בתחילת יוני 1953 הושק מפעל "תיאטרון למעברות" (תל"ם), פרי יוזמה של שר החינוך, בן־ציון דינור, בשיתוף הסוכנות וההסתדרות, שנועד לחשוף בפני העולים את התרבות הישראלית - באמצעות קטעי הצגות.
מרצים שנשלחו למעברות הכינו את העולים מראש לקראת ההצגות שבהן יצפו, והאירועים התקיימו בשטחים פתוחים, שאליהם הובאו תושבי המעברות באוטובוסים (כמו בצילום). ועדה אקדמית קבעה אילו הצגות יועלו, תוך הקפדה על מקור עברי בלבד, ואנשי התיאטראות שיחקו כולם בהתנדבות מלאה. היוזמה נחלה הצלחה גדולה, ובקיץ 1953 צפו בקטעי ההצגות כ־30 אלף עולים
הנעלמים / פריטים שהיו ונעלמו
אסימון לטלפון ציבורי
מתקופת המנדט התאפשר השימוש בטלפון ציבורי באמצעות שלשול מטבעות כסף, אך עקב שחיקת ערך המטבע והאינפלציה הוחלפו ב־1953 הטלפונים הציבוריים בכאלה שהופעלו באסימונים שנרכשו בדואר.
ב־1966 הופצו טלפונים ציבוריים חדשים תוצרת התעשייה הצבאית, שהשימוש בהם נעשה באמצעות אסימונים קטנים כסופים, וכמו כן התאפשרה הכנסתם של כמה אסימונים יחד למכשיר, כדי לבצע שיחה בין־עירונית ללא צורך בסיוע של מרכזן. ב־1996 נעלם האסימון מחיינו, והוחלף בכרטיסי טלכרט.
הצרכנייה / מאכלים מפעם
ביצה רוסית
מנת הדגל ב"בופה" בכל אולמות האירועים של הזמנים ההם. בבית זכינו למנה אהובה זאת רק כשאמא היתה צריכה לעשות במאכליה רושם מיוחד על האורחים.
לא ברור מה מקור שמה של חצי הביצה הקשה, שבחלקה הפנימי היה מין ממרח שנוצר מערבוב החלמון עם כל מיני דברים טובים דוגמת מיונז, בצל ירוק וגמבה. על תלולית הממרח שבביצה הרוסית שובץ תמיד חצי זית שחור. תענוג אמיתי!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו