רוק סטאר: סטיבן מאצ'ט ניהל אגדות מוזיקה - והפך לאגדה בעצמו  

אפשר להגדיר את מערכת היחסים של סטיבן מאצ'ט עם לאונרד כהן כ"מורכבת", לכל הפחות. ההיכרות החלה כשאביו של הראשון, עורך הדין של תעשיית הבידור מרטי מאצ'ט, ניהל את המוזיקאי, המשיכה במגורים משותפים במשך ארבעה שבועות בלוס אנג'לס והולידה, בין היתר, את הסרט הדוקומנטרי "ציפור על תיל" שליווה את כהן ולהקתו בסיבוב ההופעות שלהם ב־1972. טור שהתחיל באירלנד והסתיים בהופעה אייקונית בירושלים.

את הסרט, שיצא באופן רשמי רק ב־2010 לאחר שכהן לא אהב את הגרסה הראשונית ודרש עריכה מחדש של חומרי הגלם (התוצר הסופי, אגב, הוקרן רק פעם אחת ואז נעלמו עקבותיו למשך קרוב ל־40 שנה), פותחת הופעה סוערת במיוחד בתל אביב. המוזיקאי מרגיש בה אבוד למדי, מנסה להמשיך לפעול בתוך טירוף ההמונים שמסביבו ולא נראה נהנה במיוחד מההמולה הכאוטית שנקלע אליה.

יותר מחמישה עשורים מאוחר יותר כהן כבר איננו אבל מאצ'ט, שהפיק את הסרט, דווקא משדר רוגע בעודו מביט מחלון טרקלין המלון שלו על חוף הים בתל אביב. בין קריירה בעריכת דין, ניהול שמות כמו פיל קולינס, ג'נסיס, בובי בראון או סנופ דוג וניסוח חוזי תקליטים לאגדות כמו הרולינג סטונס, הוא מנסה לחקור את סודות האנושות והיקום - מה שמביא אותו, שוב, לישראל.

• • •

הוא כתב שלל ספרים בנושא, באחרון שבהם - "להסיר את הלוט מעל פני התנ"ך: הקולוניזציה של כדור הארץ ויצירת האנושות" הוא מנסה להסביר את אלוהים כמקור הראשוני של אנרגיית החיים. וזה מחזיר אותו ללאונרד כהן, ולקשר המשונה שניהלו לאורך השנים.

"הכרתי את לאונרד, אתה יודע. הכרתי אותו ממש טוב" הוא אומר, משסיים לבהות בים. "בסוף שנות ה-60' אבי עבד בין היתר עם להקת הקינקס. הם ביקרו אצלי בבית ובאו עם מתנות. לי הם הביאו ספר בשם 'מרכבות האלים' (קלאסיקה ספרותית שכתב אריך פון דניקן אשר הטענה המרכזית בה היא כי מקורה של התרבות האנושית בביקורי חייזרים בכדור הארץ - ע"פ).

"'קח', הם אמרו לי. 'זה הספר שכל האנשים בגילך קוראים'. זה כל מה שהייתי צריך לשמוע, אז התחלתי לקרוא. זה היה ב-69'. התחלתי לחקור ולא יכולתי לצאת מזה. ככה לאונרד כהן ואני התחלנו לדבר. אבא היה המנהל העסקי שלו. לאונרד ואני היינו מדברים על אלוהים. ואז הוא כתב שיר בשם 'You Want It Darker' שהוא מעולם לא הוציא, אלא עד ממש לפני מותו. זה שיר שערורייתי".

זה שיר על המאבק שלו עם האמונה. מצד אחד הוא מדבר בו אל אלוהים ומשלים עם המוות הקרב. מצד שני הוא מטיח באל את הרוע שבעולם.

"באחת השיחות שלנו על אלוהים הוא אמר לי שאין אלוהים. עניתי לו 'לא, חייב להיות משהו', וזה הלב של כל הספרים שלי. הוא התקרב לאלוהים ככל שהזדקן".

פרשנות פופולרית אחת ל"הללויה" מנתחת אותו כשיר דתי.

"אולי זה יצחיק אותך, אבל 'הללויה' היה שיר שהוא ניסה לכתוב כשמצא את הגביע הקדוש. ואני יכול להגיד לך שהמשמעות האמיתית של השיר הזה היא שהגביע הקדוש הוא איבר מין נשי. זהו. שום דבר אחר. זו הייתה הברית הקדושה, לדעתו, כי דרך התעלה הזו מגיעים חיים. מגן דוד מורכב משני סמלים - זכר ונקבה. אני לא ממציא את זה, זה מה שזה. ובאמצע נמצאים אנחנו. זה המפתח לחיים. חיים פיזיים נוצרים מתוך הרחם הזה".

למה אתה חושב שהשיר מדבר על זה?

"הוא ניסה לכתוב אותו במשך תקופה ארוכה. השיר הזה עוסק בבחורה ספרדייה בשם גבריאל, שהייתה מתרגמת שירים ומחזות של פדריקו גארסיה לורקה. היא למדה כדי להיות נזירה. ויום אחד הוא נכנס למשרד שלי ואמר 'זהו, סיימתי את השיר'. ואבא שלי, שישב שם, אומר 'סיימת?' והוא עונה 'כן, סיימתי'.

"הוא התכוון לזה שהוא שכב איתה. נתקלתי בה לפני כמה שנים בקוסטה ריקה. היא הייתה נשואה והיו לה שם בית יפה וגסט האוס על המים. היא הייתה מאוהבת בו גם שנים על גבי שנים מאוחר יותר. היא לא יכלה לשכוח אותו, הייתה אובססיבית כלפיו. האם היא מודעת לכך שב'הללויה' הוא מקיים יחסי מין איתה ונכנס לגביע הקדוש שלה? אני לא יודע. אבל כשהוא היה מסתובב איתנו הוא היה הולך עם נשים אחרות ומשנה את המילים בהתאם.

"הוא שינה את המילים לשיר הזה לפי כל אישה שהוא יצא איתה. יש המון שורות ופסוקים שלא היו חלק מהשיר המקורי. ב-69', אגב, הוא גם הגיע לאוניברסיטת מיאמי ובילינו יחד. כל מה שהוא רצה זה לפגוש את הבנות. זה היה הקשר שלי איתו. הוא היה רודף נשים גדול. הוא עשה את זה כדי להתנקם, אני עשיתי את זה כדי לגלות אהבה. הוא הסתדר עם נשים אבל בסופו של דבר פגע בהן".

למה אתה חושב שהוא עשה את זה?

"אולי משהו לא היה בסדר בילדות שלו. הוא פשוט פגע בכולן והוא היה מודע לזה. תסתכל על המילים שלו. שאלתי אותו למה שתעשה את זה למריאן? הוא היה מחייך אלי ככה ואומר 'ובכן, היא לימדה אותי להיות אבא'. שאלתי אותו 'נו, ומה קרה עם זה?'. אז הוא ענה 'אני לא יכול להיות אבא לילדים שלי'. אז למה יש לך אותן? אז היינו יושבים, דנים בנשים, בכל מני נושאים. והוא אמר לי שהוא לא האמין באלוהים היהודי".

זה השתנה מאוד בשנותיו האחרונות.

"נפגשנו שוב ב־2007. בשלב מסוים הוא אמר שהוא צריך ללכת לבית כנסת. שאלתי אותו 'אתה הולך למקדש יהודי? מה קרה לכל השיחות שלנו?' והוא ענה לי 'אני משפר את מצבי, רק למקרה שבאמת יש אלוהים יהודי'. דרך אגב, אתה יודע איפה ישו הועלה על הצלב?".

• • •

גולגולתא, על פי הברית החדשה, אבל זה לא באמת רלוונטי לסיפור. לא שזה מפריע למאצ'ט, 70, להחליף נושאים ולהשחיל אנקדוטות נטולות קונטקסט ברור (לפחות לא מהסוג שקיים מחוץ לנרטיב הסיפורי שלו) בכל משפט שלישי שיוצא מפיו.

כל שאלה שהוא נשאל מוליכה לאינסוף שבילים ופיתולים, בדרגות הקשר משתנות לתשובה הכללית. כל סיפור מעיר זיכרון, כל עמוד מציע לינקים ופותח עוד חמישה טאבים במנוע החיפוש שהוא מוחו הקודח. בקצב שתואם את מהירות החלפת האהבות של לאונרד כהן הוא מדלג בין סיפורים על הימים בהם שימש כרואה החשבון של "תקליטי האחים וורנר", כשבשאר הזמן עבד בחברת התקליטים של המפיק (ולימים הרוצח) האגדי פיל ספקטור.

כשלא עסק באלה חקר את ההיסטוריה של, ובכן, הכל: מעשיות בראשית מתחברות לסיפורים על ג'נסיס הלהקה, סיפור על נסיעה עם ג'יימס בראון בקאדילק פתוחה מלאת תקליטים בעודו בן 14 מתמזג עם חוויות שלו עם אנשי ק.ג.ב. בין פיל קולינס, E.L.O ובלאק סבאת' צצים פרטי טריוויה אודות נפוליאון, הסנה הבוער ומלחמת ויאטנם. ובאמצע בודהיזם, אפרו-אמריקנים, מאכלים מהונדסים גנטית, אלכימיזציה של המחשבה, קונדליני יוגה וההבדלים בין ספר המתים הטיבטי ובין זה המצרי. עם ביוגרפיה שקופצת בין קובה, מקסיקו, רוסיה, ארה"ב, בריטניה ובוליביה, אפילו הניסיון להבין מה מביא אותו לישראל עובר דרך מאדים (ככוכב לכת נשי), ד"ר ז'יוואגו, הסופרברול בטמפה והפדרל ריזרב ("ההונאה הגדולה ביותר שידעה האנושות").

• • •

הוא מגדיר את עצמו היסטוריון. אדם שלצד עבודה במשך חמישים שנה בתעשיית הבידור האמריקנית וניהול אגדות מוזיקליות מהסוג שהוזכרו כאן, חוקר את סודות העולם. למען האמת ניכר שבשלב זה של חייו, יותר משמעניין אותו לספר על האופן בו תרם להקלטת הקלאסיקה "Solsbury Hill" של פיטר גבריאל ("התאהבתי בשיר הזה, יש בו משהו רוחני. הוא מדבר על להסתכל על הציפורים ולהבין את המסר שלהם") הוא מעדיף לדבר על האופן בו הפירמידות נבנו, לחקור טקסטים עתיקים, לשלב מדע ברוח וללהג בדבר תרבות בני המאיה. היום הוא מבלה את זמנו בעיקר בנדודים ובכתיבת ספרים שעוסקים בתובנותיו אודות כדור הארץ ומקורות האדם. במסגרת המסע שלו הוא, כאמור, הגיע גם לישראל. וגם סביב זה יש סיפור.

"באתי לישראל בפעם הראשונה באפריל 2018 כי הוזמנתי לכנס על יצירתיות ועל תעשיית המוזיקה", הוא מסביר. "חשבתי לעצמי 'לעזאזל, אף פעם לא הייתי שם' ,אז באתי לכאן. באותו הזמן הייתי צריך להוציא את הספרים הרוחניים שלי, כך שישראל היתה המקום האחרון שרציתי להגיע אליו. לא רציתי להתבלבל מהדיבור שיש כאן על 'אלוהים בחר בנו ולא באף אחד אחר'.

"עשיתי מוזיקה בכל העולם, אולי במאה טריטוריות. הפקתי כמויות של מכל סוג - אפריקאית, מערבית, ועל ידי הפקת מוזיקה אני לומד מי אתה. אני לומד את האנרגיה שלך, מה מניע אותך, במה אתה מאמין, למה אתה סוגד. למדתי על דת הנשמה, למדתי את הדת ההינדית. למדתי את בני המאיה האצטקים ואת האולמקים במקסיקו.

"אז רציתי לבוא לכאן ולראות מה קורה עם ישו והמשיח והיהודים וכו'. רציתי לחוות את זה. יש לי חבר שהתיידדתי איתו בקובה, והוא היה רופא השיניים של מלך ירדן. הכרנו כשלא נתנו לו להיכנס במעבר הגבול לארה"ב. עמדתי מאחוריו ואמרתי לו 'אני עכשיו עורך הדין שלך, אני אכניס אותך'. הצלחתי להכניס אותו למדינה, לא האמנתי למה שהם עושים לו, והוא הציע לי, במידה ואבקר יום אחד בישראל, שאבוא לראות אותו. אמרתי לו שייזהר, כי מי שמכיר אותי יודע שכשמזמינים אותי אני בא".

זה נשמע כמו התחלה של סיפור.

"ביליתי בישראל ארבעה ימים ואז נסעתי לירדן. נסעתי על אוטובוס פלשתיני ולא היו לי אישורי המעבר המתאימים. זה היה קומי, הלוואי שזו הייתה סצנה מסרט. אז ניסו לזרוק אותי מהאוטובוס ולהגיד לי 'אתה לא פלשתיני'. עניתי 'אתם לא יודעים את זה!'

"בכל מקרה, על האוטובוס השלישי הצלחתי לעלות ואז הגעתי לגבול ירדן ולא הייתה לי חותמת נכונה, כי הגעתי דרך תל אביב. התקשרתי לחבר שלי, רופא השיניים של המלך. הוא הצליח לגרום לכך שיכניסו אותי. ביליתי שם כשבעה ימים, כך שלא הספקתי לראות את ישראל. חג ההודיה החלטתי שאחזור לכאן, כי רציתי לסיים את הספר שלי".

נשמע כמו חוויה שחלקים ממנה לא בדיוק נעימים.

"אין לי פחד, אחרת לא יכולתי לעשות את מה שעשיתי. גם נסעתי לעזה בפעם האחרונה שהייתי כאן וזה היה בלגן. למה זה היה בלגן? כי הם אמרו לי שאני לא יכול להיכנס לשם, ובזמן הזה יורים לי כדורים מעל הראש. ואתה יודע, זה מלחיץ, אבל יש לי תמונות נהדרות. מתישהו הבנתי שהתפקיד שלי בחיים הוא לטייל, ללמוד ולחוות, כי אני אוהב אנשים. אני מאמין באנרגיה. אני מאמין שאנחנו אנרגיה שחיה בגוף פיזי. אתם יכולים להתווכח איתי כמה שאתה רוצה. אני מאמין שישו הוא הדבר הגרוע ביותר שאי פעם קרה בעולם. לפני כן האמנו באנרגיה של אהבה, ופתאום, בום, עכשיו משיח שמשרה אנרגיה של שליטה".

• • •

בין שלל הדמויות שפגש הוא גם נתקל בלא מעט טיפוסים מהסוג המפוקפק יותר. אל אחד מהם רבים מסיפוריו והוא הוא דון ארדן, סוכן ומנהל מוזיקאים בריטי שהיה ידוע בשיטות העבודה האגרסיביות והלא-לגמרי-חוקיות שלו, דבר שהקנה לו את הכינויים "אל קפונה של הפופ" ו"הסנדק האנגלי".

הוא ניהל אמני ענק כמו ריצ'ארד הקטן, אייר סופליי, ג'רי לי לואיס ובלאק סבאת' - הרכב שהוביל אוזי אוסבורן, אמן עמו עבד מאצ'ט בהמשך. "אוזי ושרון (אוסבורן) בני זוג ושותפים עסקיים. שרון היא למעשה בתו של דון ארדן", הוא מספר.

"הוא היה סוג של מאפיוזו. הוא היה בשותפות עם עוד שני אנשים: פיטר גראנט ופטריק מיהן. הם פירקו אותה בגלל כסף וכל אחד מהם יצא ממנה עם אמנים אחרים. גרנט יצא עם היארדבירדס, שהפכו ללד זפלין; דון יצא עם ELO ומיהן קיבל את בלאק סבאת'. ואז סבאת' פיטרו אותו.

"דון אהב אותי כי אין בי פחד, והוא אני די התקרבנו. הוא ריתק אותי, בגלל שהחברה האמיתית הראשונה שלי, סבא שלה היה אחד מראשי המאפיה בניו יורק. הבחור הזה לקח אותי תחת חסותו, גם אחרי שנפרדתי ממנה. מה שמו של הבחור רואה החשבון של המאפיה. זה שהגיע לישראל בשלב מסוים".

אתה לא מדבר במקרה על מאיר לנסקי?

"מאיר לנסקי! הייתי הולך איתו למסלולי המרוצים. הייתי מתקשר לאבא שלי, שהיה צועק עלי 'מה אתה עושה? יצא מדעתך!'. הוא חשב שאני משוגע. אבל בכל מקרה, הבחור הזה לימד אותי על המאפיה. הוא אמר לי שאם אתה לווה מהם, אתה מצטרף לצוות שלהם. כל עוד לא תצטרף לצוות שלהם, אתה רק עוד אזרח. בקיצור דון ואני התקרבנו מאוד. אז תחזור למה ששאלת".

לך תזכור, אז אשאל את זה: אתה עורך דין בהכשרתך, ניהלת אמנים, ניסחת חוזי עתק ופעלת בתעשייה מאוד צינית. איך זה משתלב עם העניין הרוחני בחייך?

"אני מכיר את המשחק. אתה רוצה לשחק דמקה? הנה דמקה. אתה רוצה לשחק שחמט? הנה שחמט. אבל מה שאני עושה זה שמעולם לא החזקתי אף אחד בחוזה. אם אתה לא רוצה להיות השותף שלי, אתה לא חייב. למדתי והתמחיתי במשפטים. אני מגן עליך. אתה יודע שזה כל מה שאני רוצה לעשות. קשה להבין את זה ואף אחד לא באמת הבין את זה.

"אבל לצד כך גם למדתי מטפיזיקה כל חיי. אנשים מסתכלים עליי וחושבים 'איך יכולת להיכנס להרי ההימלאיה ולהיעלם?'. יצרתי עולם של מוזיקה, אומנויות וריקוד, שנתן לי רישיון ללכת לכל העולם ולפגוש אמנים שונים. אני שומר על עצמי. אני כמו ג'וק. אני לא יכול לרוץ כמו פעם, אבל רצתי כל חיי".

shishabat@israelhayom.co.il