מסך עשן: תעשיית הטלוויזיה מתקשה להתאושש מהמכה שהנחיתה המלחמה

כשבוחנים את מקומה של תקשורת ההמונים בהיסטוריה של מלחמות ישראל, קשה לא לשים לב לתופעה מעניינת: בעבר נהגו לאחד שידורים של תחנות רדיו שונות - ואף מתחרות - במטרה להקל על הציבור ולהעביר לידיעתו מסרים אחידים. כך נעשה במלחמת יום כיפור ב־1973, וגם במלחמת המפרץ בתחילת 1991, כשגלי צה"ל ורשות השידור (קול ישראל) שידרו יחד במתכונת "אולפן משותף".

נכון, אלה היו ימי טרום הטלוויזיה המסחרית בארץ, ומדובר היה בתחנות שידור ציבוריות, אבל מי מסוגל להעלות כיום על הדעת תסריט שבו מגישי הערוצים 12 ו־14, למשל, יתכנסו באולפן אחד וישדרו זה עם זה לאורך כל ימי המלחמה?

מעבר לתחושת איחוד העם בשעה קשה, לאיחוד של ערוצים בשעת חירום נלווית גם משמעות כלכלית: המהלך יכול לסייע לגופי השידור להתחלק בנטל העשייה וההוצאות. אך במציאות שלנו, כאמור, מדובר בתרחיש דמיוני. כל ערוץ טלוויזיה מתמודד עם השפעות המלחמה בכוחות עצמו, לפי האג'נדה שמובילה אותו, עם הטאלנטים שברשותו ועם הברוך הכלכלי שמתנפח ככל שמצב החירום מתארך.

מצד אחד, הצפייה בטלוויזיה נמצאת בתקופת שיא. קשת רשמה 30% בערב של 7 באוקטובר, ובהמשך התייצבה על 24% בממוצע למהדורה שלה. חדשות 14 ו־13 נעו בין 7 ל־9%, ולאחרונה החלה מגמת התחזקות הדרגתית של 13 - כנראה על חשבון מספרי הצפייה המתכווצים של כאן 11.

אובדן הצופים בתאגיד נעוץ במקורו בעובדה שמערכת החדשות של הערוץ נחשבה תמיד נקודת החולשה שלא מושכת רייטינג, בטח ביחס להצלחה של מחלקת הדרמה ושל השידורים המיוחדים. עם זאת, אף על פי שאין צופים, התאגיד, שמפעיל פלטפורמת שידורים בשפות שונות ובמגוון ערוצים ותחנות רדיו, נמצא דווקא במצב היציב ביותר - בזכות היותו שידור ציבורי עם תקציב ממשלתי.

העלייה הדרסטית בצפייה בטלוויזיה קצת פסחה על ערוץ 14, שלא הצליח להתחזק למרות מצב החירום. הוא אמנם היחיד שמשדר 24/6 (בלי שבת), גם בשבוע השלישי של המלחמה, אבל הוא ממשיך לבסס את רוב שידוריו על פאנלים מתישים ועל אירוח דעתנים, ונדמה שפספס הזדמנות למשוך אליו קהלים חדשים. לעומת המתחרים, 14 הפעיל פחות עמדות שידור ופחות כתבים בשטח, והשקיע במינימום כתבות מגזין.

לעומת זאת, בערוצים 12 ו־13 משוכנעים שהמלחמה והדרך שבה הם משדרים אותה חיזקו ושיפרו את התדמית שלהם בקרב חתך צופים שנטש אותם בעבר.

הערוצים המסחריים היו הראשונים שהבינו את ממדי הקטסטרופה באותה השבת השחורה. כשתושבי הדרום התחבאו בבתיהם מהמחבלים ששרצו בחוץ, ואיש במשטרה, בצבא או בממשלה לא ענה לקריאות המצוקה שלהם - הם התקשרו לבקש עזרה מתמיר סטיינמן ומאלמוג בוקר, עדכנו את דני קושמרו על בני משפחתם שנחטפו ושלחו מיקומים בווטסאפ לאדווה דדון כדי שתחלץ אותם ממסיבת המוות ברעים.

אין מגיש שלא הזיל דמעה, בכה או נשנק בשידור. הטלוויזיה חיברה, הרגיעה, הפעילה, צבעה את מטרות המבצע - והיא מקפידה עד היום להשאיר בתודעה את נושא החזרת החטופים הביתה.

גל השידורים הפתוח היה הזדמנות לנסות שילובי הגשה שתוכננו עוד לפני המלחמה. המצב הקפיץ את הוצאות חדשות 12 ב־300 אלף שקלים ביום, וגם בחדשות 13 מדווחים על תוספת של מאות אלפי שקלים ביום להוצאות הסיקור

אלף אנשי צוות בחירום

אבל עוד כמה אפשר לצפות בחדשות? אט־אט הטלוויזיה מחפשת חזרה לשגרה כלשהי, בכפוף להתפתחויות התמרון הקרקעי, לכמויות ההרוגים, חלילה, להתלקחות בחזית הצפון ולאירועים נוספים שלא ניתן לחזות מראש.

נכון להיום, גופי השידור לא מסוגלים לתכנן את הלוח קדימה. "כל הזמן צריך לתת מענה לשוטף, מה ואיך משדרים היום", מסביר גורם באחד מהערוצים. "בו בזמן צריך לחשוב קדימה, וזה מסובך, כי אי אפשר להעריך מה יהיה ואיך המדינה תיראה בעוד חודש. והכל במצב של אי־ודאות כלכלית".

בשבועיים הראשונים לא שודרו פרסומות, מה שסגר מיד את הברז המרכזי של ההכנסות. ואם זה לא מספיק, הרי שכל הערוצים עברו למתכונת שידורי חדשות 24/7 שנמשכה קרוב לשבועיים, עד שהצטמצמה ל־20 שעות שידור רציף ביום ומבזקי לילה. הכל מוכרח להיות בשידור ישיר, וכדי לבצע זאת ולהשתלט על רצף האירועים היה צורך להגדיל אמצעים ותקציבים במיליוני שקלים. לשם כך תוגברו אנשי מטה ושטח, נוספו כתבים, מפיקים ותחקירנים, נפתחו עמדות שידור נוספות וגויסו עוד עוזרי הפקה, כתבי מגזין, צלמים, עורכים ועוד.

אופרציית החדשות של התאגיד יותר מורכבת מהערוצים המסחריים כי היא כוללת ערוצי טלוויזיה בשתי שפות ושלוש תחנות רדיו. לפיכך, נזקקו שם לכמות כפולה של כוח אדם ומשאבים. גורם בחטיבת החדשות סיפר: "הצוותים מקבלים את התמיכה הלוגיסטית בציוד מיגון, הסעות, ארוחות, ציוד שידור נוסף ותמיכה נפשית.

חטיבת החדשות של כאן איבדה את העיתונאית איילת ארנין ז"ל, שעבדה בשנה האחרונה כעורכת במהדורה המרכזית. היא נרצחה במסיבה ברעים ולפני מותה הספיקה ליצור קשר עם הכתב הצבאי, איתי בלומנטל, ולדווח לו על חדירת המחבלים.

בחדשות 12, לדוגמה, עובדים במתכונת החירום כמעט אלף אנשי צוות, והמעטפת התרחבה ביותר מ־30%. לצורך תפעול שוטף רכשה החברה ציוד בכ־400 אלף שקלים, כולל השקעה במיגון אנשי השטח עם אפודים וקסדות ורכישת מיגוניות בכמיליון שקלים עבור האולפנים ועמדות השידור. מדי יום מפעילים בחדשות 12 בין חמש לעשר עמדות שידור שונות, עם כתב, מפיק שטח וצלם.

בשורה התחתונה: עלות ההפעלה של יממת שידורים מלאה במהלך המלחמה הקפיצה את ההוצאות של חדשות 12 ב־300 אלף שקלים ביום. כדי לנסות להוריד עומס מחברת החדשות, מסייעים בעבודה גם אנשי תוכן והפקה מקשת - ביניהם, למשל: ניב רסקין, יואב לימור, נסלי ברדה, ארז טל, אברי גלעד, נדב אייל, אוהד חמו וכל מערכת "עובדה".

גל השידורים הפתוח היה הזדמנות לנסות שילובי הגשה שתוכננו עוד לפני המלחמה. למשל - עמליה דואק ועופר חדד, שמגישים יחד בצהריים, או נדב אייל ואוהד חמו, שקיבלו תוכנית משותפת. החיבור המתבקש בין ארז טל לאברי גלעד היה כמעט קוסמי, והתוכנית הלילית שלהם מספקת לקשת עניין ציבורי ורייטינג.

גם בחדשות 13 מדווחים על תוספת של מאות אלפי שקלים ביום להוצאות סיקור המלחמה. נעשה גיוס של עשרות עובדים לתפקידים מרובים, תפעול יומי של חמש עד עשר עמדות שטח, הלנה של צוותים בבתי מלון ברחבי הארץ, ואפילו מימון לינה במלון בנווה אילן בשביל כאלה שעובדים מסביב לשעון. כמו כן, בחדשות 13 השקיעו בבנייה של מיגון חדש לאולפנים שלהם בנווה אילן, בהעסקת מאבטחים ובקניית ציוד הגנה.

ברשת 13 תכננו להשיק אחרי החגים את רצועת שישי בערב עם נטעלי שם טוב, שערקה מערוץ 12. המלחמה היתה הזדמנות לבחון את האלטרנטיבה החדשה ל"אולפן שישי" של המתחרים מקשת, אך ברשת העדיפו להפקיד בידי שם טוב שעתיים יומיות אחר הצהריים - גם כדי למלא חורים בלוח השידורים, וגם מתוך אמון שביכולתה להחזיק שידור חי ולראיין בצורה רגישה וביקורתית. בכך ייבנה, לפי הערוץ, החיבור הראשוני בינה לבין הצופים.

עוד התאמות שנעשו ב־13: רביב דרוקר התגלגל בחזרה למשבצת שלפני המהדורה המרכזית וגיא לרר חזר לשעות הלילה. בגזרת הלייט־נייט ניסו חיבור בין צביקה הדר לאליעד נחום, שעלה בלי פיילוט ובלי הבנה מה עליהם לעשות. הקהל לא ממש הגיע. "אנחנו מפריחים בלוני ניסוי ורואים תוך כדי תנועה מה עובד ומה לא", מסביר כל מי שמדברים איתו כעת בענף.

מפיק הטלוויזיה יואב גרוס מנתח: "ההמתנה הזאת, לקראת משהו שאולי עלול לקרות בקרוב, מייצרת מצב מתמשך של חוסר ודאות. ענף הבידור הוא תמיד הראשון שמתגייס לטובת המצב בשעת החירום - וגם האחרון שיוצא ממנו. כיום שוק האמנים ושוק הטלוויזיה נמצאים באפס פעילות. אמנים מופיעים בחינם בכל מיני מקומות, ורוב ההפקות נעצרו.

"הפלטפורמות מתחילות להבין ולהיערך לסיטואציה, ולהבנה שאי אפשר לשדר כל היום חדשות. הכתבים כבר קורסים פיזית, ולא מסוגלים יותר להחזיק שידור. גם הציבור כבר פחות רוצה את זה. רואים את הירידה במספרי הצופים. אנשים רוצים לצרוך גם תכנים אחרים".

לפי ההערכות בענף, הערוצים המסחריים הפסידו עשרות מיליוני שקלים מאז פרוץ המלחמה (הנתון הרווח הוא 50 מיליון). מעולם לא היה מצב שבו הופסקה למשך שבועיים כל פעילות הפרסום בארץ, שמהווה את הנתח הגדול ביותר בתזרים ההכנסות של הערוצים. גם מקורות הכנסה צדדיים, כמו תוכניות נישה שמתבססות על אייטמים מכורים של תוכן שיווקי ("הדוח היומי", למשל), ירדו מהאוויר, והעבודה עליהן נעצרה.

"יש בור כלכלי שגדל מיום ליום, ואין שום אופק. אין תוכנית עבודה מה צריך לעשות בסיטואציה כזו, כי מעולם לא היינו במשהו דומה קודם לכן", מתאר גורם בכיר באחד מהערוצים. "אתה גם לא יודע לאמוד את עוצמת הטראומה שהדבר הזה השאיר אצל הישראלים. אילו תכנים יתאימו לשידור בעוד כמה שבועות או חודשים, ומה לא. בעתיד הקרוב זה יהיה בעיקר אקטואליה רכה, או אסקפיזם של good time".

נגרוף קולות כמו אוקראינה?

לכולם ברור שלא הכל אפשר לשדר, ושלא הכל יוכל להמשיך כרגיל. יומיים אחרי המתקפה הרצחנית של חמאס היתה אמורה לעלות בכאן 11 סדרת הדרמה "המזח", שמגוללת את סיפורו של מוצב צה"לי במלחמת יום כיפור שנופל בשבי המצרי. לא בטוח שקהל ישראלי יהיה מסוגל לעכל תכנים מסוג זה בשנה הקרובה בלי לחוות פוסט־טראומה.

מאותה הסיבה החליטו ב־HOT לעצור באמצע העונה את המשך שידור סדרת האקשן האלימה "משמר הגבול". שידור הפרקים נעצר לשבועיים, והוא חוזר השבוע.

אותה הדילמה קיימת גם במשרדי רשת 13, שתכננה להקרין החודש עונה של "אבודים" שמלווה את צופית גרנט בחיפושיה אחרי נעדרים במלחמה באוקראינה. גם סדרת הדוקו־ריאליטי "הפליליסטיות", שמתעדת עורכות דין המייצגות עבריינים בכירים, נבלעה בינתיים לחור שחור. הסיטקום "יניב" ירד מהאוויר, והוקפאה השקת הריאליטי המושקע "פקין אקספרס", שכבר ערוך ומוכן לשידור - אבל אין תכנון לשדר אותו בקרוב.

צילומי "משחקי השף" נעצרו באמצע, וגם העבודה על "סטאר אקדמי" (ריאליטי שירה בהנחיית נועה קירל), שיועד לעלות בערוץ 13 בעוד כחצי שנה, הוקפאה לעת עתה.

"הישרדות" היתה אמורה להתחיל לצלם עונה בדצמבר, אך הדבר צפוי להידחות. על השלכות המלחמה על הטלוויזיה אפשר ללמוד מהעובדה ששני מתחרים שנבחנו לעונה הנוכחית, ושהיו מועמדים להשתתף בה, כבר אינם בין החיים.

ב"בואו לאכול איתי" (כאן 11) נאלצו לבטל את צילומי שבוע הדרום של העונה הקרובה, שתוכננו להיערך החודש, ונאלצו להתאים מחדש את הלו"ז. אותו הדבר קרה בצילומי "המפקדת" בתאגיד, ובדרמות נוספות.

קשת עצרה את צילומי "מאסטר שף", "מונית הכסף", "המטבח המנצח VIP" והסדרה החדשה של חנוך דאום, כמו גם הפקות אחרות שנמצאות בפיתוח ורצועות קבועות כמו גלית ואילנית, גיא פינס ועוד.

על מדף הסדרות שמוכנות לשידור מחזיקה קשת את הריאליטי החדש "הבוגדים", משחק חברתי בהנחיית אסי עזר ורותם סלע, ואת סדרת הדרמה "הראש" (שנמכרה לנטפליקס), בכיכובו של יהודה לוי בתפקיד ראש שב"כ המתמודד עם בוגדים בתוך ארגון הביון הישראלי. שתיהן לא בהכרח מתאימות למצב, ועלייתן לשידור נדחתה לזמנים טובים יותר.

מנגד, כך מספרים בערוץ, הם חושבים ללא הרף על דרכים לייצר תוכן שמותאם לישראל של אחרי 7 באוקטובר. פרויקטים שונים נמצאים על הפרק ונבחנים מדי יום מחדש. למשל - אחרי שצילמו מערכון עם יובל סמו בתפקיד נהג המונית אשר שמסיע חיילי מילואים, וראו שבלון הניסוי התקבל בחיוב, הוחלט לשדר השבוע תוכנית מיוחדת של "ארץ נהדרת" מותאמת למצב.

אך לא הכל יכול להידחות לזמנים אחרים - יש תוכניות עם דדליין לוחץ. עד מארס הקרוב מוכרחים לבחור מי ייצג את ישראל באירוויזיון, שיתקיים בשבדיה במאי 2024. על סמך תקדים המלחמה באוקראינה, שהבטיחה לאוקראינים את הניצחון לפני שנה וחצי, ישראל מדורגת כרגע במקום הראשון בטבלאות ההימורים - עוד לפני שנבחרו בכלל השירים. על הזדמנות כזו לא כדאי לוותר.

הנציג השנה אמור להיבחר דרך הריאליטי "הכוכב הבא לאירוויזיון". מכיוון שבתקופה הקרובה לא ניתן יהיה לשדר ריאליטי רגיל, בימים האחרונים אנשי קשת וטדי הפקות ניסו לפצח פורמט שיתאים למצב הרוח הלאומי. ייתכן שכבר בשבועיים הקרובים תשודר תוכנית ניסיון כזו, במתכונת מצומצמת ופחות בידורית, ולפי תגובת הצופים יבוצעו התאמות והחלטות לגבי המשך העונה.

בתאגיד השידור הציבורי הרימו בתחילת השבוע יום התרמה, שנחתם במופע מוזיקלי מושקע בהשתתפות אמנים ובאיסוף של 8.5 מיליון שקלים לטובת יישובי הדרום. כמו כן, בכאן העלו תוכנית בהגשת עמרי אסנהיים, השתמשו בקובי מידן ובשי שטרן, צילמו תוכניות מיוחדות של "זמן אמת" והחזירו מפגרה את חבורת "זהו זה!".

המפיק יואב גרוס: "למצב יש השלכות מרובות על התעשייה. אנחנו מנסים ללהק עכשיו שחקנים לסדרה על דרוזים, וזה בלתי אפשרי היום ללהק שחקנים ערבים. הם מקבלים באופן קבוע איומים לא לקחת תפקידים בסדרות ישראליות"

בשבוע הבא תחזור תוכנית הסאטירה "מה שתגידו", ששובה הוקדם לרגל המצב; ובמוצ"ש תשודר "גואטה בדרך" - חצי שעה של יגאל גואטה נפגש עם אנשים בזמן מלחמה, מנסה לפתור להם בעיות ומבקר את גיבורי השבוע. בו בזמן, בתאגיד הוציאו לעבודה פרויקטים דוקומנטריים הקשורים למלחמה.

עלייה בכמות התכנים לילדים

כמו החדשות, יש עוד ז'אנר טלוויזיוני שזוכה לחיזוק בתקופה הזו - תוכניות הילדים.
בשל המצב, קיימת דרישה מוגברת לתכנים שיעסיקו ילדים מול המסכים, וכתוצאה מכך כאן חינוכית משדרים אולפן יומי מדי בוקר, ובמקביל ארגנו מפגשי זום עם כוכבי התוכניות. בערוץ הופ! הפיקו תכנים מותאמים לגיל הרך שעוסקים במצב.

"הדרך הכי טובה שלנו לעזור כרגע היא לספק לילדים הפוגה קלה במהלך ימי הלחימה", אומר עומר מנור, מנהל כאן חינוכית. "השבוע העלינו עונה חדשה של 'שלי הכובשת'. כל הסדרות האחרות נמצאות כעת בשלבי עריכה, בשביל להיות מוכנות לשידור בזמן. אנחנו ממשיכים עם משדרי האולפן החי עבור ילדים שאין להם מסגרת לימודים. כמו כן, אפשרנו לחברות הכבלים, הלוויין והסטרימינג לעשות שימוש חינם בתכנים נבחרים של הערוץ בתקופה זו".

גם בחברת yes שמו דגש על תוכני הילדים. הם ארגנו מחדש את קטגוריות הילדים ב־VOD, פתחו לצפייה חינמית סרטים מבוקשים ("הארי פוטר", למשל) והגדילו את מבחר התכנים שמותאמים לצפייה משפחתית.

"מובן שבהתחלה הדגש היה על הילדים", מספר יקי ז'אק, העורך הראשי של yes ומנהל אגף פרוגרמינג. "דאגנו לנקות את המסך, להתאים למצב את התכנים המומלצים ב־VOD ובערוצים, להסתיר או להוריד סרטים וסדרות אקשן שעלולים לעורר טריגרים.

"פתחנו את ערוץ 'yes ביחד', שמשדר מופעי מחווה ותרבות ישראלית. אנשים מעדיפים אסקפיזם מעולמות הטוב, תוכן רומנטי וכו'. כל ההפקות שלנו ממשיכות להצטלם כרגיל, כי הן פחות קשורות למצב - למעט 'הגולדשטיינים', דוקו־ריאליטי שמלווה את ניקי גולדשטיין ושהמשיך לעקוב אחריו כשנסע לשמח חיילים ופצועים. הכל עניין של תזמון, לדעת מתי הזמן הנכון לשדר כל דבר".

המלחמה, כאמור, גרמה לעלייה בשיעורי הצפייה של משדרי החדשות, אך בו בזמן נתוני הצפייה ב־VOD של ספקיות התוכן השונות רשמו צניחה משמעותית בשימוש. לדוגמה - בזק דיווחה על ירידה של 24% בצריכת נטפליקס בקרב לקוחותיה החודש.

"יהיו הרבה סרטי תעודה"

איך תיראה הטלוויזיה ביום שאחרי ההלם? נכון לעכשיו אין מי שמוכן להתנבא. היא תעבור אבולוציה כלשהי, זה בטוח, ועובדים רבים בתעשייה יצטרכו להתמודד עם פוסט־טראומה ועם אירועים וסיפורים מזעזעים שחוו תוך כדי עבודתם.

יש כאלה שמנסים למהר לטפל. בחדשות 12 בנו מעטפת סיוע נפשי עבור כל עובדי החברה, ושכרו פסיכולוגים שנמצאים במערכות בנווה אילן ובתל אביב, שזמינים מסביב לשעון עבור כל מי שחש צורך בעזרה נפשית. ב־13 הביאו מנטורית שנמצאת בזמינות מלאה ונותנת סיוע לעובדים, ובנוסף גורם מקצועי חיצוני מעניק לעובדים שיחות זום קבוצתיות ואישיות ככל שנדרש.

אלמוג בוקר, כתב הדרום בחדשות 13, כתב בפייסבוק: "בכל לילה אני מתפרק. סיוט. נרדם לשעה, ואז מתעורר עם התקף חרדה נוראי. אני קם מזיע, מבועת. חזרתי לדבר עם איש מקצוע, וזה עושה פלאים. אל תתביישו, זה מציל חיים. לכו לטיפול".

בשעה שבאגפי החדשות עובדים ללא הפוגה, יש טאלנטים מסוגים שונים שטרם חזרו למסך, ועדיין לא הוחלט כיצד להשתמש בהם - גיא פינס, פאולה וליאון, גלית ואילנית, אסי ורותם, איל ברקוביץ', לירון ויצמן, גיא זו־ארץ, טילטיל ורבים אחרים.

בעוד הכתבת חן זנדר חזרה לעבודה מלאה בחדשות 13 מייד אחרי שקמה מהשבעה על אחותה, נועה ז"ל, שנרצחה בטבח - בערוצים מספרים על טאלנטים שביקשו דווקא להתרחק מהמסך, מכיוון שהם לא מרגישים שביכולתם לשדר בתקופה הנוכחית.

אורי צרור, בעל משרד יח"צ ומשפיענים, מעיד על תקשורת יומיומית מול הערוצים: "יש לי מיוצגים שהיו אמורים להנחות ולהשתתף בריאליטי, וכרגע הכל בספק. צריך עכשיו בעיקר תוכניות שיביאו מסר של עידוד ותקווה, אבל בסוף גם האסקפיזם והריאליטי יחזרו. זה יקרה בקרוב".

ההקפאה של השוק הובילה לכך שחברות הפקה חיצוניות בחרו להוציא את העובדים שלהן לחל"ת, לפחות עד שהעניינים יחזרו לשגרה. כמה זמן זה ייקח? בתעשייה יש מי שמעריכים שפרויקטים צפויים להידחות בערך בשלושה חודשים, אם לא יותר.

"יש חוזים, וצריך להמשיך לעבוד", אומרת שולה שפיגל מ"דנה ושולה הפקות", מפיקת סדרות, סרטים ופרויקטים מיוחדים. "כמעט מייד מצאנו עובדים ומתנדבים, וחזרנו לעבודה רגילה, כי יש מחויבות. כל פרויקט נבחן לגופו של עניין במציאות של אנומליה. למשל, אנחנו ממשיכים כרגיל לערוך את העונה השלישית של 'טהרן', כדי לסיים אותה בזמן.

"יהיו בקרוב הרבה סדרות וסרטי תעודה. כבר יצא מכרז ראשון של התאגיד לפרויקטים שקשורים באירועים. תפקידנו כיוצרים הוא לבטא את זה. יש לנו מחויבות לתת ביטוי למה שקורה סביבנו. הפרספקטיבה שלנו כרגע מצומצמת. בעוד חצי שנה ושנה העדויות יהיו שונות. אנחנו נהיה שם ונספר את הסיפור".

המפיק יואב גרוס מגלה כי הפסיד מאות אלפי שקלים, מכיוון שנכפה עליו להפסיק את צילומי העונה של "היהודים באים", שעתידה תלוי כעת באוויר. "הקפאתי את כל ההפקות שלי, למעט אחת", הוא מעדכן. "נשארו לי תשעה ימי צילום של הסדרה 'שנות ה־90', וכל הסט כבר בנוי ועובד. לעצור ולפרק הכל יעלה יותר מדי, אז העדפתי לקנות מיגונית רק כדי שאוכל לסיים את הצילומים האלה בזמן ובשלום.

"למצב יש השלכות מרובות על התעשייה. למשל, אנחנו מנסים עכשיו ללהק שחקנים לסדרה על דרוזים שיצר רועי עידן, ואי אפשר היום ללהק ערבים לסדרות. זה בלתי אפשרי. השחקנים הערבים מקבלים באופן קבוע איומים על החיים שלהם, כדי שלא ייקחו תפקידים בסדרות ישראליות.

"זאת תופעה שהתחילה עוד לפני המלחמה. למשל, מאוד התקשיתי ללהק שחקנים ערבים ל'שמיים אדומים'. הם לא רוצים. אמיר ח'ורי, בחור שנולד בחיפה, קיבל הודעות מה־BDS של 'נשחט אותך'. לכן רובם מפחדים להיכנס לזה.

"אני כבר 30 שנה בענף, והמצב הנוכחי, בין השאר בגלל חוסר הוודאות שנלווה אליו, הוא בפער ענק הסיטואציה הכי קיצונית שחוויתי. וזה כולל את הקורונה. הטלוויזיה היום נמצאת במצב הכי קשה שלה מעולם".

nirw@israelhayom.co.il
shirz@israelhayom.co.il