סטיילינג סטטיק: איתי בצלאלי, סטיילינג בן־אל: מעוז דהאן,
איפור: ורד בדוסה רוטרו, שיער: רון מרציאנו, מוצרים: באדיבות ACE
שנתיים אחרי שחתמו על חוזה בינלאומי אצל חיים סבן, החלום האמריקני של לירז רוסו ובן־אל תבורי כבר היה בהישג ידם. בפברואר אשתקד היתה להם נסיעה חלומית לארה"ב, עם סיבוב יחסי ציבור מתוקתק שהוכתר בהצלחה וסימן עבורם עתיד ורוד כמו מעיל מארון הבגדים של בן־אל.
לאורך שבוע אינטנסיבי בניו יורק חיו תבורי ורוסו (סטטיק, בשבילכם) כמו בחלום. הם דילגו בין תחנות רדיו מקומיות, הפיצו את הבשורה והתמודדו באנגלית עם מראיינים סקרנים, שתהו למה לנטוש חיי תהילה בישראל כדי להתחיל מאפס באמריקה.
באותו שבוע התעוררו השניים עם שחר, התלבשו יפה (זאת אומרת, סטטיק התגנדר בחליפה בצבע בננה, ובן־אל בחר ז'קט ורוד פתוח בלי חולצה מתחת) ויצאו להתארח בשתיים מתוכניות הבוקר הפופולריות בארה"ב - "גוד מורנינג אמריקה" ו"לייב עם קלי ריפה וראיין סיקרסט", שמשודרות בסינדיקציה מחוף לחוף.
"אתה נשרט רק מזה שאתה חושב על איפה אתה נמצא", אומר סטטיק, "אני עברתי למצב אוטומט, כאילו לא מודע למה שקורה. ידעתי שאם אחשוב יותר מדי, לא אתפקד".
בן־אל: "לפני שעלינו לבצע את השיר שלנו עם פיטבול, עמדנו בצד של האולפן ואמרנו אחד לשני בהתרגשות: 'אחי, אני לא מאמין שאנחנו באמת כאן'".
אבל הם היו שם. וכשהלילה ירד על ניו יורק סיטי, התקיימה באולם סגור בטיימס סקוור מסיבת ריקודים סוערת, שבשיאה הופעת בכורה של הצמד בעיר. "זה היה שבוע מהסרטים", אומר סטטיק.
השבוע ההוא הוקדש גם לתכנון מדוקדק של המשך הפריצה, לניצול הזדמנויות, ומעל הכל, לסגירות אחרונות לקראת סיבוב ההופעות שתוכנן לקיץ 2020 עם פיטבול ושון פול. 38 הופעות היו בתכנון, באצטדיונים של 20 אלף איש, כשסטטיק ובן־אל הם מופע החימום. הסכם עם סוכנות האמנים CAA נחתם, והיה גם סיכום על ביצוע שיר בגמר של "אמריקן איידול" ועל אירוח בתוכניות הלייט־נייט של ג'ימי קימל וג'יימס קורדן.
הם חזרו לארץ ב־2 במארס, ואז באה הקורונה. העולם קפא, ואיתו החלום האמריקני של סטטיק ובן־אל.
"אין מה לעשות. לא בוכים על חלב שנשפך", אומר בן־אל.
"הקורונה היא אירוע היסטורי, ואנוכי להסתכל עליו במבט של 'מה זה עשה לי בקריירה בארה"ב'", ממשיך ססטיק, "המגיפה שמה פרופורציות על החיים. תמיד האמנתי שלא לעולם חוסן, אבל להרגיש על העצמות שלך שהכל יד הגורל, והכל יכול להשתנות בן־רגע, זה דבר בריא מאוד. במיוחד עבור ילדים צעירים שמצליחים, כמונו.
"אני שמח שעברנו את זה, כעם. יום לפני החיסון עלה לי החום, ונורא נבהלתי כי חשבתי שנדבקתי. אבל הכל טוב, וכולנו מחוסנים. אני שמח שההורים שלי בסדר ושהאנשים הקרובים אלינו בסדר".
בן־אל: "התבגרתי המון בשנה הזאת. זה גם הקורונה וגם הגיל. היום אנחנו עם ראש על הכתפיים. התחלנו כשהייתי בן 24 וחצי, היום אני כבר בן 30. סטטיק יהיה השנה בן 31, בעזרת השם. בהתחלה הייתי מאוד־מאוד בזבזן, והיום אני מאוד שקול. אני מסתכל על החיים אחרת, כבר לא מתעצבן. הילד מרגיע אותי. לפעמים הוא עושה דברים, ואני אומר לעצמי 'מה, אני אתעצבן עליו עכשיו? אין מה להתעצבן, כי הוא לא יבין כלום ורק יבכה, ויהיה יותר בלאגן'. אז אני מתאפק, וככה לומד על עצמי המון".
איך העברתם את השנה האחרונה?
בן־אל: "הרבה זמן בבית. הבמה חסרה לי מאוד".
סטטיק: "היתה חסרה אינטראקציה בכללי".
בן־אל: "את סטט בוי לא ראיתי מלא זמן. מלא. הכי הרבה זמן שאי פעם לא ראיתי אותו".
סטטיק: "אני לא ראיתי אף אחד כמעט כל השנה הזאת".
בן־אל: "ראית אותי מדי פעם בצילומים לקליפים ולתוכניות. אבל שתבין, היינו מתראים רק בצילומים, שזה היה פעם בחודש־חודשיים. לפני זה היינו נפגשים כל הזמן, עובדים יחד כל יום. זה שינוי קיצוני מאוד".
ע' סטיילינג: שני לסרי,איפור: ורד בדוסה רוטרו, שיער: רון מרציאנו
תסמכו על סטטיק ובן־אל ששום מגיפה עולמית לא באמת תעצור אותם. למרות ההגבלות, ביטול התוכניות ועוצר הטיסות, הם עשו מהקורונה לימונדה, ככה שהכל בסדר, טודו בום. השניים המשיכו לעבוד גם מרחוק - למשל, להכין קליפים, שצילמו כל אחד מביתו ואחר כך חיברו ביחד. הם גם המשיכו ליצור מוזיקה.
שני השירים הקליטים ששחררו בשנה שעברה, "Further Up" עם הראפר פיטבול ו־"Shake Ya Boom Boom" שהקליטו עם וויל איי.אם מבלק אייד פיז, תפסו והחלו למשוך הקלקות, עשרות מיליוני האזנות וצפיות בכל פלטפורמה. בספוטיפיי, לדוגמה, נרשמו האזנות מ־92 מדינות.
סטטיק: "הגדלנו משמעותית את המספרים שלנו ברשת. היינו מקום ראשון בהאזנות בכל מיני מדינות שלא חשבנו עליהן בכלל, כמו איטליה, טורקיה וגרמניה. בעולם שכיוונו אליו, אירופה בכלל לא היתה בלופ מבחינתנו.
"הגיעו מאזינים חדשים. היוטיוב מלא תגובות מכל מיני מדינות. טיקטוקים עם הריקודים שלנו מכל מיני מקומות בעולם. משפיענים שלא שמענו עליהם, אנשים עם מיליוני עוקבים מתייחסים אלינו, וככה גם אנחנו נחשפים אליהם. זה ממש מרחיב את האופקים להיות פתאום שייך לעולם הגדול. נהיינו קטנים, ואנחנו שוחים בבריכה עצומה.
"מצד שני, אני אומר: איזה כיף שזה קרה קודם בישראל. תמיד שאלו אותנו אם אנחנו רוצים להצליח בחו"ל, ותמיד התגובה שלנו היתה שאנחנו רוצים לעבוד קודם פה, ואז נדבר. בשנים האחרונות עברנו בארץ בית ספר לחיים האמיתיים. כשאתה הולך על קהל ענק כמו ארה"ב, כדאי שתהיה במצב שכבר בדקת את המכונה, שאתה יודע לעבוד, יודע מה זה אולפן ומה זה לטוס. היום המכונה שנקראת סטטיק ובן־אל מוכנה להתמודד עם האתגר הזה".
וכך בנויה המכונה: סטטיק ובן־אל במרכז. את גרעין המערכת משלימים המפיק המוזיקלי ג'ורדי (ירדן פלג) והמנהלים האישיים יואב גרוס ואורון כלפון. לזה מתווספת מעטפת תומכת ענקית של צוותים - אנשי במה, אנשי סאונד, יחסי ציבור, גרפיקה, צלמים, ועוד. למערך הזה נוסף בשלוש השנים האחרונות גם סניף אמריקני, שמופעל באמצעות חברת סבן מיוזיק.
"בארה"ב לכל תפקיד יש אדם", מסביר סטטיק, "בישראל כל אחד יודע לעשות הרבה יותר מתפקיד אחד, גם ברמת הניהול. למשל, ג'ורדי. בארה"ב היו לו טכנאי, מקליט, מישהו שעבד על מיקס ואחד שעשה מאסטר. כשאנחנו מקליטים בארץ - ג'ורדי עושה את הכל בעצמו. כנ"ל כשמצלמים קליפים. כשצילמנו בארה"ב, היו הרבה יותר אנשי צוות על הסט. בארץ יש 20 איש מקסימום".
כשהשמיים ייפתחו, הם מקווים לשוב לאמריקה, להמשיך את המסע שהחלו לפני הקורונה. לחזור להופיע שם, ועל הדרך לקפוץ לעוד מדינות שבהן השירים שלהם תפסו. על מנת לא להחליד עד אז, הם חזרו בינתיים להופיע בהופעות סגורות בארץ, ובהמשך החודש מתוכננת להם הופעה בלייט־נייט של קורדן, שתוקלט בזום מהארץ.
יש לכם מחשבה לעשות מוזיקה יותר פרובוקטיבית עבור השוק האמריקני?
סטטיק: "שמע, זה קונפליקט. אנחנו מצלמים כאן קליפ, והצוות בארה"ב שולח לנו תגובה: 'זה לא מספיק סקסי'. הקונפליקט הוא בינינו לבין מה שהם אומרים לנו. כשצילמנו את 'Further Up', הרגשנו כמו ילדים שמתחבאים מההורים כדי לצלם 'דברים שאסור'. והפידבק שקיבלנו על זה היה: 'מה, צילמתם במאה שערים?'"
בן־אל: "אני הייתי עם חולצה פתוחה ככה, ואמרו: 'למה בן־אל לובש חולצה?'"
סטטיק: "בארה"ב נוצר קונפליקט. אנחנו, כבחירה, האמנו שהמוצר 'סטטיק ובן־אל' לא יגיע מהמיניות, אלא מהמוזיקה. בפופ ובראפ העולמי המיניות סופר מוחצנת, בצורה סופר מוגזמת. ואנחנו, מתחילת הדרך, היינו נגד זה. אין לנו רקדניות על הבמה, תמיד היו רק גברים רקדנים. לא הלכנו למקומות כאלה כדי לא למכור את הסקס הזה".
הרבה זמרים ישראלים מנסים לפרוץ היום בחו"ל.
סטטיק: "לא סתם לאורך ההיסטוריה של ישראל רבים חזרו עם זנב בין הרגליים. לספוטיפיי עולים 60 אלף שירים ביום. כל חברות התקליטים הגדולות מגייסות 50-30 אמנים בינלאומיים בחודש. זה שוק עצום ממש, צריך שם משאבים, תקציבים ומזל. זה מאוד קשה. כמעט בלתי אפשרי.
"אני חושב שלמרגי יש בדיוק את מה שצריך, הוא מועמד מצוין להצליח בעולם. יש שם כמוהו כמו מים, יפים שיודעים לשיר, אבל אני מאמין בו בגלל שאני מכיר את האיש".
נגה ארז הגיעה השבוע לג'ימי קימל. היא חווה בשבועות האחרונים הצלחה מסחררת.
"היא מאוד מוכשרת. הז'אנר שלה מאוד ריסקי, אבל היא מביאה מוזיקה מטורפת והקליפים מושקעים, ואי אפשר להישאר אדיש לזה. עובדה שאנשים בעולם, כמו בילי אייליש ואחרים, לא נשארו אדישים. השאלה היא לאן זה ילך מכאן. לצורך העניין, אם אתה שואל אותי למי יש את זה - אז לנגה ארז יש את זה. לא מזמן היא גם דיברתי איתה ממש על זה".
עכשיו גם סטטיק ובן־אל משחקים במגרש של הגדולים. למשל, שיר משותף עם וויל איי.אם, שבעבר הפיק מוזיקלית סטארים כמו מייקל ג'קסון, ג'סטין ביבר ובריטני ספירס.
"עשינו איתו שיחות פייס־טיים, והוא שינה המון והיה מאוד פעיל", מספר סטטיק, "מאוד עניין אותו איך הביט יישמע, איך ההפקה תישמע. יש הרבה מה ללמוד ממנו, הוא אמן אמיתי. גאון באמת".
בן־אל: "הוא ראיין אותנו כמה פעמים בתוכנית רדיו שלו. אחלה בן אדם. שנון מאוד".
סטטיק: "כיף לקבל פידבק חיובי מאנשים ברמות האלה. כשוויל איי.אם שמע את הפזמון והתלהב כמו מטורף, זאת מחמאה עצומה. בכל זאת, אנחנו כתבנו את הפזמון. הרי מה אתה מחפש? את האישור שאתה מתאים לקהל הגלובלי והענק שאתה פונה אליו".
בן־אל: "אבל אנחנו אף פעם לא חיפשנו אישור ממישהו".
סטטיק: "בטח שכן. עניין אותך כמה צפיות יש לנו ביוטיוב, כל יום היית מרפרש ובודק".
בן־אל: "זה היה ממש בהתחלה. ולא כדי לקבל אישור שעשיתי משהו טוב, אלא כי זה נותן הרגשה כיפית".
סטטיק: "בסוף אתה חייב לדעת שאתה הולך בדרך הנכונה, אחרת תהיה אמן נישה. אתה חייב פידבק, חייב איזשהו אישור. המקצוע זה פידבק, זה האישור של הקהל".
בן־אל: "אני חי מהקהל, אני מתפרנס ממנו ואוהב אותו, אבל אני לא מחפש את הפידבק".
סטטיק: "אז אני כן. אני מחפש את הקהל. אני מחפש את הדעה של האנשים".
בן־אל, כשנבחנת בגיל 16 באודישנים של "כוכב נולד", לא חיפשת את האישור של השופטים לכישרון שלך?
בן־אל: "רציתי להיכנס לתוכנית כדי להצליח. להתחיל קריירה, לעשות מוזיקה ולהתפרנס מזה".
סטטיק: "גם להתפרנס זה פידבק. צפיות, קהל, תגובות, עוקבים, פרנסה או שוויל איי.אם עף על השיר - זה הכל אישור. אנחנו חיים על פידבק".
בן־אל: "אבא שלי היה אומר, 'מרוק לא תתפרנס, מזה ומזה לא תתפרנס, לך תעשה ים־תיכוני כדי שתוכל להביא כסף הביתה. עם פרסום לא הולכים למכולת. רוצה לקנות לחם? לך לים־תיכוני'. אבל אני שמעתי סלין דיון עוד מגיל 10. מה שאנחנו עושים עכשיו, זה תמיד היה הכיוון שלי.
"אני רודף אחרי הגשמת החלומות שלי, שהם כמו אצל כל בן אדם בעולם - פשוט להסתדר. לא להיות מולטי מיליונר, אלא להסתדר. להקים משפחה, לגדל ילדים, שתהיה לי אפשרות לקנות לילד שלי אוטו בגיל 18".
סטטיק: "הייתי רוצה לזכות בפרס. גראמי או אמי. אפילו להיות מועמד. כבר היינו מועמדים פעם אחת ב־Latin Music Awards, וזה היה אדיר. כשנתחיל להופיע באירועים כאלה זה יהיה מרגש ממש".
אתם חושבים שבארץ מעריכים אתכם מספיק?
סטטיק: "אני לא מסתכל אף פעם על הערכה, אני חושב רק על השיר הבא. כשיגיע היום לסכם, נסכם. אני מקווה שהוא רחוק, ועד אז אני לא שופט את עצמי כמה אני מוערך. אני לא במרדף אחרי הערכה".
אתם שלמים עם כל מה שעשיתם עד היום בקריירה?
בן־אל: "יש דברים שלא אהבתי, אבל אני שלם עם הכל. לא מתחרט על שום דבר. אם הייתי בוחר דרך אחרת, לא הייתי פוגש את סטטיק".
סטטיק: "אני חושב שכל מה שעשינו היה פנומנלי, מושקע במאה אחוז, המקסימום שיכולנו באותו רגע. 'סטטיק ובן־אל' זה לא קו ישר. אנחנו מכלול של הרבה מאוד דברים. עד היום השירים שלנו לא באותו ז'אנר. אין משהו שבדיעבד הייתי מוחק מההיסטוריה. בעיניי, הדבר שבאמת שימרנו כל הזמן זה איכות המוצר. תמיד מקסימום. בחיים לא ויתרנו לעצמנו".
בזמן שהם פוזלים לאמריקה, המכונה בישראל לא מפסיקה לדהור. השנה החולפת היתה פורה מאוד, למרות הקורונה: הם הוציאו שירים עם מירי מסיקה ("We"), נסרין קדרי ("חביב אלבי") ואנה זק ("קוביות"), ובחודש שעבר שחררו את "קקטוס", שנועד "לתת גרוב לצברים ולצבריות לקראת יום העצמאות".
בנוסף הם משתתפים בשתי תוכניות הדגל של קשת 12 - "הזמר במסכה", שצילומי עונתה השנייה יחלו בסוף החודש, ו"הכוכב הבא", שצילומי עונתה השמינית בעיצומם. הם ב"כוכב" כבר ארבע שנים, אבל מאז שהצטרפו חלה אינפלציה בשולחן השיפוט. העונה מצטרפת אליהם ואל אסף אמדורסקי, קרן פלס, שירי מימון ואיתי לוי גם נינט טייב.
"כשהיא זכתה ב'כוכב נולד' היינו ממש ילדים", אומר בן־אל, "הייתי בן 9, והתעקשתי ללכת לגמר בניצנים. ביקשתי מאבא שלי שישיג לי כרטיסים, והוא היה צריך להתקשר בשביל זה לכל מיני אנשים. מאוד אהבתי אותה".
לראשונה מאז 2015 הפרס למנצח העונה לא יהיה נסיעה לאירוויזיון, לאחר שבמכרז של תאגיד השידור הציבורי זכתה הפעם "אקס פקטור" של רשת 13 כמי שתבחר את הנציג הישראלי. במקום זה, הזוכה ב"הכוכב הבא" יסתפק בפרס של מיליון שקלים.
סטטיק: "היום, כשזה רק 'הכוכב הבא', זה בדיוק מה שאנחנו מחפשים - את הכוכב הבא. בדיעבד, אתה לא באמת יכול לדעת מה יצליח באירוויזיון. קח את רביב כנר, למשל: מה שלא הביא אותו לניצחון זה השיקול של האירוויזיון. למרות שלגמרי הגיע לו לזכות בתוכנית שמחפשת את 'הכוכב הבא'. הוא באמת תגלית".
לא עדיפה הופעה מול 300 מיליון איש על פני מיליון שקלים?
סטטיק: "מיליון שקל יכולים לקחת אותך הרבה יותר רחוק מהאירוויזיון. אם אתה זוכה באירוויזיון זה משהו אחר, אבל אם רק היית באירוויזיון, אז מיליון שקל ייתנו לך יותר".
בן־אל: "הופעה באירוויזיון גם יכולה למחוק קריירה. אותו דבר עם כסף - אתה יכול לקבל מיליון ולא להצליח. אבל המיליון הרבה יותר פרקטי מהאירוויזיון. צריך כסף כדי להמשיך לייצר ולעשות, אחרת אתה נעלם".
סטטיק: "בתור היפוכונדר, תשמע מה אני אומר - הניצחון של נטע רק מקטין עוד יותר את הסטטיסטיקה של כל היתר. נטע כבר עשתה את זה, זהו. זה אחד לדור. הסיכוי לעוד אחד כזה בקרוב ירד משמעותית".
אם היו מציעים לכם, הייתם רוצים להופיע באירוויזיון?
סטטיק: "פעם בן־אל רצה, וירד לו מזה".
בן־אל: "לא יודע אם ירד לי, אבל היום אני כבר במקום אחר. זה תמיד יהיה איפשהו חלום שלי. אולי בגיל 60, אם ישלחו אותי אז אעשה את זה, אם עדיין נהיה ביחד. אולי בסוף הקריירה שלנו".
סטטיק: "אני חושב שאנחנו עושים את הדרך שלנו בצורה הכי ישירה ונכונה שיכולה להיות. לאט־לאט, צעד אחר צעד. לפני שש שנים, ממש שנייה לפני שאני ובן־אל התחלנו לעשות מוזיקה יחד, שלחו לי הזמנה להשתתף ב'הכוכב הבא לאירוויזיון'. המלהק כתב לי בפייסבוק: 'אנחנו מאוד אוהבים את השיר שלך 'בא לה לרקוד', אולי תבוא לאודישן?'
"ואני עניתי לו שאני לא מאמין בקיצורי דרך ומעדיף לעשות את הדרך שלי לאט־לאט. ככה אני עד היום. מעדיף שנעבור כל מכשול ומהמורה בדרך שלנו. יש משהו באינסטנט הזה שהוא מפחיד".
כבר שש שנים שהם צמודים זה לזה כמו בגד ים של גומיגם. משלימים אחד לשני את המשפטים, מבינים זה את זה על עיוור, ומבטיחים לא להיפרד לעולם.
סטטיק: "האמת שהקורונה הרחיקה אותנו פיזית, וזה מבאס. בעזרת השם, אני מקווה שעכשיו זה יחזור להיות כמו קודם".
בן־אל: "אנחנו כמעט לא מדברים בטלפון, בעיקר מתכתבים, כי אני לא עונה לטלפונים. אז מדברים כשנפגשים".
סטטיק: "עכשיו בן־אל בתקופה שבה הוא כל הזמן מדבר איתי על מניות ועל מטבעות קריפטו".
בן־אל: "אני קורא על זה הרבה ומתעניין. כשאנחנו נפגשים, אנחנו מדברים בינינו הרבה בולשיט. כל הזמן שטות אחרת. כל אחד ומה שהוא אוהב באותו שבוע".
סטטיק: "אני אוהב משחקי מחשב. אני חזק מאוד בגיימינג".
מה מחבר ביניכם?
בן־אל: "אי אפשר להסביר. זה כמו שאומרים: 'כשיהיה לך ילד, תבין מה זו אהבה'. פשוט אי אפשר להסביר את החיבור".
סטטיק: "אנחנו כבר כמו ישות אחת. עברנו דרך ביחד. זה כמו חברים מהצבא, חברות אחרת. בן־אל הוא חלק מהחיים שלי, והחוויות שעברתי איתו בקריירה מאוד קיצוניות".
מתי רבתם בפעם האחרונה?
בן־אל: "באמא שלי, אני לא זוכר".
סטטיק: "כנראה מתישהו לפני הקורונה".
בן־אל: "גם אז לא ממש רבנו".
סטטיק: "היו ויכוחים".
ואיך משלימים?
סטטיק: "בסוף נרגעים. אנחנו מבינים למה אנחנו אוהבים אחד את השני, ולמה אנחנו עובדים יחד. ממש כמו בזוגיות, אתה אומר: אני לא זורק הכל בגלל איזשהו ויכוח. אנחנו גם מכירים כל כך הרבה שנים, שאנחנו כבר לא מדליקים אחד את השני".
בן־אל: "אנחנו בוגרים היום. כל אחד מכיר את השני, יודע איפה ללחוץ כשצריך. אני יכול להיות ממש עצבני, והוא ילחץ על הנקודה וירגיע אותי בשנייה".
אתם מדמיינים את היום שבו תיפרדו?
סטטיק: "וואלה, לא. אנחנו ביחד עד האופק. אני לא רואה את זה נגמר בשום צורה. אחרי ששניים הופכים לאחד, אז לפרק ולהתיך עכשיו זה סיפור. מאוד ברור בינינו מי עושה מה, מה החוזקות של כל אחד ומה התפקיד שלו. אז לאגו אין מקום".
בן־אל: "אנחנו לא מוּנעים מאגו בכלל".
סטטיק: "שמע, יש אגו. זה לא שאנחנו אדישים לחלוטין לעולם ולא אכפת לנו כלום. יש אגו בריא".
בן־אל: "אני אדיש לעולם. כבר חצי שנה לא אכפת לי מהעולם, בגלל הילד. אני חי. התחלתי לחיות. הבנתי שברגע שיש אגו, אתה מתחיל להתעצבן, ואז אחרים נשארים עם חיוך ואתה הולך עצבני כל היום. אז מה אכפת לי. שאחרים יתעצבנו".
כמעט מיותר לציין שבן־אל הוא בנו של הזמר שימי תבורי. הוא נולד לתוך החיטוט הציבורי החודרני בחייו, באמו אביבה תבורי, בנשותיו של אביו, וכו'. הכביסה של משפחת תבורי תמיד התכבסה במדורי הרכילות, כל מאורע במשפחה קיבל אייטמים חסרי פרופורציה, כל פרידה וסכסוך זכו לניתוח ולמעקב, ונדמה שלא היה ראיון שבו בן־אל לא אולץ להתמודד עם שאלות קנטרניות על טיב הקשר בין שניהם, שאינו לגמרי יציב.
"פעם היה לי קשה עם זה נפשית", הוא מודה, "כבר כשהייתי ילד חיטטו וכתבו על אבא שלי. אישית אני חושב שאני לא צריך לדבר על זה, ואני הכי נזהר בעולם לא להוציא כביסה מלוכלכת. אלה החיים האישיים שלי, אבל אני גם אדם ציבורי, שמשמש דוגמה לילדים, אז אני מנסה להיות רגוע".
סטטיק: "האהדה לבן־אל לא קשורה לאבא שלו, ולכן זה ממש לא עניין לציבור. הוא לא מפורסם בגלל הקשר שלו עם אביו".
בן־אל: "אבל אי אפשר להתעלם מזה. אבא שלי פתח לי דלת, ובלי זה לא הייתי מכיר אותך".
סטטיק: "הקשר ביניכם לא ציבורי. אתם לא הקרדשיאנס".
בן־אל: "מצד שני, אני יכול להבין למה אנשים שואלים. עד היום, לאן שאני הולך, אנשים אומרים לי, 'גדלתי על אבא שלך'. עדיין מעריצים אותו. אוהבים אותו. גם אני אוהב אותו. זה אולי כואב לאנשים באיזשהו מובן. הוא יודע שהדלת שלי פתוחה, ושהוא יכול לבוא תמיד. בכיף. בזרועות פתוחות. עם חיבוק ונשיקה בפה".
מתי דיברתם לאחרונה?
בן־אל: "אהיה כן איתך. לא יודע".
סטטיק: "אני דיברתי עם אבא שלך לא מזמן, לפני שלושה-ארבעה חודשים. אוראל (אחיו של בן־אל; נ"ו) העלה אותו לדיסקורד (צ'ט של גיימרים)".
בן־אל: "אנחנו מדברים פה ושם. הוא פתאום שואל 'מה שלומך', וזהו. אין לי אנטי אליו. הוא אבא שלי, לא הייתי קיים בעולם בלעדיו. תמיד אעריך אותו בתור זמר, בתור בן אדם וגם בתור אבא. הוא גידל אותי, אני לא יכול לקחת את זה ממנו, אני אוהב אותו".
והיום, כשהילד שלך, תו פרינס, כבר כמעט בן שנתיים וחצי, יש לך פרופורציות חדשות על המושג אבא?
"איך אומרים, אל תעשה לחבריך את מה ששנוא עליך. אני חושב שאני אבא טוב שלומד מטעויות, גם כאלה שאני עשיתי. אני אחלה אבא. יש לי פה ערימה של 12 מתנות עטופות. כל שישי־שבת, כשהוא איתי, אני מוציא לו מתנה עטופה לפתוח, ואז אנחנו משחקים עם המתנה ביחד. ממש עכשיו הבאתי לו את הבימבה הזאת".
סטטיק: "הלוואי עלי. אני גם יכול לבוא לקחת מתנה כל שבת?"
בן־אל: "מה תעשה איתן? אתמול אמרתי לתו, 'רוצה שאבא ישכב לידך ונראה טלוויזיה ביחד?', והוא אמר לי, 'יאללה בוא', וזז לעשות לי מקום על הספה. אתה יודע מה זה עשה לי? הוא כנראה למד את הסלנג הזה מאורטל, וכשהוא אמר לי את זה - וואו, איך התרגשתי.
"הוא מאוד מפותח. מדבר, מצליח להגיד מה שהוא רוצה. מבין כל סיטואציה. אני מנסה עכשיו ללמד אותו לעשות פיפי, כי אין לו גבר בבית, הוא חי עם אורטל, וכל פעם שהוא אצלי אני אשכרה עומד ומלמד אותו. אני האבא, זה מחובתי".
היה לך קשה להתחבר אליו בהתחלה?
"לא יודע, כי בדיוק נפרדתי מאורטל והפרידה עצמה היתה קשה. התברכנו בילד מדהים, שקט, לא בוכה. מקבל מכה ואומר 'אוי'. יום אחד הוא נפל ונחתך בגבה, צרח אולי דקה וזהו. יש תינוקות שיראו דם ויצרחו שעה. לא הוא. לקחו אותו לבית חולים, תפרו, וזהו".
חטפת ביקורות על זה שלא ראית את הילד תקופה ארוכה, שהתרחקת.
"אנשים רואים מה שהם רוצים. היום כולם מושפעים מהאינסטגרם, ואם אני לא מעלה סטורי עם תו - מתחילים לחשוב ולדבר. כל פסח הייתי איתו, אבל העדפתי לא להעלות סטוריז אלא רק להתמקד בילד שלי".
איך הקשר עם אורטל?
בן־אל: "אבא ואמא לילד. מעבר לזה, אין שום קשר".
בשלושת החודשים האחרונים תבורי יוצא עם סרן בר פרץ, בת 27 מתל אביב, המשרתת בפיקוד העורף. "פשוט התאהבנו", הוא אומר.
זה רציני?
"פגשתי את הוריה. אני עוד לא יודע לאן ילך הקשר הזה".
בחודשים הקרובים, והתאריך הוא בינתיים סוד כמוס שרק בודדים יודעים, ישבור סטטיק את הכוס ויינשא לשרית פולק (29), זוגתו בחמש השנים האחרונות. הם הכירו דרך בן־אל, ורק אז גילו שגדלו יחד באותו רחוב בחיפה, ושהוריהם היו מיודדים. החתונה נקבעה למאי בשנה שעברה, נדחתה לאוקטובר בגלל הקורונה, ואז הגיע סגר שני, ששוב עצר את ההכנות.
"שריתוש אמונה כמעט על כל ההכנות", הוא אומר, "היא מפיקת אירועים במקצועה, אז זאת העבודה שלה. לי אין עדיין ניסיון בחתונות. חברת ההפקה שלה ירשה עכשיו את השם שלי, 'רוסו'. תחשוב איזה מטורף: היא שינתה את שם החברה לשם המשפחה שלי".
האבהות של בן־אל עושה לך חשק לילד?
"אני חושב שיש לי חשק להיות אבא סתם כי הגעתי לגיל. חיכיתי הרבה זמן, כי אני רוצה להיות אבא שמסוגל להשקיע באבהות. למרות שדי ברור שלא אוכל להתרכז רק בגידול שלו. אבל וואלה, אני מוכן לילד".
העובדה שאתה ילד מאומץ השפיעה על ההסתכלות שלך על הורות?
"לא. חוויתי הורות מאוד רגילה. ההורים שלי הם ההורים שלי לכל דבר, הם אבא ואמא שלי מגיל ארבעה חודשים. אבל אני כן רוצה לאמץ. אני רוצה לקחת ילד ולתת לו את המתנה שנתנו לי".
יש לך מחשבות כמו "למה ההורים הביולוגיים נטשו אותי"?
"ברור, אבל גדלתי עם אמא ואבא. אם הייתי גדל בבית יתומים, זה בטוח היה משפיע עלי. אבל אני מאוד מאמין במוסד של 'אבא ואמא', פשוט כי יש לי, וגם כי הם עדיין נשואים. בשבוע שעבר חגגו יובל 50 שנה, והם בקשר מצוין".
עדיין לא פתחת את תיק האימוץ.
"האמת היא שיש לי חשק כבר הרבה זמן. בגלל שאני מתחתן בקרוב, ברבנות פתחו את התיק כדי לוודא שאני יהודי. ישבתי בחדר אחד עם דיין, כשתיק האימוץ שלי פתוח בפניו, בזמן שאני יושב מולו. כלומר, אני והתיק היינו באותו חדר יחד".
ולא התפתית להציץ? לגלות לפחות באיזו מדינה נולדת?
"לא. זה מלחיץ. הרגע יבוא כשארגיש אותו. יכול מאוד להיות שכשיהיה לי ילד, זה יבשיל אצלי. אבל היי, לפחות אני יודע בוודאות שאני יהודי".
בן־אל: "אני דווקא מצליח לשלב. אני אבא מעורב, משתדל לקחת את הילד כמה שאני יכול, גם בימים שלפי הסכם המשמורת הוא לא אמור להיות אצלי. אני באמת נלחם. עכשיו היתה בינינו מלחמה, שהיא חיובית בעיניי, מי לוקח את הילד לחג.
"נסגרה לנו הופעה מייד אחרי הקורונה. זה היה היום שלי עם הילד, ולא היה לי בייביסיטר מעכשיו לעכשיו, אז לקחתי אותו איתי לראות אותנו מופיעים. הוא היה מאחורי הקלעים. לפני שהיה לי ילד, חשבתי 'וואי, איך אצליח לנהל הכל', אבל היום אני יכול להגיד שגם אם יהיו לי שישה ילדים - זה הכי קל בעולם. טוב, אולי שישה לא, אבל ילד או שניים זה באמת קל.
"גם תלוי איך אתה מחנך אותו. אם יצא לך ילד פושע, אכלת אותה. אבל תו באמת נסיך. הוא מקל עלי. כשהוא לידי, זה עוזר לי לנפש".
הפסדתם כסף בגלל ביטול סיבוב ההופעות בקורונה?
סטטיק: "כמעט כל המקצועות במדינה חטפו, ובטח שכל תעשיית הבידור נפגעה כלכלית. מי שהתנהל חכם מראש, לא היתה אמורה להיות לו בעיה, כי זה מקצוע מתגמל. אני ובן־אל, ברוך השם, עבדנו. בתחילת הקורונה היה 'הזמר במסכה', עשינו קמפיינים למילקי ולאורבניקה.
"התנהלנו נכון, אז לא חשנו זעזוע. אם אתה חכם עם הכסף שלך, אז עברת את זה. אם לא - נפלת. אני רוצה לחשוב על עצמי שהייתי חכם".
בן־אל: "משתדלים להתנהל חכם".
סטטיק: "האנשים במעטפת של התעשייה נפגעו מאוד קשה. הרבה עזבו את המקצוע, הענף איבד כישרונות. מצד שני, הרבה אנשים לא מצאו את עצמם בתקופה הזאת, ועכשיו הם רוצים לחזור לעבוד".
אמנים, אנשי במה ותעשייה יצאו להפגנות סוערות בימי הסגרים. הם טענו שהמדינה לא שמה על התרבות.
בן־אל: "אני לא אוהב להיכנס לפוליטיקה".
סטטיק: "גם אני לא, וזה שיא הפוליטיקה. אישית אני לא מתלונן. הלוואי שהיו לי מענקים הרבה יותר גדולים, הלוואי שאף אחד לא היה מאבד את העבודה שלו. למזלי, אני יודע שהצוותים שלנו בסדר, ואני מאמין שכמדינה, יצאנו מזה בזמן".
אמנים צריכים להביע את דעתם הפוליטית?
סטטיק: "שנינו אימפולסיביים מדי בשביל לעצור את עצמנו לפני שנעלה פוסט על משהו שבאמת מפריע לנו. וההיסטוריה תעיד לטובתי".
בן־אל: "גם לטובתי".
סטטיק: "אמנים הם מודל לחיקוי לא בגלל הדעות שלהם. קח אותי, למשל, אין לך מושג מה אני חושב מבחינה פוליטית. אולי זה המסר שאתה הכי לא רוצה שאני אעביר? אז למה שאעביר אותו? רק כי יש לי השפעה?
"אני לא אוחז בדעה מספיק חזקה כדי שאדבר עליה. ככה אני מרגיש על עצמי. שיש לי דעה מאוד גנרית ורגילה. בשבוע שעבר העליתי תמונה עם תפילין מהכותל. אין לי בעיה להביע דברים שאני מאמין בהם, אבל אני לא חושב שבגלל שאני דמות ציבורית, אני צריך להתערב בפוליטיקה ולהטיף לאנשים מה אני חושב. מבחינתי, בתודעה שלי, אני ישות אוטונומית שחיה לפי התפיסה שמה שיהיה יהיה, ואני שורד את העולם כל יום ביומו".
