"אני ניצלתי בעור שיניי מהרשעת שווא ברצח שלא היה. אני אחראי שמקרים כאלה לא יקרו שוב"

ערב זיכויו של רומן זדורוב במשפט חוזר, זיכוי שניתן בין השאר כיוון שלפי קביעת השופטים הוא הודה ברצח תאיר ראדה ז״ל שלא ביצע, התכנסו חוקרי משפט וסטודנטים באולם 501 במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט. הסטודנטים עלו אל הדוכן ובזה אחר הזה הקריאו טקסטים אותנטיים של אנשים שהודו בפשעים שלא ביצעו. מי שהוביל את האירוע הוא ד"ר יוסף זהר, מרצה להרשעות־שווא במכללה וחוקר משפט פלילי בחוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי.

ד"ר זהר - אמנם ג'ינג'י, אך שקט ומופנם - הוא מסוג האנשים שלחוקר מיומן יהיה קל לחלץ ממנו הודאה בפשע שלא ביצעו. אלא שסיפורו האישי של זהר הוא הפוך לחלוטין, ויוצא דופן בכל מובן. זהר זוכה בבית המשפט מעבירת רצח, לאחר שהואשם כי רצח את אביו. החודשים שבהם ישב במעצר שינו את מסלולו האישי מכלכלן, סמנכ"ל בחברת הזנק, לחוקר משפט שנאבק בתחלואי מערכת האכיפה.

"הייתי קרוב מאוד לשלם את המחיר הכבד ששילם רומן זדורוב, הזיכוי שלו שימח אותי מאוד", הוא אומר בראיון מיוחד ונדיר ל"ישראל היום". "כמעט חמש שנים לקח עד שזוכיתי בנובמבר 2007 זיכוי מלא, פה אחד. עמנואל לוינס אומר ש'כולם אחראים על הכל ועל כולם וכלפי כולם לפני כולם - ואני אחראי לפני כל האחרים'. אני, שניצלתי בעור שיניי מהרשעת שווא, אחראי לפני כולם שמקרים כאלו לא יישנו".

חקירות קשות ודורסניות

2 במארס 2003. שנה לאחר מותו של משה זהר ז"ל ממחלת ניוון שרירים ממושכת. בנו יוסף, שסעד אותו בתקופת מחלתו יחד עם ולנטין טוקילה, עובד סיעודי ממולדובה, סיים זה עתה את שנת האבל ובביתו שבראש העין נהנה מרגעי שלווה כאשר האכיל את בתו התינוקת. אבל אז נשמעו דפיקות בדלת. אל הבית נכנסו חוקרי משטרה חמושים בצו שיפוטי ועצרו את זהר. "ארזתי תיק, בגדים וספר חדש של לוינס ומשם לשלושה חודשי מעצר באבו כביר", הוא משחזר. גם אשתו הושמה אז במעצר בית.

כמה חודשים לפני המעצר זומנו זהר ואשתו לחקירה במשטרה, אולם זו עסקה בכלל בתאונת "פגע וברח" שלא היתה, מבלי שהם יודעים כי למעשה הם בעיצומה של חקירה בחשד לרצח. השניים סיפרו כי בשעות הערב היה יוסף אצל אביו החולה וחזר לביתו. בסביבות חצות התעורר בשל שיחת טלפון מטוקילה, שבישר כי מצבו של אביו התדרדר. עד שהגיע לבית צוות מד"א כבר קבע את מותו של משה ז״ל. החוקרים דחו את גרסתו של יוסף זהר, שיחת הטלפון לא אותרה משום שהחוקרים התרשלו וערכו חיפוש רק לגבי קו טלפון אחד בביתו של האב אף שהיו בו כמה.

מרגע זה זהר מצא עצמו בסיפור שגם קפקא מתקשה היה לחבר. הוא הואשם כי ביקש להקדים את מותו של אביו החולה כדי לרשת את כספו, ולכן ניתק אותו ממכונת ההנשמה שאליה היה מחובר. כך אכן נכתב בכתב האישום: "הנאשם פנה לוולנטין וברר עימו כמה זמן יוכל זוהר לחיות בלא שיהיה מחובר למכונת ההנשמה ונענה כי ׳מקסימום חמש דקות׳. בתאריך 12.4.02, בשעה 23:00 לערך, הגיע הנאשם לדירה, בה שהו באותה עת זוהר וולנטין. הנאשם פנה לולנטין ואמר לו כי היום זה היום האחרון של זוהר וביקש מולנטין לנתק את מכונת ההנשמה. משנענה בשלילה, ניגש הנאשם למכונת ההנשמה וניתק את צינור ההנשמה, תוך שהוא מחזיק את ידיו של משה זוהר בכדי למנוע ממנו להחזיר את הצינור למקומו. בשל העובדה כי זוהר המשיך להזיז את ראשו מצד לצד ביקש הנאשם את עזרתו של ולנטין, בעודו ממשיך לאחוז בזרועותיו של זוהר כשהן צמודות לבטנו. ולנטין התקרב למקום מושבו של זוהר כשבידו שמיכה, כרך את השמיכה סביב ראשו של זוהר, משך אותה לעבר עורפו של זוהר בעוד הנאשם אוחז בידיו של זוהר עד שגרמו ביחד למותו".

גרסתו של טוקילה היתה הראיה היחידה שהתיימרה לבסס את כתב האישום. זאת אף שמסר למשטרה גרסאות סותרות לגמרי ואף שהוא בעצמו נאשם גם ברצח כפול אחר - של אשתו והמטופלת הסיעודית שלה, אותם הטביע באמבטיה. חקירותיו של טוקילה היו ללא אזהרה כי הוא חשוד ברצח, חלקן ללא תיעוד. טוקילה שיתף את החוקרים כי "לא שווה לי לחיות", ומרגע זה, כפי שקבעו שופטי בית המשפט המחוזי בת"א ג'ורג' קרא - לימים שופט בביהמ"ש העליון, שרה דותן ועמירם בנימיני, כי "מצב נפשי קשה נוצל על ידי החוקרים לצורך קידום החקירה, משנטעו בו מדי פעם תקוות שווא לשיפור מצבו אם ישתף פעולה".

בגרסאותיו הראשונות טוקילה הכחיש כל מעורבות של יוסף זהר ואף העיד על קיומה של אותה שיחת טלפון, מה שמעיד כי זהר כלל לא היה במקום בשעת הפטירה. אלא ש"שינה טוקילה תשובתו זו בלחץ חוקריו ואמר שלא היתה כזו שיחה לנאשם, כלל וכלל", קבעו השופטים. טוקילה עירב את זהר ברצח רק לאחר "הטחת האשמה בטוקילה, כי הוא זה שרצח את משה", קבעו השופטים.

מעצר בית של שנתיים

יוסף זהר ישב שלושה חודשים במעצר באבו כביר, משם הובא לחקירות קשות ממושכות ודורסניות במשטרה. במהלך החקירות איימו עליו החוקרים שגם אשתו תיעצר וילדיו יועברו למשפחות אומנה. "האיום על המשפחה כמעט שבר אותי", מודה זהר. השופט הראשון שזיהה את הבקיעים בגרסת טוקילה היה שופט ביהמ"ש העליון אליהו מצא, שבעקבותיהם, חרף כתב האישום החמור, שחרר את זהר למעצר בית.

עם זאת, זהר נשאר במעצר בית כשנתיים, במהלכו הותר לו לצאת מביתו לעבודה בלבד, וכתוצאה מכך הוא קרס כלכלית. בדרכו לדיון המעצר בבית המשפט העליון פגש באדם שהורשע ברצח וסירב להסדר טיעון כיוון שהיה משוכנע שיזוכה. אותו אדם הטיח בזהר "אתה חייב לעשות איתם עסקה". זהר סיפר זאת לסנגורו, עו״ד דרור ארד־אילון, כיום שופט בביהמ"ש המחוזי מרכז, וזה תהה האם בכך הוא מביע רצון בהסדר טיעון. זהר השיב לו: "אני לא עושה עסקה עם השטן".

אולם אז התגלתה הראיה המזכה: הקלטת שיחת הטלפון של טוקילה. ראיה מזכה? לא בעיני המשטרה והפרקליטות. לאחר שהחוקרים שידלו את טוקילה להכחיש את השיחה, משנתגלתה, בישלו עימו גרסה אחרת שבמסגרתה "טוקילה היה כה משוכנע באי־קיומה של שיחת הטלפון שהוא עצמו אישר שביצע, עד שגם כאשר החוקרים מגלים את דבר קיומה הם מתקשים עד מאוד לשכנע את טוקילה להפסיק להאמין לשקר של עצמו (שקר שהחוקרים כפו עליו) שלפיו לא היתה שיחת טלפון", קבעו השופטים.

לאחר מכן, כך קבעו השופטים, "החוקרים המשיכו להסית את טוקילה נגד הנאשם", ואף בנו עימו גרסה חדשה. כך, למשל, הציעו לו כי שיחת הטלפון התבצעה לפי הוראת זהר לאחר הרצח כדי לטשטש את מעורבותו, וטוקילה אישר. החוקר הטיח בעובד הסיעודי החשוד: "ספר את האמת, כי האמת תכניס אותך לכלא ותציל אותך״. השופטים קבעו כי ״טוקילה הבין שלא האמת היא שתעזור לו, אלא ׳האמת׳ שבה מאמין החוקר, שאם לא כן, הוא ילך לבית הסוהר״.

השופטים קבעו כי גם חקירתו של טוקילה היתה "חקירה קשה ודורסנית, במהלכה 'לשו' החוקרים את טוקילה בהבטחות, איומים, צעקות ופיתויים עד כי זה הפך בידם כחומר ביד היוצר, שהיה נכון לאשר עבורם כל עובדה שהציגו לו אותה כ'אמת', או כזו שיכולה לעזור לו בהפחתת האשמה המוטחת בו״. הם אפילו מתחו ביקורת גם על הפרקליטות וקבעו שכתב האישום כלל לא צריך היה להיות מוגש. "די לקרוא את כתב האישום, כשלעצמו, כדי לעורר תהיות של ממש. עיון קפדני בחומר הראיות עם הגשת האישום, ובוודאי בשלב של שמיעת עדותו של טוקילה, היה צריך להביא את התביעה למסקנה כי לא ניתן יהיה להוכיח את אשמתו של הנאשם".

בעקבות הזיכוי, התקבלה תביעת פיצויים של זהר נגד המדינה בסך של 2 מיליון שקלים. אך חרף הכישלון והביקורת הנוקבת של בית המשפט, החוקרים והפרקליטים המעורבים קודמו: שניים מהם אף מונו לשופטים ואחד למפקד תחנת משטרה. "שנים לאחר הזיכוי ניגשה אלי אחת הפרקליטות בתיק המכהנת כיום כשופטת ואמרה לי שהזיכוי מוצדק ושהיא מצטערת. זה היה בשיחה פרטית. באופן רשמי נציגי המדינה סירבו להתנצל", אומר זהר.

הודאה היא לא מלכת הראיות

מאז שזכה שוב בחירותו ובשמו הטוב ביצע זהר מהפך בחייו ופנה אל תחום המשפט. מחקר פורץ דרך שערך בנושא הסדרי טיעון, בהנחייתם של חתן פרס נובל ישראל אומן והמשפטנים פרופ' אורן גזל־אייל ופרופ' אלון הראל, זיכה אותו בתואר הדוקטור, ומאז הוא מרצה מבוקש באקדמיה, ולא רק. אין ספק שלא רק ניסיונו וכוחו האקדמי, אלא גם סיפור חייו המטלטל, הובילו אותו לעמדות הנחרצות ולעמדה הבכירה שבהן הוא מחזיק כיום.

"אנחנו בימים של שיח על רפורמה משפטית, אך הרפורמה לא נגעת במשפט הפלילי שכה זקוק לתיקון", אומר ד"ר זהר, "שימו לב כמה בעייתי סעיף 154 לחוק סדר הדין הפלילי: 'עובדה שנאשם הודה בה יראוה כמוכחת'. איך אפשר לכנות 'עובדה' טענה שחייבת הוכחה? כמו שהפרקליטות מנסחת את 'עובדות כתב האישום'. לא! כתב אישום אף פעם לא כולל עובדות, אלא רק טענות. וגם המהות: ברגע שחשוד מודה, מבחינת מערכת האכיפה התיק פוצח״.

״המשפט הישראלי התרחק מהמסורת של העם שלנו, שם נקבע כי ׳אין אדם משים עצמו רשע׳. הודאה של חשוד בעבירה כונתה בעבר מלכת הראיות לא רק בהיבט המשפטי אלא גם בפסיכולוגי. ראה מה כתב רק עכשיו השופט צרפתי במשפט החוזר של זדורוב: כל אדם, גם שופט, נותן אמון באופן טבעי בהודאה, אף שאנחנו כבר יודעים שישנה תופעה נרחבת של הודאות שווא. למרות הניסיון שהצטבר בארץ ובעולם, בית המשפט העליון החמיץ לאורך השנים את ההזדמנויות להפחית ממעמד ההודאה. עוד ב־1949 השופט חשין הפך פסק דין של המחוזי והרשיע אדם שהודה בשוד אף שלא היו ראיות לכך. השופט סולברג קבע למשל כי ככל שעבירה חמורה יותר, כך אפשר לסמוך יותר על הודאה של חשוד. אלא שהמחקרים אומרים הפוך לגמרי - כי ככל שהעבירה חמורה יותר הלחצים על הנאשמים גדולים יותר".

העליון הכשיר את הודאתו של בן אוליאל ברצח בדומא, משום שעבר זמן משמעותי בין החקירה האלימה שעבר בשב"כ לבין ההודאה.

"זה מזכיר לי את מחקרי ההיסטוריה של המשפט. בימי הביניים היו דורשים מאה אחוז ודאות, לכן היו משתמשים במבחנים אלוהיים. היו מניחים לחשוד מתכת רותחת על הלשון, ואם היתה כווייה זה סימן מאלוהים שהוא אשם. עם תחילת תקופת הנאורות האפיפיור ביטל זאת ומערכות האכיפה פיתחו עינויים אחרים לחילוץ הודאות מחשודים, אך היו מבקשים מהם לחזור על ההודאה בשנית 24 שעות אחרי העינוי. ליתר ביטחון המענה הראשי היה מציץ כדי לרמוז לחשוד מה יקרה אם לא יחזור על הודאתו. נזכרתי בזה כשראיתי שהחוקר שעינה את בן אוליאל נכח בשחזור שלו, זה שבית המשפט קבע שניתן ברצון חופשי. האמצעים האלה איומים.

"אדם מודה מפני שבאותו רגע הוא מבין שכדאי לו להודות, ולאו דווקא מפני שבאמת ביצע את המעשה. הרי השב"כ בעצמו כגוף מסכל, אם הוא מקבל מידע מנחקר שנחקר בעינויים - הוא לא שולח צוות לשטח בלי שאימת את המידע. אבל נוח לו להיתלות באותו מידע בדיוק כשזה בהליך פלילי. זה בדיוק מה שקרה במקרה של חליל נמרי, שהודה כי היה שותף לתכנון פיגוע באילת ובביהמ"ש הוכח כי היתה זו הודאת שווא והוא זוכה ב־2017".

״הסדרי טיעון? הונאה עצמית״

לא פחות משהודאות השווא מטרידות את ד"ר זהר, מטרידים אותו הסדרי הטיעון במשפט הפלילי. הסדרים אלו - המכונים בציבור עדיין ״עסקאות טיעון״ - עומדים במרכז מחקרו ובמסגרתם נאשם מודה בעבירה ובתמורה הפרקליטות מקילה עימו, ובית המשפט מאשר את העסקה הנרקמת. לפי דו״ח הפרקליטות האחרון, לא פחות מ־83% מהמורשעים הורשעו בבית משפט במסגרת הסדר ובלא שהתנהל משפט בעניינם. במחקר של פרופ' אורן גזל־אייל ופרופ' קרן וינשל נמצא כי בישראל רוב מוחלט - כ־95% מהתיקים הפליליים בבתי המשפט השלום וכ־90% מהתיקים בבתי המשפט המחוזיים - מסתיימים ללא קיום משפט הוכחות מלא.

"צריך להודות - אנחנו מלמדים שבישראל קיימת שיטת המשפט האדוורסרית של שופטים ששומעים עדים, דנים בראיות, תרים אחר האמת, אלא שבמציאות ניהול משפט פלילי הוא עניין נדיר״, אומר ד״ר זהר. ״ההצדקה להסדרי טיעון היתה מתוך מחשבה שממילא חפים מפשע לא יחתמו על הסדרים, הפסימיים יבחרו לבטח את עצמם באמצעות עסקות, והאופטימיים יעדיפו להילחם על חפותם - וכך יהיה שימוש מאוזן. אלא שזה כבר מזמן לא כך והסדרי הטיעון השתלטו על המשפט.

"בתי המשפט בישראל מדגישים כל הזמן את היעילות בטענה שעסקת הטיעון חוסכת זמן שיפוטי. באחד מפסקי הדין נשיאת העליון לשעבר דורית ביניש עמדה על כך שיש לכנות זאת ׳הסדר טיעון׳ ולא ׳עסקה׳, כי עסקה היא מילה מגונה ולא משקפת. אנחנו מצפים שהמשפט יחתור לאמת, אך במקום זאת אנחנו מקבלים נורמות של שוק. במחקר בניתי מודל כלכלי שמראה כיצד לכל הצדדים ישנם תמריצים שלא יתנהל משפט - לתובע, לסנגור ולשופט. אתה רואה ששופטים עושים ככל שביכולתם כדי שלא יתנהל משפט. לעיתים אפילו מאיימים שללא הסדר הנאשם מסתכן בעונש חמור יותר, ומובן שלא תראה את זה מופיע בפרוטוקול הדיון. ההתבטאויות נעלמות, ובסופו של דבר לא מתקיים משפט, ההליך הזה של בירור האמת כמעט שלא מתקיים בהליכים הפליליים בישראל".

אולי כמו עדי מדינה, גם הסדרי טיעון הם הכרח בל יגונה?

"הביטוי ׳הכרח בל יגונה׳ מופיע בספרו של קפקא ׳המשפט׳, שם מוסבר ליוזף קוף שלמעשה לא מתנהל הליך משפטי כיוון שהשקר הפך לסדרו של עולם. כל ההצדקה של הסדרים היא יעילות, כאשר בפועל היעילות הזאת מוטלת בספק. בפועל אנחנו מראים שהסדרי טיעון לא חוסכים משאבים. בעבירות קלות, שדי באחד או בשני דיוני הוכחות, שופטים מורחים ודוחים דיונים כדי שיגיעו להסדר טיעון.

תיק שאפשר היה לסיים בזמן קצר נמרח זמן רב. ישנם נזקים כבדים, והאפשרות להרשעה על סמך הודאה בחקירה או בבית המשפט בעסקת טיעון פוגעת בעקרון חזקת החפות כי היא מאפשרת הגשת כתבי אישום פחות מבוססים, שהרי ממילא לא יתנהל משפט. המצב הזה מוריד את רף ההוכחה מתחת לספק סביר, והופך את מערכת המשפט לפגיעה יותר לניצול לרעה על ידי גורמים בעלי מניעים עסקיים פוליטיים ואחרים.

"בנוסף, עסקאות הטיעון מאפשרות שיטות חקירה לא חוקיות, שכן טענות לפסילת ראיות הופכות להיות חלק מקלפי המיקוח במקום להתברר על ידי בית המשפט. אני חושב גם יותר מזה - הסדר טיעון הוא בפועל מתן האפשרות לאדם להיות שותף במפעל ההונאה של עצמו. כפי שלא נאפשר לאדם לעבוד בפחות משכר מינימום, כך לא נאפשר לו להיות מורשע ללא משפט".

יש הטוענים שמוטב לסיים את משפט נתניהו בהסדר טיעון, ולהיפטר מהכאוס שהמדינה נמצאת בו. לאחרונה הוצע גם לגשת לגישור פלילי.

"בתוצאות של עסקאות הטיעון אתה אף פעם לא יודע האם הנבל יצא בזול, או שהוא צדיק שנאלץ להודות ונענש במה שלא מגיע לו. הסדר טיעון מותיר אותנו במצב של ספק. הצדק לא נעשה, אין הליך שמוודא שנשמרו הערכים המוגנים של החברה. הציבור לא יודע האם מערכת האכיפה עשתה ככל יכולתה לרדת לחקר האמת. מערכת המשפט משחררת את עצמה ממחויבויותיה, וזה אסון גדול שגם משפיע על האמון בבתי המשפט. לנפגעי עבירה יש אינטרס לניהול משפט, הם מעוניינים לדעת האם ומי באמת פגע בהם.

"ראה את אילנה ראדה הגיבורה שלא ויתרה גם אחרי הרשעה. למשפט יש כוח לשכך את כאבם של הנפגעים מעצם בירור האמת. הבעיה היא שלא רק שלא מתחשבים בדעתם בעסקאות האלה, אלא שבכל הקשור לעבירות שחיתות וטוהר מידות אין אדם שנפגע אלא הציבור הוא שנפגע ובתיקים האלה אין לאף אחד אינטרס לנהל משפט ואין נפגע עבירה שידרוש בירור האמת. היה שוחד או לא היה? ללא משפט, הספק ימשיך להכאיב לנו גם אחרי עסקת טיעון. למשפט הפלילי יש תפקיד ציבורי שמוחמץ לחלוטין ועלול להיות מוחמץ גם במשפט נתניהו".

גם הסכם עד מדינה הוא סוג של עסקת טיעון. מה דעתך על עדי המדינה במשפט נתניהו?

״לניר חפץ עשו ממש דילמת אסיר קלאסית. אמרו לו: ׳אם לא תחתום, פילבר יחתום וייקח לך׳. זה משחית את ההליך שבתי המשפט מקבלים את שיטות החקירה האלה. לבית המשפט יש תפקיד לשמור על החירות והזכויות שלנו בהליך הפלילי, ובית המשפט העליון החמיץ את ההזדמנות לעשות זאת. צריך לומר - גם המחוקק. הייתי בקשר עם שרי משפטים לאורך השנים ולא ראינו רפורמה בהליך הפלילי. לכן יש חשיבות ציבורית שמשפט נתניהו יתנהל. גם בתיק הצוללות, מיקי גנור חתם על הסכם עד מדינה וחזר בו. חשוב שהדברים האלה יתבררו".

ניר חפץ העיד בבית המשפט שלמרות הכל הוא חתם על הסכם עד מדינה מרצון חופשי.

"רצון חופשי? זה מצחיק. זה אסון שהם אומרים שחתמו מרצון חופשי ובית המשפט מקבל את זה. בוא אגלה לך סוד: אדם בחקירה הוא לא חופשי ומילים שיוצאות לו מהפה אינן מרצון. היום כמעט אין עינויים פיזיים, אך אלה שינו צורה לעינויים נפשיים. איום על בני משפחה, שקרים מסוגים שונים, שימוש במעצרים ככלי חקירה - לדעתי אלה עינויים לכל דבר. המשפטים האלה מתנהלים, ונחשפות בפני הציבור שיטות החקירה האיומות הנהוגות בישראל".

ב־2020 הקים זהר פרויקט חדש יחד עם פרופ' בעז סנג'רו בשם "המכון לבטיחות במשפט". לראשונה נפגשים מומחים למשפט פלילי, בהם אנשי משטרה ופרקליטות ממחוז צפון, המחוז בו נוהל תיק זדורוב, מעלים דילמות ותקלות בתיקים ודנים בהם יחדיו. "מתאונות במשפט הפלילי אפשר ללמוד הרבה, והוכחנו שבשיח לומד ולא מאשים ניתן לקיים דיון שייטיב עם המערכת והחשודים". לפני מספר חודשים יצא הדו"ח הראשון של המכון. "המטרה שלנו היא בכוחות משותפים למנוע את המקרים הבאים. אנחנו רוצים לחולל מהפך במשפט הפלילי בישראל".