אם היו תופרים למייקל קיטון תפקיד לפי אורח חייו, הוא היה, כנראה, חוזר לחליפה של איש העטלף - אם לא באלטרואיזם, לפחות בבדידות המזהרת. כי ממש כמו באטמן, גם השחקן שגילם אותו לראשונה חי בגפו כבר 25 שנה בחווה ענקית במדינת מונטנה שבצפון ארה"ב - מרחק 2,000 קילומטרים ואלפי שנות אור מהווילות הנוצצות של בוורלי הילס. שעות רבות הוא מעביר בדיג, בגידול בקר, ברכיבה על סוסים ובמשחקי גולף; בשנה שעברה אף שלח ידו בכתיבה עבור אתר ערוץ ESPN, בבלוג אישי על קבוצת הבייסבול פיטסבורג פייראטס האהודה עליו.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
חוץ מזה, קיטון (63), ששווה 60 מיליון דולר ומחזיק גם בשני בתים ליד לוס אנג'לס, הוא שחקן קולנוע לעת מצוא. מגיח למסכים פעם בכמה זמן, עושה קופה, גורף פרסים ושוקע שוב לתוך השקט המתוק. "אני לא מאלה שהם אנטי הוליווד כתפיסת עולם", ניסה להסביר ל־CBS כשנשאל לאן נעלם בשנים האחרונות. "בשום אופן לא פרשתי, פשוט המשכתי להיות אדם שחי את חייו. אנשים הפסיקו להתדפק על דלתי, והיו גם כאלה שבאו עם הצעות שלא ממש רציתי. אבל בשלב מסוים נמאס לי לשמוע את עצמי, אז חזרתי".
הוא עשה את זה בגדול. סרטו החדש "בירדמן", שעלה לאקרנים בארה"ב לפני כחודשיים, הוא הפייבוריט הבולט של עונת הפרסים שבפתח. הוא מוביל את המועמדויות לגלובוס הזהב בשבע קטגוריות, שבהן הסרט הקומי הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר (אלחנדרו גונזלס איניאריטו - "21 גרם", "בבל"), שחקני המשנה אדוארד נורטון ואמה סטון, וכמובן, השחקן הטוב ביותר לקיטון עצמו, שהוא המועמד הכמעט ודאי לזכייה בטקס שייערך ביום ראשון. עכשיו מחכים ליום חמישי הבא, לספור גם את המועמדויות לאוסקר. אין ספק, קאמבק כמו שהוליווד אוהבת.
במקרה או שלא במקרה, קיטון מגלם בסרט כוכב הוליוודי דועך בשם ריגן תומפסון, שמביים ומככב בעיבוד תיאטרלי לסיפור הקצר של ריימונד קארבר, "על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה". תומפסון האקסצנטרי סוחב איתו את הצל של "בירדמן", דמות שגילם בקולנוע ושהיתה הכי מזוהה איתו, וכעת רודפת אותו ומנסה להכשילו בעת החזרות לבכורת המחזה החדש. הוא גם מייחס לעצמו יכולות על־טבעיות דוגמת טלקינזיס וריחוף באוויר.
הסרט מצולם כביכול בלי הפסקות ("וואן־שוט"). סטון מגלמת את בתו של תומפסון, נורטון הוא כוכב הוליוודי עכשווי ואקסצנטרי ונעמי ווטס היא שחקנית נוספת בהצגה.
גם בסימפוזיון של פסטיבל הסרטים של המכון האמריקני לקולנוע, קיטון הוא עוף מוזר. לבוש ברישול, מדבר במהירות, קוטע משפטים באמצע ובולע מילים, כמי שאינו נהנה מהסיטואציה הלא טבעית הזאת, שבה הוא מדבר על עצמו. והוא מוכן להישבע שגם עכשיו, כשהוא יקיר המבקרים, זה בדיוק אותו הדבר כמו בתקופות שבהן הופיע בסרטים נשכחים, כי "העבודה היא אותה עבודה".
"בסופו של דבר אתה תמיד שואף להביא את המיטב לתפקיד, בין שזה סרט סטודנטים עם תקציב של 4,000 דולר או סרט ענק עם תקציב של 400 מיליון דולר. שש שורות שאתה מקבל בסרט אחד שקולות לשישה דיאלוגים שיש לך בסרט אחר. אני יודע שהפופולריות שלך יכולה לנוע מקיצוניות אחת לשנייה, לפעמים אתה פופולרי מאוד ולפעמים ממש לא. אני ריאליסט. אף אחד לא בא אלי הביתה, הצמיד לי אקדח לרקה והכריח אותי לעסוק במקצוע הזה. זו היתה הבחירה שלי.
"אני בעסק הזה זמן רב וזכיתי לתגובות מגוונות, אבל התגמול האמיתי הפעם הוא בתגובות של 'האזרח הפשוט' על הסרט. זה משהו אחר לגמרי מאשר פידבק של מומחה לקולנוע. לשמוע מה גברת בת 60 הרגישה כשצפתה בסרט זה לא פחות מברכה משמיים. אחרי הכל, מי כל כך בר מזל לעסוק במקצוע כזה ולזכות לתגובות כאלו?
"לא למדתי את השורות כדי לדעת הכל בעל פה, אלא כדי לעזור לקצב של הסרט לקרות, כמו שהבמאי המקסיקני המשוגע שלנו קיווה שיקרה. האירוניה היא שאני מתחבר לדמות הזאת יותר מאשר לכל דמות שגילמתי בעבר, אני אוהב להתיר את המושכות ושלא יהיו לדמות מעצורים כך שאוכל לרוץ חופשי. זה מרגיש טוב ומפרה אותי.
"החוויה היומיומית בצילומים היא שאתה הולך הביתה, אוכל ארוחת ערב, ותוך כדי כבר חושב על מה עומד לקרות מחר - והפאניקה אופפת אותך. היו סביבי שחקנים מעולים ומוערכים מאוד, ועדיין, בכל בוקר היינו מגיעים לסט הצילומים מבועתים, גם אנשי הצוות. כל אחד חשב לעצמו שהוא לא רוצה להיות זה שמאכזב את כל השאר. פחד יכול לפעמים להיות משהו חיובי, שתורם לך במובנים מסוימים. זה לא היה המקרה בסרט הזה. הפחד היה קשה ומעיק.
"בלי להישמע מתנשא, אתה מתפעל מעבודת המופת שאתה חלק ממנה. חשוב לי לציין לשבח את עבודתם המרהיבה של הצלמים, כי כמה שכל סרט הוא עבודת צוות, כאן החשיבות של הצילום היתה עצומה. הפחד שלי היה שאחרי הסרט הזה, כל סרט שאשתתף בו מעתה ישעמם אותי עד שאצא מדעתי".
הצל של "בירדמן". "לפעמים אתה פופולרי מאוד ולפעמים ממש לא. אני ריאליסט"
להתנתק מהעולם
הוא נולד בספטמבר 1951 בפנסילבניה בשם מייקל דאגלס, בן הזקונים מבין שבעת ילדיהם של ג'ורג', מהנדס אזרחי, וליאונה, עקרת בית. למעשה היו לו עוד שני אחים, שמתו בהיותם תינוקות. "היינו משפחה כפרית בעיירה קטנה בין ערים מתועשות גדולות", הוא מספר, "בתור בן הזקונים אהבתי להיות הכי מצחיק, רציתי שישימו אלי לב. קיבלתי בבית את החופש למצוא את דרכי באשר תהיה - לא עודדו אותי ללכת בדרך מסוימת, לא בחרו בשבילי.
"לימים, גם אני חינכתי את הבן שלי שזה מקובל לחלוטין להסתגר בחדר, לשכב על המיטה בחוסר מעש ולשקוע בחלומות בהקיץ, כל עוד זה לא מתפרש על פני יום שלם. לי היתה הפריבילגיה הזאת בתור נער. אהבתי מאוד לקרוא, ללכת לאיבוד בספרים ולהרגיש מה עובר על הדמויות. הדמיון שלי פעל כל הזמן ויכולתי להתנתק מהעולם בן רגע.
"בגלל שהיתה לנו מכונית אחת, והמשפחה היתה גדולה, יציאה לסרט לא היתה אופציה, אז צפיתי בסרטים בטלוויזיה. גם לתיאטרון נחשפתי רק בשנה הראשונה שלי בקולג'. זו היתה הפעם הראשונה שקראתי מחזות של צ'כוב, אולי בלי להבין אותם לעומק, אבל בהחלט נפתחו לי העיניים".
הוא החל ללמוד תורת הנאום באוניברסיטת קנט באוהיו, אבל נשר ועבר לגור בפיטסבורג שבפנסילבניה, שם עבד כעוזר במה וכאחראי אביזרים באולפני תחנת הטלוויזיה המקומית - עד שקיבל הזדמנות לעבור אל קידמת המסך באחת מתוכניות הילדים. בד בבד הופיע ללא הצלחה יתרה במועדוני סטנד־אפ, עד שהחליט לשים פעמיו אל לוס אנג'לס.
"הגעתי לעיר עם פחות מ־300 דולר בכיס. עבדתי במה שיכולתי; החניתי מכוניות בחניון, ואחר כך ניסיתי את מזלי בתיאטרון ובכתיבה. מצאתי את עצמי משתתף בסדנאות סטנד־אפ, משהו שהתחלתי עוד בפיטסבורג. היה חשוב לי לא לחכות שמישהו ימצא אותי וישלוט בגורלי, אלא שאני אהיה זה שפועל ויוזם.
"אנשים שראו אותי מופיע במועדון בסוף שנות השבעים קראו לי להיבחן לסדרות טלוויזיה קומיות, וכך התחלתי את הקריירה, בסדרות שלא שרדו - ועל הדרך גם חסכתי מהאנושות את האופציה לצפות בהן. בבקשה אל תחפשו קטעים מהן ביו־טיוב".
כשנרשם באיגוד השחקנים, נאלץ לבחור שם במה אחר, מסיבות ברורות. את השם החדש שלו בחר כמחווה לקומיקאי באסטר קיטון. בתעודת הזהות, לעומת זאת, הוא עדיין מייקל דאגלס. כשנשאל פעם בראיון על שני המפורסמים האחרים שחולקים את השם הזה - כוכב הקולנוע ומנחה טלוויזיה אמריקני פופולרי משנות השבעים - אמר קיטון: "נאלצתי לשנות את שמי כי שניהם היו רשומים באיגוד תחת שם זהה; אני יודע שאחד מהם מאוד מצליח והשני עושה סרטי פורנו זולים כמו 'אינסטינקט בסיסי'".
אחד האנשים שראו את קיטון במועדון הסטנד־אפ המליץ עליו לבמאי רון הווארד, וזה לקח אותו לתפקידו הראשון בקולנוע, בסרט "משמרת לילה" ב־1982 ("תפקיד שקיבלתי אחרי איזה 95 אודישנים"). לאחר כמה סרטים שוליים נוספים חבר קיטון לבמאי טים ברטון ב"ביטלג'וס" (1988), קומדיה גותית פרועה שנחלה הצלחה מפתיעה בקופות. "ביטלג'וס" רק תרם לאופי האקסצנטרי שידבק בו בהמשך הדרך.
צל הגלימה השחורה
ואז הגיע "באטמן". ברטון רצה לתפקיד איש העטלף את פירס ברוסנן, עוד לפני שהוא היה 007, אבל זה סירב לתפקיד בטענה שהוא "לא מסוגל לקחת ברצינות דמות שלובשת תחתונים מעל המכנסיים". ריי ליוטה ראה בהצעה עלבון, ולימים התחרט בענק. גם שמותיהם של קווין קוסטנר, מל גיבסון ואפילו צ'ארלי שין נזרקו לחלל האוויר, עד שברטון בחר בקיטון, שהיה עד אז אלמוני למדי.
משרדי "וורנר בראדרס" הוצפו ב־50 אלף מכתבי תלונה נגד הליהוק השנוי במחלוקת. קיטון עצמו הופתע מהליהוק: "מעולם לא עלה בדעתי שזה יהיה כזה עניין. בדיעבד זה משעשע לחשוב על זקני הכפר שמנסים להבריח אותי עם לפידים בוערים".
בחליפת באטמן. הכי מזוהה עם התפקיד
על הופעתו ב"באטמן" (1989) קיבל קיטון חמישה מיליון דולר. הסרט עצמו גרף 411 מיליון דולר בקופות, וזכה באוסקר בקטגוריית העיצוב האמנותי; ג'ק ניקולסון, בתפקיד הבלתי נשכח של הג'וקר, היה מועמד לגלובוס הזהב.
שלוש שנים מאוחר יותר שבו ברטון וקיטון לסרט ההמשך "באטמן חוזר", עם מישל פייפר בתור אשת החתול ודני דה ויטו כאיש הפינגווין. הסרט גרף 266 מיליון דולר. אולפני וורנר החליטו על סרט שלישי, "באטמן לנצח", שילך לכיוון המיינסטרים, והודיעו שברטון ישמש מפיק בלבד - מה שגרם לקיטון לסרב להצעה של 15 מיליון דולר והכניס לתפקיד את ואל קילמר. התסריט "היה פשוט גרוע", אומר קיטון.
סידרת סרטי באטמן נמשכה מאז, בלי ברטון וקיטון. צילה של הגלימה השחורה שעטה קיטון ריחף מעל ג'ורג' קלוני בפיאסקו "באטמן ורובין" של ג'ואל שומאכר, מעל כריסטיאן בייל בטרילוגיית "האביר האפל" של כריסטופר נולאן, ואפילו מעל בן אפלק, שיגלם את הדמות ב"באטמן נגד סופרמן", בבימויו של זאק סניידר.
"כריס נולאן במאי נהדר ועשה סרטי באטמן טובים, אבל מעולם לא צפיתי באף אחד מהם מההתחלה ועד הסוף", עקץ קיטון בראיון ל"אנטרטיינמנט וויקלי" לפני חודשיים. "פשוט יש לי אפס עניין בסרטים שכאלו. אנשים שואלים אותי, 'מה דעתך, בן אפלק יהיה טוב בתפקיד?' ואני חושב לעצמי, למה בכלל שואלים אותי? אגב, סביר להניח שהוא יהיה טוב מאוד.
"חוץ מזה, זה לא כל כך קשה כיום. בתקופתי זה היה קשה, עכשיו זה כבר לא ממש מסובך. טכנית, האנשים מסביב עושים עבורך הכל מרגע שאתה לובש את החליפה. אתה רק צריך להגיע לצילומים ולא להרוס יותר מדי, ותצא מכל העסק בסדר גמור. אני גאה בצורה שבה גילמתי את באטמן, אבל טים (ברטון) הוא זה שסלל את הדרך. אם גם לי היה יד בדבר - באתי על שכרי".
באמצע שנות ה־90 הופיע קיטון בסרטים "העיתון", "ג'קי בראון" של טרנטינו, "בעל משוכפל" וסרט הטלוויזיה "שידור חי מבגדד" (2002), שעליו היה מועמד לגלובוס הזהב. אולם מעניינים יותר התפקידים הרבים שהוצעו לו, ושלהם סירב: ג'ון פ' קנדי ב־"JFK: תיק פתוח" (שהלך לקווין קוסטנר), התפקיד הראשי בסידרת סרטי הקומדיה "בית ספר לשוטרים מתחילים", וגיבור הסידרה "אבודים", ג'ק שפרד (תפקיד שהלך למת'יו פוקס).
בשנתיים האחרונות כיכב קיטון בעיבוד המחודש ל"רובוקופ", בסרט הפעולה "הצורך במהירות" ובסרט הטלוויזיה של HBO "מחק היסטוריה" של לארי דיוויד, חברו הוותיק ממועדוני הסטנד־אפ. לאחרונה סיים את צילומי "Spotlight", סרט דרמה בכיכובם של רייצ'ל מק'אדמס ולייב שרייבר, על התעללות בילדים על ידי כמרים בבוסטון. אם יתממשו השמועות על סרט המשך ל"ביטלג'וס", בבימויו של טים ברטון, סביר להניח שגם קיטון יהיה שם - "אם התסריט יהיה מוצלח".
"היה לי מזל גדול לעבוד עם אנשים יצירתיים מאוד", הוא אומר. "היום כמעט לא מהמרים עוד על שחקנים לא מוכרים. העולם הוא קניון של מותגים, זאת נקודת המוצא שאיתה אתה צריך להתמודד. אבל אני עדיין מאמין שיצירתיות ואמנות הן דברים מדהימים, שאי אפשר לחסל. להיות במחיצת אמן אמיתי זה מידבק, אין כיף גדול מזה".
קיטון נישא ב־1982 לשחקנית קרוליין מק'וויליאמס, שהופיעה בין השאר בסדרות "בועות", "אחיות" ו"בוורלי הילס 90210". הם התגרשו ב־1990, לאחר שהביאו לעולם את בנם שון, אבל גם לאחר הגירושים שמרו על קשרי ידידות.
אחר כך יצא עם מישל פייפר ("היא נערת חוף פשוטה מקליפורניה, שרק הולכת ומחכימה עם הזמן"), בתקופה שבה נשקלה מועמדותה לתפקיד הנשי ב"באטמן". פייפר לוהקה לבסוף לסרט ההמשך, אבל אז קיטון כבר היה בזוגיות חדשה, המשמעותית היחידה אחרי גירושיו - עם השחקנית קורטני קוקס ("חברים"). השניים התגוררו יחד במשך שש שנים, עד שנפרדו ב־1995, סמוך למועד עלייתה של "חברים".
כשנשאל בעבר עד כמה הוא מבין נשים, השיב קיטון: "גדלתי עם אמא יוצאת מן הכלל, אבל כל מה שאני יודע על נשים הגיע מצפייה מהצד באחיותיי. כששומעים גברים מהצד שמתרברבים עד כמה הם אוהבים נשים, אין סיבה לבטוח בגברים המזוינים הללו. זה הכל שקר".
אשתו הראשונה, קרוליין מק'וויליאמס, מתה ב־2010 מסרטן. לאחר מותה סיפר קיטון בראיון למגזין "Elle": "הרגשות שעלו בי היו מוזרים, אבל לא בצורה שלילית משום שנשארנו קרובים. היא היתה אמא נהדרת, ושון הוא אדם נפלא בזכותה. עכשיו נותרנו רק אני והוא, אנחנו המשפחה. הקשר שלי איתו הדוק מאי פעם".
שון דאגלס (31) הוא היום כותב מוסיקלי מצליח, שחתום בין השאר על להיטי פופ של הבקסטריט בויז ודמי לובטו, ואפילו שיר באלבום הקרוב של מדונה. באוגוסט האחרון הוא נשא לאישה את חברתו רייצ'ל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו