נס האירוויזיון: עדן גולן מגיעה למקום החמישי, למרות החרם וההוריקן האנטישמי
אירוויזיון 2024 היה אתגר עבור המתמודדת הישראלית, עדן גולן, עוד הרבה בטרם נגעו רגליה באדמת מאלמו. כבר בפברואר, כשהוגש השיר המקורי שאותו היתה אמורה הזמרת לשיר באירוע, "October Rain", קבע איגוד השידור האירופי כי מדובר בהפרה של כללי התחרות בשל "התבטאויות פוליטיות" שהופיעו בו. כאילו ארבעה חודשים אחרי הטראומה הלאומית הגדולה ביותר שנחוותה כאן, אפשר היה לכתוב על משהו אחר.
כשלבסוף התקבלה, גולן, זמרת נהדרת אך חסרת ניסיון בהופעות בסדר גודל דומה לאקסטרווגנזה השוודית, חוותה שם את מה שלא ניתן לתאר אלא כהתעמרות בשל מוצאה. תיאטרון אבסורד, שבמסגרתו 7 באוקטובר לא התרחש מעולם ולאירוע נשלחה גנרלית אכזרית שמפקדת על פרויקט רצח־עם מתוכנן.
בדומה לשיר שעימו ייצגה אותנו בתחרות, גולן מצאה את עצמה עומדת במרכזו של הוריקן, כשמכל עבר מוטחים לעברה ולעבר משלחתה שאלות לא ראויות, ניסיונות הגחכה ובמקרים מסוימים אקטים של בריונות. פה עיתונאי פולני שואל אם היא מסכנת את יתר המתמודדים בתחרות, שם המתמודדת מיוון מגלגלת אליה עיניים ובהמשך שולחת אצבע משולשת לעבר הסטייליסט איתי בצלאלי. מימין נציגת אירלנד מטיחה האשמות, משמאל הנציג ההולנדי מחרים את החזרה.
המשדר עצמו היה מה שמכונה באמריקנית שיט־שואו מוחלט. קרקס לא הגיוני שבו זמרת בת 20 מופיעה מול קריאות בוז של חסידי זכויות אדם מטעם עצמם, ובשלב הנקודות מדינות רבות מתעלמות במפגין מאחד השירים והביצועים הטובים בערב. רגע אחד גולן מושפלת מול עוד מדינה שבחרה להעניק לה אפס נקודות, באחר היא כובשת את המקום הראשון בטבלה, תוצאת מחאת־נגד מצד יהודים בכל העולם.
מעל כל הפיאסקו הזה נוצצת גולן, שעמדה בגאווה מול רשפים של שנאה, חיצי ביקורת ומטחי זלזול. זה הסתיים במקום החמישי והמכובד בתחרות - הישג שלא ברור איך הגענו אליו, במה שיירשם בדפי ההיסטוריה כאחד המשדרים החריגים וחסרי הבושה בתולדות האירוויזיון. אצבע משולשת חזרה לעולם של המון רוע ואפס מודעות עצמית.
עמי פרידמן
נס האולימפיאדה: הרעש מסביב לא בלבל את המשלחת הישראלית, בדרכה ל־7 מדליות ולשיא אולימפי
חודש לפני המשחקים האולימפיים בקיץ האחרון בפריז, המשטרה הצרפתית הודיעה שהיא לא יכולה לאבטח את אירוע הזיכרון לי"א הספורטאים שנרצחו במשחקים האולימפיים במינכן. הטקס, שאמור היה להיערך בעיריית פריז, הועבר למקום סודי ונערך במחשכים. במקביל, הספורטאים הישראלים קיבלו הוראה מפורשת שבמשחקים האלה רק הולכים להתחרות וחוזרים למלון, בלי שטויות בכפר האולימפי.
כל זה, אחרי שנה מטורפת שבה הם בקושי יצאו למחנות אימונים בחו"ל וספגו קריאות בוז במקומות רבים שהגיעו אליהם. לכך נוספה נפילתו בקרב של עומר, בנו הבכור של מאמן נבחרת הג'ודו אורן סמדג'ה, שטלטלה מדינה שלמה ואת המשלחת האולימפית.
אלא שאז, אל מול עינינו החלו להתרחש הניסים הספורטיביים הגדולים ביותר שידעו המשלחות האולימפיות בישראל לדורותיהן: לוחמי הג'ודו ענבל לניר ופיטר פלצ'יק שברו את הקרח ביום הראשון לחודש אוגוסט עם שתי מדליות מרגשות. פלצ'יק מירר בבכי בזרועות מאמנו, סמדג'ה. למחרת, יום שישי, רז הרשקו זכתה במדליה במשקל הגבוה ביותר לנשים.
אבל איש לא הכין אותנו לשבת הגדולה ביותר בהיסטוריה של הספורט הישראלי. בחדשות הבוקר והצהריים הודיעו שהאמריקנים מבקשים מהאזרחים שלהם לעזוב את לבנון לקראת תקיפה אפשרית של ישראל, משלחת ישראל יצאה לקהיר לסגור עסקת חטופים וקרבות נערכו בטולכרם, אבל מהצהריים הספורט השתלט על כל מהדורות החדשות, ביום האסקפיסטי ביותר שידעה המדינה לאורך שנת 2024.
הגולשת שרון קנטור זכתה במדליית כסף משום מקום, והגולש תום ראובני הביא לישראל את מדליית הזהב הראשונה והיחידה שלה באולימפיאדה זו. ההמנון והדגל גרמו לעיניים להירטב אל מול מסך הטלוויזיה, גם אם הדגל לא נפתח עד הסוף ונשאר תקוע. ואז, אל החגיגה הצטרף גדול הספורטאים האולימפיים בישראל של דורנו, ארטום דולגופיאט, שהוסיף מדליית כסף בתחרויות ההתעמלות לאחר שבקושי עלה לגמר, סחב פציעה וכל הסיכויים היו נגדו.
וזה לא הכל. שבוע לאחר מכן נבחרת ההתעמלות האמנותית עשתה היסטוריה בקרב־רב הקבוצתי, זכתה במדליית הכסף, ובכך חתמה את המשחקים האולימפיים הגדולים ביותר של ישראל בכל הזמנים. נוסף על כך, לראשונה בהיסטוריה של המשלחת הישראלית ספורטאי ישראלי שבר שיא אולימפי, כשמיכאל יעקבלב עשה זאת בתחרות אופני המסלול.
כל זה היה לכאורה חסר סיכוי לנוכח מה שהתרחש במדינה וברחובות ובאולמות פריז, אבל זה קרה. קיבלנו הוכחה שדור הספורטאים האולימפיים של ישראל עשוי מחומרים שלא הכרנו קודם.
עדי רובינשטיין
נס הקולינריה: אין תיירים בתל אביב - ואין מקום במסעדות גם חודש מראש
סטטיסטית, פעם בשבועיים נסגר בית ממכר אוכל בישראל בשנה החולפת. לא עזר שום דבר: לא בעלים אמיד, לא משקיעים, לא שפים בעלי שם, לא הורדת מחירים. הישראלים נסגרו בביתם כשהערב ירד, מכינים את נעלי הבית ליד הדלת למקרה שיצטרכו להימלט למקלט או לחדר המדרגות. נעלי העקב אופסנו, החולצות המגוהצות לא הוצאו מהארון. במקרה הטוב, הישראלים אפשרו לעצמם פיתה בצהריים או משלוח של עד 100 שקלים בערב, וגם זה רק באירועים חגיגיים. זה הרגיש כמו הסוף.
מתוך הפסימיות הזאת החליט השף גיא גמזו לגייס את השותפים שלו, איציק חנגל ומוש בודניק, להתמודד על מכרז במתקן הימי החדש של תל אביב, על חורבות הדולפינריום, למסעדה גדולה שאמורה להאכיל מאות אנשים מדי יום. מיליוני שקלים הושקעו במסעדת "צ'אקולי", שנפתחה החודש בטיילת התל־אביבית ומשלבת בשעות הבוקר והצהריים גם בית קפה. מדובר בהימור כלכלי שבלי תיירים שיגיעו הנה מחוץ לארץ נראה כמו התאבדות עסקית. כזאת שגם נס חנוכה לא יעזור לה. אבל בחודש האחרון מתחולל הנס.
"אין לנו מקומות שבוע קדימה במסעדה", אומר גמזו. "אני מבסוט מזה, אבל יודע שאם יגיע טיל חות'י, ישר הטלפון יתחיל לצלצל לביטולים, אז אני זהיר ואופטימי. מבחינתי, ההשקעה במקום הזה באה ממקום של 'או שאנחנו מאמינים שנוכל לחיות במדינה שלנו כמו בכל מדינה אחרת בעולם, או שבכלל אנחנו צריכים ללכת מכאן. לא רק כמסעדנים, אלא כישראלים, כי אין לנו מה לחפש במקום הזה'".
תיירים אין בחופה של תל אביב בשבת בבוקר, כשהשמש עוד בשמיים. אבל זמן ההמתנה לקפה בבית הקפה הסמוך למסעדה עומד על 12 דקות. המארחת במסעדה הסמוכה לוקחת הזמנות לחודשים קדימה. "אולי פשוט הצלחנו לזהות את רוח התקופה, ואז פחות צריך להסתמך על ניסים", מסביר גמזו.
גם מעבר לים, אם נדמה היה ש־7 באוקטובר עצר את התנופה הקולינרית הישראלית, הפתיחה של "קלארו" בלונדון העוינת פיזרה את החשש במהרה - מה שהניע גם את אנשי "הבסטה" ו"שילה" לפתוח בשנה הקרובה מסעדות בלונדון.
לאלה ולהצלחות רבות אחרות של שפים ישראלים בחו"ל אפשר להוסיף את המסעדות של אסף גרניט ואייל שני, שאף שספגו פגיעה בסוף 2023, חזרו לתפקד ביתר שאת ברחבי העולם ושמרו על כוכבי המישלן שלהן. דניאל גרינברג, השף של "שמונה" בניו יורק, שבבעלות אייל שני, אף זכה על ידי מדריך מישלן היוקרתי בתואר "השף הגדול הבא שיצא מישראל".
עדי רובינשטיין
נס משמיים: מערכות ההגנה האווירית יירטו 99% מהטילים במתקפה האיראנית
במהלך אחד הלילות של חודש אפריל השנה שוגר לעבר ישראל מטח של כ־300 טילים בליסטיים, כטב"מים מתאבדים ורקטות, במתקפה משולבת שיצאה מאיראן, מתימן ומלבנון. הנתונים היבשים הללו מזרי אימה, כמעט בלתי נתפסים, ולמרות זאת רוב תושבי ישראל גילו על "ליל הטילים האיראני" רק כשהתעוררו בבוקר והאזינו לחדשות. למעט טילים בודדים, שפגעו בבסיס נבטים בדרום הארץ, מערך ההגנה האווירית הישראלי הצליח ליירט 99% מהאיומים שנורו לשטחנו באותו לילה.
נכון, המערך אינו מושלם. לאורך המלחמה פגעו בישראל מאות טילים, רקטות וכטב"מים וגרמו לכ־40 אבידות בנפש ולעשרות פצועים. ובכל זאת, במהלך תקופת המלחמה הצליח המערך להפתיע לטובה אפילו את האנשים שהיו אמונים על הקמתו. "כשפיתחנו את הדבר הזה, אף אחד לא התכוון שנתמודד מול עשרות אלפי טילים שנורים ממספר רב של חזיתות", אומר בגאווה תא"ל רן כוכב, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית, "ובכל זאת, התוצאות מדהימות".
קשה להפריז בהשפעתו של מערך ההגנה האווירית על חיינו כאן בחודשים שמאז פרוץ המלחמה. בתקופה זו שוגרו לעבר ישראל יותר מ־36 אלף(!) טילים בליסטיים, רקטות וטילי שיוט משש חזיתות שונות - איראן, תימן, עיראק, סוריה, ובעיקר עזה ולבנון. כ־90% מהם יורטו - הישג שהוכיח שכשמדינת ישראל משקיעה את משאביה במיזם שאפתני וארוך טווח, רותמת לתוכו את הטכנולוגיה ואת כוח האדם המשובחים ביותר ומשתפת פעולה עם מדינות אחרות, היא מסוגלת להפוך חלום למציאות.
איתי אילנאי
נס השופינג: חודש אחרי 7 באוקטובר, הישראלים שבו לגיהוץ האשראי בקניונים
האירוע הגדול של השנה התרחש דווקא בסוף השנה שעברה, ולימד אותנו המון על היכולת של הישראלים להתאושש: בחודש נובמבר 2023 הוצאנו יחד 1.24 מיליארד שקלים בממוצע ליום, לעומת מיליארד שקלים בחודש שלפניו. זה נתון משמעותי שאפשר לבנק ישראל ולשאר קובעי המדיניות הכלכלית לכלכל את צעדיהם מחדש.
מה שקרה בחודש נובמבר אשתקד היה הפעימה הראשונה לשחרור חטופים, שבצירוף הפסקת האש שנלוותה לתהליך הוציאה את הישראלים לקניונים, ושם הם שלפו את כרטיסי האשראי וגיהצו.
שנה קדימה, בנובמבר 2024, הישראלים גיהצו בממוצע כמעט 1.5 מיליארד שקים ביום - מה שמשקף את ההתאוששות של הישראלים אחרי האסון הגדול של 7 באוקטובר ומחזק את הביטחון העצמי של מי שמנהל את הכלכלה הישראלית. כעת, שילוב של הסכם לשחרור החטופים וייצוב החזיתות השונות - גם אם לא יוכרז רשמית על סיום המלחמה - יאיץ את הצמיחה ואת הצריכה הפרטית ויאפשר לכלכלה להתאושש.
ניצן כהן
נס על חלב: תחת אש תופת, רפתני הדרום והצפון הצליחו לשמור על משק החלב בישראל
מאורעות טבח 7 באוקטובר והמלחמה שהגיעה אחריו הביאו למותם של שישה רפתנים ישראלים, לחטיפתם של ארבעה ששניים מהם עדיין בשבי, ולרציחתם ולחטיפתם של עובדים זרים מרפתות הנגב המערבי. לצד זאת, ההרס הרב, שגרם גם למותן של פרות רבות ולנזק עצום לתשתיות ברפתות, חייב פינוי של אלפי פרות לטיפול ולשיקום, לאחר לפחות חמישה ימים ללא מזון ומים וללא חליבות, נוסף על הטראומה שחוו.
הטבח העמיד בסכנה כ־10% מייצור החלב בישראל בעקבות פגיעות קשות ב־21 רפתות בעוטף עזה. בימי שגרה מדובר בחשש להיקף ייצור של כ־160 מיליון ליטרים של חלב גולמי בשנה. עם התפשטות האש בדרום ובצפון גדלו המספרים ועמדו כבר על כ־500 מיליון ליטר, שהם כ־30% מכלל תנובת החלב בישראל בשנה.
הרפת שספגה את הפגיעה הקשה ביותר בשבת השחורה היא זו שבקיבוץ כיסופים בעוטף עזה. מנהל הרפת ראובן הייניק הגיע למקום ביום שני, 9 באוקטובר, כדי לטפל בפרות - ונרצח על ידי מחבל שהסתתר שם. הרפת בכיסופים הוחרבה כליל, מה שהוביל למבצע לוגיסטי גדול של העברת כ־800 פרות לרפת גלגל שבבקעת הירדן.
במקביל, בצפון, רפתני הגליל, רמת הגולן ועמק יזרעאל התמודדו במשך יותר משנה עם מטחי אש בלתי פוסקים, שהביאו לפגיעה במבנים ובתשתיות של הרפתות, וכן למותן של עשרות פרות.
מול אתגרים חסרי תקדים אלה רוב רפתני העוטף והנגב המערבי חזרו לחלוב בתוך שבוע בלבד מאז השבת השחורה, ובחלוף חודשים ספורים חזרו לכושר ייצור מלא, בזמן שבצפון המשיכו הרפתנים לייצר חלב ללא הפסקה, גם תחת אש. כל זאת נעשה גם בזכות רוח ההתנדבות המדהימה של רפתנים ואנשים מכל רחבי הארץ, שהגיעו לסייע בחליבות ובעבודות השוטפות ברפתות, בעיקר דרך התארגנות בשם "אחים לרפת".
בכך חתמו הרפתנים שנה מהקשות ומהמורכבות ביותר, כשנשארו ביישובים מפונים, שרובם עדיין כמעט שוממים. יחד עם רפתני עוטף עזה והצפון הצליחו הרפתנים ברחבי ישראל לעמוד בהיקף ייצור שנתי כולל של כ־1.6 מיליארד ליטר חלב גולמי, בדומה לשנים קודמות, טרם פרוץ המלחמה.
"7 באוקטובר היה יום נורא, והעצב ענק", אומר מרסלו וסר, חבר קיבוץ נירים המשמש כבר 30 שנה מנהל הרפת של קיבוץ נירים. "על אף כל מה שעברנו ואנחנו עוברים, החלטנו לקדם את הענף ולהמשיך להתפתח. בנינו בזמן שיא סככה עבור 200 פרות כדי שנוכל לייצר את מכסת החלב לשנת 2024, שכוללת תוספת של כמיליון ליטר לרפת שלנו בנירים.
"כמו כן, בשנת 2025 אנחנו מתכננים לשפץ את מכון החליבה ולהקים מכון עם הטכנולוגיה המתקדמת בישראל כדי שנוכל לחלוב טוב ומהר יותר, תוך שמירה על רווחת הפרות. עבודת הרפתנים היא סמל של עשייה, ציונות ותקווה. המשפט הידוע שהיה כתוב על קיר חדר האוכל של דנגור (נירים הישנה) הוא 'לא הטנק ינצח, כי אם האדם' - משפט המלווה את נירים מהימים הראשונים של הקמת הקיבוץ וגם כיום".
"היכולת של הרפתנים לקום על הרגליים מהשבר הגדול ולחזור לפעילות יצרנית מלאה היא נס של ממש", מסכים דגן יראל, מנכ"ל התאחדות יצרני החלב בישראל. "אנחנו מדברים על מציאות בלתי נתפסת, שבה הרפתנים יחד עם מתנדבים מרחבי הארץ גילו תעצומות נפש אדירות ובחרו להמשיך קדימה במלוא הנחישות והמחויבות, מתוך שליחות לאומית אמיתית".
יריב פלג
נס הרפואה: שיעור ההרוגים מבין הנפגעים ירד משמעותית באמצעות שיטות הצלה פורצות דרך
המלחמה הקשה גבתה את חייהם של יותר מ־820 לוחמים ולוחמות, והביאה לפציעתם של כ־12 אלף מהם בשדות הקרב. קשה לדבר על תחום הבריאות במונחים של נס - ובכל זאת, בתוך הכאב והשכול הנוראים בערה להבת אור קטנה - הצלתם של פצועים רבים, שבמלחמות עבר לא היו שורדים את אותה הפציעה.
המדד המקובל בעולם לבחינת הישרדות פצועים הוא בחינת היחס בין מספר הפצועים למספר ההרוגים. בשנת 2024, גם בלחימה בלבנון ובעזה, ההרוגים היוו 7% מכלל הנפגעים. בצוק איתן הם היוו 9% ובלבנון השנייה 14.6%. הנתון המעודד בולט במיוחד לנוכח העובדה שבמלחמה הזאת גורמי הרפואה מדווחים על שיעור גבוה יותר של פצועים קשים - פי 2 מבמערכות הקודמות.
אף שהפציעות קשות יותר, חיל הרפואה, יחד עם אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה (אט"ל), וכמובן, צוותי הרפואה שנמצאים בקו האש הראשון לצד הלוחמים, על הנמ"רים והאכז"ריות, הצליחו להציל הרבה מאוד פצועים שבעבר לא היו שורדים. "אנשי הרפואה תמיד בחזית, מסכנים את עצמם כמו המפקדים והלוחמים", מסביר סרן שחר פלד, קרפ"ח גבעתי, כיצד מתאפשרת הגעה של גורם רפואי בכיר אל הפצוע בתוך 4-0 דקות מרגע הפגיעה.
חידוש נוסף הוא מתן מנות דם בשטח - מה שמאפשר לפצועים מדממים לקבל את הטיפול הנכון הרבה לפני הגעתם לבית החולים. אין היום עוד צבא בעולם שעושה זאת. גם זמן הפינוי לבתי החולים התקצר משמעותית, הודות לקשר בלתי אמצעי בין המפקדים בשטח למנהלי מחלקות הטראומה בבתי החולים.
נוסף על כך, לחיל הרפואה יש כיום מערכת מסודרת של למידה ותחקור - פונקציה המאפשרת שיפור מתמיד. "בחטיבה שלנו יש עשרות פצועים שבמלחמה הקודמת לא היו שורדים - והיום הם בחיים", אומר סרן פלד, "זו עבודה סימביוטית של המטפלים בחזית, של כוחות הפינוי של 669, ושל בתי החולים".
נעם ברקן
נס ההייטק: למרות הדיווחים על "התפרקות", חברות ישראליות גייסו השנה 10 מיליארד דולר
בשבוע האחרון של אוקטובר, בתוך 48 שעות, גייס ההייטק הישראלי חצי מיליארד דולר בשלוש עסקאות שונות. הדבר חמק אולי מתחת לרדאר כי זו היתה תקופת החגים, ובאותם ימים גם נערך טקס הזיכרון ל־7 באוקטובר.
קודם לכן, עיתונאי הכלכלה בארץ דאגו לדווח לנו שההייטק הישראלי מתפרק. חברות עזבו את הארץ, עובדים ישראלים חיפשו רילוקיישן בנרות, ומשקיעים זרים החליטו לא להשקיע פה יותר - נתונים אמיתיים וכואבים, שהציגו רק חלק מהתמונה.
בשורה התחתונה, סיים ההייטק הישראלי את השנה עם גיוסים בסך 10 מיליארד דולר, ובכך המשיך להיות בועה שלא קשורה למתרחש בכלכלה ובחברה. אלה לא המספרים שהיינו רגילים להם בשנים קודמות, אבל הם בהחלט מוכיחים שגם במלחמה הנוראית ביותר שידענו בתולדותינו, ישראל היא עדיין מעצמת הייטק.
קחו לדוגמה את הסיפור המטורף של איתמר בן חמו. בינואר 2024, לאחר שביקש להתגייס למילואים ולהצטרף לחבריו בצנחנים, על אף גילו (49), הוא השלים גיוס נוסף בחברתו Rivery, לאחר שאת המשאים ומתנים ניהל מתוך עזה. אלא שאז כדור של מחבלי חמאס פגע בו ופצע אותו קשות. הסרעפת שלו נפגעה, וגם המעי הגס, הכליה והלבלב. בבית החולים הוא עבר ניתוח להוצאת הטחול וניתוח נוסף לתיקון הפגיעה בכליה.
כשהוא תלוי בין חיים למוות יצא בן חמו למסע שיקום אדיר לגופו - וגם לחברתו, שאיבדה את אחד מעובדיה, רס"ן (מיל') איתי גלאה ז"ל, שנהרג במהלך שירות מילואים בצפון. לפני שבוע Rivery נרכשה על ידי חברה אמריקנית בשם Boomi, המציעה פלטפורמת אינטגרציה ואוטומציה לעולמות הדאטה. סכום הרכישה, על פי ההערכות בענף, עומד על 100 מיליון דולר. בן חמו ממשיך בימים אלה בשיקום. החברה שלו, המונה 80 עובדים, הצליחה אף היא להשתקם ולשמור על העובדים שלה גם אחרי האקזיט המיוחל.
עדי רובינשטיין
נס תשיעי, לשנה הבאה: שחרור החטופים
אין ישראלי שלא מתפלל מדי יום ב־14 החודשים האחרונים לחזרתם של כל החטופים והחטופות שעדיין נמצאים בעזה. האור מאיר פחות גם בחנוכה הזה, וכעת, רגע לפני כניסתה של שנה אזרחית חדשה, לא נותר לנו אלא להמשיך לקוות, לייחל ולהתפלל שנראה אותם בבית, וששנת 2024 תחתום את שהותם בשבי חמאס.
תנו לנו רק לשוב ולראותם. יותר מזה אנחנו לא צריכים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו