מעקב "שישבת": שני החברים שקיבלו חיים חדשים

אמא אוממה מניחה יד על ליבו של אחמד מחמוד עלי. "תשמור על הלב החדש שלך", היא אומרת לבנה בן ה־4, שמתרוצץ ברחבת הכניסה למרכז שניידר לרפואת ילדים ולא מפסיק לחייך. ליבי גלעדי (3) מסתכלת עליו וצחוקה מתגלגל. בפעם האחרונה שבה שניהם שיחקו כך הם היו מחוברים למכשיר ברלין הארט - לב חיצוני המחליף את פעולת הלב. עכשיו, אחרי ששניהם עברו השתלת לב בהפרש של שלושה חודשים זה מזה, הם משוחררים מחוטים וממכשירים, ויכולים לשחק ללא הפרעות.

פגשתי אותם לפני ארבעה חודשים לצורך הכנת כתבה שפורסמה ב"שישבת" ("הלב יוצא אליהם", 26.08.2022). בתמונתם המשותפת שניהם נראו צוחקים, כל אחד מחובר בצינורות למכונה אימתנית שחייהם היו תלויים בה. שבוע אחרי פרסום הכתבה, ב־2 בספטמבר, עברה ליבי השתלת לב. ב־14 בנובמבר גם אחמד זכה לקבל תרומת לב, ושניהם חוזרים אט־אט לחיים. מטופלים בתרופות נוגדות דחייה, מגיעים כמעט מדי שבוע לבדיקות של הלב החדש. ובסוף כל טיפול, אם תוצאות הבדיקות טובות, הם חוזרים סוף־סוף לביתם.

גם האימהות, בלה ואוממה, צוחקות יחד. "חיזקנו זו את זו כל תקופת האשפוז. הילדים היו חברים לצרה, ועכשיו, אחרי ההשתלות, זאת סגירת מעגל מאוד מרגשת", בלה מחייכת.

לפני חודש הגיעה בלה עם ליבי לבדיקות בשניידר ופגשה שם את אוממה. "ראיתי אותה יושבת מתוסכלת, שואלת מתי כבר יגיע לב, צועקת לשמיים", בלה נזכרת. "נחנקתי מבכי. אני האמא היחידה שיכולה להבין את הכאב שהיא עוברת, כי אני יודעת מה זה כשהחיים של הילד שלך תלויים במכשיר אלקטרוני. גם אני הייתי ממש בתחתית, ויום אחר כך הגיע הלב של ליבי. וזה מה שאמרתי לאוממה, שכשמרגישים שהגיעו מים עד נפש - דברים טובים יכולים לקרות".

כעבור יום, ב־13 בנובמבר, בשעה 20:00, הודיעו לאוממה ולבעלה הנואשים שהגיע לב לאחמד. "לא האמנתי", נזכר האב חאלד. "עד היום אני לא מאמין שאחמד אחרי הניתוח ונמצא איתנו בבית. הרופא אמר לנו שיש לב ולקח אותי ביד. אמר לי: 'תחתום על אישורים, וקדימה - מכינים את אחמד לניתוח'.

"גם אחמד לא האמין. תמיד אמרנו לו שאנחנו מחכים ללב חדש, שהברלין הארט הוא רק חבר זמני שעוזר לו. אבל כשהגיע הזמן לרדת לחדר הניתוח, כי יש לו לב, הוא התחיל לבכות, לרעוד, ממש פחד. וזה ילד שעבר לא מעט ניתוחים בלב. אמרנו לו שמותר לפחד, אבל שיידע שהוא לא ירגיש כלום, הוא ילך לישון והרופא יעשה את העבודה שלו".

כל אותו לילה ישבו אוממה וחאלד מחוץ לחדר הניתוח, בכו והתפללו לשלום בנם. כשלוש שעות אחרי שנכנס לחדר הניתוח הגיע הלב להשתלה. בשבע וחצי בבוקר, ביום שני, הודיעו להורים שהניתוח הסתיים ושאחמד במצב טוב. הלב עובד.

"אי אפשר לתאר במילים כמה התרגשנו", אוממה לא מפסיקה לחייך. "אחמד התעורר בטיפול נמרץ ולא שאל כלום על הניתוח. ניסינו לדבר איתו, להסביר לו, אבל הוא כאילו התעלם וניסה לשנות נושא. ממש בכה וצעק שהוא לא רוצה לדבר. כנראה היה צריך לעכל את הדברים בדרך שלו, כי רק אחרי חמישה ימים הוא בא ושאל אותי, 'אמא, לאן הלך החבר שלי, ברלין? מה, עכשיו אני בלי לב?'

"הסברתי לו שהוא עבר ניתוח, שיש לו לב חדש בגוף, לא מכונה, ודיברתי כאילו עם הלב החדש בחזהו. אמרתי לו שהוא נמצא בדירה חדשה ושיתארגן. אחמד היה מאושפז תשעה חודשים וקיבל לב חדש, כמו לידה. זאת חוויה עם מגוון רגשות: פחד, דאגה, התרגשות, הכל ביחד. עד שהוא נולד מחדש".

הלב של אחמד הגיע אחרי שמשפחתו של ילד בן 7, שנהרג בתאונת דרכים, קיבלה החלטה אצילית לתרום את איבריו, ובשניידר הושתלו הכבד שלו, כליותיו וליבו. את השתלת הלב ביצעו ד"ר גבי אמיר, כירורג לב בכיר ומנהל היחידה לניתוחי לב בילוד בשניידר, ופרופ' דן ערבות, מנהל המערך לניתוחי לב וחזה בבילינסון. אחרי ההשתלה אחמד הועבר לטיפול נמרץ לב בראשות פרופ' עובדי דגן.

"אנחנו מתפללים בשביל הורי הילד שנהרג ומשפחתו", אומרת אוממה בשקט. "אלוהים לקח מהם משהו ממש יקר, ועצוב לי בשבילם. אבל חשוב שיידעו שהמעשה המיוחד שהם עשו מעניק חיים חדשים לאחמד ולעוד ילדים. צריך לעורר יותר את הנושא של תרומת איברים, שאנשים יידעו כמה חיים הוא נותן".