"הסיפור האישי שלי קיבל משמעות כל כך עמוקה וגורלית, שזה גורם לזעזוע בנפש"

במהלך המלחמה הפכה לינור אברג'יל לסמל, לקול של הנשים שלא יכולות לדבר בעצמן, אלה שעדיין חטופות בידי חמאס, ואלה ששוחררו אבל לא מסוגלות להיישיר מבט למצלמה ולספר על הפגיעה המינית שעברו.

את קולן היא השמיעה בארץ ובחו"ל, ובעיקר מעל בימת האו"ם. שם, בזעם ובלהט, מחתה על צביעות ארגוני הנשים בעולם שלא גינו את מתקפת חמאס, שכללה אונס שיטתי. אברג'יל היתה הראשונה שהצליחה להבקיע את חומת השתיקה.

כזו היא - לא שותקת, נלחמת. מהיום שבו עברה אונס מחריד לפני 26 שנה, דרך אלפי הנשים שלהן סייעה לאורך השנים בארץ ובחו"ל, ועד למחאה מול זוועות טבח 7 באוקטובר. תמיד בגוף ראשון, במבט נוקב וחשוף למצלמה, שנים רבות לפני מהפך מי־טו.

כעת, בראיון חשוף שיתפרסם במלואו בסוף השבוע בגיליון נרחב ומיוחד של מגזין "שישבת" ובאתר "ישראל היום", היא מדברת על מה שעבר עליה בחצי השנה האחרונה.

מה השתנה בך מאז פרוץ המלחמה?

"וואו, וואו - הכל. אני חושבת שאין אחד שלא עבר תהפוכות נפש. אותי זה ממש פירק לרסיסים. אני לינור אחרת שצמחה מתוך השברים. הזעזוע מעורר שאלות על מה שאני צריכה לעשות בעולם הזה. הבנתי כמה הדיבור הנשי הוא חשוב, וכמה יש לו משמעות.

"במלחמה הזו רואים הרבה את הכוח הנשי. הרבה שנים לא היה לו מקום, ופתאום במלחמה הוא קיבל עוצמה ומקום. איפה שיש דיבור - שם אני נמצאת. זה לא פשוט, התפקיד הזה שקיבלתי, לספר את הסיפור של הנשים שלא יכולות לדבר. כבר שנים אני מדברת את הסיפור האישי שלי, אבל עכשיו הוא קיבל משמעות כל כך עמוקה וגורלית שזה גורם לזעזוע בנפש".

הראיון המלא - בסוף השבוע, במוסף מיוחד של "שישבת" ובאתר "ישראל היום"