לפני עשרה חודשים התחיל חיים רביבו להרגיש כאבים בגב. בתור מי שסוחב איתו שאריות של פציעות טורדניות, מזכרת מקריירת כדורגל מפוארת, הוא לא נלחץ במיוחד. אבל אשתו שגית לחצה עליו להיבדק.
"הלכתי לאולטרה־סאונד באסותא. הטכנאי הסתכל על הצילום, עשה פרצוף מודאג והלך לקרוא לרופא. נכנס הרופא, ביקש שאגיע אליו לחדר. שם הוא הראה לי שמצאו גידול בכליה. ארבעה סנטימטר".
נבהלת?
"לא, שאלתי מה עושים עכשיו. הוא אמר שאני צריך לעבור סי.טי, כדי להבין אם הגידול ממאיר. זה היה הזוי. אתה נכנס כדי לעשות בדיקות, ואז פתאום מגלים לך סרטן.
"קבעו לי סי.טי, אבל זה נפל בדיוק על המועד של נסיעה שתכננתי לדובאי ביחד עם אייל גולן וחברים. ביקשתי לדחות את הבדיקה עד שאחזור".
רוב האנשים היו מבטלים את הנסיעה ורצים להיבדק.
"רציתי קודם ליהנות. למה שאפספס את הנסיעה כדי להיכנס לאיזשהו מקום רע? אם כבר החלטנו שאני נוסע עם החבר'ה, למה שאבטל? שגית קצת התחרפנה שאני דוחה את הבדיקה, אמרה לי שאני חסר אחריות.
"האמת, המשפחה שלי היתה הרבה יותר לחוצה ממני. כולם. שגית, הילדים, ההורים, האחים. אני חושב שאני יותר פרקטי בדברים מהסוג הזה. בגלל זה גם לא היתה לי שום בעיה לטוס לדובאי".
רביבו ארז מזוודה וטס לדובאי עם חמישה חברים. "בדיוק פתחו את הטיסות לשם, זה היה לפני הגל החדש של הקורונה. היינו בדובאי ארבעה ימים, בילינו, נהנינו. כשחזרנו לארץ, פתאום החברים כתבו בקבוצת הווטסאפ שהם לא מרגישים טוב. הלכנו להיבדק, התברר שכולם חלו בקורונה חוץ ממני. אבל שוב הייתי צריך לדחות את הסי.טי, כי הייתי בבידוד במשך כמה ימים.
"אחרי הסי.טי באתי עם התוצאות לפרופ' עופר יוספוביץ' מאיכילוב. הוא הסתכל עליהן ואמר לי: 'אתה יודע מה זה אנשים עם מזל? אתה'. אמר שתפסנו את הגידול ממש לפני שהתחיל לשלוח גרורות. ושאם נחתוך, הכל יהיה בסדר.
"היה לי מזל, עיכוב של כמה חודשים, וזה היה יכול להיות אחרת. כנראה שבאמת יש מישהו ששומר עלי מלמעלה.
"אמרו לי שזה ניתוח קריטי ושחייבים למהר. בסופו של דבר, הכל תלוי בביטוח, ולשמחתי היה לי ביטוח טוב. מכיוון שלפני הניתוח צריך לעבור קודם בדיקת קורונה, הניתוח נדחה בעוד כמה ימים. עשיתי את זה בבית החולים החדש רפאל ברמת החייל. הפרופסור הכניס אותי לחדר, שמו אותי על המיטה, ואז הוא עשה לי היכרות עם המכונה שחותכת".
רביבו מרים את החולצה וחושף צלקות על בטנו. "עושים חורים באמצעות לייזר (לפרוסקופיה; נ"ו). כשהתעוררתי מהניתוח כאב לי, אבל יותר קשה היה תהליך הניקוז של הנוזלים בימים שאחרי הניתוח".
זה שינה משהו באורח החיים שלך?
"הייתי צריך להתחיל לשמור על תזונה מסודרת. היה לי חוסר בברזל, ועוד כמה בעיות. בלאו הכי שגית לחצה עלי להתחיל לאכול מסודר ובריא. היום אסור לי להפריז, אני אוכל מעט. ירדתי במשקל. אבל אני אף פעם לא נשקל, אז לא יודע להגיד לכם בכמה".
חיים מתחת לרדאר
רביבו (49) גדל באשדוד. לדבריו, המסלול שלו נקבע מראש עוד מילדותו.
"בכל בן אדם טמון כישרון מסוים. יש אחד שמוצא אותו בגיל קטן, יש כאלה שמוצאים אותו בגיל מבוגר, ויש כאלה שלא מוצאים אותו בכלל. יש מקרים נדירים של ילדים בני 5 שיודעים לנגן בפסנתר בלי ללמוד כלום - ככה גם אני הייתי. כבר מגיל צעיר ידעתי שיש בי כישרון מיוחד לכדורגל.
"אבא שלי היה שחקן כדורגל, ואחר כך היה מאמן שלי ושל האחים שלי. אמא שלי החזיקה אותנו קצר מאוד בעניין בית הספר. רק בזכותה סיימתי עם תעודת בגרות".
רביבו התחיל במועדון הנוער גדנ"ע יהודה. ב־1990 נכנס לקבוצה הבוגרת של בני יהודה ושיחק שם שלוש עונות; הוא המשיך לעונה בהפועל ת"א, ואז כיכב שנתיים במכבי חיפה, ואיתה זכה פעמיים בגביע המדינה ובתואר כדורגלן העונה.
הוא היה חלק מתור הזהב של הכדורגלנים הישראלים בשנות ה־90, רשם 67 הופעות בנבחרת ו־15 כיבושים, כולל שער ניצחון על ארגנטינה (1:2 בשנת 98' באצטדיון טדי) ואחד ב־0:5 הנדיר על אוסטריה.
ב־1996 עבר לסלטה ויגו הספרדית, שבמדיה כבש 27 שערים ב־139 משחקים (כולל שני שערים מול ברצלונה, ב־97' וב־98', ושער ניצחון על ליברפול באנפילד ב־98'), ואף העפיל עם הקבוצה לרבע גמר גביע אופ"א ושימש כקפטן שלה.
בשנת 2000 עבר לפנרבחצ'ה הטורקית, לקח איתה אליפות עם 16 שערים ו־22 בישולים, וכעבור עונה הוביל את המועדון לליגת האלופות, והיה הישראלי הראשון ששיחק במפעל (וגם הבקיע שער מול באייר לברקוזן).
כשחזר מאירופה, ב־2003, שימש חצי עונה בתפקיד בעלים־שחקן במ.ס אשדוד, ביחד עם חברו מילדות, ג'קי בן זקן, עד שהודיע על פרישה. הפציעות ותחושת המיצוי הכריעו אותו.
היום הוא איש עסקים בתחום הנדל"ן וחולק משרד בתל אביב עם אשתו. "היא מתעסקת בתכשיטים, ואני מטפל בעניינים שלי. ביומיום אני קם בבוקר והולך למשרד. אני מעדיף להיות כמה שיותר מתחת לרדאר - לא מתראיין, לא מחפש כותרות".
יש לו חמישה ילדים. בר (בן 25), מיי (בת 23), רוי (בן 18), מיאל (בת 10) ואמור (בן 9). "בשנים האחרונות אני מקדיש את הזמן למשפחה ולעבודה. את מה שפספסתי עם הילדים הגדולים שלי, אני מנסה להשלים עכשיו עם הקטנים.
"בר הוא בעלים של מסעדה בצפון תל אביב. מיי התארסה לאחרונה לחבר שלה, שעובד בשוק ההון, ומשלימה תואר בפסיכולוגיה. אני שמח. סוף־סוף היא התבגרה, קיבלה יותר משמעות לחיים. הגיע הזמן".
הבן רוי מככב בשנים האחרונות במחלקת הנוער של מכבי ת"א וסומן כמי שעשוי להגיע רחוק. "יש לו עוד דרך ארוכה", אומר האב הגאה, "הוא אוהב לשחק פיזי ועם טכניקה, אז באופן טבעי, עמדת המגן השמאלי טובה עבורו".
אתה חושב שישוו אותו אליך?
"לא, מפני שהוא מגן. את אח שלי דוד השוו אלי כל הזמן. זה היה בעוכריו, כי הוא היה אחד השחקנים הגדולים בישראל".
אמרת שפספסת את הילדים הגדולים. במה זה התבטא?
"במהלך הקריירה אתה כל הזמן נוסע. משחקים, אימונים. אתה לא מקדיש מספיק זמן לילדים. למזלי, אשתי היתה שם בשביל כולם. היא גם אשת קריירה, גם אמא טובה, גם אישה טובה. קשה מאוד להיות אשת קריירה ולגדל חמישה ילדים, אבל היא הצליחה.
"למזלי, היו לי גם ילדים קטנים אחרי שפרשתי, אז הייתי יכול לבלות איתם הרבה יותר".
מה אתה עושה איתם?
"לוקח אותם לבית הספר ומחזיר בצהריים. אני הולך איתם לסרט או לבאולינג, וזה כיף גדול. פתאום הצלחתי להרגיש את האבהות בצורה אחרת".
חטפת כאפה מהפרישה?
"אני לא, אבל יש כאלה שנופלים חזק. זה עניין של אופי. אחת הבעיות של הרבה כדורגלנים היא שהם לא יודעים לעשות שום דבר אחר בחיים, כי הם מתעסקים כל הזמן רק בכדורגל. הם יודעים לספור כמה יש בחשבון הבנק ויודעים מה יוצא מהחשבון, וזהו.
"חושבים ששחקני כדורגל הם עשירים, מרוויחים 200 אלף דולר בעונה. כדורגלן זה קריירה של 13-12 שנה, ואתה מקבל את הכסף באותו רגע; אבל אם תחבר את כל המשכורות שמרוויח שכיר ממוצע, כולל פנסיה, ולאורך הרבה יותר שנים - זה ייצא לך יותר ממה שמרוויחים בקריירת כדורגל.
"אז אחרי הפרישה, הבן אדם ילך לחפש אדרנלין. כל אחד לוקח את זה למקום אחר: אחד משקיע באיזה עסק בלי להבין כלום - ונופל, אחד הולך לקזינו ומהמר על כל הכסף שלו. וככה אוכלים אותה.
"בכדורגל אין פנסיה. לאחרונה התחילו לעשות לשחקנים קופות גמל, אבל אם הם לא ישימו בצד אחוזים מהשכר שהם מרוויחים כדי לדאוג לעתיד שלהם, יהיה להם קשה אחר כך.
"לכן, אחרי הפרישה, ספורטאי צריך קודם כל ללכת לפסיכולוג, או לדבר עם אנשים אחרים. למזלי, אני פיתחתי עסקי נדל"ן עם ג'קי בן זקן. ידעתי מה אני הולך לעשות, וזה הקל עלי".
כשאתה סוגר עסקה, זה מרגיש אותו דבר כמו אחרי שהבקעת שער?
"ממש לא אותה תחושה. אני גם לא יכול לעשות סלטה אחרי חתימה".
בית המשפט הציבורי
לאחרונה הודיעה הפרקליטות כי רביבו צפוי לעמוד לדין באשמת שוחד, כחלק מהפרשה הסבוכה שבה מואשם ח"כ דוד ביטן. על פי כתב האישום, העביר רביבו לארנון גלעדי, לשעבר המשנה לראש עיריית תל אביב, סכום של 10,000 שקלים כדי שיעזור לו לקדם תהליכי בנייה בפרויקט שרביבו הוא אחד מבעליו.
"מדובר בשני צ'קים, שקיבלנו עליהם קבלה. אני מניח שהשם שלי עבד לרעתי בנושא הזה. היו שם אחרים שנתנו 50 אלף שקלים, ולא הזמינו אותם בכלל לחקירה. זה סתם דבר מסריח. מי שמכיר אותי יודע שבחיים לא קיבלתי אפילו דו"ח תנועה. זה בסדר שהמשטרה והפרקליטות חוקרות, כי אסור לתת שוחד, והסכום לא אמור להיות מרכיב כלשהו".
אתה מודאג?
"הייתי מאוד מופתע שהגישו נגדי כתב אישום. הייתי הרבה יותר מופתע שקשרו אותי לפרשת ביטן, שאני לא מכיר. אני לא יודע מי האנשים האלה שמוזכרים בהקשר שלו, אין לי בכלל קשר אליהם, חוץ מארנון, ואני לא יודע בכלל למה קשרו אותי אליהם.
"אני לא מודאג, ואני מאמין שאצליח לשכנע את הפרקליטות שלא עשיתי שום דבר פלילי".
חבר שלך, אייל גולן, לא הצליח עד היום לנקות את החשדות ההם סביבו.
"אין ספק ששפטו אותו ותלו אותו. וזה לא רק אייל גולן. פעם היו אומרים - 'אם תורשע, אנשים ידברו עליך וישפטו אותך'. בשנים האחרונות הכל מיידי - התקשורת והציבור הם האנשים שקובעים אם אתה אשם או לא. אתה שומע על מקרים של אנשים שנהרסו להם החיים רק מהחשדות. אי אפשר להחזיר את משחת השיניים לשפופרת. ברגע שהיא יצאה, זה נגמר".
בין תהילה לצניעות
איך עברת את משבר הקורונה?
"זה לא השפיע עלי בשום צורה, כי הרגליים שלי על הקרקע. אנשים שחיו בפנטזיה מסוימת נפלו על הקרקע והתרסקו.
"אני למדתי מההורים שלי, וככה אני מחנך את ילדיי, שצריך להיות צנוע ולחיות כמו שאתה יכול לחיות. אני לא מסוגל שהילד שלי יגיד 'אני הבן של חיים רביבו'. אני לא אוהב את זה. כולנו אנשים רגילים.
"על המגרש הייתי רביבו הכדורגלן, האדם המפורסם שעושה פוזה באימון, וכשהיו מבקשים ממני 'בוא תצטלם איתי', הייתי אומר: 'לא עכשיו'. מחוץ לכדורגל הייתי חיים רביבו האדם.
"התהילה נתנה לי המון עד שפרשתי. מאותו רגע - אין לי מה לתת עוד לתהילה, ולתהילה אין יותר מה לתת לי בחזרה. אם הייתי ממשיך לחיות חיים של כדורגלן, הדרך לנפילה היתה בטוחה.
"אני מקפיד לא להתייחס לכסף כמרכיב הכי חשוב. כי אתה יכול לתת כסף לילדים שלך, אבל אם לא תיתן להם אהבה, הם יגדלו, ילכו לפסיכולוגים ויגידו: 'אבא שלי לא נתן לי אהבה'. מצד שני, רק אנשים עשירים יכולים לומר 'כסף לא מעניין אותי'.
"לכן אני חושב שצריך לחיות בגובה העיניים ולא להתפאר, ולא לחשוב שמגיע לך יותר מלאחרים, ולא לדבר על עצמך. להיות צנוע. אם אתה טוב, ידברו עליך. אדם מפורסם שמשתמש בפרסום שלו - זה לא משהו חיובי".
השתמשת בפרסום שלך?
"לפני הרבה שנים, כשהייתי מגיע לאיזה מקום, היו אומרים לי: 'בוא, תעקוף את התור'. יותר מזה, אנשים שעמדו בתור היו אומרים: 'כן, תעקוף אותנו, בכיף'.
"היום העולם שונה. תבוא לתור, וכל האנשים יגידו לך: 'מה אתה עוקף? רק כי אתה מפורסם? למה, מי אתה?'. היום הרוע שולט בעולם, הפרגון והנתינה פחות משפיעים. לכן, להיות היום מפורסם זה לא דבר חיובי".
היתה תקופה קצרה שבה היית פרשן בתוכניות ספורט ברדיו. למה הפסקת?
"זה לקח מהזמן שלי ומהשקט שלי, וזה לא מעניין אותי. אין לי תובנות להגיד. אני גם הרבה יותר רגוע בלי הדברים האלה. אני באמת צריך לשדר ברדיו ולרדת על גוטמן ואבוקסיס? זה לא בשבילי".
במקום זה הוא כותב בימים אלה סדרת מתח לטלוויזיה. "בזמן הקורונה לא היה לי מה לעשות. אייל גפן, חבר שלי, אמר לי: 'תכתוב כל מה שעובר לך בראש'. אז התחלתי לכתוב סדרה דמיונית על שני ילדים שחוו טרגדיות כשהיו קטנים, ועכשיו מחפשים לנקום ולהבין מי אשם.
"הרעיון הזה התחיל להתקדם. סגרתי עם חברת הפקה גדולה, לקחתי כותבים שיעזרו לי, והתחלנו ממש לעבוד. אנחנו כבר בפרק הרביעי".
מה לך ולסדרת מתח?
"עולם הדמיון ועולם המתח מעניינים אותי. ראיתי המון סדרות וסרטים לאורך השנים. אני לא חושב שיש משהו שפספסתי. קראתי אולי 800 ספרים. נגיד, כששיחקתי בספרד וטסנו ממשחק למשחק, הייתי לוקח איתי למלון ספר או שניים וקורא".
פסימיות זהירה
כשאתה מסתכל על הכדורגל הישראלי היום לעומת התקופה שלך, מה אתה רואה?
"אני רואה שלא משקיעים כספים בילדים. כשהייתי ילד היינו משחקים ברחוב, היום אין מגרשים שבהם ילדים יכולים לגדול. הכל מחשבים. היו לנו הרבה יותר שעות על המגרש מאשר לדור הנוכחי. זאת הסיבה ששחקנים טובים יוצאים בעיקר מהשכבות החלשות - כי שם משחקים שעות על גבי שעות.
"למאמנים לא משלמים כמו שצריך. מאמן נערים מרוויח 2,000 שקלים ועובד בחברת החשמל. אז מצפים ממנו שילך לעשות קורס אימון? הרי הוא בא לשעתיים, מעביר את הזמן והולך הביתה.
"יש קבוצות שמשקיעות במחלקת הנוער, כמו מכבי ת"א ומכבי חיפה, אבל הן מעטות. הילד שלי במכבי ת"א, אז התנאים שלו הרבה יותר טובים וההתקדמות המקצועית טובה, כי מקדישים המון זמן לעבודה. אבל החספוס הזה שהיה לנו ברחוב, השכונתיות שהיינו מביאים למגרש - אין אותם היום".
איך כן אפשר לקדם את הכדורגל בארץ?
"קשה לבוא בטענות למשרד הספורט או לממשלה בתקופה כזאת של מגיפה, אבל צריך לבנות תוכניות קדימה לעשר שנים. וצריך להשקיע המון כסף במשרד הספורט כדי להתחיל מאפס.
"קחו את ספרד, לדוגמה. עד 1998 היא לא זכתה בשום דבר. ואז הממשלה שלהם קיבלה החלטה: נתנו הטבות מס לחברות מסוימות, שהעבירו כספים ישירות למשרד הספורט, וככה גייסו משהו כמו 2 מיליארד יורו. בכסף הזה בנו אקדמיות והביאו לשם את המאמנים הכי טובים בכל ענף. משם זה התפשט לקבוצות ולמאמנים, שיישמו את מה שנלמד באקדמיה.
"מאותו רגע, ספרד זכתה בכל התארים האפשריים. לא רק כדורגל - גם כדורסל, טניס, פורמולה, מה לא.
"לכן אני אומר שזה צריך להתנהל ברמה המדינית, אחרת אין טעם להחליף מאמן כל פעם מחדש, ואז לא להבין למה זה לא עובד".
נבחרת ישראל יכולה להגיע למונדיאל? ליורו?
"אולי אם יגדילו את המונדיאל ל־120 מדינות, או אם נארח כאן יורו".
מה אתה חושב על העבודה של וילי רוטנשטיינר?
"הוא נאבק עם מה שיש לו, כמו שאומרים. במקור הביאו אותו לטפל בנבחרות הנוער, והיה מי שהחליט שהוא צריך להיות מאמן הנבחרת. אני לא אוהב את זה. אבל הוא עושה את המיטב".
אייל ברקוביץ' צריך לאמן את הנבחרת?
"כן. כי יש לו את הניסיון, והוא יודע כדורגל וראוי. אנחנו רואים איך השחקנים המצליחים בעולם, שנתנו להם לאמן נבחרות, הביאו הצלחות.
"לשחק בשיטה כזאת או אחרת - זה בלבולי מוח. בסוף הכל מסתכם בחדר ההלבשה, ואיך אתה מנהל אותו. אי אפשר לחנך ילד שאתה פוגש פעם בחודשיים. לכן מאמן של קבוצה ומאמן של נבחרת אלה שתי עבודות שונות לגמרי.
"אייל היה בחדרי הלבשה, ולכן לדעתי הוא צריך לנהל את נבחרת ישראל. הנבחרת צריכה למשוך אליה אנשים, שיהיה פרסום ועניין סביב המשחקים שלה. זה חלק ממה שאייל יכול להביא איתו".
מדגדג לך לפעמים לחזור לכדורגל?
"אחרי 15 שנה שבהן כמעט לא נגעתי בכדור, שיחקתי לא מזמן במשחק ראווה ביום הולדת של משה חוגג, רק כדי לכבד אותו. הייתי עם חצי רגל חבושה. עד היום אני מרגיש את הפציעות מהעבר בכל פעם שאני עושה ספורט".
ומה עם תפקיד אימון?
"בשביל מה? שיקללו אותי מחוץ לגדר על 70 אלף דולר שארוויח בשנה? הקדוש ברוך הוא בירך אותי, התקדמתי בחיים".
אתה צופה במשחקי כדורגל?
"מעט מאוד. אני כבר לא מחובר רגשית, וחסרים שחקנים טובים לראות. לבזבז שעה וחצי על טקטיקה ו־0:0, או לראות שחקן חסר טכניקה בליגה הישראלית שמנסה להרים את הכדור ארבע־חמש פעמים ולא מצליח - אותי זה מעצבן".
חסרים שחקנים טובים לראות בעולם?
"כן. אין הרבה שחקנים שיודעים לשחק. הכדורגל נהיה מכני, טקטי, הגנתי. אני לא מצליח למנות עשרה שחקנים שהם 'הכי טובים בעולם', פעם היו 40-30 כאלה. היום אין על מי לשלם את הכרטיס".
רוצה לנחש מי תיקח השנה אליפות בישראל?
"לדעתי מכבי חיפה יותר בשלה לזכות כי הסגל שלה איכותי, ויותר חשוב מזה אפילו - הם הרבה זמן יחד".
מי לדעתך הכדורגלן הישראלי הגדול בכל הזמנים?
"אמא שלי אומרת שאני, אמא של ברקוביץ' אומרת שהוא, ואמא של יוסי בניון אומרת שהוא. ראיתי משאלים על 'נבחרת כל הזמנים', ולא אהבתי. לוקחים קומץ אנשים בגילאים שבקושי ראו אותנו משחקים, ונותנים להם לבחור את נבחרת כל הזמנים. אין בישראל כבוד והערכה לאנשים שעשו דברים. וזה לא רק בספורט. תסתכל על הזמרים הוותיקים, מישהו מתייחס אליהם? אנשי תיאטרון, טלוויזיה, אין הערכה. הכל אינטרסים".
בימי מלך טורקיה
בינואר 2003, אחרי שנתיים וחצי בפנרבחצ'ה, ביצע רביבו את אחד המעברים המסובכים בכדורגל האירופי - לגלאטסראיי, המועדון היריב מאיסטנבול. "הייתי אז בן 31, היו לי עסקים בארץ, השגתי את כל הדברים שרציתי להשיג - אליפות, צ'מפיונס ליג. אבל פנרבחצ'ה לא שילמה לי משכורת במשך שמונה חודשים. זה לא הטריד אותם.
"באתי לנשיא המועדון ואמרתי לו: 'החוזה שלי מסתיים בעוד חצי עונה. אז או שנעשה הסכם חדש לשנתיים־שלוש, או שאני הולך, ותיתן לי את שמונת החודשים שאתה חייב לי'. הוא אמר לי: 'עוד מעט יש בחירות במועדון. אם אשאר נשיא, נעשה הסכם חדש'. אחרי כמה שבועות, כשראיתי ששום דבר לא מתקדם, אמרתי לו: 'אם ביום שני הכסף לא בחשבון שלי, אני לא בא יותר לאימונים. או הסכם חדש או כסף'.
"הכסף לא הגיע, והפסקתי לבוא. ואז קיבלתי טלפון מהמבורג. טסתי לשם, עברתי בדיקות רפואיות, והציעו לי מיליון ומשהו יורו לעונה. ביקשתי זמן לחשוב על זה, וחזרתי לאיסטנבול. הייתי בן 31, אשתי בהיריון עם ילד שלישי, ועכשיו נתחיל להזיז אותם ממדינה למדינה?
"פתאום קיבלתי טלפון מסגן נשיא גלאטסראיי, שהוא רוצה לפגוש אותי. הוא בא אלי הביתה ואמר: 'דיברנו עם פנרבחצ'ה. אנחנו מוכנים לשלם לך את כל שמונת החודשים שהם חייבים לך ואת המשכורת על חצי העונה שנשארה, ועוד שנתיים נוספות'. אמרתי: 'אין בעיה, בתנאי שאני מקבל מקדמה של 2 מיליון דולר'. טעויות לא עושים פעמיים. הפעם קיבלתי את כל הכסף".
לא הפריע לך המעבר ליריבה המושבעת?
"חובתי ככדורגלן היא להביא את הכסף הביתה, אכפת לי אם החולצה שאלבש תהיה בצבע צהוב או אדום? ואם לנשיא המועדון לא אכפת מהפרנסה שלי, למה שלי יהיה אכפת מהקבוצה שלהם?
"האוהדים של פנר כעסו מאוד, והאוהדים של גלאטסראיי שמחו מאוד. אני שמחתי, בעיקר כי קיבלתי את כל הכסף שלי".
היום שחקן ישראלי יכול להצליח ככה בטורקיה?
"היום יהיה מאוד קשה לישראלי לשחק בטורקיה. האווירה השתנתה מאז שארדואן בשלטון. דיברתי עם ערן זהבי אחרי שהוא קיבל את ההצעה מפנרבחצ'ה, בקיץ שעבר. הסברתי לו שמבחינת כדורגל, קהל והנאה, אין ספק שכדאי לשחק שם, אבל הוא לא יוכל להסתובב בטורקיה כמו בעבר, ובמשחקי חוץ זה לא יהיה קל. לא הייתי מציע לו לנסות את זה.
"מצד שני, אחרי השוד המזעזע שהוא עבר השנה, כנראה שבהולנד הרבה יותר מסוכן".
היית ממליץ לזהבי לחזור לישראל לעונת פרישה בסוף הקריירה?
"לחזור לעונת פרישה זה בדיוק כמו להיות מאמן. אני לא ממליץ. אני זוכר איך ראיתי בטלוויזיה ילד בן 13 עומד מחוץ לגדר ומקלל את אלי אוחנה, כשהוא היה מאמן. אמרתי לעצמי: זה לא שפוי שילד, שעוד לא נולד כשאוחנה עשה גולים מכלום, מרשה לעצמו לקלל אותו ככה. יש היגיון בדבר כזה?"
שגריר בדימוס
מה דעתך על כדורגלנים שמתבטאים פוליטית?
"אני רואה פוסטים כאלה ברשת. ערן זהבי, למשל, לא נכנס לאזורים פוליטיים של ימין או שמאל, אבל הוא כן מגונן על המדינה שלו. זה יפה בעיניי. גם אני השתדלתי לעשות את זה כשחקן.
"כששיחקתי בסלטה ויגו, הם לא הכירו יהודים לפניי. על ישראל שמעו רק דרך חדשות על פיגועים. לא היו אז רשתות חברתיות, ולכן הייתי צריך לעבוד מאוד קשה כדי לשנות את דעת הקהל ולהסביר להם על מסורת היהודים. כשהם שמעו בפעם הראשונה על יום כיפור, וגילו שאני לא משחק ביום הזה, זה תפס את כל הכותרות".
מואנס דאבור בחר צד בזמן מבצע שומר המוחות, וחטף הרבה ביקורת.
"אני יכול להבין את התחושות שלו. אבל כמו שאנחנו דורשים משחקן יהודי לא לומר משהו פוליטי בזמן שהוא מייצג את המדינה, כך גם שחקן ערבי צריך להקפיד על אותו הדבר. לא תמיד צריך להגיד את מה שחושבים.
"מואנס מייצג את נבחרת ישראל, הוא רץ על המגרש כי חשוב לו שנבחרת ישראל תנצח, אז עם כל הכאב - הוא לא תמיד יכול לומר הכל".
מה אתה חושב על הפוליטיקה הישראלית?
"אני כבר לא מאמין לפוליטיקאים, ואני חושב שהם לא מאמינים לעצמם. אישית, אני לא נכנס לתחומים שאני לא מבין בהם, ופוליטיקה היא אחד מהם. פוליטיקה היא מגרש שחייבים לשקר בו, ואני לא אוהב אנשים שמשקרים או אומרים דברים עבור כיסא בממשלה.
"כספורטאי לשעבר, חשוב לי שמשרד הספורט יהיה גוף חזק, שיעברו אליו משאבים. כי בינתיים, התקציבים הולכים למקומות אחרים. אני חושב שלשר הספורט צריכה להיות זיקה לספורט, כדי שיוכל לקדם דברים".
יש משהו שאתה מצטער עליו?
"לכל אחד יש דברים שהוא מצטער עליהם, אבל זו לא חוכמה להסתכל לאחור בגיל 49, כי היום התובנות שלי והחוכמה שלי הרבה יותר מפותחות. בזמנו ידעתי במאה אחוז שכל החלטה שלי היא נכונה. היום, כשאני מסתכל על הדברים בדיעבד, אני מבין שהייתי דביל. לכן אין טעם לדוש בזה. לא הייתי מגיע לאן שאני היום אם לא הייתי עובר את כל הדבר הזה.
"אגב, יכול להיות שאני עדיין טועה. די הגיוני שכשאהיה בן 60, לא אבין למה עשיתי את מה שעשיתי עכשיו".
nirw@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו