כבר ברגע הראשון שנכנסים אליו הביתה, רואים שאריאל זילבר הסתבך. המחשב עושה לו בעיות. יותר נכון, הדפדפן החדש שהתקין בו, "DuckDuckGo", לא מאפשר לו לפתוח את האי־מייל. למה זילבר ואשתו, שושנה, התקינו את הדפדפן המדובר, שמתגאה בשמירה על פרטיות גולשיו, ולא משתמשים בגוגל, כמו יתר העולם? בגלל הנשיא לשעבר דונלד טראמפ.
הדפדפן החדש הוא "אנטי־אנטי טראמפ", הם מסבירים. בגלל שהאתר "ראמבל", המזוהה עם הימין השמרני, שבו נהגו לקרוא מאמרים, התכסח עסקית עם גוגל, הם החליטו להתנתק ממנוע החיפוש העולמי ולחפש אלטרנטיבה. לדבריהם, זאת המחאה הקטנה שלהם, והם לא מוכנים להישאר אדישים.
זה, בקליפת אגוז, אריאל זילבר העכשווי. בגיל 77, אחד היוצרים המקוריים, הסוחפים והאהובים במוזיקה הישראלית, מוזיקאי פורץ דרך, מלחין עם גרוב מיוחד, אחד שכבר עשה וראה הכל - נלחם על עקרונותיו הפוליטיים לא פחות מאשר על המוזיקה שלו.
"האמונה והתורה הן היום אצלי במקום הראשון, המוזיקה במקום השני", הוא מסביר. "ארץ ישראל והפוליטיקה הן נגזרות של האמונה, ומה שפוגע בארץ ישראל, פוגע בי, ובכל העם היהודי. אני לא מבין למה לא כל היהודים בעולם באים לארץ ישראל, זה רע מאוד".
אז מחשב ודפדפן יש, אבל מכשיר טלוויזיה זילבר לא מחזיק בבית. ובלי קשר, הוא כועס על הערוצים המרכזיים ומסרב להשתתף בתוכניותיהם. "אני לא משתף פעולה עם כאן, קשת ורשת, כי בעיניי הם ערוצים לא טובים. אני חושב שהם חוטאים לאמת ועושים עוול. אני לא יכול להפריד בין העיסוק בתרבות לעיסוק בפוליטיקה. הציעו לי משני ערוצים לעשות כתבות לרגל 45 שנה ל'רוצי, שמוליק', וסירבתי. אני יודע שאני מפסיד מזה, אבל אני לא יכול שלא להחרים אותם, כי הם עושים דברים איומים ונוראים".
מה למשל?
"הם משנים את החיים, משנים את העובדות, שוטפים את המוח לאנשים ביחס שלהם לכל דבר, לדת ולפוליטיקה. הם היו עושים ממני צחוק. ארז טל לקח אותי לראיון כשחזרתי בתשובה, רק בשביל לצחוק עלי. בכל פעם שהם מראים אדם דתי, זה רק בשביל לצחוק עליו או להאשים אותו במשהו או להשניא אותו.
"כל הזמן מפמפמים שם שהדתיים סוחטים כסף וחיים על חשבון החילונים. כל השנאה לביבי - זה בא מהם. אין שם כבוד, לא לדת, לא לעם ישראל ולא למדינת ישראל. אין כבוד. הם לא רוצים כאן מדינה יהודית, הם רוצים מדינת כל אזרחיה. אני לא רוצה אנשים כאלה לידי בכלל, לא רוצה לשתף איתם פעולה, לא משנה מה הם יעשו".
סכסוך ספציפי היה לו ב־2017 עם הזכיינית קשת, שאותה תבע במאות אלפי שקלים על שימוש שנעשה בפרומו בשירו "חולם", שבו על רקע השיר שביצעו כוכבי הערוץ נראתה אילנה דיין מדברת נגד ראש הממשלה נתניהו. רוב טענותיו בתביעה, שנדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, נדחו, אך לפני שנה נפסק לזילבר פיצוי בסך 25 אלף שקלים בגין הפרת זכותו המוסרית ובגין העיבוד שנעשה לשיר - שקיצץ וקטע אותו.
"אני לא מוכן ששיר שלי יופיע בפרסומת", הוא מתעקש. "כי אם זה בפרסומת, אני לא יכול לשיר אותו אחר כך בהופעות. לא יכול. הציעו לי דירה בפרויקט בינוי כלשהו תמורת שימוש בשיר 'בטי בם' בפרסומת לחברה של ביטוח מבנים - ולא הסכמתי. לא רוצה. כן הסכמתי שישתמשו ב'תן לי כוח' לפרסומת שמעודדת ילדים לאכול ירקות ופירות, כי המטרה טובה, וזה בסדר גמור. לתיאטרון לילדים ונוער אישרתי שימוש בשיר 'ברוש' בחינם. אלה דברים שצריכים לתת".
אשתו שושנה, שנשואה לו כבר 35 שנה, מגישה תה, קפה ועוגיות. היא גם המנהלת האישית שלו, שותפה מלאה להופעות, להחלטות האמנותיות, ליחסי הציבור ולמחאות הפוליטיות. "חלוקת התפקידים היא שאריאל יכול לעשות מה שהוא רוצה, ולי יש זכות לצעוק עליו כמה שבא לי", אומרת מי שהיא המשענת שלו מול העולם שבחוץ - שלא מקל על זילבר את החיים.
כמו אמנים רבים אחרים, בשנת הקורונה ישב זילבר בבית וחי מחסכונות ששמרה אשתו ליום סגריר, וכן ממעט התמלוגים שהוא מקבל מאקו"ם, ושאת המפתח לחלוקת כספיו הוא מגדיר "מעוות".
בשנה שעברה הוא תכנן לפרוש סופית מהופעות שכוללות את הרפרטואר המפואר והידוע שלו. הפרישה, שנקבעה לאוגוסט 2020 באמפי רעננה, היתה אמורה להיות גרנדיוזית - הופעה אחת ארוכה ואחרונה, לעיני 6,000 צופים, עם כל הלהיטים מכל הזמנים. הפקה גדושה בזמרים אורחים, עם תזמורת ליווי גדולה וצילומי וידאו.
אחרי ההופעה ההיא תכנן זילבר להתפנות להופעות בוטיק בלבד, למשל עם שיריה של אמו, הזמרת המיתולוגית ברכה צפירה ז"ל, או מופע שיורכב כולו משירים פוליטיים. אלא שתחשיב כלכלי הראה שהמופע באמפי עלול להסב לו הפסדים כספיים ניכרים - והתוכנית הגרנדיוזית בוטלה, ללא קשר להשתוללות הקורונה.
כעת, בגילו המתקדם, הוא שוב זקוק להופעות לצורכי פרנסה. אלא שאחרי שנת הסגרים, דווקא כששוק המוזיקה חווה התפרצות מחודשת עם צמא אדיר של הקהל לאמנים, לא קל לו לשוב למסלול. ביום העצמאות, לדוגמה, היתה לו הופעה אחת, בחצר מושב. לא פחות משבע הופעות שנקבעו לו זמן רב מראש בעיריות ובמועצות מקומיות בוטלו, בין היתר בשל ההחלטה לצמצם ככל האפשר התקהלויות וחגיגות.
"לפני ארבעה שבועות הופעתי במועדון 'הגריי' ביהוד, והמקום היה מלא, במגבלות הקורונה. אחרי שתסתיים ספירת העומר יש לי עוד הופעות (27.5 הגריי יהוד, 3.6 אלמא זיכרון יעקב, 4.6 זאפה הרצליה, 29.7 זאפה ירושלים, 5.8 זאפה חיפה). בנוסף, יש בתי ספר למוזיקה שמזמינים אותי למופע ממיטב השירים שלי, ואני מקבל על זה סכום קטן".
נוסף על קשיי הקורונה, זילבר נחשב עדיין לפסול בעיני חלקים בציבור. וזה עוד טוב בהשוואה למצבו בעבר. במשך שנים אחדות הוא נחשב לאמן מוחרם, בשל דעותיו הפוליטיות שנוטות לימין העמוק, בשל שירים קיצוניים שביצע (דוגמת "כהנא צדק") ובשל אמירות שנויות במחלוקת.
הסחף הפוליטי החזק שלו אירע בפינוי היישובים מגוש קטיף ב־2005 (ההתנתקות), ואז גם החל בתהליך החזרה בתשובה שלו. בתגובה, הודר והוחרם על ידי רוב האליטה התרבותית ועל ידי קהלים גדולים שבעבר היו טבעיים עבורו.
לפני שבע שנים, כשהגיע לגיל 70, נדמה היה שזילבר מקבל לגיטימציה מחודשת, עם אלבום אוסף מצליח שהוציא והופעת השקה שערך בפסטיבל הפסנתר בתל אביב. מאז הוציא עוד שני אלבומים ולא מעט סינגלים, אבל רשם רק להיט רדיו אמיתי אחד - "מישהו".
בנושא החרמות, הוא חש שותפות גורל עם אמנים נוספים, שלדבריו העזו להתבטא פוליטית מהכיוון הימני והוחרמו על ידי חלקים בקהל - דוגמת נעמי שמר ז"ל, עמיר בניון, בועז שרעבי, צביקה פיק והצל.
לא חששת שהשירים הפוליטיים שלך יפגעו ביחס הקהל אליך?
"יש כאלה שבגלל הדעות שלי לא יכולים לסבול אותי, אבל הדבר היחיד שאני מצטער עליו זה שלא התחלתי ללמוד תורה ולחזור בתשובה עוד קודם. אני אף פעם לא מתכוון לרע, אני לא מקלל בשירים, אין לי שום שיר פורנוגרפי, אין לי שירים פוגעניים ולא דיכאוניים, כי אני לא יכול לסבול את זה. היום בקליפים כולם נראים ככה (מדגים), כמו פסל האדם החושב, לא אומרים כלום בזמן שהם נראים כאילו הם מחזיקים את העולם על הכתפיים".
אתה מבין את מי שטוענים שאם לא היית חוזר בתשובה, היינו מרוויחים עוד כמה קלאסיקות מוזיקליות ממך?
"זה כמו שאמרו בזמנו על אורי זוהר. הוא היום מתבייש במה שהוא עשה, הוא אמר את זה בעצמו. הוא מתבייש בסרטים שלו, היום הוא לא יצפה בהם".
אתה מתבייש בשיר שלך מהעבר?
"אני לא מתבייש בשום שיר, אבל את חלקם אני לא מבצע, כמו למשל 'התמהוני' ו'שיר השירים'".
אתה לא מתגעגע לממדי ההצלחה של פעם?
"אני מעולם לא עשיתי משהו מתוך כוונה להצליח. מובן שאני רוצה מאוד להצליח וליצור להיטים, אבל אין לי שום ביטחון שייצא להיט. לכן המוטו שלי היה תמיד לעשות מה שאני אוהב, ואם זה יצליח - אז יצליח.
"אף פעם לא חשבתי ולא תכננתי לבנות לעצמי קריירה כזמר, נדבך אחרי נדבך, ולחשוב על מה אני אומר ומה לא. בשבילי זה לא קריירה, אלה החיים שלי".
אנחנו נפגשים בביתו הצנוע והשכור שביישוב הקטן גיתית, על המורדות המזרחיים של השומרון, 15 ק"מ ממזרח לצומת תפוח. עוד קצת מזרחה, וכבר משתפל המצוק לבקעת הירדן. בנסיעה לשם, על רקע נופי השומרון, עוברים בראש שירי הטבע הגדולים של זילבר: "בחברה להגנת הטבע", "ברוש", "שמש שמש" ו"ריקוד האוזון". החיילת בש"ג של היישוב שומעת "זילבר" - ומייד פותחת.
בחצר הבית שלו מונף בגאווה דגל "משיח" גדול וצהוב של חב"ד. בחניה עומדת מאזדה 3 ישנה. הבית עצמו קטן ולגמרי לא חדש. בחו"ל, אמנים בסדר הגודל של זילבר, שאחראי לקלאסיקות דוגמת "רוצי, שמוליק", "בטי בם", "אגדה יפנית", "ככה את רצית אותי", "תן לי כוח" ו"מיליארד סינים" - היו חיים בטירות פאר.
בחצר הזילברים עומד קרוואן קטן שמשמש אולפן הקלטות, ובו מקליט זילבר ללא תשלום מוזיקאים צעירים שפונים אליו ו"שהמוזיקה שלהם מדליקה אותי". ככה הוא נוהג כבר שנים. "בתקופה שהיה עלי חרם, גם מס הכנסה חיפשו לדפוק אותי וניסו לעבוד עלי. שלחו אלי שתי בחורות שאמרו לי 'אנחנו רוצות להקליט אצלך'. אמרתי, 'תשירו, אם אתן שרות יפה, אני אקליט אתכן'. אז הן ברחו".
וזו לא פעילות ההתנדבות היחידה שלו. במשך שנים הוא התנדב למען עולים מאתיופיה באתר הקרוואנים "חצרות יסף". אחר כך, כשגר במצפה מתת בגליל, התנדב שנים במפת"ן (מפעל תעסוקה לנוער) בצפת. על הופעות בחתונות הוא גובה מחיר נמוך יחסית כשהוא נתקל בבני זוג שידם אינה משגת. "הבעל שם טוב אומר שיהודי בא לעולם רק בשביל לעשות טובה ליהודי אחר", הוא מסביר.
לגיתית הגיעו לפני 11 שנה, בעקבות בתם בת־דרור (35), אמנית בעיסוקה וחקלאית בהווה, שמגדלת עם בעלה מטע פסיפלורה ביישוב. "רצינו להתקרב כדי לעזור עם הנכד תם בן ה־10, שנולד בסמיכות זמנים, לכן עזבנו את הגליל ובאנו לכאן".
בנם הנוסף הוא בן־עמי (34), מהנדס מחשבים בהייטק, וממנו יש לזילבר נכדה בת חודש, גילי. הבת השלישית היא שלהבת (30), אם ליהונתן יעקב בן ה־7, ולמתן אריאל בן ה־4, וזמרת בתחילת דרכה, שבקרוב תוציא שיר. מאשתו הראשונה, מאירה, יש לזילבר בן בכור, רועי (47), במאי קולנוע שצילם סרט תיעודי על אביו ויצר לו קליפים ועיבודים לשירים ("הוא מעבד הרבה יותר טוב ממני"). גם מרועי יש לזילבר נכד - מיכאל בן ה־4.
במהלך הראיון יושב זילבר לבוש כחסיד חב"ד, עם זקן לבן גדול ומסיכה שחורה על הפנים, שאותה הוא מסיר רק כדי ללגום תה ולכרסם עוגיות. יום אחרי יום הזיכרון לשואה ולגבורה, אנחנו נזכרים בשיר "חוצפתו של נער הגבעות", שהופיע באלבומו האחרון, "בשמחה", שיצא ב־2019. שיר שמתחיל בניצוֹל שואה ומגיע עד ימינו. כי השואה, אומר זילבר, עוד איתנו.
"שואה זה גם היום, היא לא נגמרה. אם היום לא היה לנו צה"ל, אנחנו בשואה כל הזמן. מי שרצה להשמיד אותנו אז, רוצה גם היום. לא השתנה כלום. אם היינו חלשים, היו גומרים עלינו".
מי?
"חסר מי? תראה את האנטישמיות באירופה ובאמריקה. הם הולכים עם האיראנים, מקווים שיעשו להם את העבודה, שיזרקו עלינו פצצת אטום. תראה את האנטישמיות של יהודים פה, אצלנו בארץ, זה איום ונורא. זה לא חצי עם, זה קומץ שיש לו הרבה רעש ותהודה. הם לא רוצים יהדות ולא רוצים את הארץ הזאת בכלל".
איך הגענו למצב הזה?
"אין לנו היום נביא, כמו בתקופת המקרא, שיגיד לנו 'אם תעשו כך וכך - יהיה בסדר'. ז'בוטינסקי ואורי צבי גרינברג הזהירו מהשואה, אבל לא אמרו מה כן לעשות. אין לנו היום אף נביא - בזה יש לי שאלות לקדוש ברוך הוא. אצלו אנחנו כל הזמן במבחן, והבחירה היא שלנו. רוב עם ישראל מאמין, חוץ מאלה שלא רוצים, אבל מה אפשר לעשות? אני לא שונא אף יהודי, כי כל היהודים זה נפש אחת".
הוא נולד בתל אביב לזמרת ברכה צפירה, שאת שירה "מעמק לגבעה (שתו העדרים)" חידש, ולכנר התזמורת הפילהרמונית בן־עמי זילבר. סבו, אריה זילבר, היה ממייסדי תל אביב. הוא גדל כילד חוץ בקיבוץ גן שמואל, ובנעוריו למד בפנימיית "הדסים", שם נקטעה כף רגלו כשפוצץ בחדרו נפל של תחמושת.
כל החיים, הוא מספר, נמנע מללכת לים בעקבות התאונה. 60 שנה אחרי, קשה לו עם הרגל הקטועה כשהוא מנסה להיכנס לרחצה במקווה. "אני צריך לקפוץ על רגל אחת על המדרגות, שהן די גבוהות, וקשה לי להיכנס וקשה לצאת".
בגיל 24 נסע לאנגליה ולצרפת, בניסיון לפרוץ כזמר באירופה. במקביל כתב מוזיקה לפרסומות וגם שירים לאמנים דוגמת אסתר עופרים, הגשש החיוור ותיקי דיין. שיר רוק שלו באנגלית, "Movie Instead", כיכב דווקא במצעד הפזמונים הלועזי בארץ, ונוסף על כך הוא יצר את הפסקול לסרט "לאן נעלם דניאל וקס", שכלל את השיר "אגדה יפנית".
ב־1974 הצטרף כפסנתרן ללהקת הרוק תמוז, לצד שלום חנוך, יהודה עדר, מאיר ישראל ואיתן גדרון, שם שר את הלהיטים "הולך בטל" ו"ככה את רצית אותי", שאותם גם הלחין. הוא גם הלחין עם חנוך את שיר הנושא, "סוף עונת התפוזים". תמוז, שפעלה כשנתיים, הפכה למיתולוגיית רוק ישראלית והתאחדה כמה פעמים. האחרונה נרשמה ב־2016 באמפי ראשון לציון.
לזילבר כבר "ממש נמאס" לדבר על הלהקה ולענות לשאלה המנדנדת מבחינתו, אם ומתי צפוי איחוד נוסף. "לא יהיה עוד איחוד של תמוז", הוא פוסק. "זה מהכיוון של כולם. זה לא שלא רוצים, לא יכולים. כי לכל אחד יש עורך דין משלו, והם מתחילים לדבר ביניהם באי־מיילים, רק זה לוקח חודשיים־שלושה־ארבעה עד שמסכימים על משהו. בקיצור, לא יקרה".
השיר שפירק את תמוז, "רוצי, שמוליק", היה גם זה שסימן את הפריצה הגדולה שלו כאמן סולו. להיט הענק, שהיה גם שיר הנושא של אלבום הבכורה שלו, שהפך אותו לזמר השנה ב־1976 ופתח לו את הדרך לקריירה הענפה שנמשכת עד היום.
זילבר מתעורר בכל יום בשלוש לפנות בוקר, לקרוא פרקי תהילים על פי סדר הגילים שלו ושל בני משפחתו, כך שעל עצמו הוא קורא השנה את פרק ע"ח. "אני מרגיש לכמה רגעים שאני נמצא עם דוד המלך, רואה אותו לנגד עיניי, מרגיש שאני שם", הוא מציין.
מתהילים הוא ממשיך בקריאת פרק מנביאים־כתובים, קורא משניות, קורא בתניא, ורק אז הולך לבית הכנסת. "אני קורא גם את התהילים של ביבי נתניהו. הוא כבר היה בן 71, אז אני קורא את פרק ע"ב, כי זו שנתו ה־72. למה אני קורא תהילים בשביל ביבי? כדי שהוא יצליח. אני מאוד בעדו. אני מאוד־מאוד־מאוד אוהב אותו.
"נתניהו עושה רק דברים טובים, עוד לא עשה שום דבר רע. זה שהוא מתמהמה עם החלת הריבונות ולא מצליח להחליש את בג"ץ, זה לא בגלל שהוא לא רוצה, אלא כי הוא לא יכול. בונים פה (ביהודה ושומרון; א"נ) בלי סוף. כמו מטורפים בונים פה, אבל בשקט.
"נתניהו הפך אותנו למעצמה כלכלית. הקורונה חזרה לא בגללו, אלא בגלל גנץ, כי הם לא רוצים שהוא יצליח. כל מי שרואה אצל נתניהו משהו רע - רואה בו את ההשתקפות של עצמו. כל מי שנפגע מנתניהו - הוא בטח פגע בו לפני זה. אני מעריץ אותו, באמת. נתניהו הוא מבחינתי על תקן משיח בן יוסף".
כלומר, אתה רואה בנתניהו שליח השם?
"כל אחד מאיתנו הוא שליח השם. כל יהודי. כולנו היינו בהר סיני. לכן כשקיללו את חבר הכנסת של מפלגת נֹעם, אבי מעוז, הוא אמר 'אני לא שונא את המקללים, אני לא יכול לשנוא יהודים".
וכשח"כ ישראל אייכלר מקלל את ח"כ גלעד קריב הרפורמי?
"תשמע, רפורמי זה אחד שעשה דת חדשה, זו לא דת יהודית. הם מחקו את ירושלים ואת ארץ ישראל מהסידור, ואין להם אלוהים. שינו את התפילות איך שבא להם. זה אפיקורסים, אבל אני לא יכול לשנוא אותם, רק את מה שהם עושים. גם ערבים אני לא שונא. באויבים שלי אני אלחם, אבל אני לא שונא. הנה, אברהם בורג הוציא את עצמו מהדת היהודית (בורג פנה בסוף 2020 לבית המשפט בתביעה לבטל את רישומו כיהודי במשרד הפנים, בעקבות חקיקת חוק הלאום; א"נ). אני יודע שהוא יהודי, אבל מה אני אעשה איתו? הוא לא רוצה להיות יהודי".
אחד השירים שהוציא זילבר בשנה האחרונה נקרא "מקלות בגלגלים", ובו הוא מדבר על מי שבראייתו מנסים לחבל במאמצים של ראש הממשלה ושל המדינה כולה להצליח. "כואב לי מה שעושים לנתניהו, גם בית המשפט והפרקליטות, השמאל והתקשורת. כולם עליו, כאילו הוא הפושע הכי גדול בעולם - והוא הצדיק הכי גדול בעולם. אני מרגיש שפוגעים בי אישית ובעם ישראל.
"בשיר הזה אני שר גם על הגלובליזציה, שרוצים לחסל את המשפחה. היום יש כבר 'הורה 1' ו'הורה 2', שזה כבר בצבא (שר הביטחון, בני גנץ, הורה לשנות את הנוסח בטופסי משרד הביטחון כך שיתאימו למשפחות להט"ב; א"נ), וזה איום ונורא. הם רוצים לחסל גם את השבת, שלא תהיה שבת, שהיא אות של הקב"ה, שמראה לנו שהוא קיים. ברגע שלא תהיה שבת - הקב"ה ילך מפה".
אתה מוציא יותר ויותר שירים שנשמעים כמו מאמרי דעה בעיתון.
"אני שר מה שנוגע ללב שלי. זאת הדרך שלי לבטא את עצמי. יש דברים שאני נפגע מהם אישית. למשל, מה שעשו לאלאור אזריה. איך קורה לנו כזה דבר? בן אדם צדיק, חייל מצוין, פתאום על ספסל הנאשמים? היו צריכים לתת לו צל"ש.
"אבל שירי מחאה, והיו לי כאלה, טובים לאותו רגע. היום אני כבר לא שר אותם. את 'כהנא צדק', אם היו מבקשים ממני, הייתי שר, אבל לא מבקשים. זה שיר עם לחן וקצב אתיופי, שבו נעזרתי במוזיקאי אבטה בריהון. האתיופים מתים על השיר הזה. הרב כהנא היה צדיק גדול, שנלחם באויבים שלנו".
איך אתה בוחר היום שירים?
"כשאנשים מביאים לי טקסטים לשירים, כמו שבזמנו הגיעו אלי 'אני שוכב לי על הגב' ו'התמהוני', אם יש בזה כנות וזה בא ממקום טוב - זה תופס אותי. השיר החדש שהוצאתי, 'גבעת כח', נכתב לפני 45 שנה על ידי אברהם גורביץ' ז"ל, המכונה 'אַבֶם', שהיה מעריץ ומקורב ללהקת הנח"ל בימי יהורם גאון ואריק איינשטיין. אורי זוהר היה מארח אותו ברדיו.
"גורביץ' היה טיפוס עם תובנות על החיים, אבל קצת מוזר, אחד שיכול לדבר איתך רבע שעה ואז להגיד כמה מילים אמרתם בשיחה. השיר נוצר רק בשבילו. מי שטיפח את אבם ודאג לו היה יהורם גאון, ששמח לשמוע שהצלחתי להלחין שיר שלו".
אתה מצפה כיום בכלל להשמעות ברדיו?
"לא משמיעים שירים חדשים שלי. אנשים לא יודעים בכלל שאני עוד מוציא שירים חדשים. מכירים רק את הישנים, וזה חבל".
אפרופו יהורם גאון, אתה שומר על קשר עם אמנים? קולגות?
"אף אחד לא היה איתי בקשר אף פעם. כלומר, לא הייתי בקשר עם אף אחד, כי אני עצמי לא שומר על קשר עם אנשים. מדי פעם אני מתארח בהופעה של דני סנדרסון, שהוא בעיניי בדרן מס' 1. סנדרסון אומר לי שמבחינתו 'הולך בטל' זה שיר הרוק הכי טוב שאי פעם נכתב בארץ. היו לי הופעות עם יצחק קלפטר, כשהוא היה מופיע. אני מעריץ אותו, כל שיר שלו שאני שומע נתקע לי במוח לכמה ימים. מי מעריכים אותי? אתה יכול לשאול את אלון אולארצ'יק ויהודית רביץ מה דעתם עלי כאמן".
הבאת למוזיקה הישראלית גרוב שלא היה בה קודם.
"ברוך השם. זה מהנשמה שלי, ומהג'אז וממוזיקה צרפתית, שהייתי שומע הרבה בעבר. כשפסנתרן אחר מנגן את 'בטי בם' זה לא נשמע אותו דבר כמו שאני מנגן, לא יודע להסביר למה. היום אני שומע הכל, מקלאסית ועד ראפ. אני עשיתי סוג של ראפ כבר ב'ריקוד האוזון', אבל זה לא היה בדיוק ראפ.
"עכשיו הקלטתי שיר חדש עם ראפ אצל המפיק אודי תורג'מן, בטח ייצא בעתיד. המוזיקה היא בשבילי משחק. אני כבר שנים עובד על תרגיל מורכב בפסנתר, שיצא באלבום 'בשמחה' כשיר שנקרא 'תרגיל', ועכשיו אני יושב על וריאציות שלו. זה מה שאני מנגן להנאתי".
בהסתכלות לאחור, אתה חושב שקיבלת את מלוא הכבוד שמגיע לך כאמן?
"זה בכלל לא מעניין אותי ולא משנה לי. לא אכפת לי בכלל. לפני שבע שנים קיבלתי פרס מפעל חיים של אקו"ם, ולא רצו שאעלה לבמה. עשו חושך ואמרו לי בשקט 'קח את הכסף'. התפרצתי לבמה, למיקרופון, ואמרתי שצריך לפרק את אקו"ם כי זה ארגון של נוכלים - ויצאתי משם".
כעבור שנתיים קיבל גם פרס אמ"י למפעל חיים, אבל הוא מקפיד לומר: "אני לא מאמין בפרסים של מוסדות, זה הכל פוליטיקה, אני לא מחשיב את זה בכלל, זה לא נראה לי אמיתי".
ואהבה מהקהל?
"אני מקבל כל הזמן ברחוב. כל יום מזהים אותי, צועקים לי 'אריאל, אריאל' ועוצרים אותי כדי להצטלם".
עד מתי תופיע? הרי כבר פעמיים הודעת על פרישה.
"אני אופיע עד שאמות. ופרשתי כבר שלוש פעמים. הפעם הראשונה היתה ב־1978, שנתיים אחרי 'רוצי, שמוליק'. רציתי אז להיות חקלאי, פרחים ועצים עניינו אותי. נכנסתי לעניין לעומק. פתחתי משתלה למשך שנתיים־שלוש והפסדתי שם המון כסף. בסוף עזבתי, אבל אני מעריץ חקלאים, זה הטופ של הטופ".
בספטמבר הקרוב תחגוג 78. הגיל המתקדם מטריד אותך?
"איך אני יכול להיות מוטרד ממה שהקדוש ברוך הוא ברא?"
