השבוע חגגתי יום הולדת. אני בת 44, ובגדול אני לא מתפלאת יותר. זה היה תהליך שנמשך 44 שנים (כולל השנה האחרונה שהיתה הדוקטורט)' והגעתי לנקודה שבה זה לא שלמדתי הכל על העולם, אלא שמה שאני לומדת כבר לא כזה מפתיע אותי. בין שזה נהג המונית שלא הפעיל מונה, ובין שאלה צבים שנושמים מהתחת (בחיי), הפליאה כמעט נכחדה לי מהמבט.
אני בת 44, ביקרתי ברוב היבשות, פגשתי את רוב האנשים. אכלתי במסעדות עם כוכבי מישלן ובדוכני רחוב בהודו. נהגתי בטנק. עשיתי פסיכואנליזה וטיפול במטוטלת. נסעתי לרמאללה, נסעתי ליצהר. פגשתי את שאקיל אוניל* בעל האש באטלנטה ואת זאב אלקין בהופעה שלי בבארבי. אנשים אהבו אותי, צחקו עלי, התעלמו ממני. שילמתי ארנונה ב־13 דירות שונות, אחת מהן בלונדון. העברתי חוק בכנסת.
לא נותרה בי כמעט פליאה מהעולם. זה לא שאני לא רוצה לנסוע לטראק בקילימנג'רו, אני פשוט קצת עייפה היום.
הפליאה העיקרית שעוד נשארה לי היא מהילדים המתוקים, הנבונים שלי. מנדיבות. מאהבה. וזה בסדר ככה, אני מניחה. אני בת 44, אני במקום שבו אני אמורה להיות. אם משהו ישתנה, זה כנראה יהיה בגודל או בכמות.
אני לא אעבור לארץ אחרת - הרי כולם יצורים, במידה שווה פחות או יותר בכל מקום, אני פשוט מעדיפה את היצורים שלי. קחו, למשל, את איתמר בן גביר. הוא פרובוקטור ילדותי, גזען אלים, שצריך כמובן להרחיק מייד מכל תפקיד ציבורי, ויפה שעה אחת קודם, אבל נראה לי צחוקים לשבת לידו במוסך, להעביר את הזמן כשמחכים שהאוטו יהיה מוכן.
אני לא אחליף מקצוע - בגדול, המקצועות היחידים הרלוונטיים לאישה בגילי, ללא השכלה מסודרת או ניסיון, הם זמרת או חברת כנסת. פעם לא הייתי מעיזה לכתוב שאני יכולה להיות חברת כנסת, כי אנשים היו שואלים "למה מי את" או "מאיפה החוצפה", אבל העשור האחרון סתם את הגולל על הסיפור הזה, ועכשיו זה ברור שכל אחת יכולה להיות חברת כנסת. אבל ממש כל אחת. מה שכן, אני מעדיפה להיות זמרת, כי קמים יותר מאוחר.
סיימתי להתווכח - באינטרנט סיימתי להתווכח כבר מזמן, אבל בכללי, הקונספט של "דעות" מרגיש קצת ילדותי כרגע. מי ישמע, את מתנחלת, מאמינה בארץ ישראל השלמה, את מתנשקת עם אדמה ועושה צמות לכבשים? אז מה. הרי אם היית נולדת 50 קילומטר משם, היית עומדת עם שלט בצומת של קינג ג'ורג' ושדרות בן ציון, צועקת על העוברים ושבים שהם רוצחים את כדור הארץ ומשווה פירסינגים עם ילד שלומד בדמוקרטי וקוראים לו נהר.
אני לא אחליף אישיות - זה לא שאני לא רוצה לקום מוקדם בשבת בבוקר ולקחת את הילדים לטייל, אבל לא עשיתי את זה אפילו פעם אחת בשבע השנים שיש לי ילדים. אז אולי הגיע הזמן להניח לזה. זה לא שאני לא רוצה להירשם לריטריט יוגה, אני פשוט לא מעוניינת שיהיו שם אנשים אחרים. או יוגה. וזה לא שאני לא רוצה לצאת קצת יותר מהבית, להתלבש יפה ולבלות עם חב... לא, אני לא רוצה.
אני לא אחליף בן זוג - כי משנה לשנה אני מבינה עד כמה נפלתי טוב. לא סתם טוב, נפלתי מדהים. מה שמוביל אותי לעניין הבא:
מדריך לבן הזוג ביום ההולדת
(כפי שלימד אותי היטב אהובי, אדם בן אמיתי):
1. היא תגיד לך שהשנה אין לה כוח לחגוג וזה יהיה שקר, האמת היא שאין לה כוח להתאכזב. בגדול, היא יודעת מה היא רוצה, אבל לא נעים לה ממך ומעצמה כי נדמה לה שזה מפונק או חסר אחריות להעביר יום שלם בלי לחשוב על אף אחד אחר. כמו שהיא התרגלה לראות טלוויזיה אך ורק כשהיא מקפלת כביסה, ועכשיו היא לא יכולה לעשות אחד בלי השני, זה מרגיש לה לא בסדר. כאילו היא היחידה שיכולה להציל את העולם, והדרך שלה לעשות את זה היא לקפל את החולצות האלה ממש ישר.
2. מתנות זה נחמד, אבל זה לא העיקר. מכיוון שהכסף הוא של שניכם, אתה לא באמת נותן לה מתנה, אלא מקסימום גורם לה להרגיש שזה לגיטימי להוציא על עצמה כסף. זה הרבה, אבל זה לא יכול להיות הכל.
3. היא צריכה שתחסום בגופך את כל המטלות ואת כל מי שרוצה ממנה דברים, היא צריכה אותך שתזכיר לה שהיא לא יודעת ליהנות, ושבגדול היא צריכה לפעול נגד כל מה שהאינסטינקט שלה אומר לה ("שנייה אני רק מעמיסה את המדיח לפני שיוצאים, לא חבל?")
4. הפחתת חיכוכים: היא רוצה לדעת שהגדולה אכלה נורמלי, ושהקטן לא רואה את הסרטים המפחידים ביוטיוב. היא אוהבת שהסלון מסודר ושהשטיח מיושר עם הקווים של המרצפות. משוגעת, מה לעשות, אבל המתנה הכי יפה שאתה יכול לתת לה היא להפחית את החיכוך שלה עם המציאות.
5. יכול להיות שהיא תרצה מסיבת הפתעה עצומה, יכול להיות שהיא תרצה לשכב כל היום במיטה ולקרוא ספרים. אם אתה לא בטוחה מה התפקיד שלך, פשוט תחשוב שהיא בקייטנה ואתה המפעיל. כלומר, צריך שיהיה לו"ז, צריך שיהיו אטרקציות. אז נכון, נשים בגירות לרוב לא מעוניינות במשחקי מים או בביקור בפארק הקופים, אבל אם הגעת עד כאן, אתה כנראה מושקע באישה הזאת מספיק כדי לדעת מה כן ישמח אותה.
6. אגב בוסים, אם יום ההולדת נופל על יום עבודה, צריך להזיז את יום העבודה. אם אי אפשר, צריך להזיז את יום ההולדת. פעם בשנה מגיעה לה יקיצה טבעית, ואחריה 12 שעות שבהן אף אחד לא רוצה ממנה כלום.
7. וזה כולל ילדים! ילדים זה חמוד, אבל הם חרא של בני אדם. יהיו להם, בהתאם לגילם, כל מיני יומרות לשמח אותה ולחגוג לה, אבל אסור לסמוך עליהם כי הם מכינים עוגות עם נזלת וקונים מתנות שהן בעצם בשבילם. השנה, למשל, הילדים קנו לי בובת פרווה ממש מפחידה, ומהרגע שהם יצאו מהחנות הם התחילו לריב עליה. הם למעשה רבים עליה עד עכשיו.
8. אם היא בקטע של לפגוש חברים, תתחום את זה מראש בזמן, אחרת אתם תמצאו את עצמכם עושים מסאז' זוגי ואז אוכלים ארוחה רומנטית עם סיגל, החברה שיש לה בעיה של גבולות.
9. זה היום לתת לה פס לעשות את כל מה שמעצבן אותך. אם לוקח לה שעות להתארגן, אם אתה נרקב על שרפרף זעיר בזמן שהיא מודדת נעליים, אם אתם מאחרים לסרט כי היא דיברה עם אחותה 40 דקות בטלפון - הס. יש פס. כמו כן, החוק הראשון של הפס הוא שלא מדברים על הפס: אסור להזכיר את הפס, אסור להכיר בכך שיש או שהיה אי־פעם צורך בפס כלשהו.
10. ביום ההולדת אמורים לאכול פחמימות. אם היא אומרת שהיא בדיאטה, תכה אותה בבאגט.
* חבר שהיה איתי תיקן אותי שזה לא היה שאקיל אוניל, אלא לבן מרסר. זה כמובן משנה את כל התמונה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו