קייטלין ג'נר תשב בשורה הראשונה בהשבעת טראמפ - עכשיו היא חושפת איך זה קרה | בלעדי

על אחד מהרכסים הגבוהים של מאליבו ניצב לו בית מבודד. שער אימתני מקבל את אורחיו. אני עובר דרכו וממשיך לטפס במונית לפסגה הגבוהה ביותר, שנדמה שכמעט נוגעת בשמיים. שם נמצא ביתה של קייטלין ג'נר. "בחרתי את המקום הזה בעיקר בגלל המיקום שלו, וגם כי רציתי שקט", היא אומרת. "הילדים מגיעים לפה עם הנכדים ומשחקים בחצר, ואני גם נהנית מהבידוד. אף אחד לא יכול לראות אותנו מפה".

היא מקבלת את פניי בחיוך רחב, מובילה אותי אל סלון ביתה המפואר ומתיישבת לצידי. "אתה יכול להתחיל להקליט", היא אומרת בחיוך. "כמה זמן יש לנו לראיון?" אני שואלת בחשש. "עד שאעיף אותך מפה", היא עונה.

ברוס הגדול מכולם

קייטלין ג'נר גדלה בניו יורק כברוס ג'נר, וב־1972 השתתף לראשונה באולימפיאדה בקרב העשר, ענף שכולל תחרויות כוח ומהירות. לאחר שגם שבר שיא אולימפי באולימפיאדת מונטריאול ב־1976, ברוס הפך לגיבור אמריקני.

לג'נר יש שישה ילדים ביולוגיים וארבעה ילדים חורגים. היא היתה נשואה שלוש פעמים והביאה לעולם ארבעה ילדים עם בנות הזוג שלה לשעבר, אבל בשנת 1991 אירע המפץ הגדול בחייה: ג'נר נישאה לקריס, אמן של קים, קורטני, קלואי ורוב קרדשיאן. נישואים אלו הפכו את ברוס מאתלט־על המוכר בכל בית בארה"ב לאחד מהפרצופים המוכרים בעולם כאביהם החורג של ה"קרדשיאנס".

"כמעט בכל יום מגיעים אלי אנשים ואומרים לי 'תודה שאת תומכת בישראל'. אני מאמינה בזה בכל מאודי שהעם היהודי ראוי לכך. מדובר באנשים טובים, הגונים, שרק רוצים לחיות את החיים שלהם, וזו זכותם המלאה"

גנ'ר גידלה אותם והיתה להם דמות אב, אחרי שרוברט קרדשיאן, אביהם הביולוגי, הלך לעולמו. ג'נר וקריס הביאו לעולם שתי בנות נוספות, קנדל וקיילי ג'נר, שהפכו לאימפריות דוגמנות וקוסמטיקה בהתאמה.

"גידלתי עשרה ילדים, רק שניים מהם סיימו קולג'", אומרת קייטלין. "מתוך אלו שלא הלכו ללמוד, שניים נכללים ברשימת המיליארדרים של 'פורבס', וילדה נוספת היא הדוגמנית המרוויחה ביותר בעולם. קים לא למדה בקולג' והיא הכי מצליחה מכל הבנות, היא אדם מדהים. נחמדה ונדיבה. זה דבר נהדר שהיא בחיים שלי".

ג'נר מדברת על הילדים שלה בגאווה רבה ומקפידה לציין את החינוך שהעניקה להם לצד האימהות שלהם. "אני לא רוצה לטפוח לעצמי על השכם, אבל הרבה מגיע מהחינוך של ההורים. הרבה צעירים גדלים ללא הדרכה טובה וללא יציבות. במשפחה היהודית עושים עבודה הרבה יותר טובה מאשר במשפחות פה בארה"ב".

את אהדתה לערכי המשפחה היהודית היא מקפידה להזכיר רבות במהלך השיחה בינינו, ומדגישה את חשיבות הערכים המסורתיים, אלו שאבדו בארה"ב לטענתה. "אתה יכול לדבר עם הילדים שלך ולהעניק להם עצה טובה, אבל הדבר החשוב ביותר שאתה צריך זה להציב להם דוגמה אישית. איך אתה מתנהג לאחרים זה מאוד חשוב, וזה עובר לילדים שלך וככה הם לומדים על עצמם. אני באופן אישי אוהבת אנשים, אני נחמדה מאוד, והילדים שלי רואים את זה והם מדהימים כלפי אחרים באותה צורה".

שורשי התמיכה

במעוז ההוליוודי של כוכבי־העל קשה למצוא רבים שידברו בגלוי על תמיכתם בישראל. בעוד רבים מעדיפים לשתוק או לפעול מאחורי הקלעים, ג'נר היא מהקולות הבולטים שנשמעו בעיר המלאכים בעד ישראל. את שורש התמיכה הרחבה ניתן למצוא בסיפור חייה, ששזור במידה רבה בסיפורה של ישראל ותקומתה.

"יום אחרי שזכיתי במדליה האולימפית נכנסתי למקלחת. הסתכלתי במראה ואמרתי לעצמי 'מה לעזאזל עשית?' בניתי את הדמות הזו והבנתי שאני תקועה איתה לכל החיים. בגיל 65 שמתי לזה סוף"

"אבי לחם במלחמת העולם השנייה והגיע לבוכנוואלד", היא מספרת. "הוא מעולם לא דיבר על החוויות שלו מהמלחמה, אבל בפעם היחידה שכן - זה היה כשהוא הראה לי תמונות מהימים הראשונים בגרמניה, ממש מייד אחרי שהחיילים הגרמנים ברחו. הוא סיפר שראה גופות בכל מקום, שהיה ריח נורא באוויר ושלאנשים היה מראה של זומבים. אבי היה אדם כל כך צעיר, רק בן 23, וראה דברים נוראיים.

"הוא לא הצליח להאמין שבן אנוש יכול לעשות דברים כאלה כלפי בן אנוש אחר. זה מאוד השפיע עליו, ובאמצעותו גם עלי, וזה עיצב את התפיסה שלי כלפי האמונה היהודית וישראל. תמיד הייתי נוצרייה, אבל תמיד היתה לי ההרגשה הזו כלפי העם היהודי".

כמה עשורים לאחר מכן ג'נר עצמה היתה עדה לאחד מהאירועים ההיסטוריים שהשפיעו על מדינת ישראל והעם היהודי, שוב על אדמת גרמניה. "הפעם הראשונה שבה אבא שלי חזר לגרמניה מאז המלחמה היתה בשנות ה־70, כאשר התחריתי באולימפיאדת מינכן. זה היה מאוד קשה עבורו, אפילו להיות במסעדה ולשמוע אנשים מדברים בגרמנית. הוא אמר לי 'הבטן שלי מתהפכת ואני רק רוצה לסטור להם'.

"ואז, באחד ממחנות הספורט לידי, הטרוריסטים הגיעו ורצחו 11 ספורטאים ישראלים. ראיתי את אחד מהטרוריסטים מקרוב כשעליתי לחדרים של המשלחת מפוארטו ריקו, ממש את המחבל ההוא מהתמונה המפורסמת עם המסכה והנשק. זה היה כל כך טראומטי.

"הם ניצלו את האירוע המשמח ביותר בעולם, שנועד לקדם שלום, בשביל רצח. היינו ממש צמודים למסכים באותם ימים ונשבר לנו הלב לראות איך זה נגמר". היא עוצרת לרגע וקולה קצת נרעד. "ובגלל דברים כאלה תמיד הייתי מאוד סימפטית ליהודים ולמסע שלהם, וזה לא משהו שייפסק".

חיוך רחב עולה על פניה כשהיא מדברת על חוויותיה מביקוריה הקודמים בישראל. "הייתי בישראל פעמיים, ואלו היו זמנים מדהימים עבורי. האנשים כל כך נחמדים וחברותיים, הרגשתי מהר מאוד בבית. הרבה אנשים לא יודעים, אבל מצעד הגאווה בירושלים הוא מהגדולים בעולם, ואנשים נדהמים כשהם שומעים את זה. ירושלים עבורי היא המקום שבו הכל התחיל. הסתכלתי על המבנים, ראיתי היסטוריה של אלפי שנים. כשחושבים על האמונה, היא התחילה שם. זה מקום מדהים.

"ביקרתי בישראל כברוס. קייטלין עוד לא היתה שם", היא אומרת.

זהירות, רשתות חברתיות

7 באוקטובר החזיר את ג'נר לסיפורי הילדות ששמעה מאביה. "כשראיתי מה קרה ביום ההוא חשבתי לעצמי 'הנה זה קורה שוב'. הברוטליות של הצד השני היא דבר שאי אפשר לעכל. אני לא מצליחה לעבד את זה בראש. היה לי חשוב למהר ולתמוך בישראל".

"אני יכולה לומר שיש לארה"ב הרבה מה ללמוד מהעם היהודי ומערכי המשפחה היהודיים. המשפחה היהודית היא חזקה, עם מחויבות לאמונה. כל זה נעלם באמריקה"

ג'נר מכהנת גם כפרשנית ברשת FOX NEWS, נוסף על עמודי סושיאל עם מיליוני עוקבים שהיא מתחזקת. "כמעט בכל יום מגיעים אלי אנשים ואומרים לי 'תודה שאת תומכת בישראל', והתשובה שלי היא: 'אתם יודעים למה? כי אתם שווים את זה'. ואני מאמינה בזה בכל מאודי שהעם היהודי ראוי לכך. מדובר באנשים טובים, הגונים, שרק רוצים לחיות את החיים שלהם, ושיש להם הזכות המלאה לעשות זאת".

באפריל האחרון ג'נר פרסמה ברשתות סרטון שלה יוצאת מכנס פרו־ישראלי בעודה מותקפת על ידי המוני פעילים פלשתינים. לצד הסרטון היא הוסיפה את הכיתוב "לנצח אהיה אוהדת ישראל ואעמוד לצד העם היהודי - מהמדוכאים ביותר בעולם. הדבר היחיד שצריך להפגין נגדו זה חמאס, ואל תטעו - אלו לא מפגינים נורמליים, אלא אוהדי חמאס. הפחדנים האלה לא ישתיקו אותי.

"אני יכולה לספוג כל ביקורת שמוטחת בי. אני אקשיב לביקורת. אבל למען האמת - זה לא מעניין אותי. אומרים לי 'איך את יכולה להיות טרנסית ותומכת טראמפ?' אני גאה להיות תומכת וחברה שלו, ומקבלת כל כך הרבה ביקורת מהקהילה הטרנסית. אז אני רגילה לביקורת ויודעת להתמודד עם זה".

מנגד, את עוצמת השנאה והאנטישמיות בקמפוסים בארה"ב היא לא צפתה. "הופתעתי מאוד ממה שהולך שם. זו הסיבה שדיברתי בקול. אני יכולה לומר שיש לארה"ב הרבה מה ללמוד מהעם היהודי ומערכי המשפחה היהודיים. המשפחה היהודית היא חזקה, עם מחויבות לאמונה.

"צריך להיפטר מכל תוכניות הגיוון החברתי למיניהן שאנחנו חיים איתן. זה יצא משליטה. הגענו למצב שיש שיעורי 'אידיאולוגיה מגדרית' שמועברים לילדים. בתי הספר צריכים ללמד קרוא וכתוב, מתמטיקה, מדע והיסטוריה"

אצלנו זה הולך לאיבוד. אני הולכת להרבה בר־מצוות, תמיד רואה את המשפחות מאוחדות, עם נוכחות בולטת של האב והאם. לא משנה לאיזו דת אתה משתייך - אמונה היא דבר חשוב. פטריוטיות זה חשוב. כל זה נעלם באמריקה, ולכן אני שמחה בתוצאות הבחירות בארה"ב. למדינה שלנו יש הזדמנות להחזיר את הערכים המסורתיים שאבדו בעשורים האחרונים".

כשאנחנו מדברים על להט"בים בארה"ב שהפגינו נגד ישראל, ג'נר ממהרת להגיב ולומר שהיא "מרחמת עליהם כי הם לא מחונכים". בפוסט שפרסמה היא כתבה שצריך לגרש אותם לאיראן או לעזה. "הם לא יודעים איך העולם עובד. כשאני הייתי צעירה היתה לי הפריבילגיה להיות נאיבית.

היום עם הטכנולוגיה אין אפשרות להיות נאיבי. הטכנולוגיה מביאה כל כך הרבה מידע שאפשר להשיג לבד ולא דרך ההורים, וזה מביא הרבה רעיונות בוגרים למוחות לא בוגרים. יש ברשת הרבה שנאה כלפי ישראל, ואם אתה רוצה להשתייך לצד הזה, אתה יכול להיחשף לתוכן הזה מאוד בקלות. אלו אנשים שלא היו בישראל, שלא יודעים מה קורה במזרח התיכון. אותם להט"בים לא יודעים אפילו שיש מצעד גאווה בירושלים, הם בהלם כשהם שומעים את זה".

יחד ננצח

קייטלין היא אחת מתומכי טראמפ הבולטים והמפורסמים ביותר בארה"ב. עם חברות קרובה לנשיא הנכנס, ביקורים תדירים במאר־א־לגו, והופעות ב"פוקס ניוז" היא שומרת על מיצובה הבכיר במפלגה הרפובליקנית, וגאה בכך מאוד. הניצחון הסוחף של טראמפ, לטענתה, משקף את שינוי הלך הרוח בארה"ב, כזה שגם קשור לישראל במידה רבה.

"לפני שנה הרבה אנשים עם כוח חששו לתמוך בישראל, אבל הקמפיין של טראמפ שינה רבים. לפני שנה אם היית תומך טראמפ היית צריך להיות מאוד שקט לגבי זה ואנשים חששו. אני תמיד הייתי גאה בעמדות שלי"

"לפני שנה הרבה אנשים עם כוח חששו לתמוך בישראל, אבל הקמפיין של טראמפ שינה רבים. לפני שנה אם היית תומך טראמפ, היית צריך להיות מאוד שקט לגבי זה ואנשים חששו. אני תמיד הייתי גאה בעמדות שלי. אחרי שהוא זכה התחושות האלו השתנו ואנשים מדברים על התמיכה בו בגלוי. וזה דומה לתמיכה בישראל - אנשים מרגישים כעת בנוח להביע את העמדות החיוביות שלהם כלפי ישראל, וזה דבר טוב.

"הטעות הגדולה של ממשל ביידן בהקשר של ישראל היא שמייד אחרי 7 באוקטובר הם לא עמדו מאחורי ישראל במאה אחוז. טראמפ לעולם לא היה מאפשר דבר כזה, הוא היה עומד באופן מוחלט לצד ישראל, ללא כל שאלה. ביידן לא עשה את זה, הוא עזר פה ושם אבל הוא לא מנהיג. הוא לא היה אמור לקבל את התפקיד הזה מלכתחילה. אמריקה לא מדינה עוצמתית תחתיו כי הוא לא מנהיג שמונע מתוך עוצמה - וזו השורה התחתונה של הכל".

ג'נר מסבירה איך לדעתה ארה"ב יכולה להישען על ישראל ולהשתפר בעזרתה. "מערכת המודיעין בישראל היא אחת מהטובות בעולם, אפילו יותר משל ארה"ב. אחד מהדברים הכי גאוניים זה מבצע הביפרים", היא אומרת ופורצת בצחוק גדול. "כשזה פורסם אמרתי שזו פשוט גאונות צרופה. זה מודיעין מדהים! חייבים לפרגן על זה. ישראל יודעת מה קורה במזרח התיכון טוב מאוד.

המודיעין שלנו לא כמו שהיה בעבר, הוא יחזור להיות גדול עם הכניסה של הממשל הבא. אנחנו צריכים את ישראל ויחד נעשה שינוי. אני לא הייתי רוצה שצה"ל ירדוף אחריי", היא צוחקת, "הם יודעים הכל".

את ליל הניצחון של טראמפ היא בילתה במאר־א־לאגו בחששות רבים. "פחדתי מאוד, כנראה בגלל הטראומה של בחירות 2020 כשטראמפ היה קרוב לניצחון וכשקמתי ביידן היה נשיא. בתחילת הערב המצב של האריס היה טוב, והייתי בלחץ. אחרי שהצטלמתי סלפי עם מאות משתתפים שם החלטתי ללכת לבית של אחותי, שגרה ליד. באמצע הלילה היא העירה אותי ואמרה לי 'הוא זכה! הוא זכה!'

"האדם הזה מדהים, ואנחנו בני מזל שהוא במדינה שלנו, במיוחד אחרי ארבע השנים של ביידן. הניצחון הגדול שלו הגיע כי הדמוקרטים הלכו רחוק מדי. הם רדפו אותו, הגישו כתבי אישום פוליטיים. אנשים ראו מה קורה ושיש התערבות בבחירות באופן החמור ביותר. אמרתי בפוקס 'אני מצדיעה לטראמפ, אבל הגיבורים האמיתיים הם המצביעים האמריקניים'.

"היום אני לעולם לא אתאמן בתחרויות נשים כי זה מגוחך וזה לא שוויוני. ברור שיש לי יתרון ענקי מול נשים ביולוגיות. לא רק שזה שגוי לאפשר לכך לקרות, זה יוצר דרך עקומה. אני רוצה דרך ישרה, בלי 'אם' או 'אבל'"

"בפעם הראשונה בהיסטוריה של המדינה שלנו הם ראו את האמת בתוך כל הבולשיט שבחוץ. הדמוקרטים לא יכלו לדבר על האריס כי היא נוראית, היא לא יודעת כלום, והקול של המצביעים אמר 'מספיק'.

"לאנשים יש נטייה לשכוח, אבל טראמפ היה כבר נשיא ארה"ב, והיה עולם שליו בתקופה הזו. תסתכל על הסכמי אברהם ומה שהוא עשה למען ישראל. הוא יכול לעשות זאת שוב מתוך העוצמה שלו, הוא לא רוצה לראות עוד אנשים מתים".

לדמוקרטים היא אומרת: "עליכם לשנות את הדרך שלכם, כי זה לא עובד. הבחירות האלו גם הראו כי זה הסוף של תקשורת המיינסטרים. הם הציגו את האריס כמובילה, וזה עבד גם לטובת טראמפ כי זה הוציא את המצביעים לקלפיות".

זה (לא) רק ספורט

כשאנו מדברים על הממשל המתהווה, קשה שלא לתהות אם היתה רוצה לראות את עצמה משתלבת בו, בייחוד לאור היחסים הקרובים עם הנשיא הנבחר. "תראה, אני בת 75, האם באמת אני רוצה לבלות את השנים הבאות שלי בוושינגטון, רצה ממקום למקום? לא בטוח. אני מאוד נהנית מהחיים שלי עכשיו, אבל יש נושאים שבוערים בי שארצה לעבוד עליהם ולהביא לשינוי".

אחד מאותם נושאים הוא שילוב טרנסג'נדרים בתחרויות ספורט. ג'נר מביעה את זעמה על המדיניות שהוביל ממשל ביידן בשנים האחרונות, שלטענתה פגע במעמד הנשים בספורט. לא עמדה טריוויאלית כשמדובר באישה טרנסית.

הכוונה היא להחלטה לעדכן את "סעיף 9" משנת 1972, שמתמקד באיסור אפליה על רקע מיני במוסדות חינוך, ולמעשה לאפשר לטרנסג'נדרים ולכל גבר שמזדהה כאישה להתחרות במקצי הנשים בענפי ספורט שונים.

"כמה מטופש אתה יכול להיות?" היא אומרת על ביידן. "לא רק לגבי מה שקורה עכשיו, אלא גם לעשורים הבאים, אתה תרחיק נשים צעירות מלהיכנס לספורט כי הן יחשבו שהן יתחרו מול גברים. ואז הן יפרשו מתחרויות הספורט לאט־לאט. צריך יותר מאשר להפוך את ההחלטה הזו, וכבר שוחחתי עם טראמפ על כך".

לדבריה, "זה הסוף של ספורט הנשים אם מאפשרים לגברים להתחרות בהן. הוועד האולימפי העולמי החליט בעבר לבצע בדיקת דנ"א כדי לבדוק את המין הביולוגי של הספורטאים. במשך שנים - כולל באולימפיאדה שלי - הנשים הגיעו למחנה האולימפי ועשו את בדיקת הדנ"א.

"היום אני לעולם לא אתאמן בתחרויות נשים, כי זה מגוחך וזה לא שוויוני. ברור שיש לי יתרון ענקי מול נשים ביולוגיות. לא רק שזה שגוי לאפשר לכך לקרות, זה יוצר דרך עקומה. אני רוצה דרך ישרה, בלי 'אם' או 'אבל'. אם אתה נכנס להגדרות של 'א־בינארי' וכל זה, הדרך מסתבכת. צריך חלוקה ברורה - גברים לשם ונשים לשם".

גם עליית תנועה ה־WOKE הפרוגרסיבית בתוך כותלי מוסדות החינוך עומדת במרכז האג'נדה הציבורית של ג'נר. "צריך להיפטר מכל תוכניות הגיוון החברתי למיניהן שאנחנו חיים איתן. זה יצא משליטה. הגענו למצב שיש שיעורי 'אידיאולוגיה מגדרית' שמועברים לילדים צעירים. זה צריך להיפסק.

"בתי הספר שלנו צריכים ללמד קרוא וכתוב, מתמטיקה, מדע, היסטוריה. הם לא צריכים להתעסק באידיאולוגיה מגדרית. כשאני גדלתי בשנות ה־50 וה־60 לא היתה אפילו מילה לזה. שמרתי על הפה שלי סגור, לא דיברתי עם אף אחד על זה, ופניתי לספורט. את העבודה של המגדר תשאירו להורים ולפסיכולוג. אני מאה אחוז נגד העיסוק של בתי הספר בנושאים האלה, ואני אעבוד עם שרת החינוך הנכנסת כדי לשים לזה סוף".

מה התגובות שאת מקבלת על כך מטרנסים?
"הם שונאים אותי!" היא אומרת וצוחקת בקול גדול. "אני האויבת שלהם פעמיים - גם משום שאני תומכת בטראמפ וגם כי אני יוצאת נגד מה שהם מאמינים. אני לא בצד שלהם".

"היציאה מהארון שחררה את הנשמה שלי. בכל פעם שסיפרתי את הסוד שלי, הרגשתי שיורד לי משקל מהכתפיים ואני לא צריכה להסתתר עוד. נשארתי אותו אדם עם אותם ערכים"

ובמפלגה שמרנית לא פשוט לעכל אישיות בכירה כל כך שהיא גם טרנסית מחוץ לארון, אבל דווקא ג'נר מתארת חוויה שונה. "מעולם לא אמרו לי משהו בפנים. היו שמועות על כאלה שדיברו עלי, אבל זה לא מעניין אותי. אני אתנהג אליהם בצורה מכובדת, אציג את עצמי ככזו שתראה להם ש'זה לא כזה נורא', שהיא נלחמת איתם למען המטרות המשותפות. תמיד מגיעים אלי ומודים לי על מה שאני עושה".

לצד בחירתה של קייטלין במעורבות פוליטית, היא מקפידה לשמור את הקרדשיאנס מחוץ לתחום המסוכן. "העצה שלי לילדים שלי היא: הישארו מחוץ לפוליטיקה. קים קצת יותר פוליטית, גם קריס, השאר לא עושים כלום. במערכת הבחירות האחרונה אמרתי לקנדל ולקיילי 'אל תעשו כלום, אל תדברו על זה'.קודם כל, כי שתיהן בעסקי הקמעונאות, ואם הן ידברו זה ירגיז חצי מהמדינה. אמרתי להן - אם מישהו שואל לדעתכן, תגידו שאתן עוקבות אחרי הפוליטיקה, אבל ההצבעה שלכן היא שלכן ואל תדברו על זה".

"זהו, זה בחוץ"

סיפור יציאתה מהארון של ג׳נר הגיע לאחר שנים של שמועות וספקולציות. מאחוריו היו עשורים של שמירת סוד בתוך אחת המשפחות המסוקרות ביותר בעולם. "למזלי גיליתי את הספורט בגיל צעיר והייתי טובה בזה. לא חשבתי שאגיע רחוק כפי שהגעתי, עד שזה הפך להיות חלק מהחיים שלי, הייתי מכורה לזה.

"יום אחרי המשחק שבו זכיתי במדליה האולימפית נכנסתי למקלחת. ענדתי את המדליה בעודי עירומה, הסתכלתי במראה ואמרתי לעצמי 'מה לעזאזל עשית?' בניתי את הדמות הזו והבנתי שאני תקועה איתה לכל החיים. בגיל 65 החלטתי לשים לזה סוף".

ב־2015 יצאה ג'נר באופן פומבי מהארון בשורת אירועים תקשורתיים שהרעידו את עולם הבידור העולמי. היציאה מהארון, כמו הפרידה מקריס, תועדה בתוכנית הריאליטי המשפחתית. אחרי הניתוח להתאמה מגדרית, ג'נר הצטלמה לשער מגזין "ואניטי פייר" והציגה לעולם בפעם הראשונה את דמותה כאישה.

"היו לי רק כוונות טובות בתהליך הזה. ידעתי שתהיה לו השפעה על אנשים רבים, ולכן הדרך היתה צריכה להיות ישרה והגונה. היציאה מהארון שחררה את הנשמה שלי. בכל פעם שסיפרתי את הסוד שלי, הרגשתי שיורד לי משקל מהכתפיים ושאני לא צריכה להסתתר עוד. תמיד יהיו שונאים, אבל במשך עשר השנים האחרונות גדלתי הרבה ואני במקום אחר, רגוע יותר. נשארתי אותו אדם עם אותם ערכים".

"בהתחלה קיבלתי את פרס אשת השנה של מגזין 'גלאמור', בהמשך קיבלתי גם את פרס האומץ מטעם ESPY. אחרי כמה שנים ראיתי איך השמאל החל לנצל אותי וציפה שאני אהיה לוחמת ליברלית למען זכויות טרנסים. אבל לא, אני רפובליקנית, תומכת טראמפ, ואלחם למען הדברים שאני מאמינה בהם.

"אם אתה סובל מדיספוריה מגדרית (חוסר התאמה בין המגדר הביולוגי של אדם לזהותו המגדרית - ד"מ) ואתה חושב לטפל בכך כי זה הדבר הנכון עבורך - אתמוך בך במאת האחוזים. אך בגלל הניסיון לכפות עלי ערכים שאני לא מאמינה בהם, החלטתי להחזיר את הפרס של 'גלאמור'".

"נתראה בתל אביב"

"אז איך אתה חוזר מפה?" ג'נר שואלת אותי בתום הראיון. אני אומר לה שאזמין אובר למלון. "אף אובר לא יגיע לפה, תצטרך לרדת למטה כדי שהמונית תאסוף אותך". כשהיא רואה שאני מתקשה להזמין אובר, היא אומרת לי: "טוב, אני יוצאת לכמה סידורים אז אקח אותך טרמפ למטה". היא מתארגנת בזריזות, מחליפה בגדים, אך שומרת על כובע המצחייה ההדוק שאוסף את שיערה המתוקתק, ושואלת אם ארצה לקחת משהו לנשנש בדרך. אני מסרב בנימוס. בדרך חזרה לציוויליזציה שוררת שתיקה ברכב, די טבעי אחרי שעות של שיחה ארוכה.

"אז כמה אחים אתם במשפחה?" היא מתעניינת, ואנחנו מתחילים לדבר על המשפחה בארץ. כשעוברים לדבר על התוכניות לחג המולד, היא מספרת על אירוע החג המסורתי והמפורסם של "הצד הזה של משפחת קרדשיאן", כפי שהיא מכנה אותו, אך אומרת שהשנה הוא לא יתקיים במתכונת הקבועה ולכן היא תבלה ערב אינטימי עם בת הזוג שלה בביתה של בתה קנדל".

בתום נסיעה של כ־20 דקות אנחנו מגיעים לקפה השכונתי. "היי קייטלין", נשמעות ברכות שלום מכל עבר. "תהיה הגון, אל תוציא אותי לא טוב", היא מבקשת ממני ומספרת לי על חוויה קשה שהיתה לה בעבר עם התקשורת. אנחנו נפרדים בחיבוק גדול ומבטיחים זה לזה כי הפעם הבאה שניפגש תהיה במצעד הגאווה בתל אביב, ביוני הקרוב. "אני בפנים, דור, בוא נעשה את זה", היא אומרת לי ומנופפת לשלום.