סיפור על אהבה וחושך: מי צעק לשר האוצר באמצע הלילה?

ב־1966, ימי טרום הטלוויזיה, בחר אלמוני בדרך משונה להודיע לפנחס ספיר מי ניצח באליפות העולם בכדורגל

מונדיאל 1966. הזכייה של אנגליה, צילום: AP

כל חובבי הכדורגל מחכים לגמר המונדיאל בקטאר, מחרתיים, שיקבע מי תזכה בתואר אלופת העולם הבאה במשחק הפופולרי בתבל. אותי זה זרק שנים רבות לאחור, לאירוע פרטי שהתרחש בלילה שבין 30 ל־31 ביולי 1966, בשעה 02:34.

אף שחלפו מאז 56 שנים, אני זוכר את השעה במדויק, שכן באותו לילה ענדתי על ידי כהרגלי את שעון ה"דוקסה" שלי. קוראים ותיקים בוודאי יזכרו שהספרות בשעוני היד הנושנים היו מסומנות בצבע זרחני, כדי שאפשר יהיה לקרוא את השעה גם בחושך.

בחופש הגדול של קיץ 1966, ואני בן 12, נשלחתי מחיפה למשפחת דווידי בכפר סבא, להעביר שם שבוע-שבועיים. ה"דווידים" היו חברים של הוריי, ובנם, אלכס, היה בן גילי. כפר סבא באמצע שנות ה־60 היתה מושבה רוגעת ונעימה, ובערב היתה נפרשת שמיכה עבה של שקט על הבתים הקטנים בני הקומה האחת, שמאחוריהם נפרש שטח אדמה קטן שיועד לשמש משק עזר.

בעשר בלילה של 30 ביולי 1966 נשלחנו לשכב לישון במיטות. אלכס שקע מייד בשינה עמוקה, וקול נשימתו ותקתוק שעון מכני גדול ניסרו בחלל החדר. אני שכבתי על גבי והתקשיתי להירדם, מאחר שבאותם רגעים ממש התקיים משחק הגמר על אליפות העולם בכדורגל בין אנגליה וגרמניה, ואני, כאוהד שרוף של נבחרת אנגליה, ניסיתי לדמיין את המתרחש באצטדיון וומבלי שבלונדון. למה לדמיין? כי באותם ימים הטלוויזיה הישראלית לא הוקמה עדיין, ואם המשחק שודר ברדיו - הוא לא נועד לאוזני ילדים שאמורים כבר לישון.

הדבר הבא שאני זוכר הוא שהתעוררתי בבהלה לתוך חושך מוחלט, לשמע טריקת דלת של מכונית, שנעמדה ממש בפתח הבית. הבטתי במחוגי הזרחן של ה"דוקסה" שלי, שהורו על השעה 02:34, ולפתע קרעה את השקט צעקה גדולה:

"ספפפיררררר!!!"

פנחס ספיר היה באותם ימים שר האוצר, האזרח המכובד ביותר בכפר סבא, וביתו הקטן שכן בדיוק מול בית ה"דווידים". מייד אחרי הצעקה הראשונה שחרר האלמוני שאגה נוספת:
"ספיר - אנגליה אלופת העולם!!!"

בין קורי השינה התקשיתי להאמין שפנחס ספיר חמור הסבר, שנלחם מבוקר עד ערב במיתון הכלכלי הכבד ששרר אז בארץ, התעניין בכלל בתוצאות של משחקי כדורגל. וגם לא הבנתי מה הביא את האלמוני לעמוד באישון לילה מול בית השר הנכבד, שכולם פחדו ממנו, ולשאוג זעקה גדולה, משחררת ונוקבת שבישרה לספיר שהנה, 21 שנים אחרי תום מלחמת העולם השנייה, אנגליה ניצחה את הגרמנים - 2:4.


לשמע הצעקה נפתחו מייד תריסים בבתים הסמוכים, וקללות הוטחו משם בשלל שפות. שמעתי את דלת המכונית נטרקת שוב, המנוע הותנע וחרחר מכמה פעמים, ואז פתח הרכב בנסיעה איטית - עד שקולו נבלע בדממת הלילה.

למחרת בבוקר, מייד עם ההשכמה, מיהרתי לבשר בשמחה לאלכס שאנגליה גברה על גרמניה ושהיא אלופת העולם. בתגובה הוא שאל במבט מלא פליאה: "מאיפה אתה יודע את זה כל כך מוקדם?" סיפרתי לו שמישהו בא בלילה להודיע לספיר.

56 שנים חלפו מאז. אלכס ואני הלכנו כל אחד לדרכו. הבית הקטן של ה"דווידים" בכפר סבא נהרס, ובמקומו הקים קבלן בניין שדומה לכל הבניינים האחרים שהחליפו במהלך השנים את בתי המושבה הקטנים ברחוב. רק הבית הקטן של ספיר עדיין עומד שם, כשהיה.

במונדיאל בקטאר אנגליה שוב הפסידה, ולא תופיע בגמר. חבל. כל כך רציתי לצעוק גם אני סוף־סוף ולבשר בקול גדול: "ספיר, אנגליה שוב אלופת העולם".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר