"צריך לנהל שיח נוקב ועוצמתי על הטרדות מיניות - כל השנה". מימין: יוליה פלוטקין עוז, ספיר סבן, ריף נאמן, סנדי בר ואנג'ל ברנס, סוכנות רוברטו. (צילום: לירן מור)
איפור: טלי פרץ במוצרי ג'ורג'יו ארמני ביוטי, שיער: זיו אמסלם, ע.צילום: עדן חלמיש, עדי שי, ע.איפור שיער: מוראל בן חיון. יוליה פלוטקין עוז: בגד גוף - JACQUEMUS לפקטורי 54, מעיל - JOSEPH לפקטורי 54, ספיר סבן: שמלה - עמנואל, ריף נאמן: חליפה - SAP, סנדי בר: חולצה - סלין לבוטיק אניגמה, מכנסיים - קלואה לבוטיק אניגמה, אנג'ל ברנס: חליפה - SAP
"כשהייתי בת 18 עברתי אונס, והדחקתי את זה.
היום אני מבינה שאני חייבת לעזור, ובעיקר להזהיר"
יוליה פלוטקין עוז (32)
שחקנית, מנחה, מרצה, רקדנית
נשואה ואמא לשניים (בן 5.5 ובת 3.5), מתגוררת בתל אביב
יום האישה: "ביום הזה אני רוצה להזכיר לעצמי שנשים הן הכוח המניע בעולם. עמוד התווך של האנושות. יש לנו את היכולות לברוא, לנהל ולהכיל את מה שגבר לעולם לא יצליח".
יופי: "יופי חיצוני הוא שיקוף של יופיינו הפנימי. אנשים נמשכים לכריזמה ולביטחון עצמי. הייתי שמחה שכל הנערות באשר הן, שבעתיד יהפכו לנשים, ילמדו להקשיב לבטן ולעצמן".
אלימות נגד נשים: "אני בוכה לנוכח זוועות שנעשות כלפי נשים וילדים. הכרתי בעצמי זוג שהיתה שם אלימות פיזית מצד הגבר, ולשמחתי הם התגרשו. אם תהיה לי חברה שתתלונן על אלימות מצד בעלה, אעשה הכל כדי להציל אותה. אם גברים יודעים שהם חמומי מוח, הם צריכים לקחת את עצמם לטיפול כדי שהאסון הבא לא יקרה. בכלל, הגיע הזמן לשים את הפוקוס על הגברים, ושינהלו את ההתמכרויות שלהם. והגיע הזמן שיקום מטה למאבק באלימות כלפי נשים. שיוחמרו הענישה, האכיפה והטיפול בגברים אלימים. שנשים ישוקמו ולא יחכו בתור להסתגר במקלט עמוס בפצועות.
"אני מתנדבת בעל"ם למען נערות קצה שהגיעו לזנות. זה המעט שאני יכולה לתרום. העמותות מוצפות בפניות של נשים וילדים, ועוד יותר בתקופת הקורונה, וזה מצב שלא ייתכן. הממשלה, מצידה, עסוקה בבחירות ובסגרים".
הטרדות מיניות: "בימים אלה אני מצטלמת לשני סרטים, אחד מהם מדבר על תקיפה מינית, והנושא הזה קרוב לליבי. שכשהייתי בת 18, דוגמנית שמאוד רוצה להצליח במילנו, עברתי אונס. נאנסתי, ולא הבנתי את זה בכלל. הוזמנתי לצילומים, והצלם נתן לי לשתות כדי להרים את האווירה, וניצל אותי. כשחזרתי לארץ לא דיברתי על זה עם אף אחד. ברחתי משם ושכחתי, הדחקתי כדי להמשיך בחיי. כשהתקרבתי לגיל 30 הבנתי שאני חייבת לטפל בפצע הזה, וסדנת כתיבה שעשיתי עזרה לשחזר את מה שקרה שם בסטודיו, דקה אחרי דקה.
"אחרי התהליך הזה, הבנתי שדרך הסיפור שלי אני חייבת לעזור - ובעיקר להזהיר. כתבתי הרצאה לבני נוער, שבה אני מספרת על ניצול של מרות וסמכות בתחום העבודה. משתפת אותם איך כמתבגרת נאלצתי לעשות דברים שלא באמת רציתי לעשות, ולא באמת האמנתי בהם, כמו להוריד חזייה מול צלם.
"להרצאה שלי קוראים 'לייקים, אושר ומה שביניהם' ואני מדברת על בריונות באינטרנט, מיניות ברשת, התמכרות והשפעות על הדימוי העצמי. אני מדגישה את העובדה שלא צריך להיות היום דוגמנית במילנו כדי לחוות את מה שאני חוויתי. מספיק לקבל הודעה שתגרום לך להיכנס למקומות פוצעים. אני אומרת לנערות בנות 16 שמקשיבות לי: 'אתן יכולות לשים את הגבול, ושימו אותו'.
"ההרצאה שלי נולדה גם בגלל שלפני שלוש שנים הופצו ברשתות החברות תמונות שלי בחזה חשוף. בהרצאה אני ממש מבקשת מהנערות לחשוב שלוש פעמים לפני שהן מצלמות את עצמן בתמונות אינטימיות ושולחות למישהו. מסבירה להן שמותר להגיד 'לא' גם לבני זוג. קמפיין 'מי טו' העלה לתודעה את כל נושא ההטרדות המיניות. בזכותו, הרבה נשים ונערות הבינו בדיעבד מה הן עברו. לי לקח כמעט תשע שנים להפסיק להדחיק. השיתוף הזה מחולל שינוי.
"כאמא, חשוב לי ללמד את הבן שלי, כבר בגילו, את גבולות המגע ואת כיבוד הפרטיות. כשהבת שלי תגדל אני אלמד אותה לשים גבולות, כדי שאם 'ארז דריגס' שכזה יפנה אליה בעתיד בהצעות מיניות, היא תוכל להגיד לו בביטחון: 'לא מתאים לי ולחסום אותו".
"גם בעולם המשחק והדוגמנות הגבולות
לא מטושטשים. יש מותר ויש אסור"
סנדי בר (44)
שחקנית ומעצבת פנים
אמא לבן 16, מתגוררת בנוף ים
יום האישה: "אני לא מאוד מתחברת לצורך לציין את יום האישה, ולא לצורך לקעקע את השוני המגדרי. מבחינתי, אני חוגגת כל יום את היותי אישה. הייתי שמחה שנערות יידעו שהמשפט 'שקר החן והבל היופי' הוא לא קלישאה. הוא אמת. שהן יוכלו להאמין במסוגלות שלהן לשמור על הזהות, להקשיב לקול הפנימי ולאוריינטציה האישית. לא להיסחף אחרי כל מה שטרנדי ושממסך את הייחודיות של כל אחת ואחת".
אלימות נגד נשים: "הרצח של דיאנה דדבייב ז"ל הותיר אותי המומה ומזועזעת, ובעיקר מתוסכלת מהעובדה שאין לתופעה המחרידה הזאת סוף. עוד רצח, ועוד אחד, ועוד, וחוזר חלילה. גדולים ורבים ממני עוסקים בנושא, אבל אני חושבת שהכל מתחיל בחינוך מהבית - של התוקף, אבל גם של המותקפת.
"כי צריך להציף ולדבר על הנושאים האלה, להיות מודעים לסכנות, כדי למנוע את האירוע הבא. אם מסוכן לנתק מגע עם גבר, הוא חייב, מצידו, לטפל בעניין מבעוד מועד. חייבים להיות במודעות, כי המודעות הזו יכולה לאתר סימנים מקדימים.
"רצח אישה הוא מקרה קיצון וקשה, אבל עד שגבר מגיע לרצוח את אשתו, או את בת זוגו, יש עוד המון אירועי אלימות בדרך, ונורות אזהרה שאי אפשר להתעלם מהן. זה עניין של חיים או מוות. עד הרצח יש הרבה אירועי אלימות, וזה חייב להיות מטופל מבעוד מועד".
הטרדות מיניות: "לאורך כל שנותיי כשחקנית וכדוגמנית שאלו אותי על טשטוש הגבולות במקצוע שבו צריך להתפשט ולהתלבש, ולייצר אינטימיות עם מי שמשחק מולך את בן זוגך, למשל. השאלה הזאת קוממה אותי תמיד, ומבחינתי העניין מאוד ברור: הגבולות לא מטושטשים, ממש לא. יש מותר ויש אסור. מי שמשתמש להגנתו בנימוק 'הגבולות היו מטושטשים' רק מחפש תירוץ להצדיק את מעשיו, ואסור בתכלית האיסור לתת יד לעניין הזה. צריך להתייחס באפס סובלנות למי שלא מבין מה מותר ומה אסור.
"זה כל כך חשוב שנשים שחוו הטרדות מדברות ומציפות וחושפות את מה שעבר עליהן, גם אם זה בדיעבד. אני מאמינה גדולה בהעלאת מודעוּת בשיח פתוח, נוקב, אמיץ וכן, וזה בעיניי אקטיביזם של ממש. רק כך אפשר לייצר שינוי. השיח הזה צריך להיות עקבי, מתמשך, סיסטמטי, לא כזה שמתנהל רק כי מציינים את 'יום האישה' או כי, חלילה, קרה רצח מזעזע נוסף. זה שיח שצריך לנהל כל השנה, בכל הפלטפורמות התקשורתיות, וכמובן במערכות החינוך. הנושא הזה צריך להיכנס לתוכנית הלימודים, בדיוק כמו נושא הבטיחות בדרכים.
"אני אמא לבן מתבגר, וחושבת שבבית שהוא גדל בו - שם הכל מתחיל ונגמר. בדוגמה האישית שאנחנו נותנים על קבלת אחריות אישית למעשינו, ובביטחון שצריך להעניק לילדים לקול הפנימי שלהם. הכי חשוב לתת להם את הכלים להיות מודעים למה שקורה, ללמד אותם לכבד את עצמם ואת זולתם".
"כל אישה צריכה להיות מודעת למה שהיא חווה בתוך הזוגיות שלה.
לדעת איפה עובר הגבול שלה"
ריף נאמן (23)
שחקנית, דוגמנית ופרזנטורית
רווקה, מתגוררת בתל אביב
יום האישה: "נשים הן זן חזק, עוצמתי, והיום הזה שם אותנו בפרונט, מזכיר לכולן להאמין בעצמן, בכישרונות וביכולות שלהן".
אלימות נגד נשים: "אני לא ישנה בלילה אחרי ידיעה על עוד רצח או על ניסיון לרצח, כמו במקרה של שירה איסקוב. רצח דיאנה דדבייב הותיר אותי בלי מילים. אני כועסת, עצובה, מתוסכלת. אני מנסה לדמיין מה קרה שם, בביתה של דיאנה, ואני מבינה שהסיכויים שלה להציל את עצמה היו קלושים מראש, כי היא פיזית יותר חלשה מהאיש שהיה בעלה, וזאת סוגיה שצריך לתת עליה את הדעת: מה קורה במאזן הכוחות בין גבר לאישה באספקט הפיזי. זה מאוד מתסכל.
"ומה נותר להגיד על משפחה שלמה שנהרסה? אפשר רק לקוות ולהאמין שהמקרה הבא לא יגיע. שנפסיק לשמוע על ילדים קטנים שהיו עדים לזוועות שאי אפשר לדמיין אפילו, ושבתוך שניות הפכו ליתומים שעולמם חרב עליהם בבת אחת.
"כל אישה צריכה להיות מודעת למה שהיא חווה בתוך הזוגיות שלה. לדעת איפה עובר הגבול של מה שהיא מוכנה לו. לא לפחד לדבר, להגיד מה עובר עלייך, להיות ערנית ולא להפוך לעיוורת בגלל אהבה. בן זוג אמור להיות החבר הכי טוב, השותף, האוזן הקשבת לתחושות ולרגשות שלך. אם את לא יכולה לשתף אותו בעובדה שלא נעים לך במערכת היחסים כי 'איקס' - סימן שזו לא מערכת היחסים שנכונה לך.
"ואם את לא יכולה להגיד את זה לעצמך, אני מקווה שיש בסביבה אמא, אחות או חברה שצריכות לפקוח את עינייך. זה חלק מהמחויבות שלנו כלפי הנשים בחיינו, לשקף ולהתריע, גם אם זה לא כל כך נעים לשמוע".
הטרדות מיניות: "אני עובדת כל הזמן על סטים שבהם מתלבשים ומתפשטים, זה חלק מהעבודה שלי, אבל אני עובדת עם אנשי מקצוע שמאוד שומרים על הגבולות ועל הכבוד של כל שחקן ושחקנית, מקצים מרחב ראוי לעניין הזה. גם כשמצלמים סצנות אינטימיות, זה תמיד מאוד מכבד ושומר ועוטף.
"אישה שמספרת שעברה הטרדה מינית, גם אם חלפו מאז שנים ארוכות, היא אישה אמיצה בעיניי, ואני מצדיעה לה. זה חשוב מאוד לתת לנשים במה לדבר על מה שהן חוו כדי שנשים אחרות ישמעו אותן, ושגם גברים ישמעו ויחשבו".
"מי ששואל 'למה נזכרתן עכשיו?' לא חווה הטרדה מימיו.
אני מבינה נשים שחוששות לדבר"
ספיר סבן (26)
זמרת ושחקנית, זוכת עונה 4 של "דה וויס"
רווקה, מתגוררת בתל אביב
יום האישה: "הזדמנות מצוינת להשמיע את קולנו ולהזכיר שנשים הן כוח־על שלא תלוי במראה שלהן, אלא במה שהן מביאות מעצמן".
אלימות נגד נשים: "עוד לא הספקתי להתאושש מניסיון הרצח של שירה איסקוב, והגיע הרצח של דיאנה, מול ילדיה הקשורים. לא נרגעתי אחרי שקראתי את הפרטים הלא פשוטים שתוארו. אני חושבת שחייבים לעשות הכל כדי למנוע את הרצח הבא. הכל.
"ברור לי שיש פחד של נשים שלא יקשיבו להן, שלא יאמינו להן, או שחלילה מצבן רק יידרדר, ולכן הן נמנעות מלדבר. זה חבל. נשים חייבות להסיר מעצמן את הפחד, לדעת שהן יוכלו להיות מוקפות במערכת תומכת ומקשיבה. אני מוקפת בחברות ובנשים שאני מכירה, שחוו מערכות יחסים לא נכונות, מעוותות, והיה להן האומץ לסיים אותן ברגע שהבינו שלבן זוגן יש התקפי זעם, למשל. אסור לשתוק ולהדחיק ולחשוב שזה יעבור, כי תמרורי האזהרה האלה לא חולפים, הם רק הופכים להיות ברורים יותר.
"אני רוצה להאמין שכל השיח סביב זה יגרום לשים לב לתמרורי האזהרה. המערכות חייבות לדעת לטפל במקרי אלימות בצורה עמוקה ונוקשה. לתפיסתי, מקור הבעיה הוא חוסר בהרתעה והיעדר מערכת ענישה מחמירה מאוד".
הטרדות מיניות: "לאורך השנים קיבלתי הערות, שאילו הייתי גבר לא בטוח שהייתי מקבלת. גברים, ללא כל קשר למקצוע, מרשים לעצמם יותר מדי, וגבולות הם בגדר המלצה עבורם. מעניין אותי איך היו מגיבים אם היו מעירים כך לבנות שלהם.
"בעקבות הסערה ברשתות ובעיתונות בגלל מקרה ארז דריגס, שמעתי המון קולות ששאלו 'למה נזכרתן עכשיו?'. מי ששואל שאלה כזו לא חווה הטרדה מימיו. אני מבינה את הנשים שחוששות לדבר בגלל ההשלכות שהן חושבות שיהיו לעניין. מבחינתי, כל שיתוף הוא מבורך וחשוב, ויכול להציל נשים מההטרדה הבאה.
"אני יודעת ששיתופים כנים ואמיצים של נשים גרמו לנשים רבות להזדהות עם מה שכתוב ולבחון מקרוב את מערכות היחסים שלהן. להסתכל בעיניים פקוחות על נשים אחרות בחייהן ולהעז לדבר, להעיר, להגיד להן שמה שהן רואות - לא תקין".
"יש לי הפרעות אכילה, ואני לא מתביישת להודות בהן.
הלוואי שאגיע למצב שבו אהיה שלמה עם מי שאני"
אנג'ל ברנס (20)
שחקנית, יוטיוברית, מנחה, זמרת וסטודנטית למנהל עסקים
רווקה, מתגוררת במושב שדה עוזיהו
יום האישה: "אני חוגגת 20 בעוד כמה חודשים, ומרגישה שהפכתי לאישה באופן רשמי. זה מרגש אותי. כל יום שעובר גורם לי להעריך יותר ויותר את העובדה שאני אישה, אני גאה בעובדה הזו ומודה בכל בוקר 'ברוך שעשני אישה'. אני מרגישה שאני אישה חזקה, ולמרות שלפעמים זה מרתיע גברים, אני לא מוותרת על העניין הזה.
"אני שמחה להרגיש חזקה, והגיע הזמן שישוו את השכר בין גברים לנשים. אני לא מבינה את עניין חוסר השוויון הזה. אם כבר, אנחנו אלה שצריכות להרוויח יותר כי אנחנו, בניגוד לגברים, מסוגלות לעשות הכל בו בזמן.
"אנחנו חיות בעידן שבו כולן רוצות להיראות רזות וחטובות, כמו הנשים שהן רואות באינסטגרם, אבל להיות כמו כולן זה כל כך משעמם. אני מאחלת שכל אישה תאהב את עצמה כפי שהיא ותקבל את הגוף שלה - עם כל החולשות והחוזקות שלו. זאת סיסמה מאוד גדולה, ואני רוצה להגיע למימוש שלה, כי אני עצמי לא שם.
"יש לי הפרעות אכילה, ואני לא מתביישת להודות בהן. התקפי בולמוס של אכילה גורמים לי לתנודות קיצוניות במשקל, והלוואי־הלוואי שאגיע למצב שאהיה שלמה עם מי שאני, גם אם אני שני קילו יותר".
אלימות נגד נשים: "אני שואלת את עצמי איך אפשר להימנע מהרצח הבא, ועצם השאלה הזאת מעציבה ומייאשת אותי. מאוד. יכול להיות שחלק מהגברים שרצחו איבדו את השפיות שלהם לרגעים, ואז איך בכלל אפשר למנוע את מה שקורה; אולי כן לטפל בסימנים המקדימים, כדי שרגעי חוסר השליטה לא יגיעו. יש לי חברה שחוותה אלימות מילולית מצד החבר שלה, והיא קמה והלכה - ואני גאה בה. כי אלימות מילולית היא תמיד תמרור אזהרה".
הטרדות מיניות: "אני כל הזמן סומכת על העובדה שאני חזקה, ואם מישהו יעז לעבור איתי את הגבול, אני לא שותקת. אני רוצה לעודד נשים צעירות לא לשתוק. לא לפחד, כי אין ממה. את לא לבד בעניין הזה, ויש מי שיכול לסייע.
"כשהייתי בת 14 היה לי חבר מבוגר ממני שאהבתי אותו עד עיוורון. הוא ניצל את העובדה שאני מאוהבת בו עד מעל לראש, ועשה לי מה שהוא רוצה. היום אני מבינה שהוטרדתי, שהוא הגזים. אז לא הבנתי את זה. אני עד היום מצטמררת כשאני נזכרת במה שהיה שם, ויש מצב שהבחור לא באמת הבין למה הוא הטריד. למזלי, מהר מאוד קמתי והלכתי. אמא שלי עזרה לי להבין את העניין.
"אני מספרת את זה כדי שנערות שקוראות יבינו: אל תפחדי, תדברי. זה כל כך עוזר. ולא להסתיר - כי אין ממה לפחד. שימי תמיד לב, שימי גבולות לעצמך. ולא מעניין מה החברות שלך עושות עם בני הזוג שלהן".