בדרך להפוך לטוב בעולם? ראינו את לוקה דונצ'יץ' - הבוס החדש במערב 

אני שואל את ג'ייסון קיד, מאמן דאלאס מאבריקס ושחקן מקצועני ענק בשעתו, אם בימיו כשחקן, כשהחלו להגיע השחקנים הראשונים מהאזור שנקרא פעם "יוגוסלביה", הוא חשב שיום אחד הם ייחשבו לטובים בעולם.

והנה: גמר ה־NBA של השנה שעברה עמד בסימן דומיננטיות מוחלטת של ניקולה יוקיץ׳, הסרבי של דנבר נאגטס, ובגמר הקרוב נראה כמעט בוודאות את לוקה דונצ׳יץ׳ הסלובני מנסה להוביל את הדאלאס מאבריקס לאליפות הליגה הטובה בעולם.

"כבר אז, כשהייתי שחקן, ראינו את ולאדה דיבאץ׳ וטוני קוקוץ׳ - שחקנים גבוהים, באזור 2.10-2.08 מטר, עם יכולות כדורסל ייחודיות", הוא אומר. "אני ראיתי את זה בא. אם תחבר את כל המדינות ההן ביחד שוב זו תהיה מדינת הכדורסל מספר אחת בעולם. בלי ספק. נבחרת שלהם היתה מקשה מאוד גם על נבחרת אמריקנית מלאה".

לקיד אין בעיה עם זה. מן הסתם כי הוא נהנה משירותיו של דונצי׳ץ׳, אבל גם בראייה רחבה יותר של המשחק ״זה מראה כמה המשחק הופך בינלאומי", לדבריו. "אם אזור מסוים בעולם משחק את המשחק בדרך הכי נכונה, הכי טהורה, הוא יכול להיות המצליח ביותר".

חובבי הכדורסל האירופי חוגגים את העובדה הזאת, ובצדק. דונצ׳יץ׳ הוא נצר לשושלת שעוברת מקוראץ׳ אל צ׳וסיץ׳, דרך פטרוביץ׳ וקוקוץ׳, ועד לענקי זמננו. אלא שדונצ׳יץ׳ הוא לא בדיוק הכדורסלן הקלאסי של הטריטוריה האדריאטית. מדינות יוגוסלביה לשעבר מתהדרות בשיטת אימון שבה מאמנים את השחקנים בכל התפקידים עד גיל מאוחר. לכן, סגנון המשחק שלהם ייחודי מאוד והצבתם ככוכבים מרכזיים מחייבת שינוי תודעתי גדול מצד אנשי כדורסל אמריקני. דנבר נאגטס עשתה זאת עם ניקולה יוקיץ׳ ואפשרה לו, בתהליך של כמעט עשור, להגיע למצב בו הוא נחשב לכדורסלן הטוב בעולם.

דונצ׳יץ׳ הוא סיפור אחר. בגיל 13 הוא הוצא ממערכת הכדורסל הסלובנית ונשלח לספרד, לריאל מדריד. יסודות הכדורסל המושלמים של חבל מולדתו כבר הוטמעו בו, אבל בספרד הוא נחשף בגיל צעיר ביותר לכדורסל בוגרים מקצועני. דונצ׳יץ׳ הוא במידה רבה גרסת הכדורסל של ליונל מסי, שגם כן נלקח מתוך מאגר הכישרון הגדול במולדתו מוקדם מאוד לספרד התחרותית.

כבר בגיל 13 דונצ'יץ' שולב בקבוצה של נערים עד גיל 16 במועדון הפאר הספרדי. בגיל 15 הוא כבר שיחק בקבוצת המילואים של הבוגרים והפך שם למכונה תחרותית נדירה. כשהגיע לגיל 17 ריאל החלה להוסיף לו דקות משחק מול יריבות בכירות. אוהדי מכבי תל אביב, למשל, ראו אותו קולע 11 נקודות, לוקח 10 ריבאונדים ומוסר 8 אסיסטים קצת לפני יום הולדתו ה־18.

בגיל 19 הוא היה אלוף אירופה לקבוצות, שחקן העונה של המפעל הבכיר באירופה והשחקן המצטיין בפיינל פור שנערך בבלגרד. נוסף על כך, הוא היה שחקן השנה של הליגה הספרדית, החזקה באירופה, וזכה שם באליפות שלוש שנים ברציפות.

מי שחשב שהילד רוכב על ההצלחה של ריאל מדריד, קיבל ממנו אחר כך הופעה איקונית בניצחון המוחץ של סלובניה על ספרד בחצי גמר אליפות אירופה, ואחר כך, למרות פציעה, היה שותף לניצחון בגמר. די הרבה לפני יום הולדתו ה־20 הוא בעליל סיים עם העניין הזה שנקרא כדורסל אירופי.

מדוע, אם כן, הוא נבחר רק שלישי בדראפט ה־NBA? לעולם לא אדע, אבל גם מייקל ג׳ורדן נבחר שלישי. סיבה אפשרית אחת: דונצ'יץ' הוא שחקן לא מהיר במיוחד בגובה כ־2 מטרים, כך שקשה היה למצוא בו איזשהו יתרון גופני על יריבים. ואולם, דאלאס החליטה שהיא לא מועדון אתלטיקה אלא מועדון כדורסל.

סיבה אפשרית נוספת: לצד גדולתו באירופה, הוא היה שם שחקן קבוצתי מאוד ולא מרשים באופן יוצא דופן בכמויות הנקודות שלו. אחד שלכאורה יכול לחבר קבוצה, אבל זקוק להצטיינות של אחרים.
כאן אידרש למשפט הישן: "יש רק כישרון אחד בספורט: מהירות הלמידה". ערב אחד, במשחק בין דאלאס ליוסטון, ניסה דונצ'יץ' קליעה ב"סטפ בק" - בצעד נסיגה לאחור - שמאוד קשה לבצע, אבל כמעט בלתי אפשרי לחסום.

הוא השיג חמישה סלים כאלה, שניים מהם ל־3 נקודות. בתוך משחק אחד הוא הפנים את קליעת הסטפ בק שהפכה לאימת הליגה, ובהמשך הפך לשחקן המהיר ביותר להגיע ל־10,000 נקודות מאז בחור בשם מייקל ג׳ורדן לפני כמעט ארבעה עשורים. ב־5 מתוך 6 שנותיו הראשונות בליגה הוא נבחר לחמישיית העונה וההופעה הנוכחית בגמר האזור המערבי היא כבר השנייה בקריירה שלו בשלב ארבע האחרונות.

גטו סטייל

״בערך 8 מכל 10״, אומרת לי מנהלת בחנות הספורט מחוץ לאולם ׳אמריקן־איירליינס׳ של הקבוצה כשאני שואל אותה איזה אחוז מהחולצות הנמכרות נושאות את שמו של דונצ'יץ׳. המראה בתוך האולם מאשש את הקביעה: ילדים, מבוגרים, נשים, גברים, שחורים, לבנים, היספאנים, אסייתים־אמריקנים - כולם בחולצות דונצ׳יץ׳ מס' 77.

זאת, אף על פי שמשחק בקבוצה כוכב אמריקני גדול - קיירי אירווינג - לצד שחקן מצוין שגדל בדאלאס, פי ג׳יי וושינגטון. ״זה קאלט 77״, אומרת אמילי שמקדמת תחנת רדיו מקומית מחוץ לאולם.

״בניגוד ליוקיץ׳, עולם הכדורסל האמריקני לא קיבל אותו בסקפטיות״, אומר לי סם אמקי, עיתונאי אתר הספורט The Athletic. ״הוא שחקן כנף שדומה לג׳יימס הארדן, עם הלהטוטים שהוא משלב בקליעות ובמסירות. הדרך שבה הוא משתלט על משחקים בתצוגות קליעה היא קלה יותר להבנה״.
וזה באמת העניין: בהחלט מדובר בגאון מז׳אנר הכדורסל של יוגוסלביה הישנה, אבל הוא מציע משהו לכל חובב כדורסל. בעין מקצועית ניתן לראות את אסכולת הכדורסל שאליה נולד.

עיתונאי הכדורסל הלטיניים שמסקרים את הסדרה מדברים על לוחמנות ועל התלונות הבלתי פוסקות אל השופטים כמשהו שמגיע מהכדורסל שלהם, וגם אוהדים אמריקנים רואים בו משהו שהוא בכלל לא זר להם כמי שראו את לארי בירד ואת קובי בראיינט.

״יש בו הרבה מאוד גטו״, אומר לורנס, שחקן שכונות שמשחק במגרש לא רחוק מהאצטדיון, ״האנשים שלנו מתחברים אליו״. ב״גטו״ הוא מתכוון לכדורסל אחד על אחד קשוח, שמאפיין את הערים האמריקניות.

דונצ׳יץ׳ אוהב את ארצו ולא מוותר על האפשרות לייצג אותה בטורנירים בינלאומיים. באולם בדאלאס מושמעת מוזיקה סלובנית, שמוחלפת בהיפ הופ הרגיל רק כשדונצ׳יץ׳ מסיים את אימון הזריקות שלו ויורד לחדרי ההלבשה

כבוד לסלובניה

דונצ׳יץ׳ הוא מבחינה זו פלא תרבותי. הוא גדל בין אגמים ויערות בעמקים המוריקים שמטפסים אל כיוון האלפים היוליאניים של מערב סלובניה, אבל אנשים רואים בו גטו.

״אף אחד לא נביא בעיר שלו״, מסבירה לי אוהדת סלובנית בשם ג׳סנה, שהגיעה עם בנה לצפות בו בסדרה מיוסטון, שם היא עובדת. בזה, אגב, כבר חשדתי כשראיתי שברשימת העיתונות אין עיתונאים סלובנים. דונצ׳יץ׳ אהוב מאוד במולדתו, אבל הוא לא הפופולרי ביותר בספורטאי סלובניה. בשנת 1999, שנת לידתו, נולד בסלובניה גם רוכב האופניים טדאי פוגצ'ר.

״אנחנו מדינה קטנה, אבל אוהבת ספורט״, הסביר דונצ׳יץ׳ איך ייתכן שביום שדאלאס עולה ליתרון 0:3 זוכה הסלובני טאדיי פוגצ'אר בג׳ירו, מרוץ האופניים באיטליה שנחשב שני רק לטור דה פראנס, בהפרש הגדול ביותר זה 50 שנה"

אם דונצי׳ץ׳ עוד רודף אחרי אליפות NBA ראשונה, פוגצ׳ר הוא כבר פעמיים אלוף הטור דה פראנס. אז מי יותר גדול: פוגצ׳ר או דונצ׳יץ׳? ״הרבה אנשים יגידו בכלל רוגליץ׳״, היא אומרת. רוגליץ׳ הוא רוכב אופניים קצת פחות אדיר מפוגצ׳ר, ״רק״ אלוף הג׳ירו והוואלטה אספניה ו״רק״ סגן המנצח בטור דה פראנס ואלוף אולימפי, אבל הוא החל לרכוב באופן תחרותי רק בגיל 23 אחרי שהיה קופץ סקי.

גיסנה האוהדת מציינת גם את ג׳ניה גארנברט שנחשבת למטפסת הטובה בעולם, ואת אלוף העולם בדיסקוס, כריסטיאן צ'ה, בני גילו של דונצ'יץ'. בסלובניה, למען הפרספקטיבה, יש בסך הכל 2.1 מיליון תושבים.

״אנחנו מדינה קטנה, אבל אוהבים אצלנו ספורט״, הסביר דונצ׳יץ׳ לעולם כיצד ייתכן שביום בו שדאלאס עולה ליתרון 0-3 זוכה הסלובני טאדיי פוגצ'אר בג׳ירו, מירוץ האופניים האיקוני של איטליה הנחשב שני רק לטור דה פראנס, בהפרש הגדול ביותר מזה 50 שנה.

אז כן, דונצ׳יץ׳ אוהב את ארצו ובניגוד להרבה כוכבי כדורסל הוא לא מוותר על האפשרות לייצג אותה בטורנירים בינלאומיים. במערכת הסאונד של האולם בדאלאס מאזינים האלפים למוזיקה סלובנית, שמוחלפת בהיפ הופ הרגיל רק כשדונצ׳יץ׳ מסיים את אימון הזריקות שלו ויורד לחדרי ההלבשה. אבל בעוד רוכבי האופניים הגדולים נהנים מתמיכה של עשרות אלפי סלובנים שנוסעים אחריהם לצרפת ולאיטליה, דונצ׳יץ׳ הוא גיבור לאומי רק בטלוויזיה.

יסודות הכדורסל המושלמים של חבל מולדתו הוטמעו בו, אבל בספרד הוא נחשף לכדורסל בוגרים מקצועני. דונצ׳יץ׳ הוא גרסת הכדורסל של ליונל מסי, שגם נלקח מתוך מאגר הכישרון הגדול במולדתו מוקדם מאוד לספרד

כעת, דונצ׳יץ׳, השחקן הבינלאומי המושלם, הילד של כל הארצות, נמצא במקום המתאים ביותר. בעונתו האחרונה בדאלאס הוא חלק חדר הלבשה עם גדול שחקני המאבריקס, שהוא גם האירופי הראשון שזכה בתואר "כדורסלן השנה של ה־NBA", הגרמני דירק נוביצקי. פסל נפלא של נוביצקי בקליעת הפייד אווי, תוך כדי נפילה לאחור, נמצא מחוץ לאולם. גם דונצ׳יץ׳ בכלל לא רע בפייד אווי: הוא שילב אותו עם הסטפ־בק בכמה סלים בדקות ההכרעה של משחק מס' 3, ולאף אחד אין תשובה לזה. אפילו לא רמז.

עיר של פוטבול

הבינלאומיות של המאבריקס לא באה לידי ביטוי רק באספקט של ״מצאנו אחלה שחקנים באירופה״. כדורסל הוא במידה רבה טקסס החדשה, גם אם ״כל דבר בעיר הזאת הוא משני לקבוצת הפוטבול המקומית דאלאס קאובויז, למרות שהם כבר שנים לא מנצחים״, כפי שאומר לי כריס הנקס, עיתונאי רשת הטלוויזיה פוקס.

אחד משלושת מועדוני הספורט היקרים בעולם מבחינת שוויים הכספי - קבוצת הפוטבול של דאלאס - זכתה למעמד "הקבוצה של אמריקה" בשנות ה־70. הבעלות על הקבוצה היתה שילוב של תעשיית הנפט ופוליטיקה סופר־שמרנית. טקסס היתה אז כ־65% לבנה.

״עדיין תראה כמה מיליארדרים של נפט עם כובעי בוקרים שם בשורות הראשונות״, מצביע הנקס לכיוון אחד הסלים, ״אבל בגדול זה קהל הרבה יותר מעורב מאשר בפוטבול. מקצועות חופשיים, הייטק, אקדמיה, הרבה מהגרים מהצפון. זו באמת טקסס החדשה. תחת קיובן, הם היו הכי מתקדמים מבחינת כל האנליטיקה״.

מדוע הוא נבחר רק שלישי בדראפט ה־NBA? אין לדעת, אבל גם מייקל ג׳ורדן נבחר שלישי. הוא שחקן גבוה ולא מהיר, קשה למצוא בו יתרון גופני על יריבים אחרים, אבל דאלאס החליטה שהיא לא מועדון אתלטיקה אלא מועדון כדורסל

מארק קיובן, בעלי שליש מהקבוצה, היה מהגר כזה מפנסילבניה. הצעיר היהודי התעשר בעסקי טכנולוגיה והשקעות, וכשרכש את המאבריקס היה מאמין גדול בניתוחים מתמטיים של המשחק. עם השנים הוא התמתן והודה בראיונות שכדורסל הוא משחק שקשה לתחום במודלים מתמטיים. הוא הפך בעל בית נאמן מאוד לשחקניו, ובעיקר לנוביצקי שהביא לו אליפות היסטורית.

השנה מכר קיובן את רוב חלקו בקבוצה למשפחת אדלסון ודומונט (גילוי נאות: ד"ר מרים אדלסון היא מו"ל" ישראל היום") והם הבעלים הראשונים של המועדון שאינם טקסנים. ״כמה דאלאס היא עיר של כדורסל? הרי טקסס מזוהה מאוד עם פוטבול״, אני שואל את הנקס. ״זה השתנה דרמטית", הוא אומר. "פעם הפוטבול שלט פה לחלוטין בבתי הספר ועכשיו הכדורסל גדול מאוד. כמובן שגם ליוסטון ולסן אנטוניו (שתי קבוצות NBA אחרות בטקסס) יש חלק בזה״.

אגב, גם סן אנטוניו ויוסטון ידועות כקבוצות NBA עם אוריינטציה בינלאומית מאוד, שהבליטו במהלך השנים כוכבים מסין, ארגנטינה, צרפת וניגריה.

לב אמיץ

הסדרה הנוכחית בין המאבריקס למינסוטה טימברוולבס תוארה בתקשורת המקומית כדו-קרב בין הסופרסטאר הבינלאומי דונצ'יץ לסופרסטאר האמריקאי הבא - כוכב מינסוטה אנטוני אדוארדס, בן ה-22, אתלט בחסד עליון שכבר זכה לכוס התרעלה הקבועה של עיתונות הכדורסל האמריקאית: השוואות למייקל ג׳ורדן. זאת, בעיקר בגלל האתלטיות. את היתר, כותב שורות אלה לכל הפחות עדיין מתקשה לראות.

אם דונצ׳יץ׳ משקף את העבודה המדויקת והסדורה של האירופים, אדוארדס מציג כדורסל אבולוציוני. עד התיכון הוא עדיין הקדיש את מאמציו לפוטבול - ענף שלדבריו הוא עדיין מעדיף. ארצות הברית קולטת היום כמויות גדולות בהרבה של כדורסלני עילית מכל העולם, אבל ללא כל יד מכוונת. מי שמנצח בתיכונים ממשיך למכללות והטובים במכללות מגיעים לליגה המקצוענית.

התוצאה היא המון כשרונות אדירים עם ליקויים בולטים במשחקם. אדוארדס לא שונה מהבחינה הזאת מכמה משחקני ארצו, אבל יש לו תכונה אחת דומה לדונצ׳יץ׳ ואותה לא מלמדים באקדמיות: אומץ.

לאחר סיומים חלשים ביותר בשלושת המשחקים הראשונים בסדרה, מינסוטה נראתה כמי שתישלח הביתה עם הפסד 0-4. ואולם, אדוארדס וקרל אנטוני טאונס - שניהם נבחרו ראשונים בדראפט כשהגיעו לליגה - התעוררו במשחק הרביעי.

דווקא לאחר שדאלאס עלתה ליתרון 90-89 ברבע הרביעי של המשחק הזה ונראה היה שהיא בדרך לניצחון נוסף של הדקות האחרונות, השניים קלעו נפלא תחת לחץ בדרך ךניצחון ראשון של מינסוטה בסדרה, 105:100.

הכוכב האחר של הקבוצה, קיירי אירווינג, השנוי מאד במחלוקת בגלל התבטאויות החשודות באנטישמיות כמו גם סירוב להתחסן, נחשב שנים כמי שמבזבז כישרון ייחודי. דונצ׳יץ׳, לעומתו, הוא שחקן שכל חייו הובילו אותו אל הנקודה הזאת בדיוק. והוא מחבק אותה בכל הכוח.