זוג או חופש: למה אתם חייבים חופשה זוגית

רק במחלקה ראשונה

שש פעמים כמעט ביטלנו את החופשה הזוגית לאמסטרדם, שתכננו ליאון ואני במשך חודשים ארוכים.

עכשיו אני מבקשת את הכנות הכי לא מתנצלת שלכם: מה חשבתם כשקראתם את המשפט הראשון? אם חשבתם לעצמכם: יאללה שני אלה, מנחי הטלוויזיה שחיים במדינת תל אביב, בטח הם טסים בביזנס באותה תדירות שאנשים אחרים קופצים לקניון.

אם זה מה שחשבתם, זה לא מאוד מוזר מצידכם. לכולנו יש סטריאוטיפים בראש, ואם אני שומעת ששני מנחי טלוויזיה טסו לחו"ל גם אני עלולה ליפול לאותן הנחות שגויות, זה טבעי. אם תמשיכו לקרוא, תוכלו לגלות באיזו מחלקה טסנו, וכמה חופשות זוגיות היו לנו בחמש השנים האחרונות.

לחופש נולדנו

אם אתם משתייכים, כמוני, לאנשים שרגש האשמה וייסורי המצפון הם חלק מרכזי בקשת הרגשות שלהם, ואם גם אתם הורים לילדים ולילדות מתחת לגיל 18, אולי גם אתם מתקשים לקחת חופשה זוגית ללא הילדים.

יש הרבה סיבות לכך שזוגות לא לוקחים במשך שנים חופשה זוגית, למרות שמתברר כי ההשפעה של חופשה זוגית על איכות הקשר היא דרמטית. אני מודה שלא ידעתי את זה עד לא מזמן, אבל הדבר נבדק באופן מחקרי וסטטיסטי.

אם ניישיר מבט לתרבות העבודה האינטנסיבית המאפיינת את המדינות הקפטיליסטיות, אני חושבת שנפגוש שתי אופציות אנושיות מנוגדות: מצד אחד, יש כאלה שחיים מחופשה לחופשה ומבחינתם שאר הזמן הוא הרווח בין החופשות ותו לא. אלה אנשים שבדרך כלל עובדים מאוד קשה, לא תמיד בעבודה שהם מחבבים, אבל רואים בה כלי למימון חופשות, ולא מציבים סטנדרטים של חיבור והנאה. מצד שני, יש אנשים שמרוב מסירות לעבודה, אם מצורך כלכלי ואם מוורקוהוליזם, לא יוצאים כמעט לחופשות.

ב־2016 מצא "GfK", אחד מארגוני מחקר השוק הגדולים בעולם, כי 50% מהעובדים בארה"ב שעבדו יותר מ־35 שעות בשבוע וקיבלו זמן חופשה בתשלום ממעסיקיהם, לא ניצלו את כולו בשנה הקודמת.

מבחן הזוגיות הגדול

מכיוון שחופשה היא זמן להתחבר מחדש לאנשים שאנחנו אוהבים, מחבבים, או לפחות חיים איתם, ולעבוד על קשרים חברתיים ברווחה יחסית ובניתוק מהסטרס היומיומי, אפשר אולי לנחש שאנשים שיוצאים לחופשות מועטות מדי יסבלו מקשרים אישיים פחות קרובים.

מצד שני, יש סיכון שהחופשה גם תביא את הקשר לסיומו, כי מה קורה כשאנחנו רק עם בני הזוג שלנו, בלי תירוצים מוצדקים של "הילדים צריכים אותי", "מתקשרים אלי מהעבודה", "אני חייבת לצאת לאסיפת הורים", "לחברה שלי יש יומולדת בבית קפה" או "יש לי שיעור ספורט"? מה קורה אז - נחמד לנו? משעמם לנו? מצחיק לנו? מביך לנו? מחניק לנו? מרגש לנו? האם אנחנו חייבים עוד זוג יחד איתנו, או שאנחנו לגמרי נהנים זה בחברת זה?

זוגות רבים מסתירים מעצמם את האמת, שהקשר שלהם כבר מת. חופשה זוגית רק של שניכם מציבה מראה קשוחה, שמקשה להסתיר את התובנה הזו.

אמא לביאה

על פי מחקרים, חופשה זוגית תורמת לזוגיות, מגבשת את בני הזוג ומעמיקה את החיבור. מדענים אף מצאו שהיא עשויה לסייע במניעת גירושים. עבורי, באופן אישי, המחקרים הללו מהווים תזכורת לכך שלא רק שמותר לי, אלא שאפילו כדאי שאשקיע זמן, אנרגיה וכסף בטיפוח מערכת היחסים הזוגית של ליאון ושלי באמצעות טיסה לכמה ימים לאמסטרדם.

משכנעת במיוחד היא המסקנה שהחופשה הזוגית טובה לא רק לבן זוגי ולי, אלא גם לבנות שלנו. הרי מה לא אעשה עבורן? הכל! אפילו אם זה כרוך בנסיעה לאמסטרדם, בילוי במסעדות מושלמות, שופינג בחנויות וינטג' והופעה של ארקטיק מאנקיז. כזו אמא לביאה אני! הכל בשביל הבנות שלי.
וברצינות - במחקר הסבירו שקשר חזק וחיובי בין הורים משמש דוגמה חיובית לילדים ותורם לסביבה משפחתית בריאה. בדיוק כמו שקשר מתוח ומלא טינה בין ההורים מחלחל ומרעיל את האווירה בבית, גם כשלהורים נדמה שהם מצליחים להסתיר זאת מהילדים.

חופשותרפיה

אלך עוד צעד קדימה ואקרא לחופשה שלקחנו השבוע "חופשותרפיה". תרפיה באמצעות חופשות. אני בטוחה שאם אחפש גם אגלה שיש דבר כזה, כי המציאו כבר הכל, אבל לא בדקתי וכתבתי זאת רק מניסיון אישי.

כאמא עסוקה לשתי נערות מתבגרות, לשלושה כלבים (אחת סיעודית) ולשלושה חתולים, אשת קריירה והאחראית לבישולים בבית - אני מוצאת את עצמי לעיתים מרגישה שאני חייבת לעצור לכמה ימים את הקרוסלה, שאפילו בשביל הטמפרמנט האינטנסיבי שלי היא מסתובבת לרגעים קצת מהר מדי.

אז כשהחלטנו לצאת להרפתקה בת חמישה ימים באמסטרדם, לאחר שנרגעו ייסורי המצפון ורגשי האשמה הראשונים, הצלחתי לנקות חלק נוסף מהם כשקראתי על השפעת חופשות זוגיות על תפקוד מערכת היחסים. זה לגמרי צריך להגיע כמרשם מרופא, או לפחות ממטפלים זוגיים. המינון המינימלי: פעמיים בשנה, שלושה ימים לפחות. אפשר גם בארץ, אבל עדיף להתנתק יותר. אם כבר אז כבר.

לא נעים לי לספר

אני מחלקת פה מרשמים בקלות רבה, אבל אני לא המיישמת הכי מוצלחת שתמצאו, ואפילו קצת מתמלאת בושה לספר מתי היתה הפעם האחרונה שטסנו יחד, רק שנינו, לחופשה זוגית לפני זו האמסטרדמית.

ובכן, אור השמש מחטא ואין ברירה אלא לדבוק באמת. אז בואו נעשה את זה מהר: 2017. כן, מאז 2017 לא נסענו לחופשה רק שנינו בחו"ל. עשינו לילה בים המלח או לילה באילת - אבל זה תמיד היה בעקבות הרצאה או הופעה, אז כבר הפכנו את הלילה מחוץ לבית לחוויה זוגית. מאז 2017 לא נסענו שנינו לחופשה זוגית, אני מעכלת תוך כתיבה. שנינו היינו בהלם כשגילינו כמה זמן עבר מאז החופשה הקודמת.

לכאורה, אפשר להבין מה קרה: שתי בת־מצוות, קורונה, תקופה קשוחה עם עניינים בריאותיים. מי בכלל חשב לעזוב הכל ולנסוע? אנחנו מההורים הלא קלילים, שלא עוזבים את הבית בקלות. גם את החופשה הזו ביטלנו והחזרנו כמה וכמה פעמים, בגלל המצב הביטחוני, בגלל מצב הרוח הירוד בשל המצב המדיני, לא היו חסרות סיבות.

תרופה מונעת

בסוף יצאנו, וידעתי שמרגע שנגיע ליעד אצליח להתנתק, אבל עד שהגענו עבר עלי לילה של דכדוך, חרדות ומחשבות כמו למה היינו צריכים את כל הבלאגן הזה, יש המון בעלי חיים שתלויים בנו, אפילו על ההפגנה במוצ"ש שאני מפספסת חשבתי. ואני גם גרועה בלארוז מעט. אני אורזת המון.

עדיין, העובדה שלא יצאנו לחופשה כל כך הרבה זמן בהחלט השפיעה על הזוגיות. העובדה שלא היה לנו זמן רק של שנינו, רחוק מהמציאות היומיומית, השפיעה על הקשר. כי לצאת בערב לשתות או לאכול במסעדה זה באמת נחמד, אבל שונה מחוויית הביחד הזו של רק שנינו כמה ימים ברציפות.

המחקרים שקראתי הבהירו חד־משמעית שיציאה לחופשה משותפת היא כמו ללחוץ על כפתור הריפרש של המחשב, רק בזוגיות. נשמע הגיוני שיקיצה טבעית, יין בשעות היום, שיטוט ברחובות ללא מטרה מוצהרת ובילוי במסעדות ובהופעות ישפר את הקשר - או יוכיח שאין קשר. חופשות הן הזדמנות טובה לזוגות לגלות מחדש את מה שגרם להם להתאהב זה בזה מלכתחילה, מינוס הסחות הדעת של העבודה, הילדים והערימות ההולכות וגדלות של כביסה וכלים בכיור.

עצם העובדה שבמהלך חופשה זוגית אפשר לסיים שיחה בלי שיפריעו לנו תסכול כזה או אחר של אחת המתבגרות, נביחות כלבים או מייל מהעבודה - זה כבר שינוי מרענן לזוגיות. אז אם הזוגיות שלכם נמצאת במצב שברירי, צאו לחופשה זוגית. או שהיא תקרב ביניכם, או שתוכיח שהקשר קיים רק מתוקף הלוגיסטיקות והמשפחתיות, ואז תצטרכו להחליט אם מספיק לכם או לא. אם הזוגיות במצב טוב - סעו לחופשה לחזק את הטוב, אבל בשני המקרים זה חשוב. המרשם הוא לכל מי שבזוגיות, שכן מדובר גם בתרופה מונעת, ולא רק בכזו שעשויה לרפא זוגיות חולה.

לבחור מחדש

הזוגיות של ליאון ושלי נמצאת בתקופה של שינויים. אפשר לומר, תקופה שבה אנחנו בוחרים מחדש להיות זוג. אנחנו מחדשים את החוזה הלא מודע שחתמנו וחלמנו כשהכרנו, ומשנים את המשבצות שכל אחד רוצה לעמוד בתוכן. זה כואב, לעיתים פוצע. הפחד לאכזב את הצד השני ולהשתחרר מדפוסים שהתרגלנו אליהם, גם אם הם לא משרתים אותנו, דורש המון אנרגיה, זמן ומטפלת זוגית מעולה, אבל יותר מהכל הוא דורש מחויבות של שנינו לתהליך. לא היינו שורדים את מסע השינוי הזה בלי אהבה ענקית זה לזו וזו לזה, ועם כל הקושי והמאמץ אני מרגישה יותר קרובה לליאון ממה שהרגשתי אי־פעם.

אם מזניחים שיחות קשות יותר מדי זמן - המחיר כבד. נוצרים ריחוק ואדישות. כבר אמרו חכמות ממני שההפך מאהבה הוא לא שנאה אלא אדישות, ואני חושבת שבני זוג שאדישים זה לזה או זו לזו או זו לזה נמצאים במצב הזוגי הכי מורכב, גם אם הם חיים בבית נטול ריבים או ויכוחים.

אז נכון, אנחנו נמצאים בטיפול זוגי המון שנים ומנהלים שם שיחות עומק, ברוך השם, אבל זה לא אותו הדבר כמו השיחות הספונטניות והאינטימיות שמתרחשות בחופשה זוגית. האווירה הנינוחה, היעדר המחויבויות הדוחקות, כוס היין - כולם יוצרים מרחב בטוח לדיאלוג פתוח וכן. חשוב להדגיש שכל אלה הם רק תפאורה אם אין נכונות ורצון מצד בני הזוג. כשאין חיבור - אין חיבור.

שקר האינסטגרם

אז אחרי שהפלגתי בשבחי החופשה הזוגית לטובת הקשר, אני חייבת להתוודות שגם אני מגלגלת עיניים בחוסר אמון אל מול תמונות זוגיות מושלמות מדי מחופשות, שבהן החיוכים ענקיים, השיזוף בדיוק בגוון הנכון, והקוקטיילים, החברים ברקע וההאשטגים #זכיתי, #האישה של חיי, #אהבה שלי, #נסיכה שלי, #הגבר של חיי - מככבים.

אני קצת מתמלאת ציניות לאור הפוסטים הללו, אבל מודה ששום דבר מהם לא מעיד לדעתי על מערכת יחסים טובה יותר או פחות. ייתכן שאני שיפוטית מדי על פי החוויה שלי, אבל האמת היא שהיו רגעים מקסימים בחופשה, שממש לא הרגשתי צורך לתעד.

מציאות מול מיתוסים

יש לי חברה שהוריה נסעו לחופשה בת חודש כשהיא היתה בת שלושה חודשים. הפסיכולוגית שלה טוענת שזה פגע ביכולת ההיקשרות שלה, באמון בדמויות קרובות. נשמע הגיוני, אבל כל עוד אתם לא עוזבים ילדים קטנטנים לזמן ארוך משבוע - נראה לי שאנחנו בגבולות הסביר.

יש הורים שמפחדים שה"היעלמות" לחופשה תוביל לטינה מצד הילדים. בעניין הזה אין שוני מעניינים אחרים ביחסים: תקשורת פתוחה ותיאום ציפיות, שיתוף הילדים בתהליך התכנון והקשבה לרגשות שלהם לפני, במהלך ואחרי החופשה ההורית הם האמצעי לכל חוויה כזו. יש הורים שמפצים בכמות אדירה של מתנות (אהממ אהמממ...), אצל חלק זה נובע מרגשי אשמה או מפחד מטינה, ואצל אחרים זו התמכרות לקניות. אני בחלק השני.

בואו נתייחס בקטנה גם למיתוס שמתברר כי יש כאלה שעדיין מחזיקים בו, ולפיו האב יכול לצאת לחופשה ללא הילדים אבל האמא לא - כי היא הדמות המרכזית בחייהם.

ראיתי לא פעם שמבקרים נשים כשהן נוסעות לחו"ל, אם מטעמי עבודה ואם מטעמי חופשה. כבר כתבתי על זה טור, אבל אדגיש שוב שהרעיון המיושן הזה נובע מהיסטוריה ארוכה של אי־שוויון מגדרי, שבו ציפו מנשים לשים את צורכיהן בצד למען משפחותיהן. חיוני לאתגר את הסטריאוטיפ הזה ולהכיר בכך שגם לאימהות מגיעה הפסקה, כזו עם הזדמנות לתעדף את הרווחה ואת היחסים שלהן.

משפחה כפולת קריירה?

בפודקאסט שלנו, "יחסינו לאן", הקלטנו פרק על זוגיות כפולת קריירה. מדובר במושג שהולך ומתרחב, של שני הורים שעובדים שעות רבות וחולקים ביניהם את הבית ואת החוץ.

יש לכך השפעות רבות על הזוגיות, אעיד באופן אישי. כאשת קריירה וכאם לשתי מתבגרות אני יכולה להעיד על האתגרים המגיעים, לצד שמירה על איזון בריא בין עבודה לשאר תחומי החיים. כשלוחות השנה שלנו מלאים כל הזמן בפגישות, במועדים ובפעילויות לילדים, קל לאבד את השותפות החשובה ביותר - הנישואים. לכן לקחת חופשה רק שניכם זה לא רק מותרות, אלא הכרח עבור הבריאות ארוכת הטווח של מערכת היחסים.

כולנו צריכים מדי פעם תזכורת לעצור רגע, גם כשהכל נראה לחוץ וחשוב, ולהעריך מחדש את סדרי העדיפויות. האם אנחנו נותנים לשותפים שלנו את תשומת הלב שמגיעה להם בתוך חיינו העמוסים? אענה בכנות שאני לעיתים לא עושה זאת, ודווקא בקשר עם ליאון אני מרשה לעצמי להביא את העייפות והתשישות.

לא תמיד זה טוב, שכן מצד אחד זה המקום הבטוח ומלא הכנות, אבל מצד שני אני צריכה לשמור יותר אנרגיה לביחד שלנו. אגב, זה מעגל, כי כשאנחנו עושים שיחות "קשות" ומפרקים את הכעסים, הרבה יותר קל לי לפנות זמן זוגי.

במקרה שלנו, בערב השני באמסטרדם שודר בתוכנית "אנשים" ראיון עם ליאון. כפי שאתם מתארים לעצמכם, עם ישראל לא חסך את שבטו ואת דעתו, בצורה מנומסת יותר או פחות, מה שנתן לנו הרבה חומר לדבר עליו. כמות התגובות היתה טריגר חיובי לליבון נקודות רבות בקשר שלנו.

צחקנו כמו שלא בכינו שנים

כהורים ממוקדי קריירה, קל להישאב לתפקידים ולאחריות שלנו, ולעיתים קרובות לשכוח את מה שיש מי שיגדירו כמותרות - ההתרגשות ממה שמשך אותנו לבני הזוג מלכתחילה.

חופשה זוגית היא הזדמנות לפנות זמן לרומנטיקה ולהשתחרר קצת מהזוגיות הפונקציונלית. ליאון ואני שנינו אנשי עבודה, חרוצים ודאגנים, אז השחרור המדובר לא קורה אוטומטית כשנוחתים בבית מלון. צריך לתת לעצמנו כמה שעות לשחרר את עול התפקידים. אגב, קצת יין עשה בשבילי את העבודה.

כשהשתחררנו, נזכרנו כמה אנחנו צוחקים מאותם דברים. היו לנו התקפות צחוק כמו שלא היו לנו מזמן, כי קצת שכחנו שאנחנו כאלה. החופשה היתה הזדמנות לייצר מאגר זיכרונות חדשים להתרפק עליהם בימי שגרה מעייפים, וגם זה אחד הדברים המשמעותיים בכמה ימים הללו.

אחרי שצחקנו יחד כמו פעם, היה הרבה יותר קל ליצור תקשורת פתוחה וכנה ולדבר על מה שכואב ומציק. צחוק הוא תרופה שאין לה תחליף.

אבל מה עם הילדים?

לסיום, אני פונה לפלח אוכלוסייה ספציפי: הורים בעלי רגשות האשמה וייסורי המצפון על השארת הילדים "מאחור". אני יודעת בפירוש שבגיל מסוים רגשות האשמה האלה הם כולם שלי, אין להם קשר לבנות שלנו. אם אתם עדיין חיים בתחושה של "אוי ואבוי, איך הם יתגעגעו אלינו אם לא נהיה בבית ארבעה ימים" - תתעוררו ותריחו את הקפה.

עם כל הניסיונות שלנו לגדל ילדים מאושרים, הורים שמצליחים לפרק את המתח והכעסים שמצטברים באופן טבעי, נותנים לילדים מתנה מושלמת. שום משחק מחשב חדש או מתנות יקרות לא שווים כמו בית שיש בו קצת יותר שלווה וקצת פחות מתח.

ואם אתם מאלה שאומרים שהילדים לא יודעים שיש עניינים זוגיים כי אתם לא מתווכחים לידם, תחשבו שוב. ילדים מרגישים הכל, בעיקר את מה שאתם לא אומרים.

לגבי הבנות שלנו, אני יודעת שהן נהנו מעצמאותן בזמן שהיינו בחו"ל, אני מרגישה את זה בדיבור שלהן. ברור שהיו רגעים שאמרתי "אויש, אין מי שיסיע אותה", אבל אז החלק היותר אסרטיבי שלי גוער בי: "פאולה, הכל בסדר, שתלך קצת ברגל, לא קרה כלום". לא רק שזה טוב לנו, זה טוב עבור האווירה בבית כי הבנות יזכו להרגיש את האנרגיה שממלאת את מצברי ההורים שלהן כעת.

אז קבלו עצה חינמית: הכינו לעצמכם סטיקר והדביקו על הקיר בחדר השינה: "חופשה זוגית אינה אקט של אנוכיות או הזנחה, אלא השקעה בבריאות וברווחה של הכלי המרכזי ליצירת משפחה שמחה - ההורים". קצת ארוך, אני יודעת, אבל שווה.

ואם אתם כבר מדפיסים סטיקר, אשמח שתדפיסו אחד גם עבורי כי בעוד כמה ימים, כשיתפוגגו אדי החופשה ונצלול בחזרה לשגרה השואבת, שוב אצטרך תזכורת.