סרט קולנוע הוא לא מסמך חדשותי, לא עדות ולא הוכחה לכלום. "המתמחה" הוא סרט שמתיימר לספר את סיפור עלייתו ונפילתו של איש עסקים אמריקני צעיר בשם דונלד טראמפ, אי־אז בשנות ה־70 וה־80, ואני לא יכול אפילו לנחש מה מידת החפיפה בין טראמפ שבסרט לבין טראמפ שבדרך לכהונה שנייה בבית הלבן.
כתבתי "סיפור עלייתו ונפילתו", אף שטראמפ, כידוע, לא נופל. לפחות לא באופן חיצוני. ובכל זאת, "עלייתו ונפילתו" היא לא רק קלישאה תסריטאית. זהו סיפור על התרסקות. אבל מה שמתרסק הוא לא קריירה פוליטית, לא מגדל קלפים וגם לא מגדל בבל, אלא משהו נפשי ועמוק, ונדמה לי שמעט הצופים שישבו לצידנו באולם חשו בזה כמונו.
דמותו של עורך הדין רוי כהן היא אחת הדמויות השטניות והמזעזעות שראיתי אי פעם על המסך. הוא עומד בשורה אחת עם חניבעל לקטר ("שתיקת הכבשים"), ואלמלא הוא היה דמות היסטורית ואמיתית, הייתי רוצה לזעוק מרה שמדובר באנטישמיות צרופה. אדם אכזרי, פסיכופת חסר לב או גבולות, בשם "כהן"!
שייקספיר, כידוע, חטא בהצגה מעוותת וסטריאוטיפית של יהודי רודף בצע. אבל לו לפחות היה הקלאס להעניק ליהודי שלו שם הרבה פחות גנרי. שם מוזר ולא מוכר. מי שמע אי פעם על שיילוק? אבל "כהן"? נו, באמת... אך מה לעשות, והיה שם באמת אחד רוי כהן. והשקפת עולמו היא הרצאה נמרצת של שלושה כללים. שהם למעשה כלל אחד:
1. לתקוף, לתקוף, לתקוף.
2. להכחיש. לא להודות לעולם בשום דבר.
3. לא משנה מה קורה, תמיד לטעון שניצחת.
דונלד טראמפ שבסרט מפנים כל כך טוב את הפילוסופיה הזאת, עד שכאשר הוא מרצה אותה באוזני אחרים, הוא מנכס אותה לעצמו, ולא טורח לזרוק מילה על זכויות היוצרים של כהן. הרעיון הזה שייך לו, כמו ששייכים לו (כלומר, לטראמפ שבסרט) כל נכס, צרור דולרים או אישה שחולפים על פניו.
ואני מודה שלמרות שיש בסרט כמה רגעים קשים יותר לצפייה, דווקא נאום שלושת הכללים הללו יושב כבד על ליבי. כי באמת יכול להיות שאין שום קשר או דמיון בין הטראמפ שעל המסך לטראמפ ה"אמיתי", אבל אין ספק שיש בעולם, וגם כאן אצלנו, יותר מדי יועצים שממשיכים את מורשת רוי כהן. כך שאין פלא ששלושת העקרונות הסדומיים הללו - לתקוף, להכחיש, לטעון שניצחת - נשמעים באוזנינו כל כך מוכרים.
***
לפני כמה שבועות רכשתי לי מוצר באינטרנט, פעולה שאולי בעיניכם היא טריוויאלית, אבל עבורי היא הרפתקה. אני איש של שוק. אני ממשש חצילים, משוחח עם הבאסטיונר, ולעיתים גם עם הלוקוס. גם כשאני דוחף עגלה בסופר, אני מרגיש קצת מחוץ לשטח המחיה הטבעי שלי. אז באינטרנט? קנייה דיגיטלית? אין לך בושה?
אז מה באמת קרה? טוב ששאלתם. מדובר במוצר שאין לי מושג איפה מוצאים אותו עלי אדמות, ולכן פניתי לתור אחריו במרחבי האין פשר של הסייבר. אם אתם לוחצים, אודה ואתוודא שמדובר באבן גילוח. מין גביש אבני וחלקלק, בגודל של קופסת גפרורים, שאחרי שמעבירים אותו בליטוף קריר על הלחיים והצוואר, הרבה יותר קל לה, למכונת הגילוח, לעשות את מלאכתה. הכל נמתח, מתייבש קלות, מסתדר איכשהו, ותכלס, זה עובד. בעיקר בימי הקיץ, כשהבנאדם מזיע כמו איזה ממלא מקום שלישי בחיזבאללה, והמכונה פשוט מתחפרת במקומה ונוסעת מעל לזיפים.
איפה לעזאזל רוכשים אבן גילוח?
ובכן, פניתי לאחת מענקיות המסחר העולמיות, שלשלתי לכיסה הווירטואלי אי־אלו זוזים דיגיטליים (פחות מ־20 שקל, כן?) ונכנסתי להמתנה שלווה. זה לא פיקוח נפש, כן? לא תרופה קריטית ואפילו לא תוסף מזון. כולה אבן קרירה בגודל של קופסת גפרורים, למען השם. בניגוד לכמה סוגיות אחרות שרובצות על ליבי, מצידי היא יכולה לקחת את הזמן. שתבוא ברגל מניו זילנד. הרי עד שהיא תגיע אשכח מן הסתם למה רכשתי אותה, ומאיזה טעם.
אבל אף אחד לא נתן לי לשכוח. שניות אחדות אחרי ביצוע העסקה, כבר קיבלתי מהחברה מכתב תודה נרגש, בתוספת תמונה של האבן, ביום טוב שלה ומשתי זוויות. ממש שימחתי אותם שבחרתי לקנות אצלם, והם לא מתכוונים להסתיר את זה. שורה אחת מתחת בתיבת הדוא"ל הופיעו קבלה ואישור נוסף של ההזמנה, לצידה עוד תמונה או שתיים, וכמה הצעות נוספות שייתכן ויעניינו אותי.
שהרי אם הלכתי על האבן ההיא, מן הסתם יש לי איזה קטע עם להתגלח, ולכן מה הגיוני יותר מלהציע לי כאן ועכשיו סדרת קרמים לפני גילוח, אחרי ותוך כדי הגילוח, מגוון של 15 מכונות מהדור החדש וכיסא ספרים וינטג', מסתובב וכבד, במראה הקלאסי שמזכיר סצנות מסרטי הגנגסטרים. חייכתי לעצמי במבוכה. הלו, כולה חת'כת אבן. בואו. לא ביקשתי את יד בתו של מייסד אמזון, ולא הזמנתי את משפחת עלי אקספרס אלינו לחגים!
כעבור שעה הגיעה הודעה שהם לא שוכחים אותי. רצית אבן, ואנחנו נמצא לך אותה. למחרת דווחתי שהצוות החרוץ במחסני החברה כבר איתר את המוצר, והוא בדרך לארוז אותו עבורי ורק עבורי. גם מבעד לנוסח הרשמי אפשר היה לשמוע את ההתנשפויות עתירות ההשתדלות.
וכך יום־יום, פעמיים ושלוש ביום, הגיעו עדכונים. כולם יסודיים. לא מקמצים בפרטים, כמו קללות של טוקבקיסטים. האבן נעטפה. הוכנסה לארגז. הועברה למסוף ההובלות. עושה את דרכה לנמל. מעבירה את הזמן בכיף על הרציף לפני ההפלגה. ביקשה וקיבלה מקום ליד החלון. אל תטרח לפנות אלינו, ואין שאלה מיותרת. אנחנו תמיד נקדים אותך, ובפינו הררי נתונים ותשומת לב. אצלנו אף אחד לא יגיד לך "תקצרי" ולא יוציא אותך מהחדר. אתה הזמנת אצלנו, ואנחנו חייבים לך. לא רק את האבן הארורה. אלא גם שקט נפשי. אל תגיד "זאת רק אבן". יש אבנים עם לב אדם.
ואני אומר, חברים טובים, אני מבין שאתה מתפרנסים יפה מאוד ממה שאתם עושים. אבל מה דעתכם לנהל מדינה קטנה במזרח התיכון?
(ותודה לחגית חורי לוי).
***
לפני שנים היה לנו ראש ממשלה בשם אהוד אולמרט. יום אחר יום הצטברו מולו חשדות כבדים. ברחוב סיפרו בדיחה שאולמרט הוא כמו ספר תורה, בכל שבוע פרשייה חדשה. לא היה ספק: האיש מסובך עד צוואר. התפטרותו היא רק שאלה של זמן.
מיום ליום מתרבים החשדות כנגד כרים אסד אחמד ח'אן, התובע הכללי של בית הדין בהאג. עוד חקירה ועוד צל כבד, ואין ספק, האיש מסובך עד צוואר. התפטרותו היא רק שאלה של זמן.
מיום ליום מתרבים החשדות כלפי המתחולל בלשכת ראש הממשלה נתניהו. חקירות, פרשיות, צל כבד. ואין ספק, האיש הוא קורבן לרדיפה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו