גם מבין שזה חלק מהעסק וזה לא אישי, זה לא שמישהו לא אוהב אותי. גם דברים שאני אומר לשחקנים שלי הם מקצועיים נטו. מדובר בעסק, ואם יהיה מעורב רגש, הסיכוי להיפגע או להתאכזב גדול".

והביטחון שלך כמאמן לא ספג חבטה רצינית?

"מכה קטנה בכנף. היום, בגיל 50, אחרי שנים ארוכות כמאמן, אני יודע שיש גם עונות כאלה. בראשל"צ תמיד אמרו 'תעשה קסמים'. אני לא קוסם".

זה שונה מהפיטורים שלך ממכבי ת"א, בנובמבר 2015?

"לא כל כך שונה. אז הייתי בן 44, מנוסה, אחרי זכייה בגביע אירופה עם דיוויד בלאט וארבע שנים מדהימות במחיצתו. כשלקחתי את מכבי כמאמן ראשי היא היתה בשיא, כמו לקחת מניה בטופ, והסיכוי שאגיע לאותו שיא הוא נמוך. עדיין ניצחנו ביורוליג את ריאל מדריד ואת ברצלונה והגענו להצלבה.

"בספורט בכל שנה אתה לומד משהו חדש, וזה לא נגמר אף פעם. זה היופי. לא סתם אומרים 'אתה טוב כמו המשחק האחרון שלך'".

אם היית מאמן היום את מכבי ת"א, עם יותר ניסיון משהיה לך אז, הדברים היו נראים אחרת?

"ברור, כל שנה היא עולם ומלואו. אחרי שאימנתי בהפועל ירושלים עברתי להיות עוזר מאמן במכבי, וישבתי עם עצמי ואמרתי: 'אם היום הייתי בירושלים, עם הניסיון שיש לי, אילו דברים הייתי יכול לעשות'.

"בסוף, ניסיון הוא הנשק הכי משמעותי. אחרי ירושלים ומכבי, עם הקהל הגדול והסיקור התקשורתי, אמרתי לאנשים שבשבילי, התקופה האחרונה בראשון היתה פיס אוף קייק".

גודס התחיל את קריירת המשחק בקבוצה הבוגרת של הפועל חיפה כבר בגיל 15, וכעבור כארבע שנים כבר מצא את עצמו במכבי ת"א, שאיתה זכה בשבע אליפויות ובשלושה גביעי מדינה.

ב־1998 היה הכדורסלן הישראלי הראשון ששיחק בליגה האיטלקית, כשעשה זאת במדי קזרטה. יותר מאוחר שיחק גם בקנטבריה הספרדית.

הוא פרש ממשחק ב־2004 כשחקן ראשון לציון, שם גם התחיל את קריירת האימון, בהתחלה כעוזר מאמן וכעבור שנה כמאמן ראשי. הוא עבד מאז בסך הכל בעוד שני מועדונים - הפועל ירושלים ובעיקר מכבי ת"א ובשבוע שעבר, אחרי שהסתבכה עם הפסד שמיני רצוף ביורוליג, עלה שמו כאופציה הישראלית, אולי היחידה, להחליף את ספרופולוס.

"יש בעיה אחת", אומר גודס, "אני מאמן נבחרת ישראל, וחלונות משחקי הנבחרת נופלים על משחקי היורוליג של מכבי. מבחינתי, הנבחרת היא מעל הכל".

בכמה מקומות הוזכרה אפשרות שימנו את שרון דרוקר לעוזר שלך, והוא יוכל להוליך את מכבי אם אתה נמצא עם הנבחרת.

"אף אחד לא דיבר איתי על זה. באותה מידה אפשר היה לכתוב שאחד מכם יהיה מאמן מכבי ת"א".

היית רוצה לאמן את מכבי?

"אני לא מתייחס למשהו שלא קיים".

מקצועית, היית מסוגל להוביל את מכבי?

"עם הרזומה שלי אני יכול לאמן היום כל קבוצה בעולם. גם כשהגעתי לראשל"צ והיא היתה במקום האחרון, לא היה איזה הוקוס פוקוס וכפתור שלחצתי עליו והכל הסתדר".

ספרופולוס יכול לשקם את הקבוצה?

"אני תמיד נותן את הדוגמה של דיוויד ושלי בעונת 2014-2013. התחלנו אותה נורא. הפסדנו לנס ציונה, והכל נראה לא מחובר. כבר היו כאלה ששלחו את דיוויד הביתה. נסענו למשחק בקובאן בידיעה שאם מפסידים, מפטרים את המאמן. נשארנו מאוחדים, ניצחנו, והעלילה השתנתה. מהכי גרוע, לסיומת הכי טובה.

"אפשר להגיד 'זה יכול לקרות פעם ב...'. בסדר, אבל קרה. המערכת צריכה להיות מאוחדת, וצריך טוויסט. יש דינמיקה שיוצרת את עצמה".

ואולי מכבי היום היא קבוצה בינונית באירופה.

"זה לא מדויק. אמנם, ביורוליג הכל הולך לפי תקציבים, והתקציב של מכבי - לא יודע אם הוא אפילו בעשירייה הראשונה, אבל במכבי תמיד ביקשו לבנות שלם שיהיה גדול מסך חלקיו. לבנות כל שנה מחדש - זה לא יצליח. צריך להמשיך עם השחקנים, גם אם יש שנה פחות טובה. לעשות דברים לאט־לאט".

למרות הכישלונות המתמשכים באירופה ובליגה?

"גם בשנה שלא הולך, לא הורסים את העסק עד היסוד. אפשר לעשות שינויים שהמאמן חושב שהם אקוטיים. אבל עדיין יש שחקנים טובים שהם הבסיס, לא כולם אשמים וצריכים ללכת הביתה. צריך להתנהל בשכל".

מכבי יכולה לחזור לימיה הגדולים?

"כשהכסף מדבר הצדק שותק, לא יעזור בית דין. אבל זה תלוי גם בכימיה. בשנה של הקורונה היתה להם קבוצה פנטסטית, שהיתה מגיעה לפלייאוף אם העונה לא היתה מבוטלת. יש גם שנים כאלה".

פיני גרשון אמר בראיון ב"שישבת" שהסגנון של יאניס לא מתאים למכבי.

"אני לא אוהב את הקטע של 'סגנונות'. ההוא יותר הגנה, ההוא יותר התקפה. בסוף לכל מאמן יש את ה'אני מאמין' שלו, והוא מביא את האופי שלו. מכבי היו מרוצים מיאניס עד עכשיו, והשנה קצת יותר קשה. צריך לזכור שהאיש הגיע לגמר היורוליג עם אולימפיאקוס (ב־2017; א"ל). גם אם יהיו לו סופרמנים בקבוצה, עדיין צריך להיות איש מקצוע כדי לעבוד עם החבר'ה האלה ולשים אותם במקומות הנכונים. הוא מאמן טוב מאוד".

כשאתה אימנת את מכבי הנחיתו עליך את גרשון כעוזר.

"'עוזר' זו לא הגדרה נכונה, ולא הנחיתו, כי הסכמתי לזה. אחרי שנתנו לי את האופציה, ניתחתי אותה ואמרתי שמדובר בצעד גאוני. באמריקה קוראים לזה 'מאמן שותף'. באן.בי.איי. רואים את ג'ייסון קיד (מאמן דאלאס; א"ל) לוקח לצידו מאמנים ותיקים, כי הוא רוצה צוות חזק ואיכותי, ולא מסתכלים שההוא עובד רק כמה שנים והשותף שלו 30 שנה.

"אני יכול להגיד לכם שזו היתה ההחלטה הכי טובה שקיבלתי. מישהו שיְיעץ, ייתן גב וביטחון".

אמרו אז שפיני יהיה המושך בחוטים.

"כי אנחנו חיים במדינה שבה רואים את הרע. חושבים 'בטח יש פה קטע', 'יחליף אותו בתוך שבוע'. לא חששתי מכלום כי אני לא טיפוס חששן. אני מאמין ביכולות שלי. כמו שתשאלו: בגיל 19, כשהגעת למכבי ת"א, לא חששת שתהפוך לעוד נער פוסטר? לא, כי כשבאתי ושמו אותי על הפרקט, אמרתי: 'אני אוכיח את עצמי'.

"אני מוכיח את עצמי כמאמן. יש טובים ומוכשרים ממני, אין ספק, אבל אעבוד קשה מכולם ואשקיע הכי הרבה. זה מה שהביא אותי עד היום".

מה דעתך על העבודה של יותם הלפרין בהפועל ירושלים?

"הולך ליותם מצוין. כרגע הוא מצליח, אמנם אין לו ניסיון באימון, אבל פעם דיוויד בלאט אמר 'מה שלא שבור, אל תתקן', אז גם בירושלים מבינים ממרומי המקום הראשון שהם לא צריכים לתקן".

מי תזכה באליפות השנה?

"קשה לומר, זו עונה מבולבלת, הכל משתבש. משחקים נדחים, שחקנים חולים, וכל דבר יכול לגרום לשינוי. אף קבוצה לא בטוחה".

מה דעתך על מעמד המאמן בישראל?

"ירד פלאים. אני מסתכל על המאמנים שלי כילד - כמו חיים קסטן, שגידל אותי, או רלף קליין. אף אחד מסביב לא דיבר איתם. מאז מעמד המאמן נשחק, ומי שמצליחים להיות דומיננטיים הם אלה שעומדים על שלהם. הרי יש הרבה אנשים מסביב למערכת שאומרים, 'תעשה ככה, תוציא את זה, תכניס את ההוא'. רוצים להיות חלק מהעסק.

"להיות מאמן היום זה סוג של מזוכיזם. אני אומר להרבה חבר'ה צעירים, שלא כל אחד יכול. אני, למשל, מרצה היום לחברות. אמרתי פעם למנהל בכיר: 'תחשוב שבסוף ישיבה, אם לא תביא תוצאה - תלך הביתה'. אני אחד שעבר לחצים כאלה. בא למשחק ויודע שאם לא תנצח, תלך. תחשוב מה אתה עובר כבן אדם, כמאמן, אילו דברים. לכן לא כל אחד יכול להיות מאמן, כמו שלא כל אחד יכול להיות טייס קרב".

אז מה מהנה בזה?

"אדרנלין, אדרנלין, אדרנלין. זה מה שמניע הרבה מאוד אנשים. הרגש".

איזו קבוצה תהיה הבאה שלך?

"אם תגיע הצעה אשקול אותה, אבל היא צריכה להיות טובה. אולי לאמן בחו"ל. אין לי בעיה, כי אני רוצה להתפתח. כשחקן רציתי לשחק באירופה, ובסוף זה קרה. גם זה יקרה מתישהו".

אן.בי.איי?

"כשנבן ספאחיה שימש עוזר מאמן באטלנטה, נסעתי אליו לשם. מבחינתי, אלה היו עוצמות של חוויה. אמרתי שאני מוכן לעבוד שם גם עשר שנים, כי זו רמה שאי אפשר לתאר. רק שם אתה מבין שבאירופה הכדורסל חובבני. אני מנסה להגיע לאן.בי.איי, אבל צריך המון קשרים אישיים. לא פשוט, אבל אולי יום אחד זה יקרה".

• • •

מה היה רגע השיא שלך בקריירה?

"הזכייה עם דיוויד בגביע אירופה. היה חסר לי גביע אירופה בקריירה, ולא משנה אם כשחקן או כמאמן או כעוזר מאמן. על זה חלמתי. אני זוכר את הטיסה חזרה ארצה - אתה יושב במטוס עם סוג של השלמה, שזאת החותמת שמה שאתה עושה עד עכשיו מצוין. כמו קבלת תואר פרופסור. הרי לא רבים זוכים בגביע הזה. לי יצא להשתתף בשלושה גמרים של יורוליג כעוזר; פעמיים הפסדתי, אחת עם צביקה שרף ב־2008 ואחת עם דיוויד ב־2011.

"לפני הגמר השלישי אני זוכר שאמרתי לבלאט: 'זו השנה הרביעית שלנו ביחד, אני לא רואה שתהיה לה המשכיות, חייבים לזכות'. זה היה כמו לבצע משימה בקרב ולקבל את צל"ש הרמטכ"ל. משהו שנותן המון ביטחון להמשך".

ומה היה רגע השפל?

"לא אוהב להסתכל על זה כשפל, כי אתה עובר במהלך השנים המון הפסדים קשים ופציעות. אין אחד שכל חייו הם טיפוס. מבחינתי, זה לקום על הרגליים. אתה מפסיד, שבוע שוכב במיטה, לא יוצא מהבית, חושב מה היית יכול לעשות אחרת, ובסוף מתגבר. לכן, כשאתם שואלים אם העונה האחרונה פגעה בביטחון - אין דבר כזה. היא רק הופכת אותי לבן אדם ולמאמן יותר טוב".

מי לדעתך המאמן הישראלי הכי גדול?

"לכל אחד יש את הדברים המדהימים שלו. צביקה שרף, פיני גרשון, דיוויד בלאט. עברתי המון מאמנים במהלך הקריירה, וכל אחד מהם עשה דברים נפלאים בתקופתו. מכל אחד לקחתי משהו, אבל מבלאט למדתי יותר מכולם. הוא בית ספר, שאבתי ממנו כמעט את כל הכדורסל שלי. את מוסר העבודה, את סדר העדיפויות, את הפסיכולוגיה של המשחק, שיחות לפני ואחרי, קליפים של מוטיבציה. מכלול של דברים.

"הרבה פעמים, כמאמן צעיר, אתה עדיין לא מסונכרן עם האני מאמין שלך. אחרי התקופה עם דיוויד שמתי חותמת 'ככה צריך לעבוד'. מבחינתי זו היתה תקופה לפנתיאון. השתתפנו גם ביורוליג וגם בליגה האדריאטית, והיו חודשים שכמעט בכל בוקר מצאתי את עצמי במקום אחר. יום אחד בברצלונה, למחרת בזגרב, ואתה כבר לא יודע איפה אתה. אפשר לכתוב ספר על השנים האלה".

דיוויד חשף לפני שנתיים וחצי שהוא סובל מטרשת נפוצה. אתה בקשר איתו?

"כן. מצבו לא הכי טוב. הוא עובר טיפולים, והוא יהיה בסדר לאט־לאט. זו מחלה לא פשוטה".

מה עם הבריאות שלך?

"מצד אחד אני פוחד שיקרה לי משהו, ומזהירים אותי כל הזמן. מצד שני, צריך לדעת לווסת ולנסות לשים דברים בפרופורציות. ברמת האישיות אני יודע לא להילחץ, להסתכל על הסיטואציה מהצד. אבל אין מאה אחוז. תמיד תגיע לתקופה שצריך לצלוח גשר. אתה מפסיד ארבעה משחקים, מגיע למשחק החמישי ואומר 'חייב לנצח, זה המשחק שיחולל מפנה' - ופה יש המון פסיכולוגיה".

הלחץ משפיע גופנית?

"אני היום בערך 15 ק"ג מעל המשקל שבו אני אמור להיות. המשקל מפריע לי, אני כל הזמן במאבקים עם הגוף, מרזה ומעלה ומרזה ומעלה. יש לי גנטיקה לא טובה מאבא שלי ז"ל. אם יש כאלה שבזמן לחץ לא אוכלים, אני ההפך".

מה אשתך אומרת על המקצוע שבחרת?

"שזה מקצוע חרא. היא אמרה לי: 'לך תהיה סוכן ביטוח'. עניתי שאני לא יודע למכור פוליסות".

• • •

גודס גדל בבית של כדורסל. אביו יצחק שיחק שמונה שנים בליגה הבכירה במדי מכבי קריית מוצקין וקלע 1,495 נקודות. הוא היה זה שדחף את גיא מגיל צעיר להצטיין על הפרקט, והיה דומיננטי בבניית הקריירה. לפני שלוש שנים וחצי נפטר, בגיל 77.

"לפני כמה זמן ראיתי סרט דוקו על טייגר וודס, וזה הזכיר לי את עצמי", אומר גודס, "כמו שאבא שלו גידל אותו, ככה אבא שלי היה. אחד לאחד. גדלתי להיות הכי טוב שיש. להזיז את כל הרעשים שמסביב ולהתרכז במטרה. זה היה לקום בבוקר ולרוץ בים לפני בית הספר, מה שאף ילד לא עשה. הקשיחות המנטלית שלי כנראה באה משם. קצת לגדול כמו ברוסיה.

"יש לי המון צלקות מהסיטואציות האלה. האימון הסובייטי הזה, של 'הכי חזק', ו'זה לא מספיק טוב', ו'אם לא, אז לא תהיה כלום'. זה ממש לשחק לך בראש.

"הקטע הזה של 'אתה צריך להיות יותר טוב' חונק אותך באיזשהו שלב. היו בינינו מריבות וחיכוכים, אפילו כששיחקתי במכבי ת"א. הייתי קולע במשחק 14 נקודות, מוריד 10 ריבאונדים ומחלק שישה אסיסטים, ובסיום הוא היה מתקשר ושואל לדעתי על המשחק. הייתי עונה שמבחינתי היה טוב, והוא היה אומר לי: 'לא עשית את זה ואת זה'. כל הזמן רצה עוד".

זה שבר אותך?

"לא, זה חישל אותי, למדתי לעבוד כמו מכונה. אבל כל ילד הוא אחר. צריך באלאנס, כי אם אתה דוחף לקיצון, כמו שהוא ניסה, יש כאלה שלא עומדים בזה. בקיצון אני יודע לתת ברקס, להירגע.

"היום אני די חבוט. כשאני יושב עם אנשים בכירים, אני אומר לא פעם: 'לא משנה מה תנסו עלי, יש לי צלקות בכל הגוף, אני יודע איך להתנהל'".

צלקות זה לא דבר טוב.

"אבל זה חלק מהספורט המקצועני, התובעני. לנסות להיות כל הזמן הכי טוב, גם כשחקן וכמאמן. זה משאיר צלקות, ולפעמים פוגע במשפחה. מה שטוב אצלנו בבית הוא שגם אני וגם אשתי, סמדר, עושים הפרדה, כי היא הפוכה לחלוטין מכדורסל. היא באה ואומרת: 'מה קרה, כולה הפסדת'. יש איזון טוב".

איך אתה לוקח כישלונות?

"קשה מאוד. גם כשהגעתי כמאמן לראשל"צ, אמרתי: 'לא באתי להעביר את הזמן, הביאו אותי לעשות משהו'. זו אולי אחת הבעיות שלי, כי גם כשאני בא למקום קטן ובלי כסף, אני לא מסוגל להעביר את הזמן. אני צריך לעשות הכי טוב. לא יכול לבוא לאימון ולהגיד, 'הפסדנו, לא נורא'. כל משחק הוא משמעותי, ככה הייתי כבר כילד.

"הייתי בוכה אחרי הפסדים. לוקח אישית. אני חייב לנצח אותך ולהיות יותר טוב ממך, ולכן אני לא יכול להיות חבר שלך. זו היריבות, ככה אני רואה את זה, וזה הדרייב להיות הכי טוב. אני לא יכול להיות בינוני ולא יכול לקבל בינוניות. אני מלקה את עצמי הרבה פעמים, אבל בגילי אני כבר לא יכול להשתנות.

"בגלל זה אני בטופ, גם כשחקן וגם כמאמן. לא מוותר לעצמי, ובכל משחק רוצה לנצח. כל משחק הוא מלחמה ביני לבין המאמן השני, כמו שכשחקן, זה היה קרב ביני לבין הרכז של הקבוצה השנייה".

אם היית יכול לחזור אחורה בזמן, יש משהו שהיית עושה אחרת?

"הייתי מוריד הילוך בצעירותי כדי לא להעמיס על הגוף יותר מדי. לא הייתי מתאמן בשלוש-ארבע מסגרות, דבר שהיום כבר לא עושים. אז היה רצון להשתתף בכל מסגרת שרוצה אותך. נבחרת בית ספר, קבוצת נוער, בוגרים, נבחרת ישראל. לא היה זמן לגוף להתאושש, ולכן הרבה שחקנים נפצעו".

• • •

שגיא (15), הצעיר מבין שלושת ילדיהם של גיא וסמדר, הוא כדורסלן מחונן בקבוצת הנערים של מכבי ת"א. "מאוד מוכשר", אומר האב הגאה, "מקצוען, ממוקד מטרה. הוא מזכיר לי אותי, כי יש לו ראיית משחק וחוכמת משחק. אני מתווה לו דרך. ויש לו גם את השם, שהוא צריך לעמוד בו".

אתה מהאבות התובעניים?

"זה מלחיץ אותי, אני נזהר מלעשות איתו את מה שאבי עשה איתי. לא שהוא עשה רע, אבל לפעמים הוא העמיד את הנפש שלי על הקצה. לפעמים אני מוצא את עצמי דוחף את שגיא לפינה ומאתגר אותו, מנסה לעשות לו את מה שעשו לי. ואז אני נרתע".

גודס מספר ששירו של חנן בן ארי "אמן על הילדים" מצמרר אותו בכל פעם מחדש. בייחוד המילים: "אני מתפלל על הילדים שלי/ שלא יירשו את השריטות שלי/ שיחבקו אחד את השני/ אמן שיהיו בריאים תמיד".

"זה מדהים, אבל בכל פעם כשאני שומע את השיר, אני ממש בוכה", הוא מודה, "אני לא רוצה להעביר לילדיי את הצלקות שיש לי".

גודס מעיד על עצמו שהוא איש משפחה. את אשתו סמדר הוא מכיר מגיל 16. "אני אוהב יציבות, את המקום שלי, את הבית. אני לא מהמאמנים שכדורסל פוגע להם במשפחה, חלילה. תגיד לי לבחור בין משפחה לקריירה - אני מוותר על הקריירה. המשפחה מעל הכל. יש אנשים שלא מסוגלים לעשות את זה".

לחדר נכנסת הבת הבכורה דניאל (25). "היא רצינית", הוא אומר, "היתה מש"קית ת"ש בצנחנים, למדה קרימינולוגיה. היום היא מנהלת מרכז חירום לילדים בסיכון".

בנו האמצעי יניב (22) משרת בצה"ל בהתנדבות כאפסנאי בתל השומר. "הוא היה בחינוך מיוחד, על הרצף של קשב וריכוז, כי ברמות האלה יש כל מיני רבדים. מבחינה חברתית הוא בסדר גמור".

ההתמודדות קשה לכם?

"הוא אחלה. אם תראה אותו, לא תדע כלום. ילד רגיל, אבל עם קושי לימודי. כבר בגיל קטן גילינו את זה, כשהוא פחות דיבר, ואחר כך הבחנו בקושי שלו גם בבית הספר, אז העברנו אותו לבתי ספר משולבים.

"אבל הנה, היום הוא נוהג, ולא חשבנו שהוא בכלל יקבל רישיון, בגלל הצורך בלמידה ובזכירה של תמרורים. הוא נוהג עד הבסיס בתל השומר וחוזר. הוא מבסוט מהשירות".

• • •

אתה איש מאמין?

"אני מניח תפילין בשנים האחרונות. כשאימנתי את ראשל"צ, בעונה הראשונה, פגשנו ברבע גמר הגביע את מכבי ת"א, והקבוצה היתה על הפנים, לא היתה מסוגלת לקלוע סל. כשנשאלתי לפני המשחק 'איך תנצחו?', עניתי: 'אנחנו צריכים ששערי השמיים ייפתחו'. לשחקנים אמרתי: 'אם אנחנו מנצחים היום, אני נשבע שאני מתחיל להניח תפילין'.

"באנו למשחק, ופתאום אף אחד לא החטיא. בהפסקה התוצאה היתה 29:51, משהו שלא היה אפשר להסביר, ובסוף ניצחנו. זה היה כמה חודשים אחרי מותו של אבי. התחלתי להניח תפילין".

גודס איש פרקטי, רציונלי. לפני שש שנים פתח יחד עם חברו אלעד גרגיר רשת חברתית עסקית לענף הבנייה - ARCDB. "זה אתר אינטרנט שמאגד בתוכו את כל עולם הבנייה, סוג של לינקדאין", הוא אומר בגאווה, "יש בו מפקחי בנייה, מעצבים, קבלנים, ספקים, יועצים, אדריכלים, ואנחנו מחברים ביניהם. התחלנו ארבעה שותפים, היום אנחנו שניים, 50-50, וזה הולך מצוין. יש לנו כ־1,000 לקוחות רשומים, שמשלמים דמי מינוי חודשי כדי להשתלב אצלנו. אנחנו מחזיקים כעשרה עובדים, והעסק רק הולך וגדל. אחלה ביזנס".

איך אתה ממלא את שעות הפנאי, כשאין קבוצה על הראש?

"אני אוהב לבשל, כסוג של תרפיה. אוהב לשבת על שפת הים, אולי בגלל שאני מזל דגים. מנצל את המנוחה כדי למלא מצברים, גם מנטלית.

"תבינו, אני בן 50, ואני לא הולך לאמן עד גיל 70. לא רוצה להרוג את עצמי. תמיד אמרתי 'עד 60, לא יותר', כי זו עבודה קשה אם לוקחים אותה באופן טוטאלי. ואני, כמו כל דבר בחיים, עושה אותה עד הסוף".

shishabat@israelhayom.co.il