שאלת מחקר: מה חלקו של המכון למחקרי ביטחון לאומי, ה־INSS, בקונספציה שהובילה ל־7 באוקטובר?

שבועיים לפני שניתכה על ישראל המכה הכואבת בתולדותיה, התקיים הכנס "יובל למלחמת יום הכיפורים" במכון למחקרי ביטחון לאומי, או בשמו המוכר יותר, ה־INSS. אחרון הדוברים באירוע היה ראש אמ"ן עד לפני שנתיים וחצי, אלוף (מיל') תמיר הימן, אז מנהל המכון. בדברי הסיכום שלו ניסה הימן להסביר איך נוצר העיוורון המודיעיני שהוביל למחדל יום הכיפורים, וכיצד ניתן למנוע את המחדל הבא.

"אני חושב על אותה קבוצת אנשים מדהימה שעמדה בראשות המודיעין אז, עם האנשים הכי מבריקים שיש... ופעם אחר פעם כולם כאיש אחד מפרשים את כל האותות המפריכים כאותות מחזקים, ומשמרים את התיאוריה", אמר הימן. "הלקח שהופק היה כל כך חמור, שהוא כלל שינויים מבניים ושינויים בחינוך של האנשים, בהשכלה של האנשים, וגם השילוב הכל כך טוב בין אקדמיה לבין צבא, בין אקדמיה לפרקטיקנים, שבא לידי ביטוי במכוני מחקר כמו המכון הזה".

הימן הסביר בדבריו שקשה מאוד למנוע עיוורון מודיעיני והשתבללות בקונספציות צבאיות, אבל מי שיכולים לסייע בכך הם מכוני מחקר אזרחיים, כמו זה שבראשו הוא עומד. "יש פרספקטיבה אזרחית שמאפשרת טיפה לצאת מתוך 'חשיבת היחד' של אנשים שגדלו באותה צורה", אמר.

אלא שמבט מעמיק אל תוך ה־INSS, ואל שדה המחקר הביטחוני והאסטרטגי בישראל בכללותו, מעמיד את דבריו של הימן בספק. תחקיר "שישבת" ממחיש את עומק הסימביוזה בין ה־INSS למערכת הביטחון, ומעלה שאלות באשר להטיה הפוליטית של המכון ובדבר יכולתו "לצאת מתוך 'חשיבת היחד'". התחקיר - שמבוסס על קריאה של עשרות מסמכים ועל שיחות עם שורה ארוכה של חוקרים בעבר ובהווה במכון, בכירים במערכת הביטחון, בדרג המדיני ובאקדמיה - שופך אור על חלקו של ה־INSS בשימור הקונספציה שחמאס מורתע, אותה קונספציה שפשטה באמ"ן, בצה"ל בכלל ובדרג המדיני בשנים שקדמו ל־7 באוקטובר.

חשוב להדגיש כי ה־INSS הוא רק דוגמה אחת, גם אם הבולטת ביותר, לחולשתם של מכוני המחקר הביטחוניים בישראל, שרובם היו נגועים בקונספציה, ורק מיעוטם התריעו מפני מלחמה קרבה, לאו דווקא עם חמאס. אך מאחר שמדובר במכון הגדול, העשיר, המקושר והמתוקשר ביותר בתחום, בחרנו להתמקד בו. "ה־INSS זה סימפטום של תופעה רחבה יותר", אומרת גורמת ותיקה בשדה המחקר הביטחוני.

"מרבית מכוני המחקר בישראל בנויים מאנשי צבא, וגם קיבלו מעין זיהוי פוליטי־מפלגתי. אתה מצפה שבמכון מחקר יישבו אנשים עם דעות שונות ותפיסות עולם שונות, וייצרו מחקרים ועמדות מגוונים. אבל החטא הגדול של כל המכונים האלה הוא שהם נגועים באג'נדה פוליטית ופועלים בשיטת 'חבר מביא חבר' מהצבא. תפיסת העולם של האקדמיה - שאין אמת אחת, ושיש מקום לכל העמדות - התמסמסה".

חוקר לשעבר במכון: "הביקורת ב־INSS על הצבא היא זניחה. ראשי המכון, פעם ידלין ועכשיו הימן, פשוט לא מביאים כלום חוץ מאת אותה קונספציה של מודיעין ואש על חשבון תמרון. הימן לא אתגר פעם אחת את ההערכות של חליוה, כוכבי ושות'"

"צנזורה מתוחכמת"

המכון למחקרי ביטחון לאומי (The Institute for National Security Studies) הוקם ב־1977 באוניברסיטת תל אביב, ביוזמתו של ראש אמ"ן לשעבר, אלוף (מיל') אהרן יריב, שגם עמד בראש המכון עד לפטירתו ב־1994. בשנים האחרונות עמד בראש המכון ראש אמ"ן אחר, אלוף (מיל') עמוס ידלין, שהפך למזוהה איתו. ידלין הוחלף לפני שלוש שנים על ידי פרופ' מנואל טרכטנברג, שהגיע באופן חריג דווקא מתחום המחקר הכלכלי־חברתי באקדמיה. לאחרונה מונה הימן לראש המכון, לאחר שבמשך שנתיים שימש מנהל שלו. מעבר לנטייה של המכון להעמיד בראשו ראשי אמ"ן בדימוס, חולקים רבים מבכיריו גם זהות פוליטית משותפת. יריב, ידלין וטרכטנברג, מזוהים כולם עם מפלגת העבודה.

ה־INSS משויך אקדמית לאוניברסיטת תל אביב, אך שומר על עצמאות כספית וארגונית. הוא מעסיק כ־70 עובדים, ורוב תקציבו מגיע מתרומות. ב־2022 עמד תקציבו השנתי על 22 מיליון שקלים. כ־40 אחוזים מסך התרומות למכון מגיעות מחו"ל, רובן ככולן מארה"ב. זהות התורמים למכון חסויה, אך ידוע כי התורם המרכזי שלו הוא המיליארדר ניצול השואה פרנק לואי, איש עסקים ופילנתרופ יהודי־אוסטרלי ממוצא צ'כי, שמתגורר בישראל מאז 2019.

באתר האינטרנט שלו מצהיר ה־INSS כי הוא "מפעיל צוות חשיבה עצמאי ובלתי תלוי". אלא ששיחות עם חוקרים לשעבר במכון מציירות תמונה שונה. "כל הדיבורי גבוהה־גבוהה האלה רחוקים מהאמת, כי האמת היא שכל מי שמרים את הראש במכון, מורידים לו אותו", אומר אחד מהם. "ה־INSS הם 'פלורליסטים' לכאורה, אבל בפועל יש שם למעשה רודנות מחשבתית שלא נאמרת במילים. כל מי שחושב אחרת לא נוח לו להביע את העמדה שלו, כי הוא ימצא את עצמו ישר תחת מבט עוין או יסתכלו עליו כהזוי. זה מתיימר להיות מכון אובייקטיבי, אבל בפועל הוא הכי רחוק מזה".

לדברי אותו חוקר לשעבר במכון, "הרודנות המחשבתית באה לידי ביטוי בזה שאתה מתקשה לפרסם דברים. לא אומרים לך 'אל תפרסם', אלא אתה מקבל הערות וכו'. הצנזורה עליך יותר מתוחכמת. בסוף אתה אומר 'בשביל מה אני צריך לפרסם? אני אוציא את זה בעיתון ולא כמאמר של המכון'. יש אנשים גם עכשיו בתוך המכון שמתוסכלים מזה". גם בכיר אחר במכון מודה שהתלונות על חוסר גיוון מצד חוקרים מוכרות, וחלקן אף מוצדקות. "אחרי 7 באוקטובר עשינו כאן יום שלם של הקזת דם והלקאה עצמית", הוא אומר. "אחת המסקנות היתה שאנחנו אכן חייבים ליצור גיוון דעות".

לצד הדיפת הביקורת, מתנהל במכון גם שיח של "חשבון נפש". בראיון עיתונאי לאחר המלחמה הודה הימן ש"כמו כולם, גם אנחנו טעינו וחשבנו שלחמאס לא כדאי לפתוח במלחמה מעזה. נקטנו גישה של אלחוש אסטרטגי"

"מעולם לא חששתי להביע את דעתי במקום הזה", אומר מנגד פרופ' קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון כבר 11 שנה. "התמה ההגמונית במכון היא של פתרון שתי המדינות, אבל עם הרבה התניות ומתוך פיכחון. אני, לעומת זאת, מחזיק בעמדה ניצית יותר בנוגע לסוגיה הפלשתינית ומאמין, למשל, שהרשות הפלשתינית היא ישות סמי־מדינתית כושלת. פרסמתי מחקרים על כך גם במכון.

"ראשי המכון אומרים שהקול האחר שאני משמיע הוא חשוב מאוד. זה לא תמיד נוח, בעיקר כשוויכוחים יכולים להגיע לדציבלים גבוהים, ויש להם איזה נופך שהופך לעיתים לאישי ולרגשי. האם זה כיף גדול שאתה נמצא בפוזיציה שהיא יותר לעומתית? כנראה לא. אבל אני מקבל את זה כחלק בלתי נפרד מההוויה ומהתרבות של מכון מחקר. אני לא מרגיש רדוף ולא מרגיש עלה תאנה".

"מכון שמסונף לצה"ל"

אחת הטענות שחוזרות על עצמן באשר לצורת המחשבה ואופי המחקר ב־INSS מתמקדת בקשר ההדוק בין המכון למערכת הביטחון, ולאמ"ן בפרט. לא רק רבים מראשי המכון הגיעו אליו מאמ"ן, אלא גם רבים מחוקריו. "הימן, כמו ידלין לפניו ורבים מאנשי המכון, הם 'בוקים צבאיים'", אומר אדם שפרסם מחקרים ב־INSS ומכיר את המכון מבפנים. "זה אומר לראות כל בעיה בצורה חד־ממדית, של כמות פצצות וכדומה, וחוסר הבנה מוחלט בתרבות המוסלמית. מובן גם שראשי המכון, ורבים מהחוקרים בו, לא דוברים ערבית".

בשדה האקדמי יש הערכה לתוצרים של המכון?

"לא. האמירה היא שזה שטחי ומוטה וחסר עומק. יש שם חוקרים מעולים, אבל הם בודדים. רובם מביאים את אותה מתודה מרובעת של הצבא. בסוף זו תיבת תהודה. זה מכון מחקר שמסונף לצה"ל. לא יכול להיוולד משם משהו חדש, כי ב־INSS אין אנשים שעולם התוכן שלהם שונה מזה של האנשים בצבא, ולהפך".

"הביקורת ב־INSS על הצבא היא זניחה, ותמיד מגיעה מחוקרים צעירים ו'לא חשובים'", מצטרף חוקר לשעבר במכון. "ראשי המכון, פעם ידלין ועכשיו הימן, פשוט לא מביאים כלום חוץ מאת אותה קונספציה של מודיעין ואש על חשבון תמרון. הימן לא אתגר פעם אחת את ההערכות של חליוה, כוכבי ושות'".

"זו מערכת סגורה", מצטרף ד"ר רון שלייפר, מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל ומומחה ללוחמה פסיכולוגית. "קח, למשל, קצין קרבי שמסיים את תפקידו כאלוף - הוא יכול להיות סוחר נשק, להמשיך באחד מגופי הביטחון, או ללכת ל־INSS. אם יש לו פנסיה נאה והוא אדם סקרן שאוהב לחקור, ה־INSS הוא פתרון מצוין. אין פה רוע, זו פשוט דינמיקה שנוצרת כתוצאה מהמערכת הסגורה, שמזינה את עצמה באותם אנשים, תפיסות ודעות".

יחסים סימביוטיים

הסימביוזה בין ה־INSS לחטיבת המחקר של אמ"ן באה לידי ביטוי, בין היתר, בדמותו של תא"ל איתי ברון. ברון, ששימש עד 2015 ראש חטיבת המחקר באמ"ן, עבר אחרי שחרורו מצה"ל לשמש סגן ראש ה־INSS למחקר. הוא עזב את תפקידו לפני כמה שנים, ובחודש שעבר הוחזר לעמוד בראש חטיבת המחקר, לאחר התפטרותו של תא"ל עמית סער מסיבות אישיות, ובצל המחדל הגדול של 7 באוקטובר.

"המינוי של תא"ל ברון לרח"ט מחקר זמני מלמד שהרמטכ"ל ושר הביטחון לא למדו דבר מ־7 באוקטובר", כתב על כך השר לשעבר חיים רמון בטוויטר. "בתקופת כהונתו כרח"ט מחקר, בין 2011 ל־2015, ברון היה מי שהוביל את קונספציית 'הכלת חמאס', שהרסה כל חלקה טובה באגף המודיעין... גם אחרי שחרורו מצה"ל, המשיך ברון, בתפקידו כסגן ראש המכון למחקר ב־INSS, לקדם את הקונספציה הארורה הזו, לראות בחמאס בר־שיח ולהפיץ את אשליית 'חמאס מורתע' שסייעה לעוור את הדרג הצבאי והדרג הפוליטי לסכנה הטמונה בשטן החמאסי".

כך, למשל, בנובמבר 2019 הסביר ברון כי "חמאס שבעי עימותים ומלחמות", ובינואר 2020 המליץ בדו"ח "הערכה אסטרטגית לישראל 2020-2019" שהגיש ה־INSS לדרג המדיני, "לסמן את חמאס ככתובת אחראית זמנית ברצועת עזה ולהשיג הפסקת אש ממושכת עימו, תמורת הקלות כלכליות נרחבות". רמון אמר השבוע ל"שישבת" כי "ה־INSS חיזקו את המדיניות המהותית של נתניהו בנוגע לחמאס. אבל שים לב שגם מכוני המחקר האחרים לא אמרו שצריך למוטט את חמאס. אני לא מכיר מישהו כזה, לא ב־INSS ולא במקום אחר".

גם תא"ל (מיל') דרור שלום, שהיה רח"ט המחקר באמ"ן, החל לעבוד כפרויקטור עם ה־INSS לאחר שחרורו מצה"ל, ובהמשך מונה לראש האגף המדיני־ביטחוני במשרד הביטחון. "זה כאילו ה־INSS הפך לתחנה בדרך של ראשי חטיבת המחקר", אומר גורם לשעבר בחטיבה. "בין תפקידים אתה עושה שם תקופה".

הקשר של ה־INSS לחטיבת המחקר, ולקהילת המודיעין כולה, הוא יותר מאישי. בשנים האחרונות מקיים המכון מפגשים קבועים ומשותפים עם חטיבת המחקר פעמיים־שלוש בשנה, ובמפגשים הארוכים הללו דנים המשתתפים בנושאים נבחרים שנמצאים על סדר יומה של החטיבה. מהצד השני, צה"ל מהדהד רעיונות של המכון. כך, למשל, בשנה שעברה שודר הכנס הבינלאומי של ה־INSS בשידור חי באתר צה"ל.

נוסף על כך, המכון מעביר סדנאות לקציני צה"ל בפו"ם ובמכללה לביטחון לאומי. מדובר צה"ל נמסר כי ה־INSS "פועל במסגרת מאגר המכונים של חיל החינוך והנוער, ומעביר הרצאות וימי עיון בתדירות משתנה, בהתאם לדרישת היחידות בצה"ל. קיימים מכונים נוספים בתחום הביטחון העוסקים בסוגיות שונות מול צה"ל".

INSS: "המכון הציג לציבור עמדות שאף היו הפוכות מאלה של הדרג המדיני ומערכת הביטחון כמו בסוגיית הגרעין האיראני, ההתנהלות מול חיזבאללה, וכן ביקורת על הקונספציה שלפיה חמאס הוא נכס שיש לחזקו"

ראש חדש

כגוף מחקר שמעוגן בשדה הביטחוני, העובדה שה־INSS עורך בקביעות הרצאות והשתלמויות מקצועיות לאנשי המערכת אינה נטולת היגיון. אלא שכאמור, לטענת גורמים באקדמיה ובקהילת המודיעין, מדובר במקרים רבים בתיבת תהודה שרק משעתקת את הקונספציות, ויתרה מכך, את דפוסי החשיבה והלוגיקה של מערכת הביטחון.

ב־2021, בצילה של מגפת הקורונה, מונה ליו"ר ה־INSS פרופ' מנואל טרכטנברג. המהלך שיקף ניסיון של המכון להתאים עצמו לאתגרים הביטחוניים של התקופה, שכללו מרכיבים אזרחיים כמו בריאות, כלכלה ורווחה. טרכטנברג, שעשה את הקריירה שלו באקדמיה ולא בצה"ל, מספר שגם הוא הבחין עם בואו למכון בדפוסי חשיבה שיובאו מאמ"ן. "יש במכון גם חוקרים מעולים ומגוונים שלא מגיעים מחטיבת המחקר, אבל גם אני התלוננתי על כך שיש מנטליות של צורת ניתוח שמגיעה מחטיבת המחקר של אמ"ן", הוא אומר.

"לדוגמה, בחטיבת המחקר הנטייה היא לייצר 'הערכות' על בסיס מודיעין גולמי. אני מגיע מעולמות האקדמיה, שבהם עושים ניתוח אמפירי של נתונים ולא הערכה". לדבריו, בתקופתו "החל במכון סוג של מהפכה מתודולוגית שהולכת יותר למקום של ניתוח על פני הערכה".

תמיר הימן ימשיך את המהלך הזה?

"תמיר עבר במכון תהליך והשיל מעצמו חלק מהמטען שהוא הגיע איתו מאמ"ן. הוא סיגל גישה שונה".

גורמים במכון מאשרים שאכן, מאז כניסתו לראשות המכון מבקש הימן לפתח שיטות עבודה שיבדלו את המכון מאלו של אמ"ן, ואף להקים צוותי "איפכא מסתברא" שיפעלו בתוך ה־INSS עצמו. "הימן גם ניסה להביא חוקרים חדשים למכון, כאלה שהם חיצוניים למערכת, כדי ליצור גיוון", אומר אחד מהם. "הבעיה היא שהיו אנשים שתפסו את זה כאילו מביאים אותם להיות עלי תאנה, ולכן סירבו".
"מערך הסברה משלנו"

ה־INSS שואף גם להשפיע על מקבלי ההחלטות בדרג המדיני. הוא עושה זאת באמצעות פגישות ותדרוכים לראש הממשלה, לשר הביטחון, לראש המל"ל ולאחרים. הימן עצמו גויס בראשית המלחמה כדי לרכז צוות אסטרטגי של מומחי ביטחון, שמסייע לשר הביטחון, יואב גלנט, בקבלת החלטות. הצוות הזה עודנו פועל במרץ ומשתתף בישיבות רבות עם גלנט.

לדברי בכיר לשעבר במכון, המטרה בפגישות ובהתייעצויות עם בכירי הדרג המדיני היא "להביא זווית חיצונית, שבה אין את הפוליטיקה הפנימית של המערכת". אלא שלדבריו, יכולת ההשפעה של המכון מוגבלת. גם בכיר לשעבר במערכת קבלת ההחלטות, שמתוקף תפקידו התייעץ מעת לעת עם ראשי ה־INSS, אומר ש"ההשפעה האבסולוטית של המכון היא מוגבלת".

ובכל זאת, לדבריו, "לקרוא למכון כמו ה־INSS 'תיבת תהודה' זו מחמאה. בארה"ב מכוני המחקר הרבה יותר משמעותיים. למרות זאת, כשאני הייתי במערכת ישבתי עם כל המכונים, כי היה לי חשוב לשמוע פרספקטיבות אחרות. זה שלמכונים יש עמדה שהם באים איתה מהבית, זה כמעט אינהרנטי. אבל יש תועלת בזה שגופים עם משאבים יבנו תוכניות ויכתבו ניירות. זה מקצר דרך ופותח בפניך מניפה של דעות".

"מניפת הדעות" הזו מתבטאת גם בתוצרי המכון, בצורת ניירות עמדה ומחקרים שנגישים לציבור, ומופיעים באתר האינטרנט שלו. כל פרסומי המכון מוצגים ככאלה שמשקפים את "דעת החוקר" בלבד, אולם חלק מהמסמכים מובלטים ומוצגים כמסקנות אחרי שקלול של מגוון דעות, ועל כן אפשר לראותם כמייצגים את "עמדת המכון". "אלא שגם אז", אומרת גורמת בשדה המחקר הביטחוני, "החוקרים הביקורתיים מוצגים בעיקר כדי להיות עלי תאנה ונבלעים בקול של ה'מיינסטרים'".

ב־2018 הוציא המכון קובץ מחקרים תחת הכותרת "משבר רצועת עזה: מענה לאתגר". החוברת ממחישה את האופן שבו עמדות שמרניות מובלעות בתוך קו פרוגרסיבי יותר בין כעשרים חוקרים שונים מארץ ומהעולם. בחוברת מובא גם מאמר של פרופ' קובי מיכאל ועומר דוסטרי, המזהיר מפני ההתעצמות הצבאית של חמאס - אך הקול המרכזי העולה ממנה מזהיר מפני קריסת התשתיות בעזה וקורא לשקם את הרצועה.

"מהלכים לשיקום הרצועה הם צורך השעה", נכתב שם. "יש לקדם צעדים מעשיים לשיקום הרצועה כדי למנוע אסון הומניטרי וכדי לבסס רגיעה חברתית וביטחונית".

פרופ' קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון: "מעולם לא חששתי להביע את דעתי. התמה ההגמונית במכון היא של פתרון שתי המדינות, אבל מתוך פיכחון. אני מחזיק בעמדה ניצית יותר בנוגע לסוגיה הפלשתינית, ואני לא מרגיש רדוף ולא עלה תאנה"

בינואר 2020 פרסם המכון קובץ שנקרא "מדיניות ישראל כלפי רצועת עזה: חלופות אסטרטגיות", תוצר של צוות חשיבה של 15 חוקרים וחוקרות שניתחו יחד חלופות ל"שיכוך הסכנה ההולכת ומחריפה הנשקפת לישראל מרצועת עזה". המסקנות של הקובץ הן תמצית הקונספציה בהתגלמותה: להימנע ממבצע צבאי ולהגיע להודנה עם חמאס. "החלופה הטובה מכולן - וכן בעלת סיכויים טובים להתממש - היא כינון הפסקת אש ארוכת טווח בין ישראל לחמאס בתיווך מצרים", נכתב שם. עם זאת, המחקר קובע שהפסקת האש תצטרך "לכלול הצבת מכשולים בפני התעצמות צבאית של חמאס".

ולבסוף, לצד הקירבה לשולחן קבלת ההחלטות והפרסומים המקצועיים, מנגיש ה־INSS את עמדותיו לציבור הרחב באמצעי התקשורת, אולי האפיק המרכזי והחשוב ביותר שדרכו משפיע המכון על השיח הביטחוני והאסטרטגי בישראל. חוקרי המכון מעניקים שפע של ראיונות לאמצעי התקשורת בישראל, עניין שרק הלך וגבר מאז פרוץ המלחמה. למעשה, בזמן האחרון קשה למצוא פאנל טלוויזיוני, תוכנית רדיו או עיתון, שבהם לא פורסים נציגים מה־INSS את משנתם. במהלך המלחמה העניקו חוקרי המכון גם קרוב לאלף ראיונות לתקשורת הזרה, במטרה להשפיע לטובת ישראל על דעת הקהל הבינלאומית. "הופענו גם בבמות הקשות ביותר, כמו ה־BBC", אומר טרכטנברג. "הקמנו בעצם סוג של מערך הסברה לאומי משלנו".

חוטפים אש

החשיפה התקשורתית הנרחבת העמיקה את הביקורת על ה־INSS כגוף שמהדהד את עמדת המערכת הצבאית. הרשתות החברתיות גדושות בציטוטים של בכירי המכון, המוכיחים לכאורה את שותפותו הרעיונית בגיבוש ובהדהוד הקונספציה. כך, למשל, במאמר שפרסם תמיר הימן באתר N12 במאי 2023 העריך כי "איראן ושלוחיה השונים באזור אינם מעוניינים במלחמה כוללת עם מדינת ישראל", ש"צה"ל יהדוף כל ניסיון" התקפה מבחוץ, וכי "ישראל אינה עומדת בפני תרחיש יום כיפור וצבאות ערב לא קמים עלינו לכלותנו".

בכירי המכון בעבר ובהווה טוענים שהמתקפות עליו לאחרונה, שמסמנות אותו כחלק מאותה קונספציה, מתוזמרות על ידי גורמים בצד הימני של המפה הפוליטית. הימן עצמו טען בראיון עיתונאי שנגד המכון מתנהל "קמפיין מסיבי, יומיומי, בערוץ 14 וברשתות החברתיות. מנסים לתייג אותנו כגוף שמאלי־רדיקלי, אפילו כשלוחת השפעה של המפלגה הדמוקרטית האמריקנית בישראל. המטרה ברורה: ליצור שטח פנים רחב להאשמות, כי אם כולם אשמים, אז אף אחד לא אחראי. יש כאן ניסיון לטשטוש מכוון של גבולות הסמכות והאחריות".

בכיר לשעבר במכון טוען כי "אי אפשר להגיד שהכישלון של המכון הוא באותו סדר גודל של הכשלים של נתניהו, גלנט והלוי. יש פה ניסיון של נתניהו לשלוח את ההאשמות לכל הכיוונים. הוא תוקף את צה"ל והשב"כ, אז הוא מצא גם את ה־INSS".

"המכון נתפס כחלק מהממסד. בגלל הטראומה והכעס על הממסד, עניין הקונספציה הולבש גם על המכון - לטעמי, באופן מוגזם", אומר פרופ' מיכאל. "עשינו במכון בעקבות 7 באוקטובר תחקיר מרשים בכל קנה מידה בעזרת גורם חיצוני שבדק את כל הפרסומים שלנו בנושא הפלשתיני מאז 2017. הלוואי שהיו עושים תחקיר כזה בגופים המדינתיים. התחקיר הראה שהיה במכון אתגור של המערכת הפוליטית והצבאית, ושעם השנים היה יותר מקום לעמדות אחרות".

נוסף על כך, גורם ב־INSS מדגיש כי המכון לא חשש להביע גם עמדות שסותרות את עמדת הצבא ומערכת הביטחון. המכון והימן עצמו תמכו בתקיפת אוהלי החיזבאללה שהוקמו בקיץ האחרון בסמוך לגבול ישראל, והתנגדו לפתיחת חזית צפונית מול לבנון בימיה הראשונים של המלחמה. "בכל פעם שתמיר הימן, או מישהו מהמכון, מביע את העמדות הללו בפומבי, אנחנו חוטפים מראשי הצבא", אומר אותו גורם.

אלא שלצד הדיפת הביקורת, מתנהל במכון גם שיח של "חשבון נפש". בראיון עיתונאי שהעניק לאחר המלחמה הודה הימן ש"כמו כולם, גם אנחנו טעינו וחשבנו שלחמאס לא כדאי לפתוח במלחמה מעזה". לדבריו, עוד בתקופתו באמ"ן "זיהינו רצון איראני אמיתי בהשמדת ישראל עד שנת 2030. לא גזרנו ממנו את המשמעויות למהלכים שיתבצעו בפועל... נקטנו גישה של אלחוש אסטרטגי". הימן הוסיף כי "הכישלון הוא רחב ועמוק. כולם כשלו".

"אי אפשר להגיד שהכישלון של המכון הוא באותו סדר גודל של הכשלים של נתניהו, גלנט והלוי", טוען בכיר לשעבר במכון. "יש פה ניסיון של נתניהו לשלוח את ההאשמות לכל הכיוונים. הוא תוקף את צה"ל והשב"כ, אז הוא מצא גם את ה־INSS"

כחלק מהתמודדותו של המכון עם שאלת חלקו בקונספציה, השיק המכון פודקאסט תחת הכותרת "מה כן?", שבו הוא מבקש "לנער את הנחות היסוד, ולאתחל את תהליכי החשיבה בכל מה שנוגע לזירה הפלשתינית".

גם טרכטנברג, שכיהן כיו"ר המכון, הודה בכישלונו לקרוא את המציאות המורכבת. בהתכתבות פנימית שנחשפה בערוץ 14 כתב טרכטנברג כי "המכון כשל. מחדל כזה הוא כמעט אף פעם לא תולדה של כשל נקודתי, אלא של מחלה ממארת שפשטה בגוף כולו".

טרכטנברג אינו מכחיש את הדיווח. "מישהו שאל אותי בהתכתבות במייל אם גם המכון היה חלק מהקונספציה. עניתי לו שכן, ודיברתי בעיקר על עצמי", הוא אומר השבוע. "שורש הרע במדינת ישראל, זה שאנחנו, כמדינה, לא התמודדנו עם בעיות היסוד: משבר הדיור, בעיות במערכת החינוך, הסוגיה הפלשתינית והתעצמות חמאס וחיזבאללה. הבעיות האלה גדלות, עד שהן מתפוצצות לנו בפרצוף. אמנם המכון, וגם אני אישית, התבטאנו בנוגע להתעצמות חמאס ואמרנו שאי אפשר להמשיך ולדחות את הבעיה הזו, אבל כנראה שלא עשינו את זה בקול מספיק רם. יש גבול ליכולת שלנו להשפיע על תפיסות המדינה".

בהקשר זה יש להדגיש כי ה־INSS כן הצביע בעבר על הסכנות שבהתעצמות חמאס ברצועה. כך, למשל, ידלין הזהיר ב־2018 בפרסום של המכון מפני התעצמות חמאס: "חמאס עדיין מעריך כי ישראל נרתעת מעימות בהיקף מלא - מה שעלול לעודד את הארגון להמשיך בניסיונותיו לפגוע בישראל, הגם שברור להנהגתו שיש גבול להבלגה הישראלית. לכן, על ישראל לעצב אסטרטגיה יוזמת במטרה לשנות את מציאות התיקו האסטרטגי המתמשך בינה לבין חמאס".

סמוטריץ' לא רצוי

למרות זאת, כמעט שאין מחלוקת על כך שה־INSS מבטא באופן קבוע עמדות שנוגדות את אלו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. לאורך שנים תמך המכון בהקמת מדינה פלשתינית ובהסכם הגרעין עם איראן, והתנגד לרפורמה המשפטית.

"הגישה שאותה נוקט ה־INSS בניירות העמדה שלו ובמחקריו מבוססת על האתוס של מפלגת העבודה ההיסטורית", מנתח ד"ר שלייפר מאוניברסיטת אריאל. "ה־INSS סיפק באופן שיטתי את כל הניירות שנדרשו ממנו עד עידן נתניהו, ומאז סיפק בהרבה מקרים את הניירת נגד המדיניות של נתניהו".

בהקשר זה יש להדגיש כי גם יתר מכוני המחקר לענייני ביטחון בישראל מסתמנים כבעלי הטיה פוליטית. כך, למשל, מכון משגב, שבראשו עומד ראש המל"ל לשעבר מאיר בן שבת, מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון שבו פועל יעקב עמידרור, שגם הוא עמד בראש המל"ל, ומרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר־אילן, נחשבים למכונים שמרניים. ה־INSS והמכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן, שבראשו עומד עמוס גלעד, נחשבים לליברליים.

הנטייה הפוליטית של ה־INSS באה לידי ביטוי גם בכנס השנתי שלו, שבשנים האחרונות הפך לאחד הכנסים הפוליטיים־מדיניים־ביטחוניים המשפיעים בישראל, אולי אף יותר מ"כנס הרצליה" של אוניברסיטת רייכמן. לאורך השנים הפוליטיקאים המופיעים בכנס השנתי הם לרוב מהמרכז שמאלה, מבני גנץ וגדי איזנקוט, דרך יאיר לפיד ועד מרב מיכאלי, תמר זנדברג ומנסור עבאס.

במהלך השנים השתתפו בכנס גם פוליטיקאים מהימין כמו נפתלי בנט, גדעון סער וד"ר יובל שטייניץ, אבל נעדרים ממנו בנימין נתניהו ופוליטיקאים ימנים מובהקים, כמו גם חרדים. גם בכנס השנה לא הופיעו פוליטיקאים מימין, והוא הפך במה להצהרות פוליטיות מובהקות כמו זו של נדב ארגמן, ראש השב"כ לשעבר, שהכריז ש"חייבים להיפטר מממשלת האסון".

גורם במכון טוען, לעומת זאת, כי פוליטיקאים מהימין פשוט מפחדים להגיע לכנס, מכיוון שהוא מזוהה לכאורה כמוסד "שמאלני". לדבריו, במשך שנים ניסו אנשי המכון להזמין לכנס השנתי את נתניהו, שסירב, ובשנה שעברה אף הוזמנו סמוטריץ' ובן גביר. השנה נשלחו בקשות לנתניהו, לגלנט, לרון דרמר, לאריה דרעי ולראש המל"ל המכהן צחי הנגבי. כולם סירבו.

לדברי טרכטנברג, "כאשר מדברים על ימין ושמאל פוליטי בישראל, בדרך כלל מדברים על העמדה כלפי מדינה פלשתינית. במכון אין דעה אחידה, אבל זה נכון שכמעט שלא תמצא במכון מישהו שנמצא בצד של סמוטריץ' בכל הנוגע ליהודה ושומרון".

מדוע?

"כי העמדות של סמוטריץ' הן קיצוניות בעיניי, ולכן אני חושב שזה בסדר שלא תמצא אותן במכון. מול עמדות כאלה אין מקום לשיח. מאיר בן שבת הוא איש ימין מובהק, אבל הוא לא משיחי והוא אדם פתוח שאפשר להתדיין איתו, וגם שימש חוקר במכון במשך תקופה. הבעיה היא כאשר יש תפיסה אידיאולוגית חזקה, ואז אין מקום למחקר שיתמודד איתה. מחקר לא יכול להתמודד עם טיעונים משיחיים. אני לא רק מודה בכך, אלא שמח שאין ביטוי לזרם המשיחי של סמוטריץ' במכון".

פרופ' טרכטנברג: "העמדות של סמוטריץ' הן קיצוניות בעיניי, ולכן אני חושב שזה בסדר שלא תמצא אותן במכון. מחקר לא יכול להתמודד עם טיעונים משיחיים. אני לא רק מודה בכך, אלא שמח שאין ביטוי לזרם המשיחי של סמוטריץ' במכון"

לשכת השר סמוטריץ': "מדהים שמכון מחקר, שאחראי במידה רבה לקונספציה שהתפוצצה ב־7 באוקטובר ופועל גם כעת לקידום השיח המסוכן של מדינת טרור פלשתינית, מחלק ציונים לגורם שהזהיר מהסכנה. המשיחיות המסוכנת היא של טרכטנברג וחבריו"

מלשכתו של סמוטריץ' נמסר בתגובה כי "מדהים בעינינו שמכון מחקר, שאחראי במידה רבה לקונספציה שהתפוצצה ב־7 באוקטובר ופועל גם כעת לקידום השיח המסוכן של מדינת טרור פלשתינית, מחלק ציונים לגורם הכמעט יחיד שהזהיר שוב ושוב בתקשורת, בקבינט וברשתות מפני הסכנה. המשיחיות המסוכנת היחידה היא של טרכטנברג וחבריו, שלא מסוגלים לפקוח את עיניהם ופועלים במכוני מחקר עתירי משאבים כדי להנציח את השאיפה המשיחית להקמת מדינה פלשתינית ובזאת להנציח את הטרור". מלשכת השר נמסר עוד כי לא מצאו הזמנה לכנס של המכון.

"אני חושב שאת השיח צריך לנהל עם כל הגורמים שנמצאים במפה הפוליטית", אומר פרופ' מיכאל. "אני יודע שהימן נפגש עם גורמים מהצד הימני של הצד הפוליטי. לא נתקלתי מעולם בהחרמות מצד המכון. נתקלתי במצבים שבהם המכון לא הצליח לייצר שיח מספיק עמוק ופתוח עם גורמים כאלה.
חשוב מאוד שיהיה שוק רעיונות, שיהיו מכוני מחקר שמציגים פרשנויות, תובנות והמלצות מתחרות. עד לאחרונה לא היה שוק רעיונות מפותח כזה בכל מה שקשור למכוני מחקר בארץ. אני חושב שזה הולך ומשתנה, וטוב שכך. דברים משתנים גם ב־INSS".

עם הפנים לממשל

עמדות ה־INSS מתיישרות לעיתים קרובות לא רק עם אלו של אמ"ן ומפלגת העבודה, אלא גם עם זו של הממשל האמריקני. כך, למשל, בנייר העמדה האחרון שפרסם לפני כחודש, קרא המכון "לחתור לעסקה שתביא לשחרור החטופים, ומהר, גם במחיר הכרזה על הפסקת המלחמה" והדגיש את החשיבות שבשימור התמיכה האמריקנית בישראל.

חוקר לשעבר במכון טוען ש"ההטיה של ה־INSS היא בגדול הטיה שמתיישרת עם התפיסה האמריקנית, וליתר דיוק עם התפיסה של המפלגה הדמוקרטית. אתה רואה את זה גם בסיפור מול הפלשתינים, בהקשר של הרפורמה המשפטית ובעמדת המכון כלפי הסכם הגרעין האיראני".

בין ה־INSS למחלקת המדינה (משרד החוץ) האמריקנית, הסטייט דיפרטמנט, מתקיים קשר כלכלי, והשגרירות האמריקנית בישראל משמשת אחת מנותנות החסות לכנס השנתי של המכון. על פי מסמכי רשם החברות, ב־2022 שילמה השגרירות 32 אלף שקלים למכון, ובתמורה הופיע הלוגו שלה באתר האינטרנט של הכנס השנתי. גם השגריר האמריקני תום ניידס הופיע באירוע הפתיחה של הכנס. גם בשנים קודמות העניקה השגרירות תמיכה לכנס, ובתוך כך גם בתקופת נשיאותו של דונלד טראמפ. עם זאת, השגריר בתקופת טראמפ, דיוויד פרידמן, לא השתתף בכנס מעולם.

לדברי בכיר לשעבר במכון, הטענות לקשר בין ה־INSS לממשל האמריקני הן חלק ממה שהוא מכנה "מכונת הרעל". לדבריו, "מבחינה כספית, מדובר בכסף לא משמעותי שהמכון מקבל מהשגרירות. אם כבר להפך - יש בכך הכרה של מחלקת המדינה האמריקנית בחשיבות של המכון".

משגרירות ארה"ב נמסר בתגובה כי "שגרירות ארה"ב משתפת פעולה עם מגוון רחב של צוותי חשיבה וארגונים בישראל, כולל INSS. התמיכה הכספית שלנו בכנס השנתי של ה־INSS מוגבלת בהיקפה, ומטרתה להגביר את הנגישות של הכנס לקהל גדול יותר".

בכיר במכון מודה שהתלונות על חוסר גיוון מצד חוקרים מוכרות, וחלקן אף מוצדקות. "אחרי 7 באוקטובר עשינו כאן יום שלם של הקזת דם והלקאה עצמית", הוא אומר. "אחת המסקנות היתה שאנחנו אכן חייבים ליצור גיוון דעות"

לדברי פרופ' מיכאל, "עד הקורונה היתה כאן מסורת של דיאלוגים פוריים עם מכוני מחקר אמריקניים ואחרים וגם עם גורמי ממשל אמריקניים. אני מדבר גם על הפנטגון וגם על מחלקת המדינה. דן שפירו, שגריר ארה"ב בישראל לשעבר, היה עמית מחקר במכון אחרי שסיים את תפקידו. היו מגיעות לכאן משלחות של סנאטורים שהיו מקבלים תדרוכים במכון, ודרך אגב, הם שמעו גם אותי וראו חילוקי דעות בין חוקרים במכון במלוא הווייתם.

הקשרים ההדוקים גוועו בעקבות הקורונה, ורק עכשיו מתעוררים מחדש. יש למכון גם קשרים עם מכוני מחקר ברוסיה, בגרמניה ובבריטניה, והיו אצלנו נציגים מממשלת גרמניה וחברי פרלמנט מצרפת, מרוסיה ומגרמניה, כמו גם ממדינות רבות אחרות".

הקשר הגרמני מעניין במיוחד. בשנת 2019 נרשמה תרומה של שגרירות גרמניה לטובת כנס של המכון, בגובה של 42 אלף שקלים. נוסף על כך, "שישבת" מצא כי המכון קיבל תמיכה כספית בעשרים השנים האחרונות מארבע קרנות מפלגתיות גרמניות שתקציבן מגיע מממשלת גרמניה.

חלק משיתופי הפעולה עם הקרנות נעשה בתכנים ניטרליים כמו משבר האקלים, אבל אחרים נוגעים בנושאים פוליטיים, כמו מחקר מ־2018 שקרא לשיקום התשתיות בעזה, שנעשה בחסות קרן "היינריך בל" השייכת למפלגת שמאל קיצוני בגרמניה. שאלנו את המכון מה היקף תרומת הקרנות הגרמניות למכון ומדוע לא דיווח עליהן כתרומה של ישות מדינית זרה, בהתאם להוראת החוק.

מהמכון נמסר בתגובה כי "מקורות המימון של המכון הם בעיקר תרומות, מאזרחים פרטיים ישראלים, ומתורמים בינלאומיים. ישנן תרומות מקרנות שונות. יודגש כי המכון פועל על פי חוק ומקפיד הקפדה יתרה לדווח בהתאם לדרישות החוק והרגולציה, בנושא תרומות כמו בכל נושא אחר".

במכון טוענים שמרבית התרומות מחו"ל ומהארץ מגיעות מפילנתרופים יהודים־אמריקנים אמידים או מישראלים ניצולי שואה, שתרומתם נשארת, לדרישתם, מתחת לרדאר ואינה נחשפת בידי המכון. ל"שישבת" נודע כי בין התורמים למכון נמצאים בעלי הון שמזוהים עם המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, אך גם כאלו שמזוהים עם המפלגה הרפובליקנית, כמו פול סינגר.

בהקשר זה, גורם באקדמיה מבקש לשתף בסיפור סמלי־משהו. "לפני כמה שנים הגיע אלי עמוס ידלין", הוא מספר. "הוא ניסה אז לגייס תורמים והגיע למוזי ורטהיים. מוזי, שהכיר אותי היטב, שלח את ידלין אלי וביקש שנפרסם משהו יחד, לפני שהוא משקיע ב־INSS. אמרתי לידלין 'בוא נחשוב על מחקר שבוחן חלופות למדינה פלשתינית'. מאז לא שמעתי ממנו".

INSS: "הצגנו עמדות שונות"

מהמכון למחקרי ביטחון לאומי נמסר בתגובה: "תפקיד המכון הוא להמליץ על מדיניות ביטחון מבוססת מחקר וכך פועל המכון לאורך שנותיו. במכון היו וישנם חוקרים מרקע מגוון, וטענות לחשיבה מונוליטית משוללות יסוד.

"ישנן אינספור דוגמאות שבהן הציג המכון לציבור עמדות שונות ואף הפוכות מאלה של הדרג המדיני, מערכת הביטחון וצה"ל, כמו בסוגיית הגרעין האיראני, סוגיית ההתנהלות מול חיזבאללה, וכן ביקורת מתמשכת שהיתה בליבת פרסומי המכון על הקונספציה שלפיה חמאס הוא נכס שיש לחזקו במקביל להחלשת הרש"פ. לפיכך הטענה לסימביוזה בין צה"ל למכון גם היא מטעה".