במהלך שני העשורים האחרונים נדמה שהחברה המערבית, ובתוכה הישראלית, הולכת ומתקרבת לשוויון מגדרי בר־קיימא, אבל במקומות מסוימים זה קורה מאוד־מאוד לאט, אם בכלל. למשל, באגפי תקשורת הספורט, שגם היום מבוססים ברובם המכריע על גברים. שדרים, מגישים ופרשנים ממין זכר עדיין אוחזים בעמדות המפתח, וגם מאחורי הקלעים גברים הם המין הדומיננטי, בפער גדול.
אשרת עיני (39) וקארין סנדל (35), קפטניות נבחרת ישראל (לשעבר) ושחקניות הפועל ת"א בכדורגל נשים, שנבחרו לפרשן מטעם "כאן" את משחקי יורו 2024 (שייערכו בגרמניה בין 14 ביוני ל־14 ביולי), הן עדיין היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. מהבודדות בארץ שהצליחו לנפץ את תקרת הזכוכית ולחדור לתחום הידוע כמעוז הגבריות האחרון.
כל מה שצריך לדעת על יורו 2024 - היכנסו לעמוד המיוחד
כעת המשימה שלהן, כמו זו של כוכבי הנבחרות המשתתפות ביורו, היא לייצג בכבוד את נבחרתן, המורכבת מכל הנשים בארץ שחולמות להיות פרשניות ספורט. אפשר בהחלט להמר בווינר על כך שזה לא יהיה הטורניר הגדול האחרון שהן יפרשנו בו.
אחרי הכל, הן כבר הוכיחו את עצמן כפרשניות מדויקות, נעימות ומחכימות במונדיאל האחרון (קטאר 2022), ואין אוהד כדורגל בארץ שלא זוכר את הצרחות המשתנקות של עיני לאחר שער הניצחון של הנבחרת הצעירה מול ברזיל, שהעלה אותה לרבע הגמר במונדיאליטו האחרון. במקרה של פרשנים גברים זה אמור להספיק כדי לזכות בהכרת הצופים, אבל מבחן הקהל של עיני וסנדל נוקשה יותר.
"בגלל שאנחנו נשים, חובת ההוכחה עלינו גדולה יותר", מסבירה סנדל. "אנחנו מרגישות אחריות גדולה יותר. אם אני פרשנית נוראית, לצורך העניין, לא אומרים עלי 'איזו פרשנית גרועה' כמו על הגבר שיושב לידי. אומרים 'זאת שמנסה לקדם כדורגל נשים לא מבינה כלום מהחיים שלה'.
"מבחינתי, אני מייצגת את כל הנשים שיש להן מקום בעולם הכדורגל, ולכן מתחילת הדרך הרגשתי שאני צריכה להיות פי שניים יותר מוכנה מכולם. החינוך הספורטיבי והחוסן המנטלי שלנו - כלומר, היכולת להציב מטרות ולעמוד בהן - הם חלק מהסיבה שאנחנו נלחמות על כך שילדות ונערות יהיו חלק מעולם הספורט וירכשו בו כלים. זה לא משנה אם הן יהפכו להיות ספורטאיות או לא, זה בכל מקרה ישרת אותן בהמשך בחיים".
"יש לנו קושי בהרבה מאוד דברים", מסכימה עיני. "עשינו את דריסת הרגל הראשונה כשנכנסנו למעוז הגבריות, אבל עכשיו אנחנו צריכות להוכיח את עצמנו. החינוך שקיבלנו בספורט מהותי בעיצוב שלנו כנשים, כי בספורט אומרים 'מי שטוב - משחק'.
"מבחינתנו, זה אומר שאחרי שהעורך של התוכנית או השידור הזמין אותך בפעם הראשונה לפאנל, את צריכה לקחת את ההזדמנות בשתי ידיים ולהצטיין, כדי שלא יגידו 'אה, עוד אישה שדחפו לפאנל'. לפני המונדיאל קארין קראה יותר חומר מאשר בשני התארים שהיא עשתה".
"אני דווקא מאוד הופתעתי מהחיבוק ומהפרגון של הקהל הישראלי שקיבלתי כפרשנית, אחרי שנים שבהן אני רגילה, כשחקנית, לקבל תגובות שוביניסטיות ומיזוגיניות", אומרת סנדל. "עד היום, בכל כתבה על כדורגל נשים, יש טוקבקים כמו 'לכו למטבח' ו'אתן לא מבינות כלום'.
"למזלי, יש לי עור של פיל לגבי הדברים האלה. הפעם, כפרשנית, הרגשתי שהחברה הישראלית מתבגרת ביכולת שלה להכיל ולקבל נשים בעולם הכדורגל, שתמיד היה מעוז הגבריות".
"בתור ספורטאיות לא קיבלנו הכרה גדולה. את ההכרה קיבלנו כפרשניות כדורגל, ואחרי קטאר זה היה מטורף", אומרת עיני, "היום ניגשים אלי אנשים ברחוב, מחמיאים לי על הגישה ועל הפרשנות, ואני מוקסמת ומובכת בכל פעם מחדש. אנחנו כל הזמן חושבות על הילדות והנערות שנושאות אלינו עיניים. אנחנו פה עבורן, ואנחנו גורמות לשינוי כל כך טוב וחיובי בחברה שלנו, ששווה הכל".
סוללות דרך
בשנת 1978 טבעו הפסיכולוגיות פולין קלנס וסוזאן אימס את המונח "תסמונת המתחזה", המתאר מצב שבו אנשים שהגיעו להישגים גבוהים מפקפקים בתרומה האישית שלהם להישגים אלה, וסבורים שהשיגו אותם בדרכים לא הוגנות. כתוצאה מכך, אותם אנשים - במקרה הזה, עיני וסנדל - מתקשים להעריך משוב חיובי וחוששים "להיתפס" בחוסר מקצועיותם.
"אצלי זה לגמרי 'תסמונת המתחזה', ואני חושבת שזו בעיה של 90 אחוז מהנשים שמגיעות לתפקידים בכירים", מתוודה סנדל. "התסמונת הזאת מתבטאת בספק עצמי שמכרסם ביותר מדי נשים שלא מאמינות בעצמן מספיק. כשאני בשיחות עם נשים, אני תמיד מרגישה צורך לחזק אותן. כשאנחנו מרגישות משהו כמו 'רגע, אולי אין לי מספיק ידע, כישורים וניסיון לתפקיד?' זה מקטין את הדרך שעברנו ואת הסיבה לכך שאנחנו ראויות להיות שם.
"אשרת היתה שם לפניי, סללה לי דרך ונתנה לי חיבוק, חיזוק, תמיכה ועצות חכמות. לה לא היתה מי שעזרה לה. היא היתה צריכה להתמודד לבד. יש חשיבות אדירה למי שפורצת את תקרת זכוכית ואז מסתכלת למטה ואומרת 'בואי אחריי'".
סנדל: "עד שנשים לא נכנסות לחדר ומביאות פרספקטיבה אחרת, לא מבינים את הערך שלנו. אנחנו עושות מהפכה. אופ"א זה ארגון שהיו בו הרבה מלחמות, ואנחנו עכשיו מנקות אורוות. כדורגל הוא משחק טהור, אבל את הריקבון שמסביב צריך לנקות"
עיני: "אני מרגישה שבהתחלה אולי היתה לי קצת תסמונת המתחזה, אבל עמדת הפרשנית היתה לי מאוד טבעית. כל חיי אני מדברת על כדורגל עם גברים. זה שאני בפאנל עם גברים זה כמו שיחת סלון אצלי בבית. אני סומכת על הידע ועל ההבנה שלי בכדורגל, אבל עדיין, כשאני מול מצלמה ובשידורים כשהרייטינג בשמיים, אני צריכה להיות הכי טובה שאני יכולה להיות.
"עבדתי על זה. הבנתי את החוזקות והחולשות שלי, לקחתי קלינאית תקשורת ואני מנסה להיות הגרסה הכי טובה של עצמי בכל דבר שאני עושה. בסוף היום, כשאני מסתכלת במראה, אני אומרת 'עשית הכי טוב שאת יכולה? יופי. את יכולה לעשות יותר? תעשי'.
"אבל זה לא נגמר כאן. אחרי שעשית, את צריכה לשאול את עצמך 'מה עם הסביבה שלי?'. כשאני מסתכלת על שידור כדורגל, יש שדר ופרשנית או פרשן. הלוואי שיהיו גם שדרניות כדורגל לצד פרשניות. זה עוד לא קרה".
והיום, נוכח ההיצע הדל יחסית של פרשניות כדורגל בארץ, יש תחרות ביניכן?
סנדל: "לפני קטאר אמרו לי 'תיזהרי, אתן באותה המשבצת' או 'תשמרי ממנה מרחק', וגם לה אמרו את זה עלי. התפיסה הזאת של לשים רגליים אחת לשנייה או 'נשים נשים - שק של נחשים', שאליה ניסו לרמוז, נכנסה לי מאוזן אחת ויצאה מהשנייה.
"אנחנו אוהבות זו את זו בצורה אותנטית. אנחנו לא תופסות מקום זו לזו. לשתינו יש מקום ולכל אחת יש את הדרך שלה. גם אם היינו מתחרות ואושי (אשרת) היתה מנצחת, הייתי מפרגנת לה מכל הלב. אנחנו במקום אכפתי ונטול אגו".
עיני: "מעמדן של ילדות, נערות ונשים נמחק פה בזמן האחרון מהמרחב הציבורי יום אחר יום, באירועים ארציים ועירוניים. לכן, היום עוד יותר חשוב הייצוג של ספורט הנשים. לא רק ההישגים, אלא גם שיידעו שזה חצי־חצי בתקציב בכל התחומים"
עיני: "אנשים מופתעים, כי זה בא לנו מאוד טבעי, והאמת היא שחשוב לנו להחצין את זה כדי שכולם יבינו שאי אפשר לסכסך בינינו. קל לאנשים לתייג שתי נשים כיריבות, כי אלה התבניות שאנשים מכירים בחברה הישראלית".
סנדל: "בקטאר זו היתה הפעם הראשונה שבה עשיתי פרשנות בטורניר, ולא הייתי צולחת את זה בלעדיה. היא היתה מנטורית וחברת אמת. היא נתנה לי פידבקים אחרי שידורים ועזרה לי לצבור ביטחון".
עיני: "בדיעבד אני יודעת שאת הג'וב הראשון שלי כפרשנית כדורגל קיבלתי בזכות מירי נבו. היה טורניר אליפות אירופה לנערות בכדורגל (בישראל), מירי קראה ציוצים שלי בטוויטר ואמרה 'קחו אותה'. עד היום אנחנו בקשר טוב מאוד. היא מודל לחיקוי ואחת הנשים החזקות בתעשייה, שעושה את העבודה שלה תמיד בחן ובמקצועיות.
"אני מאמינה מאוד במוטו 'את יכולה להיות הראשונה, רק תדאגי שלא תהיי האחרונה'. מעבר לזה שקארין חברה טובה ואני רוצה שהיא תצליח, אני רוצה שהיא תבלוט גם כפרשנית כדורגל ושאחריה עוד נשים יצטרפו לעולם התקשורת ויעשו עבודה טובה. בעיניי זה היה טבעי מאוד לתת לקארין מהידע שצברתי".
עיני: "כדורגל נשים כמעט לא התקדם פה במשך 25 שנה. האנשים שמנהלים את הענף אלה אנשים שאולי ההתפתחות שלו לא בראש מעייניהם. הם מעדיפים את הענף קטן כדי שיוכלו לשלוט בו. אין שם חשיבה אסטרטגית ארוכת טווח"
אנחנו בחודש הגאווה. איך החברה הישראלית מתייחסת היום לנשים ספורטאיות?
סנדל: "עדיין קיימות תפיסות שאם את שחקנית כדורגל אז את בהכרח גברית ולסבית, כאילו שהמשחק משפיע על נטייה מינית. כשטסתי לחו"ל הבנתי שיש אפשרויות אחרות. התפיסה פה היא החסם הכי משמעותי לנערות ולילדות להיכנס לכדורגל, אבל בזמן האחרון משהו קורה.
"יש שינוי במחלקות הספורט ובקרב ההורים. למשל, אבא לבת 10 שאל אותי לאחרונה אם לשלוח את הבת שלו, שהיא עילוי כדורגל, לאקדמיה באירופה. הוא מתייחס אליה כמו שהוא היה מתייחס לבן שלו".
עיני: "ובכל זאת, מעמדן של ילדות, נערות ונשים נמחק פה בזמן האחרון. הן נמחקות מהמרחב הציבורי יום אחר יום, באירועים ארציים ועירוניים. לכן, היום עוד יותר חשוב הייצוג של ספורט הנשים. לא רק ההישגים, אלא גם ברמת הקיום שלו: שיידעו שזה חצי־חצי בתקציב בכל התחומים. אנחנו נלחמות בחלקת האלוהים הקטנה שלנו, אבל זה גם צריך להיות בביטחון, בתקשורת, בכלכלה, בכל מקום".
מייצגות בכבוד
סנדל צברה לא מעט זמן מסך כמשתתפת ב"גולסטאר 2019", וגם זוגיותה המתוקשרת עם השחקן וזוכה העונה התשיעית של "האח הגדול" ישראל אוגלבו תרמה למוכנות שלה לשידורים חיים ולחיי סלבריטאות.
"היום אני באמת מרגישה יותר בנוח לעמוד מול מצלמה, אבל אני עדיין ביישנית ומופנמת, ומביך אותי כשיש תשומת לב עלי", היא מתוודה. "החשיפה לא טבעית לי, אבל יש לי אג'נדה שאני רוצה לקדם, וכשהייתי עם ישראל הבנתי שיש מיקרופונים סביבי ומזמינים אותי לדבר. הפרסום בשבילי הוא צינור כדי לשים על השולחן דברים שחשובים לי".
ב־2018 פרסמה סנדל פוסט אישי שהפך לוויראלי על חיי האהבה שלה, ושבו כתבה, בין השאר, "לקרוא לי לסבית זה לא מעליב. 'לסבית' או 'הומו' הן לא מילות גנאי או קללה. חלקנו בחרנו לאהוב נשים, חלקנו גברים, ואני בחרתי לאהוב בנאדם בזכות הנשמה שלו ולא המגדר".
"היו לי אלפיים עוקבים, וכשהתחלתי לצאת עם ישראל הם עלו ל־30 אלף עוקבים, אבל כל הטוקבקים היו סביב המראה שלי", היא מספרת. "כתבו לי שם 'היא גברית' ו'היא נראית לסבית'.
"חשבתי על המסר שילדות יכולות לקבל מהטוקבקים האלה, ולכן כתבתי פוסט מהלב ומהבטן שדיבר לכל אלה שדמיינתי לי בראש. הפוסט הפך לוויראלי ושם הבנתי את הכוח של הרשתות. קיבלתי המון תגובות עליו מאנשים שיצאו מהארון, או לא יצאו מהארון כי פחדו, והבנתי את הכוח שיש לדבר הזה.
"מגיל צעיר אני מרגישה מרדנית. הבנתי שהנורמות, הציפיות והאמונות שלי בנוגע למה שאני אמורה, כביכול, לעשות מייצרות הרבה דיכאון, קשיים וחוסר אונים. אני מרגישה צורך להיות מנפצת השלשלאות ולנרמל את מה שלא תמיד מנורמל.
"ברגע שהשלמתי עם זה שזה בסדר ללכת עם הלב שלי כי אני רוצה להיות מאושרת, וזה לא משנה אם זה יהיה גבר או אישה, זו היתה המתנה הכי גדולה שיכולתי לתת לעצמי. ברגע שקיבלתי את עצמי הייתי חזקה מספיק להתמודד עם העולם".
ביולי 2023 נישאה סנדל לבת זוגה, הכדורסלנית הדר רפאל, אלא שהחודש פורסם כי הנישואים עלו על שרטון והשתיים נפרדו. "אני בסדר", היא מרגיעה. "פרידות הן לא תהליך קל, אבל אני מתמודדת עם הקושי. אני עסוקה. מאי ויוני תמיד עמוסים בטיסות ובכדורגל, ועכשיו יש לי חודש בברלין. זה בא לי בטיימינג טוב למלא את הראש והמחשבות בכדורגל, שזה הדבר שאני הכי אוהבת. זה יצא לטובה".
סנדל: "פרידות הן לא תהליך קל, אבל אני מתמודדת עם הקושי. בישראל נשים נמדדות בסטטוס שלהן, והשאלה אם אני רווקה או גרושה, או אם אני אמא או לא, וכמה ילדים יש לי - לא מגדירה אותי או את הערך שלי"
את מחפשת בן זוג או בת זוג?
"לא. זה מאוד קרוב. אחת העצות שלא יישמתי מספיק במערכות יחסים קודמות היא לתת לעצמי זמן לעבד, לעכל ולהיות בסדר עם הלבד. בישראל נשים נמדדות בסטטוס שלהן, והשאלה אם אני רווקה או גרושה, או אם אני אמא או לא, וכמה ילדים יש לי - לא מגדירה אותי או את הערך שלי, ואני לא קופצת לשום דבר חדש. אני נותנת לעצמי זמן ומנסה להקיף את עצמי במשפחה ובחברים שתומכים בי ובכדורגל".
מי שמחפשים דם רע בין בנות הזוג לשעבר, יצטרכו לחפש במקום אחר. כאן לא תהיה הסרת עוקב בפומבי. "אני עדיין מאוד אוהבת אותה ומאחלת לה רק טוב", אומרת סנדל, "אני רוצה שהיא תהיה מאושרת. אני לא בארץ רוב הזמן, ורוב השיחות שלנו הן ברמה הלוגיסטית. עזבתי את הבית ונראה לאן אני אעבור, אבל חשוב לנו לעשות את הפרידה בצורה מכבדת, נעימה ורגישה. לא יהיו ריבים מי לוקחת מה".
סנדל, למי שדואג, כבר מנוסה בפרידות יפות. "יש לי כלב ביחד עם ישראל. פיטבול. הוא אצלי 90 אחוז מהזמן, אבל ישראל יטפל בו עכשיו חודש כשאהיה ביורו. בכלל, היחסים שלי עם ישראל כאקס יותר טובים מאשר בזוגיות. ונפרדנו בצורה טובה, אנחנו עדיין רוצים שלכל אחד יהיה טוב".
העולם כבר שם
עיני, שחקנית ותיקה וסמי־מיתולוגית בהפועל ת"א, ומי שבאמתחתה תשע אליפויות ועשרה גביעי מדינה - מתגוררת כיום עם בן זוגה בהרצליה, שם גם נולדה וגדלה, ומעדיפה לשמור את חייה הפרטיים בצד. את צעדיה הראשונים במגרש היא עשתה במכבי הרצליה.
"שיחקתי חצי שנה בקבוצת הילדים של מכבי הרצליה, נראיתי כמו בן והחברים שלי לקבוצה קראו לי 'אושר' כי הם רצו שהקבוצות היריבות לא יידעו שאני בת", היא נזכרת בחיוך. "זה עבד עד שבבדיקות הרפואיות כולם באו והורידו חולצה, ואני לא יכולתי להוריד חולצה לידם. באותו הרגע הבנתי שלא אוכל להמשיך. בגיל 15 הלכתי לחוג כדורגל ברעננה ומשם הגעתי לנבחרת ישראל ושיחקתי שנים ארוכות בהפועל ת"א".
סנדל - המשמשת כיום יו"ר ארגון שחקני הכדורגל בישראל, חברת הנהלת FIFPRO (איגוד השחקנים העולמי) וחברה בוועדת הנשים של אופ"א - נולדה בראשון לציון, גדלה בטבעון וכיום היא תל־אביבית.
"התחלתי לשחק בגיל 6, בבית הספר, עם הבנים, ובקבוצה של מתנ"ס בטבעון בגיל 12", היא מספרת. "שנה אחר כך הצטרפתי למכבי חיפה נשים, אבל לא יצא לי כל כך לשחק והעונה הראשונה שלי בבוגרות היתה בהפועל פ"ת. שיחקתי גם באיסלנד ובארה"ב".
מה היה המשחק הכי חשוב או מרגש שהשתתפתן בו?
סנדל: "המשחק עם הנבחרת, כשאירחנו את צ'לסי (באצטדיון המושבה בפתח תקווה, ב־2019, ש"ז). בהתאחדות לא האמינו בנו, הביאו את סטטיק ובן־אל וחשבו שהקהל ילך בסוף ההופעה, אבל היה חשמל באצטדיון. המשחק היה סולד־אאוט. בקהל היו משפחות, ילדות ונערות, והמון כתבו לי אחרי המשחק שהן רוצות להירשם לחוג כדורגל. בסוף הפסדנו 3:1, אבל ניצחנו בהרגשה הכללית".
עיני: "הרגע שנחרט אצלי הוא גמר הגביע ב־2001, הפועל ת"א מול מכבי חיפה. שיחקנו באצטדיון ר"ג וניצחנו 4:3. היה נהוג אז לקחת את הגביע להקפת ניצחון, והקהל של מכבי ת"א זרק עלינו פירות בגלל עוצמת היריבות בין המועדונים. בשבילי זה היה גביע ראשון שזכיתי בו, וכקבוצה השלמנו עונה מושלמת".
בתור שחקניות שצמחו בכדורגל הנשים בישראל, איך אתן מגדירות את מצבו כיום?
סנדל: "כדורגל נשים הוא יחסית ענף צעיר, ומה שקורה היום בעולם, ועדיין לא הגיע לישראל, זה בום מטורף בהמון פרמטרים. ההתמקצעות של הענף בעולם העלתה אותו מאוד והפכה אותו להרבה יותר אטרקטיבי. זה מה שחסר לנו בארץ.
"יש כאן פוטנציאל כלכלי בכדורגל נשים שלא ממוצה. הבעיה היא שאנחנו לא טובים בניהול ספורט, אין לנו תרבות של ספורט וחזון. אנחנו רוצים תוצאות כאן עכשיו, ובספורט צריך סבלנות לתהליכים ולבנות לעומק. ביום שנבין את זה, גם כדורגל הנשים וגם כדורגל הגברים ירוויחו.
"בעבר אמרו לנו 'זה לא מעניין אף אחד', 'אין קהל', 'אתן לא מכניסות כסף, אז למה שישקיעו בכן?' ו'אתן רק הוצאה'. הרגשנו כמו עצם בגרון בענף הכדורגל, ואז התחילו הטורנירים הגדולים ששברו את כל הסטריאוטיפים על עולם הכדורגל הנשי. משנה לשנה נשברים עוד שיאים בכמות הקהל ובממדי ההכנסות, ואנשים מתחילים להבין שזה ענף כלכלי.
עיני: "שיחקתי חצי שנה בקבוצת הילדים של מכבי הרצליה, נראיתי כמו בן והחברים שלי לקבוצה קראו לי 'אושר' כי הם רצו שהקבוצות היריבות לא יידעו שאני בת. זה עבד עד שבבדיקות הרפואיות כולם באו והורידו חולצה, ואני לא יכולתי"
"גם בפיפ"א מבינים היום שכדורגל נשים הוא ענף שיכול להגיע להתפתחות משמעותית, והגופים הבינלאומיים מביאים תוכניות שמטרתן לתמרץ מדינות כמו ישראל לתגמל כדורגל נשים. בישראל בנו הכל הפוך: קודם נבחרת ואז ליגה ואז ילדות ונערות, אבל עברנו דרך משמעותית ב־20 השנים האחרונות.
"היום יש שלוש ליגות והמון קבוצות של ילדות ונערות, ובנבחרת ישראל חתמנו על הסכם שמשווה את תנאי הנשים לאלה של הגברים. בסופו של דבר, הכניסה של המועדונים הגדולים לתוך הליגות היא השינוי המשמעותי ביותר: הם באים עם תשתיות, קהל אוהדים וחיבור לסמל".
עיני: "כדורגל נשים כמעט לא התקדם פה במשך 25 שנה. האנשים שמנהלים את הענף אלה אותם אנשים שאולי ההתקדמות וההתפתחות שלו לא בראש מעייניהם. הם מעדיפים את הענף קטן כדי שיוכלו לשלוט בו. ניהול הספורט בארץ לא טוב. אין בו חשיבה אסטרטגית ארוכת טווח, וגם בניהול של דברים מינימליים הוא כושל.
"לכדורגל נשים כנראה הגיעו האנשים הכי כושלים שמונעים את התפתחות הענף, כי אנחנו רואים שבעולם זה ענף שנוסק. מונדיאל הנשים באוסטרליה היה תקדימי. השקיעו בו גם נייקי וגם אדידס והוא שבר שיאים גם ברייטינג".
בקיצור, המצב רע ומר.
סנדל: "היום הילדות יכולות לראות את שחקניות הנבחרת כי הן יכולות להגיע למגרשים, לצפות בשידורים וגם לדעת מי הן, כי השמות כתובים על הגב. זה נשמע טריוויאלי, אבל זה היה מאבק. כל דבר זה מאבק. אפילו היינו צריכות לשנות את השלטים בבתי הנבחרות מ'שחקן יקר' ל'שחקן/ית יקר/ה'".
עיני: "זה לא רק להחליף שלטים. זה להסביר למה זה נחוץ. אף אחד לא מסוגל לשים את עצמו בנעליים שלנו. כשיש רק גברים בעמדות ניהול ובמוקדי קבלת ההחלטות, הם לא יכולים לראות את זה בעיניים שלנו".
סנדל: "כשאירחנו את צ'לסי ב־2019 בהתאחדות לא האמינו בנו, הביאו את סטטיק ובן־אל וחשבו שהקהל ילך בסוף ההופעה, אבל היה חשמל באצטדיון. בקהל היו ילדות ונערות שכתבו לי אחרי המשחק שהן רוצות להירשם לחוג כדורגל"
סנדל: "עד שנשים לא נכנסות לחדר ומביאות פרספקטיבה אחרת, לא מבינים את הערך של השינויים האלה. אנחנו עושות מהפכה. אופ"א זה ארגון שהיו בו הרבה מלחמות, ואנחנו עושות עכשיו ניקוי אורוות משמעותי. ככל שאני לומדת יותר כך אני מבינה את עומק הריקבון בתעשייה. הכדורגל הוא משחק טהור, אבל מסביב יש הרבה ריקבון שצריך לנקות".
בעט, הארי, בעט
במשך שנים היתה עיני הסמל של הפועל ת"א האגדית, שנסגרה ונפתחה מחדש ב־2019. לפני שנתיים היא חתמה שוב במועדון ועשתה קאמבק מרגש. השנה חתמה גם סנדל בקבוצה, והשתיים הצעידו אותה לרצף משחקים ללא הפסד בעונה הסדירה ולמקום הראשון בטבלה.
"בשריקת הסיום במשחק העלייה (מול מכבי פנתרות אשדוד, שבו ניצחה הפועל ת"א 4:3 ש"ז) אשרת נפלה על הדשא והתחילה לבכות מהתרגשות", מספרת סנדל. "גם לי היה מאוד מרגש להיות חלק מסגירת המעגל הזאת".
עיני: "העלייה היא אולי הדבר הכי מרגש שקרה לי בחיים. נשבר לי הלב כשסגרו את קבוצת הנשים של הפועל. שיחקתי בקבוצות אחרות, אבל לא הסתרתי לרגע שאני רוצה לשחק בהפועל ת"א. כשפתחו את הקבוצה מחדש - הציעו לי לחזור, וברגע שזה התאפשר חזרתי.
"זו היתה סגירת המעגל הכי מרגשת שיש. אחרי רה־ארגון בקיץ והצטרפותה של קארין, במהלך שהעיד על העוצמה של המועדון, יצא לנו העונה לשחק שוב בקישור כמו בימי הזהב שלנו. חזרנו לשחק כדורגל כיפי, מהנה ותחרותי ביחד, ועמדנו במשימה שלנו".
יפה. עכשיו אולי תוכלו לייעץ למועדון הגברים, שירד ליגה, איך עושים את זה נכון.
עיני: "יש להפועל ת"א מספיק אנשי מקצוע וניסיון שיעזרו לה לעלות ליגה, אבל הירידה היתה רגע מאוד כואב. אנחנו באותו המועדון, הנשים עדיין ניזונות כלכלית מקבוצת הגברים והירידה פגעה במועדון כולו, אבל הפועל ת"א זו אימפריה והיא תחזור למקום שלה".
בינתיים, אירופה מצפה ליורו. במיוחד אחרי המונדיאל בקטאר, ששבר שיאים, נחשב לאחד המוצלחים בתולדות גביע העולם בכדורגל, והציב רף גבוה מאוד. גם עבור עיני וסנדל מדובר באירוע חגיגי ומאתגר. "זה טורניר שני שאנחנו עושות ביחד, הפעם באירופה, ואני מאוד מתרגשת ומחכה שזה יתחיל כבר", אומרת עיני.
ואולם, הפעם זה קצת שונה. הן משאירות מאחור מדינה במלחמה. עיני עולה בימים אלה לשידור בחולצה לשחרור החטופים ועם דיסקית וסיכה אדומה ("לא צהובה. הסיכה היא ממשפחתו של צחי עידן, הוא לא לובש צהוב, ואני איתו"). "הלב של המדינה מדמם", היא אומרת. "אני לא יכולה לדמיין את הסבל והכאב של משפחות החטופים".
סנדל: "המונדיאל האחרון שייך לחיים הקודמים שלנו, בעולם הקודם. הטורניר הזה הוא קצת אסקפיזם מהחדשות. אי אפשר להתנתק באמת, אבל אפשר ללכת לרגע לכדורגל, המקום שאנחנו הכי אוהבות בעולם, ולמלא את המצברים של הנשמה. ביורו תהיה חגיגה. אני מתרגשת מאוד".
עיני: "עשיתי לי סדר בלו"ז וראיתי שאפרשן את המשחק של ספרד נגד איטליה בשלב הבתים. זה אחד המשחקים המרכזיים בטורניר. אלופת אירופה מול אחת המועמדות לזכייה, יריבות רבת שנים, מפגש של שתי נבחרות גדולות".
סנדל: "אני מרגישה הג'וניורית בחבורה אז ההתרגשות קיימת, אבל אני קודם כל מקווה לצלוח את זה בצורה מקצועית, לא להתבלבל ולהתרגש".
עיני: "היתה שנה מטורפת של כדורגל באירופה בליגות הבכירות. שחקנים בכירים כל הזמן מגרדים עוד שיאים. מסי ורונאלדו כבר לא באירופה, וזה הזמן של הכוכבים החדשים לזרוח. הרבה מאוד שחקנים פרצו השנה ויהיה מעניין לראות אותם מבחינה מקצועית.
"בכל הנוגע למאמנים, הרבה מדברים על סאות'גייט (גארת'), המאמן של אנגליה. הוא הביא אותם להישגים - חצי גמר יורו וחצי גמר מונדיאל. אמנם הישגים סופרים בתארים, אבל צריך להביא בחשבון שלאנגליה יש כנראה את הדור הכי מוכשר שהיה לה אי פעם.
"מדברים גם על נגלסמן (יוליאן), המאמן הגרמני הצעיר, רק בן 36, שמאמן את הנבחרת המארחת והמועמדת לזכייה. יש עליו הרבה מאוד לחץ, אבל אני חושבת שדווקא בשלב הזה בהתפתחות הכדורגל מדברים יותר על הערך של השחקנים עצמם, איזה ידע הם מביאים, מאשר מה הם יונקים מהמאמן".
סנדל: "אין בנבחרות המון זמן לעבוד על טקטיקה ושיטות משחק, זה לא כמו בקבוצה שיש את כל השנה, ורצים. אייל ברקוביץ' תמיד אומר שהתפקיד של מאמן נבחרת הוא לתת מוטיבציה ולהטריף את השחקנים, ואני חושבת שנגלסמן הצעיר יכול להתחבר לחדר ההלבשה שלו, כי לחץ יהיה על כולם.
"התקשורת תהרוג את סאות'גייט אחרי כל משחק אם לא ינצחו במופע כדורגל מרהיב. בכלל, מאמני הנבחרות שיש מהן ציפיות יצטרכו לעמוד בלחצים עצומים, ומה שהם באמת צריכים זו יכולת להתחבר לחדר ההלבשה, לשחקנים".
הרמה של הכדורגל בעולם הולכת ועולה?
עיני: "הכדורגל ב־15 השנים האחרונות הפך להרבה יותר מדויק ומכוון. יש הרבה יותר דאטה שאפשר לנצל וזו ההתפתחות הגדולה של הענף. אנחנו רואים עלייה ברמות הביצוע של שחקנים בקרב גברים ונשים, ובעקבות זה גם הגיעו קהלים חדשים לכדורגל, שמתחברים גם הודות לנראות של השחקנים הנגישים בעידן הרשתות החברתיות".
סנדל: "יש היום שימוש מטורף בכל מיני טכנולוגיות בזמן אמת. אפשר לראות את העוזרים עם טאבלטים במעקב על כל המדדים של השחקנים ויש נוסחאות שמראות הכל. נכנסו אלגוריתמים מורכבים וטכנולוגיות שעוזרות לקבל החלטות כדי להגיע לגמר עם כמה שפחות שחקנים פצועים. הטכנולוגיה משפרת מאוד את הרמה העולמית".
יש לכן הימור על מלך השערים?
עיני: "המועמדים הטבעיים הם מאנגליה ומצרפת, הארי קיין או אמבפה. יש דיבור גם על ג'וד בלינגהאם (שחקן ריאל מדריד, ש"ז), אבל בנבחרת אנגליה הוא משחק טיפה מאחורה, אז אלך עם הארי קיין".
אז מי תזכה?
עיני: "גרמניה טובה, צרפת חזקה, אנגליה נראית טוב, ספרד נראית אחת הנבחרות החזקות, ויש את איטליה, אלופת אירופה, שלא נראית חזקה אבל לא נראתה גם לפני היורו הקודם, אז הכל פתוח. כל הזמן שואלים אותנו מי תיקח. כל מי שממלא טוטו מבקש ממני להגיד לו מה לשים".
סנדל: "אני אלך על אנגליה. אני חושבת שנבחרת הנשים שלקחה את היורו שברה את הנאחס שלהם, אבל זה הכל ניחושים באוויר. זו יכולה להיות כל נבחרת, אולי סינדרלה כזו כמו יוון. יש הרבה נבחרות הפעם ויהיו הפתעות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו