כשגויס למלחמה בצו 8, ידע הצלם עומר שבתאי (26) מקריית ביאליק שבתיק שארז במהירות תהיה בוודאות גם המצלמה, שבעזרתה הוא מתעד בשבועיים האחרונים את הלחימה שמנהלת סוללת התותחנים שלו, סוללה א' בגדוד 403 הנמצאת אי שם במרחבי הלחימה מול גבול רצועת עזה.
התמונות שהוא מצלם מעבירות באופן אחר, מקורי, את השגרה החדשה של המילואימניקים שלצידו - גם בזמן לחימה וניהול אש וגם בזמן הכנות הכלים והמנוחה.
שבתאי הוא צלם במקצועו ובעל חברת הצילום "Elevate Studio" ביחד עם שותף. "אני מצלם הנון צילומי אקסטרים ושטח", הוא מספר. "כל מה שקשור לבחוץ ולכיף".
מתי גויסת למלחמה?
"האמת שצו השמונה תפס אותי בחו"ל, בטיול בצפון אלבניה. בשבת בבוקר קמתי לצלם את הזריחה וכשסיימתי התחלתי לראות בטלפון את כל סיפורי הזוועות. במקביל התחילו להגיע הודעות מחברים בסוללה שאנחנו מוקפצים. מהר מאוד הבנתי מה קורה ושכל הסוללה מוקפצת, אז התחלתי להתקדם בחזרה לכיוון ישראל.
"הגעתי לארץ ביום החמישי של הלחימה. המון טיסות התבטלו ואחד המקומות היחידים שהיה אפשר להגיע מהם לארץ היתה אתונה. הגעתי לשם ועליתי לטיסה שהיתה מפוצצת בחבר'ה שחזרו כדי להילחם. זו היתה חוויה קצת אבסורדית, כולם היו די מכונסים בעצמם וידענו לאן אנחנו הולכים, אבל מצד שני התחושה והאווירה היו שאנחנו הולכים להראות להם.
"כשהגעתי קפצתי הביתה, אמרתי שלום לחברה ולהורים ויצאתי לכיוון הדרום. הגעתי לימ"ח שלנו ומשם המשכתי בשיירה למרחבי הלחימה שאנחנו נמצאים בהם כרגע, משתתפים בלחימה, יורים ופעילים".
אתה מוצא זמן לצלם בתוך כל התעסוקה המבצעית?
"אני חושב שאחת הסיבות שהבאתי את המצלמה היא ההבנה שמדובר באירוע היסטורי, משהו שלא קרה אף פעם. גם ברמת המחדל, צריך להגיד, אבל עכשיו מדובר בעיקר ברמת תחושת האחדות שיש כאן. תחושה מטורפת שעוברת מראשון המפקדים עד אחרון החיילים.
"אגב, בצוות שלי יש נשים לוחמות שהיו איתי גם בסדיר ואני יכול לומר בפה מלא שאין שום הבדל. כמוני כמוהן – חד משמעית. כמו שאומרים אחים לנשק, הן אחיות לנשק. לכולם קשה, אבל כולם יודעים שזה הזמן. אם להיות במלחמה, אז עם החבר'ה האלה ובזמן הזה. עבורי, זה מרגיש כמו משהו שחשוב לתעד. חשוב לתת לאנשים את תמונת הניצחון.
"בתור צלם, בגלל שזה המקצוע שלי ובעיקר בגלל שאני מצלם הרבה בשטח אז אלה תנאים שמוכרים לי ושאני אוהב, אני יודע שאני יכול לתפוס את הרגעים האלה בצורה טיפה אחרת. חשוב לי לנסות לייצר את תמונות הניצחון האלה, גם כדי להראות לחבר'ה בסוללה. לכן אני כל הזמן עם נשק, קסדה ומצלמה עלי, מוכן לכל תרחיש".
מדברים הרבה על התמיכה והתרומות מהעורף, איך אתם מרגישים את זה?
"מעל המצופה ומדהים כל פעם מחדש. אנחנו מקבלים אוכל, ציוד, גנרטורים, הכל. יש גם מחשבה מאחורי כל דבר וירידה מטורפת לפרטים. קיבלנו לדוגמא כמות גדולה של סנדוויצ'ים, שעל כל אחד מהם היתה ברכה אחרת, אישית ומקורית, לא משהו גנרי שכתבו על הכל. למשל 'אתה תותח', 'אתה הכי חתיך כשאתה מצחיק' ועוד, כל מיני בדיחות קרש כאלה שמעלות לך חיוך.
"אנחנו כיסינו את הנגמ"ש שלנו בברכות ובאיחולים שהגיעו מילדים קטנים. כשאתה נכנס זה ישר מזכיר לך בשביל מי אתה נמצא פה - ואז אתה מתחיל לנהל אש".
