יריבות והיעדר פרגון בין נשים באים לידי ביטוי עוד במיתולוגיה היוונית. נשים ואלות - ובראשן אתנה (אלת החוכמה, המלחמה, האמנות והצדק), אפרודיטה (אלת האהבה, היופי והפריון) ואריס (אלת המריבות, התוהו ובוהו ואי־ההסכמות) - כאחוזות קנאה שנלחמות זו בזו.
גם התנ"ך רצוף בתחרות ובקנאה בין נשים (רחל ולאה, חנה ופנינה, הגר ושרה, ושתי ואסתר), ובעידן המודרני ילדות נחשפות לאגדות כמו "סינדרלה", "שלגיה" ו"היפה והחיה", שבהן קשר בין נשים מתואר באמצעות יריבות, עוינות וקנאה.
המרחב הפטריארכלי השתמש בדרך האפיון הזו במשך שנים כדי להעניק את הכוח לגברים, ולהציב את הנשים בשוליים באמצעות פילוג ופיצול בתוך המין הנשי - אבל בעשורים האחרונים משהו השתנה. המהפכה הפמיניסטית, שהולכת ומתקדמת משנה לשנה, מבוססת על סולידריות בין נשים, על פרגון ועל נאמנות - מה שהכשיר את הקרקע, בין השאר, להקמתה של להקת הבנות הישראלית "חמסה" בשנת 2000.
הלהקה, שהתפרקה ארבע שנים לאחר מכן, חזרה לפעילות ב־2020 וניסתה להסתער מחדש על הבמות, אבל נתקלה במחסום קטן בדמותה של מגפה עולמית. ב־2024 היא השתתפה בריאליטי "הכוכב הבא לאירוויזיון", הפעם כרביעייה, אבל סיימה שם את דרכה כבר בהדחה השנייה.
נעמה: "אנחנו מוציאות שירים, הרמנו הופעה, אנחנו מוזמנות לכל הארץ, יש לנו ביקוש, אבל כמישהי שלא גרה בארץ הרבה שנים, חשוב לי להגיד שהעניין של הגילנות כלפי נשים מאוד בולט בארץ. קשה להסביר כמה הפערים גדולים וכמה זה קיצוני"
היום, עם סינגל חדש ולוח הופעות עמוס, עדיין בהרכב של ארבע, הן מצהירות שהן כאן כדי להישאר. פזית הרמן, אסתר קסטרו, נעמה אתל וחברת הלהקה החדשה סיון גיל גנון כבר יודעות שאין להן צורך לחייב אף אחד למות עליהן, כמאמר להיטן הגדול "אתה חייב למות עלי". זה ממילא יקרה לכל מי שיקשיב להן.
אנחנו בייגלה
אנחנו נפגשות בחולון, בביתה של פזית (בת 43, נשואה בשנית, עם ארבעה ילדים משותפים), שנוסף על מוזיקה עובדת גם בעמותת פתחון לב. יחד איתה נמצאות אסתר קסטרו (בת 48, מפתח תקווה, גרושה ואם לילדה), שלפני שש שנים שינתה את שמה מאתי, היא כוכבת ילדים ומדבבת שמופיעה על הבמות ובערוץ בייבי; נעמה אתל (גרושה, פלוס שלוש בנות), מפיקת מופעים וכוכבת ילדים שחזרה לארץ לפני שנה וחצי אחרי 18 שנים בלוס אנג'לס; וסיון גיל גנון (בת 41, מתל אביב, נשואה בשנית, עם חמישה ילדים בבית, שהצטרפה לפני חמש שנים ללהקה ולצד המוזיקה עוסקת בניהול עסק משפחתי לעיצוב ולהפקה של ביתנים לתערוכות.
בואו נתחיל מזה שחמסה אין פה. אתן ארבע.
נעמה: "היינו חמש. במקום סיון היו פה עוד שתיים, כרמי ויסמין. כרמי עזבה לפני 20 שנה, ולפני חמש שנים החלטנו להקים את הלהקה מחדש, אז עשינו אודישנים וצירפנו את סיון, אבל אז יסמין החליטה שזה קשה לה, נותרנו ארבע, והחלטנו שככה נישאר".
היתה מחשבה לשנות את השם בעקבות זאת?
סיון: "לא! השם הוא מזל, מותג".
פזית: "חמסה זה אנחנו, מאז ולתמיד. לאורך חמש השנים האלה קיבלנו המון הצעות והדפנו אותן, כי לא הרגשנו שזה נכון, ואז הגיעה שיחת הטלפון מ'הכוכב'. זה קרה בשנה קשוחה מאוד, כפי שידוע לכולנו, שבה קלטנו שחיים פעם אחת והבנו שצריך לעשות דברים עכשיו. החלטנו לא לחכות ואמרנו 'יאללה, נלך על זה, זו הזדמנות מעולה לעשות את מה שאנחנו אוהבות, להיות עם חברות ולשיר'".
סיון: "זו הבמה הכי רצינית ומכובדת, שהרגישה לנו נכונה. עבדנו שם עם מיטב המוזיקאים ואנשי המקצוע".
פזית: "חמסה זה בייגלה, הילה כזאת, יש לנו שיר שמתנגן 20 שנה בקצב רצחני, והיום אנחנו מופיעות בפני ילדים שעוד לא נולדו כשהוא יצא. היינו אז נשים צעירות. היום אנחנו נשים יותר בוגרות".
סיון: "הבייגלה שפזית מדברת עליו הוא מין תחושה כזאת של חיבור שאני מרגישה מאז שהצטרפתי. כל כך רציתי להיות חלק ממשהו שמח. במהלך השנים האלה עברתי סרטן מאוד קשה, סרטן צוואר הרחם שגילו אותו במצב מאוד קשה, ונשארתי עם קושי פיזי, אבל לא ויתרנו. אני נס רפואי".
פזית: "לא ויתרנו עליה - והנה היא איתנו, עומדת פה ושרה".
סיון: "זה כאילו באמת יש בחמסה איזשהו בייגלה, או ברכה. זה לא עוזב אותך, זה תמיד חוזר".
אסתר: "לעשות את מה שאת אוהבת בגיל 40 פלוס זה מאוד כיף. אני לא עובדת. אני אוהבת את מה שאני עושה. זה העניין".
נעמה: "זה המסר שלנו - תעשו את מה שאתם אוהבים".
"הכוכב הבא" היא לא רק תוכנית עם חשיפה אדירה, אלא גם כרטיס הכניסה לאירוויזיון. באמת
ראיתן את עצמכן על הבמה המטורפת הזאת?
נעמה: "אני חושבת שאין יותר מתאימה מהלהקה שלנו לייצג את ישראל באירוויזיון, אפילו שיובל מהממת. יש פה ארבע נשים חזקות שיודעות לשיר, מקצועניות, זה משהו אחר. יש דבר כזה באירוויזיון? אין".
פזית: "אם את מרגישה לא טוב במשהו, אז אל תלבשי אותו, אבל אם את מרגישה טוב במשהו - מה זה משנה בת כמה את? האם את צריכה לוותר על הנשיות שלך או על האישיות שלך?"
פזית: "יש פה אמירה. מדינת ישראל שולחת ארבע נשים, אימהות, לא ילדות, שיודעות את העבודה, שלא יעשו פדיחות, שיודעות לשיר, לעמוד על במה. מה יותר חזק מזה?".
ובכל זאת, הודחתן די מהר.
פזית: "השופטים נתנו לנו ביקורות מעולות, אבל הם טענו שזה לא כל כך מתאים לאירוויזיון, והיתה גם הערה סקסיסטית קצת, על זה שנשים בגיל 40, לא מתאים שהן ירקדו ויפזזו על במה".
ההתייחסות של פזית למשפט של השופט אסף אמדורסקי מעוררת את כולן, ויחד הן חוזרות לתוכנית ההיא, שבה אחרי שהחמיא להן על ההרמוניות הקוליות שלהן הסביר כי "הפופ הוא עולם אכזרי, יש את המפגע העצום, שגם אני שותף לו, שנקרא הגיל. אם המשימה היתה לאחד את הלהקה כדי שהיא תשוב להופעות, אני מצביע כן, אבל להגיד לקהל שמעולם לא שמע עליכן בחו"ל, זה מה שאנחנו שולחים, הדבר הכי פרש, צעיר, פופי, מרים, זה... צריך להגיד שיש פה משהו שקצת צורם... זה לא מסתדר לי".
"אסף אמר שאנחנו תותחיות, שרות חבל על הזמן, ושגם על עצמו מרגיש לפעמים שהוא כבר לא נראה כמו שהוא היה כשהיה צעיר", אומרת פזית. "הוא בחור מאוד נחמד, אבל זו היתה הערה סקסיסטית".
סיון: "הוא אמר שאנחנו לא מתאימות לאירוויזיון".
נעמה: "בגלל הגיל".
נעלבתן?
נעמה: "אנחנו לא נעלבות, הכל עובר מעלינו".
פזית: "בואו נדבר על הזוכות של השנים האחרונות באירוויזיון - למשל, הקפריסאית - או על מה שקורה בעולם. על ביונסה, על ג'יי לו".
אף אחד בפאנל לא יצא נגדו?
פזית: "רק קרן אמרה לו 'ואם הן ישירו שיר שקט?', וזהו. זה קצת חרה לנו, כי יושבות בפאנל נשים בגיל שלנו, ומנחה שהיא בגיל שלנו, ואף אחת לא אומרת כלום. האמת היא שאנחנו גם לא אמרנו כלום. אגב, לאריק סיני לא אמרו את זה".
אסתר: "מבחינתנו באנו לשיר, להופיע. למוזיקה אין גיל. חשוב להתעסק בשירה שלנו, הגיל לא רלוונטי".
פזית: "חשוב לי להדגיש שהחשיפה שם נתנה לנו דרייב, וזה מה שחשוב. שלא ייווצר מצב שאנחנו מתלוננות, כי בסוף אנחנו רק מודות להם".
נעמה: "זה נתן לנו להתחבר ברמה של 'יאללה, אנחנו מוציאות שירים'. הרמנו הופעה, אנחנו מוזמנות לכל הארץ, יש לנו ביקוש אחרי 'הכוכב', אבל גם חשוב לי להגיד, כמישהי שלא גרה בישראל הרבה שנים, שהעניין של הגילנות כלפי נשים מאוד בולט בארץ. קשה להסביר כמה הפערים גדולים וכמה זה קיצוני. ג'יי לו, בחורה בת 55 שרוקדת על הבמה בבגד גוף - מישהו יעז להגיד לה 'את לבושה חשוף?' אין שם את הדברים האלה".
בין אישיות לנשיות
הפוליטיקלי קורקט האמריקני לא ממש מתמזג עם הלך הרוח הישראלי, שבו לכל אחד יש מה להגיד. חברות הלהקה חטפו גם ברשתות ביקורת שכלל לא בוחנת את המוזיקה שלהן, אבל החליטו לעשות מהלימון לימונצ'לו והשתמשו בבמה שקיבלו להעברת מסרים של העצמה.
אסתר: "היום, למשל, באתי טעונה, ופזית הכילה אותי מייד. התחלתי לבכות. אנחנו יכולות להתווכח פיצוצים, ואחרי כמה דקות להיות בסטיז. אני יכולה לשלוח הודעה כמו 'די, נמאס לי מכן', ואחרי שעה לכתוב 'תקשיבו בנות, מה קורה?'"
פזית: "בנאמבר הראשון שלנו לבשתי בגד גוף סגור עם ג'ינס רחב. בחיים הפרטיים שלי אני אוהבת להתלבש חשוף, אבל זה לא היה המקרה. היה נאמבר נהדר, ירדנו, ואז זה שודר וחטפתי מבול של תגובות לא טובות ברשתות, כמו 'איך אישה בגיל שלך מעיזה להתלבש ככה? את אמא לילדים? ככה את מחנכת את הבנות שלך?'. אמרתי לעצמי, אתם מקללים אותי על איך שאני מתלבשת ואחר כך טוענים שאני לא מחנכת את הבת שלי טוב? אולי תסתכלו במראה? הייתי בשוק טוטאלי".
נעמה: "פזית היא אישה חכמה וחזקה. זה מה שמגדיר אותה? שהמכנסיים קצת למטה? כתבו שם שאנחנו ארבע פרחות, ואין להם מושג מי אנחנו. לא כתבו על איך אנחנו שרות. רק על איך נראינו, על הלבוש".
בתגובה לאש הצולבת, פזית כתבה פוסט ארוך ואישי בפייסבוק. "במשך יומיים הייתי באאוט, בשוק מאיך שנשים בשנת 2025 תופסות את עצמן", היא מספרת. "זה מה שחרה לי, שנשים חושבות - אוקיי, הגעתי לגיל 40 אז עכשיו אני צריכה להתלבש ככה. את לא צריכה להתלבש לפי איך שאת נראית ומרגישה? אם את מרגישה לא טוב במשהו, אז אל תלבשי אותו, אבל אם את מרגישה טוב במשהו - מה זה משנה בת כמה את? האם את צריכה לוותר על הנשיות שלך או על האישיות שלך?
"בפוסט עצמו לקחתי משפט של סימון דה בובואר, שאמרה משהו בסגנון 'האם חייבת האישה המשוחררת לוותר על נשיותה על חשבון אישיותה?' למה אני לא יכולה להיות גם וגם?".
כידוע, אישה לא נולדת אישה. היא נעשית אישה.
"בדיוק. זה גם משפט שלה. למזלי, אני לא ילדה צעירה ואני לא פראיירית, אז הייתי יומיים אאוט ויאללה. קיבלתי תגובות מטורפות לפוסט, בקטע טוב".
סיון: "צריך גם לדעת שזה מחיר החשיפה, בטח בתוכנית כזאת. לאנשים תמיד יש מה להגיד והם מגיבים. הלוואי שהיינו יכולות לתקן את העולם, אבל אם אי אפשר, אז לפחות לנסות להעביר איזשהו מסר".
חיבור מושלם
נדמה שאתן מנפצות את הסטריאוטיפ הפטריארכלי על חברות בין נשים. האומנם?
אסתר: "לא אשקר ולא אתייפייף. אנחנו רבות, מתווכחות. היום, למשל, באתי טעונה, ופזית הרגישה אותי, הכילה אותי, ומייד התחלתי לבכות. אנחנו יכולות להתווכח פיצוצים, ואחרי כמה דקות להיות בסטיז. כמו במשפחה".
נעמה: "אני חושבת שלפז"ם של הדבר הזה יש משקל גדול. לכל אחת מאיתנו יש חתיכת חבילה, ואנחנו יודעות הכל אחת על השנייה, ברמה של כל הסודות. אם מישהי באה מהבית עם משהו לא טוב, יש איפה לפרוק - והיום זה עוד יותר חזק, כמו דבק. היום כל החיים שלנו כמעט סביב חמסה. אני קמה בבוקר וישר מסתכלת מה כתבו בקבוצה".
איך נקראת קבוצת הווטסאפ שלכן?
כולן: "חמסה חדש!"
סיון, את החדשה ולהן יש קילומטראז' של 15 שנה - את מרגישה את הפער?
"בכלל לא. מהרגע שהתחברנו הרגשתי מחוברת לאורך כל הדרך, ומאז הקיץ האחרון אנחנו עובדות פול־טיים ג'וב ביחד, אז אנחנו עוד יותר קרובות ומחוברות".
יש חלוקת תפקידים?
נעמה: "אני עושה הרבה דברים אדמיניסטרטיביים".
סיון: "פזית ונעמה יודעות לדבר כשצריך מישהו שיסביר לאנשים, לבעלי המקצוע, לסגור חוזים. אסתר טובה עם אנשים".
אסתר: "אני טובה ביחסי ציבור, לא מתביישת, וסיון היא המגשרת. היא ניחנה ברגישות, וכשיש משברים היא מאזנת ומרגיעה את הרוחות".
סיון: "ראיתי פרק של 'הלוטוס הלבן' עם בעלי. יש שם חבורה של שלוש בנות שיצאו לחופשה, ובכל פעם שאחת נעלמת השתיים מדברות עליה. בעלי אמר לי 'תגידי, זה ככה גם אצלכן?', אמרתי לו 'אין מצב, אצלנו זה רק בפנים'".
סיון: "יש בינינו תחושה של חיבור שאני מרגישה מאז שהצטרפתי ללהקה. רציתי להיות חלק ממשהו שמח. במהלך השנים האלה עברתי מחלה מורכבת, סרטן צוואר הרחם שגילו אותו במצב מאוד קשה. נשארתי עם קושי פיזי, אבל לא ויתרנו. אני נס רפואי"
היה פעם משבר שאיים על הלהקה?
אסתר: "רוצה דוגמה לקרייסס? אני יכולה לשלוח הודעה כמו 'טוב, די, נמאס לי מכן, אין לי כוח להיום, ביי', ואחרי שעה לכתוב 'תקשיבו בנות, מה קורה? רציתי להגיד לכן ש...".
נעמה: "אין לנו אגו. ויתרנו עליו".
סיון: "זה היופי שלנו".
עדיין מדברים עלינו
בחודשים האחרונים חמסה היא כל עולמן, והנשים שלקחו את העסק ברצינות מבהירות לי עד כמה הן מחויבות למטרה. השיר החדש "מדברים עלינו" (שכתב רועי מכלוף והפיק ינון יהל), שיצא השבוע, הוא הסנונית הראשונה מחמסה גרסת 2025, ורגע אחרי שהן משמיעות לי אותו ורוקדות בהתלהבות, הן מספרות שהשיר נכתב עליהן.
סיון: "הגענו לאולפן עם ינון ורועי, סיפרנו על עצמנו ועל החוויה של 'הכוכב', ומשם נולד השיר".
פזית: "יש בו מסר נשי מאוד חזק. אם לפני 20 שנה שרנו 'אתה חייב למות עלי', היום אנחנו שרות 'אתה לא חייב למות ממני, אני ממש אהיה בסדר אם לא תמות ממני, אצלי הכל טוב'".
נעמה: "זה שיר שבא לעשות שמח. הוא נקלט מהשמיעה הראשונה. זה חמסה 2025".
הוא יהיה ה"אתה חייב למות עלי" של שנת 2025?
כולן: "בדיוק!!!"
כשאני מבקשת לברר מה דעתן על המילה "קאמבק", כולן צועקות יחד "די!!!". ואז מגיעים ההסברים:
אסתר: "אין לנו כוח למילה הזאת. זה לא קאמבק!"
סיון: "מיצינו את המילה הזאת, חמסה. אנחנו כאן".
פזית: "מבחינת הקהל זה נכון, זה קאמבק, אבל אנחנו כל הזמן עובדות בזה ולא יכולות כבר לשמוע את זה כי אנחנו מרגישות שהקאמבק כבר נעשה".
נעמה: "לכל מי ששואל אותי אני אענה כאן - 'אנחנו מופיעות, אנחנו עובדות על חומרים חדשים ואנחנו פה כדי להישאר'".
פזית: "לפני 20 שנה אמרו עלינו 'זה גימיק', אבל הגימיק הזה נהיה נכס צאן ברזל. 'אתה חייב למות עלי' עדיין מתנגן, עכשיו יצא 'מדברים עלינו', ואחריו ייצאו עוד שירים חדשים - גם שירים מרימים וגם שקטים".
סיון: "מאז 7 באוקטובר החיים במדינה הם מכבש של לחצים וקשיים, וכולנו רוצים קצת אסקפיזם לנשמה ולראש. אנחנו פה בשביל זה".
אתן מרגישות שהתפקיד שלכן מקבל משמעות חדשה בשנה החולפת?
פזית: "מוזיקה היא ריפוי, וכשאנחנו שרות שירים שמחים ומרימים, המטרה שלנו היא לרפא. זו בעצם משאלת הלב שלנו, להרים את העם ולזכור שהיה פה טוב, ושיהיה הרבה יותר טוב".
נעמה: "המוזיקה באמת מצליחה לחבר את כולנו, והנפש של כולנו במדינה הזאת פצועה. זה נותן קצת אוויר לנשימה, אנחנו חייבות את זה גם לילדים שלנו, חייבות קצת אופטימיות. אני, בכלל, עם ענן ורוד על הראש. זו האנרגיה שאני משדרת לעצמי ולסביבה, שיהיה בסדר, יש לי מין אופטימיות חסרת תקנה".
פזית: "זה עובד לשני הכיוונים. האנשים גם מרימים אותנו. אסתר מלווה כבר שנה משפחות חטופים, וזה גם עוזר להן וגם לה".
אסתר: "אורלי, אמא של דניאלה גלבוע, היתה איתי בלהקת צבאית, ואחרי זה נהיינו שכנות. ליוויתי אותה עד שדניאלה חזרה, ותוך כדי גם נוצרה לי חברות נפש עם אלי שתיוי, שהבן שלו עידן נחטף ונרצח. ממש נכנסתי להם למשפחה, ואפילו טסתי איתה עם משלחת לניו יורק.
"אני מרגישה שכל המשפחות שם הן המשפחה שלי, ואני חייבת לומר שאני רואה את זה אצל המשפחות האלה, שהן רוצות שנשיר ונשמח אותן. הן רוצות לשמוח, זה מה שמחזיק אותן".
אנחנו בעידן של המון שיתופי פעולה מוזיקליים. יש אמן מסוים שאתן חולמות לשתף איתו פעולה?
אסתר: "אולי הייתי מצרפת את שרית חדד אלינו, כאישה חמישית. העצמה נשית. שרית, דברי איתנו".
Maya19.10@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו