העולם לרגליהן: רגע לפני המונדיאל - הצצה לטירוף כדורגל הנשים

לפני כמה שנים העלה ספ בלאטר, מי שהיה נשיא פיפ"א, רעיון שלדעתו ימשוך יותר קהל גברי לאצטדיונים כדי לצפות בכדורגל נשים. "אני מציע שהכדורגלניות ילבשו מכנסיים צמודים יותר וחולצות קצרות יותר", אמר. למזלנו, בלאטר כבר לא מנהל את הכדורגל העולמי, הרעיונות שלו הושלכו לפח האשפה של ההיסטוריה, וגם בלעדיהם כדורגל הנשים הפך בשנים האחרונות לתופעה עולמית מדהימה שהקהל זורם אליה בהמוניו - בלי טריקים ובלי שטיקים.

היום (חמישי, 20.07) ייצא לדרך מונדיאל הנשים באוסטרליה ובניו זילנד, ושלא יהיו אי־הבנות: מדובר באירוע הספורט הגדול ביותר של שנת 2023, ובאירוע הספורט הנשי הגדול בהיסטוריה.
זה לא רק שבפעם הראשונה ישתתפו בטורניר 32 נבחרות, לעומת 24 לפני ארבע שנים בצרפת, אלא שגם כל יתר השיאים עומדים להישבר. אם את משחקי המונדיאל ב־2019 ראו 1.2 מיליארד צופים ברחבי העולם (בטלוויזיה ובדיגיטל), ההערכות הן שבמשחקים שייערכו בחודש הקרוב, למרות הפרשי השעות הבעייתיים, יצפו כ־2 מיליארד בני אדם.

כל מי שעוקב אחר מה שקורה בספורט העולמי יודע שכדורגל הנשים הוא הענף הצומח בתבל. ועדיין, השנתיים האחרונות הקפיצו את כדורגל הנשים למחוזות כמעט דמיוניים, למקומות שעד לפני ארבע או חמש שנים בלבד אף אחד לא היה יכול להאמין שהוא יגיע אליהם.

הקהל נוהר בהמוניו כי המוצר פשוט מעולה. בזכות הכסף הגדול (יחסית) שנכנס, רמת האימון השתפרה פלאים ובאופן טבעי גם רמת המשחק. אם בעבר היו מגחכים על ביצועי השחקניות, היום זה כמעט לא קורה, בטח שלא ברמות הגבוהות, המקצועניות.

לפני הכל, חייבים להבהיר: למרות החוקים הזהים, כדורגל גברים וכדורגל נשים הם שני ענפי ספורט שונים. בשל ההבדלים הפיזיולוגיים כדורגל הגברים מהיר וקשוח יותר, בעוד אצל הנשים העיקר הוא הטכניקה האישית. אבל את זה יכול כל אחד לראות. מה שמרבית האנשים לא יודעים או רואים הוא שנקודת המוצא של כל אחד משני הענפים שונה לחלוטין.

כדורגל הגברים הוא הספורט הפופולרי בעולם. הכוכבים, ליאו מסי, כריסטיאנו רונאלדו וקיליאן אמבפה, הם הספורטאים הנערצים והעשירים בעולם. כשכל אחד מהם החל את הקריירה, המסלול היה די ברור. הוא נכנס לעולם מוכר וידוע, שמתפקד בהצלחה עצומה כבר דורות רבים.

כדורגל נשים זה סיפור אחר. עד היום יש לא מעט אנשים שמבחינתם זהו ספורט זר ומוזר. בנות ונשים שמשחקות טניס וכדורסל זה "בסדר", אבל כדורגל? זה הרי ספורט של בנים, עולם של בנים, של אלימות, של קללות ושל אגרסיביות מוגזמת. הנשים הענוגות הרי לא אמורות להיות חלק מכל זה.

אז זהו, שכדורגל נשים הוא לא רק ענף ספורט מצליח, הוא הרבה יותר מזה. הוא מנוף אדיר להעצמה נשית, לשינוי חברתי, למתן לגיטימציה לקהילת הלהט"ב - וזה רק על קצה המזלג.

הלביאות באות

כדי להבין עד כמה כדורגל הנשים הוא עניין גדול, צריך להזכיר שעד שנת 1971 באנגליה - לא באיראן או באפגניסטן - לנשים אסור היה לשחק כדורגל.

זה כמעט בלתי נתפס, אבל עד לפני כ־50 שנה, בזמן שספורטאיות השתתפו באולימפיאדות בענפים לא מעטים, החוק בבריטניה קבע שלנשים אסור לשחק כדורגל. למה? ההסבר היה ש"מדובר בספורט שלא מתאים לנשים, ואסור לעודד את התופעה".

בתחילת שנות ה־70 האיסור בוטל, אבל כדורגל הנשים באנגליה, ולמעשה כמעט בכל העולם, נשאר ענף קטן, זניח ועני, שחוץ מכמה משוגעות לדבר - שגם נתפסו אז קצת כלא נורמליות - לא עניין אף אחד.

הסיפור הזה, שלנשים אסור לשחק כדורגל, לא היה קיים רק באנגליה. תקנות דומות היו גם בגרמניה, שם התאחדות הכדורגל הכריזה על האיסור ב־1955 וביטלה אותו ב־1970; בצרפת, שבה התקנה הזו החזיקה מעמד בין 1941 ל־1970; ובברזיל, שבה החוק אסר על נשים לשחק כדורגל עד 1979.

אבל גם אחרי שהחוקים ההזויים הללו בוטלו, השחקניות נאלצו להיאבק לא רק בדעות הקדומות, אלא גם ברשויות, שהתייחסו אליהן בזלזול.

מנתונים שהתפרסמו השבוע, מתברר שלפחות 87 מבין 736 השחקניות שישתתפו במונדיאל הן מהקהילה הגאה, כפול מהמספר שהיה במונדיאל 2019. כמה כדורגלנים גייז השתתפו במונדיאל בקטאר? אפילו לא אחד. לפחות על פי מה שידוע

עבור ההתאחדות האנגלית, ה־FA, כדורגל נשים היה מטרד, ולכן הוקמה התאחדות מקבילה, לנשים בלבד. זה לקח יותר מ־20 שנה נוספות, עד שרק ב־1993 הבינו ראשי ההתאחדות בלונדון שהם חייבים להתקדם עם רוח הזמן ופתחו את שעריהם לנשים, וגם זה לא בלב שלם.

פחות מ־30 שנה לאחר מכן, המהפכה הושלמה. בשנה שעברה לא היה אדם אחד באנגליה שלא דיבר על נבחרת הנשים, במיוחד כאשר "The Lionesses" ("הלביאות") זכו באליפות אירופה כשניצחו באצטדיון וומבלי את גרמניה בגמר היסטורי.

מה שנבחרת הגברים של אנגליה לא הצליחה לעשות ב־56 השנים האחרונות, לזכות בתואר, עשו הנשים. צחוק הגורל הוא שכאשר נבחרת הגברים האנגלית זכתה בגביע העולם ב־1966, באותו אצטדיון ממש, לנשים עדיין אסור היה לשחק כדורגל במדינה.

משחק הגמר נגד גרמניה, שנערך ב־31 ביולי 2022, כבר הפך לציון דרך היסטורי בתולדות כדורגל הנשים, וכן שער הניצחון של קלואי קלי בדקה ה־110. כשקלי הבקיעה, 10 דקות לסיום ההארכה, היא רצה בטירוף, פשטה את חולצתה ונופפה בה מעל ראשה באקסטזה, כשהיא נשארת בחזיית ספורט.

זה היה רגע מכונן. מעין הומאז' למה שעשתה האמריקנית ברנדי צ'סטיין 23 שנים קודם לכן, כשהבקיעה את הפנדל המנצח של ארה"ב מול סין בגמר מונדיאל 1999.

כשכדורגלן גבר מסיר את החולצה אחרי שהוא מבקיע שער, אף אחד לא מתרגש יותר מדי. אבל כשכדורגלנית עושה זאת זה סיפור. סיפור גדול. כמה גדול? ה"ניו יורק טיימס", למשל, כתב ב־1999 על החגיגה של צ'סטיין כי "מדובר בצילום הספורט האיקוני ביותר בהיסטוריה של ספורטאית כלשהי". צ'סטיין עצמה סיפרה אז ש"זה היה טירוף רגעי, לא פחות ולא יותר. לא חשבתי על שום דבר חוץ מאשר שזהו הרגע הגדול ביותר שלי על מגרש הכדורגל".

בדומה לברנדי צ'סטיין, גם קלואי קלי, בת 25, הכוכבת של מנצ'סטר סיטי, נכנסה להיסטוריה. מעבר לעובדה שהבקיעה את השער החשוב ביותר של כדורגל הנשים האנגלי לדורותיו, היא גם הפכה לאייקון של העצמה נשית - גם אם לא התכוונה לכך.

לוסי וורד, כדורגלנית עבר והיום אחת מעיתונאיות הספורט המובילות באנגליה, כתבה על האירוע ש"תמונה של אישה ללא חולצה ועם חזיית ספורט לגופה היא מאוד משמעותית. הנה גוף של אישה מוצג לראווה, אבל לא למטרות מיניות או כשואו, אלא רק כביטוי לאושר של מה שהיא מסוגלת לעשות, ולכבוד העוצמה והיכולות שיש לה. נפלא!" גם צ'סטיין עצמה הצטרפה לחגיגה וצייצה בטוויטר: "כל הכבוד, קלואי קלי. עכשיו תיהני מבירה ומארוחות חינם לכל ימי חייך".

ואכן, קלואי קלי הפכה לסלב ענק באנגליה וכמוה כל אחת מ"הלביאות", שעד לאליפות אירופה היו די אלמוניות עבור הקהל הרחב. המאמנת ההולנדית של הנבחרת האנגלית, סרינה ויכמן, סיכמה אחרי הניצחון: "שינינו את פני החברה".

ויכמן בת ה־53 אמרה עוד: "אני מאוד אוהבת את המדליות, אבל הדבר שבו אני הכי גאה הוא שילדות יכולות לשחק כדורגל וללבוש חולצות עם שמות השחקניות עליהן. כשאני פוגשת אנשים שאומרים לי 'הבת שלי לבשה את החולצה הזו, אבל גם הבן שלי', זה מוכיח ששינינו את פני החברה. כשאני הייתי צעירה לא היו לי הזדמנויות. לעומת זאת, שתי הבנות שלי שיחקו בקבוצות מעורבות של בנים ובנות כשהיו צעירות. עכשיו זה נורמלי. הדברים משתנים, אבל יש עדיין דרך ארוכה לפנינו".

"ואז הן פרצו למגרש"

ואכן, יורו 2022 שינה את פני החברה האנגלית בכל מה שקשור להתייחסות לכדורגל הנשים - ולנשים בכלל. היום, גם אם תחפשו, כמעט לא תמצאו אנגלים שמזלזלים בכדורגל הנשים. כיום כדורגל הוא הספורט המועדף על הנשים והנערות באנגליה, שיש בה לא פחות מ־3 מיליון שחקניות רשומות ביותר מ־12 אלף קבוצות.

אלונה פרבר, ישראלית לשעבר וכיום בכירה במגזין "ניו סטייטסמן", כתבה על משחק הגמר ש"הניצחון, כמו הנקמה, עדיף שיוגש קר. 56 שנה אחרי שאנגליה זכתה בפעם האחרונה בתואר משמעותי בכדורגל, תקופה שבה נאסר על נשים לשחק, דווקא הנשים של אנגליה הן אלו שזכו בתואר.

"פתאום כדורגל נשים הפך לדבר חשוב, וקשה להמעיט בעוצמתה של המהפכה שהתרחשה בעצם בגניבה, בחשאיות. מה שקרה הוא שלכדורגל - המקום שבו מעריצים את הגוף הגברי ואת מה שהוא מסוגל לעשות, המקום שמייצג את האחווה הגברית ומשאיר את כל היתר בחוץ - הסתננו נשים שהעזו לתפוס לעצמן מקום. הן לא המתינו בתור או ביקשו להיות שייכות, אלא עבדו על כך במשך שנים, תוך שהן סופגות עלבונות על כך שהן לא מעניינות ולא חשובות. ואז הן פרצו למגרש".

מה שנבחרת הגברים של אנגליה לא הצליחה לעשות ב־56 השנים האחרונות, לזכות בתואר, עשו הנשים. צחוק הגורל הוא שכאשר נבחרת הגברים זכתה בגביע העולם ב־1966, באותו אצטדיון וומבלי, לנשים עדיין אסור היה לשחק כדורגל במדינה

הברונית סו קמפבל, ששימשה יו"ר הוועדה העליונה לספורט בבריטניה עד 2013 ולקחה על עצמה בשנים האחרונות כמשימה לחזק את כדורגל הנשים באנגליה, ישבה גאה בתא הכבוד באצטדיון וומבלי כשאנגליה זכתה ביורו. היא סיפרה על מה שהרגישה אז: "חשבתי לעצמי, חיים של כמה נשים צעירות שינינו היום? כאלו שצפו במשחק בטלוויזיה והיום מאמינות שיוכלו לעשות כל דבר שירצו. מדובר בהסרת מחסומים לנשים ולבנות - זה מה שעשינו".

אז אנגליה כבר נכבשה, והמספרים מוכיחים זאת. 17.5 מיליון צופי טלוויזיה ראו את שידור משחק הגמר באנגליה בלבד, וכל מי שהיה באותו יום בלונדון יעיד שזה היה נושא השיחה היחיד כמעט. וומבלי היה כמובן "סולד אאוט", ויותר מ־87 אלף צופים מילאו כל פינה באצטדיון הלאומי. כך היה גם בכל המשחקים האחרים של אנגליה בטורניר.

ולא צריך יותר מאשר מבט חטוף באתרי הכדורגל המובילים באנגליה בימים האחרונים כדי להבין שהמהפכה עדיין כאן, חיה ובועטת. אם עד לפני שלוש־ארבע שנים כמעט לא היו באתרים של ה"גרדיאן" או ה־BBC ידיעות שעסקו בכדורגל נשים, היום כמעט מחצית מהאייטמים עוסקים בנושא הזה בדיוק.

"שיחקתי רק ברחוב"

המהפכה לא מתרחשת רק באנגליה. ספרד היא אחת המדינות שבהן התפתחות כדורגל הנשים היא המרשימה ביותר, וזה קרה בעיקר בזכות מועדון אחד - ברצלונה.

לפני קצת יותר משנה, בתוך פחות מחודש, השיא העולמי של צופים במשחק כדורגל נשים נשבר פעמיים. ב־30 במארס 2022 נרשם שיא חדש, כאשר 91,553 צופים מילאו את אצטדיון קאמפ נואו וראו את ברצלונה מנצחת את ריאל מדריד ברבע גמר ליגת האלופות. בכך נשבר השיא שהחזיק מעמד כמעט 23 שנה, שנקבע כאשר ארה"ב ניצחה את סין בגמר מונדיאל 1999.

שלושה שבועות בלבד חלפו, וב־22 באפריל 2022 השיא העולמי נופץ שוב, הפעם בזכות 91,648 צופים שראו את בארסה מביסה את וולפסבורג 1:5 בדרך לגמר ליגת האלופות.

התחושות במהלך שני המשחקים הללו היו מדהימות. אנשים ונשים, מכל הגילים, התרגשו ובכו מאושר. גם האוהדים וגם השחקניות הבינו שהם חלק מרגע היסטורי. איזה הבדל לעומת הייסורים והעלבונות שעברו החלוצות שהחלו את המהפכה.

כשכדורגלן מסיר את החולצה אחרי שער, אף אחד לא מתרגש יותר מדי. אבל כשכדורגלנית עושה זאת, זה סיפור גדול. ה"ניו יורק טיימס", למשל, כתב ב־1999 על החגיגה של צ'סטיין כי "מדובר בצילום הספורט האיקוני בהיסטוריה של ספורטאית כלשהי"

קבוצת הנשים של ברצלונה הוקמה ב־1970 כיוזמה של נערה בת 18, אימה קבסראן. היא פרסמה מודעה בעיתון וביקשה מבנות 25-18 שמעוניינות לשחק כדורגל, להירשם.

קארמה נייטו היתה בת 22 כשעשתה היסטוריה והיתה אחת השחקניות בקבוצת הנשים הראשונה של בארסה. בשנה שעברה הקשישה בת ה־74 נפגשה עם שלוש מכוכבות הקבוצה הנוכחית וסיפרה להן ש"עד אז שיחקתי כדורגל רק ברחוב, עם אחי. לנשים היה קשה מאוד לשחק, אתן לא יכולות לדמיין. הצופים היו צועקים לנו שנלך למטבח או לנקות את האמבטיה. אפילו במערכת הכריזה של האצטדיון נשמעו הערות לגבי המראה החיצוני שלנו. מזל שהדברים השתנו מאז".

אימה קבסראן כבר הלכה לעולמה, אבל נייטו היתה בשנה שעברה בקאמפ נואו והתרגשה עד דמעות ממראה היציעים המלאים, מהקבוצה האדירה ששיחקה על הדשא ומהשיא העולמי הבלתי נתפס, שמשמש השראה למיליוני כדורגלניות ברחבי העולם.

"עברנו הרבה חוויות נהדרות בזמן האחרון, כמו הזכייה בליגת האלופות, אבל מה שקרה בערב הזה היה עוד יותר מיוחד", תיארה בהתרגשות אייטנה בונמאטי, אחת השחקניות המובילות של ברצלונה ושל נבחרת ספרד. לראות את קאמפ נואו מלא במשחק נשים - זה היה עצום".

אלכסייה פוטייאס, הכוכבת הגדולה של הקבוצה, היתה נרגשת לא פחות. "זה היה קסום. כשהמשחק הסתיים האוהדים לא רצו ללכת. ראיתי ביציע הרבה בנות וילדות עם עיניים נוצצות. זה מדהים להיות חלק מההיסטוריה".

כדי להבין עד כמה האירוע הזה הוא באמת מטורף, צריך לזכור שלמשחק בין קבוצות הגברים של בארסה וריאל הגיעו בעונה שעברה פחות צופים מאשר לקלאסיקו של הנשים. אגב, קבוצת הנשים של ריאל מדריד, שהוקמה רק לפני שלוש שנים וחצי כשנשיא המועדון פלורנטינו פרס הבין שהוא לא יכול להישאר בחוץ, מקיימת את משחקיה באצטדיון "אלפרדו די סטפנו" הקטן - אבל לכולם ברור שזה רק עניין של זמן עד שגם היא תגיע לברנבאו.

קארמה נייטו היתה בת 22 כששיחקה בקבוצת הנשים הראשונה של בארסה. בשנה שעברה הקשישה בת ה־74 סיפרה לשלוש מכוכבות הקבוצה הנוכחית, ש"הצופים היו צועקים לנו שנלך למטבח או לנקות את האמבטיה. מזל שהדברים השתנו"

הקהל נוהר בהמוניו

המספרים לא משקרים. קהל חובבי הספורט "גילה" את כדורגל הנשים - והוא מצביע ברגליים. מתוך 14 המשחקים עם הכי הרבה קהל בהיסטוריה של כדורגל הנשים, עשרה היו בארבע השנים האחרונות ושבעה בשנה האחרונה.

כשאתלטיקו מדריד אירחה את ברצלונה למשחק האליפות הספרדי ב־2019, היא עשתה זאת באצטדיון המטרופוליטנו, שאליו הגיעו 60,739 אוהדים. אצטדיון וומבלי, מצידו, התמלא בשנה האחרונה ארבע פעמים במשחקי נשים: גמר היורו, במשחקים של "הלביאות" מול ברזיל ואוסטרליה, ובגמר הגביע, כשצ'לסי ניצחה את מנצ'סטר יונייטד 0:1.

כשארסנל הביסה את טוטנהאם 0:4 בדרבי הצפון־לונדוני, הגיעו 47,367 צופים לאצטדיון האמירויות. השיא היה במשחק חצי גמר ליגת האלופות מול וולפסבורג, כשהאצטדיון של ארסנל היה סולד אאוט, עם 60,063 צופים. רק כדי להבין על איזו מהפכה אנחנו מדברים, כשקבוצת הנשים של ארסנל זכתה בגביע האנגלי ב־2007, ראו את המשחק 3,467 צופים בלבד.

לא מכבר הודיעה צ'לסי כי בעונה הקרובה יתקיימו לפחות שבעה משחקים של קבוצת הנשים, אלופת אנגליה, בסטמפורד ברידג'. לא רק זאת, הכוונה היא גם להעלות את מחירי הכרטיסים. עניין של היצע וביקוש.

לגידול הדרמטי במספרי הצופים באירופה יש סיבה נוספת: האווירה ביציעים. בשונה ממה שקורה בלא מעט משחקי כדורגל של גברים, האווירה נעימה וידידותית. אין אלימות. אולי גם משום ששיעור הנשים גבוה בהרבה מאשר במשחקי הגברים, וזה כולל המון נערות וילדות.

"למשחקי היורו הגיעו יותר מחצי מיליון צופים, וכולם דיברו על האווירה הנהדרת באצטדיונים, החמימות והידידות", אמרה הברונית סו קמפבל. "ראיתי אנשים צועדים למשחק הגמר בוומבלי עם תינוקות וחשבתי לעצמי, זה אומר שאנשים מרגישים את האווירה המשפחתית, אין להם חשש.
"נוצרה תרבות שונה ואנשים אמרו לי: 'החזרתם את המשחק היפה, את הכדורגל של פעם'. כדורגל גברים הוא מוצר אדיר, אבל החוויה עבור האוהדים היא שונה. במשחקי הנשים כולם יושבים ביחד, אין הפרדה, אין פחד".

וזה לא קורה רק באנגליה ובספרד, אלא גם בגרמניה, באיטליה, בהולנד ובצרפת. באותו ערב שבו ניצחה ברצלונה את ריאל מדריד לעיני יותר מ־90 אלף איש, הגיעו 27,262 אוהדים לפארק דה פראנס כדי לראות את קבוצת הנשים של פריז סן ז'רמן מנצחת את באיירן מינכן.

קיליאן אמבפה, כוכב קבוצת הגברים של פסז', היה ביציע וירד לאחר המשחק לברך את השחקניות. בדיוק כמו צ'אבי, מאמן קבוצת הגברים של ברצלונה, שאחרי הניצחון על ריאל אמר: "האווירה היתה מדהימה, זה עשה לי עור ברווז".

לא כולם הפנימו

באירופה כדורגל הנשים נמצא בפריחה אדירה, הוקמו ליגות מקצועניות, השחקניות הבכירות מקבלות שכר של מאות אלפי דולרים, ערוצי הטלוויזיה משדרים את המשחקים והקהל זורם בהמוניו, אבל באירופה זהו גם עניין חדש יחסית. אם באנגליה התלהבו לספר שכדורגל הפך בשנה האחרונה לענף הספורט המועדף של הילדות והנערות, בארה"ב זה המצב כבר מאמצע שנות ה־70.

כשבאירופה הספורט הזה עדיין דשדש, כדורגל הנשים האמריקני צבר תאוצה לפני 30 ו־40 שנה, אם כי בשל סיבות מוזרות מעט.

כידוע, ענפי הספורט השולטים באמריקה הם פוטבול, בייסבול, כדורסל והוקי קרח. כדורגל, "סוקר" כפי שהאמריקנים מכנים את המשחק, נחשב לענף של מהגרים - או נשים. מדוע? כי הוא נחשב לספורט "רך" באופן יחסי ולכן, לכאורה, הוא מתאים יותר לבנות. כך הפך הכדורגל לענף הספורט הנשי המוביל בארה"ב, ולא במקרה זכתה הנבחרת ארבע פעמים בגביע העולם לנשים, והיא גם הפייבוריטית לזכייה במונדיאל הנוכחי.

הכוכבות של נבחרת ארה"ב הן מהספורטאיות הפופולריות ביותר במדינה. לאלכס מורגן, למשל, יש כ־20 מיליון עוקבים ברשתות החברתיות (10.1 מיליון באינסטגרם, 6.2 מיליון בפייסבוק ו־3.7 מיליון בטוויטר), והיא נכללה גם ב־2019 וגם ב־2022 ברשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם של המגזין "טיים".

אבל למרות הכל, לא כולם באירופה (שלא לדבר על ישראל) הפנימו את מה שקורה. ב־2018 החליטו ראשי המגזין "פראנס פוטבול" להעניק את כדור הזהב, התואר המוענק בכל שנה מאז 1955 לכדורגלן הטוב בעולם, גם לכדורגלנית. אדה הגרברג הנורבגית זכתה לכבוד, וכאשר עלתה לבמה כדי לקבל את הפרס פנה אליה המנחה, הדי.ג'יי מרטין סולווג, ושאל אם היא רוצה לרקוד ואם היא יודעת לעשות טוורקינג.

הגרברג ההמומה השיבה בשלילה ומיהרה לרדת מהבמה, והטניסאי הבריטי אנדי מארי היה המום כמו רבים שצפו בטקס ואמר: "גם את לוקה מודריץ' וקיליאן אמבפה ישאלו שאלות כאלה? בטוח שאותם ישאלו על כדורגל, וכל מי שחושב שאני מגזים ושזו היתה בדיחה, אז לא. אני נמצא בעולם הספורט כל חיי, ורמת הסקסיזם שהיתה כאן היא לא נורמלית".

הכוכבות של נבחרת ארה"ב הן מהספורטאיות הפופולריות ביותר במדינה. לאלכס מורגן, למשל, יש כ־20 מיליון עוקבים ברשתות החברתיות, והיא נכללה גם ב־2019 וגם ב־2022 ברשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם של מגזין "טיים"

ויש עניינים נוספים שלא קיימים בכדורגל הגברים, למשל הנוהל שהיה עד לא מכבר שהכדורגלניות היו צריכות להוכיח שהן נשים. נילה פישר, אחת השחקניות הטובות ביותר שהיו לנבחרת שבדיה, שהבקיעה 23 שערים ב־194 משחקים עד שפרשה בגיל 38, חשפה באוטוביוגרפיה שלה חוויה מזעזעת שעברה במונדיאל 2011, שהתקיים בגרמניה.

"באותה שנה היה חשד שנבחרת גינאה המשוונית שהעפילה למונדיאל כללה כמה גברים, ולכן פיפ"א הורתה לבצע בדיקות בקרב כל השחקניות שהגיעו לטורניר", סיפרה. "קיבלנו הוראה לגלח את השערות 'למטה' לקראת הבדיקות, אבל אף אחת מאיתנו לא הבינה מה הסיבה, והמחשבה שעברה לי בראש היתה 'איך הגעתי למצב הזה?'

"שאלתי את עצמי מדוע מכריחים אותי לעבור את זה, ואם אין דרך אחרת - אולי עלי לסרב. מצד שני, אף אחת מאיתנו לא רצתה להחמיץ את ההזדמנות לשחק במונדיאל, אז פשוט הבנו שאנחנו צריכות לעבור את זה, לא משנה כמה זה חולני ומשפיל.

"הבנתי שאני צריכה להוריד מהר את המכנסיים והתחתונים ביחד ולא להתעכב, היתה בודקת שהסתכלה, אמרה 'כן', ואז רופא הנבחרת, שהיה עם הגב אלינו, כתב משהו על דף. אחרי שכולן נבדקו, כשכולן קיבלו אישור שהאנטומיה שלהן אכן נשית, הרופא נתן אישור רשמי שבנבחרת שבדיה יש רק נשים".

היום, תודה לאל, כבר לא מתבצעות בדיקות כאלה. גם אם יש חשד, מאפשרים לכל נבחרת לבדוק באופן עצמאי.

נאבקות על השכר

ככל שכדורגל הנשים הלך והתחזק והפך פופולרי יותר ויותר, כך באופן טבעי נכנס גם האלמנט הכלכלי. בכל המובנים.

קארן קארני, כדורגלנית עבר וכיום עיתונאית ספורט מובילה, פרסמה בשבוע שעבר דו"ח בן 126 עמודים שסוקר את מצב כדורגל הנשים באנגליה וכולל גם המלצות לשיפור. בשורה התחתונה, קארני אומרת כי "בתוך עשר שנים הספורט שלנו יכול להפוך לתעשייה של 10 מיליארד ליש"ט".
קארני מגדירה את כדורגל הנשים כ"סטארט־אפ שלכל מי שמעורב בו, נותני חסות, גופי שידור והתאחדות הכדורגל, יש אחריות להשקיע כדי להגיע גבוה יותר".

נכון להיום אי אפשר להשוות את הכסף שמושקע בכדורגל הגברים לזה של הנשים. הפערים אמנם מצטמצמים, אבל הם עדיין עצומים. דוגמה לכך הן רשתות הטלוויזיה סקיי ו־BBC, שחתמו על חוזה עם ליגת הנשים שלפיו ישודרו 44 משחקים בשידורים ישירים, תמורת 8 מיליון ליש"ט לשנה. כמה משלמות רשתות הטלוויזיה לפרמייר ליג של הגברים? 1.7 מיליארד ליש"ט לשנה. יותר מפי 200.
בשנה שעברה ברצלונה רכשה מצ'לסי את קשרית נבחרת אנגליה קירה וולש ב־470 אלף יורו - ההעברה היקרה ביותר בהיסטוריה של כדורגל הנשים. בכדורגל הגברים מדובר בסכום מגוחך.

הברונית סו קמפבל אחרי זכיית נבחרת אנגליה ביורו: "חשבתי לעצמי, חיים של כמה נשים צעירות שינינו היום? כאלו שצפו במשחק בטלוויזיה והיום מאמינות שיוכלו לעשות כל דבר שירצו. מדובר בהסרת מחסומים לנשים ולבנות - זה מה שעשינו"

ומה לגבי השכר? סם קר, הכוכבת האוסטרלית של צ'לסי, מרוויחה חצי מיליון דולר בעונה. אלכס מורגן ומייגן ראפינו, כוכבות נבחרת ארה"ב, מקבלות שכר דומה. אדה הגרברג, החלוצה הנורבגית של ליון, מרוויחה 425 אלף דולר.

מדובר בסכומים נאים, ללא ספק, אבל לא במשהו שמדגדג את מה שמרוויחים השחקנים הגברים. רק לשם השוואה, מנור סולומון, ממש לא הכוכב הכי גדול בפרמייר ליג, ירוויח על פי הדיווחים בטוטנהאם כ־3 מיליון יורו לעונה - פי שישה משיאנית השכר בקרב הכדורגלניות.

זה מה שקורה במועדונים. אבל כשמגיעים לנבחרות הלאומיות הסיפור שונה לגמרי, סיפור שהפך גם הוא לאבן דרך במאבק לשוויון מגדרי. לפני כמה שנים החלו השחקניות הבכירות בנבחרת ארה"ב במאבק ציבורי, בטענה שנשמעה הגיונית לחלוטין: איך ייתכן, שאלו, ששחקני נבחרת הגברים, שהגיעו לכל היותר לרבע גמר המונדיאל, מקבלים מההתאחדות סכום גדול פי ארבעה ממה שאנחנו מקבלות, בעוד אנחנו זכינו במונדיאל ארבע פעמים?

בהתאחדות האמריקנית ניסו לטעון שלא מדובר באפליה מגדרית, אלא שהסכומים שמוענקים נגזרים ממה שמקבלת ההתאחדות על ההשתתפות במונדיאל - ובמונדיאל הגברים הסכום שמתקבל מפיפ"א גבוה בהרבה. השחקניות לא ויתרו, הגישו תביעה לבית המשפט והמסר היה ברור: "equal pay for equal play". ב־18 במאי 2022 בית המשפט פסק לטובת הכדורגלניות, במה שהוכר כיום היסטורי בתולדות ספורט הנשים.

ההישג של השחקניות בארה"ב לא נשאר באמריקה. מאז גם באנגליה, באירלנד, בנורבגיה ובספרד הוחלט על שיטה דומה של השוואת התנאים של נבחרות הגברים והנשים. לא מדובר רק במענקים הכספיים, אלא גם בתנאי הטיסות והנסיעות, בתי המלון והאוכל.

דוגמה למאבק מגדרי נוסף התרחשה באפריל 2017, אז התייצבו 16 שחקניות של נבחרת אירלנד בבית העירייה בדבלין ומחו על התנאים שקיבלו אז. הן סיפרו שכאשר היו חוזרות ממשחקים בחו"ל, הן נאלצו להיכנס לשירותים של שדה התעופה כדי להחליף את בגדי הספורט לבגדים אזרחיים, כי חויבו להחזיר את המדים לאנשי ההתאחדות. שש שנים לאחר מכן לא רק שהשחקניות מקבלות בדיוק אותם תנאים כמו השחקנים, הן גם ישחקו בפעם הראשונה במונדיאל. זה מה שנקרא ניצחון כפול.

אחת מגיבורות המאבק לטובת שכר שווה היתה מייגן ראפינו, בת 38, שמלבד העובדה שכבשה 63 שערים ב־199 משחקים במדי ארה"ב ונבחרה ב־2019 לשחקנית הטובה בעולם, היא גם אחת הדמויות הצבעוניות ביותר שידע הכדורגל העולמי.

ראפינו המיליטנטית מעולם לא הסתירה את דעותיה, או את נטיותיה. היא היתה הספורטאי הלבן הראשון שכרע ברך כאשר הושמע ההמנון האמריקני, כמחווה לשחקן הפוטבול קולין קפרניק, מציתה בכך את זעמו של הנשיא דונלד טראמפ.

אחרי הזכייה בגביע העולם ב־2019 אמרה ראפינו: "תודה, אבל לא תודה. אני לא מתכוונת להגיע לבית הלבן המזוין, אני בספק אם בכלל אוזמן". טראמפ הגיב כמובן ואמר: "למייגן אסור לזלזל במדינה שלנו, בבית הלבן או בדגל, במיוחד אחרי כל מה שנעשה עבורה ועבור הנבחרת". ראפינו, כהרגלה בקודש, לא שתקה. הקפטנית עמדה בסירובה ואמרה: "אנחנו קבוצה חזקה. יש לנו שיער ורוד ושיער סגול, קעקועים וצמות, בנות לבנות, בנות שחורות ומה שבאמצע, סטרייטיות ולסביות".
כן, מונדיאל הנשים הוא חגיגה לא רק של העצמה נשית ושל קריאה לשוויון, אלא גם של קהילת הלהט"ב.

חיבור מחוץ לארון

ראפינו עצמה יצאה מהארון לפני 11 שנה ופעילה בלא מעט גופים וארגונים שנלחמים למען זכויות קהילת הלהט"ב. מנתונים שהתפרסמו השבוע מתברר שלפחות 87 מבין 736 השחקניות שישתתפו במונדיאל הן מהקהילה הגאה, כמעט 12 אחוזים. כפול מהמספר שהיה במונדיאל 2019.
כמה כדורגלנים גייז השתתפו במונדיאל בקטאר? אפילו לא אחד. לפחות על פי מה שידוע.

זו תופעה ידועה בספורט הנשים. בליגת הנשים האמריקנית בכדורסל יותר מ־25 אחוזים מהשחקניות הן בנות הקהילה. המספר הגדול יוצר אווירה נוחה לנשים שיצאו מהארון להתחבר ולהרגיש רצויות - והנה עוד הבדל תהומי לעומת מה שקורה בספורט הגברי, שסובל מגילויי הומופוביות קשים.

בסופו של דבר, מעל הכל, מונדיאל הנשים באוסטרליה ובניו זילנד יהיה חגיגה של ספורט, של כדורגל, של שחקניות שבמהלך החודש הקרוב יוכיחו לכל מי שיצפה בהן שחוץ מהיותן שותפות למהפכה עולמית, הן ממש, אבל ממש, טובות על המגרש.

הכוכבות - אחרי מי שווה לעקוב במונדיאל הקרוב

סם קר (אוסטרליה)

קר, בת 29, הקפטנית של נבחרת אוסטרליה, היא הפנים של מונדיאל 2023. היא משחקת בנבחרת מגיל 15, הספיקה להבקיע 63 שערים ב־120 משחקים במדי ה"מטילדאס" והיא היחידה בהיסטוריה שהוכתרה כמלכת השערים בשלוש ליגות שונות ובשלוש יבשות: באוסטרליה (פעמיים), בארה"ב (3 פעמים) ובאנגליה (פעמיים). את צ'לסי, קבוצתה הנוכחית, הוליכה העונה לזכייה באליפות ובגביע האנגלי. קר מרוויחה כ־400 אלף יורו בעונה, השכר הגבוה בכדורגל הנשים בעולם.

אלכסייה פוטייאס (ספרד)

אלכסייה, בת 29, נחשבת לכדורגלנית הטובה בעולם כיום, ולראיה, היא זכתה ב"כדור הזהב" ב־2021 וב־2022, אף שבשנה האחרונה החמיצה תשעה חודשים אחרי שקרעה את הרצועה הצולבת - פציעה קשה שמנעה ממנה לשחק באליפות אירופה באנגליה. אלכסייה היא הסמל של ברצלונה, שזכתה לא מכבר בליגת האלופות. העונה הקרובה תהיה ה־12 שלה במדי בארסה, שעימה זכתה בשבע אליפויות ספרד ובשני גביעי ליגת האלופות. בנבחרת ספרד היא משחקת מאז 2012 והבקיעה 28 שערים ב־101 משחקים.

אלכס מורגן (ארה"ב)

הכדורגלנית האהובה ביותר בארה"ב, עם כ־20 מיליון עוקבים ברשתות החברתיות. החלוצה בת ה־34, שזהו המונדיאל הרביעי שלה, הבקיעה 121 שערים ב־207 משחקים במדים הלאומיים. בגמר מונדיאל 2011, אף שהבקיעה במשחק, ארה"ב הפסידה ליפן. לאחר מכן היתה מהמצטיינות בזכייה של ארה"ב במונדיאלים של 2015 ו־2019. היא שיחקה בעבר באירופה (בליון ובטוטנהאם), אבל לקראת הולדת בתה, צ'רלי אלנה, חזרה לארה"ב והיא משחקת כעת בסן דייגו ווייב.

טריניטי רודמן (ארה"ב)

החלוצה, בת 21, שמועמדת להיות אחת מתגליות המונדיאל, מפורסמת בינתיים בעיקר בזכות אביה, כדורסלן העבר האגדי דניס רודמן. אף שהיא לא מתכחשת לו ונושאת את שמו, טריניטי גדלה כל חייה עם אמה מישל, והקשר עם אביה הוא קלוש. בגיל 18 עשתה היסטוריה כשהיתה לכדורגלנית הצעירה ביותר שנבחרה בדראפט של ליגת הנשים בארה"ב, על ידי וושינגטון ספיריט. את הבכורה בנבחרת הלאומית רשמה לפני כשנה וחצי, ומאז הספיקה להבקיע 4 שערים ב־18 משחקים.

מרתה (ברזיל)

לדעת רבים, מרתה, בת 37, שזכתה במולדתה לכינוי "פלה בחצאית", היא הכדורגלנית הטובה בכל הזמנים. היא נבחרה לשחקנית השנה של פיפ"א שש פעמים, יותר מכל אחת אחרת, והמונדיאל הזה יהיה השישי וכנראה האחרון בקריירה שלה, לאחר שכבשה בכל חמשת הטורנירים הקודמים וכמו כן בחמש אולימפיאדות, היחידה בהיסטוריה שעשתה זאת. היא הבקיעה מספר מרשים של 115 שערים ב־174 משחקים במדי הנבחרת, ומאז 2017 היא משחקת באורלנדו פרייד האמריקנית.

קירה וולש (אנגליה)

וולש, בת 26, גדלה כאוהדת מנצ'סטר סיטי, ובגיל 17 הגשימה את חלומה והצטרפה לקבוצת הנשים של המועדון. במשך תשע שנותיה בקבוצה הקשרית המחוננת הפכה לאחת השחקניות הטובות בליגה האנגלית, ובגיל 20 קיבלה זימון ראשון לנבחרת. בקיץ 2022 כיכבה בזכייה של אנגליה באליפות אירופה ונבחרה לשחקנית המצטיינת במשחק הגמר מול גרמניה. לאחר מכן ברצלונה רכשה אותה ב־470 אלף יורו, שיא עולמי בכדורגל הנשים. יחד עם בארסה זכתה וולש העונה בכל התארים, כולל ליגת האלופות.

ומה קורה בישראל?

כדורגל הנשים בישראל רחוק מאוד ממה שקורה בעולם הגדול. בשנים האחרונות נעשו מאמצים לקדם את הענף, אבל הבעיה הגדולה היא שיש מעט מאוד שחקניות פעילות. על פי הנתונים האחרונים שפורסמו, יש בישראל 1,488 שחקניות כדורגל פעילות. לשם השוואה, בארץ פועלות 5,601 כדורסלניות, 3,378 מתעמלות ו־2,453 שחקניות כדורעף. הנתון המעציב ביותר הוא שמבין 15 ענפי הספורט המובילים בישראל, השיעור הנמוך ביותר של נשים הוא דווקא בכדורגל - רק 4.1 אחוזים מתוך 36,248 כדורגלנים וכדורגלניות.

הליגה הבכירה בארץ כוללת שמונה קבוצות בלבד, והמשחקים מתקיימים בדרך כלל לעיני עשרות צופים ועל מגרשים סינתטיים, לא על דשא. בשנה האחרונה החל ערוץ הספורט לשדר משחק אחד בכל מחזור, כדי לקדם את כדורגל הנשים בקרב הציבור הרחב, אבל הליגה ברמה נמוכה למדי ומעט השחקניות הזרות שמגיעות לא ממש משפרות את המצב. האלופה בשנים האחרונות היא מ.ס. קריית גת.

אחת הבעיות היא שדווקא לשני המועדונים הגדולים בישראל, מכבי חיפה ומכבי ת"א, אין קבוצות נשים. למכבי חיפה היתה כזו במשך חמש שנים, אבל הבעלים יעקב שחר החליט לסגור אותה ב־2003. למכבי ת"א יש קבוצות ילדות ונערות - אבל לא בוגרות.

הנבחרת הלאומית מדורגת במקום ה־68 בעולם, ומעולם לא העפילה לטורניר גדול. לצד כמה ניצחונות בשנה שעברה (פעמיים נגד בולגריה ונגד טורקיה), היא גם ספגה תבוסות קשות, 12:0 מול איטליה ו־7:0 לגרמניה. עם זאת, בשנים האחרונות יותר ויותר כדורגלניות ישראליות יצאו לשחק בחו"ל, וכיום יש לא פחות מ־13 ישראליות שמשחקות בגרמניה, בארה"ב, בספרד, בצרפת, בקרואטיה, בדנמרק ובסקוטלנד.