מי־רן מנקס: "העליתי תמונה שלי עם האקנה, וכתבתי לכולם: 'זה המצב שלי"

מתי בפעם האחרונה תרגלת יוגה?

"הבוקר. היו תקופות שהייתי יותר נוקשה עם עצמי, הייתי קמה מוקדם מאוד ומתקתקת תרגול ממש כמו בכתבי היוגה הקלאסיים, בצורה המסורתית. בשנים האחרונות הרפיתי, ואני יותר בהקשבה לגוף, מתי נותנים יותר ומתי פחות. אם אני לא מתרגלת בבוקר, אני ארגיש את זה פיזית, וגם ברמה הנפשית זה הדבר שהכי תומך בי בעולם. 

"מגיל 17 אני עושה יוגה, ולפני חמש שנים הפכתי רשמית למדריכה, עם תעודה. גם כשהייתי דוגמנית צעירה בחו"ל, או כשאני משחקת או לומדת, היוגה היא העוגן היציב ששומר עלי ומקרקע אותי. בצורה טבעית הרגשתי צורך להעביר את הידע שלי הלאה לאחרים, וזאת לא בושה שיהיו לי עוד מקצוע ועוד הכנסה".

מתי בפעם האחרונה דיברת עם ההורים?

"היום. הוריי התגרשו כשהייתי בת 14, ומאז היו לי שני בתים. אבא שלי, כפרה עליו, אין אבות כאלה. אני מתחילה לבכות כשאני מדברת עליו, האבא הכי מסור, מעורב, קשוב ורגיש שיש. גם אמא שלי מדהימה. היא גרה בחיפה, ואנחנו מדברות המון בטלפון. היא מרצה לעברית באוניברסיטה, מנגנת בהמון כלים, וגם כותבת ומציירת. אישה יצירתית מאוד".

את חושבת כבר בעצמך על אימהות?

"כן, אני כבר בת 33, ברור שאני חושבת על זה. אבל זאת רק ההחלטה הכי חשובה בחיים... היא תגיע בזמן הנכון".

מתי בפעם האחרונה יצאת לדייט?

"החודש, עם בן זוגי אסף. אנחנו משתדלים לצאת, אבל כמה שזה יישמע סופר קיטשי, אני כל כך מתה עליו, שמבחינתי סתם לשבת איתו בבית, לראות טלוויזיה ולאכול פיצה זה דייט מושלם. אנחנו קצת יותר מחצי שנה ביחד, אבל מכירים הרבה מאוד שנים. עברנו לגור ביחד באופן רשמי ממש לא מזמן. אני לא יודעת מה יהיה ההמשך. כל דבר יגיע כשיגיע, ובנחת".

מתי בפעם האחרונה טסת?

"לפני חודשיים, לברצלונה עם המשפחה. בשנה האחרונה התחלתי להוציא טיולים מאורגנים של יוגה בארץ וגם בחו"ל. אני עובדת עם חברה חיצונית, וביחד עם שותף אנחנו שוזרים לטיול תוכן שקשור ליוגה, לתנועה ולבריאות. מוציאים קבוצות לאיזה ריזורט יפה, טרופי ומיוחד, ושם מתרגלים יוגה בבוקר ובערב, פלוס תרגולי מדיטציה, טיפול בצלילים, טיולים בשטח עם מדריכים מקומיים וטעימות אוכל. הרכב הקבוצה תלוי מאוד ביעד שאליו נוסעים. אני מאוד אוהבת לטייל ולהכיר מקומות חדשים".

היו לך תקופות שכללו הרבה טיסות עבודה?

"כן. כשהייתי יותר צעירה, ובדוגמנות, הסתובבתי המון בחו"ל והייתי הרבה לבד. חוויתי בדידות של בתי מלון, גרתי בדירות דוגמניות, דבר לא סימפטי במיוחד, בלשון המעטה. בסך הכל זאת הייתה חוויה שעיצבה אותי ומאוד תרמה לעצמאות שלי".

מתי בפעם האחרונה הבטת במראה?

"בדיוק השבוע קניתי מראה חדשה לכל הגוף. האמת היא שאני אוהבת להסתכל על עצמי, לבחון את עצמי. על דוגמניות, כמו שהייתי בעצמי בתחילת שנות ה־20 שלי, יש כל היום ביקורת על הנראות - בצורה הכי שטחית שיש. היום זה קצת פחות ככה, אבל הצורה שבה היו מדברים עלייך אז היתה מזעזעת. דיברו מולי על המשקל שלי, השיער, העור, אני כן חטובה, לא חטובה, הכל".

וזה חדר אלייך?

"היום אני יודעת להגיד שזה משפיע. לא משנה איזה סיפור תספרי לעצמך, שאת נורא חזקה, בסופו של דבר זה נכנס. אני יכולה להסתכל על עצמי במראה ולשמוע פתאום קול של איזו סוכנת מלפני שנים. אני ממש צריכה לעצור ולשים לב ש'רגע, זה לא נכון'. זה דורש הרבה עבודה פנימית, כי זה ממש משפיע".

מתי בפעם האחרונה קיבלת מחמאה?

"היום. מחמיאים לי הרבה על המראה החיצוני שלי. אני מגיבה למחמאות יותר טוב מבעבר. פעם הייתי מקבלת מחמאות - וממש לא האמנתי להן. כאילו יש פער בין איך שאת תופסת את עצמך לבין איך שאנשים רואים אותך מבחוץ. נראה לי שזה משהו שהרבה נשים יכולות להזדהות איתו: שאנחנו הרבה פעמים לא תופסות את עצמנו כפי שאנשים מבחוץ רואים אותנו.

"אנחנו רגילות להיות ביקורתיות ושיפוטיות כלפי המראה שלנו, ולראות את הפגמים יותר מאשר את הצדדים היפים. לשמחתי, היום אני כבר לא שם. היום אני יודעת לומר תודה ואיזה כיף".

במה התעסקו בעיקר בנוגע למראה החיצוני שלך?

"בעור הפנים שלי. התחלתי להתעסק בזה כשבגיל יחסית מאוחר התפרץ לי אקנה מטורף. הייתי בת 27, הגיל הכי לא צפוי, כאילו מה קשור עכשיו אקנה? עכשיו אתה בא? בקיצור, האקנה התפרץ פתאום, והיתה לי חוויה נורא מוזרה בסטים של דוגמנות ומשחק. העירו לי: 'אולי תעשי בדיקות דם', 'תעשי פרופיל הורמונלי', 'תלכי לטיפול הזה', 'לכי לקוסמטיקאית הזאת', 'לכי לרופא'. ואני שומעת וחושבת, נראה לכם שלא עשיתי את כל זה? אתם חושבים שאני באה לפה וסבבה לי?

"זה היה המצב, וניסיתי המון דברים שלא עזרו. זה בכלל תהליך להבין מה עוזר. אין תרופת קסם כזו, שעוזרת לכולם, זאת התמודדות. היתה נקודה שבה מצב האקנה שלי היה קיצוני, ואמרתי לעצמי, די, נמאס לי לשמוע את התגובות של האנשים. אז החלטתי לכתוב על זה כמה מילים, כדי שלא אצטרך להסביר את עצמי עוד פעם ועוד פעם.

"כתבתי פוסט שבו ביקשתי, חאלס, תשחררו אותי, זה המצב, זה מה שקורה, תאמינו לי אני עושה את העבודה שלי בשביל לנסות לטפל בזה, אני לא מזניחה, אבל תשחררו, זה לא עניינכם. הפוסט התפוצץ ברמה שעד היום זוכרים לי אותו - בקטע טוב. שמתי תמונה שלי עם האקנה, לפני שזה נהיה מאוד־מאוד טרנדי להיות אמיתית בתמונות. מבחינתי, זה היה כאילו משהו ממש ברמה של ההתמודדות האישית שלי, לשים את הכל בחוץ". 

לא חששת לחשוף את עצמך ככה?

"הרגשתי שאין לי מה להפסיד, שאין לי מה להסתיר, ושזה מה שקורה. הרי אני הולכת לימי צילום ורואים את זה, אני מסתובבת ברחוב ורואים את זה. כאילו מה? אני אשקר שזה לא קיים? זאת מי שאני.

"מפה עולה השאלה עד כמה זה מגדיר אותי. נכון, המקצוע שלי מבוסס על הפנים שלי, אבל יש לי אקנה עכשיו, וזה כבר מגדיר אותי, אז לפחות שאעודד אנשים אחרים להתמודד עם זה. היום האקנהשלי פחות גרוע ממה שהיה, וגם אני נמצאת במקום קצת יותר שלם. כבר לא כל כך מפריע לי אם יוצאים לי פצעונים, ואני מדברת על זה. אני מרגישה את האדוות של התגובות מאוד מהר, כמה זה עוזר לאחרים. אז אמרתי שמה שאפשר לנרמל - ננרמל".

מתי בפעם האחרונה שיחקת?

"לפני שלושה חודשים היתה פרמיירה לסרט ששיחקתי בו בתפקיד ראשי, 'החבר השמן שלי'. זאת קומדיה רומנטית ישראלית. לצידי משחק צחי סדן, שהוא מוזיקאי בכלל וזה התפקיד הראשון שלו. הוא זכה בפרס בפסטיבל חיפה וזכינו גם בפרס לסרט הביכורים. בקיץ נטוס לפסטיבל קולנוע יהודי בניו יורק. הבמאי הוא ליעד שניידר, איש מתוק שניהל הפקה מאוד לא שגרתית. התחלנו את הצילומים באמצע הקורונה, אז היינו צוות מאוד מצומצם ואינטימי, ואחת ההחלטות שקיבלנו ביחד, הבמאי ואני, היא שאני לא אהיה עם איפור בסרט בכלל".

החלטה שיש בה אמירה. מה הרגשת כשראית את התוצאה?

"הייתי ממש סבבה עם זה. ברור שהיו סצנות שהסתכלתי וחשבתי שאפשר היה לשים עלי קצת קונסילר ומסקרה, אבל הסרט מאוד ריאליסטי, צולם כולו בתל אביב, מאוד ארצי ומקומי, וההחלטה היתה שאף שחקן לא מתאפר. אני שלמה עם זה. מבחינתי, אפשר להיות מחוברת למראה הטבעי וגם לשמוח בטיפוח - וליהנות מכל זה. לא לשנוא את עצמי תוך כדי שאני שמה קרמים או מתאפרת".

מה את חושבת על צעירות שעושות בוטוקס, ניתוחים, הזרקות, החלקות והצערת העור?

"זאת שאלה קצת מורכבת. מצד אחד, זה בסדר גמור שכל אחת תעשה מה שתורם לדימוי העצמי שלה, ומי אני שאגיד בכלל משהו. באותה נשימה אני יכולה גם להגיד שאנחנו חיות בעידן שבו מצופה מאיתנו לעמוד בסטנדרטים לא הגיוניים. אנחנו נחשפות לכל כך הרבה תכנים שגורמים לנו להרגיש רע עם עצמנו, וזה תמיד לא בסדר איך שאנחנו נראות. אז אני לא יכולה לשפוט אף אחת שעושה את זה, וקשה לי גם להאמין שזה ייגמר אי פעם. כלכלת העולם מבוססת על זה, תעשיות הקוסמטיקה מגלגלות מיליארדים, וגם הניתוחים וההזרקות. אם זה לא היה כלכלי - זה כנראה היה נגמר".

מתי בפעם האחרונה חגגת יום הולדת?

"בספטמבר. היתה לי חגיגת יום הולדת 33 מדהימה. הלכתי עם אסף לחווה שמשקמים בה חיות שהצילו אותן מתעשיית הבשר ונותנים להם שם בית חם. אסף ארגן את זה מאחורי גבי, וזה היה הכי חמוד. הגענו לחווה והיו שם עיזים, תרנגולים, סוסים, חמורים, וזה היה הכי כיף בעולם.

"אני מאוד אוהבת בעלי חיים, ותמיד אהבתי. אנחנו מאמצים עכשיו כלב, ויש לנו כבר חתולה - כך שאני מקווה שהם יסתדרו. ניסינו להביא לה פעם חתול זכר, וזה לא צלח, היא היתה מאוד עוינת".

מתי בפעם האחרונה עלית על המשקל?

"אני לא נשקלת. אני מתאבססת על דברים אחרים, אבל לא נשקלת, כי יותר חשוב לי איך אני מרגישה בתוך הבגד מאשר אם עליתי שני קילו או ירדתי קילו. בתקופת הדוגמנות שוקלים אותך כל הזמן, אז יכול להיות שיש לי גם משהו טראומטי משם. אני לא מוצאת את החוויה הזאת מרנינה, ואני נמנעת ממנה - לא רוצה להיות '58', '60', '62', לא רוצה, תניחו לי. ואני ברוך השם אוכלת. אני אוהבת לאכול, אבל גם מתאמנת המון - יוגה, פילאטיס, רוכבת על אופניים. המשקל, בניגוד לענייני העור, הוא לא אובססיה בשבילי".

מתי בפעם האחרונה הגשמת חלום?

"אני גרה עכשיו עם אהבת חיי, שזו הגשמת חלום שלא ידעתי שאני חולמת בכלל, ואני בעיצומו של פרויקט חדש שהוא חלום שמתגשם. דנה פרנק ואני חברות יותר מעשור, ולפני שנה וחצי אמרתי לה שזה לא הגיוני שאין פודקאסט על מיניות נשית בגובה העיניים, בדיבור ישיר ולא מביך. דנה מגיעה מעולם הפודקאסטים, והתחלנו לעבוד. הקלטנו כבר כמה פרקי שיחה שלנו.

"אני גם סטודנטית לחינוך מיני, בין השאר, אבל הפודקאסט הוא שיחה של שתי בחורות באזור גיל 30, שמנסות לדבר על מיניות ולעשות סדר. ראיינו רופאה גינקולוגית, מטפלת זוגית ועוד מומחיות, ואנחנו עובדות על זה מאוד קשה. אני מאמינה שבקרוב הפודקאסט יהיה בחוץ"

מתי בפעם הראשונה ניגשת לאודישן?

"בגיל 24, ל'שוברי גלים 2'. זאת היתה הפעם הראשונה שנדרשתי ללמוד טקסט, לשנן אותו ולעבוד על דמות. לא למדתי משחק בצורה מסודרת, ולפני האודישן הייתי לחוצה למות. לא ידעתי מה ללבוש, הזעתי בבית שחי ובשפם, הייתי בחרדה קשה. כשנכנסתי לחדר רעדתי וגמגמתי מרוב מבוכה, אבל הם היו חמודים. הבמאי הבין שזה רגע מלחיץ, ונתן לי תוך כדי האודישן עוד הזדמנות. הוא אמר לי, 'יופי, אחלה הדבר הזה, קחי נשימה עמוקה ובואי נעשה את זה עוד פעם' - ובסוף זה עבד. משהו בתפקיד הזה קרא לי, וזה היה התפקיד הראשון שעשיתי במשחק".

מי־רן מנקס: בת 33, שחקנית, דוגמנית ומנחת טלוויזיה. תושבת תל אביב, בזוגיות. החלה את דרכה בדוגמנות בשנת 2011, ומאז דגמנה עבור קסטרו, רנואר, דלתא, גוטקס, מגנוליה, דזיגואל הספרדית ועוד. שיחקה בסדרות ילדים ונוער, הנחתה את "הבנים והבנות" ואת "חדשות הבידור" ושיחקה בסדרה "תאג"ד". כיום היא משחקת בסרט "החבר השמן שלי", ומגישה פינה בתוכנית "זה הדיבור" ברשת 13.