כן - החיים יכולים להיות הפכפכים - ממש כפי שחוותה אלית מוסאיוף בפרק של "הישרדות" ששודר לפני כשבוע. כשנשארו רק שישה שורדים על האי כתבו חבריה לשבט את שמה במועצה וזרקו אותה מהמשחק. אולם בזכות אלוהי הריאליטי ואיזו "אבן גורל" שלא נשרפה וסיפקה לה חסינות היא הוחזרה למשחק כדי לנקום את הנידוי החברתי, ואף הצליחה להשתחל לגמר העונה.
"אחרי שהדיחו אותי וחזרתי אמרתי להם: אם מישהו פוחד לשבת לידי בגמר אז עשיתי את שלי. אם הייתי שחקן חזק, פיזי ואסטרטגי, מילא. אבל אם אתה חושש לשבת בגמר עם אישה בת 52 - זה אומר שאני שיחקתי טוב ואתה פישלת בדרך. בניגוד אליהם, אני טוענת שכל מי שהגיע לגמר - מגיע לו.
"לא היו לי אויבים, ולכן אולי פחות מעריכים את המשחק שלי. אבל זו היתה האסטרטגיה שלי. אני לוקחת קרדיט על המהלכים להדחת ספיר ומאיה. אני התחלתי את המהלכים האלה. כשכולם שקשקו מהרעיון להדיח את החזקים, לא פחדתי להביע את דעתי. ידעתי להשתמש בכלים שנתנו לי. האסטרטגיה שלי היתה לעשות מהלכים מהצד, להביע את דעתי כשצריך ולא לפגוע באף אחד באופן אישי. אני מקווה שהמושבעים העריכו והצביעו לי".
כמעט שנה חלפה מאז הסתיימו הצילומים במנילה ביוני אשתקד, אבל מוסאיוף שומרת בבטן את העובדה שהיא קרעה בדרך לאירוע הגמר (מוצ"ש, אחרי החדשות ברשת 13) שלל יריבים צעירים, חזקים ומתוחכמים ממנה. היא אמנם אחת מארבעת הפיינליסטים, אך ברשתות מיהרו לסמנה כפייבוריטית מובילה. היא לא היתה דמות יוצאת דופן, לא הנהיגה, לא היתה הנבל ולא הגיבור הראשי, אבל חוקי הישרדות מעניקים את הניצחון למי שעצבן כמה שפחות מצביעים בין חבריו למשחק. וכאן היתרון שלה ברור.
כבר אפשר לברך אותך על הניצחון?
"חמסה, חמסה, שום בצל. אני מקווה מאוד שזה יקרה. אני בהתרוממות רוח, מרוגשת ברמה מטורפת. אם אתה אומר שאני הפייבוריטית, אז אני עפה על זה. מבחינתי, עצם זה שאני האישה הכי מבוגרת שהגיעה לגמר 'הישרדות' בישראל - אמא'לה, איזה הישג זה. אמרו לנו לא להקשיב לרעשי הרקע כדי שלא נתאכזב. אבל אם לא אזכה, אני בטוח אתאכזב. אני צריכה את הכסף".
מה תעשי במיליון?
"קודם כל אצטרך זמן לעכל. אכסה קצת את המשכנתא, אעזור לילד הגדול לשלם לאוניברסיטה. אני בטוח אתרום חלק מהכסף. וגם אעשה פאן, פאן, פאן".
בעלה יוסי מוסאיוף, שחותך בצלים במטבח, מתערב בשיחה. "בעזרת השם, אם זה קורה קודם כל נוסעים לגואה לחודשיים. אני סבלתי פה הכי הרבה מכולם. כולם נהנו, עברו חוויות, ואני נשארתי חודשיים לבד. מצאתי את עצמי עושה כביסות, מקפל, עושה ספונג'ות. אמיתי, אחי. ועכשיו, כשהתוכנית משודרת, זה מחזיר לי את הכל. הכל באהבה. בסוף אנחנו רוצים שייצא לה מזה משהו. איזו פרסומת או משהו אחר שיביא קצת פרנסה. אני רוצה להיות עקר בית. נמאס לי לעבוד, אחי. אני מגיל 16 עובד, ועכשיו נותן לה את הגב שלי לכל מה שתרצה - זה הזמן שלה".
אלית: "כשאמרו לנו שבעה שבועות זה לא נשמע נורא. אבל זה שבעה שבועות בלי פייס־טיים, בלי טלפונים, בלי כלום. כשחזרתי לארץ הבנתי שאנשים התפרקו בלעדיי. יוסי, הילדים שלי, אחותי. שמעתי סיפורים על אנשים מפורקים".
יוסי: "מפורקים, אחי. יום אחד ישבתי עם אחותה התאומה ועוד כמה חברים, מנגנים, שרים. שמו איזה שיר, כולם שרו, ופתאום אני קולט שמתחילות לרדת לי דמעות. לקחתי את הרגליים והלכתי. יום־יום דאגתי שלא יהיה חסר כלום לילדים, אבל אמא זה אמא, אין לה תחליף. מצאתי אותם יושבים בחדר ובוכים מגעגועים. אלית היא באמת עמוד השדרה".
אלית: "הקושי האמיתי לא היה לישון על החול, אלא הניתוק מהמשפחה. אמרו עלי 'היא מתמסכנת', אבל לא התמסכנתי אלא התגעגעתי. הקושי היה חוסר השליטה על מה שקורה בינתיים אצלי בבית. וכשהייתי נשברת הייתי אומרת 'מה עם מיקה? מה עם יוסי? מה עם הילדים?'".
היו מחשבות על פרישה?
"היה לי משבר מאוד גדול באמצע העונה. היה לילה של גשם 24 שעות, והרגשתי שאני לא יכולה יותר. עשיתי שיחה עם ההפקה, אמרתי להם 'לא מעניין אותי, אני רוצה ללכת. אני מתגעגעת לילדים, הגשם לא מפסיק. לא רוצה יותר'. והם אתגרו אותי, אמרו לי: 'את רוצה לוותר לעצמך כמו שאת תמיד מוותרת?'. עניתי: 'וואלה, לא'. עשיתי את המסע הזה בשביל אלית. ובאמת שיחקתי אותה. הייתי ג'דאית חבל על הזמן, ואף אחד לא ייקח את זה ממני. הבן שלי כל הזמן אמר לי 'רק שלא תהיי המודחת הראשונה', והוכחתי שוואלה - לא רק שלא הודחתי ראשונה, אלא הגעתי לגמר. ולא בחסד. הוכחתי לעצמי שאני יכולה. אני גאה במשחק שעשיתי. זה מרגש אותי, אני עוד רגע אבכה לכם".
קולה משתנק, דמעות מנצנצות בעיניה. היא קמה מהספה שבסלון ביתה, מסדירה את נשימתה והולכת להתחבק עם יוסי, שמכין ארוחת שישי במטבח. "אני גאה בך", הוא אומר לה והם מתנשקים.
הטעות הגדולה: לקרוא טוקבקים
"אני בת 52, נראית בת 42 ומרגישה בת 32", אמרה על עצמה בתחילת העונה. כעת נדמה שהיא שואבת את ניצוצות התהילה כמו בת 22. אין יום שלא עוצרים אותה ברחוב, הזמנות להשקות זורמות, היא התחברה לסוכנת, וכדי להתגבר על הדרישה הגוברת של אנשים לתמונה משותפת איתה היא מסתייעת באחותה התאומה.
"אתה לא מבין כמה אנשים עוצרים את אחותי ברחוב. בהתחלה היא ניסתה להסביר את הטעות, אבל לא האמינו לה שהיא אחותי. אז עכשיו היא פשוט מצטלמת עם ילדות שפונות אליה, והן מתרגשות מזה שהן הצטלמו עם אלית מהישרדות".
משפחת מוסאיוף מתגוררת בחולון. על הקיר בסלון הבית תלוי פורטרט ענק של פרידה קאלו שממלא את הקיר. יוסי, יהלומן ותכשיטן, מקבל אותנו במטבח המשקיף לסלון. הוא מטגן שניצלים וחצילים, חותך בצלים, דוחס הכל לפיתה, מוסיף סלטים ומספק אירוח כיד המלך.
בזה אחר זה נכנסים ויוצאים ארבעת ילדיהם - להב (25), עילאי (24), בן (20), מיקה (15) - כל אחד מקבל ממנו פיתה עסיסית, שהיא בעצם רק מתאבן לקראת ארוחת ערב שבת שתוגש כמה שעות לאחר מכן.
"אני עושה את הבישולים והוא עושה את הטיגונים", היא מבהירה את חלוקת העבודה. ויוסי מוסיף: "אלית הכינה אתמול מרק בשר חבל על הזמן. וגם חריימה".
כעבור רגע יוסי מניח על השולחן צלחת כרוביות זהובות מטוגנות. "אתם חייבים לטעום מזה, עכשיו יצא מהמחבת, חם־חם".
אבל לא הכל מושלם בממלכת הריאליטי. "הנקודה השחורה היא הטוקבקיסטים", היא מעדכנת. "זה עשה לי רע בנשמה ברמה הכי מטורפת, ואני לא מתארת מה דורין או גל עוברות לעומתי. היה שלב שלא תפקדתי במשך שלושה ימים, וזה נגמר אחרי שבכיתי את נשמתי. התנקיתי והחלטתי שאני לא נכנסת יותר לקרוא מה כותבים עלי. יוסי לא היה ישן בלילות. הילדים שלי נשאבו לזה. יצאתי מכל הקבוצות ומאז נהיה לי טוב על הנשמה".
לא סיפרו לך שהכלל הראשון בריאליטי הוא לא לקרוא טוקבקים?
"לא באתי מהתעשייה. כולם הזהירו אותי לא לקרוא. ניסיתי לא להסתכל, אבל טבע האדם הוא סקרנות ומציצנות. מישהי רשמה לי תגובה, אז נכנסתי לפרופיל שלה בפייסבוק וגיליתי שהיא בת גילי. שתדע, הטוקבקים הרעים זה רק נשים בגילי - הכי מוזר בעולם, אבל צעירים מתים עלי. רוב הנשים המבוגרות עפות עלי ואומרות לי 'את השראה'. לכן החלטתי שאני מתרכזת בטוב. הישרדות עשתה לי רק טוב, ואני לא מוכנה שטוקבקים רעים יכניס אותי לפינות האלה שוב".
היית עושה עוד עונה של התוכנית?
"באינסטינקט הראשוני אני אומרת 'כן'. זו היתה חוויה מטורפת, אבל כל מי שדיברתי איתו והיה בהישרדות אומר לי 'את כנראה כבר לא זוכרת'. אולי זה כמו לידה. את עוברת צירים, אמא'לה, ואז את מביאה עוד ילד כאילו זה לא כזה נורא".
ואם מישהו מהמשפחה יקבל הצעה לריאליטי - תמליצי?
"'האח הגדול' - בשום אופן לא. עילאי מאוד רוצה הישרדות, והילדים רצו גם ללכת ל'המירוץ למיליון' - אני בעד. כשהגעתי להישרדות וראיתי סביבי את כל הצעירים - ישר חשבתי 'איך אני הגעתי והילדים שלי לא כאן'. מצד שני, כשמתחילים הטוקבקים ואתה עדיין נפש צעירה ופגיעה, אז אני לא יודעת אם כל אחד יכול לספוג את מה שכותבים ואומרים עליך".
יוסי: "אני לא ממליץ לאף אחד ללכת לריאליטי. זה פוצע אותך נפשית, וגם את המשפחה שסביבך. ואנחנו עוד יצאנו בסדר מהחוויה".
הבעל, יוסי מוסאיוף: "אם נזכה, קודם כל נוסעים לגואה לחודשיים. אני סבלתי פה הכי הרבה. מצאתי את עצמי עושה כביסות, מקפל, עושה ספונג'ות. אמיתי, אחי. אנחנו רוצים שייצא לה מזה משהו. איזו פרסומת או משהו אחר שיביא קצת פרנסה"
מי הפכו לחברים שלך גם אחרי הצילומים?
"קייסי, סהר, ספיר, נטשה ושיקר. נבו הוא אהבה בלב. אני ממש בקשר טוב עם כולם. קשה לראות אותם מלכלכים עלי מאחורי הגב בפרקים. מצד שני, אני מסתכלת וחושבת: 'עכשיו הוא יראה מה אמרתי עליו, איזה בושות, רק אתמול דיברנו בטלפון'. לזכותי ייאמר שאני לא לכלכתי ברמות כמו שהרבה אחרים לכלכו. בחיים לא ירדתי לפסים אישיים, ואחרים כן".
נפילה כלכלית והישרדות על אמת
יוסי בעסקי היהלומים יותר מ־30 שנה. "לפני 12 שנה עברנו נפילה כלכלית. היו לנו חיים נהדרים - וילה שלושה מפלסים, כל הפסיליטיז, נסיעות לחו"ל, מנקה ארבע פעמים בשבוע, ואני לא עובדת", מספרת אלית.
"יוסי לא רצה שאעבוד, אלא שאתרכז בגידול הילדים, ועפתי על זה. בסופו של דבר, מכרנו את הווילה כדי להתחיל להחזיר חובות. טפו־טפו, לא הגענו לפשיטת רגל, אבל היינו צריכים להתחיל הכל מההתחלה. פתאום אין כסף. יוסי היה קם ב־6 בבוקר והולך לעבוד בבניין. ואני, אחרי שלא עבדתי בחיים, יצאתי לחפש עבודה. עד אז לא ידעתי מה זה להתארגן עם ילדים בבוקר כאישה עובדת, לא ידעתי מה זה מס הכנסה, טופס 106 או פנסיות, לא הכרתי כלום.
"יוסי התאושש מהמשבר. הוא בחר ללכת לכיוון של תכשיטים, טבעות אירוסין ודברים כאלה. לא אגיד שלא היו מריבות ולא היו בלאגנים ולא היו משברים, אבל הצלחנו לשרוד את זה. הרבה בזכות האהבה. כסף בא והולך. אנחנו, ברוך השם, לא רעבים ללחם, והיום שורדים כמו כל האנשים".
מוסאיוף עבדה במשך תקופה כמזכירה במרפאה לטיפולי אסתטיקה. לפני כשנה וחצי החלה משרה דומה אצל רופא מקומי. כעבור חודש וחצי, ביום שבו נקבע לה אודישן ל"הישרדות", התייצבה כהרגלה ב־8 בבוקר לעוד יום עבודה, אך בצהריים נקראה לחדרו של הדוקטור וזה בישר לה כי אין לו עוד יכולת לשלם לה.
"משם יצאתי ישר לאודישן. בכיתי את נשמתי כל הדרך לשם. למזלי, תוך שלושה שבועות כבר הייתי ב'הישרדות'. כשחזרתי החלטנו לשנות את שם מותג התכשיטים של יוסי ל'אלית by יוסף', ואני מקווה שנמנף את זה ב־15 דקות התהילה שלי".
איזו ילדה היית?
"ילדה מאוד שובבה. גדלתי בחולון, הייתי טומבוי, שיחקתי כדורגל עם הבנים, אבל בלילות הייתי יוצאת הכי אישה עם השמלות והכל. אגב, את יוסי אני מכירה מגיל 12. הוא היה חלק מחבורת הבנים שהסתובבתי איתה. אחר כך כל אחד הלך לדרכו, ואז אחרי הצבא, כשהייתי בצוות בידור, הוא הגיע אלי כל שבוע לאילת, והתחילה זוגיות.
"לאבא שלי היה עסק רהיטים במשך 55 שנה, אמא שלי היתה עקרת בית ומגיל 40 עבדה בחברת אֹסם. גדלתי בבית מאוד ליברלי ופתוח, עם אחות תאומה שמשכה לצד הנגדי. היא היתה יותר עדינה והייתי מגוננת עליה. מהמקום ההוא פיתחתי אופי חזק, מגונן ודואג".
אחרי השחרור מצה"ל קנתה כרטיס טיסה לדרום אפריקה וחייתה שם שנה וחצי. "אני, אחותי וחברה טובה שלי שכרנו שם דירה בתקופה הכי מטורפת בהיסטוריה של דרום אפריקה", היא נזכרת. "היינו שם כששחררו את נלסון מנדלה מהכלא. כשרק הגענו היו שם עדיין אוטובוסים נפרדים לשחורים וללבנים. לאט־לאט, בתקופה שהתגוררנו שם, הפסיקו עם ההפרדה. חווינו היסטוריה.
"עבדתי כברמנית במועדון הכי נחשב בעיר. אני ואחותי היינו יושבות עם השחורים, והם היו בהלם מאיתנו. לא הורגלו ליחס כזה מהלבנים. כל הזמן אמרו לי 'יס מיס', והמקומיים לא הבינו למה אנחנו מדברות עם השחורים, אבל אני בעד שוויון תמיד".
כמי שגרה תקופה באפרטהייד, את חושבת שזה עלול לקרות גם אצלנו?
"אני לא רוצה לדבר על פוליטיקה. אצלנו בבית יש מחנות מנוגדים. אני וילד אחד הצבענו גנץ; יוסי והבן השני - לביבי. המהות שלי בחיים זה שוויון וקבלת האחר, אבל מה לעשות שאני ויוסי בדעות שונות. לפעמים הוא שם לי ערוץ 14 בטלוויזיה, ואנחנו רבים".
בילדותה העריצה את אריק איינשטיין ואת שלום חנוך, בנעוריה היתה בגרעין הקשה של מעריצי תיסלם, ובבגרותה עברה לשמוע את שולי רנד. היום היא מכורה לטונה ולנצ'י נצ', ומאווררת את חלומות המשחק שאפסנה 30 שנה.
אחרי שנה וחצי באפריקה היא ואחותה התמקמו באילת. "כל שבוע כתבו עלינו במקומון. היינו השוס של אילת. זה היה אחרי מלחמת המפרץ, ואנשים ירדו בטונות לאילת. הופענו כל ערב מול אלפי אנשים והרגשנו כמו רוקסטאריות. באותן שנים היו איתנו בצוות הבידור אקי אבני, שלום אסייג, שירי מימון, חיים זנאתי ואחרים.
"בגיל 23 למדתי משחק אצל יורם לוינשטיין, אבל החיים הובילו אותי למקום אחר. שלושה חודשים אחרי הלידה הראשונה נכנסתי שוב להיריון. הייתי בכמה אודישנים לסדרה 'זינזאנה', אבל עם שני תינוקות היה ברור שנכנסתי לאימהות. משום מה חשבתי שאם את אמא - את לא יכולה להיות שחקנית. בדיעבד זו טעות. ואיך שפרשתי התחילו בערוץ 2 כל הטלנובלות, והייתי מסתכלת בטלוויזיה וחושבת: מה, אני לא יכולה לעשות את התפקיד הזה?".
ואיך פיצית על הפספוס?
"נהייתי המצחיקה של החבר'ה. כששחקן לא מגשים את עצמו, אז הפספוס יישאר אצלו בלב כל החיים. גם אם הבנתי שזמני עבר, זה המשיך לדגדג. כשהלכתי לאודישן של הישרדות אמרו לי, 'בחייאת, די עם החלום הזה'. אבל למה לחשוב ישר 'לא'? הרי למדתי משחק, ואני אוהבת לגלם דמויות קשות לעיכול. גם בא לי לקבל קמפיין או לשחק בסדרה. אמנם הבנתי שהחלום להיות שחקנית כבר לא יתגשם, אבל אחרי 'הישרדות' אני חושבת עכשיו - למה לא בעצם?"
nirw@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו