הקצין הצביע על הטנק שעמד בכניסה ואמר: "הוא לא נמצא כאן בשביל היופי" - סיור בגבולות הנסתרים

כביש 10

אורך: 182 ק"מ.

גבולות גזרה: רצועת עזה בצפון, צומת סיירים בדרום.

סכנות: הברחות, דאעש

בשנת 2022 סוכלו 75 הברחות סמים בגבול מצרים, בשווי כולל של כ־160 מיליון שקלים

הג'יפ של רס"ן יוחאי אברהמי, סגן מפקד גדוד קרקל מחיל הגנת הגבולות, נעצר במצפור בר־לב על גבול מצרים, מדרום לניצנה. חוץ מהרוח ששרקה בחוץ וטיפות הגשם הנדירות שהטרידו את השמשה הקדמית של הרכב, הכל נראה רגוע, למרות האור הדרמטי שהביא איתו היום החורפי.

רס"ן אברהמי שלף אותנו מהרכב החמים היישר לרוח המקפיאה. האזור שומם לא רק בגלל הריחוק מהיישובים, אלא מפני שכביש 10 סגור משנת 2013, תחת צו רמטכ"ל, לתנועת רכבים פרטיים. שם, בדרום הפרוע, זה קורה בעיקר בגלל מבריחים שפוקדים את הציר כמעט מדי יום, חלקם חמושים ודרוכים. סיבה קצת יותר רחוקה לחששות של המערכת הצבאית היא פעילות דאעש במעמקי סיני.

רק לשם תזכורת: בספטמבר 2012, בסמוך להר חריף, קבוצה מיליטנטית ג'יהאדיסטית בשם "אנסאר בית אל־מקדס" חמושה בחגורות נפץ, רובי קלצ'ניקוב ומטולי אר.פי.ג'י ביצעה מתקפה על כוח צה"ל שפיקח על בניית הגדר. מהאש הכבדה נהרג רב"ט נתנאל יהלומי ז"ל.

"אני שנה וחודשיים משרת באזור ולא מרגיש שאני מכיר אותו עדיין במאת האחוזים", רס"ן אברהמי הודה כשעמדנו במצפור. "כשהגעתי הסביבה נראתה כמו כלום ושום דבר, אבל כשאתה מגלה את מבנה הגזרה, אתה מבין שלכל קפל קרקע יש משמעות. ואז אתה מחבר את המרכיבים המבצעיים: שטח, סיור, תצפית - ומחליט היכן למקם את העמדות. רק אז אתה מבין שהפאזל הזה הוא לא של אלף חלקים, אלא של הרבה יותר. כאן פחות מדובר בתורת לחימה צה"לית. פה אנחנו יותר נשענים על דברים בסיסיים של ניתוח המצב".

מניעת הברחות היא העיסוק המרכזי של כוחות הביטחון במרחב. בשנת 2022 סוכלו 75 הברחות סמים בגבול מצרים, בשווי כולל של כ־160 מיליון שקלים, ועוד 505 ניסיונות שובשו. אם נשווה את הנתונים ל־2021, שבה סוכלו כ־180 ניסיונות, מדובר בעלייה משמעותית.

"זה יישמע בקטנה, אבל במוצ"ש לפני שבוע, לא רחוק מכאן, תפסנו 2.5 ק"ג קוקאין. זה לא נראה הרבה, אבל זו סחורה ששווה מיליון שקלים", מספר רס"ן אברהמי. "היו גם מקרים שכוחותינו תפסו הרבה יותר. המבריחים יעשו הכל כדי לא להילכד, גם אם זה יעלה להם בזריקת הסם. זה קורה אם הפתעת אותם כמו שצריך. לפעמים הם נופלים על הפטרול המצרי בצד השני".

מדובר במרדף של חתול ועכבר על בסיס יומיומי. ארגוני פשיעה מתוחכמים, שחלקם מגיעים מהיישוב הבדואי ביר הדאג' הצמוד לקיבוץ רביבים, מאתגרים את כוחות הצבא והמשטרה. המבריחים מגיעים ברכבי שטח מהירים, שלצבא קשה להתמודד איתם.

"יש פה אזור של כ־180 ק"מ מעזה ועד לכניסה לאילת. בצבא לא משתמשים ברכבי השטח המשוכללים שעוברים במקומות הכי מאתגרים", רס"ן אברהמי מבהיר. "היתרון נמצא בצד המתקיף, כי הוא צריך להגיע לאיזו נקודה ולברוח ממנה, ואנחנו לא מתעסקים במרדפים. אנחנו לא כוח משטרתי. אם תסתכל דרומה, יש כל כך הרבה מקומות מסתור ומכל מקום יכול להגיע רייזר (רכב שטח - א"ל) קטן. הכמויות שלהם בלתי נספרות. אז יש נתיבי הברחה עיקריים ומקומות שאנחנו יודעים לשים בהם מארב, אבל בגדול, ההזדמנויות של היריב הן עצומות".

איך בכל זאת מתמודדים?

"זו לא רק התפיסה, אלא גם ניתוח נכון של השטח והבנת הגזרה. אם גילית שיש הכנה לפרצה בגדר ואתה מניח לידה גדר תלתלית, בלילה בא המבריח, מסתבך עם המכשול, משאיר את הרכב ובורח, אז תפסת את הרכב והסחורה. אם מיקמת מארב נכון והם כבר החלו להעביר את הסם, המבריחים קולטים את הכוח ובורחים. אני מדבר בעיקר על הדברים האלה. עם מיקום כוחות ושימוש נכון במכשולים אתה יכול לגרום להם ליפול לך ביד. אני בהחלט יכול להבין למה זה נראה כמו מרדף של חתול ועכבר".

לאורך הגבול פרוס מכשול הגדר "שעון חול", שעליו עמלו במשך שנים. הוא אמנם מנע כניסת פליטים ומהגרי עבודה לשטח ישראל, אבל לא את מכת ההברחות. מספרים שגם אחרי השלמת המכשול המבריחים מגיעים לגדר עם מסור עגול, המילה האחרונה בשוק, ובתוך דקה וחצי מכינים פתח הנקרא בעגה הצבאית "כספומט", ודרכו מועברת הסחורה לשטח ישראל. משם, באמצעות רכבי השטח, הם נעלמים בתוך שניות בדיונות.

הג'יפ נעצר ליד נקודה בגדר, לא רחוקה ממוצב נטוש, שהיתה עמוסה בתיקונים. "שימו לב שיש כאן לא מעט סימני הלחמה", הקצין מצביע. "זו היתה נקודה שהמבריחים הבינו שהם יכולים להשתמש בה, כי היא יותר נמוכה והמכ"ם קולט פחות טוב את האזור. ידענו שצריך למקם כוחות במרחב, וזה מה שאנחנו עושים מדי יום. מספיק שאתה מחביא באחת הגבעות הסמוכות חיילים. אם המבריח מגיע - הרווחת. ואם הוא קלט אותך וברח, אז גם הרווחת, כי הוא צריך לחשוב על מקום הברחה אחר. וככל שאתה גורם לו לחשוב, כך הוא עושה טעויות".

הגשם לא הפסיק לרדת, ורס"ן אברהמי אמר שמזג אוויר סגרירי מקשה את ההברחות. ראות טובה מסייעת לחיילים, ואילו למבריח המצרי, שפחות מסתייע ברכבי שטח ויותר מבצע את העבודה רגלית, קשה להתנהל עם השקים הכבדים. המבריחים מגיעים לא פעם מכפרים מצריים סמוכי גדר.

רס"ן אברהמי ביקש מנהגת הג'יפ לחנות בשולי נחל לבן, שנמצא בסמוך למושב באר מילכה וזורם ביום טוב לכיוון מצרים. מדובר באזור פופולרי להברחות. שבוע לפני כן, ביום סוער במיוחד, הנתיב הוצף והזרם סחב ג'יפ טויוטה לנד קרוזר. הצבא ידע שהרכב שייך למבריח, אבל הוא היה ריק מסחורה ולא היתה סיבה למעצר.

"חד־משמעית אתה לומד על ההיררכיה בארגוני הפשיעה האלה", אברהמי צוחק. "אתה רואה את זה באיכות הרכבים. מי שיותר בכיר ינהג בג'יפ יוקרתי, ומי שחייל פשוט יתנהל ברייזר קטן והוא זה שבדרך כלל יבצע את העבודה השחורה".

המאבק הזה לא מתסכל?

"ברור. גם החממות של הקנאביס בשטחים הסמוכים שייכות לאותם אנשים. אפשר למגר את התופעה, זה רק תלוי מה אתה מוכן לעשות וכמה כוח ואמצעים אתה מוכן להפעיל. זה הרבה יותר גדול מהשאלה איך הצבא מטפל בנושא. זה לא אתה או אני ספציפית, זה מה שהמדינה עושה. אני לא מלכלך על המשטרה, יש לי בני משפחה שמשרתים בה, אבל בסוף גם כוח האדם שלה מוגבל".

הגענו למוצב "מפגש" הסמוך לגבול, שבו ישבה פלוגה של גדוד קרקל. לאה, חיילת עולה מאוקראינה, פתחה לנו את השער. הסמג"ד, בן 31, המתגורר בקיבוץ כפר עזה, שאל אם הכל כשורה והיא אמרה שכן. בוקר שקט עבר על כוחותינו, אף שבצד המערבי של המוצב עבדו באותן שעות כלים כבדים על הגבהת החומות. מתברר שכמה ימים לפני כן התבצע ירי כבד לכיוון המוצב וגרם לחיילים לחפש מקום מסתור.

"היתה תקרית ירי שהגיעה מצד המבריחים", רס"ן אברהמי מספר. "הם לפעמים לא רוצים שהכוחות יפריעו להם ומבצעים ירי. ואם הוא מאסיבי, אתה תהיה מוכן לסכן לוחם או לוחמת בצה"ל בגלל סמים? אלה דברים יותר מורכבים משחור או לבן. אבל ברגע שיש ירי, אנחנו מחזירים, וזו גם הסיבה שישנם כלים במוצב", הקצין הצביע על הטנק שעמד בכניסה. "הוא לא נמצא כאן בשביל היופי. כשהיה ירי, החזירו. זה חלק מנוהל הקרב לכל משימה שיוצאת.

"תבין, מדובר במאבק כוחות. בשביל לעקור את הבעיה מהשורש, אתה לא צריך להיכנס לעומק סיני ולחפש את הכפרים הקטנים במצרים. הבעיה שלנו מתחילה פה, בשטח שלנו".

זה נשמע מטריד.

"הברחה לא מסתכמת ב'העברתי לך סחורה'. ההברחה מתבצעת על ידי ארגון כלכלי שיושב על מיליוני שקלים ומבריח. אם יצטרך, הוא ישתמש בנשק חם. המצרים אמנם סופגים יותר, אבל לאותו עבריין לא כל כך משנה במי הוא פוגע. הוא במשימה. כשכוחותינו נמצאים באזור, הם מנסים לסכל את הפעילות ולהבטיח את שלום היישובים הקרובים לגדר, כמו יישובי עוטף עזה, שגם אליהם מגיע ירי".

עזבנו את המוצב וחזרנו לכיוון מעבר ניצנה, המשמש למעבר סחורות בין ישראל ומצרים. המקום מאובטח דרך קבע, וגם בזמן שהיינו עברו במקום לא מעט משאיות. בצה"ל לא שוכחים איך באוגוסט 2012 מחבלים השתלטו על נגמ"ש פאהד מצרי אחרי שהרגו 16 חיילים ושוטרים מצרים, ופרצו את הגבול לישראל לא רחוק מכרם שלום בעזרת מכונית תופת. רק מסוק של צה"ל עצר את המשוריין כקילומטר בעומק ישראל.

"לצה"ל יש תרחישים ספציפיים על פי ניתוח קרקע מהיכן יכולים לחדור לשטחנו", מסביר רס"ן אברהמי. "מובן שיכולות להיות הפתעות, אבל ישנם תרחישים סבירים, כמו מעבר ניצנה. ברור לכל בר־דעת שזה מקום אסטרטגי, כי הוא משמש להעברת סחורות. לכן מי שרוצה לפגוע בנו - זה יעד בשבילו. חלק מהתרגילים שאנחנו עושים הם תגובה במקרה של תקיפה. דאעש לא נמצא בגזרה, הוא ממוקם הרבה יותר בעומק סיני, אבל לכל מקום יש תרחישי ייחוס, וזה אחד מהם. אנחנו עם היד על הדופק".

לא צריך להיבהל. אנשי דאעש לא נמצאים בקרבת מקום. ועדיין הגבול יחסית רגוע, ובחגים לא פעם הוא נפתח לטובת מטיילים. בפסח שעבר הוא הוצף בגלל מקומות באזור המומלצים לסיור, כמו בור הסבחה - בור מים נבטי הנמצא כקילומטר ממזרח לכביש 10.

"בסוף, אתה לא יכול לשים אזרחים במקום לא בטוח, ואם הם מגיעים זה אומר שצריך לאבטח אותם, בעיקר כשאתה יודע שמתקיימת בסביבה פעילות שמעורבים בה גורמים שאינם משתייכים לתורמי קק"ל", רס"ן אברהמי צוחק. "אי אפשר לתת לרכבים לנסוע פה בצורה חופשית, כי זה גם יוכל להפריע לפעילות הצבא. לכן, בימים שהציר נפתח מתגברים פה כוחות, מבצעים חסימות ושמים כוחות בנקודות שולטות".

אזור כביש 10 יפה ושקט, בטח הרבה יותר מהכבישים הסואנים במרכז. אפשר לראות בו לא פעם איילים מקפצים בצידי הדרך ושפני סלע. ומי שרוצים לנקות את הראש מוזמנים לשבת על אחת הגבעות, בטח ביום שבו השמש לא מפגיזה. אבל כמו שאומר סמג"ד קרקל - השקט מטעה. בתוך דקה הגזרה יכולה לקפוץ ולרעוש, תלוי בלו"ז הצפוף של המבריחים. הם, לצערנו, אלה שמכתיבים את אורח החיים בגבול המערבי של ישראל.

קיר המלח

אורך: 45 ק"מ.

גבולות גזרה: בריכות מפעלי ים המלח מדרום לצפון.

סכנות: מיקוש, הברחות, הסתננות

ברגע שסגרו את הגבול עם מצרים, לפחות בפני מסתננים, רבים מהם מנסים את מזלם בגבול המזרחי של ישראל. "לפעמים המקום נראה שקט בגלל שלא יודעים מה קורה בסביבה, אבל כשהתחלנו לפקוח עיניים גילינו דברים נסתרים", מספר סגן נדב זרגרי, קצין ההנדסה של החטיבה המרחבית יואב, "מהגרי עבודה, או הברחות שיכולות להכיל סמים ואמל"ח, כזה שעולה מכאן ישירות להר חברון".

בניגוד לגבול המערבי עם מצרים, הגבול המזרחי פרוץ כמעט לחלוטין. בהרבה מקומות אין גדר משמעותית ואין בעיה לעבור, בטח במקטע הענק שבין אילת למושב נאות הכיכר, 236 ק"מ. לכן התחילו לעבוד כאן על פרויקט "פסיפס מזרחי", שעיקרו הקמת מכשולים שיעכבו את אלה שמנסים את נתיבי הכניסה הפיראטיים לישראל.

במפעלי ים המלח, בצידן המזרחי של הבריכות, ממש על קו הגבול, הצבא בונה, יחד עם אנשי המפעל, חומה עשויה מלח. היא תתפרס לאורך 45 ק"מ וגובהה יהיה 12-9 מטרים. נכון לעכשיו, כ־2 קילומטרים מושלמים מתוך 16 שנמצאים בהליכי בנייה.

"ים המלח מתעתע", מסביר סגן זרגרי. "יש הפרדה בין הים עצמו לבריכות מפעלי ים המלח, שמחולקות על ידי סוללות שכלי רכב יכולים לנסוע עליהן בקלות. לכן הוא מאתגר, כי או שינסו להגיע לשטחנו דרך הים, מהצדדים הבעייתיים, או ממקומות רדודים. אפשר לנסות מכל כיוון. וזה בעיקר נעשה בשעות הלילה, אבל לא רק. תתפלא שגם במהלך היום היו ניסיונות. קיר המלח הוא דרך לתעל את המבריחים למרחב אחר. וככל שנסגור יותר שטחים, כך נתפוס אותם בנקודות שיהיה לנו קל לשלוט בהן".

קיר המלח לא פתוח למבקרים, הוא נמצא בצידו המזרחי של ים המלח, על דופן בריכות המפעל, ממש ליד ציר הבט"ש. נסענו במכונית הקטנה של סגן זרגרי, בן 25 מהיישוב מעלה לבונה שבדרום־מזרח השומרון. עקבנו איתו אחרי שני רכבים של צוות האבטחה ממפעלי ים המלח כדי לחזות במכשול המוקם בימים אלה.

מדובר בתהליך שעוד ייקח זמן. ב־2019 החל התכנון, כעבור שנה החל הביצוע, ועד עכשיו אפשר למצוא בו כ־2 ק"מ בנויים. התוכנית מדברת על חומה באורך 32 ק"מ, אבל הרעיון הגדול הוא קיר שיעבור לאורך כל בריכות המפעל, מרחק של 45 ק"מ.

אף שהביצוע פשוט יחסית, הבעיה היא גודל הפרויקט. בבריכות עובדות דוברות, הקוצרות במהלך השנה את המלח מקרקעית הים. עם הפסולת המופקת במהלך הזיקוק אין מה לעשות, לכן היא מועברת על ידי משאיות לקיר הסמוך. שם שופלים בונים, מהדקים ומגביהים את המכשול. מתברר שיש הרבה יותר חומר ממה שהקיר יזדקק לו עד לסיום הבנייה. "הגישה המבצעית היא זו שמובילה את בניית הפרויקט, כי בסוף מדובר בציר בט"ש", הסביר זרגרי.

ממבט ראשון, קיר המלח נראה כמו גבעה שעם קצת מאמץ ניתן להתגבר עליה, אבל אחד מראשי האבטחה של המפעלים אמר שלא כדאי שאפול בטעות לתחתית המכשול. כשהמלח מתגבש - הוא הופך לקיר קשיח וחד כמו סכין. גם אם המבריח או המפגע ירצה להגיע לפסגה, זה ידרוש ממנו מאמץ רב.

"מה מונע ממך כעת לעבור פה את הגבול - הגדר המאולתרת הזו?", זרגרי הצביע על גדר מצ'וקמקת שעמדה במרחק קצר מאיתנו. "שום דבר לא עוצר אותך מלקפוץ עכשיו לטיול עם הרכב בירדן. ראינו בעבר ניסיונות להיכנס, וגם הצלחנו לשבש חלק מהם".

לא מומלץ לעבור את הגבול באזור, ולא רק בגלל הצבא המשגיח אלא גם כי 77 אלף דונמים באזור ממוקשים או חשודים במיקוש. בשנת 1967 החליט צה"ל להגן בין היתר על מתקנים אסטרטגיים של חברת "מקורות" בעזרת מוקשים. אבל הגשמים והשיטפונות שהיו בסביבה במהלך השנים סחפו חלק מהם לנחלים הסמוכים תמר, ערבה ועזגד. לכן אפשר למצוא אותם לא פעם במקומות שבהם הם לא היו אמורים להיות.

על כמה בריכות בים המלח מוצבים שלטי "מוקשים, היזהר", וגם על קיר המלח עצמו. מדובר במוקשים נגד אדם מסוגים שונים כמו קרמבו, פטמה ובאטמן. בפסח שעבר שתי נערות נכנסו בנחל תמר לשטח שהיה חשוד במיקוש והיה צריך לחלצן.

"הצוות שלי נוהג לעשות ביקורות לפני החגים", סיפר זרגרי. "בודקים כל נקודה שיש בה ריבוי מטיילים. ליד מושב עידן, תוך כדי ביקורת, הצוות איתר מוקש שכנראה הועבר על ידי בעל חיים. אני משתדל כל הזמן להגביר את המודעות של האנשים לכך שאסור להגיע לשטחים ממוקשים".

הגבול עם ירדן ידידותי ואיש לא מתכוון לבנות לאורכו גדר מאיימת. אבל אחד ממפקדי הגזרה לשעבר חילק את קו הגבול לצבעים: אדום, ירוק וכתום. אדום מצביע על אזור המאוים בהברחות ובפעילות חבלנית, ובמרחבים האלה מחזקים את המכשולים ומשפרים את יכולות הבט"ש ואת מרכיבי ההגנה. יש לזרגרי צוות שמרכיב בנקודות הבעייתיות גדרות "יהודה", כמו בבריכות שחייה. הן פחות מאיימות על היחסים עם שכנתנו ממזרח, אבל מקשות את ההסתננות, או לפחות מעכבות אותה.

"כשהייתם בסביבות כביש 10, לא משנה באיזה אזור עמדתם - הקרקע היתה חולית", זרגרי הסביר. "כאן אתה יכול להיתקל בקרקע חולית במרחב דרום הערבה ובמרכז הערבה בקרקע שמאפשרת חקלאות, אבל היא גם בוצית וחווה יותר שיטפונות. תיתקל בחלק מהמקומות בקרקע סלעית או בחוואר. הקרקע בכל מקום מאתגרת אותנו בצורה אחרת, לכן זה מחייב לתת פתרונות שונים. בקיר המלח, למשל, היכולת לעבור את הגבול ברכב נחסמה, וזה כבר העניק תרומה משמעותית לתחושת הביטחון. כשאתה צועד רגלית ורואה את המכשול הענק מרחוק, אתה חייב לומר: זה מקום שאני לא רוצה להגיע אליו".

ציר המנזרים

אורך: 5 ק"מ.

גבולות גזרה: מדרום - גשר עבדאללה, מצפון - קאסר אל־יהוד.

סכנות: מובלעת מעבר לגדר הגבול

ב־1956 סבל האזור, שהיה תחת שליטה ירדנית, מרעידת אדמה שדרדרה את יציבות המבנים

בציר המנזרים, הנמצא כ־10 ק"מ ממזרח ליריחו, אפשר להירגע. כבר ארבע שנים שהוא נקי ממוקשים וניתן להיכנס אליו בתיאום עם הצבא. הסיבה היחידה לפרוצדורה המעט מייגעת היא שמדובר למעשה במובלעת מעבר לגדר, על שפת נהר הירדן.

צריך לספר קצת על המקום לפני שמסיירים בו. אתר הטבילה קאסר אל־יהוד, שסביבו נבנה הציר, חשוב ליהדות ולנצרות. על פי המסורת היהודית שם חצו בני ישראל את הירדן בדרכם לארץ כנען, ואילו הנוצרים מאמינים שבמקום הזה יוחנן המטביל הטביל את ישו ומאמיניו.

לכן, בשל החשיבות והאטרקטיביות, נבנו במשך השנים בסמוך לאתר, על גדת הנהר, שבעה מנזרים ובתי הארחה לשימוש הצליינים שהגיעו לטבילה. בין היתר, הוקמה שם קפלה רוסית על שמו של יוחנן המטביל, וכנסייה רומנית נבנתה ב־1934 על הגדה הצפונית של נחל פרת.

ב־1956 סבל האזור, שהיה בשליטה ירדנית, מרעידת אדמה שדרדרה את יציבות המבנים. 11 שנה לאחר מכן, במלחמת ששת הימים, ישראל כבשה את השטח, שהפך עד מהרה לחלק פעיל מארץ המרדפים. באותן שנים מחבלים חדרו מירדן לשטח ישראל כדי לבצע פיגועים.

רפאל איתן ז"ל, ששימש באותן שנים מפקד חטיבת הבקעה, החליט למקש את השטח כדי למנוע את חדירות המחבלים. דיווחו על כ־3,000 מוקשים נגד אדם וטנקים שנזרעו באדמה. רק לפני ארבע שנים הושלם פינוים, המאפשר גישה לציר המבנים המיוחד.

התלווינו בסיור לסגן פרידה רז, סגנית קצין הגנה מרחבית בחטיבת הבקעה והעמקים. "חלק מהעיסוק שלי בשגרה זה לאשר טיולים", סיפרה. "כל סיור מצריך תיאום עם הצבא כיוון שמדובר במעבר לגדר, ואין כמעט יום שלא נכנסים לכאן אזרחים בליווי שני חיילים. חייבים אבטחה, כי הגבעות הסמוכות, שמעבר לנהר, הן כבר בשטח ירדן".

סגן רז (22) מגיעה מקריית ארבע. במקור היא מבית דתי, אבל היום כבר לא. היא תשעה חודשים בתפקיד. התחילה כחיילת בגדוד "לביאי הבקעה", המסייע להגנת הגבולות, והפכה שם לקצינה. בדרך לארץ המנזרים עצרה את סלימן, שרכב על אופניים, ורק אחרי שהסביר לה שהוא שומר על השטח החקלאי שחררה אותו לדרכו.

"הצבא נוסע באזור המובלעת מדי בוקר וערב כחלק ממשימותיו לבצע שלילת חדירה", היא מספרת. "כאן אמנם שקט, אבל בתקופה הזו אנחנו חווים התחממות ניכרת בגזרה מבחינת פיגועים. בחצי השנה האחרונה היו כאן ארבעה, האחרון ב־27 בפברואר".

סגן רז מתכוונת לפיגוע שבו רצחו מחבלים את אילן גנלס בן ה־26 על כביש 90, סמוך לצומת בית הערבה, באזור יריחו. "חד־משמעית יש הגברה של הכוננות אצלנו", הקצינה סיפרה. "אנחנו מרגישים את זה פיגוע אחרי פיגוע, בייחוד כעת עם תחילת הרמדאן. בששת החודשים האחרונים ממש השתנה אצלנו מזג האוויר הביטחוני. אמנם הסטיגמה היא שמדובר באזור שקט, אבל הנה הבקעה, בניגוד למה שמצופה, נותנת בראש".

נכנסנו לציר המנזרים. כבר בכניסה פגשנו שני חיילים שליוו צוות צילום של ערוץ "כאן 11". סגן רז ביקשה מנהג הג'יפ שיחנה בסמוך למנזר האתיופי דיר אל־חבש. מספרים ששניים מנזיריו נורו למוות בתקופת המרדפים. סגן רז הזהירה שהמבנים רעועים כתוצאה מרעידת האדמה שהיתה במקום בשנות ה־50.

"אנחנו פחות מתעסקים עם הברחות באזור הציר, ומתמודדים בגזרה עם הברחות, בעיקר של אמל"ח", סיפרה. "מדובר ב־217 ק"מ, אחת הגזרות הארוכות בצה"ל - מצומת מצדה בדרום ועד עין גב שעל הכנרת בצפון. אפשר להגיד שב־2022 היתה עלייה דרסטית במספר הנשקים שהצלחנו לתפוס. מדובר ביותר מ־500 כלים, לעומת 130 תפיסות בשנה שלפני כן. שיפרנו את האמצעים והיכולות. הביאו לפה כוחות שזו העבודה שלהם - להתעסק עם מרחב הגדר וההברחות".

האזור כאן שונה. יש יותר צמחייה בקרבה ליישובים. "המבנה הגיאוגרפי מעניין", אמרה סגן רז. "נהר הירדן הוא האמצע, ומשני צידיו יש את גאון הירדן, כמו תמונת מראה בינינו לבין ירדן. באזור שבו אנחנו נמצאים יש את גבעות החוואר, שזו קרקע מתפוררת. יצא לי לעשות תרגיל במובלעת והיה לי ממש קשה ללכת, כי הולכים ושוקעים".

המשכנו בנסיעה לכיוון המנזר הרומני, אולי המרשים מבין המבנים שבציר המנזרים, גם בשל הייחודיות הארכיטקטונית וגם בשל ציורי הקיר המהפנטים שעדיין חבויים בפנים. במקום גרו בעבר נזירים שעסקו בחקלאות ובאירוח צליינים, ועל מה שאירע כאן בעבר מעיד חור גדול שנגרם מפגיעת פגז בשנות ה־60.

"אנחנו לא מגבילים את מספר המבקרים בציר, זה יותר עניין של עד כמה הצבא יכול לעמוד במשימת האבטחה, בלי שהיא תפריע לשאר הפעילויות המבצעיות והשוטפות", סגן רז אומרת. "אנחנו מאוד בעד מטיילים, אבל יש לנו משימה לעמוד בה".

היום ציר המנזרים לגמרי לא מאיים, בטח לא כמו שטחי השומרון הקרובים אליו. רק שסגן רז לא מתרגשת, כל חייה היו בצד המאבק הישראלי־פלשתיני. "יותר רגוע כאן מאשר בבית", היא צוחקת.

"אני רגילה להפרות סדר על האוטובוס בדרך לקריית ארבע. פה יש יחסים יומיומיים טובים בין האזרחים הפלשתינים לישראלים. חלק מתפקידי הוא הגנה על היישובים, ואל כולם נכנסים מדי יום פועלים פלשתינים שבאים לעבוד. ידידותי פה ושקט לעומת אזורים אחרים, בטח לעומת קריית ארבע וחברון, שם הסביבה הרבה יותר אלימה, אבל גם מכאן, לצערי, יוצאים לפגע".