טיפים ממסחטת הלייקים שלי - לבכורה שעולה לכיתה א'

הגדולה שלי עולה לכיתה א'. כלומר, הקטנה שלי עולה לכיתה א'. היא אמנם הבכורה מתוך אלפי הילדים שיש לי (שניים. בקיץ זה מרגיש יותר), אבל היא הילדה הקטנה שלי.

היא עדיין נרדמת כמו ילדים קטנים - רגע אחד רצה במעגלים, ובשני ישנה כל כך עמוק שאפשר לצפור לה בזמבורה מעל הראש והיא לא תתעורר. פעם בכמה זמן היא עדיין באה אלינו למיטה באמצע הלילה (חפשו את רב־המכר פרי עטי "אישה בורחת מילדה" - מסעה של אישה בין כל המיטות בבית, בתקווה לשכב איפשהו לישון ושאף אחד לא יבוא אחריה).

היא עדיין שואלת שאלות, ולא נשארת להקשיב לתשובה. היא עדיין בוכה לפעמים כשאני יוצאת לעבודה בערב. היא עדיין אוהבת אותי בלי סייג. מה שמזכיר לי שהיא עוד שנייה תדע לקרוא, ואז אני אהיה בצרות כי היא תיכנס לבדוק מה אמא כתבה עליה בעיתון (עורך יקר, בבקשה לתת לטור הזה באונליין כותרת משעממת כמו "זו דעתי על שיעור הריבית", או "איה כורם מדרגת לכם אפליקציות ביטוח").

• • •

המורה החדשה שלה ביקשה ללמוד עליה קצת, וישר התבלבלתי. איך מסכמים ילדה? היא נהדרת! היא חריפה, יצירתית ועם עמוד שדרה מברזל יצוק.

יש לה לב ענק. היא האחות הגדולה הכי מדהימה שהעולם ראה. לפעמים אחיה הקטן מבקש שהיא תשכיב אותו לישון, וכשיש לה סבלנות היא ממציאה לו מהראש שירים חד־פעמיים - יותר יפים מרוב מה ששומעים ברדיו.

וכן, אני יודעת שזה אופייני לגיל הזה, אבל אלוהים שיעזור, היא כל הזמן מדברת. והיא גם ממש מתעצבנת אם קוטעים אותה. מאמא'לה, מישהו יקטע אותך מתישהו, את מדברת רצוף כבר 20 דקות. לפעמים אני מציעה לה קרטיב על דעת עצמי רק כדי שהיא תפסיק לדבר.

היא הכי אוהבת ללכת אחריי בבית בדיוק כשאני בלחץ, מנסה להתארגן ליציאה, ולשאול אותי שאלות בוערות דוגמת: "איך אמרתי קורנפלקס כשהייתי בת 3?", "ממה עשוי סליים?" והשאלה הכי אהובה עלי - "אבא של סבא היה קוף?".

• • •

ולא שלא עשינו טעויות בדרך. כיאה לילדה ראשונה, לא מספיק נתנו לה ליפול, להתלכלך, להיכשל, להפסיד. לא נתנו לה לחיות בלי למחוא לה על זה כפיים. "איזה יופי את נושמת בובי!", "וואו, איזה שאיפה זו היתה! ועוד מהאף!"

ועכשיו הילדה, כמו אמא שלה, סובלת משילוב של צורך בלתי נלאה במחיאות כפיים וצורך מקביל להתחבא. אני עדיין לא ויתרתי על הרעיון לקיים הופעות שלי בחושך. הפתרון שהילדה הגיעה אליו בינתיים זה כן לעשות לנו הצגות, מופעי מחול ותצוגות אופנה, אבל לנו אסור לצחוק, אסור לדבר ואסור להגיד "וואו".

• • •

כיאה לילדה ראשונה, הלכנו לקנות ציוד לבית הספר בחנות של הביוקר. ברור שיש הכל בזול ברשתות הסטוק ובאונליין, אבל אבא ואמא התרגשו מאוד, וככה הורים מביעים רגשות. אני נשבעת שאם אני הילדה, ואני הייתי צריכה להיכנס לחנות כזאת ולבחור תיק אחד, קלמר אחד, מחק אחד - זה היה נגמר בבכי היסטרי. איך למען השם ילדה בת 6 אמורה לבחור בין קלמר קשת בענן לקלמר כוכבים? בין מחק חד־קרן למחק גלידה?

אבל הילדה שמרה על קור רוח ובחרה את התיק הכי מכוער בחנות. כיאה לילדה ראשונה, בסוף החודש אנחנו מתכננים לערוך לה טקס קטן במרפסת, שבו נעבור על כל אותיות האל"ף־בי"ת, ובכל אות תצפה לה הפתעה קטנה - ברכה ממישהו שהיא אוהבת, מתנה קטנטנה או ופלים. סליחה, לא מצאתי שום דבר באות ו'.

ילדה טובה וחכמה שלי. לפי מיטב המסורת של פוסטים בלתי נסבלים בפייסבוק, זה המקום שבו אני אמורה לתת לך עצות לחיים, כמאמר השיר המפורסם "אין בעולם מסחטת לייקים כמו מסחטת לייקים של אמא". אבל אמא שלך היא מוזיקאית, ואל תקשיבי לאלה אף פעם. במקום זה אני ארשום דברים שאת תלמדי בכל מקרה, עם או בלי העזרה שלי:

שאנשים הם הכי גרועים והכי טובים. לפעמים בו בזמן! שזה ממש כיף להיות טוב במשהו. שזה בריא וחשוב לצאת מאזור הנוחות שלך, ולראיה - גם אבא שלך יצטרך לצאת מאזור הנוחות שלו ממש בקרוב, הוא פשוט עוד לא ראה את ההודעה בקבוצה של הכיתה על הטיול המתוכנן שכולל לינה באוהלים. כשהוא יראה אותה, הוא יבוא לוודא איתי שהוא הבין נכון וישאל אם מאוחר מדי להעביר אותך לבית ספר מקצועי.

שבית ספר הוא כנראה המקום הראשון שבו תביני מי את מול העולם. במה אתם שונים, במה אתם דומים, ומה את רוצה שיראו כשמסתכלים עלייך. אני מקווה שהוא יהיה המקום שבו תמצאי את האנשים שלך, כמו שאני מצאתי את שלי. וממילא, כל עוד תקראי ספרים, מצידי שיהיה לך 60 בספרות.

כמובן, זה יהיה ממש אחלה אם תאהבי ללמוד ותרצי להצטיין. במקרה כזה אבא ואמא כנראה ינסו לדרדר אותך לפעמים, כי לימודים זה לא הכל. כמו שאמרה לי האחת והיחידה, סבתא הלנה ז"ל, כשהבאתי הביתה תעודה גרועה: "לא נורא, את כל כך יפה".

• • •

שלהיות יפה זה נחמד. רק בת 6, ואת כבר יודעת שכשאת מחייכת אנשים רוצים לעשות בשבילך דברים. אבל שיופי הוא גם בור ללא תחתית של שנאה עצמית וטמטום. וכן, אני ארשה לך מתישהו להשתמש באיפור היקר. את לא מקשיבה בכלל, נכון?

שתמיד עדיף להגיד את האמת. לא תמיד כולם יודעים שהיית לא בסדר, אבל הלב שלך יודע. שלפעמים יש בסוף עוגה.

ושאין שום דבר בעל ערך שיבוא לך לגמרי בלי מאמץ. שום דבר, למעט האהבה שלי.