בשבוע שעבר סיכמנו ש"אמא שלכם לא צודקת ומוזיקה היא כן מקצוע" וערכנו היכרות עם כמה מושגים בסיסיים ב"מילון איה כורם למוזיקה, מוזיקאים וקריירה במוזיקה". לאור הביקוש, אני שמחה לחלוק איתכם את החלק השני.
ראיון
המטרה הרשמית שלך בראיון היא חשיפה תקשורתית של השיר/אלבום/אירוע יחצני אחר שעבדת עליו לאחרונה. המטרה האמיתית שלך בראיון היא שיכתבו עלייך שאת מדהימה, חכמה ויפהפייה באופן שאף אחד עדיין לא הצליח לתאר במילים, אבל בואו בכל זאת ננסה.
המטרה הרשמית של גוף התקשורת שהסכים לראיין אותך היא סיקור תקשורתי של תרבות. המטרה האמיתית היא שתהיה בו אמירה אחת לפחות שהיא ממש סנסציונית כדי שאנשים יקליקו על הלינק. משהו בסדר גודל של "לאחרונה גיליתי שאני ביסקסואלית ומאומצת", "אני קונה כלבים גזעיים כדי לסחור בפרוות שלהם" או "כדור הארץ שטוח והוא מונח על גבי צב ענקי". על פניו, האינטרסים הללו אינם מצטלבים.
בראיון הראשון שלי אי־פעם בחיים, המראיינת שוחחה איתי בנעימים במשך שעה ורבע. סיפרתי לה על העבודה על האלבום, על הילדות שלי ועל זה שבכסף הראשון מההופעות קניתי מיקסר אדום מהמם למטבח. ואז היא הלכה לחדר השני להתקשר לעורך שלה. בדיעבד אני מבינה שהיא התקשרה להגיד לו שהראיון משעמם תחת, כי כל מה שאמרתי היה יחסית נורמטיבי. כשהיא חזרה היא שאלה אם המיקסר שלי מושך אותי מינית. הייתי נבוכה ואמרתי בצחוק שכן, וכמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם, זו היתה כותרת המשנה שהופיעה אחר כך בעיתון - "איה כורם: אני נמשכת מינית למיקסר שלי".
קליפ
אם הקליפים שלך היו איכותיים כמו הסרט שאת חיה בו, היית זוכה בגראמי. אנשים אוהבים להסתכל על משהו בזמן שהם מאזינים לשיר, ולכן את נאלצת לעסוק בקולנוע. אממה? סרט הקולנוע הכי איכותי שצפית בו השנה היה טיקטוק של זה שממחיז שיחות ממוקדי שירות לקוחות.
עלילת קליפ 1: את עצובה. את שוכבת על המיטה. הרוח מזיזה את הווילונות. את שרה לעצמך בשכיבה (דבר שיזעזע כל מורה לפיתוח קול) ומסתבכת בסדינים. בחלקים אחרים בקליפ רואים אותך באותו החדר, עם בחור מאוד חתיך. אתם רבים. זה בשחור־לבן. ככה יודעים שזה מפעם.
עלילת קליפ 2: את הולכת ברחוב בתל אביב ושרה למצלמה. בהתחלה זה באור יום והרחוב מלא באנשים, אחר כך בחושך והרחוב ריק. את עוברת ליד חנויות. ליד הומלס. ליד בר. מבטים נוגים. מופיעים גם כל מיני אנשים שתיאורטית הייתם אמורים להחתים על טופס הסכמה.
עלילת קליפ 3: (פופ. יש ספונסרים): את עומדת באמצע חלל ריק וחשוך, אבל מרכיבה משקפי שמש. את שרה למצלמה, לבושה כאילו הבגדים שלך רבו אחד עם השני. יש רקדנים. הם לבושים כמוך, רק פחות יפה. אין עלילה. כולם מגניבים בצורה מוגזמת, ובעוד כמה שנים את תצפי בזה ותחווי קרינג' קשה מאוד.
תוכן
כשהיית סטודנטית למוזיקה תכננת להיות האמנית המסתורית הזו, הדמות החמקמקה והענוגה שאנחנו לומדים עליה בעיקר מניתוח מקיף של הטקסטים שלה או מהראיונות הנדירים שהיא מעניקה לתקשורת, בסגנון "גרתי במפעל כפתורים נטוש עם להקת יונים ולבשתי רק שחור במשך שנתיים".
אבל השנה היא לא 1994, את לא פיונה אפל והאנשים שעובדים איתך הסבירו לך בצורה יפה ואז בצורה פחות יפה שאין לך הרבה ברירה, ולכן את תסתמי את הפה שלך ותעלי "תוכן" לרשתות החברתיות, שכולל - אך לא מוגבל לזה - ריקודים מטופשים, סרטונים של החתול שלך וסטוריז מחופשה יוקרתית ביוון שההורים שלך אמנם שילמו עליה, אבל משום מה הם לא מופיעים בתמונות.
אלבום
מעט מאוד אנשים מעוניינים במוזיקה חדשה. לא רק במוזיקה חדשה שלך, במוזיקה חדשה בכלל. רוב האנשים מעוניינים לשמוע שירים שהם כבר מכירים. מכיוון שאת לא יכולה לשיר את אותו שיר 12 פעם בהופעה, המטרה שלך היא להפוך שירים שאנשים לא מכירים לשירים שהם מכירים, בניגוד לרצונם. את כמובן חושבת שכל השירים שלך הם פשוט נפלאים, וזה ממש בזבוז שתחנות הרדיו לא משמיעות את האלבומים שלך ברצף, כי ככה השדרנים היו יכולים רק ללחוץ פליי ואז לרדת לקפטריה לקנות טוסט.
אלבום, באופן מסורתי, מכיל שישה שירים עצובים, שיר מוזר, שיר כועס ושיר אחד שהוא יחסית שמח ואנשים אשכרה נהנים להאזין לו. זה לא אומר ששאר השירים לא טובים, זה פשוט אומר שאם צריך לבחור, הם מעדיפים אותו. זה לא אומר שהם לא מבינים במוזיקה, זה לא אומר שהם שטחיים, זה פשוט כי אנשים נהנים ליהנות. זה כמובן בסדר גמור ואת לא שופטת אותם על זה, חוץ מזה שאת כן.
מנהל
בתקופות מוצלחות בקריירה המון אנשים רוצים ממך דברים. לפעמים אלו דברים שאת רוצה לעשות, ולפעמים זה הופעה בחצי הגמר של תחרות תסרוקות לכלבים. כדאי שיהיה לך מישהו שעל פניו יש לו מנדט לסרב או להסכים עבורך, כדי שאף אחד לא יחשוב שאת זבל של בנאדם, מתנשאת, מגעילה, מי את חושבת שאת בכלל וכו', וכדי שכולם יקבלו את הרושם שאת מקסימה, נעימה ומתחשבת, ושהסיבה היחידה שאת לא מגיעה היא כי יש לך משהו באותו תאריך. איזה תאריך זה? אה, כן, יש לך שם משהו.
אותו אדם גם אמור לשאת ולתת במקומך, כי אם את כבר מופיעה בתחרות תסרוקות של כלבים, לפחות שתקבלי על זה הרבה כסף, שירכך קצת את זה שאת הולכת להזיע שעתיים בחדר אמנים שעשוי מברזנט, שהמנחה תקרא לך "מאיה קורן" פעמיים, ואת זה שזה רק חצי הגמר, כי לגמר החגיגי של התחרות הם לקחו זמרת שמישהו חושב שהיא מוכרת יותר.
בתקופות מוצלחות פחות את צריכה שאנשים יחשבו שיש לך מנהל, כדי להיראות עסוקה. את יכולה להמשיך לשלם לו, או להתחיל לענות בעצמך בקול עבה לטלפון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו