אמריקה פינת בני ברק: מסע תלאות בדרך אל הוויזה

יש רגעים בחיים שבהם את מוצאת את עצמך עוצרת ומנסה להסביר לעצמך איך הגעת, מזיעה, לרחוב הלח"י 2, בני ברק, למחסן דואר שליחים מוקף גדר ועשבים שוטים מול תחנת הרכבת, בשעה חמישה לחמש כי הם סוגרים בחמש, כדי לשלוח מסמכים לשגרירות האמריקנית, לכתובת שהיא הרבה יותר קרובה אלייך הביתה מאשר רחוב הלח"י 2, בני ברק.

יש לי חשבון ארוך עם דואר ישראל עוד מהפעם ההיא שבה שלחתי תלונה לשירות הלקוחות על פקיד שמעשן בתוך הסניף, ובפעם הבאה שהגעתי לשם הוא שאל אותי למה לא יכולתי פשוט לבקש ממנו יפה. עכשיו נשאר לי רק להתפלל שלא יגיעו לי עוד לסניף הזה חבילות, כי את כל הפתרונות הארציים יותר כבר ניסיתי. אני במקומו כנראה כבר הייתי מאפרת לי לתוך החבילה של גרבי ספורט מנקסט. נצטרך לקוות שהוא לא שומר טינה כמוני.

• • •

דווקא הבחור שישב בבוטקה עם חלון ההזזה במחסן של דואר השליחים היה מאוד אדיב והשתתף בצערי. הוא גם סגר את החלון כדי להראות לי את הפתק שתלוי שם, כאילו אנחנו בסרט של אפרים קישון, ובו כתוב שהם כבר לא שולחים מסמכים לשגרירות האמריקנית זה 11 חודשים, ולכי תתווכחי עם שלט. כן, קצת חבל שהוא תלוי שם ולא, נניח, במקום שבו הייתי יכולה לראות אותו לפני שנסעתי עד לרחוב הלח"י 2, בני ברק. אבל יש כנראה דברים שאפילו דואר ישראל לא יכול לעשות.

נערה הייתי וגם זקנתי, על משכנתא חתמתי ודו"חות שנתיים הגשתי. ביורוקרטיה לא זרה לי ואני לא זרה לה, ויש מי שיאמר (אני, כי לאף אחד אחר לא אכפת) שאני אפילו די טובה בזה: הרי מישהו היה צריך להגיש את כל טופסי ה־17 האלה עבור כל המשפחה. מישהו היה צריך להחליף את השמות על כל החשבונות בכל שלושת מעברי הדירה שלנו בשש השנים האחרונות. מישהו היה צריך להגיש ערעור לעירייה כי הקטנה נשלחה לגן הלא נכון. והילד הזה, רבותיי, הוא אני. אבל שום דבר - אני חוזרת, שום דבר - לא הכין אותי לשבעת מדורי הגיהינום שהם הוצאת ויזה לארה"ב לשני צאצאיי הרכים.

• • •

הכל התחיל בטלפון מהמפיקה, שביקשה לבשר לי שאני ככל הנראה מוזמנת להופעות בארה"ב בספטמבר, וכדאי שאתארגן על כל הסידורים הדרושים. מכיוון שהאבא של הילדים האלה הוא גם הגיטריסט שלי, ומכיוון שאיש לא מעוניין בילדים שלנו חוץ מאיתנו, נראה שהם יצטרכו לבוא איתנו. אני מאחלת לכם לא לדעת את זה, אבל באתר של שגרירות ארה"ב בישראל אין עמוד שיש בו פחות משבע פסקאות, בסך כולל של כ־500 מילים, ואני, ברוך השם, קראתי את כולן. למי מכם שנחסך ממנו התענוג, אני אספר שצריך למלא שאלון של 28 עמודים שאם לא עושים לו סייב, צריך להתחיל אותו בכל פעם מההתחלה.

גם כשמדובר בוויזה לבני בן השנתיים, השאלון כולל שאלות מדהימות כגון "האם בעבר נעצרת או הורשעת בעוון עבירה או פשע, גם אם ניתנה לך חנינה?" ובכן, התשובה היא חד־משמעית כן. הילד כבר חודשיים מתגנב למרפסת בכל הזדמנות וזורק מכוניות צעצוע, פריטי לבוש ומאכלים שונים למרפסת של השכנה, שזורקת הכל בזעם לפח ושולחת לי הודעות קוליות בווליום הולך וגובר, אבל לא ציינתי את זה בשאלון. "האם היית או הנך משתמש בסמים?" (לא, אם לא מחשיבים נוטלה), "האם אתה מתכוון לעסוק בפעילות טרור במהלך שהייתך בארה"ב?" (כן, אבל לא יותר מהרגיל), "האם בעבר גורשת ממדינה כלשהי?" (לא, אבל חכו).

• • •

כשמסיימים את השאלון, מקבלים ברקוד. את הברקוד צריך גם להדפיס וגם לא להדפיס, להביא אותו איתכם לראיון או לשלוח אותו במייל או להגיע איתו לרחוב הלח"י, או לרחוב הלח"י השנייה. כל התשובות נכונות, וגם לא. פה ושם מחכות לכם פנינים כמו "למידע על חידוש אשרות מסוגים אחרים, אנא בקרו באתר האינטרנט".

ובכן, אני כבר באתר האינטרנט ויש פה שקופית ורודה ענקית עם סימן קריאה גדול ואדום ובה "מידע דחוף למבקשי ויזה", אבל המידע הזה לא כזה דחוף ולקח לי שבוע להבין שאני צריכה לגלול מטר וחצי למטה כדי להגיע למידע שאני אכן מחפשת, שכרגע הוא "דרכים בטוחות להתאבד".

אחר כך צריך להעלות תמונה של הילדים במשקל ובממדי קובץ שלא מצוינים בשום מקום, אבל מה שהעלית לא טוב, ובנוסף, ובלי קשר, צריך לקחת אותם להצטלם תמונת פספורט בחולצה מלוכלכת מגלידה, כי צריך איכשהו גם לשחד אותם להסכים. אחרי זה צריך לשלם סכום נאה באתר אחר, באשראי או במזומן בבנק הדואר או בבנק פלשתין, שמבין שניהם אני כרגע סומכת יותר על השני. ואז מקבלים עוד ברקוד, אבל אחר, שאותו את צריכה להדביק על המעטפה שאולי ואולי לא תשלחי מרחוב הלח"י 2, בני ברק, לפני 11 חודשים.

• • •

הייתי שמחה לסיים בחדשות טובות ולספר לכם שהמסמכים הגיעו לשגרירות ובשעה טובה הילדים שלי קיבלו ויזה ויכולים לטוס איתי לארה"ב ולחרב בתי מלון לאורך החוף המערבי, אבל האמת היא שלא הצלחתי עדיין לשלוח את המסמכים. עוד חדשות טובות הן שהפטור שביבי הבטיח לכל ישראלי מוויזה לארה"ב מתקדם בצעדי ענק. הרי כולם יודעים שמילה של ביבי זאת מילה, וזה לא קרה עדיין רק כי הוא מתכוון לאסוף את כל הדרכונים וכבר להחתים אותם לכולנו יחד בביקור שלו בבית הלבן, מה שיקרה מייד כשהגיהינום יקפא.

ואם במקרה קורא את הטור הזה מישהו מהשגרירות, אני מבקשת למסור שאתם מדהימים, מעולים, עושים עבודת קודש, אתם הנציגים הכי טובים של המדינה הכי טובה בעולם, ואני ממש אשמח אם תשכחו את כל מה שכתוב פה למעלה ופשוט תאשרו לי את הוויזות.

גוד בלס אמריקה!