לכולנו יש רשימה שחורה
השבוע נחשפו מסמכי הדרכה של מפלגת נעם, שבהם מתויגים סוגי האנשים שמפריעים למטרות שלהם: חוקרות פמיניסטיות, להט"בים בתקשורת ושמאלנים במשרד המשפטים.
הסערה התקשורתית הגדולה נבעה מהגילוי שהמפלגה סימנה אנשים, אשר מקדמים ערכים סותרים לאלו שלה. חשוב להדגיש שלא מדובר ברשימה של אויבים או יריבים פוליטיים, אלא באזרחים מן השורה. המסמך מכיל תמונות של אותם אנשים מסומנים ואת מקום העבודה שלהם.
אולי אפתיע כמה מהקוראים, אבל נקודת המוצא של הטור הזה היא שכולנו מחזיקים בדעות קדומות על אחרים, ודאי שלא רק חברי מפלגת נעם. מי שאומר שהוא נקי מסטריאוטיפים - טועה ומטעה. לכולנו יש "רשימות שחורות", אולי לא כתובות ולא רשמיות, אבל כולנו מסמנים אנשים נגדנו או בעדנו. כולנו שופטים אחרים בלי להכיר את האמונות, המחשבות והרגשות שלהם, ללא שום קשר לסטטוס או לכוח.
עיוות קוגניטיבי
דעה קדומה היא סוג של עיוות קוגניטיבי, כלומר - מחשבה לא רציונלית, שאין לה תפיסה מציאותית, אוטומטית, ששופטת את עצמנו או אדם אחר. השיפוט נעשה בגלל סממן כלשהו או השתייכות לקבוצה כלשהי, ולא על סמך היכרות אובייקטיבית עם אותו אדם.
עד כאן באמת אין בעיה, הטבע האנושי פועל כך.
אז מה הבעיה?
הבעיה היא כשיחיד או קבוצה מאמינים בתפיסה הסטריאוטיפית שלהם עד כדי כך שהם מאבדים את היכולת להבחין בין הסטריאוטיפים למציאות; הם מצדדים בפרשנות שלהם שנובעת מאותם סטריאוטיפים; הם לא רק מחזיקים בתפיסה מעוותת, אלא גם מלאים מוטיבציה להפיץ אותה ובכך למעשה לגרום לכמה שיותר אנשים לפתח גישה שלילית כלפי אדם, רק בגלל השתייכותו לקבוצה מסוימת, שיכולה להיות נשים, גברים, יהודים, ערבים, להט"בים, שמנים, נמוכים, שחורים, מלוכסנים, עשירים.
את ההשפעות ומחירי הפצת הסטריאוטיפים אנחנו מכירים מההיסטוריה, ולא נראה לי שיש צורך להרחיב.
קל להכליל
אני אישה פמיניסטית. אבל אם אייחס לגבר כלשהו תכונות דורסניות באופן סטריאוטיפי בלי להכיר אותו, אני גם אכנע לשיקול דעת משובש, גם אאבד את היכולת לנהל קשר עם האדם שמולי (שיכול להיות אפילו פמיניסט בעצמו), ובסופו של דבר - גם אזיק למטרה שלי בעצמי, כי בדיוק כפי שאני לא רוצה שיתייגו אותי ככזו או אחרת משום שאני אישה, או פמיניסטית, או אשת תקשורת, או צמחונית, או אשכנזייה, ככה אין שום סיבה שבעולם שאתייג גבר כלשהו רק משום היותו שייך לקבוצת הגברים.
לא חוקי
סטריאוטיפים, שכאמור לא נובעים מחשיבה רציונלית אלא אוטומטית, מהווים סכנה כפולה כאשר אנשים שבטעות מאמינים בנכונותן של ההטיות המחשבתיות שלהם, מקבלים את ההזדמנות לעגן את הדעות הקדומות בצורת חוק מטעם המדינה.
סכנה
לא עצם ההחזקה בסטריאוטיפ מסוכנת, אלא הפעולות שנעשות בשם הסטריאוטיפ כדי לקבל שליטה גם על מי שאינו נמנה עם תפיסת עולמו של פוליטיקאי זה או אחר. הניסיון להפוך את המחשבות הסטריאוטיפיות של אותם פוליטיקאים למציאות של כל אזרחי המדינה היא לא הגיונית בשום מדינה מתוקנת.
נגיד שהיינו מוכנים לגלות הכלה כלפי אנשים שבאמת בטוחים כי כל האמת נמצאת בכף ידם ולכן רואים מצווה גדולה בכפיית תפיסת עולמם על אחרים, נגיד.
מה שלא ניתן להכיל בשום אופן זה את עצימת העיניים לנוכח הפגיעה בחפים מפשע, אזרחים שומרי חוק שכל חטאם הוא נטייתם המינית. חובה לגלות אפס סובלנות לפגיעה מפלה באזרחים וליצירת פילוג וקיטוב בין האזרחים.
הסכנות הללו מפחידות, מפחידות מאוד, ולא רק אותי. מרגיש שהמחאה ההולכת וגוברת בעם, לצד הצהרה בלתי מתפשרת של בתי חולים וכמה מהחברות הגדולות במשק שלא להיכנע לסכנות הללו ולשרת כל אדם באשר הוא אדם, ללא קשר לנטייתו המינית, המגדרית או אחרת, מעידות על עוצמת הפחד.
לא תמיד
אם אני יוצאת לכביש ומישהי חותכת אותי, ישר אחשוב כמה היא חצופה, אגואיסטית וחסרת התחשבות שמסכנת את כולנו. כנראה גם תחלוף בראשי המחשבה "נהגים ישראלים זה פשוט זוועה". אם אני מגיעה לפגישה, והאדם שאני פוגשת ממשיך לדבר בטלפון בזמן שאני ממתינה, מייד אשפוט אותו כאדם חסר התחשבות ומרוכז בעצמו, ואני מודה שכנראה גם אניח שהוא בטח לא היה נוהג כך אם הייתי גבר, כי "תמיד לגברים יש תחושה שהם הכי חשובים".
לא רק אחרים אני שופטת ומתייגת ומניחה הנחות שאינן קשורות בהכרח למציאות - גם את עצמי אני שופטת. לפני כמה ימים הסעתי את בנותיי לקניון בעיר אחרת ופספסתי מחלף, למרות שהווייז פעל. מייד שפטתי את עצמי כמעופפת חסרת תקנה, לא מרוכזת ומופרעת קשב חשוכת מרפא. אפילו אמרתי להן: "סליחה, ככה זה אצל מי שיש לו הפרעות קשב, אנחנו מסבכים את החיים".
ייתכן שאתם שואלים את עצמכם: אוקיי, אז מה הבעיה? ייתכן שכל מה שכתבתי נכון. אבל זו בדיוק הבעיה, שמה שכתבתי יכול להיות נכון רק בסיטואציות מסוימות, רק בחלק מהזמן. גם אם חלק מהתכונות ומהאפיונים שייחסתי לאחרים או לעצמי נכונים לפעמים, הם לא נכונים כל הזמן ולא נכונים בכל תחומי החיים. וגם זה טבעי: אנחנו מכלילים ללא הפסקה. כל משפט שמתחיל ב: הוא כל הזמן... תמיד הם... - הוא בהכרח שגוי.
המטפלת הזוגית שלנו לעולם לא מתייאשת לתקן אותנו. כשאני אומרת: "ליאון כל הזמן מדבר אלי בציניות", היא מכריחה אותי לתקן ולומר שיש פעמים שליאון מדבר אלי בציניות, וזה מפריע לי. אני רואה גם את השינוי באופן התגובה של ליאון ואת ההבדל כשאני אומרת "הוא כל הזמן" לעומת "יש פעמים ש..."
באופן טבעי ומתקבל על הדעת, אנחנו נכנסים למגננה כשמנסים להפוך אותנו לסטריאוטיפ. אז למה שנעשה את זה לאחרים?
קטלוג הדעות הקדומות
מחקרים מראים שסוגי הדעות הקדומות הם רבים כמספר המחשבות האנושיות בערך: אנחנו נניח על אדם תכונות מסוימות כי הוא משתייך לגזע או למגדר מסוים, אם הוא חי במדינה מסוימת, כי הוא בעל נטייה מינית מסוימת, כי הוא שייך לזרם דתי מסוים, כי הוא מתלבש בדרך כלשהי, כי הוא מדבר בדרך כלשהי, והרשימה עוד ארוכה.
מעגל סגור
דעות קדומות נוטות לתפוס יותר מקום אצל קהילות סגורות ובעלות מנהגים שונים משל כלל החברה. אז כל מי ששונה מחברי הקבוצה יהיה "האחר", ובדרך כלל יקבל תיוגים שיסמנו אותו כמסוכן או כשלילי. קהילות סגורות בדרך כלל יפלו לרעה את כל מי שאינו משתייך לקהילה שלהן.
מאז שאני זוכרת את עצמי, כילדה יהודייה בארגנטינה, כחלק מהקהילה היהודית, הדיבור על הגויים היה סטריאוטיפי ועשיר בדעות קדומות. בחברה שבה גדלתי משפטים כמו "מה את מתנהגת כמו שיקסע?", או "למה את רוצה לקנות את זה? זה של גויים!", היו שגורים בפי כל. מצד שני, גם סבלתי מסטריאוטיפים משום שאני יהודייה.
להתבייש זה בסדר גמור
זה לא מוסרי, זה לא הוגן, זה לא ליברלי, זה גם לא נטוע במציאות - אבל זה אנושי. תרבות הפוליטיקלי קורקט מנסה למגר ככל האפשר את הדיבור המתגזען והסטריאוטיפי, אבל זו מלחמה כמעט אבודה להעלים אותו לגמרי.
דעות קדומות וסטריאוטיפים תמיד יהיו חלק מאיתנו, אבל עלינו לשאוף לצמצם אותם ובטח לא להתגאות בהם.
אנשים שאינם מתביישים, ויותר מזה - מתגאים בדעות הקדומות שלהם, מפחידים אותי. מאוד. ובמקרה הזה אני לא מצטערת על ההכללה.
למה אנחנו מכלילים?
הכללה מאפשרת קיצור דרך קוגניטיבי. ברגע שאני יכולה לתייג אדם בגלל השתייכותו לקבוצה אני צריכה להתאמץ פחות כדי להבין אותו, כי כביכול אני יודעת עליו, מתוך היכרות עם המאפיינים של הקבוצה שאליה הוא שייך. יש בזה אפילו מוטיב הישרדותי - אני מרגישה שאני יודעת ממי להיזהר ובמי לבטוח עוד לפני שהכרתי את האדם הספציפי, ולכן מרגישה יותר בטוחה. האם תחושת הביטחון הזו נכונה ברמה העובדתית? ודאי שלא.
נבחן דעה קדומה באופן לוגי עם סטריאוטיפ שכמעט כל אישה גדלה עליו: היזהרי מנשים אחרות, הן תמיד יקנאו בך ולא יפרגנו לך ואף ירכלו עלייך, כי "נשים הן שק של נחשים". מה המסר? היזהרי מנשים כקבוצה, כי הן יזיקו לך.
האם כל הנשים קנאיות ורכלניות? ברור שלא.
האם רוב הנשים קנאיות ורכלניות? גם לא.
האם יש נשים שהן קנאיות ורכלניות? בהחלט.
האם ייתכן שאפגע מקנאה ומרכילות של מישהו שאינו שייך לקבוצת הנשים? ודאי שכן.
האם אהיה מחוסנת מקנאה ומרכילות אם אמנע מעצמי להתקרב לנשים אחרות? ממש לא.
האם אשלם מחיר על כך שאכניס את כל הנשים לרשימה שחורה? כמובן.
האם קבוצת הנשים נפגעת מהסטריאוטיפ הזה ומהתיוג כקנאיות וכרכלניות? ברור שכן.
כולם מפסידים, כולן מפסידות
שיפוטים הם טבעיים ואנושיים, אבל הם גורמים נזק גם ברמה האישית וגם ברמה הכללית. מה המחיר שאשלם על כך שתייגתי קבוצה שלמה של אנשים, במקרה של הדוגמה לעיל 51 אחוזים מהאוכלוסייה, והרחקתי את עצמי מהן מתוך פחד, עוד לפני שהכרתי את האישה המסוימת שעומדת מולי ומחייכת אלי בחביבות? המחיר הוא שאני מסתובבת בעולם מלאת חשדנות ולא בוטחת באנשים מבלי להכיר אותן, אותם. כלואה בחוויה שטחית במערכות היחסים שלי. אני מדברת מניסיון - לקח לי שנים ארוכות לשחרר את הדעות הקדומות שלי על נשים, והעבודה העצמית הזו חיזקה את הערך העצמי שלי ואפשרה לי להכיר נשים עוצמתיות שבעבר הייתי מתרחקת מהן, רק בגלל סטריאוטיפים. אני מכירה נשים רבות שמנהלות מערכות יחסים מוגבלות עם החברות שלהן, רק כי גדלו בבתים שבהם אמרו להן שאי אפשר לסמוך על נשים אחרות.
כל מחקר שבודק מהו גורם האושר מספר אחת בעולם נותן אותה התשובה: מערכות יחסים כנות וחיבור אותנטי. חשדנות ועוינות מולידות בדידות וניכור ומגבירות את הסיכון לדיכאון ולחרדה.
אני יכולה לכתוב אנציקלופדיה על הנזק שסטריאוטיפים גורמים לנשים. הנחות כמו נשים הן שתלטנית, רכלניות או קנאיות, פוגעות במעמד הכלכלי והמקצועי ובכל מערכות היחסים של נשים, ללא יוצא מן הכלל.
דוגמה פשוטה: כשגבר מפורסם בוגד בבת הזוג שלו, הרבה מהכותרות יתמקדו דווקא באישה האחרת - כיצד היא "פיתתה" אותו או "גנבה" אותו מבת הזוג הקודמת שלו. אם אישה היא יצור קנאי ומניפולטיבי, אז הפועל היוצא הוא שהגבר מסכן, לא בוגר בעל רצונות, הוא פשוט "התפתה".
אז מה עושים?
אפשר להפחית את כמות הסטריאוטיפים שאנחנו מחזיקים בהם. מה צריך? הנה מתכון:
מודעות עצמית: להכיר בכך שאני נגועה בדעות קדומות, להכיר בכך שזו לא מציאות אלא פריזמה שנובעת מההשתייכות התרבותית שלי ומהחינוך שקיבלתי, להכיר בכך שדעות קדומות הן מחשבות אוטומטיות שגויות שדורשות ויסות.
מוטיבציה ורצון: הכרה בכך שככל שאצמצם את העיוותים הקוגניטיביים שאני מחזיקה בהם, כך אהפוך לאישה שמחה ובריאה יותר, כי סטריאוטיפים נובעים מתחושת חוסר ביטחון וסטרס, מבורות ומחוסר ידע, ולכן ככל שיהיה לי רצון אמיתי וכן ללמוד על האחר, להטיל ספק בתפיסות שלי - כך יש לי סיכוי להפחית את מספר הדעות הקדומות שאני אוחזת בהן.
תרגול: ללמוד להבחין בסטריאוטיפים שאני מחזיקה בהם ולהפריד בין ההכללות שאני עושה לאדם הספציפי שאני עומדת מולו מצריך תרגול אינסופי. עשו לעצמכם תרגיל - חשבו על אדם שאינכם מכירים באופן אישי, אלא רק את הקבוצות שהוא משתייך אליהן, וכתבו או חשבו על כל ההנחות שאתם מניחים לגביו: האם הוא נדיב או קמצן?
דרך קדומה
אני אצא שקרנית מתחסדת אם אומר שכשאני נכנסת למונית שיש בה נהג ממוצא ערבי לא קופצת לי באלפית השנייה הראשונה הדעה הקדומה לגבי מידת הביטחון שלי, אבל אומר בגילוי לב שהדעה הקדומה הזו הלכה והצטמצמה בזכות עבודת המודעות, וכיום אני יכולה לבחון את הנסיעה במונית לגופו של נהג. יש נהגים ממוצא יהודי שמעוררים בי תחושת חוסר ביטחון, ויש נהגים ממוצא ערבי שמעוררים בי חוסר ביטחון, יש נהגים יהודים שמשרים בי ביטחון מלא, וכנ"ל לגבי ערבים.
אבל לא יעזור כלום - כשאני נכנסת בשעת לילה למונית לבדי ואישה יושבת על כיסא הנהג, אני הרבה יותר רגועה. את הסטריאוטיפ הזה עוד לא הצלחתי למגר, אבל אולי זה בעצם לא סטריאוטיפ, אלא מסקנה לוגית? אחרי הכל, כמה נשים אתן מכירות שתוקפות נשים שמסתובבות בלילה לבדן? וזו אולי עוד נקודה חשובה - להפחית דעות קדומות זה לא אומר להפוך לדובון־אכפת־לי חסר פחד או להפקיר את ביטחוני האישי, אלא להבחין בין פחד שנובע מהסתברות סטטיסטית לבין פחד שנובע מהכללות.
אין ייאוש
לא כתבתי את הטור הזה מתוך ייאוש. אני מחזיקה בתקווה משתי סיבות: הראשונה היא כי לעיתים התנהלות שהיא קיצונית לכיוון מסוים מעוררת מתרדמתם את לוחמי הצדק השקטים, את האזרחים שבדרך כלל לא משמיעים קול אלא רק עסוקים בחייהם, ומגייסת אותם לטובת המטרה החשובה. הסיבה השנייה היא כי אני באמת מאמינה שכל בני האדם יכולים להתפתח ולהשתנות, גם אלו שמאוהבים בעמדות הסטריאוטיפיות שלהם.
בעצם, כשאני אומרת "כולנו", אני מכלילה. כנראה לא כל בני האדם יכולים להתפתח ולהשתנות. אז נסתפק ב"רובם".
דברו אלי בסטריאוטיפים, מה אתם חושבים עלי בגלל הקבוצות שאני משתייכת אליהן? אל תתביישו, זה טבעי. כל עוד אתם לא מתכוונים להכניס אותי לרשימה שחורה בגלל המחשבות שלכם, הן לגיטימיות // צילום: אור אורן
עשה לי את זה:
אנסמבל ציפורלה ותזמורת המהפכה חיברו את "סטריאוטיפי" - קליפ גם משעשע וגם חכם, ולא אתפלא אם גם אתם תמצאו את עצמכם שם.
Info@paulanatural.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו