בארבע וחצי אחר הצהריים ב־16 באוקטובר 2024, ערב חג סוכות תשפ"ה, נשם יחיא סינוואר את נשימותיו האחרונות.
תיעוד חדש ובלעדי מרגעיו האחרונים של סינוואר // צילום: דובר צה"ל
מנהיג חמאס בעזה היה קבור באותה שעה תחת הריסות אחד הבתים של שכונת תל א־סולטאן ברפיח, כשרק פלג גופו העליון מציץ מתוכן. הכאפייה האפורה שכרך סביב ראשו נעלמה זה מכבר בתוך ערימות העפר שהקיפו אותו, ואפוד הקרב שלבש היה קרוע, תוצאה של כמה פגזי טנקים שנורו אל הבית שבו הסתתר. בידו השמאלית הצמיד סינוואר לחזהו רימון רסס. הוא ידע שהסיפור שלו נגמר.
בכוחותיו האחרונים עוד ניסה סינוואר לערום בידו הימנית, הפנויה, זו שקליע של רובה M16 צה"לי היה נעוץ בבשרה, כמה חתיכות של בטון שבור, כדי שיכסו את פלג גופו החשוף. באור הדמדומים צפו בו לוחמי שריון ישראלים, שתותח הטנק שלהם כוון לעברו ממרחק של כעשרה מטרים. ללוחמים האלה לא היה מושג במי מדובר. מבחינתם, הם ראו מחבל בפרפורי הגסיסה האחרונים שלו, והחליטו שמיותר לבזבז עליו תחמושת.
"ברוך שפטרנו", דיווח אז אל רשת הקשר הגדודית רס"ן הוד שרייבמן ז"ל, איש חטיבת הצנחנים ומפקד פלוגה בגדוד 450, שעמד לא רחוק משם. בנקודת הזמן הזו גם שרייבמן, שכחודש קודם לכן התחתן עם בחירת ליבו יובל, עדיין לא ידע שזה עתה היה מעורב בחיסול מנהיג חמאס ברצועה. שרייבמן עצמו ייהרג בתוך כמה שבועות בקרב בג'באליה, כשיצעד בראש חייליו.
"ברוך שפטרנו", דיווח רס"ן הוד שרייבמן ז"ל, מ"פ בגדוד 450. בנקודת הזמן הזו גם הוא, שכחודש קודם לכן התחתן עם בחירת ליבו יובל, עדיין לא ידע שזה עתה היה מעורב בחיסול מנהיג חמאס. שרייבמן ייהרג בתוך כמה שבועות בקרב בג'באליה
רק למחרת, כשיעלה האור, יתקרבו חיילי צה"ל אל גופתו הקבורה של סינוואר. רצה הגורל, ולמרות הפגזים שהרסו כמעט לחלוטין את הבית שבו הסתתר - פניו של רב־המרצחים נותרו שלמים יחסית, למעט רסיס מתכת גדול שפילח את מצחו לשניים. הם זיהו אותו מייד.
סא"ל ר', מפקד גדוד 450 שכוחותיו הם אלו שחיסלו את סינוואר ואת כל החוליה שהקיפה אותו, נעמד באותו בוקר של חג סוכות מעל הגופה והביט בה היטב. "באותו רגע חשבתי בעיקר על המשפחות השכולות ועל החטופים", הוא מספר השבוע. "אמרתי לעצמי: 'זה המתכנן של הכל, הרוע בהתגלמותו, ואנחנו הרגנו אותו'".
ר' שלף את הטלפון הנייד שלו מהאפוד, קירב אותו לפניו הלבנות של סינוואר וצילם. הצילום הזה, שעוד שמור בטלפון האישי שלו אבל הפך למפורסם והופץ בכל העולם, הוא הדבר הכי קרוב לתמונת ניצחון שהשיג צה"ל במלחמה. "לא", אומר ר' בצניעות. "אני לא חושב שזו תמונת הניצחון. עדיין לא ניצחנו. אבל גם זה יקרה".
"הזכות לתפוס אותו"
צה"ל אולי לא ניצח עדיין, אבל חיסולו של סינוואר הוא ללא ספק אחד ההישגים הצבאיים הגדולים והמרשימים של המלחמה. ואולם, בשל הנסיבות התקבע הנרטיב כאילו סינוואר חוסל במקרה, לאחר שגדוד 450 של ר' נתקל בו באקראיות בין הריסות רפיח, והרג אותו מבלי שכלל ידע במי מדובר. הנרטיב הזה, כך מתברר, רחוק מלהיות מדויק.
נכון, האיש החזק של חמאס אמנם חוסל בזכות לא מעט מזל, אבל מותו היה תוצאה של מצוד נחוש ומתוחכם, שהושקעו בו משאבים רבים ושכלל שיטות לחימה פורצות דרך. רק בזכות כל אלה התאפשרה סצנת הסיום הדרמטית של חייו, בתוך שכונת תל א־סולטאן שאליה נקלע, ושבה אולץ לצאת מתוך המנהרות הבטוחות אל מעל לפני הקרקע, שם הפך לטרף קל עבור לוחמי גדוד 450.
"סינוואר היה במנוסה במשך המון זמן", מנסח זאת מפקד הגדוד ר', "לנו רק היתה הזכות לתפוס אותו במשמרת שלנו".
תחקיר "שישבת", המבוסס על שיחות עם גורמים בצה"ל ובשב"כ, לצד חומרים ויזואליים בלעדיים שמתפרסמים כעת לראשונה, משרטט את המרדף אחר סינוואר, מרגע שפרצה המלחמה ועד למותו ברפיח שנה מאוחר יותר. כך התנהל המצוד אחרי האיש ששינה את פני המזרח התיכון לעד.
מתחת לבית שאליו נכנסו לוחמי צה"ל כדי לחפש פיר מנהרה שהו סינוואר, דף וסלאמה. השלושה, לפי גורם ששוחח עם "שישבת", שמעו בוודאות את צעדי החיילים, ממש מעליהם. "אם היינו מוצאים את הפיר הזה, זה היה סוף הסיפור שלהם"
עמוק בסבך המנהרות
כבר מהרגע הראשון הציב הקבינט המדיני־ביטחוני את חיסול בכירי חמאס, וסינוואר בראשם, כאחד היעדים המרכזיים של התמרון הקרקעי ברצועת עזה. המשימה המודיעינית הוטלה באופן טבעי על השב"כ. "תחום הסיכולים מאז ומתמיד חנה אצלם", מסביר גורם ביטחוני. השירות, שגם קודם לכן עקב מקרוב אחר ראשי ארגון הטרור בעזה, הסתער על המטלה כמוצא שלל רב, ולו בשל ההזדמנות לנקום את ההשפלה שחווה מסינוואר ומאנשיו ב־7 באוקטובר. "שב"כ שם המון משאבים על איתור סינוואר ויתר הבכירים", אומר גורם שהיה מעורב במצוד.
כבר בראשית המלחמה הוקם באגף המבצעים של שב"כ חמ"ל מיוחד, שאליו זרם שטף של מודיעין אשר נגע לבכירי חמאס ממרחב דרום של השירות, אמ"ן, פיקוד דרום וגופים אחרים. הדסקאים של החמ"ל, שעד המלחמה התבססו בעיקר על מודיעין טכנולוגי, קיבלו עכשיו לידיהם תמלילי חקירות של מחבלים שנתפסו בשטח, לצד ערימות של מסמכי שלל שהכילו פריטי מידע על מיקומו המשוער של סינוואר, או כפי שקראו לו בשב"כ - "האָס". חלק מהמודיעין הגיע מתוך סיכומי ישיבות ודיונים של הנהגת חמאס, שנעשו תוך כדי המלחמה. "הכל הוצלב בחמ"ל המיוחד של השב"כ", אומר הגורם הביטחוני.
לאורך המלחמה עוד יצטבר בחמ"ל מידע רב, אך בימים הראשונים ללחימה ידעו בשב"כ להצביע רק בכלליות על המקום שבו נמצא מנהיג חמאס - חאן יונס. לא במקרה בחר סינוואר להסתתר בעיר הולדתו ומגוריו, המקום שבו הרגיש הכי בטוח ושאותו הכיר היטב. בדיעבד יתברר כי ירד למנהרות שמתחת לביתו כבר בליל 7 באוקטובר, ביחד עם בני משפחתו, ושבחודשים שלאחר מכן לא התרחק יותר מדי. סביר להניח שסינוואר, שהתחבא בחאן יונס עד שכבר לא נותרה לו ברירה, נותר בה כיוון שהעריך שצה"ל לא יעז להיכנס קרקעית אל העיר השנייה בגודלה ברצועה. כפי שנראה בהמשך, היו לו סיבות טובות לחשוב כך.
"אצלנו לא עלה מודיעין שסינוואר שהה ליד חטופים", אומר גורם במנהלת החטופים של צה"ל. "לדעתי זה מכיוון שהוא לא רצה לשים לידו מישהו שיוכל למסור מאוחר יותר מידע מודיעיני. בעיקר אחרי שרוב החטופים למדו ערבית במהלך השבי"
במעבים הבטוחים של חאן יונס שהו לצידו של סינוואר, פרט לאשתו וילדיו, גם ראש הזרוע הצבאית של חמאס מוחמד דף, שככל הנראה הגיע לאזור מהעיר עזה לאחר 7 באוקטובר. ביחד עם ראפע סלאמה, מח"ט חאן יונס, התחבאה חבורת המבוקשים האקסקלוסיבית הזו עמוק בתוך סבך המנהרות האינסופי שמתחת לעיר. עד לשלב מסוים גם אחיו של סינוואר, מוחמד, היו צמוד אליהם.
חבורת הפיקוד של סינוואר אמנם המשיכה לנהל ממקום מסתורה את הלחימה בצה"ל ואת המשא ומתן לשחרור החטופים, אך עשתה זאת תוך שהיא שומרת על בידוד ומידור מוקפדים. סינוואר מיעט להשתמש באמצעים אלקטרוניים שיאפשרו מעקב אחריו, וניהל את הקשר עם העולם החיצון בעיקר באמצעות בלדרים נאמנים.
הבידוד של צמרת חמאס, כך מתברר, נאכף גם מול חטופים ישראלים. מתחקיר "שישבת" עולה כי בניגוד לחלק מההערכות שהושמעו בתקשורת, בידי המודיעין הישראלי אין מידע חד־משמעי המצביע על כך שסינוואר הקיף עצמו בשלב כלשהו לאורך המלחמה בחטופים. אף שאחת החטופות ששוחררה, יוכבד ליפשיץ, סיפרה כי פגשה את סינוואר במנהרות - גורם במנהלת החטופים של צה"ל אומר כי לאורך כל המלחמה לא הופק מודיעין שנגע למיקומו של מנהיג חמאס, או למיקומם של בכירים אחרים, כתוצאה ממידע שהגיע מחטופים.
להערכתו, ההחלטה של סינוואר שלא להימצא ממש בסמוך לחטופים נבעה ככל הנראה מהחשש שמיקומו ייחשף. "מה שלמדנו בסבב השחרור האחרון הוא שרוב האנשים שנחטפו ופגשו בכירים, או ליתר דיוק חשבו שהם פגשו בכירים, נפגשו בפועל עם רעולי פנים ולא יכלו לזהות אותם בוודאות", הוא אומר. "אצלנו, בכל אופן, לא עלה מודיעין שסינוואר שהה ליד חטופים. לדעתי זה מכיוון שהוא לא רצה לשים לידו מישהו שיוכל לשמוע אותו ולמסור מאוחר יותר מידע מודיעיני. בעיקר אחרי שרוב החטופים למדו ערבית במהלך השבי".
בשב"כ היו שמחים לשלוח כוחות לתוך חאן יונס כבר עם תחילת התמרון הקרקעי, אבל למרות המודיעין שהצביע על חאן יונס כעיר המקלט של סינוואר ומקורביו, ועל אף העדיפות שנתן לכך הקבינט, התוכנית המבצעית של צה"ל החלה דווקא עם תמרון בצפון הרצועה. המרדף הפיזי אחר סינוואר נאלץ להמתין. "בחודשיים הראשונים הוא נח על זרי הדפנה", כפי שמנסח זאת גורם ביטחוני.
האגוז הקשה ביותר
אבל זרי הדפנה של סינוואר עמדו להידרס על ידי אוגדה 98. בנובמבר 2023 קיבלה האוגדה המובחרת, בפיקודו של תא"ל (כיום אלוף) דן גולדפוס, את המשימה המאתגרת לכיבוש חאן יונס. כשגולדפוס הוריד לקציניו את הפקודה, הוא הבהיר להם שמבחינתו המטרה העיקרית של המבצע היא חיסול בכירי חמאס המסתתרים בעיר. בהתאם לכך בנו אנשי האוגדה את התוכנית המבצעית שלהם.
במהלכים הצבאיים שנעשו קודם לכן, בצפון הרצועה, פעלו האוגדות המתמרנות מבחוץ פנימה. הכוחות החלו את התנועה שלהם משולי הערים, תוך שהם מתקדמים עקב בצד אגודל לעבר מרכז היעד. בשיטה הזו רבים מהמחבלים הספיקו לברוח עוד לפני שהכוחות הגיעו אליהם. אוגדה 98 החליטה לעבוד הפוך: שבע החטיבות שהוכפפו אליה קיבלו הוראה לנוע במהירות שיא ישירות לתוך מרכז חאן יונס, תוך ניצול אפקט ההפתעה. בתום התנועה המהירה נועדו הכוחות להיכנס בזריזות לתוך התת־קרקע ולהשתלט על פתחי המנהרות שבלב העיר. ההיגיון המבצעי היה להפתיע את בכירי חמאס, ללכוד אותם מתחת לאדמה בתוך שטח מוגבל, לחסום את כל דרכי היציאה שלהם - ואז להתחיל להתקרב אליהם דרך המנהרות.
בשלב מסוים כמעט כל התוואי התת־קרקעי בתל א־סולטאן נשלל ממחבלי חמאס, ובתוך כך מסינוואר ומחבורה מצומצמת של מקורבים ומאבטחים סביבו. לסינוואר לא היתה ברירה אלא לעלות אל מעל לפני האדמה
אבל התוכניות הללו התנגשו בבור מודיעיני עמוק. מכיוון שחאן יונס לא עמדה בראש סדר העדיפויות של צה"ל בשנים שקדמו למלחמה ("אף אחד לא דמיין שצה"ל יתמרן שם", כפי שמנסח זאת גורם צבאי) - חקר רשת המנהרות שמתחת לעיר היה דל יחסית. למעשה, צה"ל כמעט שלא ידע מה הוא עומד לפגוש בתוך אדמת חאן יונס. מעבר לכך, החטיבה המקומית בראשות סלאמה נחשבה לאחת המאומנות, המצוידות והנחושות ביותר בחמאס. בנקודת הזמן הזו סביר להניח שגם סינוואר וגם גולדפוס יכלו להסכים על דבר אחד - חאן יונס היתה האגוז הקשה ביותר לפיצוח בעזה. בשל כך, גולדפוס אכן ביקש תוספת כוחות לאוגדה שלו. הוא נענה בשלילה.
בינתיים התרוצצו אנשי המודיעין של אוגדה 98 כאחוזי דיבוק בניסיון לצמצם את פערי המודיעין. בדיעבד יתברר שהפערים הללו היו גדולים למדי. כך, למשל, באוגדה יופתעו לגלות רק במהלך התמרון שבכירי חמאס הסתתרו במנהרות רדודות יחסית, שנחפרו לעומק של כ־15 מטרים, ולא לעומק של 60־70 מטרים, כפי שציפו. נוסף על כך, התגלה שהמנהרות מחוברות זו לזו כמעט באופן מוחלט, מה שאפשר למחבלים תנועה רציפה בכל המרחב, נתון נוסף שלא היה ידוע במלואו למודיעין הישראלי. פערי המידע הללו יקשו על אוגדה 98 לתפוס את בכירי חמאס במהלך התמרון בחאן יונס.
המודיעין החסר והתחושה כי השלמת המשימה דורשת כוחות נוספים, לא מנעו מאוגדה 98 לנסות. פרטים שאנחנו מפרסמים כאן לראשונה על הלחימה בחאן יונס במהלך החודשים דצמבר־פברואר 2024, משרטטים קרב צבאי מבריק, עיקש, שבמהלכו ניהל צה"ל מרדף תת־קרקעי ראשון מסוגו אחר כל צמרת חמאס. סינוואר ייחלץ מהמרדף הזה בעור שיניו.
"פרה עיוורת" בחאן יונס
ב־1 בדצמבר 2023, מייד בתום השלמת הסכם החטופים הראשון, יצאה אוגדה 98 לתמרון בחאן יונס. קציני המודיעין של האוגדה לא ידעו בדיוק היכן סינוואר מסתתר, אבל היתה להם הערכה. הם שרטטו חמישה מרחבים שונים במרכזה של חאן יונס, שעליהם היו אמורים הלוחמים בשטח להשתלט במהירות ולרדת מתוכם לתת־קרקע. בגלל מחסור בסד"כ הוחלט לבסוף להשתלט רק על שלושה מתוך חמשת המרחבים.
בהתאם לעקרונות התוכנית המבצעית, התקדמו הכוחות לעבר שלושת המרחבים הללו במהירות שיא, והשתלטו עליהם בתוך שש שעות בלבד. כעבור שעתיים נוספות כבר ירדו הכוחות אל המנהרות וחסמו אותן. המהלך המהיר והמדויק, שנמשך שמונה שעות בלבד, אכן הפתיע את חבורת הפיקוד של חמאס, שמצאה עצמה דחוקה לפינה. טבעת החנק סביב סינוואר החלה, לראשונה, להתהדק.
ככל שלוחמי אוגדה 98 העמיקו אל תוך מנהרות חאן יונס במרדף אחר סינוואר, כך הם צברו ביטחון. אחת ההפתעות הטובות במהלך הלחימה בתת־הקרקע היתה שמחבלי חמאס לא פתחו באש לעבר לוחמי צה"ל המתקדמים לעברם. התברר כי ללוחמים הישראלים היה יתרון משמעותי בקרב פנים אל פנים במנהרות, מכיוון שצוידו באמצעים לראיית לילה, בעוד שלרוב המחבלים לא היו אמצעים כאלה והם התבססו על פנסים. וכך, בכל פעם שהכוחות הישראליים התקרבו אליהם, המחבלים פשוט ברחו ללא קרב: הם נטשו את המתחם התת־קרקעי שבו שהו, והמשיכו באחת המנהרות שיצאה ממנו, הלאה למתחם הבא. במנוסתם פוצצו המחבלים את המנהרה מאחוריהם, תוך שימוש בדלתות הדף שהגנו עליהם. הקרסת המנהרה עיכבה את הכוחות הרודפים, וכך הצליחו המחבלים לחמוק מהם שוב ושוב ושוב.
רצח ששת החטופים במנהרה זעזע את המדינה, אבל מבחינה מודיעינית הוא היה אבן דרך חשובה במצור על סינוואר. מתוך המנהרה שבה נמצאו החטופים נאספו ממצאים פורנזיים שהצביעו על כך שמנהיג חמאס שהה במקום זמן קצר קודם לכן
הגרסה התת־קרקעית של משחק הילדים "פרה עיוורת", שכמוהו לא התרחש מעולם בהיסטוריה הצבאית, התנהלה בצורה הזו במהלך כל חודש דצמבר 2023 מתחת לחאן יונס. במהלך תקופה זו, וגם אחריה, היו לוחמים ישראלים שבילו ימים ארוכים ורצופים במנהרות מבלי שראו אור יום. בגלל הקושי לשרוד בתנאים הללו סופקו להם אמצעים מיוחדים שיאפשרו להם לפעול בתת־הקרקע.
לפי גורם שהשתתף בלחימה בחאן יונס, בשבועות הראשונים של התמרון בעיר היו לפחות כמה מקרים שבהם לוחמי צה"ל שהו במנהרה שנמצאת מעל או ליד מנהרה שבה נמצאו באותו זמן בכירי חמאס. לפעמים כל מה שהפריד בין הצדדים היו כמה מטרים של אדמה.
שיטת התמנון
קרב המוחות בין צה"ל ושב"כ לבין סינוואר הסתיים בשלב זה בתיקו. גם כאשר למאמץ הישראלי התווספו אמצעים טכנולוגיים משוכללים, נותרו סינוואר ואנשיו מחוץ להישג ידם של לוחמי צה"ל. אלו הרגישו כמו חתול שרודף ללא הועיל אחרי זנב של עכבר.
לאחר חודש של מרדף עקר, החליטו באוגדה 98 לקחת צעד אחורה. חלק ניכר מהכוחות הוקצה עכשיו למיפוי נרחב של פירי הכניסה לתת־קרקע בחאן יונס, ועל המפות של האוגדה החלו להופיע עשרות על גבי עשרות מיקומים משוערים של מנהרות ופירי מנהרות. לבסוף דקרו קציני המודיעין 17 פירים במרחב, שדרכם ניתן לחסום את האזור המצומצם שבו על פי ההערכות שהה סינוואר.
המטרה כעת היתה לא לרדוף אחרי סינוואר כמו חתול, דרך מנהרה אחת, אלא לעשות זאת כמו תמנון: מתוך 17 הנקודות הללו יישלחו זרועות, שינועו בתיאום ובאיטיות בתת־הקרקע, עד שיסגרו על סינוואר מכל כיוון.
חלק מהרעיונות שתרמו להתפתחות שיטת הלחימה החדשה של אוגדה 98 במנהרות חאן יונס, שיטה שמאוחר יותר תוכיח את עצמה באיתור חטופים וגופות חטופים, הגיעו מקציני מודיעין צעירים. לדברי גורם מודיעיני, הגישה של מתן אפשרות לקצינים זוטרים להעלות וליישם רעיונות יצירתיים לא היתה מאוד מקובלת באמ"ן לפני 7 באוקטובר.
לתוך כוונת הטריג'יקון של ר' פסעה דמות נוספת. "עכשיו אני כבר רואה מישהו עם אפוד צבאי וקלצ'ניקוב, מכריז 'מחבלים' ופותח באש", הוא אומר. ר' זיהה שהמחבל נפצע בידו הימנית, בהמשך יתברר כי היה מדובר בלא אחר מיחיא סינוואר
בחזרה לחודש ינואר 2024 בחאן יונס: מתוך 17 הפירים שסומנו על המפה בידי המודיעין מצאו הכוחות בשטח רק 14. אחד משלושת הפירים שלא נמצאו הוסתר מתחת לבית, שלתוכו נכנסו כוחות של אוגדה 98 כדי לבצע סריקות. הלוחמים לא הצליחו למצוא היכן מסתתר הפיר, ובשלב מסוים יצאו מהבית ופינו אותו. בדיעבד יתברר כי ממש מתחת לאותו בית שהו כל הזמן הזה סינוואר, דף והמח"ט סלאמה. השלושה, כך לפי גורם ששוחח עם "שישבת", שמעו בוודאות את צעדי החיילים שפוסעים בבית, ממש מעליהם. "אם היינו מוצאים את הפיר הזה, זה היה סוף הסיפור שלהם", הוא אומר.
בעוד הלוחמים מחפשים את הפיר מתוך הבית, יתר זרועות התמנון של אוגדה 98 נעו בתת־קרקע ביסודיות. בשלב מסוים הגיעה אחת הזרועות הללו אל אותו מתחם שהייה תת־קרקעי שבו הסתתרו סינוואר ודף. למעשה, לוחמי האוגדה הצליחו למצוא את הפיר שהוסתר בבית, אך עשו זאת מלמטה.
אלא שבינתיים הכוח הישראלי, ששהה כאמור בבית שמעל הפיר, עזב אותו. בזמן הקצר שבין יציאת הכוח שמעל הקרקע להגעת הכוח שמתחת לקרקע, הצליחו סינוואר, דף וסלאמה לצאת מתוך המנהרה תוך שהם מחופשים לנשים ונמלטו על נפשם. במנוסתו הותיר סינוואר מאחור מסמכים ומאות אלפי דולרים במזומן. דגימות פורנזיות שנלקחו מהמתחם מאוחר יותר, לצד תיעוד ממצלמות וידאו, אישרו שאכן הוא, דף וסלאמה שהו בו.
כוחות צה"ל, שגילו את המתחם התת־קרקעי זמן קצר לאחר שהחבורה נמלטה ממנו, מצאו את האוכל של צמרת חמאס מונח בצלחות. "הקפה עדיין היה חם", כפי שתיאר זאת מפקד האוגדה גולדפוס, בראיון שהעניק מאוחר יותר לתקשורת.
"נוהל 'אדמה בוערת'"
ממצאים מהמתחם שבו שהה סינוואר ביחד עם דף, לצד מודיעין נוסף שזרם לחמ"ל, הצביעו על כך שהוא נמצא כעת בהימלטות לכיוון מערב חאן יונס. לשם גם הכווין שב"כ את התמרון הצה"לי באותם ימים.
"זו הנקודה שבה שעון החול של סינוואר התחיל לאזול", אומר גורם ביטחוני. "עד אותו שלב הוא היה באותו מקום, ולכן הסיכוי שיעשה טעות היה קטן. אבל ברגע שאתה מתקרב אליו ומאלץ אותו לזוז, הוא חייב לאלתר, ובסוף הוא יעשה טעות. ברגע הזה הוא הופך להיות נרדף".
"מבוקש צריך לעשות כל מיני פעולות כדי לנסות ולהתחמק מההתפתחות של המרדף אחריו, וזה חושף אותו לטעויות", מסביר בכיר השב"כ לשעבר, שלום בן חנן. "כשהצבא חורש את האזור, המבוקש נכנס לנוהל 'אדמה בוערת', הוא צריך כל הזמן לרוץ ולחפש מקום אחר. הוא צריך לאלתר, והוא נאלץ להגיע למקומות שהוא לא תכנן להגיע אליהם מראש, או להיעזר באנשים שהוא פחות סומך עליהם".
אבל סינוואר לא עשה טעות, לפחות לא בשלב זה. בתחילת 2024 הוא צמצם את החתימה המודיעינית שלו, הפסיק לתקשר עם סביבתו, ועקבותיו אבדו. באותה תקופה הוגדר על ידי המתווכות במשא ומתן בין חמאס לישראל כ"מנותק קשר", ולראשונה מאז תחילת השיחות לא ניתן היה להגיע אליו, מה שבלם לחלוטין את היכולת להתקדם במשא ומתן.
בדיעבד התברר כי לקראת מאי 2024 הצליח סינוואר לצאת מחאן יונס ולדלג דרומה, לרפיח הסמוכה. בשלב זה צה"ל עדיין לא תמרן בעיר, וסינוואר ירד חזרה אל המנהרות, שברפיח היו בטוחות לעת־עתה. עוד מתברר כי סינוואר הגיע לרפיח ללא מוחמד דף. לאחר שברחו יחד מאוגדה 98 בבית בחאן יונס, השניים התפצלו ודף נותר בחאן יונס, אולי בגלל הקושי הפיזי שלו להתנייד. הוא והמח"ט סלאמה ישהו בעיר עוד כמה חודשים, עד שיחוסלו יחד בתקיפה מהאוויר ב־13 ביולי.
בתוך כמה שניות זיהה המג"ד ר' ארבע דמויות נעות במרחק של כ־90 מטר ממנו. "אני רואה אותן דרך 'קשית' צרה", הוא משחזר. "הדמות הראשונה הולכת עם שמיכה שחורה עליה, ובצמוד אליה, מאחוריה, דמות נוספת עם שמיכה חומה"
עוד לפני כן, בראשית מאי 2024 ולאחר עיכובים רבים, החל צה"ל במבצע לכיבוש רפיח, שהוטל על אוגדה 162. לאורך חודשי הלחימה הארוכים בעיר הגיעו לשב"כ ולאמ"ן עוד ועוד רסיסי מידע, שאיששו את העובדה כי סינוואר נמצא ברפיח, ואף הכווינו את החיפושים אחריו לעבר שכונת תל א־סולטאן, בפאתי העיר הצפון־מערביות.
לרסיסי המודיעין הצטרפו דיווחים שהגיעו ישירות מהכוחות הלוחמים בשטח. "לאורך המלחמה היתה הבנה שאיפה שיש מול צה"ל התנגדות שהיא מעבר למצופה, זה מקום מעניין", מסביר גורם ביטחוני. "היו מקומות שצה"ל הגיע אליהם והמחבלים הרימו ידיים, והיו מקומות שבהם הם נלחמו והתנגדו. ברגע שיש לך יותר התנגדות, אתה מבין שאולי הגעת למקום חשוב. תל א־סולטאן היה מקום כזה".
חמאס נלחם בחירוף נפש על תל א־סולטאן לא רק בגלל סינוואר, אלא גם בגלל הערכה שבשכונה שהו לא מעט חטופים ישראלים. לקראת חודש אוגוסט, במערכת הביטחון החלו להכווין את אוגדה 162 יותר ויותר לעבר תל א־סולטאן ורשת המנהרות שלה, שהיתה קטנה יותר ומורכבת פחות מזו של מרכז חאן יונס.
אם בחאן יונס פעלה אוגדה 98 בתת־קרקע כמו חתול, ואחר כך כמו תמנון, אוגדה 162 פעלה בתל א־סולטאן בשיטת הפיל: לוחמי האוגדה פוצצו והרסו בעזרת דחפורים אזורים נרחבים של מנהרות, במטרה לאלץ את המחבלים להימלט מהן אל מעל פני הקרקע. בשלב מסוים כמעט כל התוואי התת־קרקעי בתל א־סולטאן נשלל ממחבלי חמאס, ובתוך כך מסינוואר ומחבורה מצומצמת של מקורבים ומאבטחים שהקיפה אותו. לסינוואר לא היתה ברירה אלא לעלות אל מעל לפני האדמה.
בתחקיר ששודר בערוץ "אל־ג'זירה" ניתן לראות את סינוואר בתקופה הזו, אוגוסט־ספטמבר 2024, כשהוא מסתובב מעל לפני הקרקע בשכונת תל א־סולטאן. הוא נראה שם בין בניינים הרוסים כשהוא לבוש בבגדים אזרחיים, נעזר במקל ועטוף בשמיכה המשמשת אמצעי הסוואה. באחד הקטעים ניתן לראות ג'יפ צבאי חולף ליד הבית שבו מסתתר סינוואר ונשמעים קולות ירי, מה שמעיד על כך שסינוואר היה בתוך אזור שנכבש בידי צה"ל. במקרה אחר ניתן לראות אותו רוכן מעל מפה בתוך חדר שעל קירותיו רוססו כיתובים בעברית, עדות לנוכחות קודמת של כוחות צה"ל במקום. לצידו נמצא מג"ד תל א־סולטאן, מחמוד חמדאן.
סינוואר אמנם תועד מתהלך בין הריסות תל א־סולטאן באדישות יחסית, אך התנועה באותם ימים באזור היתה מסוכנת. לאחר שהרסו כמעט את כל המנהרות בשכונה ואילצו את המחבלים לצאת אל מעל לפני הקרקע, המשיכו לוחמי אוגדה 162 לרדוף אותם גם מעל לאדמה. האוגדה פיתחה שיטה, שבמסגרתה פעלה עם כוחות כבדים ורועשים באזורים מסוימים, תוך שהיא מותירה מתוכם נתיב בריחה צר למרחב אחר.
מחבלים רבים, שנותבו לעבר המרחבים הללו ונאלצו לנוע בהם מעל פני הקרקע, זוהו וחוסלו. באמצעות שיטה זו, למשל, איתרו לוחמי חי"ר של האוגדה את צמרת גדוד תל א־סולטאן בספטמבר 2024, וחיסלו אותה בתקיפה מוכוונת מהאוויר. בצה"ל היו משוכנעים שבתקיפה הזו חוסל גם המג"ד חמדאן, אבל הוא עוד יצוץ.
הבהלה שאחזה במחבלי חמאס שעוד נותרו במנהרות של תל א־סולטאן באותה תקופה באה לידי ביטוי בשני מקרים לפחות: בסוף אוגוסט 2024 מצאו לוחמי אוגדה 162 את החטוף קאיד פרחאן אל־קאדי כשהוא לבדו במנהרה, לאחר ששומריו ברחו והותירו אותו מאחור.
כמה ימים מאוחר יותר התרחש אחד האירועים הטרגיים והדרמטיים במלחמה, כאשר מחבלי חמאס ששמעו את כוחות צה"ל מתקרבים לעברם רצחו במנהרה שישה חטופים ונמלטו. האירוע הנורא זעזע את המדינה, אבל מבחינה מודיעינית הוא היה אבן דרך חשובה במצור על סינוואר. מתוך המנהרה נאספו ממצאים פורנזיים שהצביעו על כך שמנהיג חמאס שהה במקום זמן קצר קודם לכן. בשב"כ לא ידעו להגיד אם סינוואר והחטופים שהו במנהרה באותו זמן במקביל. אבל מאז חודש פברואר בחאן יונס, יותר מחצי שנה קודם לכן, הם היו הכי קרובים אליו.
לאחר אירועי החטופים בתל א־סולטאן והחיסול של צמרת הגדוד המקומית, ולאחר שכמעט כל המערך התת־קרקעי של השכונה הושמד, הרגישו בצה"ל שהתמרון ברפיח מיצה את עצמו. סינוואר אמנם לא אותר, אבל העדויות לגבי מיקומו בשכונה לא היו חד־משמעיות, ואוגדה 162 כבר סיימה את רוב משימותיה. אבל בשב"כ התעורר החשש שאם צה"ל יפנה את השכונה לחלוטין - סינוואר ייעלם להם שוב, ככל הנראה לחאן יונס. "לכן היתה התעקשות של שב"כ להישאר באזור", אומר גורם ביטחוני.
שעות בודדות לאחר זיהוי סינוואר הגיע הרמטכ"ל דאז, הרצי הלוי, לראות במו עיניו את גופתו של אדריכל מתקפת 7 באוקטובר. "הוא אמר 'כל הכבוד' ומייד אחרי זה המשכנו להילחם", אומר ר'. "כל פסטיבל החיסול בארץ עבר מעל לראשנו"
דנ"א פיקודי
הבקשה של שב"כ להשאיר כוחות בתל א־סולטאן, ובמיוחד בתפר שבינה לבין חאן יונס, כדי לשבש את נתיב הבריחה של סינוואר, נפלה על אוזניים קשובות. גם לאלוף ירון פינקלמן, אז מפקד פיקוד הדרום, היתה תחושת בטן שסינוואר מסתובב לו בין הרגליים בתל א־סולטאן, וגם באמ"ן היה מי שחש שהמצוד אחריו עומד לקטוף פירות. מצד שני, אוגדה 162 כבר השלימה כאמור את משימותיה ברפיח, וקיבלה פקודה להיערך למהלך הגדול הבא, בג'באליה.
לבסוף הוחלט שאוגדה 162 תצא מרפיח, אבל העיר לא תפונה לחלוטין. במקומה הוכנסו לאזור כוחות שפעלו תחת אוגדת עזה המרחבית. מפקד האוגדה, תא"ל ברק חירם, החליט להעניק למשימת רפיח את מלוא תשומת הלב ולפעול בעיר בהתקפיות. לחירם לא היה מודיעין בנוגע למיקומו של סינוואר, אך היה ידוע לו שבשכונת תל א־סולטאן מסתתרים כנראה גורמים בכירים בחמאס. בהתאם לכך, הוא ביקש לרכז מאמץ בשכונה ולהמשיך להשמיד תשתיות אויב מעל ומתחת לפני הקרקע. חירם גם הורה לכוחות לבצע סריקות במרחב, במטרה למצוא ולחסל כמה שיותר מחבלים.
לשם ביצוע המשימה ברפיח קיבל חירם לידיו, בין היתר, את חטיבת ביסלמ"ח (828), שמשמשת בשגרה בית ספר להכשרת מפקדי כיתות (מ"כים). אף שמדובר בחטיבה שמיועדת להכשרות, בחירום היא נשלחת ללחימה. את הכוחות הלוחמים שלה מרכיבים החניכים בקורס המ"כים, ואילו המדריכים בקורס משמשים מפקדי המחלקות והפלוגות.
מכיוון שהיא מורכבת בפועל מלוחמים בעלי דנ"א פיקודי, החטיבה הזו נחשבת לאיכותית ביותר ומפקדי אוגדות אוהבים לקבל אותה לידיהם. "זו חטיבה רצינית מאוד, מאומנת ועם כוח אדם באיכות מאוד גבוהה", אומר גורם צבאי. "היות שהמפקדים הם המדריכים בקורס מ"כים, הם מנוסים והם הטובים ביותר".
הכוח שנשלח מטעם חטיבת ביסלמ"ח לתל א־סולטאן הוא גדוד 450 של קורס מ"כים. מפקד הגדוד, סא"ל ר, פיקד על שלוש פלוגות: פלוגת לוחמי כפיר, פלוגת לוחמי צנחנים בפיקודו של רס"ן הוד שרייבמן ז"ל ופלוגת טנקים שסופחה אליו מגדוד 198 בחטיבה 460 של השריון, גם הוא גדוד הכשרה בשגרה שבו מוכשרים מפקדי טנקים. הדנ"א הפיקודי של הגדוד הזה יבוא לידי ביטוי באירוע שבו חוסל לבסוף סינוואר.
את מג"ד 450, סא"ל ר', אני פוגש בבית הספר ללוחמה בטרור שבמתקן אדם. במרחב האימונים כאן, שמדמה את הלחימה בשטח בנוי בעזה, הוא מרגיש כמו בבית. לשיחה מצטרפים גם מי שהיו תחת פיקודו ברפיח: סגן א', ששימש מפקד מחלקה של לוחמי כפיר; סמ"ר א' (היום כבר במילואים), ששימש קשרו של מפקד פלוגת הצנחנים שרייבמן; וסמ"ר י', ששימש תותחן בטנק של מפקד פלוגת השריון. מפקד פלוגת השריון, רס"ן א', מצטרף אלינו בשיחת טלפון. החמישייה הזו תגולל כעת את ההתרחשויות בתל א־סולטאן, דקה אחר דקה, מרגע הכניסה לשכונה ועד לתום המרדף אחר סינוואר.
המג"ד ר', קצין מבטיח שנראה כי הוא זוכה להערצת חייליו, הוא בן 35, נשוי פלוס שלושה, שגדל בחטיבות כפיר והצנחנים. את הפיקוד על גדוד 450 של קורס מ"כים קיבל לידיו זמן קצר לפני המלחמה. הוא לא דמיין שיוקפץ להילחם עם הגדוד בתוך עזה. "הוקפצנו ב־7 באוקטובר ועשינו עוד שלושה סבבים בעזה", הוא מספר. "הסבב הרביעי, שהתחיל בספטמבר 2024, היה בתל א־סולטאן. סגרנו את ראש השנה כנוהל קרב, וביום כיפור היינו כבר בפנים. ידענו שאת יום השנה למלחמה נציין בתוך עזה, אבל לא ידענו שזה יביא למצב שנסגור מעגל בצורה כזו".
במהלך הסיור המקדים בגזרה ביקר ר' במנהרה בתל א־סולטאן שבה נרצחו ששת החטופים. "קודם כל, אתה מבין איזה סיוט הם חוו שם", הוא אומר. "התחושה שמגיעה מייד אחרי זה היא שאנחנו חייבים להשלים את המשימה".
במידע המודיעיני שקיבל ר' לקראת הכניסה לתל א־סולטאן לא צוין שקיים חשד שסינוואר נמצא בשכונה. המידע כן הצביע על נוכחות של "בכירי חמאס", אבל עיקר מעייניו של ר' היו נתונים בכלל צפונה, לעבר חאן יונס. "כשאנחנו מחליפים את חטיבת גבעתי בשכונה, ההבנה שלנו היא שתל א־סולטאן כבושה", הוא אומר. "זה לא אומר שלא יהיה באזור אויב, אבל זה כן אומר שהמבט שלנו בעיקר החוצה, לא פנימה".
בהתאם לכך, ב־16 באוקטובר הורה ר' לאנשיו להתחיל לתכנן התקפה לכיוון מערב חאן יונס, אזור שצה"ל טרם תמרן בו. היציאה להתקפה נועדה להיערך בצוהרי היום, אלא שב־10 בבוקר, בעיצומו של נוהל הקרב, הגיע לר' דיווח די שגרתי על זיהוי של דמות חשודה בגזרה. "בהתחלה אני לא מתרגש", אומר ר'. "כבר היו לי חיילים שחשבו שהם רואים חטוף שמנפנף להם בידיים, ואז התברר שזה זנב של סוס. ובכל זאת, אני עוצר את נוהל הקרב לחאן יונס והולך לברר את הפרטים".
"מה שקרה זה שאחד החיילים במחלקה שלי נכנס לעמדת שמירה באחד הבתים בשכונה, ופתאום מזהה מישהו לבוש בשחור רץ לתוך מבנה שנמצא 300 מטר משם", אומר מפקד המחלקה מכפיר, סגן א'. "הוא לא זיהה אם הדמות חמושה, אבל זה אירוע חריג כי במרחב הזה לא אמורים להיות אנשים".
הכוח של סגן א' קיבל אישור לנוע לכיוון הבית החשוד, אבל התנועה, שנעשתה בחיפוי טנקים, נמשכה כמה שעות, ועד שהכוח הגיע לבית הוא היה ריק. לכאורה, בסך הכל זנב של סוס. ובכל זאת, ב־450 לא ויתרו וסגן מפקד הגדוד נשלח לבית החשוד ביחד עם החפ"ק שלו, שכלל גם שני גששים "עבריים" - לוחמים שגרים ביהודה ושומרון וקיבלו הכשרה ביחידת "ספר המדבר", שאליה מתגייסים "נערי גבעות" רבים. הגששים הללו סרקו את הבית ביסודיות, עד שלפתע זיהו בתוכו עקבה "חמה" של נעל ספורט. כעת היה ברור כי מישהו חשוד אכן מסתובב במרחב.
זיהוי העקבה התרחש בשעה 1 בצהריים. בעקבות כך הגיע המג"ד ר' לבית שבו נמצאה העקבה, טיפס לקומה השנייה, נעמד במרפסת והתחיל להכווין משם את כוחות החי"ר והשריון שתחת פיקודו. המטרה כעת היתה לאתר את הדמות החשודה. "בשלב הזה כבר ויתרתי לגמרי על ההתקפה לכיוון חאן יונס והתרכזתי במשימה החדשה", הוא אומר.
תוך כדי סריקת המרחב אותר בבית סמוך נשק צלפים מוכן לפעולה, ומייד אחר כך דיווח בקשר הסמג"ד, שיצא עם הגששים שלו למסע בלשי בעקבות העקבות החשודות, שהוא שומע מישהו הולך על ההריסות בבית שלידו. "מייד אחרי שהסמג"ד אומר לי את זה, אני שומע חייל צועק 'מחבלים', פותח נצרה ויורה", משחזר ר'.
הכוח של הסמג"ד, שזיהה כמה דמויות חשודות, ביצע לעברן ירי שלא פגע בהן, אך גרם להן לברוח. לרוע מזלן הן נמלטו ישירות לכיוונו של ר', שבאותו זמן תצפת ממרפסת הבית שבו נמצאה העקבה. בתוך כמה שניות כבר זיהה ר' ארבע דמויות נעות במרחק של כ־90 מטר ממנו, כשגבן צמוד לקיר הבניין שמאחוריהן. הוא הבין שהדמויות הללו נמצאות במנוסה, וכי הן מנסות להבין היכן נמצאים כוחות צה"ל בגזרה. תוך כדי כך גם פתח נצרה וכיוון אליהן את קנה ה־M16 שלו, שהיה מצויד בכוונת טריג'יקון טלסקופית. "אני רואה אותן דרך 'קשית' צרה, ומה שאני מזהה זה דבר כזה", משחזר ר'. "הדמות הראשונה הולכת משמאל לימין עם שמיכה שחורה עליה, ובצמוד אליה, מאחוריה, דמות נוספת עם שמיכה חומה".
כאן המקום לציין שהשמיכות הללו, שסינוואר אף נראה מתעטף בהן בתחקיר ששודר ב"אל־ג'זירה", נועדו לשמש את המחבלים כאמצעי הסוואה, שכן הן דומות בצורתן ובצבען להריסות המבנים שמאפיינים את מרחבי הלחימה בעזה. המג"ד ר' ידע זאת, אך עדיין לא פתח באש לעבר הדמויות, מכיוון שלא זיהה נשק וחשש כי ייתכן שמדובר בחטופים ישראלים. בהקשר זה יש לציין כי בתחילת המלחמה הרג בשוגג גדוד אחר מחטיבת ביסלמ"ח שלושה חטופים שהצליחו להימלט משוביהם. נראה כי בגדוד 450 הפיקו את הלקחים מהאירוע ולא מיהרו לסחוט את ההדק.
אלא שאז, לתוך כוונת הטריג'יקון של ר', פסעה דמות נוספת, שלישית במספר. "עכשיו אני כבר רואה מישהו עם אפוד צבאי, קלצ'ניקוב וכאפייה אפורה", הוא אומר. "אני מכריז 'מחבלים' ופותח לעברו באש ביחד עם הקשר שלי". בעקבות הירי זיהה ר' כי המחבל החמוש נפצע בידו הימנית. בהמשך יתברר כי היה מדובר בלא אחר מאשר יחיא סינוואר.
מייד לאחר ירי המג"ד כל ארבע הדמויות התפזרו ונעלמו בין ההריסות. "אבל אני רגוע", אומר ר'. "יש איתי רחפן, יש לי הרבה כוחות בגזרה, כולל טנקים, ואני מבין שיש מולי ארבעה מחבלים די מצ'וקמקים. ברור לי שאני עומד להרוג אותם. את כולם".
"תראה איך הוא דומה"
הירי של המג"ד התרחש בסביבות 3 בצהריים. בעקבות הזיהוי הוודאי הוא הקפיץ לגזרה תגבורת של טנקים. "אני זוכר את המג"ד מדווח בקשר 'מזהים ארבעה מלוכלכים'. שמעתי בקול שלו שקורה עכשיו משהו חריג", מספר התותחן ש', שזינק לטנק ודהר מייד לגזרה ביחד עם מפקד הפלוגה שלו, א'. "בתוך שלוש דקות כבר היינו שם". כוח תגבורת נוסף שהוזנק מייד הוא זה של פלוגת לוחמי הצנחנים של גדוד 450, בפיקודו של רס"ן הוד שרייבמן ז"ל. "ברגע ששמענו שיש היתקלות, הוד אמר מייד להכין את הכוח ליציאה", נזכר הקשר שלו, א'.
כאמור, בעקבות הירי של המג"ד, ארבע הדמויות החשודות שזוהו נעלמו. בשלב זה הכוחות המתוגברים בשטח היו בטוחים שכל הארבע נכנסו לבית אחד, שקיבל את שם הקוד "הבית האפור". המחלקה של סגן א' מכפיר סגרה על הבית הזה והחלה לנוע לעברו במטרה לטהר אותו. במהלך התנועה נחשפו לוחמי החי"ר לירי מתוך הבית, שבדיעבד התברר כי רק שניים מארבעת המחבלים נכנסו אליו. מהירי נפצע בחזהו לוחם כפיר, והמחבלים הצליחו להימלט.
"אנחנו מבינים שיש חילופי אש, אנחנו מבינים שהירי מגיע מ'הבית האפור', ואנחנו נותנים לשם כמה פגזים", מספר ש', שליווה את הכוח הרגלי מהטנק שלו. "בהמשך אנחנו מבינים שלכוח של כפיר יש פצוע. נעמדנו עם הטנק בין הכוח של כפיר לבין הבית שממנו ירו המחבלים, ותוך כדי לחימה הכניסו לנו את הפצוע למסדרון האחורי של הטנק. הוא מגיע אלינו עם חזה פתוח, משפריץ דם. הטען של הטנק תופס לו את היד ומדבר איתו, כדי שלא יאבד הכרה, ואנחנו נוסעים בטירוף כדי לפנות אותו לתאג"ד (תחנת איסוף פצועים גדודית)". הפצוע, שהוגדר במצב קשה, יקבל טיפול מרופא התאג"ד, יועבר במהירות בהאמר למנחת, ומשם יפונה במסוק לבית החולים, שם יצילו את חייו.
פציעת הלוחם מכפיר לא עצרה את המרדף. לעניינים מצטרפת עכשיו פלוגת הצנחנים של שרייבמן, שמקבלת הוראה לתפוס בית סמוך ל"בית האפור", שמקבל את השם "הבית האדום", ויכול להוות נקודת תצפית טובה על המרחב. הכוחות לא חושדים שבבית הזה מסתתרים מחבלים, אך לאחר שהכוח נכנס לקומה התחתונה של הבית אחד החיילים שומע צעדים בקומה שמעליו. רק בדיעבד יתברר כי מי שהתהלך שם היה יחיא סינוואר, שבינתיים הספיק לקשור חוסם עורקים סביב זרועו הפצועה, לאחר שנפגע מהירי של המג"ד ר'. סינוואר היה בבית לבדו, לאחר שהתפצל מיתר חברי החוליה שהקיפה אותו.
סינוואר הפצוע, כבר בלי הקלצ'ניקוב אבל עדיין מצויד באקדח ובכמה רימונים, לא התכוון לוותר. כשמפקד מחלקת הצנחנים יצא מהקומה הראשונה של "הבית האדום", במטרה לזהות את מקור הרעשים החשודים בקומה שמעליו, הוא זיהה שובל של דם טרי על גרם המדרגות שמוביל אליה. ממש באותו רגע הביט הקצין למעלה וראה מחבל שמשליך לעברו שני רימונים, שלמרבה המזל לא התפוצצו (במהלך האירוע נזרקו לעבר הכוחות כמה רימונים שלא התפוצצו. הסברה היא שסינוואר השליך שני רימונים ולא אחד, כי ידע שהסיכוי שאחד מהם יהיה נפל גבוה. לבסוף, כאמור, שניהם היו נפלים).
לאחר שהבינו כי בקומה מעליהם יש מחבל חמוש, כוח הצנחנים שנמצא ב"בית האדום" נסוג לאחור, ומייד לאחר מכן קיבלו הטנקים הוראה לירות כמה פגזים לכיוון הקומה השנייה של המבנה. המ"פ שרייבמן, שנמצא כעת מחוץ למבנה עם הקשר שלו א', קורא למפעיל הרחפן שלו ומבקש ממנו שישלח רחפן לתוך הבית כדי לאתר את מיקומו המדויק של המחבל. "הטנק יורה, יש מלא עשן, ואז מכניסים את הרחפן", משחזר הקשר א'. "ואז אנחנו מזהים דמות עם אפוד קרבי שמסתתרת ליד חלון, ישובה על הרצפה, ומתחילה לזרוק אבנים על הרחפן. אנחנו עולים מול הטנק ומכווינים אותו לחדר שבו ראינו את המחבל הזה. הטנק יורה שני פגזים נוספים". אגב, התיעוד מטיסת הרחפן ההיסטורית הזו נעלם לעד. "שכחנו ללחוץ על הכפתור של ההקלטה", אומר במבוכה א', שלצד מפעיל הרחפן והמ"פ שרייבמן היה היחיד שראה את התמונות הללו בעיניו.
לאחר הירי הנוסף של הטנק שוב נכנס הרחפן לתוך הבית במטרה להבין מה עלה בגורלו של המחבל. הפעם המפעיל זוכר ללחוץ על כפתור ההקלטה. בסרטון מאותה גיחה, שהתפרסם השבוע בפעם הראשונה באתר "ישראל היום", ניתן לראות את סינוואר יושב על ספה, ספון בתוך כוך. סינוואר נראה בסרטון כמי שנאנק מכאבים, אך עדיין חי. הוא לא מנסה לירות לעבר הרחפן או להשליך לעברו חפצים.
לאחר שהרחפן גילה שהמחבל המסתורי ב"בית האדום" עודנו בחיים, שוב משוגרים אליו פגזים, ושוב מוטס הרחפן פנימה, בפעם השלישית. הפעם כבר מצלם הרחפן את הסרטון המפורסם, שבו ניתן לראות את סינוואר כשהוא משליך מקל לעבר הרחפן, כשפניו עטופים בכאפייה.
שוב נורים פגזים לעבר הבית, ושוב מוכנס פנימה הרחפן. בפעם הזו כבר ברור ל־א' שהמחבל ב"בית האדום" לא מהווה עוד איום. "הסתכלנו במסך והוא היה נראה לנו מקופל לגמרי", אומר א'. השעה היא כעת 16:30, 16 באוקטובר.
שעה אחר כך הסרטון של המחבל ה"מקופל", כשפניו גלויות, מגיע אל המג"ד ר'. "אני מסתכל על התמונה ואומר בצחוק לקשר שלי, הכי בצחוק: 'תראה איך הוא דומה לסינוואר'", הוא מחייך.
"לא היינו היחידים"
על אף הדמיון, ר' לא באמת חושד שהמחבל שזה עתה חיסלו פקודיו הוא יחיא סינוואר. למעשה, הוא כלל לא מעלה זאת על דעתו. לכן הוא גם לא ממהר. בגלל שבסרטון האחרון נראה המחבל כשהוא אוחז ברימון, מוחלט שלא לגשת לגופה בחשיכה, מחשש שהיא ממולכדת, אלא להמתין לאור יום. אבל הסיפור ממש לא נגמר כאן. "כרגע אני יודע שמחבל אחד מת, אבל הזיהוי הראשוני הוא של ארבעה מחבלים", מסביר מפקד הגדוד ר', "ולכן אנחנו צריכים ארבע גופות",
בהתאם לכך, בלילה מחליט ר' להסיג לאחור את הטנקים שלו, כדי לגרום ליתר המחבלים בשטח לחשוב שצה"ל התפנה מהגזרה. ר' משאיר בזירת המרדף כוחות חי"ר שקטים, שמסתווים בבתים ומקימים מתוכם מארבים. אחד המארבים הללו אכן זיהה במהלך הלילה את שני המחבלים שברחו מ"הבית האפור" כשהם צועדים ברחוב ומנסים להימלט בחסות החשיכה. רק אחד מהם היה חמוש, וגם הפעם, למרות המתח הרב, הכוח פתח באש רק על הדמות החמושה. המחבל החמוש נהרג, והדמות הנוספת שהלכה לצידו נמלטה אל תוך העלטה.
למחרת, עם אור ראשון, בוקר 17 באוקטובר, התקרבו הכוחות לגופת המחבל החמוש שנורה בלילה, ומצאו עליו דרכון וסכום כסף גדול במזומן. הנתונים הללו הועברו לאחור, וזמן קצר אחר כך הגיע אל המג"ד ר' מידע מסעיר: המחבל הזה קשור ליחיא סינוואר. "זו הפעם הראשונה שאני שומע את השם סינוואר בכל האירוע", אומר ר'.
רצף האירועים הבא מתרחש במהירות. ר', שמבין כי ייתכן שאנשיו הרגו אמש את סינוואר, ממהר לבדוק את גופת המחבל ב"בית האדום". כשהוא מביט בה מקרוב הוא מזהה אותה מייד. ר' מצלם את פני הגופה בטלפון ומעביר את התמונה לאחור. בשב"כ עדיין לא משתכנעים שמדובר בסינוואר, ומבקשים ממנו שיצלם עבורם מקרוב שני פרטים שיכולים לסייע בזיהוי - השיניים ונקודת חן שנמצאת על גופו של סינוואר. ברגע שגם התמונות הללו מגיעות לשב"כ, מומחה מטעם הארגון ממהר לזירה עצמה ומסתכל מקרוב בגופת המחבל. "זה סינוואר", הוא אומר. לשטח נשלחת גם מעבדה ניידת שלוקחת מסינוואר טביעות אצבעות ודגימות נוספות. עד הערב כבר יהיה ברור שמנהיג חמאס ברצועה חוסל.
אבל אפילו בכך לא הסתיים המרדף: כאמור, לוחמי גדוד 450 הרגו עד שלב זה בוודאות רק שניים מתוך ארבעת המחבלים, ולכן המשימה לא תמה. באותו לילה תבצע המחלקה של סגן א', אותה מחלקה שזיהתה לראשונה את הדמות החשודה במרחב, מארב נוסף מתוך בית ותהרוג את המחבל השלישי. במהרה יתברר כי מדובר ברוח רפאים: מג"ד תל א־סולטאן מחמוד חמדאן, שצה"ל כאמור היה משוכנע כי כבר חוסל חודש קודם לכן.
למחרת, 19 באוקטובר, ארבעה ימים לאחר הזיהוי הראשוני, ילכוד סגן א' גם את המחבל הרביעי כשהוא מסתתר בתוך בית שאליו הובילו עקבות שאיתרו גששים. המחבל סירב להיכנע ואף השליך שני רימונים, שהתגלגלו ממש אל בין רגליו של א'. הם לא התפוצצו. המחבל ביצע גם ירי ופצע קל את אחד הלוחמים בכוח. הוא חוסל בסופו של דבר בידי א'. "אין פה מבצע של חיל האוויר או של שייטת 13, אלא של חי"רניקים ושריונרים", מסכם ר' את האירוע מבחינתו.
שעות בודדות לאחר הזיהוי של סינוואר הגיע הרמטכ"ל דאז, הרצי הלוי, לראות במו עיניו את גופתו של אדריכל מתקפת 7 באוקטובר. ר' קיבל את פניו ב"בית האדום". אני שואל אותו אם הרמטכ"ל פרגן לו, אולי שלח בהמשך בקבוק שמפניה, כפי שנהוג אחרי מבצע מוצלח. "לא", אומר ר', "הוא אמר לנו 'כל הכבוד' ומייד אחרי זה המשכנו להילחם. כל פסטיבל חיסולו של סינוואר, שהתנהל בארץ, עבר מעל לראש שלנו, כי היינו בלי טלפונים. הבנו את זה רק אחרי שיצאנו מעזה וחזרנו להתאמן".
ובכל זאת, קיבלתם לפחות איזה "חמשוש" על זה שהרגתם את סינוואר?
"לא", אומר ר'. "העקשנות שלנו היא זו שהביאה לתוצאה הטובה בסופו של דבר, אבל לא היינו היחידים. המרדף אחרי סינוואר היה ארוך. אנחנו רק ירינו את הכדור האחרון".
itayilnai@hotmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו