עם סיום מלחמת העצמאות, ביולי 1949, כינס הרמטכ"ל יעקב דורי ועדת מומחים והטיל עליה לבחור בתת־מקלע חדש לצה"ל במקום ה"סטן" הבריטי הוותיק, שהוגדר כ"לא אמין" בשל מעצורי הירי ופליטות הכדורים הרבות שליוו את תפעולו.
הוועדה בחרה לבחינה שני כלי נשק ישראליים, שהיו באותה עת בשלבי פיתוח: הראשון היה ה"עוזי", פרי פיתוחו של עוזי גל, יליד מינכן שעלה לארץ לקיבוץ יגור בגיל 13 ועסק מצעירותו בפיתוח כלי נשק, עד שנתפס ב־1946, בגיל 23, על ידי הבריטים ונשלח לרצות שבע שנות מאסר (שקוצרו) בכלא עכו. הכלי השני נקרא "ק־12", והוא פותח על ידי המהנדס חיים קארה, שהיה ראש המדור לפיתוח נשק במסגרת חיל המדע.
בבדיקה השוואתית בין שני כלי הנשק, שאליהם התווספו כמה תת־מקלעים נוספים מייצור אירופי, גבר ה"עוזי" על כל מתחריו בזכות ממדיו הקטנים ומשקלו הקל. לכך נוספה העובדה שהוא הורכב ממספר קטן של חלקים, ועלויות הייצור והתחזוקה שלו היו נמוכות במיוחד.
לצורך המשך הבדיקות הזמין צה"ל סדרה ניסיונית של 100 עותקים מתת־המקלע, והבחינה הסתיימה בהצלחה בסוף מאי 1953. אי לכך הוכרז ה"עוזי" כתת־המקלע הבא של צה"ל, והוזמנה ממנו סדרה ראשונה של 5,000 יחידות, שכללה שיפורים בכלי הנשק בהתאם לבדיקות הרבות שעבר במהלך שלוש שנות תרגול.
מאז יוצרו ונמכרו ברחבי העולם כולו כ־10 מיליון יחידות של ה"עוזי" בדגמים שונים, וממציאו, עוזי גל, היה הראשון שזכה ב"פרס ביטחון ישראל", ב־1958. הוא הלך לעולמו ב־2002, בגיל 78.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו