התיישבתי לדבר עם עצמי הצעירה והעוד לא ממש חכמה - אתם יכולים לנחש מה עניתי לי

בעוד חודש אני אהיה בת 45. אל תקנו לי כלום, אין לי איפה לשים את זה. אני מצפה ליום הולדת שקט, ללא אירועים מיוחדים. בן הזוג ייקח אותי לפיצה וסרט (אין לי סבלנות למסעדות), והילדים יבחרו לי מתנה שהם בעצם רוצים לעצמם. 45 זה גיל מכובד לכל הדעות. יש לי שני ילדים. יש לי משכנתה. הוצאתי שמונה אלבומים. או עשרה, או שבעה, תלוי איך סופרים. מראיינים שלא יודעים מה לשאול תמיד שואלים "מה היית אומרת לעצמך בגיל 25?", ואני תמיד עונה איזה משהו פוצי שלא יסבך אותי יותר מדי כמו "תדעי לעמוד על שלך" או "תקשיבי לאינסטינקטים שלך". אבל בגיל 25 האינסטינקטים שלך מטומטמים. לכבוד יום ההולדת המתקרב ישבתי לכתוב לה מכתב. כלומר לי. מצ"ב המכתב האמיתי, הושמטו ממנו רק כמה פרטים מפלילים.

איה היקרה,

סתמי שנייה. תקשיבי. איזו חמודה את! את נורא מתאמצת שייקחו אותך ברצינות, אבל את חמודה, אין מה לעשות. ואת גם בת 25, אז מי שלא לוקח אותך ברצינות, צודק בגדול. את לא צריכה איפור, העור שלך כל כך יפה! רק אל תסתפרי כ... איי איי איי, טוב, לא חשוב. יגדל. השמלה הזאת לא טובה. לא, את לא אמורה ללבוש שמלת פאייטים בצבע זהב לתוכנית של אלי יצפאן, כי את אינך בת 45. אני יכולה, את לא. תביאי בחשבון שכשתהיי בגילי, את בכל מקרה תיראי בגילי.

את רזה. אני יודעת שזה ממש לא משנה כמה פעמים יגידו לך את זה, את עדיין לא תשתכנעי. זה נשמע לך כמו מדע בדיוני, אבל יבוא יום ואת תלכי למכון כושר לא כדי להיות רזה, אלא כדי שהברכיים שלך ימשיכו לחבר את השוקיים לירכיים ולא יעשו קולות מוזרים כשאת מתרוממת. יבוא יום ואת תנסי לא לאכול אחרי שמונה בערב לא כדי להיות רזה, אלא כי אז את לא יכולה להירדם בלילה וכשאת כבר נרדמת יש לך חלומות ממש מוזרים. יבוא יום ואת תאהבי את הגוף שלך לא כי הוא נראה מושלם בבגד ים, אלא כי הוא עושה כמעט את כל מה שאת מבקשת ממנו וכי את גרה בו כבר המון זמן. בגיל 45 הגוף שלך הוא כמו אח לוזר שכל הזמן עושה בעיות, אבל את יודעת שאין ברירה ושאת חייבת לטפל בו, כי הוא משפחה.

אני מבינה, את לא יודעת מה את אמורה ללבוש. מה דעתך על ג'ינס וטי־שירט? אני מבינה, את רוצה להיות מיוחדת, אז את לובשת גרביונים קרועים, חגורות עבות ועגילים בצבע זרחני כדי להיות מיוחדת בדיוק כמו אפרת גוש. אבל אפרת גוש כבר נראית כמו אפרת גוש, את נראית כאילו יש לך סטייליסט עיוור. אני יודעת שזה לא מנחם אותך כרגע, אבל יגיע יום שבו את תדעי מה מתאים לך. לבד, בלי לשלוח תמונות לאנשי מקצוע. את תוכלי להיכנס לחנות בגדים ולהבין מייד ששמלות מסאטן יפות רק על בובות תצוגה ושהמכנסיים האלה יעשו לך תחת. איזה תחת הם יעשו לך? אל תדאגי, את תגלי כבר בתגובות. שלא לדבר על זה שבעוד כמה שנים את בכלל לא תיכנסי לחנות בגדים מלכתחילה, כי את מעדיפה להוציא את הכסף שלך על שואב אבק חדש ומסעיר, אבל זה כבר סיפור אחר.

בעוד שלוש שנים מהיום את תיכנסי למשרד של היחצן שלך ותודיעי לכולם בצעקות שאת פשוט לא סובלת את *** *****, שראיינה אותך בטלוויזיה. זוכרת את הבחור שיושב שם בחדר ליד? אז מתברר שהוא הבן שלה. אולי בואי ננסה להימנע מאירועים כאלה? איך? פשוט אל תרכלי. אני לא אומרת לא לרכל בכלל, את לא קדושה, אבל אל תגידי דברים לא יפים על אנשים כשאת בחברה. בטח שלא על אנשים יותר מצליחים ממך - זה יומרני. בטח שלא על אנשים פחות מצליחים ממך - זה אכזרי.

האנשים היחידים שאת יכולה לרכל איתם הם חברי אמת. איך תדעי מי חבר אמת?

א. הם יעזרו לך לעבור דירה (עד גיל 30, אחר כך זה לא לעניין לבקש).

ב. הם רוצים לפגוש אותך גם כשאת עצובה.

ג. הם לא פגשו אותך הערב לראשונה.

הרבה אנשים אולי יתנהגו כאילו הם חברים שלך, אבל הם לא. אני יודעת, זה קשה להעביר ערב שלם בחדר מלא אנשים שאת לא ממש מכירה. זה עוד יותר קשה כשכולם כל כך יפים ומוכשרים. את אף פעם לא היית מהאנשים האלה שנכנסים לחדר וכולם מייד מסתכלים עליהם, מהאנשים שמרגישים בנוח לדבר חזק ולדבר הרבה, ובחדר מלא באנשים את בדרך כלל משתתקת. החדשות הטובות הן שזו הדרך הכי בטוחה לזכות בכבודם. הכי ארוכה, כן, אבל גם הכי בטוחה. ככלל, האנשים הכי חכמים בחדר רוב הזמן שותקים.

ובכלל, כל הדעות האלה שיש לך על אמנות, על פוליטיקה או על אנשים? את עומדת לגלות שהן לא כאלה מוצלחות ואת תחליפי אותן בדעות אחרות. ואז שוב. יום אחד את תוכלי לשמוע את המוזיקה שאת אוהבת, לא את המוזיקה שאת חושבת שאת אמורה לאהוב. תוכלי לקרוא ספרים בלי לסמן וי ברשימה דמיונית בראש, תוכלי ללמוד בלי להתנצל שאת לא יודעת. את עוד לא בטוחה מי את רוצה להיות אז את מודדת שפה וצורות התנהגות, כאילו משהו מאלה בסוף ירגיש לך נכון ויידבק. בסוף את תפסיקי לנסות. מה שיישאר זו כנראה את.

גברים. אני יודעת שזה מאוד מטריד אותך כרגע, אבל בעוד 20 שנה פלוס מינוס העניין שלך בגברים יהיה בעיקר אקדמי - למה הם ככה? בגיל 45 יש לך את שלך, את לא מעוניינת באף אחד אחר ואת אוהבת אותו עד כדי כך שאת מוכנה לאסוף אחריו את החלוק מהרצפה כל יום. ואני מתכוונת כל. יום. מה שנשאר לך זה רק לעבור את השנים האלה והגברים האלה שבאמצע ולכתוב עליהם כמה שיותר שירים, תסמכי עלי בעניין הזה.

אני יכולה להגיד לך להירגע, אבל את לא תירגעי. אני יכולה להגיד לך להיות יותר נחמדה להורים שלך, אבל את לא תהיי. אני יכולה להגיד לך שיהיה בסדר, אבל לא יהיה. אחר כך כן יהיה, אבל כל האמצע שמה עומד להיות זוועה. אבל היי, את תעברי את זה ואז תדעי לנצח שאת יכולה. את תגשימי את החלומות שלך, אבל הם כבר לא יהיו החלומות שלך או שהם יתחלפו בחלומות אחרים. המון אנשים יגידו לך שאת גרועה. לפעמים הם יהיו צודקים. אבל נשיאת בית המשפט העליון פעם תקנה כרטיס ותבוא להופעה שלך, אז את כנראה לא כזאת גרועה, אחרי הכל.

אה כן, בקרוב יהיו מכוניות שנוהגות לבד. סטודנטים אמריקנים בעד חמאס עכשיו. ביבי עדיין ראש הממשלה! תהיה מלחמה. אבל מה אני נופלת עלייך, עזבי. את תהיי בסדר. וגם אני.