אולי נתחיל לקרוא בתנ"ך?

בעיצומו של ליל החג האחרון פנתה אלי לפתע מרת אריאלי והודיעה לי נחרצות שהשכן מלמעלה יצא מדעתו. מה קרה? שאלתי. "הוא נושא נאומים, תשמע בעצמך", היא אמרה לי, והפנתה אותי אל עבר חדר השירותים הצמוד לחדרנו, שם יש חלון שמאוד קרוב לדירת השכנים, כך שלעיתים נשמעים בו קולות, צלילים ורעשים מהתם להכא, ועוד יותר מכך - מהכא להתם.

השכן הוא איש נכבד, כזה שמרצה ומלמד כבר שנים רבות, אבל המחשבה שהוא נושא נאום בטון דרמטי באמצע הלילה בחדר משכבו בבית היתה קצת מוזרה, אפילו בליל שבועות. נכנסתי לחדר השירותים ומהר מאוד זיהיתי את הקול ואת מקור הנאום.

על גדת הכיור היא עמדה. אוזניית בלוטות' קטנה, לבנה ובלתי נראית. היא עמדה שם עוד מערב החג, כששלפתי אותה מאוזני והנחתי אותה על הכיור, ועתה היא קיבלה אות ממכשיר הטלפון שלי, שהיה במרחק מה ממנה, בחדר, והשמיעה בקול רם וצלול את נאום רבשקה, השר מממלכת סנחריב מלך אשור, באוזני המלך חזקיהו.

צריך לומר שזה לא היה רבשקה בעצמו. הנאום המקורי לא הוקלט, לצערנו (בטח עיצומים של טכנאים). זה היה קולו של חברי הרב נחמיה שטיינברגר, שבימים שקדמו לחג טרחתי להאזין לפודקאסט המצוין שלו, הכולל שיעורים על פרקי התנ"ך. חג השבועות, שלוש בלילה, דממה ועלטה אופפות את הבית - ושני אנשים עייפים טרופי שינה שוכבים במיטותיהם ומאזינים מהשירותים לנאום רבשקה.

• • •

אני מוכרח לומר שהשעשוע שבעניין היה כה רב, עד שממש ויתרתי על השינה לטובת הנכסים הספרותיים שהעניקה לי הסיטואציה המתוקה הזאת. בליבי דמיינתי כיצד אני מתנצל בפני השכן על שחשדתי בו, וכיצד אני מספר לנחמיה את קורות הלילה ההוא בזכותו. נס שבשלב מסוים נגמרה הסוללה, וכך נותרנו במתח סביב השאלה מה ישיב חזקיהו לפניית רבשקה.

אבל אל דאגה. הפודקאסט הזה, וגם אחרים, יקפצו מולי שוב ושוב בכל פעם שהמכשיר יזהה התקן שמע כלשהו. זה יקרה כשיש אוזניות בסביבה, זה יקרה בכל פעם שאני אכנס לאוטו. כך דרכו של הספוטיפיי. הוא הזליג הדיגיטלי. נמצא בכל מקום ומסתדר בכל מקום. אני יודע שאפשר לפתור את זה בשנייה, אבל אני כל כך נהנה מהרגע הזה שבו אני נכנס לאוטו ופתאום אריאל קלצ'קין או שנבל ואבוקסיס (כן כן, אלה המלצות) מתחילים פתאום לדבר אלי - עד שאני משאיר את זה כך. שיהיה.

• • •

בואו נחזור לרבשקה ולתנ"ך. כבר ילד גדול אני, אבל את הסיפור הפוליטי־מדיני המופלא והמרהיב הזה, שמופיע שלוש פעמים בתנ"ך, למדתי לראשונה היטב רק בשבוע האחרון. בזכותם של נחמיה והפודקאסט. זה לא כל כך נורמלי, אבל זה סוד די גלוי: התנ"ך הוא מאוד יתום. אף שהוא מכונה רב־מכר, והוא אכן רב־מכר, זה לא אומר שגם פותחים אותו. לעיתים הוא רהיט חשוב, לעיתים הוא מתנה יפה ומרגשת, אבל לפתוח אותו - פחות.

זה נכון, כידוע וכמפורסם, לגבי כולם: החרדים, שכלל אינם לומדים תנ"ך במערכות הלימוד אלא רק תורה ותלמוד; החילונים, שחלקם לומדים תנ"ך בצורה כזו שממאיסה את הספר על התלמידים לנצח; וכל אלה שבתווך, שגם כשהם לומדים אותו - הם לא קוראים אותו.

• • •

שבוע הספר, שהחל השבוע, הוא ימים של חג. הקסם שלו לא פג כבר שנים רבות, ואפילו בשנה הרעה הזו, ואולי דווקא בה, כוחו יפה שבעתיים. כבר שנים שלא החמצתי ביקור בו, אבל לפני כמה שנים היה לי העונג להשתתף בו גם מהצד השני של הדוכן, הצד החותם.

לפני 13 שנים כתבתי והוצאתי לאור את "רומן בכתובים", ספר סיפורים קצרים שאני גאה בו ואוהב אותו. הוא עוסק בסיפורי התנ"ך ונותן להם חיים חדשים באמצעות סיפורים בני זמננו, שבנויים על המבנה של הסיפור המקורי - ותוך כדי זה נותנים לו, באופן טבעי, גם פרשנות חדשה.

אני לא מספר על זה כדי לגרום לכם לקנות אותו - שזה, אגב, היה יכול כשלעצמו להיות רעיון לא רע, אם רק היה ניתן להשיג אותו עדיין - אלא כדי לספר על עולם שנגלה לעיניי באמצעותו. החוויה הזו, של כתיבת חומר תנכ"י, הביאה אותי לעיסוק ממושך בתנ"ך, ובעיקר בנקודות הממשק שלו אל יהודים וישראלים היום.

המסקנות היו מעניינות ועגומות, ולאורך השנים נתתי להן פומבי בהרצאות. יום אחד יצא לי גם ליצור סרט דוקומנטרי ששודר בשידורי קשת דאז, בנושא התנ"ך. ראיינתי חמישה אישים ישראלים ושאלתי אותם שורת שאלות זהה בנושא: האם הם אוהבים את הספר או להפך? מי הדמות האהובה ומי לא, וכן הלאה. היו שם יוסי שריד ז"ל ויורם קניוק ז"ל, וייבדלו לחיים אריה אלדד, אפרים סידון ורות קלדרון. המסקנה המיידית הראשונה שעלתה שם היתה שכל מי שאוהב את התנ"ך אוהב את המורה שלו לתנ"ך, ומי שלא - לא אוהב. זה היה כל כך חד־משמעי, עד שזה היה עצוב.

• • •

כך או כך, העובדה שהתנ"ך לא זוכה להיות חומר קריאה מועדף היא פספוס לא נורמלי. עזבו רגע ספר הספרים ועזבו רגע המסמך המכונן. ספר קריאה. איך לעזאזל הצלחנו בכישרוננו להרחיק דורות של תלמידים ואנשים מהטקסט הכי סיפורי שיש לנו? שמחצית ממנו היא סיפורים, ממש סיפורים, שגם כתובים הכי טוב בעולם, ושכל קריאה בו יוצרת חשמל בגוף?

זו שנה תנ"כית במהותה. יש באוויר, מבעד לאפר ולאבק ולדאגה ולתסכול, רוח גדולה של גבורה ושל אהבה. אישית וציבורית. סיפורי הנופלים וסיפורי הגבורה שאופפים אותנו משדרים לי כל הזמן אסוציאציות לתנ"ך. התחושה היא שהסיפורים הם "לא מכאן". יש בהם משהו קדום. טקסטים, דמויות, כאבים וסיפורים זורקים מייד לתנ"ך.

זה זמן טוב להעלות את זה, להתגעגע ולהציע: אולי נתחיל לקרוא בתנ"ך? לא ללמוד, חס וחלילה! את זה יקדמו אחרים. ממתי אני כאן כדי לקדם לימודים כלשהם. אבל למה שלא נקרא בתנ"ך? יש היום הזדמנויות נהדרות. אינספור פודקאסטים ברחבי הרשת שעוסקים בנושא. והנה, מספיק להפעיל אותם פעם אחת והם כבר יקפצו בעצמם. שוב ושוב.

אז תודה לרב נחמיה, לספוטיפיי העקשן ולאוזניות המצוינות האלה. ואתה, רבשקה, לך לך. קח איתך את תלתן ואת רב סריס ואת כל המשלחת ותחזור למחילה שממנה באת. תגיד לסנחריב שזה לא הזמן עכשיו. יש לנו מספיק על הראש בצפון ובדרום, ואין צורך בעוד טפיל. שבוע הספר שמח שיהיה לנו.