מתי בפעם האחרונה היית על סט?
"ממש עכשיו, בצילומי הסדרה 'מג"ב'. זה פרויקט שגיליתי בו כל כך הרבה על עצמי. 20 שנה אחרי השירות הצבאי גיליתי שעברתי התעללות מצד הקצין שלי, ובסדרה אני מגלם קצין מתעלל. דרך הדמות ששמה מאיר - כמו שמי וגם כמו שמו של החייל שבו אני מתעלל - הבנתי שאני ממש בסגירת מעגל. רק היום אני מבין איזה נזק הקצין ההוא עשה לי. כשמני יעיש הבמאי אמר לי שהוא רוצה שאגלם את הדמות הזו שמחתי, אבל בצילומים התחילו לעלות לי זיכרונות. הייתי חייל קרבי במחסום ארז בעזה בגדוד מעברים. שירות קשה, כל היום פתיחת צירים - דוגית, ניסנית, אלי סיני - והקצין ההוא גמר אותי. מצאתי תמונה שלו והבטתי בה לפני שעליתי לסט. הכל היה צף בן־רגע. הייתי פשוט הוא. התנהגתי כמו שהוא היה מתנהג. אני מדבר על זה ויש לי צמרמורת. אני אדם חומל ושופט אדם לפי כף זכות ורוצה לחשוב שאין אדם רע. אני לא יודע מה עשו לו, אולי פגעו בו. אני כמעט בטוח שהוא לא התעלל רק בי, אלא בעוד חיילים".
מתי בפעם האחרונה חגגת יום הולדת?
"אני חוגג 40 עכשיו, ואני לא מבין איך אני קשור לגיל הזה. אני לא מרגיש בן 40. הייתי חושב שאדם בגיל הזה הוא גבר שהולך לעבודה, חוזר לאישה ולילדים, אז אני מרגיש אחרת - אולי בגלל המקצוע שלי או המקום שאני גר בו, בלב תל אביב. אני מרגיש שאת הבינה שמייחסים לבני 40 השגתי כבר לפני כמה שנים, כשאיבדתי חבר קרוב שנפטר מסרטן. זה העיר אותי. הייתי בן 36 כשאבא שלו אמר עליו 'הלכת ולא השארת כלום', ושאלתי את עצמי בזכותו במה אני מתעסק? בעוד לייקים? הבנתי מה חשוב באמת: משפחה, גם המשפחה הגרעינית שלי וגם זו שאני אקים, החברים חשובים לי וגם המקצוע, אבל קודם כל - פרופורציות".
מתי בפעם האחרונה חלמת להיות כדורגלן?
"שיחקתי כדורגל ואני עדיין משחק, חלמתי על זה. הייתי סוג של עילוי בתפקיד קשר אחורי וקיבלתי הצעה מקבוצה בליגה לאומית. סירבתי כי רציתי להתמקד במשחק. בגיל 18 כמעט שיחקתי בבני יהודה. אלי אוחנה ראה אותי משחק ושאל 'מי זה?' שיחקתי אז ברמלה, והוא ביקש שיביאו את כרטיס השחקן שלי כדי שאעבור. אחי עמוס סיפר לאבא שלנו שבני יהודה רוצה אותי, אבל אבא שלי לא הסכים בשום אופן שאני אשחק בשבתות ופה זה נגמר".
מתי בפעם האחרונה דיברת עם ההורים?
"עם סוזן, אמא שלי, דיברתי היום, אני מדבר איתה בכל יום. עם אבא שלי אלי אני מדבר בכל יומיים בערך. הקשר שלנו מאוד קרוב. הם הורים מהממים. הם גידלו שישה ילדים והחסירו מעצמם כדי שיהיה לנו. הם לא פינקו את עצמם כדי שיהיה לנו ללימודים ולחוגים מעטים. לאמא שלי היה חשוב מאוד שנלמד. 'רק תלמדו, אני אשלם', זה מה שהיא אמרה - וכולם למדו. היא אמא שתמיד תומכת, תמיד נמצאת שם מאחור. שניהם תמיד האמינו בנו שנצליח".
איך היה לגדול ברמלה?
"היה מדהים. רמלה היא הבית שלי, הטריטוריה שלי, אי אפשר לפגוע בי שם. ההורים שלי שם ולא מוכנים לזוז מהבית. יש להם את החברים שלהם, השוק, בית הכנסת והבית. אני מגיע לשם בכל שישי, וזה גם זמן האיכות שלי עם אבא. אנחנו שישה ילדים. גדלנו בתקופה שבה נמצאים בחוץ הרבה, מהרגע שחוזרים מבית הספר. היום אתה בא לארוחת שישי וכולם בטלפונים. ילדים היום לא חווים את החיים כמו שילד אמור לחוות. אני מבין את זה, גם אני בורח למסכים".
מתי בפעם האחרונה היית בים?
"ביום כיפור. אני איש נורא מאמין. בכיפור אני עושה תשליך וטובל בים, מנקה את הנפש מהשנה האחרונה, מתפלל. אני מתפלל בכל בוקר. לא דתי, מסורתי. אני גם מברך לפני שאני אוכל, מזונות, המוציא. אבל רק כשאני לבד, לא נוח לי ליד אנשים. התפילות עושות אותי בן אדם יותר טוב, אני שומר חגים, פסח וכיפור. תהיה בן אדם טוב. זה הכי חשוב. אני אוהב את הדת. כל דבר שהוא קיצוני הוא לא טוב בעיניי. אני לוקח ממנה את הטוב, לומד ממנה ומקבל ממנה ערכים".
מתי בפעם האחרונה יצאת לדייט ראשון?
"החודש התחלתי לצאת עם מישהי, היינו בשלושה דייטים ויש חיבור בינתיים. אני יודע שיש הפתעות בחיים, בינתיים זה זורם, ובואי נראה מה יקרה עם זה. אני מחפש אישה להקים איתה בית. אבהות בשבילי זה חלום, אני מאוד בשל ומחכה לזה. יש לי 11 אחיינים, ואני אוהב את כולם, ומחכה לשלי.
מתי בפעם האחרונה הרגשת גאווה?
"כשאבא שלי אמר לי שנכדים של חבר שלו ראו אותי ב'תאלת'ה', והוא אמר לי כל הכבוד וביקש ממני סרטון וגם אמר לי, 'אבל תזכיר אותי'. בגלל שיש לי אח שחקן שמסב הרבה גאווה למשפחה, באיזשהו מקום אני גם רוצה, כי גם אני מתעסק בזה, וזה גם מקצוע כזה. כשאני מסב להם גאווה, כשהם רואים אותי משחק או קוראים עלי כתבה, יש להם חיוך ענק על השפתיים ואני מבין שהצלחתי. אני לא מצליח לראות את עצמי משחק. אני נבוך מזה, אבל הם נותנים מחמאות. הם מדברים קצת, אבל זה עם סאבטקסט עמוק. למשל, כשסיפרתי לאמא שאני משתתף בהצגה 'אדית פיאף', היא התרגשה מאוד. אמא שלי נולדה בתוניסיה וגדלה בצרפת, עלתה לישראל כשהיתה בת 19 ומדברת עד היום במבטא צרפתי. היא מעריצה את פיאף ואת אנריקו מסיאס. דרכי היא מגשימה חלום, ואני מסב לה נחת עכשיו".
אחיך עמוס טיפ־טיפה מוכר, איך היחסים ביניכם?
"עמוס גדול ממני בחמש וחצי שנים. כאחים כל הזמן היינו רבים, לא רק עמוס ואני, אלא כולנו. עם הזמן היה ברור ששנינו הולכים לבמה. אני התחלתי כפייטן בבית כנסת, התחלתי עם שירה בכלל, והוא עם המשחק. אין לי תחרות איתו. אני מודע למקום שלי. עמוס שחקן מצוין ואיש מדהים, הוא אבא נהדר והוא מפרגן לי. תמיד כשאני עושה משהו הוא מרים טלפון ואומר מה הוא חושב, ואני מעריך את זה. הוא תמיד שם ואני יודע שהוא תמיד יהיה שם בשבילי כשאצטרך, אבל הגיע הזמן שלי לפרוש כנפיים. באופן כללי, אני תמיד מתרחק ממה שעמוס עושה ומנסה לייחד את עצמי. הוא תמיד שם, והלחץ תמיד נמצא.
"כשאני עושה משהו תמיד אומרים: 'הוא האח של עמוס'. ראבק, שחררו. אני בן 40, אני ילד גדול ופה בכוחות עצמי. אני יכול להגיד שלי יותר קשה מכל שחקן אחר, משתי סיבות: בגלל שיש לי אח נורא מוכר, ובגלל ששנינו מאוד דומים. זה שונה מאח ואחות או מבת ואבא. שנינו זכרי אלפא. לפני כמה שנים הלכתי לקולבק, שזה אודישן שני. הייתי אז נורא תמים. סיימתי את האודישן והבמאית והמלהקת שאלו איפה אני מיוצג. עניתי, ואז אחת פנתה לשנייה ואמרה 'חתיך'. חייכתי. כשהבימאית יצאה מהחדר, המלהקת אמרה לי שהיא אמרה שהייתי מדהים ושאלה אם אני פנוי. עניתי שכן, וחשבתי שהתקבלתי. כשרציתי ללכת היא שאלה אם אני אח של עמוס. עניתי שכן והיא אמרה 'אה, חבל'. שאלתי למה והיא אמרה: 'כי יש כבר את הדבר האמיתי'. לא הבנתי מה היא אמרה באותו רגע. רק בבית הבנתי ואבא שלי ראה אותי אחרי שכבר בכיתי. שאלתי עצמי אם הדבר הזה ירדוף אחריי תמיד. עברו מאז 15 שנה, והיום אני שחקן הרבה יותר טוב. לא נשברתי".
תגיד, עמוס מכיר את הסיפור?
"זה סיפור קשה. לפעמים אני קצת מרגיש שיש עלי צל גדול וציפייה גדולה. זה קשה, אבל היום אני מי שאני בזכות עצמי. אני מוכן, כי אני עובד בזה כל היום. עשיתי עכשיו את 'קופה ראשית', ואני שמח שראו את הצד הקומי שלי. יצא לי להיות שם בתפקיד אורח והבנתי כמה זה בא לי בטבעיות".
מתי בפעם האחרונה הציעו לך ריאליטי?
"לפני כשנה, אבל בסוף זה לא הסתדר. השנה נורא רציתי ללכת ל'רוקדים עם כוכבים' כי רקדתי ארבע שנים, מגיל 14 עד 18, אבל זה עוד לא קרה ואולי יקרה בהמשך. אני מאוד אוהב לרקוד ויש שם משהו שמדליק אותי. גם ל'גולסטאר' אני יכול להתאים, בגלל העבר שלי בכדורגל. אני מעדיף ריאליטי איכותי, לא רוצה ללכת למקומות קיצוניים".
כשאתה מסתכל על יהודה לוי ועוז זהבי, אתה אומר "שם אני רוצה להיות"?
"כן. יהודה לוי שחקן מהמם. גם עוז, וגם עמוס וגם אביב אלוש. אלה שחקנים שאני מסתכל עליהם ואומר וואו. וגם ששון גבאי, שעוד לא יצא לי לעבוד איתו. אלה שחקנים שאתה רואה את האישיות שלהם במקצוע".
מתי בפעם האחרונה היית בקשר עם החברים מ"מה קשור" שגדלת איתם ברמלה?
"כפרה עליהם, הם כמו משפחה שלי והם גם גאווה. כשאני רואה כתבה עליהם ושמפרגנים להם, זה עושה לי טוב. אין לנו קשר ביום־יום, אבל אם אני צריך משהו מאחד מהם אני יכול להרים טלפון לשלום, לאסי או לציון. הם אנשים מדהימים והם באמת לא השתנו בכלל ונשארו צנועים וטובי לב, וזה המתכון להצלחה. אני מאוד אוהב אותם, למרות שפעם הם היו אצלי בבית ולא הכניסו אותי פנימה".
מה? מתי זה קרה?
"כשהייתי בן 7. הם עבדו על חומרים אצלנו בבית. חזרתי מבית הספר ודפקתי על הדלת והם פתחו אותה ואמרו לי שאני לא יכול להיכנס כי הם עכשיו כותבים מערכונים. ישבתי מתחת לבית וחיכיתי שאמא שלי תחזור. כשהיא חזרה מהעבודה הם פתחו לה את הדלת, שלושתם, כי הם באמת בלתי נפרדים. אמא שלי שאלה מה קרה, ואיפה עמוס. הוא בדיוק הכין אוכל, ואמא שלי שמעה אותם ואמרה לי: 'נכון, אל תפריע להם. הם כותבים ואתה תיכנס הביתה ושב בשקט'. הם היו בני משפחה שלנו לכל דבר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו